קראו את גזר הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עבירת סחיטה באיומים של עורך דין: נגד הנאשם, עורך דין במקצועו ובעל משרד בקרית גת, ובתקופה הרלוונטית לכתב האישום כיהן גם כסגן ראש עיריית קרית גת וממלא מקום ראש העיר, הוגש כתב אישום המייחס לו סחיטה באיומים, עבירה בניגוד לסעיף 428 רישא לחוק העונשין, תשל"ז-1977. האירועים והנסיבות פורטו על ידי בהרחבה בהכרעת הדין ולא ראיתי לנכון לחזור עליהם. בתיק נוהלו פרשת התביעה ופרשת ההגנה עד תום. ביום 6/9/07, ניתנה הכרעת הדין בעניינו של הנאשם לפיה החלטתי לזכות את הנאשם זיכוי מוחלט מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. על הכרעת הדין הוגש ערעור מטעם התביעה (ע.פ. 4480/07) . בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטים ב' אזולאי, סגן נשיא, השופט א' ואגו והשופט א' ביתן) בהחלטתו מיום 15/7/08 קיבל את הערעור וקבע כי יש להרשיע את הנאשם בעבירה של סחיטה באיומים. והתיק הוחז, אל מותב זה לצורך מתן גזר דין. בדיון מיום 7/10/08 ביקש בא כוח הנאשם כי יוגש תסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם אשר יתייחס הן לעניין העונש והן לשאלת ביטול הרשעתו של הנאשם. באת כוח התובעת הדגישה כי הם עומדים על ההרשעה וכי הם סבורים כי בעבירה בה הורשע הנאשם אין כלל מקום לשקול אי הרשעה. אך עם זאת, הדגישה כי לא יעמדו בדרכו של הנאשם לבקש תסקיר לצורך הטיעון שלא להרשיעו. בהתאם לכך הוריתי לשירות המבחן להכין ולהגיש תסקיר בגין הנאשם, בו תבחן שאלת ביטול הרשעתו של הנאשם, וכן יינתנו המלצות לעונש. ביום 16/4/09 הוגש תסקיר אודות הנאשם. האינפורמציה בתסקיר מבוססת על שיחות שנערכו עם הנאשם, עיון בסיכום שהציג הנאשם בפני השירות, וכן עיון בהכרעת הדין מיום 6/9/07 אשר ניתנה על-ידי המזכה את הנאשם מעבירת סחיטה באיומים, זיכוי מוחלט, ובפסק דין מיום 15/7/08 אשר ניתן על-ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע המרשיע את הנאשם בעבירת סחיטה באיומים. ציין שירות המבחן כי לשיחות הגיע הנאשם כנדרש, נענה בפתיחות ובהתרגשות. ציין שירות המבחן כי ניכר שהעמדתו לחקירה משטרתית, קיומם של ההליכים המשפטיים והרשעתו בדין הביאו את הנאשם להתמודדות מוחשית עם התנהגותו בה הורשע, וחידדו את תחושת כישלונו. התרשם שירות המבחן כי הנאשם נתון במתח רגשי רב, מתמודד עם אשמתו, אחריותו הישירה לעבירה, הפגיעה במתלונן, עם דימויו העצמי ותדמיתו שנסדקו ועם הסיכון שיש בהרשעתו, כדי לקטוע את הקריירה המקצועית שלו כעו"ד. קריירה בה השקיע את מיטב כוחותיו לאורך עשרים שנה. התרשם שירות המבחן כי המצוקה בה נתון הנאשם, עומדת מול מאמציו, לאורך שנות חייו, להציג חזות של חוזק ושליטה, ביטחון עצמי והצלחה כלפי משפחתו, הרחבה והגרעינית, וכלפי הציבור הרחב לו נותן שירותיו בתחום הפוליטי והמקצועי. התרשם השירות כי המפגשים המקצועיים עם השירות, אפשרו לנאשם להביע תכנים רגשיים והסתכלות שונה על רבדים נוספים באישיותו, תגובותיו, התייחסותו וגישתו לסביבתו הקרובה והרחוקה. ציין שירות המבחן כי הנאשם הינו יליד 1958, ישראל, עורך-דין במקצועו, בעל משרד עצמאי ופעיל בתחום הפוליטי. נשוי ואב לארבע בנות. מתגורר עם משפחתו בקרית גת. שוחרר מהצבא בדרגת סגן, הינו בוגר קורס קציני חי"ר בהצטיינות ובמילואים שירת בדרגת רב סרן בחטיבת הצנחנים. משנת 1988 עוסק גם בתפקידים פוליטיים שונים (בהתנדבות ובשכר), היה יועץ משפטי של עיריית קריית גת, ממלא מקום ראש העיר, אחראי על חוק הכספים, כח האדם והחינוך בעיריית קריית גת. ציין השירות כי, הנאשם גאה בתרומתו הציבורית והחברתית. לדברי הנאשם, בעקבות הרשעתו בתיק הנדון הוא התפטר מחברותו במועצת העיר קריית גת ומתפקידו כסגן ראש העיר. כיום הנאשם פעיל בהתנדבות כחבר ועד מנהל במרכז לפיתוח עסקים קטנים בעירו. עוד ציין שירות המבחן כי, הנאשם הינו הבן השני ברצף הלידה, לאחר אחותו הבכורה, מבין ששת ילדי המשפחה. אחיו עוסקים במקצועות ההוראה, עריכת דין וראיית חשבון. אימו של הנאשם נפטרה בגיל 59, לפני 11 שנה, אובדן שעד היום מתקשה הנאשם להתמודד עימו. אביו של הנאשם פנסיונר, מתגורר בקרית גת. לדברי הנאשם, הופנו כלפיו ציפיות גבוהות להישגים ולהצלחה, אותן התאמץ להשיג במהלך חייו. לדבריו, ניהל אורח חיים שאופיין בשאפתנות וברצון להגיע להישגים, מתוך רצון להמשיך ולממש הציפיות שהועמדו בפניו מגיל צעיר. כיום, ובעקבות הכישלון העברייני, מציין הנאשם כי נעצרה תנופת התקדמותו והוא מסגל לעצמו דרכי התנהגות שונות מהמוכר, הבאות לידי ביטוי בעיקר בשמירה על הקיים, על השלמות והיציבות המשפחתית. באשר למשפחתו הגרעינית, מציין שירות המבחן כי, הנאשם נשוי משנת 1982 ואב לארבע בנות בגילאי 24, 21, 17 ו- 13. שתי הבנות הבוגרות, סטודנטיות למשפטים. הבנות הצעירות תלמידות. אשתו, בת 49, אף היא עורכת דין ועובדת במשרדו של הנאשם. התרשם שירות המבחן כי, הנאשם גאה במשפחתו ובבנותיו. ציין הנאשם כי משקיע בחינוכן ובהגנה עליהן. עוד ציין כי מאז אירוע העבירה, הפרסום בעיתונות ובמשך כשמונה שנים, דאג כי בני משפחתו ובעיקר בנותיו, לא יפגעו מהאשמתו, הרשעתו והפרסום שהתלווה לכך, וכיום מודע לכך כי לא ניתן לגונן עליהן יותר וכי בני משפחתו כואבים את כאבו. באשר לעבירה, ציין שירות המבחן כי, מדובר בעבירה ראשונה ויחידה. הנאשם מודע להתנהגותו עוברת החוק כעו"ד וכאיש פוליטי. הוא מתמודד עם האשמתו ועם הרשעתו בדין. עוד ציין השירות כי, ברמה המיידית הסביר הנאשם את התנהגותו על רקע רצונו לבצע עסקה כלכלית כדאית, אליה נכנס בזכות היותו עו"ד מקושר ומצליח ובעל מעמד פוליטי. בשיחות עימו, התרשם השירות כי הנאשם מבין אשמתו על כי ניצל בזכות כישוריו והכשרתו, את חולשתו ופגיעותו של המתלונן, להן היה מודע, ובכך צמצם את מרחב התמרון ואת שיקול דעתו החופשי של המתלונן. שירות המבחן בדק את התייחסותו של הנאשם למתלונן והתרשם כי הנאשם מבין את הפגיעה במתלונן וכי מביע חרטה. להבנת שירות המבחן, בצד הקושי להתמודד עם התוית של עובר חוק, נראה כי ההליכים המשפטיים העמידו את הנאשם באופן חד משמעי מול אשמתו, על כל הכאב הכרוך בכך. עם סיום תהליך האבחון, הערכתו של השירות הינה כי מדובר באדם המנהל אורח חיים נורמטיבי ותקין, מצר ומתחרט על ביצוע העבירה ומודע לחומרתה. התרשם שירות המבחן כי הנאשם אינו בעל ערכים לקויים או אישיות בעלת הפרעה, שיש בה כדי להביאו לביצוע עבירה דומה בעתיד. לפיכך שאלת הרשעתו, נבחנה על-ידי השירות תוך התייחסות לרקע ביצוע העבירה, חומרתה, נסיבותיו האישיות של הנאשם כמבצע העבירה והנזק שעלול להיגרם לנאשם מהרשעתו, בצד הנזק שעלול להיגרם לציבור. לאחר בחינת הנושא כאמור, המליץ שירות המבחן על אי הרשעתו של הנאשם, וזאת מהנימוקים הבאים: מדובר בעבירה ראשונה ויחידה אותה ביצע הנאשם לפני כשמונה שנים. ישנה הבעת חרטה. הנזק שנגרם לנאשם במהלך שמונה השנים, ברמה האישית והמשפחתית, הוא רב, והנזק