קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיכוב ביצוע פסק דין הפקדת כספים בחשבון נאמנות: 1. לפנינו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן על ידינו ביום 6/5/09 (להלן: "פסק הדין") במסגרת תיק עב. 2451/06, , עד להכרעת בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בערעורים אותם הגישה המערערת ומר קרקו, ביום 11/6/09, במסגרת עע 311/09 ועע 312/09, בהתאמה. 2. במסגרת פסק הדין חייבנו את הנתבעת לשלם לתובעת רכיבים שונים בסכום של 290,000 ₪ וזאת מעבר להוצאות משפט (1,500 ₪) ושכ"ט עו"ד (15,000 ₪). 3. ביום 14/6/09 הגישה הנתבעת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין (להלן:"הבקשה"). ביום 15/6/09 הגישה התובעת תגובה קצרה לבקשה במסגרתה הסכימה "על מנת שלא לבזבז זמן והתדיינויות מיותרות, למתן עיכוב ביצוע כמבוקש, בכפוף לכך כי כל החיובים הכספיים יועברו על ידי המבקשת על אתר לידיהם הנאמנות של באי כוחה של המשיבה ויופקדו בחשבון נאמנות שיפתח על ידם לשם כך בבנק הפועלים בע"מ, סניף 700 (חיפה ראשי)". יש לציין כי להסכמה זו הקדימה התובעת את ההערה הבאה:"לפנים משורת הדין ומבלי להודות בטענה מטענות המבקשת ועל אף שסוברת המשיבה כי אין בבסיסה של הבקשה כמו גם בערעורם של המבקשת ושל מר קרקו דבר וחצי דבר ודינם להידחות..". ביום 16/6/09 הורה בית הדין לנתבעת להגיב להצעתה הנ"ל של התובעת. ביום 16/6/09 השיבה הנתבעת לתגובת המשיבה והבהירה מדוע היא מתנגדת להצעת התובעת. הנתבעת שבה וביקשה כי בית הדין ייעתר לבקשתה המקורית. עוד באותו יום יצאה תחת ידי בית הדין החלטה, במסגרתה ניתנה לתובעת הזדמנות נוספת להגיב לבקשה וזאת הואיל והתברר, כאמור, כי הנתבעת עומדת על בקשתה ואינה נכונה לקבל את הצעת התובעת. ביום 24/6/09 הגישה התובעת תגובתה לבקשה ועל כן ניתנת החלטתנו כעת. 4. בכל הקשור לעיכוב ביצוע, מוחלות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, בבית הדין לעבודה מכוח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991. הכלל על פי תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן:"התקנות") הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים (כשהתאם לתקנה 1 - "החלטה - פסק דין וכל החלטה אחרת של בית משפט"), עם זאת, מקנה תקנה 467 לבית הדין שנתן את ההחלטה סמכות להורות על עיכובה עד להכרעה בערעור וזאת בהתקיים נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מן הכלל. נסיבות מיוחדות אשר עשויות להצדיק עיכוב ביצוע קיימות כאשר מתברר בעליל, כי אם תבוצע ההחלטה, שוב לא יהיה ניתן להחזיר את המצב לקדמותו והזוכה בערעור לא יוכל להֵנות מפרי זכייתו. עניין נוסף שיש לשקול הוא סיכויי ההצלחה של הערעור, כמו כן, צריך בית הדין לשקול את מאזן הנוחות והאינטרסים של הצדדים ואת התוצאות שתִגרמנה לכל אחד מהם כתוצאה מההחלטה. מקום שנזקו של אחד יהיה קשה ואילו לצד שכנגד ייגרמו השהייה או נזק הניתן לפיצוי, תגבר הנטייה שלא ליצור עובדות מוגמרות [ראה: י. זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שישית , 2001, עמ' 513-511; י. לובוצקי, סדר