קראו את גזר הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עבירות כלכליות מנהל סניף בנק: 1. הנאשם הורשע לאחר שמיעת הראיות בעבירות של מרמה והפרת אמונים בתאגיד לפי סעיף 425 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן:"החוק"), רישום כוזב במסמכי תאגיד לפי ס' 423 לחוק , זיוף בידי עובד ציבור לפי סעיף 421 לחוק, וגניבה בידי מנהל לפי סעיף 392 לחוק - בנסיבות המפורטות בהכרעת הדין. 2. בפני בהמ"ש הופיע עד האופי ריקרדו גאיסטוט, חברו של הנאשם מזה 12 שנים, שביקש להעיד על אישיותו החיובית. לדבריו - הנאשם הינו אדם ישר, וחבר מסור ונאמן. הוא התייעץ עימו בנוגע לעניינים פיננסים, מצב חשבון בנק, או מצב עסקי, ותמיד התגלו עצות אלה כנכונות. 3. בטיעוניה לעונש ציינה ב"כ המאשימה כי מדובר בפרשה חמורה של מרמה והפרת אמונים שנפרשה על פני 4 שנים (1995-1999), בהן עשה הנאשם בחשבונות הבנק של מקורביו ומכריו כבתוך שלו. הנסיבות אותן מציינת ב"כ המאשימה לחומרא הן היות הנאשם מנהל בכיר בבנק- מנהל הסניף, היות הקורבנות למעשי המרמה שביצע - מכריו, בני משפחתו וחבריו, וחלקם נפגעו מבחינה כלכלית בצורה אנושה. שיקול נוסף לחומרא, הוא הפגיעה החמורה באמון הציבור במערכת הכלכלית ובבנקים, כתוצאה ממעשיו של הנאשם. בנוגע לטענת השיהוי (עד הגשת כתב האישום, כמו גם עד מתן גזה"ד) - טענה ב"כ המאשימה כי התנהלות הנאשם בזמן בו עבר את העבירות תרמה רבות לשיהוי זה. ב"כ המאשימה הציגה לפני ביהמ"ש פסיקה עניפה בה גזר ביהמ"ש עונשי מאסר ממושכים בגין עברות דומות. 4. מאידך - ציינה ב"כ הנאשם בטיעוניה לעונש נסיבות אישיות מקלות - ביניהן גילו המבוגר של הנאשם, היותו נעדר עבר פלילי, את העובדה ששירת את המדינה בצבא סדיר ומילואים, לחם במלחמות ישראל, וקיבל על שרותו למען המדינה תעודת הוקרה והערכה (שצורפה). כן ציינה כי הנאשם מטפל באימו הישישה ובאחותו פגועת הנפש. לדידי ב"כ הנאשם, שיקולים נוספים לקולא הינם העובדה כי הנאשם היה עובד חרוץ בבנק במשך 30 שנה, כאשר החלה החקירה שהובילה להרשעתו - הוא פוטר מעבודתו ונותר מחוסר כל, הבנק הקפיא את חסכונותיו וחסכונותיה של אישתו, ונשללו ממנו פיצויי פיטוריו. בנוסף לכך - ספג הנאשם השפלה, ונותק, למעשה, מכל קרוביו. ב"כ הנאשם ציינה גם את עינוי הדין שנגרם לו, שכן האירועים עליהם נידון אירעו לפני למעלה מעשור, וחלוף הזמן מהווה אינדיקציה לעובדה שלא מעד, ולא הסתבך במאום מאז. ניהול התיק נמשך זמן רב, לרבות עד למתן הכרעת הדין, לא היתה סחבת מצידו של הנאשם. עוד טענה ב"כ הנאשם כי הנאשם הגיע להסדר עם הבנק בו פוצה האחרון וכל המתלוננים על ידו בגין כל נזק שגרם להם. נסיבה נוספת לקולא היא העובדה שהנאשם לא התעשר ע"ח הבנק ולקוחותיו, והסכומים אותם לקח לכיסו הינם יחסית לא משמעותיים. ב"כ הנאשם ציינה כי הנאשם הינו מנהל בתאגיד פרטי, ולכן אין דינו כדין עובד ציבור המייצג את המדינה והרשויות. גם ב"כ הנאשם הציגה פסיקה למכביר בגין בעברות דומות, בהן הושתו על הנאשמים עונשים של עבודות שירות. לפיכך - עתרה שלא למצות את הדין עם הנאשם, לנהוג