העתידי במידה ויורשע, הינו כבד. הנאשם מביע חשש כי אם יועמד לדין משמעתי בלשכת עורכי הדין, המשך עיסוקו כעורך דין יוטל בספק. לכן ומבלי להתעלם מחומרתה ואופייה של העבירה, ממליץ שירות המבחן כי בית המשפט יבטל את הרשעתו ויטיל על הנאשם צו של"צ בהיקף של 250 שעות, ללא הרשעה. מציין השירות כי, עונש כזה הינו בעל משמעות חינוכית מרתיעה, אשר מחד יש בו כדי להעצים ולחדד גבולות התנהגותיים ומוסריים ומאידך, יאפשר לנאשם לפצות את החברה ולכפר על התנהגותו ע"י נתינה ממשית למען החברה. בהתאם לתסקיר, נבנתה, בהסכמת הנאשם, תוכנית לתועלת הציבור אותה יבצע במסגרת תיכון "מרום". על-פי המלצת שירות המבחן, יעסוק הנאשם בתגבור פרטני של התלמידים, במקצועות כמו אנגלית, מתמטיקה, אזרחות והיסטוריה. בדיון מיום 22/4/09 הושמעו בפני בית המשפט 3 עדי אופי מטעם הנאשם. עד אופי מס' 1, מר אלברט ארז, העיד בפני כי שימש ראש העיר קרית גת לשעבר, כיהן בתפקיד במשך 8 שנים ולפני כן שימש כמזכיר מועצת הפועלים ובצבא היה סגן אלוף. הוא מכיר את הנאשם ואת משפחתו שנים רבות, לפחות 40 שנה עוד בהיותו ילד. העיד כי הנאשם היה סגן ראש העיר ומ"מ, היה ממונה על החינוך, תשתיות ופיתוח העיר. לדבריו, אחד המאפיינים החשובים לגבי הנאשם הינו יחסו לאנשים והתמיכה בחלשים. עוד מדגיש העד כי, הנאשם נשא בתפקיד סגן ראש עיר וזאת ללא תמורה במשך 5 שנים, כאשר לטענתו הדבר מוכיח על הנאשם כמי שבא כדי לסייע לקהילה. לדבריו, אינו מכיר הרבה אנשים במערכת הפוליטית שמוכנים להקדיש מזמנם ומרצם לקהילה. עדת אופי מס' 2, גב' זהבה גור, אשר משמשת כמנהלת אגף החינוך בעיריית קריית גת, סיפרה כי יש קרבה משפחתית רחוקה בינה לבין הנאשם וכי היא מכירה את הנאשם מעל 25 שנים. העדה סיפרה כי בשנים האחרונות היא מכירה את הנאשם כחבר מועצה וסגן ראש העיר. באשר לתקופה בה היה הנאשם ממונה על פעילות אגף החינוך, סיפרה העדה כי דאג לתלמידים החלשים אשר יד משפחותיהם אינה משגת מבחינה כספית. עוד ציינה כי, היה קשוב מאוד לבעיותיהם של הורים, תלמידים ומנהלי בתי ספר, היה זמין לכל פונה והדגישה את נכונותו והיכולת של הנאשם לפתור בעיות, לקבל החלטות, ולוודא ביצוע. העדה הדגישה כי, את כל הדברים עשה הנאשם בהתנדבות ללא שכר והיה זמין אליה, כמנהלת האגף, ולכל האחרים (הורים, מנהלים וכו') בכל שעה. בנוסף סיפרה כי, הנאשם בכישוריו הוביל לשיתוף פעולה וגיוס תקציבים לתוכניות מקיפות וגדולות לעירייה. עד אופי מס' 3, מר פרוספר אלמקייס, סיפר כי הינו תושב קרית גת ואב ל- 8 ילדים. עוד סיפר כי עבר אסון משפחתי כאשר לאחד מילדיו, בהיותו בגיל 15, גילו כי לוקה בסרטן, ובגיל 18 הוא נפטר. לדבריו, חלפו מאז כמעט 10 שנים, וכי בעזרתו של הנאשם הם ממשיכים לשרוד. סיפר העד כי מכיר את הנאשם משנת 1964, וכי מהווה מודל לחיקוי עד היום. סיפר העד כי, הוא לא היה יכול להעניק לבנו את כל מה שיכל אלמלא הנאשם, אשר הסיוע שלו התבטא בכך ש- 24 שעות ביממה הוא לא עזב את הילד. ציין העד כי 9 שנים הנאשם לא נפרד מהם וכי עד היום נשמר הקשר, והוסיף כי, מכיר עשרות משפחות שהוא עוזר להם. לבסוף סבור העד, כי אסור לפגוע באדם כמו הנאשם שדברים אלו הם מפעל חייו. באותו הדיון הגיש בא כוח הנאשם, בהסכמת באת כוח המאשימה, עדות אופי בכתב של עדה נוספת אשר נבצר ממנה להתייצב לדיון. נעתרתי לבקשה זו והוריתי על קבלת המסמך. עדות האופי בכתב הינה של הגב' דינה אוחנה, אשר כעולה מהמכתב, לפני כשלוש וחצי שנים בהיות בנה כבן 9.5 שנים התגלתה אצלו מחלת הסרטן ומאז חשך עליהם עולמם. מצבם הכלכלי היה קשה ולא היה מי שיתמוך בהם ונותרו עם חובות כבדים, כשלהם עוד 5 ילדים נוספים. בתוך כך, כותבת העדה, הגיע הנאשם והיה להם כמושיע מאז ועד היום. כותבת העדה כי, הנאשם הגיע אל ביתם, התעניין במצב בנה החולה, יעץ להם מה לעשות, הורה למנהלי בית הספר לפטור אותם מתשלומים לבית הספר, ליווה אותם לבית החולים ולטיפולים הכימותרפיים ואף דאג לציידם במשך למעלה משנתיים בתלושי דלק על חשבונו על מנת שיהיה ביכולתם לנסוע לבית החולים. העדה הדגישה כי הנאשם לא חסך מזמנו, ממרצו ובעיקר מכספו בכדי לעזור להם. עוד סיפרה העדה כי, חרף המאמצים והעזרה בנה נפטר לפני כשנתיים אך גם אז הנאשם סייע להם וממן מכספו הפרטי את הוצאות השבעה והאבל והמשיך לסעוד אותם לאורך כל שנת האבל ועד היום. בנוסף כתבה כי, עם תום שנת האבל על בנה נחתה על המשפחה מכה נוספת כאשר בעלה נפטר וגם בשעה קשה זו הנאשם היה לצדם. עוד הוסיפה כי הנאשם סייע להם בעזרת כישוריו המקצועיים וכי כאשר, לאור המצב הכלכלי הקשה אליו נקלעו, הוצא נגדם צו פינוי מביתם בשל אי תשלום משכנתא, הנאשם ייצגם אל מול עורכי הדין של הבנק וזאת במסירות רבה וללא כל תמורה, וכיום הינם נמצאים בביתם בעיקר בזכות הנאשם. לבסוף הדגישה כי, הנאשם מרבה במעשים טובים וכי אינה היחידה שזכתה ליהנות מטוב ליבו. כן הוסיפה כי, לו יכלה הייתה עושה הכל בשביל הנאשם אשר תמיד עוזר ומכבד בעיקר את האנשים אשר המזל לא האיר להם פנים. בנוסף, ובאותו מועד דיון, ביקש בא כוח הנאשם להגיש תעודה רפואית לגבי אשת הנאשם. באת כוח המאשימה הסכימה לבקשה, ולפיכך ניתנה החלטתי על קבלת המסמך. מהמסמך עולה כי אשתו של הנאשם סובלת מדלקת מפרקים שיגרונית וכי זקוקה לטיפול תרופתי קבוע. באת כוח המאשימה לעניין העונש, מבקשת להטיל על הנאשם עונש של 6 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי כספי למתלונן. יוער כי בטיעוניה לעניין העונש ביקשה תחילה המאשימה מבית המשפט כי יקבע שיש במעשי הנאשם משום קלון ואף טענה ארוכות בעניין זה, זאת הואיל והנאשם כיהן בעת ביצוע העבירה כחבר מועצה, סגן ראש עיר ומ"מ ראש עיר, והפנתה בעניין זה לסעיף 120א' לפקודת העיריות. עם זאת בדיון מיום 22/4/09 הצגתי שאלתי לבאת כוח המאשימה האם סעיפים 120(8) ו- 120א' דנים גם באפשרות שגזר הדין ניתן לאחר שחבר המועצה הפסיק לכהן כחבר מועצה או רק באפשרות שגזר הדין ניתן לפני שהחל לכהן ובשעת כהונתו. באת כוח המאשימה ביקשה מבית המשפט לאפשר להם להגיש עמדתה בכתב באשר לשאלת הקלון ופסיקה בעניין זה. לפיכך, הוריתי על דחיית הדיון, ועל הגשת תשובת המאשימה לשאלתי כאמור בכתב. ביום 1/6/09 הוגשה לבית המשפט תשובת המאשימה בכתב לפיה, לאחר בדיקת הנושא, המאשימה מצאה כי על-פי המצב המשפטי הקיים לא ניתן לבקש מבית המשפט לקבוע כי מעשי הנאשם נושאים עימם קלון, הואיל והנאשם התפטר מחברותו במועצת העיר קרית-גת, לאחר הכרעת הדין המרשיעה, ובמועד הטיעון לעונש אינו חבר מועצה. לאור האמור, אין צורך לפרט את טיעוני המאשימה בעניין זה. באת כוח המאשימה בטיעוניה לעניין העונש חזרה על העובדה שהנאשם הורשע על ידי ערכאת הערעור בעבירה של סחיטה באיומים, תוך שהיא מציינת שמדובר בעבירה שעונשה המקסימאלי עומד על 7 שנות מאסר. בטיעוניה הפנתה באת כוח המאשימה למספר קביעות עובדתיות שהובאו בהכרעת הדין של ערכאת הערעור. כך, בין היתר, התייחסה לכך שבית המשפט