הדין בבית הדין לעבודה, 217-215; ב"ש 396/86 שי שטיין נ. יעקב חזן, פ"ד מ(3) 133; ע"א 3191/99 אלי בראשי נ. אדוארד ויינשטיין, ; ב"ש 974/84 שיכון עובדים נ. מלובסקי, פ"ד לח(4) 572 בג"צ 5580/98 אליהו סופר נ. שר העבודה והרווחה ואח', פ"ד נד(4) 319]. במערך השיקולים המנויים לעיל, שמור מעמד בכורה לאינטרס של הזוכה להגשמת זכויותיו [ראה: בש"א 2966/96 עטיה נ. עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד נ(1) 668 (1996)] ולכן במקרה שהנזק העלול להיגרם לכל אחד מהצדדים עקב ההחלטה לעכב או לא לעכב ביצועו של פסק דין (או החלטה) הוא פחות או יותר דומה, גובר העיקרון של הביצוע המיידי [ע"א 3191/99 לעיל; בש"א 227/88 עיריית תל-אביב-יפו נ. מדינת ישראל, פ"ד מב(2) 764 (1988)], כמו כן במקרה בו ניתן להחזיר את המצב לקדמותו, סיכויי ההצלחה בערעור ומאזן הנוחות אינם רלוונטיים [ע"א 3191/99 לעיל; ב"ש 227/83 גולדברג נ. גולדברג , פ"ד לז 778 (1983)].   לסיכום סוגיית אמות המידה להפעלת שיקול הדעת של בית הדין בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, ראוי לעיין בבש"א 1181/01 רחימי אלברט ואח' נ. מרגוט מלכה, עבודה ארצי, כרך ל"ג (49) 26 (פסק דין משנת 2001): "הכלל הוא כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו ועיכוב ביצועו של פסק הדין הוא בבחינת החריג. אמות המידה להפעלת שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט, לרבות לבית הדין לעבודה, לעיכוב ביצוע נתגבשו לאחרונה בהחלטה של שופטת בית המשפט העליון, ד' בייניש (רע"א 6480/00 עיריית תל-אביב-יפו ואח' נ. בצלאל אהובה ואח', (לא פורסם), , ניתן ביום 19/11/00). כפי שנקבע בהחלטה, בבואנו לבחון בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, צריך שיתקיימו שני תנאים מצטברים והם שסיכויי הערעור להתקבל אינם משוללי יסוד ומתוך הערכת הנזק היחסי שייגרם לצדדים ממתן הסעד או מאי נתינתו לאמור, הסעד של עיכוב ביצוע פסק דין, ראוי לו שיינתן אם יימצא, כי הנזק הצפוי להיגרם למערער, במידה ולא יעוכב ביצועו של פסק הדין והערעור אמנם יתקבל, גדול מן הנזק הצפוי למשיב, אם יעוכב הביצוע והערעור בסופו של דבר יידחה".   5. במסגרת הבקשה נטען כי פסק הדין רצוף כשלים חמורים, טעויות גלויות וקביעות המנוגדות לכללי הראיות והדין ולמסכת הראייתית שהיתה בפני בית הדין. עוד נטען כי הדרך בה הולך פסק הדין מנוגדת לעקרונות המשפט, לכללי נטל ההוכחה ולהגיונם הפשוט של הדברים וכי קביעותיו של בית הדין נעשו על בסיס תחושת בטן בלבד. במסגרת הבקשה אף נטען כי עת קבע בית הדין קביעותיו לענין ההטרדה המינית הרי שהוא התעלם לחלוטין מראיות מרכזיות שהונחו לפניו. יש לציין כי הערעורים צורפו לבקשה. 