קראו את גזר הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עונש על הפעלת רדיו פיראטי: 1. כללי הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות במקבץ עבירות שעיקר עניינן בהפעלת תחנת רדיו, "קול המזרח", בניגוד לחוק, וכדלקמן: קיום שידורים ותחנות שידור ללא זיכיון - עבירה לפי סעיף 32(א) בשילוב סעיף 90(א) לחוק הרשות השנייה לטלויזיה ורדיו; קיום תחנת טלגרף אלחוטי, הפעלת מכשיר טלגרף אלחוטי וקיום מכשיר לטלגרף אלחוטי, וכל זאת ללא רשיון - עבירה לפי סעיף 7(א) לפקודת הטלגרף האלחוטי (נוסח חדש); ושימוש בתדרי רדיו שלא בהתאם להועדת התדרים והקצאתם - עבירה לפי סעיף 5ד בשילוב עם סעיף 10(ב) לפקודת הטלגרף האלחוטי (נוסח חדש). 2. עמדות הצדדים - כללי עמדת התביעה למאסר בפועל לתקופה של ממש תוך הפעלת שני מאסרים מותנים התלויים ועומדים מעל לראשו של הנאשם ושהינם, לדברי בא כוחה הנכבד של המאשימה, חבי הפעלה. לטענות ההגנה שפורטו מפי בא כוחו הנכבד של הנאשם אתייחס בהרחבה בהמשך הדברים, ועם זאת יינתן כבר בשלב זה ביטוי לעיקריים שבהם - נסיבותיו האישיות של הנאשם, עזרתו לזולת, וטענות כלפי תחולת המאסרים המותנים הרלוונטיים. 3. חומרת מעשי הנאשם ועברו הפלילי לחומרה הגלומה במעשי הנאשם שני רבדים עיקריים. א. האחד, יסודו בטיבן של העבירות לגופן, תוך שיצוין שאין הדעת נותנת שיעבור בית המשפט לסדר היום על הפעלה נרחבת ושיטתית של תחנת רדיו, כשלא ניתנו לכך ההיתרים הנדרשים. המדובר בעבירה רב ממדית, ולא בכדי מגלמים המעשים עבירות על דברי חקיקה אחדים - חוק הרשות השניה לטלויזיה ורדיו ופקודת הטלגרף האלחוטי. לעבירות גם ממד כלכלי - מי המשדר בנסיבות אלה גם חוסך כספים רבים שנדרש היה לשלמם תמורת ההיתרים הנחוצים. ומכאן עובר הדיון, אכן, לרובד הרלוונטי השני. ב. אין זו לנאשם מעידה ראשונה. לחובתו לפחות שלוש הרשעות קודמות שריקען דומה, אם לא זהה ממש. 1. ביום 6.7.97 נדון הנאשם בגין עבירות מסוג זה לשני חודשי מאסר על תנאי [ת.פ. 3161/96 של בית משפט זה]. 2. ביום 6.10.97, נדון הנאשם פעם נוספת, ועתה הוטל עליו מאסר על תנאי שאורכו העמד על ידי ערכאת הערעור על שנה [ע.פ. 1139/97; , פסק דינו של בית המשפט המחוזי, מיום 14.1.98]. 3. שני תנאים אלה גם יחד הארכו ביום 28.10.03 למשך שנתים על ידי בית המשפט אגב פרשה שלישית בה הועמד הנאשם לדין [ת.