קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סעד זמני לפי חוק הגנה על עובדים: השופטת נילי ארד 1. המבקשת עתרה לצו זמני אשר יורה על החזרתה לאלתר לעבודתה כמנהלת לשכת מהנדס העיר בעיריית אילת מתוקף הוראתו של סעיף 3(א)(2) לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), תשנ"ז - 1997. עתירתה זו נדחתה על ידי בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע ומכאן הבקשה למתן רשות ערעור שהגישה המבקשת בפני. עיקר העובדות הלכאוריות המבקשת עובדת במשיבה 1 - עיריית אילת (להלן: העירייה) מאז חודש מאי 1997. תחילה הועסקה כמזכירה באגף ההנדסה וכעבור שנתיים מונתה למנהלת לשכת מהנדס העיר. במהלך חודש אוגוסט 2005 הגישה המבקשת תלונה בפני גב' אינג' חן סלטי, אשר שימשה באותה עת כמחזיקת תיק ההנדסה בעירייה. בתלונתה טענה המבקשת כי מהנדסת העיר גב' רננה ירדני, עשתה שימוש לצרכיה הפרטיים בכרטיסי טיסה שנתנה לה העירייה (להלן: התלונה). ביום 20.9.05 מצאה המבקשת את משרדה נעול ומהנדסת העיר הודיעה לה כי לא תשמש עוד בתפקידה, עקב התלונה שהגישה בעניין כרטיסי הטיסה. בעקבות בירור התלונה ותצהיר שהגישה המבקשת בהקשר זה, סיימה מהנדסת העיר את תפקידה וביום 18.10.06 חזרה המבקשת למלא את תפקידה הקודם כמנהלת לשכת מהנדס העיר. לטענת המבקשת, הייתה נתונה להתנכלויות מצד גורמים שונים בעירייה לאחר חזרתה לתפקידה, וביום 19.4.07 במהלך עבודתה חשה כאבים בחזה ואושפזה בחדר מיון. בטופס חדר המיון צוין "כאבים בחזה מזה שבוע, נמצאת במתח רב... נתונה בלחץ נפשי בשבוע אחרון עקב עבודתה". המבקשת המשיכה בעבודתה עד ליום 12.6.07 מועד בו חזרה ואושפזה בחדר מיון בשל תלונות על כאבים בחזה. בעקבות אירוע זה שהתה בביתה חמישה ימים ומאז לא שבה לעבודתה. המבקשת שהתה בתקופת מחלה בתשלום עד לחודש אוגוסט 2008 ושדרשה לקבלת טיפול תרופתי פסיכולוגי ופסיכיאטרי. 4. לאחר שמומחה בפסיכיאטריה ורופאה תעסוקתית קבעו כי המבקשת כשירה לחזור לעבודתה, התייצבה המבקשת בעירייה ביום 14.8.08. אולם נמסר לה כי כל עוד לא החליטה הוועדה הרפואית בעניינה, לא תוכל לשוב לעבודתה. בנוסף על כך הודע לה כי ממלאת מקום משמשת בתפקיד אותו מילאה המבקשת, וכי יש לקחת בחשבון כי תשובץ בתפקיד אחר ההולם את כישוריה. בתאריך 8.12.08 קבע רופא שירות המדינה המחוזי, ד"ר רוני מני, כי מסקנת הוועדה הרפואית המחוזית מיום 18.11.08 הינה כי אין מניעה להמשך עבודתה התיקנית של המבקשת באופן מלא. בין הצדדים התקיימו שלוש פגישות במהלכן נבחנו הצעות שונות לשיבוצה של המבקשת בתפקידים שונים בעירייה ובהם: עבודה בתאגיד המים של העירייה תחת פיקוחה של הגב' חן סלטי, ועבודה במינהל תפו"ח (תיירות, פיקוח וחופים). ביום 30.12.08, לאחר שהמבקשת הגישה תביעתה נגד העירייה, הוצעו למבקשת תפקידים נוספים כמזכירת אגף הבריאות, או כמזכירת אגף פרויקטים. המבקשת דחתה הצעות אלה בטענה כי קיימים תפקידים בכירים אחרים בהם תוכל לשמש. החלטת בית הדין האזורי ביום 25.12.08 הגישה המבקשת תביעה נגד העירייה והמשיבים