קראו את גזר הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עונש מאסר על נענוע תינוק: מעשי הנאשם והרשעתו הנאשם מתגורר עם משפחתו בישוב אלעד. הוא נשוי ולבני הזוג שלושה ילדים קטנים, כולל ה., שנולדה ביום 17.5.08. ביום 6.7.08 בשעות הערב שהה הנאשם לבדו בבית עם ה. התינוקת. לאחר שבכתה, ניסה להאכילה, אלא שהיא הקיאה והמשיכה בבכייה. הנאשם, אשר חש תסכול, אחז בחוזקה בבית החזה של התינוקת ובקרסוליה ונענע אותה. משלא פסקה לבכות, הטיח הנאשם את החלק הקדמי של ראשה, שלוש פעמים בקיר. כתוצאה מכך נגרמו לתינוקת שבר קוי בגולגולת מימין, דימומים תחת הקרום העכבישי ובאונות המצחיות של המח, דימום בקרקפת של העורף, פצע שפשוף ברקה שמאלית, דימומים תת עוריים בבית החזה ודימומים תת עוריים בקרסוליים. כאשר שבה אשת הנאשם לבית וראתה את מצבה של התינוקת, אמרה לנאשם, כי ברצונה ללכת לקופת החולים כדי לבדוק אותה. בתגובה, אסר הנאשם על אשתו לצאת מהבית ונשאר בו כדי להשגיח שלא תזעיק עזרה רפואית. רק אם צאת הנאשם מן הבית, בבוקר המחרת, יצאה אשת הנאשם עם התינוקת למרפאה. הנאשם הודה במסגרת הסדר דיוני שעיקרו תיקון הוראות החיקוק של כתב האישום המקורי, כפי שיוחס לו. בהתאם להודאתו הורשע הנאשם בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי הסעיפים 333 ו- 335(א)(א1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977. הנסיבות האישיות לאחר שהנאשם שוחרר למעצר בית הזמנתי בעבורו תסקיר מטעם שירות המבחן. התסקיר הראשון הוגש ביום 24.12.08. בתסקיר הובא מידע אודות הנאשם, כבן 31 שנים, המנהל אורח חיים חרדי מגיל 17, ואשר למד כתלמיד בכולל ובשעות הערב עבד בעבודות מזדמנות. מגיל צעיר היו לו קשיים רגשיים וחברתיים והוא לא גויס לצבא על רקע אי התאמה. את אשתו הכיר בגיל 25 ולאחר כשנה נישאו. ההתרשמות הייתה, כי שני בני הזוג התקשו בעמידה במטלות ההוריות. הנאשם תואר על ידי בני משפחתו כאדם שקט ורגיש, שאינו מתנהג באלימות, בדרך כלל. הוא עצמו הסביר את התנהגותו הנוכחית על רקע חווית דיכאון בה היה נתון וכן בשל קשיים כלכליים ומצוקה קיומית, בגינם איבד את השליטה בעצמו. מתוך התסקיר מתברר, כי במהלך החקירה נוכח שירות המבחן, כי הנאשם חווה אשמה ובושה מאובדן השליטה אליו הגיע, כשהוא מבין את מלוא החומרה והסיכון לו הייתה חשופה בתו. בתסקיר זה ביקש שירות המבחן לדחות את הדיון בעניינו, כדי לאפשר שילובו בהליך טיפולי מתאים. התסקיר המשלים התקבל לקראת הדיון של 8.3.09. בתקופת הדחייה אושרה יציאתו של הנאשם לטיפול ושירות המבחן מצא, כי הוא נמצא בראשיתו של ההליך, לאחר שהפגין התייחסות רצינית לטיפול. כך גם אשתו שנטלה חלק בשיחות. לדעת הנאשם, כך קצינת המבחן, ההליך הטיפולי מסייע לו בהבנת מקורות התנהגותו האלימה ורכישת כלים להתמודדות מקדמת בסיטואציות של לחץ ודחק. בשל כך שהוא נמצא בראשית ההליך נתבקשה דחייה נוספת. התסקיר המשלים האחרון הוגש לקראת הדיון של 5.7.09 ומתוכו מתברר, כי הוא שיתף פעולה באורח מלא בהליך