פ. 1692/99 של בית משפט זה ]. גזר דין זה הינו, אפוא, הרביעי, הניתן כלפי הנאשם באותו הקשר. במאמר מוסגר עוד אציין, שעל הפרק נאשם שלחובתו עבר רב נוסף מתקופות מוקדמות, לדבריו מהתקופה בה פעיל היה בתנועת "הפנתרים השחורים", ואולם, בשים לב לתקופה בה נעברו עבירות אלה ולטיבן השונה, אניח להן. 4. אי קבלת אחריות הנאשם אף נמנע מלקבל את האחריות למעשיו, דבר שקיבל ביטוי בצורך שהיה לבית המשפט לשמוע את מלוא הראיות בפרשה. יוטעם, שגם אם מוצדק היה הדבר ביחס לטענת המאשימה, שבמעשיו סיכן הנאשם את התעבורה האווירית, טענה ממנה זוכה, יתקשה בית המשפט להתעלם מכפירתו הגורפת של הנאשם בעצם המעשה שיוחס לו, כפירה שהוכחה כמופרכת על פני פניה. יכול היה ללא כל קושי לכפור בטענה בדבר סיכון התעבורה האווירית אגב הודאה בעצם הפעלת תחנת הרדיו. וגם אם, לבטח, היתה זו זכותו של הנאשם לבקש לשמוע את מלוא הראיות בעניינו, מן הנמנע, שלא לקבוע, כי, לכל הפחות, לא יכול הוא עתה לטעון כי חסך מזמנו של בית המשפט, הרי לא חסך, וגם ראיה לאי נכונותו לקבל את האחריות למעשיו, יש בדבר. בשולי טיעוניה ביקשה התביעה להפנות את בית המשפט לגזר דינו של שותפו, שניתן ללא צורך בשמיעת ראיות קודם לדיון בעניינו של הנאשם. חוששני שבעייתיות לא מבוטלת גלומה בהשוואה זו. מן הצד האחד קיבל X על עצמו את האחריות למעידתו בלא צורך לשמיעת ראיות. מן הצד האחר הודה הוא והורשע בארבעה מעשי גניבה שלא כבענייננו. על X נגזרו 15 חודשי מאסר תוך הפעלת תנאים שונים, חלקית בחופף וחלקית במצטבר. בנסיבות אלה אניח להשוואה בין שני השותפים ואסתפק במסקנה הכללית, כי גם שותפו של הנאשם נשלח אל מאחורי סורג ובריח בגין שותפותו לאותם מעשים. 5. טענת הנאשם לאי תחולת התנאים לטענת הנאשם ביצע את העבירות שעל הפרק לאחר תום תקופת התנאי [תקופת התנאי פקעה ביום 28.10.05]. ברם, טענה זו בנסיבות העניין, נעדרת כל אחיזה. יוטעם, שגם אם התפתחה, החקירה, בעיקר, בעקבות תלונות מצד רשות שדות התעופה בשנת 2006 ובשנה שלאחריה, אין משמעות הדברים, שלא ביצע הנאשם את המיוחס לו זמן רב קודם לכן. עולה מהראיות בבירור, שזמן לא רב לאחר הרשעתו הקודמת, שב הנאשם לסורו ולהפעלת תחנת הרדיו "קול המזרח". לא מצאתי כל טעם להרחיב בדוגמאות מתוך חומר הראיות ואסתפק אך במעט. ת/117 מורכב, כזכור, מאסופה נכבדה של צילומי עטיפות דיסקים שנתפסו בביתו של הנאשם עצמו, ובין היתר נכללו בהם גם צילומים שסומנו א.פ. 55, א.פ. 56, א.פ 57. בין היתר נכתב על כל אלה "עונג שבת. שידור חוזר - 28.1.05", בעיצומה של תקופת התנאי. (בת/117, אגב, ברבים מהדיסקים, התאריכים מחוקים). דוגמא נוספת מצויה בת/83, דו"ח האזנה לדיסקים המפרט, בין היתר, "טרקים" שונים המיוחסים לתאריכים רלוונטיים. בטרק מספר 52 מיום 28.4.05 נשמע השדרן מסיים את תוכניתו באלה המילים: "להזכירכם מאזינים יקרים תכף אחרי בשעה השלישית יחליף אותי כאן האמרגן והמפיק ישראל בונדק בתוכנית עונג שבת". טרק 53 ממשיך את קודמו. ראיות נוספות לפעילות הנאשם בתקופת התנאי, יש למכביר. ואגב, אילו סבר הנאשם עצמו, שיש, ולו גם מקצת ממש בטענתו זו, לא היה כל קושי בידו, בעודו ניצב על דוכן