6. לענין סיכויי הערעור טענה הנתבעת כי לא רק שסיכויי הערעור שהגישה אינם משוללי יסוד אלא שהם מושתתים על בסיס משפטי מוצדק וסיכוייהם להתקבל גבוהים או לפחות טובים וזאת בשים לב לשגיאות החמורות והברורות שנפלו בפסק הדין. הנתבעת הוסיפה והבהירה כי לדעתה, גם סיכויי הערעור שהגיש מר קרקו, גבוהים וכן ציינה כי קבלת הערעור של מר קרקו לבדו, תביא לביטול הקביעות בפסק הדין וממילא לביטול החיובים הכספיים (אף שלא הוטלו עליו). הנתבעת הוסיפה וציינה כי כתב הערעור שהגישה כולל ערעור חלופי, למקרה בו תחליט ערכאת הערעור להמנע מלהתערב בקביעות פסק הדין, כשסיכוייו כמעט וודאיים ואשר אם יתקבל יופחת החיוב שהוטל עליה, בסכום של 105,000 ₪,וזאת מהטעמים הבאים: א. היות ובפסק הדין נפסק לתובעת פיצוי בגין נזק לא ממוני לפי החוק למניעת הטרדה מינית בסכום של 120,000 ₪ וזאת על דעת נציגי הציבור ובניגוד לדעתה של ראש ההרכב אשר סברה כי יש לחייב את הנתבעת בסכום של 50,000 ₪, כאשר מדובר בחיוב שאינו יכול לעמוד על כנו היות והוא חורג מהתקרה הקבועה בחוק לפיצוי ללא הוכחת נזק מסוג זה. ב. הפיצוי שנפסק לתובעת בגין עגמת נפש, בסכום של 50,000 ₪ מהווה כפל פיצוי בגין אותו נזק. 7. לענין החשש הממשי שהנתבעת לא תוכל להפרע מהתובעת אם יתקבל הערעור, טענה הראשונה כי התובעת הצהירה כי היא אם חד הורית "זקוקה נואשות לעבודתי על מנת לכלכל את בני הקטן ואותי" כשלא טענה למקורות הכנסה חלופיים העומדים לרשותה וכן הפנתה לפסיקה במסגרתה הוחלט לעכב פסק דין בכפוף להפקדת סכום החיוב וזאת חרף הצהרת המשיב שם שהוא משתכר סכום של 27,500 ₪ לחודש ואף מקבל פנסיה חודשית בסך של 11,000 ₪. הנתבעת ציינה כי אם יידחה ערעורה ממילא לא יקשה על התובעת לגבות את הסכומים שנפסקו לזכותה מהנתבעת, שהינה חברה גדולה בעל בסיס כלכלי איתן. הנתבעת אף ציינה כבקשה חלופית כי היא תפקיד ערבות בנקאית בקופת בית הדין הארצי, שתבטיח את ביצוע התשלום, אם יידחה ערעורה. 8. התובעת, התנגדה לבקשה ושבה והציעה כי הסכומים שנפסקו לטובתה יופקדו בידיהם הנאמנות של באי כוחה, בחשבון נאמנות שייפתח לצורך כך. ואלו טעמי התנגדותה של התובעת לבקשה: א. סיכויי הערעור קלושים ביותר שכן מדובר בפסק דין ארוך ומנומק אשר רובו ככולו מבוסס על מהימנות ועל עובדות וראיות מוצקות ומשמעותיות. ב. כידוע, בית הדין הארצי, בשבתו כערכאת ערעור אינו מתערב בענייני מהימנות ולכן הסבירות היא שגם הפעם לא יתערב בממצאים אלו. ג. לעניין מצבה הכלכלי של התובעת - טענות הנתבעת בענין זה נטענו בעלמא ואין לפרש את אי התייחסותה של התובעת לטענות אלו כהודאה בהן. 9. כדי להשלים מלאכתנו, נתייחס גם ל"תשובה לתגובת המשיבה לבקשה לעיכוב ביצוע", אותה הגישה הנתבעת, ביום 25/6/09. במסגרת בקשה זו מצאה הנתבעת לנכון להתייחס לאמור בסעיף 1 להחלטת בית הדין מיום 16/6/09, הואיל ומהאמור בסעיפים 4-2 לתשובת הנתבעת מתקבל הרושם כי האמור בסעיף 1 להחלטת בית הדין מיום 16/6/09, הובן שלא כראוי, יובהר כעת כי בית הדין מודע לכך כי שאין הוא מוסמך לתקן, את פסק דינו, באשר להשמטה המקרית של המילה "וריבית" מהסיפא של סעיפים 37 ו - 38 לפסק הדין. במסגרת התשובה שהגישה הנתבעת, מבלי שביקשה לעשות כן ומבלי שבית הדין אישר לה להגישה, היא חזרה והבהירה כי טענותיה לענין החשש הממשי מסתמכות על כתבי הטענות שהגישה התובעת עצמה ואף על הנפסק בפסק הדין וכן טענה כי כפירתה הסתמית של התובעת בטענות בדבר היותה אם חד הורית, ללא מקור פרנסה, סותרת, בין היתר, את שטענה בתצהירה. 