הטיפולי ועשה שימוש בכלים הניתנים לו לצורך הפחתת תגובות אימפולסיביות במצבי לחץ. גם אשתו תיארה את השינוי החיובי שניכר בו בחודשים האחרונים. קצינת המבחן הבחינה בתהליך של שינוי העובר עליו באופן הדרגתי, בו הוא מחזק את דימויו וערכו העצמי ומחזק את אמונתו ביכולת לתפקד כאב ובן זוג. הוא הביע את רצונו לשוב לחיק משפחתו וסיפר גם על החשש של הטלת מאסר בפועל והשלכותיו על המשפחה, למרות שהוא מוכן לשאת בעונש, שכן הוא מודע לחומרתה של התנהגותו ומתייסר על הפגיעה בבתו. קצינת המבחן הביעה את הערכה, כי עונש של מאסר מאחורי סורג ובריח יקטע את התהליך המשמעותי שעובר הנאשם ואת תהליך השיקום שעוברת כל המשפחה. לדעתה, ישנה חשיבות בהטלת ענישה שתאפשר את המשך ההליך הטיפולי, ועל כן המליצה על הטלת צו מבחן למשך שנתיים בצד הטלת מאסר בעבודות שירות, שיאפשרו המשך הטיפול בו. ההגנה הגישה חוות דעת של פרופ' פניג, מומחה לפסיכיאטריה שבדק את הנאשם והעריך את מצבו הנפשי וכן את הקשר בין מצב נפשי זה לבין העבירות שביצע. בחוות הדעת הובאו פרטים ביוגרפים ומשפחתיים שונים, וכן פרטים אודות טיפולים אותם קיבל במהלך השנים, כולל בעת האחרונה. לדעת המומחה סובל הנאשם מהפרעת אישיות חמורה עם הפרעת קשב וכן מהפרעת הסתגלות. לדעתו, הנאשם איננו אדם אלים מטבעו, והאלימות שלו היא ביטוי לחוסר אונים קיצוני. מובן, כי הוא אחראי למעשיו, אך יותר משדרושה כאן ענישה, כך סבור פרופ' פניג, דרוש טיפול מתאים. תחת טיפול כזה ופיקוח, יוכל לשוב ולתפקד במסגרת המשפחתית. המומחה המליץ גם על טיפול תרופתי. על פי חוות הדעת שהוגשו מטעם המחלקה לשירותים חברתיים באלעד, גילה הנאשם כנות ואחריות, כמו גם מוטיבציה להשתתפות בקבוצה הטיפולית "חמלה", בה הוא נוטל חלק מאז ראשית השנה, וכן הובאו בהם פרטים אודות היחסים הבינמשפחתיים של הנאשם, מאז הותר לו להיפגש עם ילדיו, בראשית השנה. במפגשים אלה נמצא, כי בני הזוג משתפים פעולה, וכי אובחן שיפור ניכר בקשר בין הילדים לבין הנאשם. אחות הנאשם העלתה על הכתב את מצוקותיו, כפי שראתה אותן וכן את השינוי שחל בו בעקבות הטיפול וביקשה להחזירו למשפחה. עוד ציינה, כי הענשת הנאשם במאסר בפועל תפגע גם במשפחה. טיעוני הצדדים ב"כ המאשימה, לאחר שתיאר את נסיבות התנהגותו הקשות של הנאשם, עמד על כך, כי המדובר בעניין חמור, אף יוצא דופן בחומרתו, לאור נסיבות העניין. מידת האכזריות שבמעשי הנאשם כלפי התינוקת הרכה בימים, בת פחות מחודשיים, כפי שתואר בכתב האישום בו הודה הנאשם, איננה יכולה לעמוד בלא תגובה עונשית ממשית בדמות מאסר בפועל ממושך ומאסר על תנאי בצידו. הדעת איננה סובלת את זאת שבחברה מתוקנת יעשה אדם מעשה שכזה ולא ייענש במלוא חומרת הדין. הוא הפנה לפסיקה שמכוחה הוטלו על נאשמים, במקרים דומים, עונשים חמורים של שנות מאסר ארוכות ובהם עונשים של ארבע וחצי שנות מאסר בפועל ואף שבע שנות מאסר בפועל. גם אם מסתמכת ההגנה על האמור בתסקירי שירות המבחן ובחוות הדעת הפסיכיאטרית וגם אם לנאשם בעיות נפשיות וקשיים, אין