העדים, לספר הכיצד הקפיד עם צעדיו עד תום תקופת התנאי, ובאלו נסיבות, רק לאחר מכן, שב להפעיל את תחנת הרדיו. ספק אם מאמין הנאשם עצמו לטענה זו. 6. הטיעון החברתי, עזרה לקהילה ונסיבות אישיות א. לטענת הנאשם, ברקע לשובו פעם אחר פעם על מעשיו, החשיבות התרבותית והחברתית הגלומה בשידור ובפרסום מוסיקה ושאר מכמני תרבות יהדות המזרח, שלדבריו לא קיבלו ביטוי מספק ברשתות השידור הקונוונציונאליות, ולא, למשל, השיקול הכלכלי, נושא שקיבל ביטוי בטיעוני התביעה. במוקד, לדבריו, היה רצונו להגדיל ולהאדיר את תרבות המזרח בכלל ואת המוסיקה שהתפתחה בקהילות ישראל בארצות אלה, בפרט. כשלעצמי, סבור אני, שמתן במה לתרבות המזרח בדרכים עקלקלות ובניגוד לחוק, לא מהווה, אלא פגיעה בתרבות המזרח, ולטעמי ראויה היא לאור הזרקורים במרכז הבמה: הפצת ערכי תרבות אלה תוך עקיפת החוק וזלזול במוסדות המדינה, אינה אלא פגיעה בתכניה ובמעמדה הציבורי, ויש בכך אך כדי להכתימה - ראויה תרבות זאת להרבה יותר. מדברי ההגנה למדתי, שהיה הנאשם בעברו פעיל ב"פנתרים השחורים". אך 'תרבות המאבק' של הפנתרים השחורים על נגזרותיה, וליתר דיוק, תת-התרבות הזאת, עבר זמנה, אם בכלל היה לה מקום אי פעם. יהדות המזרח עושה לתרבותה ולמעמדה בדרך המלך, וכך ראוי. מובטחני, שגם בתוך תחומי החוק, תזכה היא להגדיל תורה ולהאדיר. לטענות לפיהן נחוצה לקידום ערכים אלה 'הדרך הפיראטית', אין תקומה. מכל מקום, גם אם ייתכן שאכן זה היה הרקע למעשים, אין להתעלם מכך, שגילו בתי המשפט עד עתה מידה ראויה לציון של סובלנות למעשי הנאשם, ופעם אחר פעם נמנעו מלהורות על מאסרו בפועל. ואולם, חוששני, שלא ביקש הנאשם, אלא, לנצל זאת לרעה, ופירש את סובלנות בתי המשפט שלא כהלכה. פעם אחר פעם מעד, את הלקח לא למד, וגם בשעה ששני מאסרים מותנים חבי הפעלה תלויים ועומדים מעל לראשו, הורה הוא היתר לעצמו לזלזל בחוק ובפסיקת בתי המשפט: המעשים חזרו ונשנו, והנה אנחנו כאן. בשלב זה לא יוכל עוד בית המשפט להוסיף ולגלות רגישות והתחשבות, ואף לשיקול הגלום במכמני התרבות של יהודי המזרח, נושא רב ערך ללא ספק, אין עוד מקום. יש גבול לכל תעלול - עשה הנאשם את שעשה בידעו ידוע היטב, לרבות מפעמים חוזרות ונשנות בהם נקרא לבית המשפט, את אי החוקיות הגלומה במעשיו: ידע ועשה. עתה, ידם של השיקולים שנועדו להגברת אכיפת החוק ההרתעה והענישה תהא על העליונה. ב. לבית המשפט הוגשה אסופה נכבדה של מסמכים המלמדים על מעשי חסד רבים ושונים שעושה הנאשם ועל מצבו הכלכלי שאינו מן המשופרים. מכבד אני ביותר את כל הגורמים שנחלצו ללמד על מעשי הנאשם, ומאמין אני שאכן על הפרק נאשם שמדרכו להושיט יד של חסד לזקוקים לכך. ואולם, אין הדעת נותנת, שאפילו כך הם פני הדברים, יקנה לו הדבר מעין חסינות מפני החוק. שלוש פעמים נעתרו בתי המשפט לשיקולים שיסודם בנסיבותיו האישיות של הנאשם, איפיונו ומעשיו, וגילו אורך רוח בלתי רגיל כלפיו. למרבה הצער, לא למד מכך הנאשם אלא על סלחנות בתי המשפט ורחמנותם, אך לא כי עליו לקבל על עצמו את האחריות למעשיו. 