קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סמכות בית המשפט לדון בהחלטת ועדת ההתנתקות: 1. בפני עתירה שהגיש יוסף ברבי (להלן - העותר) על החלטת הוועדה המיוחדת מיום 6.10.09 שדחתה את בקשתו להקצות לו קרקע חלופית לגידול דגים. הוועדה המיוחדת הוסיפה וקבעה כי: "היה ותוגש בקשה לתשלום מיוחד שתהא מגובה במסמכים ובראיות על ההוצאות שהוציאו המבקשים (העותר בפני - י.צ.) בקרקע ובמבנים השייכים למיזם, תדון בה הוועדה". העותר טוען כי הוא אינו מעוניין בפיצוי כספי אלא מבקש להוציא אל הפועל מיזם עליו עבד קשה והשקיע בו את כולו. 2. ביום 22.6.09 הגישה מנהלת סלע - משרד ראש הממשלה (להלן - המשיבה) בקשה למחיקת העתירה על הסף. לטענתה, העותר פנה לוועדת הזכאות שהחליטה ביום 14.5.07 כי העותר אינו זכאי לפיצוי על פי חוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה-2005 (להלן - החוק). בהחלטתה הודיעה הוועדה לעותר על זכאותו לערער על ההחלטה לבית משפט השלום בירושלים והוצע לו לפנות לוועדה המיוחדת על פי סעיף 137 לחוק. העותר לא ערער על החלטת ועדת הזכאות ופנה לוועדה המיוחדת. 3. המשיבה טוענת כי לאור הוראות סעיף 137 לחוק, הוועדה המיוחדת לא התייחסה מהותית לטענות העותר בנוגע לעסק ולזכויותיו במקרקעין וכל שקבעה כי אין בסמכותה להעניק לעותר את הסעד שביקש. לטענתה, החלטת הוועדה המיוחדת סבירה ותקפה מבחינה משפטית והסעד המבוקש בעתירה - הענקת קרקע חלופית - אינו בסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים. לפיכך, כך טוענת המשיבה, דין העתירה להימחק על הסף בהיעדר עילה. 4. העותר טוען כי בהתאם לסעיף 37 לחוק בתי דין מנהליים, תשנ"ב-1992 לבית המשפט לעניינים מינהליים סמכות מלאה להכריע בסוגיית הפיצוי המגיע לו. לטענתו, מחיקת העתירה על הסף לא תביא לסיום המחלוקת בינו ובין הרשות ולכן יש לקיים דיון ענייני בסוגיה ובכך לתת מענה לרציונאל של החוק, כפי שעולה מהצעת החוק ומדברי ההסבר לה. העותר מוסיף וטוען כי הזכות לפנייה לערכאות עומדת לו באמצעות שתי הוועדות וזכות זו מקבלת משנה תוקף בהוראת סעיף 37 לחוק בתי דין מינהליים. העותר מוסיף וטוען כי פיצוי כספי אין בו כדי להביא למיצוי זכויותיו ואינו מהווה מענה ראוי ונכון בנסיבות העניין. 5. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, העתירה שהוגשה והמצב המשפטי, הגעתי למסקנה כי בקשת המשיבה בדין יסודה. סמכותו של בית המשפט המינהלי נקבעה בסעיף 5 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים התש"ס-2000 לאמור: "(1) עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העיקרי המבוקש בה ענינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה על בטלותן או מתן צו להתקין תקנות (להלן - עתירה מינהלית); (2) ... (3) ... (4) ענין מינהלי או ענין אחר שנקבע בחוק אחר כי בית משפט לענינים מינהליים ידון בו, ובכפוף להוראות אותו חוק". בענייננו מדובר בעתירה שהוגשה נגד החלטת הוועדה המיוחדת עליה עומדת לעותר הזכות להגיש עתירה בהתאם לסעיף 137 (ד) לחוק. כפי שקובעת הוועדה המיוחדת, בצדק, על פי הוראות סעיף 137 לחוק היא אינה מוסמכת להקצות מקרקעין לעותר וסמכותה כפי שבחוק הינה לאשר תשלום מיוחד בלבד. בהחלטתה איפשרה הוועדה לעותר להגיש לה בקשה מסודרת ומנומקת, נתמכת במסמכים, לתשלום מיוחד. הוועדה הודיעה לעותר כי אם יעשה כן היא תדון בבקשתו לגופה, אולם העותר בחר שלא לעשות כן. 6. העותר אינו תוקף את החלטת הוועדה הקובעת כי אין היא מוסמכת לדון בבקשתו לקרקע חלופית. טענותיו של העותר מתמקדות בבקשתו למתן סעד של הקצאת קרקע בעין, בקשה שנדחתה על ידי ועדת הזכאות בהחלטה שניתנה עוד ביום 14.5.07. 7. המסלול המשפטי הקבוע בחוק בנוגע להשגה על החלטות של ועדת הזכאות הינו ערעור לבית המשפט השלום בירושלים תוך 45 ימים מהיום שההחלטה נשלחה אליו (סעיף 17(א) לחוק). זוהי הדרך שעמדה לעותר, אך הוא בחר שלא לעשות בה שימוש. המשפט המינהלי אינו מוסמך לדון בהחלטת ועדת הזכאות שההשגה עליה, כאמור, הינה ערעור בזכות לבית משפט השלום. 8. לאור כל האמור, לבית המשפט המינהלי אין סמכות לדון בהחלטות ועדת הזכאות, אין הוא מוסמך להעניק לעותר את הסעד המבוקש בעתירה למתן קרקע חלופית. לפיכך העתירה אינה מגלה עילה ודינה להימחק. בנסיבות המקרה החלטתי להימנע מהטלת הוצאות על העותר. תוכנית ההתנתקות / מפונים