בו במידת הרחמים, ולהסתפק בעונש שניתן לרצותו בעבודות שירות. הנאשם טען בפני ביהמ"ש שלא לקח ולא נהנה מדבר, לא הייתה לו תאוות בצע, הוא פיצה את הניזוקים ממעשיו, ולא קיבל פיצויי פיטורין בגין 30 שנה. 5. הכרעה הנאשם הורשע בעבירות רבות של מרמה והפרת אמונים, רישום כוזב, זיוף וגניבה בידי מנהל, שביצע במשך 4 שנים, במהלכן עשה כמעט ככול העולה על רוחו בחשבונות הבנק של קרובי משפחתו, מכריו וחבריו, וזאת ללא ידיעתם או הסכמתם. העבירות הרבות שביצע הנאשם כמו גם התקופה הארוכה במהלכה בוצעו מהוות שיקול להחמיר עמו, כשמתוקף תפקידו כבנקאי בכלל, ומנהל סניף בפרט, חב הוא חובת נאמנות מוגברת לבנק ולציבור לקוחותיו. יפים לענייננו דבריו של כב' השופט נויטל בת.פ. (שלום ת"א) 8959/98 מדינת ישראל נ' חיים גרצוב : "...בהתנהגותו האסורה דלעיל, מעל הנאשם בתפקידו ובחובת האמון שהוא חב, הן לבנק ונכסיו, בנק שבו הוא עבד ושימש בסניף שלו בתפקיד הבכיר ביותר- מנהל הסניף, והן לציבור - לקוחות הבנק, התלויים בשירותים הבנקאיים, המפקידים בבנק את רוב רכושם, ושמים את יהבם על עובדי הבנק, לא כל שכן במנהל הסניף של הבנק. הממונים על הנאשם בבנק,אמורים לתת אמון בנאשם, מנהל סניף, שלא יחרוג מסמכותו, שיפעל בהתאם לנהלי הבנק, שידווח דיווחי אמת, לא יסתיר מידע, לא כל שכן שלא יציג מידע חסר ומטעה בפניהם. לא כך התנהג הנאשם בעבירות שביצע כאמור". הצדק עם ב"כ המאשימה בציינה כי פרט לפגיעה בבנק ובמתלוננים - פגיעה נוספת ומסתברת היא הפגיעה באמון ציבור כלל לקוחת הבנקים, ועמדה על כך כב' השופטת פרוקצ'יה בע"פ 9788/03 טופז נ' מדינת ישראל - שכן ציפייה סבירה של כל לקוח בנק היא שהתאגיד בנקאי בו הוא מפקיד את הונו ינוהל בטוהר מידות, יושר, ותוך הקפדה יתרה על רמה גבוהה של ניקיון כפיים. נוכח האמור, ברי כי בהתנהגות הנאשם, שיש בה חוסר יושר מופגן, תוך הצגת מצג כוזב ומטעה, הסתרת מידע, רמייה ושקרים - משום פגיעה אנושה באמון שרוחש הציבור כולו למערכת הבנקאית. בין מנהל סניף בנק ללקוחותיו קיימים יחסי אמון רגישים, קל וחומר בנסיבות המקרה דנן, בו קורבנות המרמה הם חבריו, מכריו וקרובי משפחתו של הנאשם - שפנו אליו והפקידו בידו, כמנהל הסניף והאחראי על התנהלותו הלכה למעשה - את הונם, חסכונותיהם וחסכונות בני משפחתם, וזאת מתוך מחשבה, וללא צל של ספק, כי הופקדו בידיים של חבר נאמן ומסור, בהיותו עובד מסור של הבנק - שישמור על כספם ועל האינטרסים שלהם מתוך ידיעה, ושכספים העוברים תחת ידו יטופלו בתום לב, ביושר, תוך הקפדה על ניקיון כפיים, ולכל הפחות יגיעו ליעדם המקורי, ללא התערבות פסולה מצידו. לאור מערכת היחסים הקרובה כל כך בין הנאשם למתלוננים - האמון שרחשו לו האחרונים היה אמון מוחלט, כמעט עיוור, ועל רקע אמון בלתי מסויג זה, נראה כי התנהגותו חסרת היושר, שקריו, המצג הכוזב שהציג בפניהם, הסתרת העברות שערך בכספם והסוואתן - ללא אישורם, וזיוף מסמכים בשמם - הם בבחינת דריסה גסה של האמון שרחשו לו המתלוננים. האופן בו ביצע הנאשם את העבירות בהן הורשע היה מתוחכם, ממושך ושיטתי, ותוך תכנון מוקדם