האחרים בצירוף "בקשה לצו עשה בהתאם לסעיף 3(א)(2) לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), תשנ"ז - 1997" (להלן: חוק הגנה על עובדים). בית הדין האזורי (השופט אילן סופר ונציגי הציבור דן פיינר ואסתר בכר; בש"א 3001/08; עב' 3673/08) , בהחלטתו מיום 26.1.09 דחה את עתירת המבקשת לצו עשה "להשיב אותה לתפקידה כמנהלת לשכת מהנדס העיר". עיקר טעמיו היה באלה: לא ניתן לדון בבקשתה ובתביעתה לפי חוק הגנה על עובדים, שכן לא התקיימה דרישת סמיכות הזמנים הנדרשת בחוק, בין הגשת התלונה לרשות המוסמכת לבין הגשת התביעה. זאת, משהוברר מבקשתה, כי הגישה את התלונה נגד מהנדסת העיר בחודש ספטמבר 2005 בעוד אשר "ההתנכלויות הנוספות היו בחודש אפריל 2007 או לכל המאוחר בחודש יוני 2007" ותביעתה הוגשה בדצמבר 2008; "טענות המבקשת לגבי התנכלויות נכונות לתקופה של לפני למעלה משנה. לא הובאה ראיה, לכאורה, כי התנכלות זו נמשכה או שהיא עומדת בבסיס ההחלטה בדבר אי החזרת המבקשת לתפקידה הקודם"; בשלב מקדמי זה של הדיון לא הוכח "ולו לכאורה כי בהתנהלות העירייה נפלו ליקויים כלשהם" ואין "כל ראיה לכך כי אי החזרתה של המבקשת לעבודתה הקודמת קשורה להתנכלות אליה"; "היעדרותה של המבקשת בשל מחלתה למשך תקופה של כשנה, חייבה את העמדתה בפני ועדה רפואית", לאחר שנעדרה למעלה משישה חודשים, וזאת בהתאם להוראות התקשי"ר המאומצות בהתאמה על ידי העירייה; אמנם הועדה הרפואית התכנסה רק בחודש נובמבר "שלושה חודשים לאחר שהמבקשת הודיעה כי היא מעוניינת לחזור לעבודה", אולם מועד כינוסה לא היה בשליטת העירייה; "היעדרות בת למעלה משנה, טומנת בחובה את האפשרות הסבירה שהמבקשת תחזור לעבודה בתפקיד אחר"; עם קבלת החלטת הועדה הרפואית בתחילת דצמבר, פעלה העירייה בשקידה למציאת תפקיד הולם למבקשת, תוך שהיה ברור כי תנאי שכרה והיקף משרתה לא יפגעו. שלוש פגישות התקיימו, הועברו הצעות והמבקשת סירבה לכולן"; ההחלטות בעניינה של המבקשת נעשו בתום לב ובדרך מקובלת מש"הוצעו לה תפקידים פקידותיים שדומים לתפקיד הקודם. זוהי הדרך המאוזנת שיש בה סבירות ומידתיות, והיא לוקחת בחשבון גם את כישורי המבקשת"; בית הדין האזורי לא התרשם כי "במי מההצעות יש פחיתות כבוד או זלזול במבקשת. נכון הוא שתפקידה הקודם באגף ההנדסה, הוא יותר בעל מהלכים והשפעה, אך לכל אגף יש את החשיבות והחלק התורם לפעילות העירייה. התפקיד הקודם בו רצתה המבקשת באגף תפו"ח הוא של עובדת שיצאה לחל"ת, וברור כי הוא זמני עד לשובה של העובדת" ומכאן ברורה הסתייגות העירייה משיבוצה של המבקשת בתפקיד זמני. בית הדין האזורי הוסיף וציין את הסכמת העירייה לשלם למבקשת את שכרה החל מיום 9.12.08 ועד חודש נובמבר 2008 בגין ה"תקופה בה חיכו הצדדים להחלטת הועדה הרפואית" תוך שהבהיר כי בהחלטתו אין "כדי לשים מחסום בפני הצדדים לשוב ולהידבר". משנדחתה בקשתה, חויבה המבקשת בהוצאות המשיבים בסך 5,000 ש"ח בצירוף ריבית והצמדה. הבקשה לעיכוב ההליכים בתובענה העיקרית 7. בד בבד עם הבקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי, הוסיפה