הדבר צריך להביא, לדעתו, להקלה משמעותית בעונשו ובוודאי שלא כהמלצת שירות המבחן, המציע לחייבו במאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות. עונש כזה איננו מתקבל על הדעת, הוא איננו מבטא את ההגנה על שלום הציבור ואין בו כדי להרתיע. ב"כ הנאשם עמד בהרחבה רבה על נסיבותיו האישיות של הנאשם, בעל משפחה שאין לחובתו עבר פלילי. הוא הפנה לנסיבות המפורטות בחוות דעתו של פרופ' פניג ולמסקנותיו והדגיש את זאת שהנאשם סובל מהפרעה נפשית חמורה, שאיננה מגיעה לדרגה של מחלת נפש. הטיפולים, כולל התרופתיים, בהפרעות אלה לא צלחו. צריך, לדעתו, לקחת בחשבון באופן משמעותי ביותר, את הרקע להתנהגותו ולמעשים שעשה, בשל מצב הדחק שאליו נקלע, חוסר האונים שלו וההתמודדות עם משפחה שאינו יכול לפרנס. כל אלה עמדו ברקע כאשר לא יכול היה להתמודד עם התינוקת הבוכה ועשה את מה שעשה. אין זה אירוע סדיסטי, כי אם מעשה שנעשה מתוך דחק ותסכול. תיקון כתב האישום, כאשר הנאשם לא הורשע בעבירה של התעללות, הוא משמעותי בכל הנוגע לענישה, שהרי התעללות היא התנהגות שיטתית וחמורה בהרבה מן העבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, שהורשע בה. גם אם המדובר במעשה חמור באופיו, כך הסנגור, עומדת מולו התקופה הארוכה, יחסית, שבה הורחק הנאשם ממשפחתו, ההליך הטיפולי הממשי שעבר וכן הצורך לשקם את המשפחה ולהחזירה לחיים תקינים. גם אם ייכנס אל מאחורי סורג ובריח, עדיין ישוב למשפחתו ועליו לעשות זאת כשהוא יודע להתמודד עם הקשיים. נחוץ כאן איזון ובמיוחד כאשר המדובר באדם שאיננו אלים מטבעו. הגמול על המעשה אין בו אופי הרתעתי, שהרי אנשים כמו הנאשם, בעלי הפרעה אישיותית לא יורתעו על ידי העונש ועל כן צריך להעדיף את הצורך להחזירו למשפחה כשהוא כשיר להיות אב והורה. הנאשם היה עצור במהלך התקופה שבין 9.7.08 ועד 20.8.08, שאז שוחרר לחלופת מעצר, שלוותה במעצר בית מלא, למעט יציאה לטיפולים ולמפגשים עם המשפחה. במעצר סבל סבל רב והכנסתו שוב אל מאחורי סורג ובריח, תגדיל סבל זה ובמיוחד את סבלה של המשפחה. על כן ביקש ב"כ הנאשם לאמץ את המלצת שירות המבחן, המביאה לכדי ביטוי את האיזון הראוי בין שיקולי הגמול לבין שיקולי השיקום של הנאשם ומשפחתו. להצדקת עמדתו, ב"כ הנאשם הפנה לפסיקה שבה נגזרו עונשים מתונים של מאסר בעבודות שירות על הורים, שפגעו בצורה אלימה בילדיהם. הנאשם עצמו הצהיר, כי הוא אוהב את בתו ואת ילדיו אהבת נפש. לאחר שראה, כי פגע בהם, הלך לקבל טיפול. הוא הבטיח לעצמו שלא לשוב הביתה עד שלא יקבל טיפול כזה. עתה לאחר שקיבל את הטיפול וראה דרכים אחרות, הוא מבקש לרחם עליו ולאפשר לו חזרה לביתו והוכחה, כי יהא אב טוב והורה מתחשב ביותר. אם חלילה ייכנס לבית הסוהר, הדבר ייפגע בילדיו ובמשפחה. שיקולי הענישה למקרא התנהגותו הבוטה והקשה של הנאשם כלפי בתו התינוקת, אז כבת פחות מחודשיים, ולא פחות מזה, כאשר מנע מאשתו לצאת מהבית ולהזעיק עזרה רפואית בעבורה, מה שיכלה לעשות רק למחרת כאשר יצאה את ביתם, אחזתני חלחלה. אינני