קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סמכות בית המשפט מכרזים בשטחים: 1. עניינה של עתירה זו הוא בבקשת העותרים להורות על ביטול החלטתה של ועדת המכרזים של המינהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון (להלן - איו"ש) במכרז שעניינו מינוי יועץ בתחום החינוך עבור המינהל, ועריכתו של מכרז חדש. בעתירתם טוענים העותרים כי שגתה ועדת המכרזים בהחלטתה לפסול את הצעתם בשל אי עמידתם בתנאי סף, בציינם, בין היתר, כי הצעתם היתה הזולה ביותר, כי היועץ מטעמם הוא בעל ניסיון רב, וכי העותרים עמדו בכל התנאים שנקבעו במכרז. 2. ביום 5.1.09 התבקשו העותרים להתייחס לשאלת מקור סמכותו של בית משפט זה לדון בעתירה, וזאת בשים לב לכך שמדובר בעתירה המכוונת נגד החלטה שניתנה על ידי המינהל האזרחי באיו"ש, שמקום מושבו בבית אל, ולנוכח פסיקת בית משפט זה בסוגיה, בין השאר, בעת"מ 719/07 חכמון נ' מועצה מקומית מעלה אפריים (, ניתן ביום 22.10.08) (להלן - עניין חכמון). 3. בהתייחסותם לשאלה האמורה, טוענים העותרים כי הסמכות העניינית לדון בעתירה נתונה לבית משפט זה מכוח סעיף 5 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים התש"ס-2000 (להלן - חוק בתי משפט לעניינים מינהליים), הקובע כי ניתן להגיש לבית המשפט לעניינים מינהליים עתירה בענייני מכרזים של גוף או רשות המנויים בסעיף 2 לחוק חובת המכרזים התשנ"ב-1992 (להלן - חוק חובת המכרזים), וענייני מכרזים של רשות מקומית, שעניינם התקשרות בחוזה. לטענתם, פסק הדין בעניין חכמון בחן את שאלת הסמכות העניינית בהקשר של התקשרות חוזית במכרז, ולא את שאלת הסמכות העניינית לדון באופן שבו נוהל המכרז, כפי שנטען בעתירה. לכן, הוא אינו רלוונטי למקרה זה. עוד טוענים העותרים, כי המינהל האזרחי באיו"ש הינו בגדר "המדינה" או "תאגיד ממשלתי" כאמור בחוק חובת המכרזים, ומשכך, בית המשפט לעניינים מינהליים מוסמך לדון בעתירה. 4. מנגד, טוען המשיב כי חוק חובת המכרזים אינו חל על המינהל האזרחי, בהיותו גוף סטטוטורי שלא כונן מכוח החקיקה הישראלית, אלא הוקם מכוח תחיקת הביטחון - צו בדבר הקמת מינהל אזרחי (יהודה ושומרון) (מס' 947) התשמ"ב-1981. המשיב טוען, בין היתר, כי הוא אינו כפוף לחקיקה טריטוריאלית של המחוקק הראשי, אלא לדין המקומי הרלוונטי ולתחיקת הביטחון, לצד כללי המשפט הבינלאומי הפומבי. חוקי ישראל חלים על המשיב מקום בו קיימת הוראה מפורשת בדבר תחולה אקס טריטוריאלית של החוק, ולא כך בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים ובחוק חובת המכרזים. לטענת המשיב, הסמכות לדון בעתירה מסורה על כן לבית המשפט הגבוה לצדק. דיון 5. כאמור, בסעיף 5 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים הוסמך בית המשפט לעניינים מינהליים לדון בעתירות ב"עניני מכרזים של גוף או רשות המנויים בסעיף 2 לחוק חובת המכרזים, התשנ"ב-1992, וענייני מכרזים של רשות מקומית, שעניינם התקשרות בחוזה לביצוע עסקה בטובין או במקרקעין, לביצוע עבודה או לרכישת שירותים, וכן מכרזים שעניינם מתן רישיון או זיכיון לפי דין". בסעיף 2 לחוק חובת המכרזים נקבע כי החובה לערוך מכרז חלה על "המדינה, כל תאגיד ממשלתי, מועצה דתית, קופת חולים ומוסד להשכלה גבוהה". 