המחוזי קבע, כי הנאשם ביצע סחיטה באיומים, וכי מדובר באיום ברור, כמשמעותו המלאה, שכל אדם סביר במצב המתלונן היה מושפע ממנה, וכי ברור שמעשי הנאשם נבעו מרצונו להניע המתלונן לשלם לו 1 מיליון ₪, והדגישה כי כל זאת נקבע לאחר סקירת העדויות, השיחות שהוקלטו שהתקיימו בין הנאשם לבין המתלונן, ולאחר שבית המשפט המחוזי דחה את גרסת הנאשם לאותם אירועים, וקבע כי תכני השיחות בין הנאשם למתלונן קובעים באופן חד משמעי שגרסת המתלונן היא הנכונה ואין הדברים מתיישבים עם גרסת הנאשם. מדגישה באת כוח המאשימה כי, הפגיעה שבא איים לפגוע במתלונן היא קשה ואנושה בפרנסת המתלונן וזאת לאור מצבו הכלכלי הרעוע, אשר הנאשם היה מודע לו ואף הציגו בפני המתלונן. עוד ציינה באת כוח המאשימה כי, את העבירות ביצע הנאשם שעה שכיהן כסגן ראש עיריית ק. גת, כמ"מ ראש עיריית קרית גת וחבר מועצה. לגישתה, הנאשם ערך קישור בין מעמדו הציבורי והפוליטי לבין העבירה אותה ביצע שכן כל מהות הסחיטה הייתה בהפגנת כוחו ומעמדו הרם של הנאשם. טוענת באת כוח המאשימה כי, מדובר בעבירה פלילית חמורה ביותר מסוג פשע, עבירה של מרמה והפרת אמונים, כשלטענתה, זו עבירה הקלאסית בה מורשעים אנשי ציבור בפסיקה ועונשם המקסימאלי 3 שנים. עוד ציינה כי, המדובר בסוג עבירה לגביה בתי משפט ובית המשפט העליון קבעו כי יש להלחם בעבירה וככלל העונש שראוי שיפסק בגינה הוא עונש של מאסר בפועל. עוד נטען כי, העבירה שבוצעה על ידי הנאשם אינה מסוג העבירות או המעשים שניתן לומר שהם מעידה רגעית, אובדן שיקול דעת בשעת כעס. לטענת באת כוח המאשימה, בעניינו מדובר ללא ספק בתכנון מראש, בהשגת אינפורמציה וקיום קשר סחטני עם המתלונן לאורך שבועיים במהלכם קוימו כמה שיחות טלפון ומפגשים בין הנאשם לבין המתלונן והתנהלות זו מעניקה חומרה יתרה למעשי הנאשם. סבורה המאשימה כי, החלופה של פגיעה בפרנסה, שהיא החלופה המיוחסת לנאשם במסגרת סחיטה באיומים, אינה פחות "עבריינית" מפגיעה בגוף אדם. ומדגישה כי, בנסיבות העניין מדובר בסחיטה כלכלית שכוונה לקורבן חלש ביותר בנקודת השפל שלו שעה שכפי שהעיד נרדף על ידי נושים ועמד על סף קריסה כלכלית מוחלטת, ומשכך, המכרז הנדון היווה עבורו קרש הצלה. עוד טוענת המאשימה כי, מעבר לפגיעה האישית במתלונן, קיימת פגיעה רחבה הרבה יותר בכל התדמית של השירות הציבורי של מערכת המכרזים הציבוריים, זאת הואיל ולגישתה, המצג שהציג הנאשם היה שבמדינה קונים מכרזים בכסף וכי השפעה לא לגיטימית יכולה להטות כף לטובת מי שיזכה במכרז ללא תלות בשיקולים של עלות ההצעה. במובן זה, טוענת המאשימה, יש הקבלה בין סוג הפגיעה לבין עבירות מסוג שוחד והפרת אמונים שכן קיימת פגיעה מוסדית לאור הדברים ששודרו כלפי חוץ על ידי מי ששימש מ"מ וסגן ראש עיר ועורך דין לגבי האופן בו הדברים מתנהלים "באמת". לגישת באת כוח המאשימה, כחומרת המעשה על השלכותיו ופגיעתו באינטרס הציבורי כך עוצמת הצורך לסמנו לסטיגמה פלילית של הרשעה. לטענתה, המסר שחייב לצאת מבית המשפט למי שהשתמש בתפקידיו רמי המעלה כפי שעשה הנאשם לבצע עבירה פלילית כה חמורה חייב להיות הרשעה וזאת על חשבון שיקולים אישיים כפי שהובאו בפני שירות המבחן בתסקירו. בהתייחסה לתסקיר שירות המבחן טוענת באת כוח המאשימה כי, שירות המבחן מתבסס על נתונים שהם מעבר לעבירה בה הורשע הנאשם, וביניהם, שהנאשם הינו אדם נטול עבר פלילי, נורמטיבי, אשר התנהלות חייו הינה חיובית עד לאותם אירועים נשוא כתב האישום. באשר לנזק העתידי שיגרם לנאשם במידה ויורשע, בכל הנוגע לעיסוקו, טוענת המאשימה כי, שירות המבחן לא ערך בדיקה עובדתית אלא קיימת אך אמירה של הנאשם שהוא מביע חשש שבמידה ויועמד לדין משמעתי יוטל בספק המשך עיסוקו כעו"ד. בהקשר זה טענה באת כוח המאשימה כי, לאחרונה, בערעור שהגיש סטודנט למשפטים, הביעה לשכת עורכי הדין עמדתה לפיה, אין קביעות קטגוריות ואין אמירה שאם יורשע אדם, יילקח רישיונו או יושעה. עוד נטען כי, לחילופין גם אי הרשעה אין משמעותה שהלשכה אינה יכולה להשעות או לפסול רישיון, וכל מקרה נבחן על פי נסיבותיו והמסכת העובדתית שבה הורשע, ואלו יעמדו לשיפוטה של ועדת האתיקה של לשכת עו"ד. עוד הדגישה באת כוח המאשימה כי, לגבי תסקיר שירות המבחן בית המשפט חזר וקבע ששיקוליו צרים ועוסקים בעבריין ושיקומו וכך, לטענתה, צריך להיות שעה שבית משפט שוקל קשת רחבה יותר של שיקולים ובראשונה את ההשפעה על האינטרס הציבורי. כל זאת תוך שהיא מדגישה כי, המלצה של שירות המבחן שלא להרשיע אינה מחייבת את בית משפט ואינה פותרת אותו מבחינה עמוקה כאמור. עוד נטען כי, כאשר מדובר בבגירים הכלל הינו הרשעה, והחריג בחריגים בהתקיימן של נסיבות יוצאות דופן, כשהנטל להוכיחן הוא על הנאשם, הוא אי הרשעה. באת כוח המאשימה ביקשה להפנות למספר מקרים שהובאו בפסיקה מהם ניתן ללמוד, לטענתה, את אמת המידה כפי שהיא מיושמת על ידי בתי משפט. לאור האמור, סבורה באת כוח המאשימה כי, עם כל הכבוד לשירות המבחן אין בנתונים שהוא מעלה בתסקירו כדי להקים את אותן נסיבות חריגות אשר בהשוואה לחומרת המעשים שבוצעו יצדיקו את ביטול ההרשעה. מציינת באת כוח המאשימה כי, לגישתה דווקא המעמד הרם של הנאשם מחייב את המסר שיש בהרשעה שלא רק פשוטי העם יוצאים מבית משפט שידם על התחתונה מורשעים בגין עבירה קלה כחמורה, ומנגד אנשי "הצווארון הלבן" נהנים ממעמד שונה. לגבי העונש, מציינת באת כוח המאשימה כי, התלבטו רבות לגבי העונש שיבקשו מבית המשפט להטיל על הנאשם לאור מכלול הנסיבות של התיק ושל הנאשם. ומציינת כי, באופן הרגיל היו עותרים למאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, אולם, לטענתה, לקחו בחשבון את כל הדברים החיוביים שניתן לקחת בחשבון לטובת הנאשם, כפי שעולים מהתסקיר, ועל כן עותרת המאשימה להשית על הנאשם עונש של 6 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות. בנוסף מבקשת המאשימה להטיל מאסר על תנאי, קנס ופיצוי כספי למתלונן, כשלטענתה, עניין זה הוא בבחינת דרישה מתבקשת במיוחד במקרה זה של פגיעה כלכלית. לאחר שהובאו בפני טיעוני המאשימה הפניתי שאלה לבאת כוח המאשימה מהו הנזק שנגרם למתלונן בגינו נדרש בית משפט לחייב את הנאשם בפיצויו זאת להבדיל מסבל. בעניין זה השיבה באת כוח המאשימה כי, מכיוון שמיד לאחר הפניה של הנאשם אל המתלונן, פנה זה האחרון למשטרה ובסופו של יום המתלונן זכה במכרז אין פגיעה כספית שקשורה למכרז נשוא התיק. עם זאת, טענה כי למעשה הנאשם הייתה השפעה נפשית קשה על המתלונן זאת בעיקר באשר לפניה הראשונה וכי הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי מתייחסת לכך. לאור האמור, ביקשה המאשימה לחייב את הנאשם בפיצוי המתלונן בגין הנזק הנפשי והסבל שנגרם לו עקב המעשים. בסיום מועד דיון זה, ולאור בקשת המאשימה להטיל על הנאשם עונש מאסר שניתן יהיה לרצותו בדרך של עבודות שירות, הוריתי לממונה על עבודות שירות להכין ולהגיש חוות דעת בעניין. בשל כך, ובנוסף להחלטתי כי המאשימה