ונסיון לטשטש את מעשיו, כך שהקשה על המבקש לחשוף את התרמית העומדת בבסיסן - כך השתמש הנאשם בטופסי העברה רבים ונפרדים, כמו גם בחשבונות מעבר, המקשים על פיצוח מקור הכספים ויעדם האמיתי. גם בחירתו בחשבונה של ליאורה אהרוני ככר פעילות חופשי להעברת כספים וביצוע מניפולציות פיננסיות - מעידה על תחכום מצידו, כשלא די בכך שהנאשם בחר במכרה שלו, הגדיל הוא לעשות ובחר דווקא בה בשל שהייתה בחו"ל (על כך מעיד הנאשם בעצמו), ומכאן שהפיקוח שלה על הנעשה בחשבון הבנק שלה אף פחות. שיקול נוסף לחובת הנאשם היא התנהלותו תוך כדי, ולאחר ביצוע העבירות - כשעשה ככול יכולתו להסתיר את העברות הכספים והקמת ההלוואות ללא אישור לקוחותיו, גם לאחר שעלו חשדות נגדו ע"י מבקרי הבנק - זייף מסמכים ואישורי לקוחות למעשיו, שיקר לממונים עליו באשר להסכמת בעלי החשבון לנעשה בחשבונותיהם ובנוגע לזהות הערבים להלוואות, בכדי להכשיל את המבקשים לחשוף את מעלליו, ולהותיר את התרמית על כנה. בע"פ 3196/07 נחמה מילר נ' מדינת ישראל , גזר ביהמ"ש את דינה של הנאשמת לחמש שנות מאסר בפועל ושנתיים על תנאי. בהתייחסו למעשיה קבע כב' השופט אלון כי: "המדובר בעובדת ששרתה בתפקיד אמון מובהק, תוך שהיא מנצלת את תפקידה והאמון שנתנו בה לגניבה שיטתית ובלתי פוסקת של כספי המעביד. כך עשתה למעלה מאלף פעמים, ובכל אחת מהן בצעה את מעשיה תוך זיוף מסמכים וחתימות ותוך רישום כוזב וטשטוש המעשים מפני בוחן ובודק ובהיקף סכומים ניכר מאוד ". לעניין נסיבותיו האישיות של הנאשם - לדידה של ב"כ - מדובר באדם מבוגר בן 61, שנסיבות חייו מעידות על היותו אדם נורמטיבי, שמעד מעידה חד פעמית שאין בה להעיד על אופיו או חייו, בהיותו נעדר עבר פלילי, ולאחר ששירת בצה"ל ולחם במלחמות ישראל, וגם קיבל על כך תעודת הוקרה. הנאשם מטפל באופן מסור באחותו פגועת הנפש ובאימו הישישה, וחברו הטוב העיד בפני ביהמ"ש גם על היותו חבר מסור ונאמן. כמו כן ציינה ב"כ הנאשם את העובדה שהנאשם עבד בבנק 30 שנה ופילס דרכו מתפקיד של פקיד זוטר לתפקיד ניהולי. עפ"י מבחני הפסיקה - אין בנסיבות אלה כדי להצדיק הקלה בעונשו של הנאשם במידה משמעותית - וכך קבעה כב' השופטת אופיר תום בת.פ. (ת"א) 40138/08 מדינת ישראל נ' יצחק בן דוד רוסו : "ודוק, אין צריך לומר כי כאשר בעבריינות הצוארון הלבן עסקינן, ענין לנו לרוב, בעבריינים שעברם נקי ושלזכותם לא פעם, מעשי צדקה וחסד שעשו בעבר. האם עומדים אלה מול העשיה העבריינית נשוא הרשעתם? דומה כי התשובה בשלילה היא. פשיטא, גם אם יש בעבר הנקי ובזכויות קודמות של נאשמים אלה, כדי לרכך את מידת החומרה הנובעת מהתנהלותם בהמשך, הרי, יש בעובדה של ניצול הכח והאמון שניתן בהם, והשימוש לרעה שעשו בסמכויות שהופקדו בידיהם, כדי להגביר את חובת האמון לה התחייבו, ולהעצים החומרה בהפרתה." בע"פ 9788/03 מדינת ישראל נ' דוד גולן , קבעה כב' השופטת פרוקצ'יה כי: "גולן (הנאשם) בא מרקע נורמטיבי ובעברו אין רבב. הוא עבד למעלה מ-20 שנים בבנק, התקדם בתפקידו והגיע לעמדה בכירה, רכש השכלה אוניברסיטאית והקים משפחה. מרקע נורמטיבי זה התגלגל