6. העותרים טוענים כאמור, כי המינהל האזרחי הינו בגדר המדינה או תאגיד ממשלתי כהגדרתו בחוק חובת המכרזים, המגדיר תאגיד ממשלתי כ"חברה ממשלתית, חברת-בת ממשלתית, או תאגיד שהוקם בחוק". אין בידי לקבל טענה זו, על שני ראשיה. 7. המינהל האזרחי באיו"ש אינו נמנה על רשויותיה של מדינת ישראל, ואף אינו בגדר תאגיד ממשלתי, שכן הוא לא הוקם מכוח החקיקה הישראלית, אלא מכוח צו של המפקד הצבאי באזור. בהתייחס למצב דברים זה, נפסק כי "בהעדר הוראת דין מפורשת הקובעת אחרת, לבית משפט זה אין סמכות לדון בעתירות נגד החלטות שניתנו על ידי רשויות מקומיות באזור. זאת, הן משום שבהעדר הסמכה מפורשת, בית משפט זה אינו מוסמך לדון בעתירות המופנות נגד החלטות המפקד הצבאי וגופים הפועלים מכוחו, והן משום שלבית משפט זה אין סמכות, בהעדר הוראת דין מפורשת, לדון בהחלטות שהתקבלו מחוץ לגבולותיה הריבוניים של מדינת ישראל. זאת, בין אם נושא העתירה מצוי בגדרי סמכותם של בתי המשפט המקומיים הפועלים באזור, ובין אם לאו" (עניין חכמון, בפסקה 4; וראו גם עת"מ 1083/07 דרומי פיתוח והשקעות בע"מ נ' מי אריאל - תאגיד מים, , 29.1.08; עת"מ 887/07 יד לקהילה נ' מועצה מקומית גבעת זאב, , 19.3.08). 8. בענייננו, אין בחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים ובחוק חובת המכרזים הוראה הקובעת את תחולתם האקס-טריטוריאלית גם מחוץ לתחומים המוגדרים של מדינת ישראל. לפיכך, הסמכות לדון בעתירות שעניינן מכרזים שנערכו בשטחי איו"ש, אינה נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים. 9. העותרים טוענים כי פסק הדין בעניין חכמון אינו רלוונטי לעניינם, משום שהוא עוסק בהתקשרות חוזית במכרז, ואילו נושא העתירה דנן הוא האופן שבו נוהל המכרז. ברם, עיון בפסק הדין מלמד כי הוא עסק אך בשאלה העקרונית האם מוסמך בית המשפט לעניינים מינהליים לדון בעתירות המופנות כלפי החלטותיה של רשות מקומית הפועלת מכוח צו של המפקד הצבאי באזור, ללא כל קשר לשאלה האם נושא העתירה מצוי בסמכותו של בית המשפט. כך גם ציין בית המשפט במפורש כי על סמך מסקנתו לפיה הסמכות לדון בעתירות מסוג זה אינה נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים, הוא אינו מוצא צורך לדון בשאלת הסמכות לדון בנושא העתירה. מכאן, שאין מקום לקבל טענתם זו. מכל מקום, וכפי שפירט המשיב בתגובתו, ישנה בסוגיה זו פסיקה עניפה הקובעת כי אין בסמכותם של בתי המשפט לעניינים מינהליים לדון בעתירות בנושאי מכרזים שנערכו באיו"ש (וראו פסקי הדין של בית משפט זה שהובאו בסעיף 14 לתגובה מטעם המשיב). 10. לאור האמור, הרי שהסמכות לדון בעתירה זו נתונה לבית המשפט הגבוה לצדק, בהתאם להוראת סעיף 15 לחוק יסוד: השפיטה, ולא לבית המשפט לעניינים מינהליים. 11. כללו של דבר: דין העתירה להידחות על הסף מחמת חוסר סמכות. אוסיף, כי לא ראיתי להורות על העברת העתירה לבית המשפט הגבוה לצדק, וזאת לאור דבריו של כבוד השופט גרוניס, לפיהם: "שעה שבית המשפט מחליט כי עניין שהובא בפניו אינו בסמכותו אלא בסמכות בית המשפט הגבוה לצדק, עדיף שיסלק את התובענה על הסף ולא יורה על העברתה" (רע"א 3748/05 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' שרת התקשורת, , ניתן ביום 6.5.05). 12. העותרים ישאו בהוצאות המשיב בסך של 1,500 ₪. מכרזשטחי יהודה ושומרון