תגיש תגובתה בכתב לשאלת בית המשפט באשר לשאלת הקלון כאמור לעיל, נדחה המשך הדיון בטיעונים לעונש. בדיון מיום 22/6/09 חזרה באת כוח המאשימה על הדברים שהובאו בתגובת המאשימה בכתב מיום 1/6/09, לפיהם המצב החוקי הוא שמאחר והנאשם התפטר לאחר הכרעת הדין וכיום במועד הטיעונים לעונש וגזירת דינו אין הוא מכהן עוד כחבר מועצה לא ניתן לקבוע במסגרת גזר הדין כי יש קלון במעשיו במסגרת פקודת העיריות. יחד עם זאת, סבורה באת כוח המאשימה כי, טיעוני המאשימה אשר התייחסו לקלון במעשים יחד עם אמירותיו של בית המשפט הינם רלוונטיים לעניין החומרה הן באשר להרשעה בדין והן לעניין הענישה לה עותרת המאשימה, זאת הואיל ולטענת באת כוח המאשימה, במעשי הנאשם דבק כתם, קלון מוסרי ובטוחה היא כי, אילו המצב המשפטי היה שונה היה הנאשם עומד בתנאים של קביעת קלון. עוד נטען כי דברים אלו מצטרפים לבקשת המאשימה להטות את הכף לטובת השארת ההרשעה בדין על כנה והטלת עונש מוחשי כפי שפורט לעיל. בא כוח הנאשם בטיעוניו לעניין העונש, סבור כי בתיק זה קיים מצב שהוא אומנם חוקי אך אינו פשוט ולא הגיוני, לפיו שופט שזיכה לחלוטין נאשם מתבקש לגזור את דינו. כן הוסיף כי הואיל ולנאשם אשר זוכה בבית משפט השלום והורשע בבית המשפט המחוזי אין ערעור בזכות על ההרשעה, קיים במקרה זה חוסר שוויון מהותי בין התביעה לבין הנאשם כאשר לתביעה הייתה זכות ערעור על הזיכוי. טיעוני בא כוח הנאשם מתייחסים לשני מישורים. המישור הראשון מתבסס על סעיף 192א' לחוק סדר הדין הפלילי, לפיו מבקש בא כוח הנאשם לקבוע כי במקרה זה ניתן להסתפק בצו שירות לתועלת הציבור ולבטל הרשעה. המישור השני, עניינו טענות בא כוח הנאשם לגבי נסיבות מקלות, לפיהן מבקש הוא מבית המשפט שאם ההרשעה לא תבוטל יסתפק בית המשפט במאסר על תנאי וקנס וימנע מהטלת מאסר אפילו ירוצה, כבקשת המאשימה, בעבודות שירות. לאור העובדה שהמאשימה הודיעה כי היא חוזרת בה מהבקשה לקבוע שיש בעבירה משום קלון, לא התייחס בא כוח הנאשם לעניין זה. בא כוח הנאשם גולל בפני את תולדות חייו של הנאשם. הנאשם יליד 1958, בן 51, נשוי ואב ל-4 בנות. שרת בצה"ל, סיים קורס קציני חי"ר בהצטיינות, שרת כמפקד פלוגת צנחנים משך 4.5 שנים והוא משרת במילואים בדרגת רס"ן. סיים לימודי משפטים באוניברסיטת ת"א, התמחה אצל פרקליטת מחוז מרכז עדנה ארבל, קיבל רישיון עריכת דין בשנת 1988, כבר 21 שנים הינו עו"ד ולא הוגשה נגדו ולו תלונה אחת בלשכת עו"ד. טען בא כוח הנאשם כי, עומדת לזכות הנאשם פעילותו הציבורית רבת השנים, כשלאחרונה כיהן כמ"מ סגן ראש העיר קרית גת. ביקש בא כוח הנאשם מבית המשפט לתת משקל לעדויות האופי אשר, לטענתו, מלמדות הן על אופיו המצוין ועל הערכים החיובים של הנאשם, זאת תוך שהוא מפנה לעיקרי הדברים שהובאו בעדויות האופי מטעם הנאשם, וטוען כי בסופו של דבר הנאשם לא נכשל בפעילותו הציבורית וזכה לשבחים. אשר לנסיבות העבירה, טוען בא כוח הנאשם כי העבירה נעברה בשנת 2001, לפני כ- 8 שנים, ומאז הנאשם מילא תפקידיו הציבוריים והמקצועיים. ציין בא כוח הנאשם כי, העבירה נעברה בפגישה של הנאשם עם המתלונן בשנת 2001 והמתלונן התלונן במשטרה. בתוך כך מדגיש בא כוח הנאשם כי, חומר הראיות מוכיח שהנאשם לא יצר קשר עם המתלונן לאחר מכן, ולעומת זאת המתלונן התקשר לנאשם, בהנחיית המשטרה, ונפגש עם הנאשם ביוזמתו, ולגישת בא כוחו, אלמלא יוזמות אלה של המתלונן האפיזודה אשר הוגדרה סחיטה הייתה מסתיימת בפגישה אחת שלא היו לה שום תוצאות. בנוסף טוען בא כוח הנאשם כי, בחסות המשטרה ודאי שהמתלונן לא חש כמאוים. כן נטען כי אין חולק שהמתלונן, בהתאם לפסיקת בית המשפט המחוזי, לא שילם ולו אגורה אחת לנאשם. לכן, לטענת בא כוחו, אין חולק כי הנאשם לא הפיק שום טובת הנאה כלכלית או אחרת מהאיום שהוגדר כסחיטה. עוד נטען כי, אין חולק על כך שהנאשם לא התקשר לרשות הדואר, לא ניסה לפגוע במשא ומתן שניהל המתלונן עם רשות הדואר וכי הנאשם לא התערב בהליכי המכרז. נטען אף שאין חולק כי המתלונן זכה במכרז וממילא זכה בטובות הנאה שצמחו לו מזכייתו במכרז, עסקיו פרחו ולא נגרם לו נזק כלכלי. בעניין זה ציין בא כוח הנאשם כי אומנם בית המשפט המחוזי פסק שהנאשם איים בפגיעה שלא כדין בפרנסתו של המתלונן אבל, לטענת בא כוחו, אין חולק שפנייתו של הנאשם אל המתלונן בפועל לא פגעה בפרנסתו. הדגיש בא כוח הנאשם כי, הנאשם סבל סבל של ממש בעקבות העבירה שעבר, וכי, כעולה מדברי עדי האופי, נאלץ הוא להסיר מועמדותו לראשות העיר כאשר הוגש כתב אישום נגדו במאי 2003 וזאת כאשר, לטענת בא כוחו, כל הסקרים הראו שסיכוייו להיבחר הם הטובים ביותר. בנוסף צוין כי, לאחר שהורשע הנאשם בבית המשפט המחוזי, הוא התפטר מייד מכהונתו כמ"מ ראש העיר, כך שלטענת בא כוחו, ההרשעה סיימה פרק מבורך בפעילותו הציבורית של הנאשם ואין ספק שהיא כבר גרמה לנאשם נזק נפשי, תדמיתי וכספי רב. כאמור, מבקש בא כוח הנאשם מבית המשפט לבטל את ההרשעה תוך שהוא נסמך, בין היתר, על המלצת שירות המבחן. בא כוח הנאשם הפנה להמלצת שירות המבחן ולהנמקה כפי שהובאה בתסקיר. תוך שהוא טוען כי מדובר בהמלצה רצינית של שירות המבחן במקרה מורכב זה, וכי הינם ערים גם לשיקול הציבורי וגם לשיקול האישי של הנאשם. בעניין זה מדגיש בא כוח הנאשם כי הינו מודע לכך שזו לא סמכותו של שירות המבחן להחליט וכי העניין מצוי בתחום שיקול דעתו של בית המשפט, כאשר בית המשפט מצווה לאזן בין השיקול ההרתעתי לבין השיקול השיקומי. לאור דברים אלו ביקש בא כוח הנאשם להציג מספר פסקי דין, אשר ייחודם בכך שהם עוסקים בעבירות חמורות לכאורה, ובכל זאת כאשר מדובר היה בבעלי מקצוע שהרשעה הייתה עלולה לסיים את יכולתם להמשיך ולעסוק במקצועם ולהתפרנס ממנו, בתי המשפט נתנו עדיפות לשיקולי השיקום על פני שיקולי ההרתעה וסברו שזהו חלק מהשיקול הציבורי ומהאיזון הנדרש. לגישת בא כוח הנאשם, קטילת הקריירה של הנאשם זהו עונש שהוא למעלה מהמידה וכי השירות שהנאשם נתן וייתן לציבור מבחינת השיקול הציבורי הוא שיקול חשוב. בהפנותו לפסק הדין המנחה בעניין תמר כתב, טוען בא כוח הנאשם כי, בבחינת הקריטריונים שנקבעו בבית משפט העליון, נראה כי הנאשם עונה לכל אחד מהקריטריונים במלואו. מדגיש בא כוח הנאשם כי, מדובר בעבירה ראשונה ויחידה, עברו של הנאשם ללא דופי והינו ראוי לשבח, וטוען כי אין שום סיכוי או חשש שהנאשם יעבור עבירות נוספות. עוד נטען כי, העבירה משקפת אירוע יחיד אשר קשור במתלונן אחד ואין אירוע זה משקף התנהגות כרונית כלשהי ולא צפויה לאחריו שום הסתבכות נוספת, ומדגיש כי קשה מאוד להבין איך הנאשם הסתבך במקרה כזה. מדגיש בא כוח הנאשם כי אינו מקל ראש בעבירה, אך עם זאת חוזר על העובדה כי במקרה זה שתי ערכאות שיפוטיות נחלקו בפרשנות שיש לתת לאותן ראיות שהיו בפניהן. בעניין זה מדגיש בא כוח הנאשם כי מודע הוא לכך שהכרעת בית המשפט המחוזי היא הקובעת, אך עם זאת טוען שפסקי הדין השונים מלמדים שאין אנו עוסקים במקרה פשוט וחד משמעי. ולטענתו