עיכוב ביצוע פסק דין בגלל מצב כלכלי

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיכוב ביצוע פסק דין בגלל מצב כלכלי: השופט שמואל צור 1. לפנינו בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של בית הדין האזורי בתל-אביב (הנשיאה עליה פוגל ונציגי הציבור מר כבדיאל וגב' לביא; עב 9575/06), בו חויבו המבקשים לשלם למשיב סכומי כסף שונים המגיעים לו עבור תקופת עבודתו במבקשות 1 ו- 2 וסיומה. הרקע 2. המבקשת 1, הינה חברה שנוסדה בשנת 1993 על ידי המבקש 3 (להלן- המבקש), ששימש כמנהלה ובעל מניות בה. בחודש אוגוסט 2004 חדלה המבקשת 1 מלנהל את עסקיה. בשנת 2004 נוסדה המבקשת 2 על ידי בנו של המבקש, מר פז נגב, שהוא בעל השליטה במבקשת 2 ומנהלה היחיד. המשיב עבד במבקשת 1 החל מחודש ינואר 1997 ועד לחודש אפריל 2005. עובר לסיום עבודתו במבקשת 1, "הושאל" המשיב על ידה לעבוד במבקשת 2 למשך 3 חודשים. 3. בבית הדין האזורי בתל-אביב התבררה תביעה שהגיש המשיב נגד החברות והמבקש, באופן אישי, לתשלומים שונים המגיעים לו, לטענתו, בשל תקופת עבודתו אצלם וסיומה. המשיב טען כי לא רק המבקשת 1 חבה לו את הסכומים שונים, אלא כל המבקשים ביחד ולחוד. לפיכך, ביקש המשיב להרים את מסך ההתאגדות ולהורות על חיובו של המבקש באופן אישי, ביחד ולחוד עם החברה. לטענתו, המבקש היה הרוח החיה מאחורי פעילותן של החברות והקמתן היוותה אך כסות לפעילותו העסקית. עוד נטען כי המבקש ניהל את עסקיו בשיטת המימון הדק ובכך נקלע לקשיים כספיים שגרמו לכך שהמבקשת 1 לא שילמה כספים לספקים ולעובדים שלה. המשיב הוסיף וטען כי המבקש ביקש ממנו הלוואה אישית והמשיב, אשר חשש למקום עבודתו, נאלץ להיענות לבקשה. בכתב ההגנה טענו המבקשים כי כל אחת מהחברות ניהלו עסק משלהן בתחום שונה, תוך קיום הנהלת חשבונות נפרדת וחשבון בנק נפרד, מבלי שהיה עירוב או שיתוף כלשהו בעסקיהן. עוד טענו המבקשים כי כל ההתקשרות של החברות עם המשיב נעשתה מכוח אישיותן המשפטית הנפרדת ולפיכך אין הצדקה להרים את מסך ההתאגדות. המבקשים הודו כי המבקשת 1 חבה למשיב פיצויי פיטורים ושכר עבודה, אך הכחישו את חבותה של המבקשת 2 והמבקש כלפיו. 4. בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיב בחלקה וחייב את המבקשת 1 ואת המבקש, ביחד ולחוד, בתשלומי התביעה הבלתי מוכחשים: פיצויי פיטורים, שכר העבודה והחזר ההלוואה. התביעה לחייב את המבקשת 2 בחובות המבקשת 1 נדחתה, אולם התביעה נגדה לתשלום יתרת שכר העבודה של המשיב, התקבלה. בית הדין האזורי קבע כי המבקש היה הרוח החיה מאחורי המבקשת 1 בכך שניהל את עסקיה באופן שיש בו כדי לקפח את זכויות המשיב, כעובד. בית הדין נתן אמון בעדות המשיב, לפיה המבקש הוא זה שביקש הלוואה, והמשיב- בהיותו רק 10 שנים בארץ, ומתוך חשש למקום עבודתו- נענה לבקשה והלווה למבקש סכום לא מבוטל של 50,000 ש"ח. עוד נקבע כי התנהלותו של המבקש לאחר קבלת ההלוואה מצביעה על ניצול מצידו של עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של המבקשת 1. בקשר לכך נקבע כי המבקש לא ערך הסכם הלוואה עם המשיב שהיה עובד של המבקשת 1, לא נתן לו התחייבות כתובה להחזר ההלוואה ולא התחייב להחזיר לו את ההלוואה במועד תשלום המשכורת. עוד נקבע כי המבקש לא טען דבר וממילא גם לא הוכיח, אילו פעולות הוא נקט כדי להשיב את ההלוואה למשיב. 