המבקשת וביקשה מבית הדין "להשהות בשלב זה את המשך הדיון בתובענה" ולעכב ההליכים עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. בהחלטתו מיום 10.2.09 דחה בית הדין האזורי את הבקשה לעיכוב ההליכים משלא נמצא "כל נימוק מכוחו יש לעכב את המשך הדיון, בשים לב לכך כי בית הדין קבע מסלול מזורז לשמיעתו". משסורבה בקשתה, הגישה המבקשת לבית דין זה "בקשה לעיכוב ההליכים המתנהלים במסגרת התובענה העיקרית בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע". זאת, מן הטעם שבהחלטת בית הדין האזורי בעניין הסעד הזמני יש "כדי להשפיע על ניהול ההליך העיקרי כולו ואף על ההכרעה בו" ו"מטעמים של יעילות דיונית" ובטענה שלא ייגרם נזק בעיכוב ההליכים. בבקשתה למתן רשות ערעור חוזרת המבקשת וטוענת כך: התנהלות העירייה בעניינה הינה המשך ישיר להתנכלויות שספגה בעקבות חשיפת שחיתויות ו"הותרת ההחלטה על כנה מקעקעת למעשה את תכליתו של חוק הגנה על עובדים"; הפגיעה במעמדה ובמשרתה "נובעת כל כולה מהתלונות על שחיתויות שנתגלו על ידי המבקשת במסגרת עבודתה" באגף ההנדסה; המבקשת "הניחה תשתית ראייתית מספיקה" להוכיח כי דחיקתה ממשרתה נעשתה "מטעמים זרים וכפועל יוצא מהתנכלויות כלפיה"; בית הדין האזורי לא נתן דעתו ל"רצף ההתנכלויות" ממנו סבלה "ובכלל זה אותן התנכלויות שהביאו לאשפוזה פעמיים במהלך החודשים אפריל ויוני 2007"; "על אף העובדה כי הבקשה לצו עשה הוגשה מטעם המבקשת, הרי נטל ההוכחה לעניין חוק הגנה על עובדים" הינו על המשיבים ובית הדין האזורי בהחלטתו "הופך את נטל הראייה בניגוד לחוק הגנה על עובדים"; טענת ההתיישנות הקבועה בסעיף 3א לחוק הגנה על עובדים לא הועלתה על ידי המשיבים בהזדמנות הראשונה ולחלופין "מירוץ ההתיישנות הושעה במשך תקופת מחלתה של המבקשת"; לטענתה, במשך כל תקופת העדרה לא תמך בה אף גורם בעירייה; הצעות העירייה בעניין תפקידים חלופיים "הועלו כהצעות בלבד" לפני שנערכה "בדיקה רצינית בנושא" ומדובר ב"תפקידים חלולים, חסרי כל תוכן, שאינם תואמים עובדת ותיקה כדוגמת המבקשת, שאינם עולים בקנה אחד עם יכולותיה וכישוריה"; בנוסף, ציינה המבקשת כי מאחר והיא מעוניינת בעבודה "ולאור הידרשותה למקור פרנסה ניאותה היא לשוב לעבודה" החל מיום 8.2.09 "לתפקיד חילופי כמנהלת לשכת אגף פרויקטים" בעירייה. הוסיפה המבקשת וציינה כי ביום 5.12.06 הגיש חבר המועצה מר חיים אלעל תביעה כנגד בעלה בתואנה כי דברים שהשמיע בתוכנית רדיו מקומית מהווים לשון הרע, ותביעתו נדחתה; וכי במסגרת עתירה מינהלית שהוגשה, התבקשה העירייה, חרף התנגדותה ובהמלצת בית המשפט המחוזי, להמציא מכוח חוק חופש המידע, תשנ"ח - 1998, מסמכים המעידים על פעולותיו הפסולות של חבר המועצה והליכים אלה "עמדו לרועץ למבקשת"; לבסוף טענה נגד הוצאות המשפט שהושתו עליה. דיון והכרעה אקדים אחרית לראשית ואציין, כי בנסיבות המקרה כפי שהובררו, דין הבקשה להידחות אף מבלי שנדרשה תגובת המשיבים לבקשה. ראשית דבר, לא נמצא טעם משפטי המצדיק סטייה מן הכלל לפיו אין ערכאת הערעור מתערבת בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעניין מתן צו מניעה זמני, או אי נתינתו, אלא אם כן נמצא כי החלטתו של בית הדין האזורי מבוססת על טעות שבדין או בעובדה. טעות כזו לא נמצאה במקרה שלפני. בנוסף על כך, עיקר טענותיה של המבקשת מכוונות לסעד זמני מתוקף תחולתו של חוק הגנה על עובדים. לאור קביעותיו הלכאוריות של בית הדין האזורי, בהן אין בית דין שלערעור נוהג להתערב, דינן של טענות אלה להידחות [ברע 707/08 חגי בן אהרון - משטרת ישראל, , 12.2.09; ברע 651/08 אורון שפלטר השכלה פיננסית בע"מ - ניר בולדור, 10.12.08]. אף לגופו של עניין, אין טענותיה של המבקשת מצדיקות היענות למבוקשה. ואבאר. לפי שנקבע בפסיקתנו [עע 259/06 רפי רותם - מדינת ישראל-משרד האוצר, , 20.9.07. (להלן: פרשת רפי רותם)] וכעולה מהוראות חוק הגנה על עובדים [סעיף 3א רישא לחוק], אחד מ"התנאים המוקדמים והמצטברים של ההוכחה הלכאורית הנדרשת מן העובד לקיום הקשר הסיבתי בין התלונה לבין הפגיעה בתנאי עבודתו" הוא "דרישת סמיכות זמנים עד שנה אחת בין הגשת התלונה לרשות המוסמכת" לבין הגשת התובענה לבית הדין בגין פגיעה בעובד, עקב אותה תלונה. יפים לענייננו דברים שציינתי בפרשת רפי רותם, לפיה דרישת סמיכות הזמנים מבטאת את "צרכי התפקוד היעיל וההתנהלות התקינה של מקום העבודה ויחסי העבודה בו". דרישה זו אף מתיישבת עם הוראתו של סעיף 5 לחוק המצמצמת את תקופת ההתיישנות לשנה אחת בלבד, מיום היווצרות עילת התביעה ולפיה "לא יזדקק בית- הדין האזורי לעבודה לתביעה בשל הפרת הוראות חוק זה שהוגשה לאחר שחלפו שנים עשר חודשים מיום שנוצרה עילת התביעה". ככל שמתקיימים התנאים המצטברים בסעיפים 3א ו-4 לחוק ובכפוף להתיישנות מכח סעיף 5 מתעורר "ספק ממשי ביחס לכשרות שיקולי המעביד, או הרשות הציבורית המוסמכת" ונטל ההוכחה עובר אל כתפי המעביד. בענייננו - לפי העולה מהחלטתו של בית הדין האזורי, תלונתה של המבקשת הוגשה במהלך חודש אוגוסט 2005 ולאחר בירורה חזרה המבקשת לתפקידה. בנסיבות אלה, אין מתקיים התנאי המוקדם של סמיכות זמנים בין מועד הגשת התלונה ובין מועד הגשת הבקשה לסעד זמני. בנוסף על כך, לא עמדה המבקשת בהוכחה לכאורית של הקשר הסיבתי בין התלונה, לבין החלטת העירייה לשבצה בתפקיד אחר לאחר היעדרות של למעלה משנה מסיבות רפואיות. בנסיבות אלה, נכונותה של העירייה לשבץ את המבקשת בתפקיד ההולם את כישוריה, יש בה, לכאורה, כדי לשלול "קיומה של זיקה ממשית בין הגשת התלונה, לבין הפגיעה הנטענת" במבקשת. אף יש בה כדי לשלול, בשלב זה ולכאורה, טענות המבקשת לפיהן התלונה כשלעצמה "השפיעה השפעה ממשית או ניכרת על הפגיעה" בתנאי עבודתה [פרשת רפי רותם]. לבסוף אציין, כי לא נמצא טעם משפטי המצדיק התערבותי במסקנתו של בית הדין האזורי כי לא הוכח "ולו לכאורה כי בהתנהלות העירייה נפלו ליקויים כלשהם" או כי מדובר בהתנכלות. סוף דבר - בקשת רשות הערעור נדחית. משכך הוא, מתייתרת מאליה הבקשה לעיכוב ההליכים בתובענה העיקרית. משלא התבקשה תגובה לבקשה, אין צו להוצאות. סעד זמניחוק הגנה על עובדים