עצם העובדה שבית המשפט ששמע את כל העדים ראה לזכות את הנאשם לחלוטין מלמדת, לטענת בא הכוח, שניתן לראות את כל העובדות במקרה זה כנעדרות אספקט פלילי, וכשם שבית משפט יכול היה להתרשם כך ולהבין כך יכול היה גם הנאשם להבין לא נכון את המשמעות של הסיטואציה בשל התנהגותו. באשר למעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר ביניהם לבין העבירה, טוען בא כוח הנאשם כי, הנאשם הינו עו"ד וכי אין קשר לעבירה הזו עם תפקידו הציבורי. עוד נטען כי, זו לא עבירה אשר אחד מיסודותיה הוא עובד ציבור וכי אין קשר לתפקידו של הנאשם כחבר מועצה או סגן ראש עיר. באשר לפגיעה במתלונן בשל העבירה, טוען בא כוח הנאשם כי במקרה דנן לא נגרם למתלונן נזק, לא נזק כלכלי ולא נזק אחר, זאת משום שהמתלונן זכה במכרז מטעם רשות הדואר והחברה שלו הצליחה, זאת כפי שהעיד. באשר להבעת חרטה מצד הנאשם, טוען בא כוח הנאשם שכאמור בתסקיר שירות המבחן, הנאשם מביע חרטה ומבין את הכישלון בהתנהגותו ומצטער, ואף שבור, שהגיע לבית המשפט ובנוסף נטען כי ודאי שהנאשם מבין שהיה עליו לנהוג ביתר זהירות. לטענת בא כוחו, אין ספק לגבי ההפנמה והחרטה של הנאשם. עוד טוען הנאשם לחוסר פרופורציה בין ההרשעה לבין תוצאותיה בעתיד. בעניין זה נטען כי, הנאשם מאז ומתמיד פעל ותרם לחברה בכל המסגרות שהיה בהם, וכי כבר שנים הוא נמצא תחת אימת הדין, וזאת בשים לב לעובדה שמדובר בסנגור מוכשר ומצליח אשר לפתע הופך לנאשם, כשלטענת בא כוחו, הדבר יכול לשבור כל אדם ואפילו אדם חזק. טוען בא כוח הנאשם כי, הטלטלה שעבר הנאשם אשר מחד גיסא, בית המשפט מזכה את הנאשם לחלוטין ומצד שני הגיעה "מפולת" שבשלה צנח הנאשם לתוך תהום שהוא חשב שיצא ממנה. לטענת בא כוחו, הנאשם חי עם חששות כבדים מפני העתיד, יכולתו להמשיך למלא תפקידיו, וחוסר יכולתו לפרנס את המשפחה ולכן, לגישת בא כוחו, מבחינה אישית הרשעה הינה "מכת מוות" לנאשם. עוד טוען בא כוח הנאשם בעניין זה כי, מאחר והרשעה עלולה בסבירות גבוהה למנוע מהנאשם מלהמשיך לתפקד גם כאיש ציבור ועורך דין ובשים לב שמקצוע עריכת הדין היא תמצית חייו, מבקש בא כוח הנאשם מבית המשפט לסיים ההליך ללא הרשעה וליתן לנאשם פתח ותקווה ולהשאיר את שאלת המשך תפקודו כעורך דין ללשכת עורכי הדין. בסיום דבריו אומר בא כוח הנאשם כי, בעבירת סחיטה יש לכאורה משמעות קשה, אך הוא סבור שמבין חלופות העבירה יוחסה לנאשם החלופה היותר נמוכה - תוך שבא כוחו מסביר כי, הנאשם לא איים על חייו של אדם, לא איים בפגיעה גופנית, לא איים באלימות, כאשר על דרך הכלל אלו המאפיינים המלווים עבירת סחיטה. אלא, לדבריו, איומו של הנאשם, לפחות לגרסת התביעה, היה במישור הכלכלי, וכאמור, הנאשם לא גרם נזק כלכלי או חסרון כיס למתלונן ולא נקט בניסיון לממש את האיום הזה. לפיכך, לגישת בא כוחו, זהו איום שנותר בבחינת ערטילאי אשר הנאשם זנח אותו לחלוטין ולא היה ביכולתו לממש את האיום והראיה לכך שהאיום לא מומש. עוד הוסיף בא כוח הנאשם כי, הוא לא הכיר את הנאשם קודם לכן וכי הנאשם פנה אליו על מנת שייצגו ואז ראה בא כוחו את כל תכונותיו החיוביות אשר הינן יוצאות דופן וראה שיש לנאשם נשמה טובה ולב טוב והוא עוזר לאנשים גם כקצין וגם בתפקידיו הציבוריים וגם כסנגור וכי הוא משלם ושילם מחיר כבד על התנהגותו - החופש וכבודו בסכנה. לאור כל האמור, מבקש בא כוח הנאשם מבית המשפט לא לפגוע בפועלו של הנאשם וליתן לו הזדמנות ותקווה לעתיד. הנאשם ביקש לומר את דברו לפני גזר הדין. סיפר הנאשם כי, בחלומותיו השחורים לא חשב שיצטרך לומר מילים לזכותו וללמד סנגוריה על עצמו. סיפר הנאשם כי, עבר 8 שנים קשות של התלחשות מאחורי גבו, שמו הטוב נהרס, וכי היו לו 2 אהבות - להיות איש ציבור ואיש משפחה, וכי כל שנותר לו להמשיך זה להיות עורך דין ולדאוג לפרנסת אשתו וילדיו. סבור הנאשם שאי הרשעה יכולה לתת לו סיכוי כזה ולדבריו, חושב כי שילם די בשמונה השנים הללו, וטען כי, עומדות לזכותו מעט זכויות ולכן מבקש לבטל את ההרשעה. באשר לשאלת ביטול ההרשעה המחלוקת בין הצדדים נסובה על שאלת ביטול הרשעתו של הנאשם. המאשימה מבקשת להותיר את ההרשעה על כנה ולגזור על הנאשם 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. מנגד, מבקש בא כוח הנאשם לבטל את הרשעת הנאשם ולהטיל עליו צו של"צ, ולחילופין מבקש כי באם לא יבטל בית המשפט את ההרשעה יסתפק בית המשפט במאסר על תנאי וקנס וימנע מהטלת מאסר אפילו ירוצה בעבודות שירות. סעיף 192א' לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982 מסמיך בית משפט שהרשיע נאשם בהכרעת דינו לבטל את ההרשעה במסגרת גזר הדין, ולהטיל עליו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה. מתעוררת שאלה בליבי אם מוסמך אני להעתר לבקשה נוכח נוסחו של סעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי [ נוסח משולב ] הקובע כי " בית המשפט שהרשיע.." מותב זה לא הרשיע את הנאשם, כך עשה בית המשפט המחוזי בערעור שהוגש על פסק דיני. יחד עם זאת לאור התוצאה הסופית אלא הגעתי שאלה זו הינה שאלה שאינני חייב ליתן עליה תשובה בתיק זה. הכלל הוא, כי מי שנמצא אשם בביצוע עבירה יורשע בדין. הטלת של"צ ללא הרשעה הינה חריג לכלל ורק במקרים יוצאי דופן ייזקק בית המשפט לאמצעי זה (ראה, ר"ע 432/85 רומנו נ' מדינת ישראל, ). בעניין הרשעתו של מי שעבר עבירה פלילית, כתבה כב' השופטת א' פרוקצ'יה ב- ע"פ  9893/06 אלון לאופר נ' מדינת ישראל, , (להלן: פרשת אלון-לאופר), את הדברים הבאים: "הרשעתו של מי שעבר עבירה פלילית, היא פועל יוצא מהפרת הנורמה הפלילית, והיא מהווה חוליה טבעית הנגזרת מהוכחת האשמה הפלילית. הרשעת נאשם בעקבות הוכחת אשמתו מממשת את תכלית ההליך הפלילי, ומשלימה את שלביו השונים; היא מגשימה את ערך השוויון בין נאשמים בהליך הפלילי, ומונעת הפלייה בדרך החלתו (ע"פ 5102/03 מדינת ישראל נ' דני קליין (טרם פורסם) ; ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלונים, פד"י נד(3) 685, 687; ע"פ 2513/96 מדינת ישראל נ' שמש, פד"י נ(3) 682, 684). על תכליתה של ההרשעה הפלילית במסגרת ההליך הפלילי עמדתי בפרשת קליין, (שם (פסקה 76)): 'ההרשעה הפלילית של נאשם שאשמתו הוכחה ותוצאותיה, הן מרכיב חיוני בהליך הפלילי; הן נועדו למצות את תכליותיו המגוונות: להעביר מסר של הרתעת היחיד והרבים, ולשוות למעשה העבירה תווית של מעשה פסול בעיני החברה, שגמול עונשי בצידו. חברה המבקשת להפעיל את ההליך הפלילי בדרך אפקטיבית, שוויונית והוגנת, תתקשה להשלים עם גישה שיפוטית הפוטרת נאשמים, חדשות לבקרים, מהרשעה פלילית, אף שאחריותם הפלילית הוכחה. שהרי ההרשעה היא הביטוי השיפוטי לאחריות הפלילית שהוכחה, ובלעדיה נותרת קביעת האחריות הפלילית חסרה את החוליה האחרונה, המוסיפה לה את המשמעות המשפטית הנורמטיבית הנדרשת'". כאמור, חרף הכלל האמור, קיים חריג לפיו במקרים יוצאי דופן יימנע בית המשפט מהרשעת הנאשם. פסק הדין המנחה בסוגיה זו הוא ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337, בו נקבעו המבחנים לאי הרשעה, כאשר השיקול העומד בבסיס ההחלטה שלא להרשיע הוא השיקול השיקומי, המסתמך על חומרת העבירה, עברו של הנאשם, מעמדו, הנזק שייגרם לו ומבחנים נוספים שהובאו בפסק הדין. אין המדובר ברשימה סופית והיא משתנה לפי כל מקרה ונסיבותיו. אציין כי פסק הדין בכתב האישום בעניין כתב ניתן על ידי מותב זה, הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע וערעור נוסף לבית המשפט העליון. בפסק דין ת.