יכול להבין כיצד אב נוהג כך בבתו התינוקת. גם העובדה, כי הוא לוקה בהפרעות אישיות כאלה או אחרות, איננה יכולה, לטעמי, להקהות את עוקץ החומרה והחריפות שבהתנהגות המזעזעת הזו, שיש בה גם סממנים של התאכזרות. אם היה כאן אובדן שליטה בשעת מעשה, לא היה כזה, כלל ועיקר, כאשר מנע הנאשם, במשך שעות רבות, טיפול רפואי מבתו הפצועה. שום נימוק הכרוך במצבו הנפשי או בלחץ, אינו יכול להסביר את מניעת הטיפול הרפואי, בדרך האכזרית הזו, כפי שנהג הנאשם. בית המשפט העליון אמר, מפי כב' המשנה לנשיאה א' ריבלין, בע"פ 9095/06 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(4) 470, בנסיבות דומות, כאשר אב שרגז על בנו התינוק בשל בכיו, הטיח אותו בחוזקה אל הקיר, שבר את ירכו הימנית ומנע הגשת טיפול רפואי לבנו במשך ימים ובמקרים אחרים הכה אותו וגרם לו חבלות, את זאת: "מעשיו של המערער מחייבים ענישה מחמירה שיהיה בה כדי להרתיע את המערער ושכמותו מפני שימוש בכוח אכזרי כלפי חסרי הגנה וחסרי ישע. מדיניות ענישה זו הובהרה לא אחת בבית משפט זה, ובית המשפט המחוזי לא החמיר יתר על המידה בעונשו של המערער. למעשה, הוא הקל עליו". בית המשפט המחוזי, אזכיר, גזר שם על המערער עונש מאסר בפועל לתקופה של ארבע וחצי שנים, לאחר שהרשיעו, על פי הודאתו, בעבירות של התעללות בקטין, הזנחה ותקיפת קטין חסר ישע (ראה ת"פ 40237/05 מדינת ישראל נ' פלוני ואח', ע"י כב' השופט צ' גורפינקל). בית המשפט העליון לא התערב אלא במידה זעומה של הפחתת תשעה חודשים בעונש של שבע שנות מאסר בפועל שנגזר על אב, שבמהלך מריבה עם אשתו, הוציא את בתו, בת פחות משנה, ממיטתה והשליכה לרצפה. לתינוקת נגרם נזק רב, אשר רק בדרך נס החלימה ממנו. ראה ע"פ 727/01 בדארנה נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(3) 900 . הנה כי כן, בתי המשפט עונשים ביד קשה הורים הפוגעים וחובלים בילדיהם הקטנים. לא פעם נאמר, כי בית המשפט הוא אביהם של קטינים ודרכו להגן עליהם. למרבית הצער על בתי המשפט, במקרים כמו שלנו, להגן על הקטינים אפילו מפני הוריהם, או בעניינינו - מפני אביהם. וההגנה הזו תיעשה באמצעות ענישתם. רק ענישה חריפה וקשה תיסכון, כדי להרתיע את אותם הורים עצמם, או גם אחרים, מעשות מעשים בוטים ופוגעניים כאלה בעתיד. כך ניתן יהיה לצמצם התנהגויות כאלה מצד הורים, החוטאים באופן בסיסי כזה וכמעט בלתי - ייאמן, כלפי ילדיהם. שני הצדדים התייחסו, ובדין כך, גם למצבו הנפשי של הנאשם ולמצוקותיו המתמשכות, כרקע לביצוע מעשיו כלפי התינוקת. שניהם טענו גם בעניין ההליך הטיפולי שנטל בו חלק. ב"כ המאשימה סבר, כי למרות כל אלה, אין הצדקה להקלה משמעותית מן העונש הראוי לנאשם. ב"כ הנאשם הציע לאמץ, על בסיס טיעוניו, כולל מניעת הפגיעה במשפחה עצמה, את המלצת שירות המבחן, המציע להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל שיוכל לשאת בו בעבודות שירות, בצד מבחן. האם ניתן לקבל את עמדת ב"כ הנאשם בכל הנוגע לענישתו? באופן נחרץ אני סבור, כי התשובה