לפשעים כלכליים חמורים, תוך ניצול בוטה של עמדות הכח בהן החזיק. הרקע הנורמטיבי הקודם שקול בעיני במקרה זה לגורם הפועל לחומרה ולא לקולא. מדובר באדם מן הישוב שגורלו האיר לו פנים ולא המר עמו. הוא נקלע לפשע ממצב שלא התאפיין בקשיי התמודדות קיומיים. החיים פתחו בפניו אפשרויות קידום מקצועיות, כלכליות ואישיות. נפילתו לביצוע פשעים חמורים היא פרי עיוות מוסרי. עיוות זה חייב בענישה מחמירה." הנאשם עצמו לא הביע חרטה על המעשים שביצע, ולא ביקש את סליחתם של הקורבנות למעשיו-חבריו, מכריו ובני משפחתו, והמקום בו עבד במשך 30 שנה, על כל הנזקים הממונים והאחרים שגרם להם. עוד טען הנאשם כי אין במעשיו משום שחיתות אישית היות ולא בוצעו בשל תאוות בצע - אך זו אינה הולמת את נסיבות ביצוע העבירות על ידו - ואם לא היה די בהעברות סכומי כסף משמעותיים בין חשבונות הבנק של לקוחותיו ללא קבלת אישורם, בזיוף מסמכים, ברישום פרטים כוזבים בכוונה לרמות (כהקמת הלוואה שלא התבקשה) - הוביל אותו שכרון הכוח לגנוב לכיסו סכום כסף לא מבוטל. אין המדובר במעשה גניבה בודד שהינו בבחינת מעידה חד פעמית, אלא במעשים רבים שבוצעו בצורה שיטתית ולאורך מס' שנים. ב"כ הנאשם הפנתה את ביהמ"ש ל-ת.פ 3194/02 (מחוזי י-ם) מ"י נ' שלמה (בן אריה) אגאי , בו גזר בימ"ש 6 חודשי עבודות שירות. לטעמי - אין להקיש מפסיקה זו בכל הנוגע לעונש שיש לגזור על הנאשם, בשל העובדה שהנאשם בת.פ 3194/02 לא לקח לכיסו כספים כלל. שוני נוסף הוא בהתנהלות הנאשם - בת.פ 3194/02 הודה הנאשם במיוחס לו, ובכך חסך מזמנו של ביהמ"ש בניהול התיק, כמו כן הביע חרטה עמוקה על מעשיו. ב"כ הנאשם הפנתה גם לרע"פ 10686/04 חיים גרצוב נ' מ"י , בו הותיר ביהמ"ש העליון עונש של 5 חודשי עבודות שירות על כנו. כב' השופט גרוניס קבע בפסיקה זו כי: "אין ספק שהעונש שהוטל על ידי בית משפט השלום הינו עונש קל יתר על המידה. מעשיו של המבקש היוו הפרת אימון מוחלטת וחמורה במעבידו. על מעשים דוגמת מעשיו של המבקש יש להטיל, במקרה רגיל, עונש מאסר שיש לרצותו בין כותלי הכלא ולא על דרך עבודות שירות. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שלאותם מעשים לא היה פן של שחיתות אישית, היינו המבקש לא הפיק טובת הנאה ישירה ממעשיו הנלוזים." ביהמ"ש הותיר את העונש על כנו גם היות והנאשם ריצה כבר את העונש שהוטל עליו (היות ומדינת ישראל לא ביקשה לעכב את ביצוע העונש). בענייננו - הפיק הנאשם טובת הנאה ממעשיו, שהיו גם בעלי גוון של שחיתות אישית. באשר לטענת השיהוי שהעלתה ב"כ הנאשם- יש לציין כי מדובר בתיק מורכב ביותר שעיקרו עברות כלכליות המצריכות בדיקה מעמיקה וקפדנית איסוף ראיות ומסמכים רבים, ושמס' המתלוננים בו הוא רב. ניהול הוכחות ומתן הכרעת דין בתיק כל כך מורכב (הן מבחינת טיב העבירות והן בשל מס' רב של מתלוננים) הוא תהליך המצריך זמן. אין גם להתעלם מהעובדה כי נשמעו ראיות - שהצריכו חקירות ממושכות של העדים הרלבנטיים. באשר לעינוי הדין וחלוף הזמן מאז ביצוע העברות קבע כב' השופט גורפינקל בת.