פ. (ת"א) 5461/06 מדינת ישראל נ' רמון (לא פורסם, , 29.3.07) נכתב בעניין זה כדלקמן: "השיקולים האמורים מהווים את אחד הגורמים שיש להביאם בחשבון בהחלטה בדבר הרשעה או אי הרשעה. לצד השיקול השיקומי על בית המשפט ליתן דעתו לצורך בהרתעת הרבים, הוקעת המעשה כמעשה עבירה, הגמול, המניעה והצורך בהגנה על הצבור. הגם שהענישה היא אינדיבידואלית אין בה כדי לאיין את ההיבט הציבורי של גזר הדין" [ההדגשה במקור - מ.מ.]. בהתייחסה לשיקולים העומדים בפני בית המשפט בבואו להכריע בסוגיה זו כתבה כב' השופטת א' פרוקצ'יה בפרשת אלון- לאופר, כדלקמן: "במצבים חריגים מיוחדים ויוצאי דופן, כאשר עלול להיווצר פער בלתי נסבל בין עוצמת פגיעתה של ההרשעה הפלילית בנאשם האינדיבידואלי לבין תועלתה של ההרשעה לאינטרס הציבורי-חברתי הכללי, נתון בידי בית המשפט הכח להחליט כי, חרף אשמתו של הנאשם, הוא לא יורשע בדין" [ההדגשה הוספה - מ.מ.]. בהקשר זה מצטטת כב' השופטת דברים שהובאו ב- ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(3) 685: "נדרש איזון שיקולים, המעמיד את האינטרס הציבורי אל מול נסיבותיו האינדיבידואליות של הנאשם. בראייה כוללת נשקל, מן הצד האחד, הצורך במיצויו של ההליך הפלילי בדרך של הרשעת העבריין, כדי להשיג בכך, בין היתר, את גורם ההרתעה והאכיפה השוויונית של החוק. שיקול ציבורי זה פועל במשנה תוקף, ככל שחומרת העבירה גדולה יותר, והנזקים לפרט ולציבור מביצועה גוברים. כנגד השיקול הציבורי, נשקל עניינו של הפרט הנאשם, ובמסגרת זו נבחנים נתונים שונים הנוגעים אליו, וביניהם - טיב העבירה אותה עבר וחומרתה, עברו הפלילי, גילו, מצב בריאותו, והנזק הצפוי לו מן ההרשעה. באשר לנאשמים בגירים, במאזן השיקולים האמור, גובר בדרך כלל השיקול הציבורי, ורק נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן ביותר, תצדקנה סטייה מחובת מיצוי הדין בדרך של הרשעת העבריין". עוד מוסיפה כב' השופטת ואומרת כי: "מקום שבנסיבות מיוחדות וחריגות עלול להיווצר יחס בלתי סביר באורח קיצוני בין חשיבות ההרשעה לאינטרס הציבורי הכללי לבין עוצמת הפגיעה בנאשם הצפויה מההרשעה, עשויה לקום הצדקה לעשות שימוש בסמכות השיפוטית של אי הרשעה. לצורך כך, יש להתחשב, מן הצד האחד, במשמעותה של העבירה שנעברה מבחינת השלכתה על הנורמות החברתיות, והמסר הציבורי המתחייב מהן; יש להתחשב בזהותו של עובר העבירה ובמעמדו בציבור, ולבחון באיזו מידה זהותו משפיעה על עוצמת הפגיעה שנגרמה מהעבירה על המערכת הציבורית; יש לשקול במבט רחב גם את השפעת אי ההרשעה על ההליך הפלילי בכללותו, ואת המסר החברתי שאי הרשעה עלול לאצור בחובו בנסיבות הענין הספציפי. מנגד, יש לתת את הדעת לנאשם האינדיבידואלי, לנסיבותיו האישיות המיוחדות, ולהשפעת ההרשעה על חייו, ועל סיכויי שיקומו; יש לקחת בחשבון נסיבות אישיות שונות - גיל, עבר פלילי קודם, ונתונים שונים הקשורים למצבו האישי והבריאותי. יש לבחון את השפעת ההרשעה על עיסוקו המקצועי של הנאשם, ועל מצבו הכלכלי והמשפחתי. בסופו של יום, ניצבת השאלה בכל עוצמתה - האם, בנסיבות המיוחדות של הענין, השיקול האינדיבידואלי, על היבטיו השונים, גובר על השיקול הציבורי-מערכתי הכללי, באופן שהגם שהנאשם ביצע את העבירה בה הואשם, סובלת הנורמה החברתית הכללית את אי הרשעתו בדין". בענייננו, טען בא כוח הנאשם לשיקולים העומדים לזכות הנאשם. כעולה מדברי בא כוחו, וכן מעדויות האופי שהובאו בעניינו, אין ספק כי הנאשם פעל ותרם לחברה במשך שנים רבות, הן במסגרת מילוי תפקידיו הציבוריים והן במסגרת אישית (זאת אף לאחר שהתפטר מתפקידו כחבר מועצה לאחר מתן הכרעת הדין בעניינו על-ידי בית המשפט המחוזי). כעולה מעדויות האופי, הנאשם סייע לאנשים קשיי יום, ובכלל זה לתלמידים והוריהם, השקיע רבות מזמנו ומרצו הפרטי ותמך במשפחות שלהן ילדים חולים במחלות קשות, כל זאת ללא קבלת כל תמורה ובמשך שנים ארוכות. פעילותו הציבורית (במסגרת תפקידיו בעיריית קרית גת) וכן פעילותו ותרומתו לחברה נזקפות לזכותו והן נלקחות בחשבון בבואי להחליט על גורלו של הנאשם. לצד זאת, לא נעלמים מעיני החשש והסבל שחש הנאשם נוכח ניהול ההליך, הרשעתו והפגיעה האפשרית בעתידו. עם זאת, על-פי הדין כאשר על בית המשפט להכריע בשאלת ביטול ההרשעה עליו לבחון את כל השיקולים הרלוונטיים וזאת כפי שיובא ויפורט להלן. לגבי חומרת העבירה: משניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בערעור, לפיה יש להרשיע את הנאשם בעבירה של סחיטה באיומים, מחויב בית משפט זה לקביעותיו של בית המשפט המחוזי ואין להידרש לקביעות שהובאו בהכרעת דיני. כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, דחה בית המשפט את גרסת הנאשם לאירועים, זאת לאחר שסקר את העדויות שהושמעו מטעם המאשימה, השיחות שהוקלטו ואשר התקיימו בין הנאשם לבין המתלונן, וקבע כי הנאשם הציג מצג לפיו הוא מבטיח זכייה במכרז על בסיס פעילות של חבר'ה משפיעים שיש לו, שבכוחם לגרום לכך שמי שהם יבחרו יזכה בחוזה ולא מישהו אחר. משכך נקבע כי הנאשם ביצע סחיטה באיומים, וכי מדובר באיום כמשמעותו המלאה שכל אדם סביר במצבו של המתלונן היה מושפע ממנה וכי ברור שמעשי הנאשם נבעו מרצונו להניע המתלונן לשלם לו 1 מיליון ₪. אכן, וכדברי המאשימה, העבירה בה הורשע המערער, עבירת הסחיטה באיומים, הינה עבירה פלילית חמורה ביותר מסוג פשע. יתרה מכך, אכן בענייננו, אין המדובר במעשים אשר נבעו ממעידה רגעית אלא ניכר כי למעשי הנאשם, אף שבפועל דובר בפגישה אחת שבוצעה ביוזמתו של הנאשם, קדם תכנון מראש אשר התבטא בהשגת מידע מדויק, ואשר אינו ברשות כל אדם, אודות המתלונן והחברה שבבעלותו, ושימוש במידע זה לצורך סחיטת המתלונן במטרה שזה האחרון יעביר לידי הנאשם סך של 1 מיליון ₪. אף השיחות שהוקלטו בין הנאשם למתלונן ואשר בוצעו "בחסות" המשטרה מחזקות, על-פי מסקנת בית המשפט המחוזי, את ההכרעה כי הנאשם ביצע סחיטה באיומים. התנהלות זו של הנאשם, כטענת המאשימה, מעניקה חומרה יתרה למעשי הנאשם. לא זו אף זו, חרף העובדה כי הנאשם התפטר מכהונתו כחבר המועצה בקרית גת עם מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, לא ניתן להתעלם בהקשר זה מהעובדה כי את העבירה בה הורשע הנאשם ביצע הוא שעה שכיהן כסגן ראש עיריית קריית גת, מ"מ ראש העיר וחבר מועצה. בעת ביצוע העבירה כיהן הנאשם בתפקיד ציבורי רם מעלה ובתור שכזה מצופה ממנו לנהוג על-פי נורמות