5. למרות שבית הדין לא מצא עילה להרמת מסך ההתאגדות בין המבקשת 2 ובין יתר המבקשים, קבע בית הדין האזורי, בהסתמך על עדתו של פז נגב, בנו של המבקש, כי המבקשת 2 המשיכה את עסקיה של המבקשת 1, לאחר שזו נקלעה לקשיים. מעדותו של פז נגב עולה כי הוא עבד כשכיר במבקשת 1 מאז שחרורו מצה"ל בשנת 1999 ועד שהקים בשנת 2004 חברה משלו, בתחום דומה בו עסק עד אז במבקשת 1. מעדותו, התרשם בית הדין כי המבקשת 2 הוקמה כהמשך ישיר לפעילותה של המבקשת 1, אשר עמדה בפני קריסה כלכלית. עוד עלה מהראיות כי עוד לפני שהמשיב סיים את עבודתו במבקשת 1, הוא "הושאל" לעבודה עבור המבקשת 2 והמבקש עצמו הפך להיות עובד שכיר של המבקשת 2 לאחר שהמבקשת 1 סיימה פעילותה. בנסיבות אלה, הגיע בית הדין האזורי למסקנה כי התקיימו תנאים המצדיקים הרמת מסך ההתאגדות לכל הפחות בין המבקש ובין המבקשת 1. בית הדין חייב את המבקש, ביחד ולחוד עם המבקשת 1, לשלם למשיב יתרת שכר עבודה (8,075 ש"ח), יתרת פיצויי פיטורים (23,000 ש"ח) והחזר הלוואה בסך 50,000 ש"ח. בנוסף, חייב בית הדין את המבקשת 2, לאור הודאתו של פז נגב, בעליה ומנהלה, לשלם למשיב שכר עבודה בסך 6,000 ש"ח. כמו כן חייב בית הדין את המבקשים ביחד ולחוד לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 7,500 ש"ח. 6. המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין ובמקביל, הגישו לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצועו. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 16.9.09, ומכאן הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לנו. 7. המבקשים טוענים כי סיכוייהם להיפרע מן המשיב אם יתקבל ערעורם אינם גבוהים, שכן המשיב הינו אדם פרטי, חוסר יכולות כספיות ולא יהיה באפשרותם להשיב את הסכום הפסוק, העולה על 120,000 ש"ח. לחילופין מסכים המבקש, להפקיד ערבות בנקאית בגובה הסכום הפסוק בקופת בית הדין עד להכרעה בערעור. עוד נטען כי הנזק שיגרם למבקשים בכלל ולמבקש בפרט עצום, זאת לאחר שננקטו נגדם הליכי הוצאה לפועל, במסגרתם הוטלו עיקולים ועוכבה יציאתו מהארץ של המבקש. לצורך ביצוע פסק הדין יהא על המבקש לגייס כספים ואם תדחה הבקשה, לא ניתן יהא באפשרותו להשיב את המצב לקדמותו. מנגד, כך נטען, למשיב לא יגרם כל נזק, מאחר שההלוואה לה טען, ניתנה עוד בשנת 2002. בנסיבות אלה, כך נטען, ובשים לב לגובה הסכום הפסוק, לא יוכלו המבקשים להיפרע מן המשיב אם יקבל הערעור. 