10. דיון והכרעה בכל הקשור לסיכויי הערעור - איננו סבורים שיהיה זה ראוי שאנו נתייחס לסיכויי ערעור על פסק דין שיצא תחת ידינו. בכל הקשור לסיכויי הנתבעת לגבות את סכום פסק הדין, מקום שלא יעוכב פסק הדין ובמידה ותזכה בערעורה - הנתבעת ביססה חששה על אמירות של התובעת כפי שנאמרו ו/או הוצהרו במהלך הדיון בעניינה וטענה כנגד התובעת כי היא לא הפריכה, בתגובותיה, טענות אלו. מאחר והנתבעת היא שדורשת סטייה מהכלל לפיו הזוכה בדינו זכאי להנות מפירות זכייתו, בלי עיכוב, הרי שהיה עליה לבסס את טענותיה בדבר הקושי שעלול להיות מנת חלקה אם לא תתקבל בקשתה, על ראיות מוצקות יותר מדבר היותה של התובעת "אם חד הורית" אשר הצהירה כי היא זקוקה נואשות לעבודתה כדי לכלכל את בנה הקטן ואותה. שהרי אם גישה זו תהיה נר לרגלינו נמצא עצמנו מעכבים פסקי דין לכל זוכה שהינו "אב חד הורי" או "אם חד הורית" או כל זוכה שנטען לגביו כי אין הוא עתיר משאבים כלכליים - למותר לציין כי גישה זו אינה מקובלת עלינו, כלל ועיקר. בנקודה זו נציין כי טענתה של הנתבעת כאילו התובעת לא הפריכה את שיוחס לה, לענין יכולות כלכליות מוגבלות, אינה מקובלת עלינו שכן הנתבעת היא שצריכה להוכיח את שהיא טוענת לו ולא לצפות מהתובעת להפריך טענות שכלל לא זכו לביסוס. למעשה, הנתבעת לא הוכיחה כי אם תזכה בערעור לא תוכל להנות מפרי זכייתה, ואף לא הוכיחה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה וזאת במיוחד בשים לב להצעתה ההגונה של התובעת לפיה "החיובים הכספיים יועברו על ידי המבקשת על אתר לידיהם הנאמנות של באי כוחה של המשיבה ויופקדו בחשבון נאמנות שיפתח על ידם לשם כך בבנק הפועלים בע"מ, סניף 700 (חיפה ראשי)". 11. לנוכח האמור לעיל, לא מצאנו כי התקיימו נסיבות המצדיקות סטיה מהכלל לפיו הזוכה בדינו זכאי להנות מפירות זכייתו, בלי עיכוב וכן מצאנו מענה שהינו יותר מהולם לחששה (הלא מוכח) של הנתבעת לצפוי לקרות אם תזכה בערעורה, באמצעות הצעתה ההגונה של התובעת, כאמור לעיל. 12. סוף דבר - הנתבעת תעביר לידיהם הנאמנות של באי כח התובעת את החיובים הכספיים שצויינו בסעיף 37 לפסק הדין ואלו יופקדו בחשבון נאמנות שיפתח על ידם לשם כך בבנק הפועלים, סניף 700 (חיפה ראשי). הכספים בהם חוייבה הנתבעת במסגרת סעיף 38 לפסק הדין ישולמו בהתאם לפסק הדין. במאמר מוסגר נציין כי טענת הנתבעת לפיה הפקדת הכספים בהם חוייבה במסגרת סעיף 37 לפסק הדין בחשבון נאמנות, שיישא הפרשי ריבית והצמדה יעניקו לתובעת יותר ממה שהעניק לה בית הדין בפסק דינו, תמוהה מאוד שהרי לפנינו מצב קלאסי של "זה נהנה וזה לא חסר" ועל כן לא ברור מה טעם מצאה הנתבעת לטעון טענה זו. 13. לא נותר לנו אלא להצטער על כך שהנתבעת לא היתה נכונה לקבל את הצעת התובעת לענין חשבון הנאמנות - הצעה אותה מצאנו, כאמור, כהגונה ומאוזנת ואשר לו היתה מתקבלת מיד עת הוצעה, היתה יכולה לחסוך את הגשת התגובות הנוספות. 14. בנסיבות הענין הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בגין בקשה זו בסכום של 1,200 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה מהיום, אם לא ישולם בתוך 30 יום. ביצוע פסק דיןעיכוב ביצוענאמנות