לכך שלילית. ראשית אתייחס להמלצת שירות המבחן. מובן הוא, כי שירות המבחן מעמיד לנגד עיניו את כל הכרוך בשיקום הנאשם עצמו, כולל בקרב משפחתו. אין הוא כבית המשפט, הצריך לאזן באופן ראוי בין השיקולים כולם, ובהם שיקומו של העבריין, לבין שיקולי האינטרס הציבורי, למיניהם. ובין שיקולים אלה לא רק שיקול הגמול לעושה הרע, אלא, במיוחד, שיקולי ההרתעה של העבריין ואחרים. על כן מובן הוא, כי אי אפשר שתהא טרוניה כלפי שירות המבחן בשל המלצתו, שכן אין הוא בא בנעליו של בית המשפט. ולגופם של דברים. גם אם מצבו הנפשי של הנאשם, במהלך השנים ובעת האחרונה, הוא כפי המתואר בחוות דעת הפסיכיאטר המומחה ובתסקירי שירות המבחן, וגם אם לא הורשע בעבירה של התעללות, אי אפשר שתהא לאלה השפעה כה מכרעת על ענישתו, עד כדי הקלה קיצונית בעונשו. אפילו אקח את שיקולי השיקום בחשבון ממשי מתוך כוונה שלא לפגוע במשפחה עצמה ולאפשר את שובו של הנאשם, אבי המשפחה, לחיקה, לא אוכל לתת לאלה משקל מכריע. בכל מקרה, ההליך הטיפולי שעבר הנאשם במהלך הזמן שעד היום, ישמש בעבורו. מפירותיו יוכל ליהנות כאשר ישוב למשפחתו לאחר שיישא בעונשו. אציין, כי גם אם לא הועמד לרשותי תיעוד רפואי המשקף את משמעות הפגיעה בתינוקת, עדיין מותר להעריך, כי תינוקת רכה בימים, הנפגעת כך בראשה, כפי המתואר בכתב האישום, עלולה לסבול בעתיד מתוצאות הפגיעות האלה. רק ימים יגידו בהקשר זה ואין צורך, כדי לסבור כך, בתיעוד רפואי המתאר את הנזקים ומעריך את משמעותיהם בעתיד. דומה הדבר לכל פגיעה בקורבן עבירה, כולל פגיעה נפשית, שבית המשפט רשאי להעריך משמעויות אפשריות שלה, אף בלא חוות דעת רפואית בעניין זה. סיכומם של דברים הוא, כי כאשר מעמיד אני את שיקולי השיקום, כפי שהזכרתי אותם, ואף לוקח בחשבון את הודייתו של הנאשם במעשיו, את מצבו הנפשי, את טיבם של המעשים ואת הוראת החוק בה הורשע, כמו גם חרטתו, אל מול שיקולי האינטרס הציבורי הדורשים, דרך כלל, ענישה חריפה ומשמעותית של מאסר בפועל, עדיין אינני יכול להימנע מחיובו של הנאשם ממאסר בפועל ממשי, הרבה מעבר לתקופה שיכול הוא לשאת בה בעבודות שירות. הענישה מכוח השיקולים שהזכרתי ותוך לקיחה בחשבון גם את הנסיבות לקולא, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 1. 33 חודשי מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו מיום 9.7.08 ועד 20.8.08. 2. 12 חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים שלא יעבור עבירה עליה הורשע, או כל עבירה כלפי קטין או חסר ישע, שיש בה יסוד של אלימות או התעללות. הנאשם יתייצב לתחילת ריצוי עונשו ביום 12.8.09 בשעה 11:00 במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי מרכז בפתח תקווה, כשברשותו תעודת זיהוי. לא יתייצב הנאשם כנדרש, תוצא כנגדו פקודת מאסר והוא ייאסר. תנאי השחרור והמגבלות שהושתו על הנאשם בעת שחרורו ממעצר יעמדו בעינן עד התייצבותו לתחילת ריצוי העונש. זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 ימים מהיום.מאסר