8. המבקשים מוסיפים וטוענים כי סיכוייהם לזכות בערעור טובים. לטענתם, לא היתה כל עילה עובדתית או משפטית להרים את מסך ההתאגדות נגד המבקש ולחייבו באופן אישי בחיובי המבקשת 1. בקשר לכך נטען כי לא הוכחה אי הפרדה בין פעילות המבקשת 1 לבין פעילותו הפרטית של המבקש, לא הוכח שהמבקשת 1 פעלה בתרמית או נטלה סיכון בלתי סביר בעסקיה. עוד נטען כי המשיב לא הביא כל ראיות שיש בהן כדי ללמד על ניצול מצד המבקש של אישיותה המשפטית הנפרדת של המבקשת 1. לטענת המבקשים, ההלוואה שניתנה למבקשת 1 שימשה לפעילותה עסקית ולא כדי להעשיר את המבקש. 9. המשיב מתנגד לעיכוב ביצוע פסק הדין וטוען כי המבקשים לא הביאו כל טעם מיוחד מדוע יש מקום לחרוג מהכלל לפיו מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו ובמיוחד כאשר מדובר בתביעה כספית. לטענתו, סיכויי הערעור של המבקשים להתקבל אינם גבוהים, שכן פסק דינו של בית הדין האזורי מנומק ומפורט כראוי ואין כל הצדקה משפטית להתערב בו. עוד נטען כי טענת המבקשים על נזק בלתי הפיך שיגרם להם כביצוע פסק הדין נטענה בעלמא, ללא ראשית ראיה. לטענת המשיב, לבקשה לא צורף כל מסמך המעיד על מצבם הכלכלי של המבקשים וממילא לא הוכח כי תשלום הסכום הפסוק יביא להתמוטטותו הכלכלית של המבקש. כן נטען, כי גם טענות המבקש ביחס למצבו הכלכלי של המשיב, אינן נסמכות על ראיה כלשהי. 10. הלכה פסוקה היא כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו באורח מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימושו. עיכוב ביצוע של פסק דין הוא בבחינת החריג, במיוחד כן כשהמדובר בחיוב כספי (ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם בע"מ ואח', פ"ד נב(4), 178, 181). בפסיקה נקבעו שני תנאים שבהתקיימם יעכב בית הדין את ביצוע פסק הדין אם לאו: האחד הוא סיכויי ההצלחה של המבקש והשני הוא בחינת הנזק שייגרם למבקש כתוצאה מאי עיכוב ביצוע הפסק אל מול הנזק שייגרם למשיב אם יעוכב הביצוע (רע"א 6480/00 עיריית תל-אביב-יפו ואח' נ' בצלאל אהובה ואח',לא פורסם, ניתן ביום 19.11.2000). כן נפסק כי טענה בדבר מצבו הכלכלי של הזוכה וחוסר נכונותו של זה להשיב את אשר זכה בו באם יפסיד בערעור, אינה יכולה להיטען בעלמא וצריכה להיות מבוססת (ב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ נ' דבורה ושמעון מלובנציק, פ"ד לח(4),572). 11. לאחר שנתנו דעתנו לכלל נסיבות המקרה, לפסק הדין של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. לא עלה בידי המבקשים להוכיח - ולו לכאורה - כי אם ישולם הסכום שנפסק לחובתם יקשה עליהם להיפרע מהמשיב. המבקשת 1 הינה חדלת פרעון. טענות המבקשים בעניין הנזק שיגרם להם כתוצאה מגיוס כספים אינן נסמכות על ראיות כנדרש. מעבר לכך, פסק הדין של בית הדין האזורי הוא, בעיקרו, עובדתי, הן לעניין חיובן של החברות והן לעניין הרמת מסך ההתאגדות וחיובו האישי של המבקש. בנסיבות העניין מוצאים אנו כי יש לתת עדיפות לזכותו של המשיב למימוש פסק הדין שניתן לזכותו. 12. סוף דבר - הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות המשיב בקשר לבקשה זו, בלי קשר להליכים האחרים, בסכום של 1,500 ש"ח. ביצוע פסק דיןעיכוב ביצועמצב כלכלי