7. שיקולי ההרתעה - חשיבות מיוחדת בנסיבות העניין חשיבות יוצאת דופן בנסיבות העניין לשיקולי ההרתעה. א. האחד, עניינו בהרתעתו הספציפית של הנאשם, ואשר לנחיצות הדבר, ברור מצב הדברים, כשברקע הרשעותיו הקודמות של הנאשם והמאסרים המותנים שנגזרו עליו ושלא היה בהם כדי להעמידו על מקומו. יתר על כן. בגזר הדין בו הוארכו שני המאסרים המותנים הקודמים, ציין בית המשפט [כב' הנשיאה דותן], כי: "מיותר להדגיש באזני הנאשם שאם יפר את התנאי יעמיד את עצמו במצב שלא יהיה בו מנוס מלהפעיל עליו תקופת מאסר מינימלית של שנה" [סעיף 1 לפסקת הסיום של גזר הדין]. למרבה הצער, לא שעה הנאשם לדברי בית המשפט ובשעה קשה זו, אין לו להלין אלא על עצמו. המסקנה היחידה שהסיק היתה שעליו לנסות ולהסוות את מעשיו, הא, ותו לאו, ובשלב זה לא נותר עוד לבית המשפט, אלא לשוב על דברי הנאשם שנכתבו כבר בהכרעת הדין, והמלמדים על כך שהמאמץ היחיד בו נקט היה להסתרת מעשיו בשל חששו מפני חוקרי המשטרה: "לא תמיד רצוי להגיע לאולפן מאויש מתוך פחד מפשיטות משטרתיות. לכן העדיפו להקליט במחשב בתוך בית ולעשות העברה למחשב, ישירות בתוך האולפן" [ראה בסעיף 6, עמוד 282 של הכרעת הדין]. ב. ואולם, חשיבות יוצאת דופן יש בנסיבות העניין לצורך להרתעת הכלל, וצורך זה, בשים לב לעבירות שעל הפרק, רב במיוחד נוכח הפרהסיא בה בוצעו העבירות ואפיין הפומבי. אם לצורך בהרתעת הכלל חשיבות ביחס לכל עבירה ובכל הקשר, גדולה החשיבות שבעתיים בנסיבות מסוג זה, כשמלכתחילה מתבצעת העבירה, אגב מאמץ 'להגיע לאזנים רבות ככל הניתן', שהרי זו מטרתו של כל שידור רדיו. לשון אחר: הנאשם במעשיו, עשה להפר את החוק בנסיבות בהן ידע, בפועל ממש, שכל המאזין לשידוריו יודע מתחילת השידור ועד אחריתו, שמעל גלי האתר נשמעים דבריו של נאשם הסבור שהוא עומד מעל החוק ופסיקת בתי המשפט, וניתן להתעלם מהם פעם אחר פעם, ובראש חוצות. פשוטו כמשמעו. שידורי רדיו בנסיבות כאמור, יש בהם כדי ללמד, לא רק על זלזול בחוק, אלא גם על זלזול בשלטון החוק. מעשי הנאשם, לצד היותם עבירה על החוק, גילמו בחובם משום הצהרה, שעל החוק ניתן לעבור בריש גלי, וניתן הדבר להיעשות, כמובן, לדעת הנאשם, אף כאשר מאסרים חבי הפעלה ברקע, עובדה שגם היא, קרוב לודאי, היתה בידיעת הציבור. על גזר דין זה לשקף, אפוא, את הצורך, שיידעו כל אלה ששמעו מבוקר עד ערב את שידורי "קול המזרח", שלזלזול מוחצן בוטה ומופגן בבית המשפט יש מחיר, והוא כבד. בנסיבות אלה מחויב בית המשפט לומר את דברו בצורה חדה וברורה, ועליו לייחס משקל נכבד ביותר לשיקולי ההרתעה, תוך דגש מיוחד על הצורך הציבורי שנוצר בעקבות מעשיו של הנאשם, להרתעה מתקנת. 