פ. (ת"א) 40421/01 פרקליטות מחוז ת"א-מיסוי וכלכלה נ' ברונסון יצחק, , כי : "השיקולים של הודאת נאשם, חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות ועינויי דין יפים לצורך הקלה בעונש, ועל כן יש לשקול זאת לענין קיצור תקופת המאסר המוטלת, אולם עדיין נותרה חומרה כזו המחייבת להטיל עונשי מאסר בפועל לתקופות לא קצרות." ב"כ הנאשם הפנתה לת"פ (באר שבע) 5696/05 פרקליטות מחוז דרום נ' לוצטו יצחק - - בו הורשע הנאשם ב-18 עבירות גניבה ממעביד ו 18 עברות גניבה בידי מורשה. המדובר בעבירות חמורות בהיקף של 56,336 ₪, ולאורך שנים. הנאשם הודה במיוחס לו במסגרת הסדר טיעון, התבקש תסקיר בעניינו - שהמליץ שלא לגזור עליו מאסר בפועל. ביהמ"ש גזר את דינו ל- 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות. עם זאת, במקרה הנדון הודה הנאשם במסגרת הסדר טיעון במיוחס לו, והביע חרטה על מעשיו. ב"כ הנאשם והנאשם עצמו ביקשו עוד להקל עימו לאור התפנית שחלה בחייו עם תחילת החקירה במשטרה - לטענתו הנאשם הוא נותק ממעגל חבריו ומשפחתו, נותר מחוסר כל לאחר שהבנק הקפיא את כל חסכונותיו וחסכונות אשתו, ונשללו ממנו פיצויי הפיטורין. יצויין, כי נסיבותיו האישיות הקשות היום של הנאשם הן תוצר פרי מעלליו, ואין לו על מי להלין מלבדו. גם על העובדה שנשללו מהנאשם פיצויי פיטוריו אין לו על מי להלין מלבדו, שכן מעשיו הם שהובילו לשלילתם. ביהמ"ש העליון קבע בע"פ 9788/03 מדינת ישראל נ' דוד גולן , מפי כב' השופטת פרוקצ'יה כי: "...אין להתפלא כי הוא ובני משפחתו נקלעו למציאות של משבר בעקבות פשיעתו. מצוקה זו, אף שיש להתחשב בה, אינה בעלת משקל מכריע לקולת העונש בהיותה היא עצמה תוצר לוואי צפוי של מעשי עבירה המביאים אדם ממרום הישגיו לשפל המדרגה". טענה נוספת שהעלתה ב"כ הנאשם היא כי בזמן שחלף מרגע הגשת כתב האישום ועד עתה לא מעד הנאשם או ביצע עברות אחרות. המדובר בנאשם שחי חיים נורמטיביים, שהעברות בהן הורשע הן עברות צווארון לבן, שהתאפשרו מתוקף תפקידו כמנהל סניף בנק. עם פיטוריו מהבנק נמנעה מהנאשם גישה למערכות הפיננסיות שבבנק, ועל כן עובדתית נמנעה ממנו האפשרות לחזור ולבצע עבירות מהסוג האמור. ב"כ הנאשם הפנתה את ביהמ"ש גם לת"פ 1012/07 (מחוזי נצרת) מדינת ישראל נ' עמוס מאיר (ע"י כב' השופטת מוניץ) ממנו יש לטענתה להקיש לעונש הראוי בעברות כדוגמת העברות במקרה דנן. אין דין האחד כדין האחר-שכן היקף העברות בהן הורשע הנאשם שם הוא מצומצם מאוד ביחס לעברות בהן הורשע הנאשם שבמקרה דנן. פרט לכך שם הגיע הנאשם להסדר וחסך לביהמ"ש זמן יקר. הרקע לביצוע העברות בתיק שם הוא התמכרות הנאשם להימורים והחובות אליהם נקלע, כמו כן החל הנאשם לעבור טיפול, ונראה שפניו לשיקום. הנאשם בענייננו עבר את העבירות בהן הורשע, ובכלל זה גניבת כסף לכיסו, לא בשל קשיים אליהם נקלע, אלא היות והתאפשר לו לעשות כן מתוקף תפקידו. באשר לעבריינות הכלכלית, קבע ביהמ"ש העליון כדלקמן: "העבריינות הכלכלית בתחומי החברה והכלכלה היא לרוב מתוחכמת, מסתייעת באמצעים מודרניים של הפקת מידע וקשה לגילוי. נזקיה קשים לחברה בכללותה, למשק הכלכלי ולאנשים הפרטיים הנפגעים