התנהגות גבוהות ולשמש דוגמא לבאים אחריו. בעניין זה, אף יש ליתן את הדעת לטענת המאשימה לפיה, הנאשם קישר בין מעמדו הציבורי והפוליטי לבין העבירה שביצע שכן, לטענתה, כל מהות הסחיטה הייתה בהפגנת כוחו ומעמדו הרם של הנאשם אשר הציג הן את עובדת היותו עורך דין והן את קשריו הקרובים עם השלטון, ובכלל זה ראש הממשלה דאז. דברים אלו כמו גם ההשפעה בתוך מוסדות השלטון לה טען הנאשם באומרו כי אנשיו יכולים להשפיע על זהות הזוכה במכרז ציבורי, עולים אף מפסק דינו של בית המשפט המחוזי. מכל האמור, טוענת המאשימה, כי קיים קשר הדוק בלתי ניתן לניתוק בין מעמדו של הנאשם מבחינה ציבורית ועיסוקיו לבין היכולת לבצע הסחיטה והאופן שבה ביצע אותה. מסכים אני עם דברים אלו וסבור כי בכך יש כדי לייחס לעבירה אשר בוצעה על-ידי הנאשם חומרה יתרה. לכך יש להוסיף, שלא עסקינן אך בנאשם אשר שימש אותה עת בתפקידים ציבוריים בכירים אלא המדובר בענייננו בעורך-דין אשר, כטענת בא כוחו, נושא במקצוע זה כבר למעלה מ- 20 שנה, ואף משכך מצופה ממנו לנהוג על-פי נורמות התנהגות מחמירות מאלו המצופות מאדם מן היישוב אשר לכאורה אינו מודע לחוק ולגבולות שהוא מציב. על כן, לחציית הגבול במקרה זה משמעות חמורה יותר מאשר במקרה של אדם "רגיל". האינטרס הציבורי: כעולה מהפסיקה שהובאה לעיל, השיקול המרכזי בבואו של בית המשפט להכריע בשאלת ביטול הרשעתו של הנאשם בדין ואשר עומדת מנגד לשיקולים האינדיבידואליים בענייננו של הנאשם הינו השיקול הציבורי שענייננו חשיבות ההרשעה לאינטרס הציבורי. עיקר עניינו של שיקול זה הינו מיצוי ההליך הפלילי בדרך של הרשעת העבריין, וזאת במטרה להשיג את גורם ההרתעה והאכיפה השוויונית של החוק. במסגרת שיקול זה יש לקחת בחשבון את משמעות העבירה בה הורשע הנאשם מבחינת הנורמות החברתיות והמסר הציבורי המתחייב מהן, יש להתחשב בזהותו של הנאשם ובמעמדו בציבור, ולבחון באיזו מידה זהותו משפיעה על עוצמת הפגיעה שנגרמה מהעבירה על המערכת הציבורית, יש לשקול במבט רחב גם את השפעת אי ההרשעה על ההליך הפלילי בכללותו, ואת המסר החברתי שאי הרשעה עלול להוביל לו (ראה, דברי כב' השופטת א' פרוקצ'יה בפרשת אלון לאופר). כפי שכבר ציינתי לעיל, מעמדו של הנאשם, הן בכך שכיהן בתפקיד ציבורי בעת ביצוע העבירה והן בעובדה שהינו עורך דין במקצועו, משליך על העבירה בה הורשע ומוסיף לה חומרה יתרה. אכן, וכטענת באת כוח המאשימה בעניין זה, מעשיו של הנאשם אינם משפיעים רק על האירוע שבפנינו אלא יש במעשיו כדי לפגוע פגיעה רחבה בתדמיתו של השירות הציבורי בכלל ושל מערכת המכרזים הציבוריים בפרט. זאת הואיל וכעולה ממסקנותיו של בית המשפט המחוזי, מעשיו של הנאשם עלולים להתפרש על-ידי הציבור הרחב כאילו יש בכוחם של אנשי הציבור "לקנות" מכרזים ולנקוט בהשפעה לא לגיטימית על מנת להטות כף לטובת מי שיזכה במכרז ללא תלות בשיקולים רלוונטיים. במובן זה, מסכים אני עם טענת המאשימה לפיה, קיימת פגיעה מוסדית לאור הדברים ששודרו כלפי חוץ על ידי מי ששימש מ"מ וסגן ראש עיר בעת ביצוע העבירה והינו אף משמש כעורך דין, לגבי האופן בו הדברים מתנהלים. לאור דברים אלו סבורה המאשימה כי, כחומרת המעשה על השלכותיו ופגיעתו באינטרס הציבורי כך עוצמת הצורך לסמנו כסטיגמה פלילית של הרשעה. לטענתה, המסר שחייב לצאת מבית המשפט למי שהשתמש בתפקידיו רמי המעלה כפי שעשה הנאשם לבצע עבירה פלילית כה חמורה חייב להיות הרשעה וזאת על חשבון שיקולים אישיים. סבור אני כי לאור חומרת העבירה כפי שפורטה לעיל ולאור המעמד בו נשא הנאשם בעת ביצוע העבירה לא ניתן להתעלם מן המסר החברתי שעלול לנבוע מהחלטה לבטל את הרשעת הנאשם. החלטה בדבר ביטול ההרשעה במקרה זה עלולה לטשטש את המסר ולעמעם את הפליליות שבמעשה. כאמור, בהליך הפלילי, כאשר הנאשם נמצא אשם בביצוע העבירות אשר יוחסו לו הכלל הינו הרשעה ורק נסיבות חריגות יצדיקו שימוש בסמכות בית המשפט בהתאם לסעיף 192א' לחסד"פ. בענייננו, האינטרס הציבורי כפי שהובהר לעיל תומך בהליכה במסגרת הכלל האמור ואינו מצדיק חריגה ממנו. עם זאת, יש לבחון את השיקולים האישיים של הנאשם כפי שנסקרו על-ידי שירות המבחן בתסקירו ונטענו על-ידי בא כוח הנאשם. הנזק שעלול להיגרם לנאשם: בין השיקולים השונים עליהם מצביע בא כוח הנאשם ועל בסיסם מבקש הוא כי בית המשפט יבטל את הרשעת הנאשם נמצאים הטיעונים הבאים: המדובר בעבירה ראשונה אחת ויחידה; הנאשם נעדר עבר פלילי; אין חשש כי הנאשם ישוב ויבצע עבירה בעתיד; פועלו ותרומתו הציבורית והחברתית של הנאשם תוך שימת לב לדברי עדי האופי שתמכו בטענות אלו; אי גרימת נזק למתלונן ובכלל זה נזק כלכלי ואי מימוש האיום מן הכוח אל הפועל. עם זאת, השיקול העיקרי הן כעולה מדברי בא כוח הנאשם והן כפי שהובא בתסקיר שירות המבחן הינו הנזק שעלול להיגרם לנאשם מהשארת ההרשעה על כנה. בעניין זה טוען בא כוח הנאשם כי, הנאשם סבל סבל של ממש בעקבות העבירה כאשר נאלץ להסיר מועמדותו לראשות העיר כאשר הוגש כתב אישום נגדו, וזאת כאשר סיכוייו להיבחר היו טובים ביותר, כטענת בא כוחו. כמו כן, לאחר שהורשע הנאשם בבית המשפט המחוזי, הוא התפטר מייד מכהונתו כמ"מ ראש העיר, ומשכך, טוען בא כוח הנאשם, כי ההרשעה סיימה פרק מבורך בפעילותו הציבורית של הנאשם וכי ההרשעה גרמה לנאשם נזק נפשי, תדמיתי וכספי רב. עוד נטען כי, הנאשם תמיד פעל ותרם לחברה, וכי זמן ממושך נמצא הוא תחת אימת הדין, כאשר המדובר בעניינו בעורך דין אשר מצא עצמו לפתע בלבוש הנאשם. נטען כי, הנאשם נושא בחששות כבדים מפני העתיד, יכולתו להמשיך למלא תפקידיו, וחוסר יכולתו לפרנס את המשפחה, ומשכך טוען בא כוחו כי, מבחינה אישית הרשעה הינה "מכת מוות" לנאשם. לגישת בא כוחו, כאשר מדובר באדם אשר הרשעה עלולה לסיים את יכולתו להמשיך ולעסוק במקצועו ולהתפרנס ממנו, על בית המשפט ליתן עדיפות לשיקולי השיקום על פני שיקולי ההרתעה, כשלטענת בא כוחו מקרה זה נעדר יחס סביר בין ההרשעה לבין השלכותיה על עתידו של הנאשם. לדבריו, הרשעה עלולה בסבירות גבוהה למנוע מהנאשם מלהמשיך לתפקד גם כאיש ציבור ועורך דין, וזאת תוך שהוא מדגיש כי מקצוע עריכת הדין היא תמצית חייו של הנאשם. באת כוח המאשימה טוענת בעניין זה כי, שירות המבחן לא ערך בדיקה עובדתית באשר לנזק המקצועי העתידי שעלול להיגרם לנאשם במידה ותותר ההרשעה על כנה, אלא, לגישת המאשימה, קיימת אף אמירה של הנאשם שהוא מביע חשש שבמידה ויועמד לדין משמעתי יוטל בספק המשך עיסוקו כעו"ד. לטענת באת כוח המאשימה, אין קביעה כי אם יורשע אדם, יילקח רישיונו או יושעה. יתרה מכך, לטענת המאשימה, אף אם יוחלט על ביטול הרשעת הנאשם אין המשמעות לכך כי לשכת עורכי הדין אינה יכולה להשעות או לפסול רישיון, וכל מקרה נבחן על פי נסיבותיו והעניין נתון לשיפוטה של ועדת האתיקה של לשכת עו"ד. בהתייחס שירות המבחן לעניין זה, מציין הוא בתסקירו כי, הנזק שנגרם לנאשם במהלך שמונה השנים, ברמה האישית והמשפחתית, הוא רב. עוד מציין השירות כי, הנזק העתידי