8. לסופו של יום מענישה של ממש, שמאסר בפועל במרכזה, אין כל מנוס. על הפרק נאשם שזמן קצר לאחר שנדון בשלישית בגין עבירות מאותו סוג, שעה ששני מאסרים מותנים חבי הפעלה, אחד מהם למשך שנה, תלויים היו מעל לראשו, מצא להפנות את גבו לחוק ולבתי המשפט ושב לבצע בפרהסיא, קבל עם ועולם, אותן עבירות בעקבותיהן נדון כבר שלוש פעמים. המסקנה היחידה אותה השכיל להסיק מהחקירות ומההליכים שהתנהלו כלפיו פעם אחר פעם הייתה, כי טוב יעשה אם ינסה להסוות את מעשיו ויסתתר מאחורי אדם אחר אותו הציב בחזית - זה היה תפקידו בפרשה, שגם הוא, כאמור, הורשע ונדון זה לא כבר למאסר בפועל. גם לאחר שכבר נתפס ונחקר, לא נכון היה הנאשם לקבל כל אחריות למעידתו, ובמקום בו עומד עתה הנאשם, ניתן גזר דין זה. לא זו בלבד שממאסר בפועל אין מנוס, גם מהפעלת התנאים לא ניתן להימנע, ובאשר על הפרק שני תנאים חבי הפעלה ביחס לנאשם שאינו נכון לקבל כל אחריות למעשיו, אף מהפעלתם במצטבר אין מנוס. בנסיבות העניין ראוי לגזור על הנאשם לפחות עשרה חדשי מאסר, ואתקשה שלא להסתיר את הערכתי, שאלמלא ידעתי שאהיה חייב להפעיל כלפי הנאשם גם את המאסרים המותנים הנ"ל במצטבר למאסר שייגזר בתיק זה, ספק אם יכולתי להסתפק בכך. ולכל היותר, לפנים משורת הדין, יימנע בית המשפט מהטלת קנס על הנאשם, וזאת נוכח נסיבותיו האישיות והעובדה שעתיד הוא לרצות תקופת מאסר ממושכת וממשית שתפגע, ללא ספק, גם במשפחתו ובמצבה הכלכלי. הימנעות בית המשפט מהטלת קנס על הנאשם אף עולה בקנה אחד עם המסקנה שאין על הפרק עבירות שבוצעו ממניעים כלכליים. בנסיבות מסוג זה ניתן, אכן, להקל במישור הכלכלי. 9. סוף דבר, גוזר אני כדלקמן: מאסר - מאסר בפועל לתקופה של 10 חודשים. הפעלת מאסר על תנאי - מופעל בזה מאסר על תנאי שהוטל על הנאשם בת.פ.- 3161/96 לתקופה של 2 חודשים ושהוארך לשנתיים בת.פ. 1692/99. הפעלת מאסר על תנאי - מופעל בזה מאסר על תנאי שהוטל על הנאשם בת.פ.2070/97 של ביהמ"ש זה ושתקופתו הועמדה על ידי ערכאת הערעור על שנת מאסר בע.פ. 1139/97. מאסר מותנה זה הוארך גם הוא לשנתיים בת.פ. 1692/99. המאסרים ירוצו במצטבר ויחושבו בניכוי 73 יום בהם שהה הנאשם במעצר במסגרת תיק זה. בסך הכל ירצה הנאשם 24 חדשי מאסר בניכוי ימי מעצרו כנ"ל. מאסר על תנאי - מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודש. הנאשם ישא בעונש זה אם בתקופה של שנתיים מיום שחרורו יעבור עבירה נוספת לפי חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו או לפי פקודת הטלגרף האלחוטי (נוסח חדש). זכות ערעור על פסק הדין תוך 45 יום מהיום. תחנת רדיופיראטיות