ממנה במישרין. על מדיניות הענישה לשקף את הסכנה הגדולה הרובצת לפתחה של העבריינות הכלכלית המתוחכמת, את היקף הקורבנות העלולים להיפגע ממנה, את הקושי והמורכבות שבאיתורה ואת ההוקעה הברורה של יסודות השחיתות וניצול עמדות הכוח, השליטה והמידע הכרוכים בביצועה. על המסר העונשי לשקף בבירור את תגובתה המחמירה של החברה על מעשים של הפרת נאמנות בשימוש בכספי הזולת תוך ניצול כוח המשרה." (ע"פ 3563/98 אלינורה בן צור נ' מדינת ישראל). בתיק הנ"ל נדונה עובדת בנק בכירה שהורשעה בבצוע שורה ארוכה של עבירות, כקשירת קשר לביצוע פשע, גניבה בידי עובד, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, גניבה בידי מורשה, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה ורישום כוזב במסמכי תאגיד. עברות אלו בוצעו אגב מעשי גניבה מחשבונות הבנק של אחותה ואנשים נוספים. סך כל הגניבות מסתכם בכחצי מליון ₪, וביהמ"ש גזר את דינה של הנאשמת ל- 13 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי. ערעורה של הנאשמת בפני ביהמ"ש העליון נדחה אף הוא, והעונש שהוטל עליה נותר על כנו. דומני כי קיים דמיון רלבנטי לנסיבות שבפניי - גם הנאשם שלפנינו הינו עובד בנק בכיר שניצל את מעמדו לביצוע העבירות, בשני המקרים הפרו הנאשמים את האמון המיוחד שנתנו להם מקורבים ומכרים לביצוע מעשי הגניבה והתרמית. עם זאת - קיים שוני בהיקף הגניבות לחובת הנאשמת שם - למול שוני מהופך לקולא - בשל מחלתה הקשה ועברה - שאינם רלבנטיים בעניינו של הנאשם. 6. עם כל האמור, יש בשיקולים לקולא שציינה ב"כ הנאשם כדי להקל עמו, ועל כן אין למצות עמו את הדין - ובעיקר נוכח חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות, זיכויו מחלק מהאישומים נגדו, גילו, העדר עבר פלילי, פיצוי המתלוננים והבנק בו עבד (בהסדר אליו הגיעו הצדדים בהליך אזרחי), ונסיבות חייו הנורמטיביות. 7. סופו של דבר - הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: א. מאסר למשך 13 חודשים. ב. מע"ת בן 12 חודשים שלא יעבור 3 שנים על העבירות בהן הורשע. ג. קנס בסך 50,000 ₪ או 3 חודשי מאסר תמורתו. ד. פיצוי לבנק בסך 50,000 ₪ שישולם עד 1.5.09. 8. זכות ערעור תוך 45 יום. ניתן היום ו' באדר, תשס"ט (2 במרץ 2009) במעמד הצדדים. נאוה בכור, שופטת ב"כ הנאשם: אבקש לעכב את ריצוי המאסר, לצורך הגשת ערעור. מגישה פסיקה - כאשר פסה"ד המנחה הוא פס"ד שוורץ. ב"כ המאשימה: אני משאירה לשיקול דעת ביהמ"ש אך אבקש ערבויות מתאימות. ב"כ הנאשם: אבקש לציין שמדובר בנאשם לכל הישיבות, עוגן חייו שזה אשתו וילדיו - הוא כאן ואין שום חשש, ולכן אבקש להסתפק בערבויות מינימאליות. החלטה נוכח משך המאסר ועמדת המאשימה - אני מורה על עיכוב ביצוע המאסר בפועל למשך 45 יום וזאת בכפוף לתנאים כדלקמן: א. עיכוב יציאה מן הארץ והפקדת דרכונו של הנאשם. ב. יופקד סך 50,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית. ג. תחתם ערבות צד ג' טובה בסך 100,000 ₪. לא תופקדנה הערבויות - יועבר הנאשם לריצוי מאסרו באופן מיידי. משפט פליליבנקעבירות כלכליות