במידה והנאשם יורשע הינו כבד, וכי הנאשם מביע חשש כי אם יועמד לדין משמעתי, המשך עיסוקו כעורך דין יוטל בספק, בכך תפגע פרנסתו במיוחד לנוכח מחלת אשתו. בענייננו, לא הובאו ראיות לכך כי הרשעתו של הנאשם בדין עלולה לפגוע באופן ישיר וודאי בהמשך העסקתו כעורך דין. אף אם תישאר ההרשעה על כנה אין פירוש הדבר שלילה וודאית של רישיון הנאשם לעסוק בעריכת דין ואין הכרח כי ימנע מהנאשם המשך עיסוקו במקצוע עריכת הדין. במצב דברים זה, נראה כי שאלת ביטול ההרשעה מאבדת במידת מה מנפקותה בהקשר זה. ער אני למחיר הכבד ששילם הנאשם עד כה ולנזק שעלול להיגרם לו, הן האישי והן המקצועי, אם תישאר ההרשעה על כנה. עם זאת, ולאור כל המתואר לעיל לא מצאתי כי יש בכך משום אותן נסיבות חריגות ומיוחדות אשר מצדיקות בענייננו את ביטול ההרשעה, וזאת כמובן בשים לב לכך כי הנאשם מילא, בעת ביצוע המעשים בהם הורשע, תפקידים ציבוריים בעיריית קרית גת, ובשעה שכך נדרש ממנו לנהוג על-פי אמות מידה ונורמות התנהגות גבוהות יותר. הבעת חרטה כעולה מתסקיר שירות המבחן, הנאשם מודע להתנהגותו עוברת החוק כעו"ד וכאיש פוליטי, מבין את אשמתו על כי ניצל את חולשתו ופגיעותו של המתלונן, להן היה מודע, והינו מצר ומתחרט על ביצוע העבירה ומודע לחומרתה. אף בא כוחו של הנאשם הדגיש כי הנאשם מביע חרטה ומבין את הכישלון בהתנהגותו, שבור הוא על שהגיע לבית המשפט ומבין שהיה עליו לנהוג ביתר זהירות. לטענת בא כוחו, אין ספק לגבי ההפנמה והחרטה של הנאשם. אומנם, בדבריו בפני לא התייחס הנאשם כלל לעניין זה אלא רק הדגיש את הסבל שעבר לאורך ההליך המשפטי ואת חששו מהפגיעה בעתידו, אך לא מצאתי בהימנעותו כאמור כדי לעמוד בעוכריו, ודי לי בדברים כפי שהובאו בתסקיר שירות המבחן ובטענות בא כוחו כדי להאמין כי אין ספק שהנאשם מביע חרטה על מעשיו. עם זאת, בהבעת חרטה בעניין זה אין די, ולבטח שאין בה כדי להטות את הכף, בנסיבות העניין שבפני, לטובת ביטול ההרשעה. אציין כי, עיינתי וקראתי את פסקי הדין שהוגשו מטעם הנאשם מהם ביקש ללמוד כי יש לבטל את הרשעת הנאשם בדין. עם זאת, מצאתי כי הנסיבות שם שונות וכי אין בהם כדי להשליך על המקרה בענייננו. עיינתי גם בפסיקה שהוגשה על-ידי באת כוח המאשימה. בפסקי דין אלו דובר, בין היתר, בעבירות שבניגוד לפקודת מס הכנסה, בעבירות של זיוף ובעבירות של קבלת דבר במרמה. אין ספק שהמדובר בעבירות שונות ואין בהם כדי להקיש וללמוד לעבירה שבפני. לאור האמור לעיל, לאחר בחינת כלל הנתונים ושקילת מכלול הטיעונים והשיקולים, סבור אני כי בנסיבות המקרה יש להעדיף את האינטרס הציבורי על פני האינטרס האישי של הנאשם, וכי אין להורות על ביטול ההרשעה במקרה זה. מה העונש הראוי שיש להטיל על הנאשם? באת כוח המאשימה מבקשת כי בית המשפט ישית על הנאשם עונש של 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. מנגד, בא כוח הנאשם מבקש להימנע מהטלת עונש מאסר ולהסתפק במאסר על תנאי וקנס. כאמור, בענייננו, ומהסיבות שפורטו בהרחבה לעיל, מצאתי כי אין מקום להורות על ביטול הרשעתו של הנאשם. עם זאת מצאתי כפי שיובהר להלן כי בענייננו, יש להסתפק בהטלת צו של"צ על הנאשם כפי שהומלץ במסגרת התסקיר. כעולה מתסקיר שירות המבחן המדובר בעונש בעל משמעות חינוכית מרתיעה, אשר מחד יש בו כדי להעצים ולחדד גבולות התנהגותיים ומוסריים ומאידך, יאפשר לנאשם לפצות את החברה ולכפר על התנהגותו על-ידי נתינה ממשית למען החברה. בעניין זה ראיתי לנכון לחזור ולהדגיש כי המדובר בענייננו, באירוע חד פעמי, וכי אף במסגרת עובדות כתב האישום לא נטען כי הנאשם המשיך ופנה למתלונן מיוזמתו אלא אין מחלוקת כי יתר המפגשים בוצעו ביוזמת המתלונן תחת "חסות" המשטרה. על כן אירוע הסחיטה הסתכם, בסופו של יום, באירוע חד פעמי אשר התבטא בפגישה אחת בין הנאשם למתלונן. בנוסף לכך, במסגרת טיעוניו לעונש פרש בפני בא כוח הנאשם את נסיבותיו האישיות של הנאשם כפי שפורטו לעיל. אומנם קבעתי כי אין בנסיבות אלה כדי להוביל למסקנה כי יש לבטל את הרשעת הנאשם אך סבור אני כי יש גם יש בנסיבותיו האישיות של הנאשם, כפי שהובאו בדברי בא כוחו ובתסקיר שירות המבחן, כדי להשליך לעניין העונש שיוטל על הנאשם. סבור אני כי באיזון הנכון העונש הראוי שיש להשית על הנאשם הוא צו של"צ כפי שהומלץ במסגרת תסקיר שירות המבחן, וכי אין להטיל בנסיבות המקרה עונש של מאסר. אשר לחיוב הנאשם בפיצוי כספי למתלונן. באת כוח המאשימה מבקשת מבית המשפט, בין היתר, לחייב את הנאשם בפיצוי כספי למתלונן. בתשובת באת כוח המאשימה לשאלתי, בדיון מיום 22/4/09, מהו הנזק שנגרם למתלונן בגינו נדרש בית משפט לחייב את הנאשם בפיצויו זאת להבדיל מסבל, השיבה היא כי, בענייננו לא נגרמה לנאשם פגיעה כספית הואיל ומיד לאחר פניית הנאשם למתלונן, פנה המתלונן למשטרה ובסופו של יום זכה הוא במכרז. עם זאת, לגישת המאשימה, למעשה הנאשם הייתה השפעה נפשית קשה על המתלונן זאת בעיקר באשר לפניה הראשונה, וכי לטענתה יש לחייב את הנאשם בפיצוי המתלונן בגין הנזק הנפשי והסבל שנגרם לו עקב המעשים. בא כוח הנאשם בטיעוניו בפני טען כי, למתלונן לא נגרם אף נזק, לא נזק כלכלי ולא נזק אחר, זאת משום שהמתלונן זכה במכרז מטעם רשות הדואר, וממילא צמחו לו מכך טובות הנאה, חברתו הצליחה ועסקיו פרחו. סעיף 77(א) לחוק העונשין, קובע: "הורשע אדם, רשאי בית המשפט לחייבו, בשל כל אחת מן העבירות שהורשע בהן, לשלם לאדם שניזוק על ידי העבירה סכום ... לפיצוי הנזק או הסבל שנגרם לו". בענייננו, אין חולקים כי למתלונן לא נגרם נזק כלכלי בגין העבירה שביצע הנאשם. טענתה של באת כוח הנאשם מתמקדת בכך כי למתלונן נגרם נזק נפשי וסבל עקב מעשי הנאשם ובשל כך יש לחייב את הנאשם בפיצוי המתלונן. אין בידי לקבל טענה זו של המאשימה. מעשיו של הנאשם אשר היה בהם כביכול כדי להסב סבל למתלונן כטענת המאשימה מסתכמים בפגישה אחת ויחידה אשר נתקיימה בין הנאשם והמתלונן, ואין חולקים כי יתר הפגישות ביניהם התקיימו לאחר פנייתו של המתלונן למשטרה, כאשר פגישות אלו, ומסכים אני לטענת בא כוח הנאשם, שהפגישות התקיימו בחסות המשטרה וכי ממילא במסגרתן אין המתלונן חש מאוים. משכך, סבור אני כי אין די בפגישה הראשונה כדי להסב למתלונן נזק נפשי וסבל שיהיה בו כדי להצדיק הטלת חיוב על הנאשם בפיצוי המתלונן. אשר על כן, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים - 250 שעות של"צ על-פי התוכנית שהוכנה על-ידי שירות המבחן מיום 16/4/09. 6 חודשי מאסר על תנאי, כאשר התנאי הוא שהנאשם לא יעבור על העבירות בהן הורשע תוך 2 שנים מהיום, וזאת בהתאם לסעיף 52(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. קנס בסך 10,000 ₪ או 2 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 5 תשלומים שווים. התשלום הראשון יהיה מיום 1/9/09 וב- 10 לכל חודש לאחריו. לא ישולם תשלום אחד במועדו, תעמוד לפרעון כל יתרת הקנס. הודעת זכות ערעור. עורך דיןמשפט פליליאיומיםסחיטהסחיטה באיומים