מדיניות הענישה של בתי המשפט לערכאותיהם, מימים ימימה, בעבירות כלכליות של שליחת יד בקופה הציבורית ובעבירות מרמה חמורות, היא כי האינטרס הציבורי ושיקולי ההרתעה גוברים על ההתחשבות בנסיבות האישיות כמו עבר נקי ותרומה לחברה, ובמצוקות האינדיבידואליות של נאשם פלוני, לרבות קשיים כלכליים, מצב בריאותי לא משופר, פגיעת הענישה בבני משפחה חפים מפשע וכיו"ב. ראו: ע"פ 6474/03 מלכה נ' מ"י (פ"ד נח(3) 729); רע"פ 3641/06 ד"ר צצקס נ' מ"י; רע"פ 1572/06 עאסלה נ' מ"י. ##להלן גזר דין בנושא ענישה בעבירות כלכליות:## הנאשם 1 (להלן: הנאשם) היה בשנים הרלוונטיות מנהל חברות בתחום ההוצאה לאור של ספרים ומשחקים ועוסק מורשה. הנאשמת 2 היתה חברה שבניהולו, שמזה שנים איננה פעילה. הנאשם הורשע לאחר שמיעת הראיות במסכת עבירות של השמטת הכנסות מדו"חות מס, ניהול ספרים כוזבים ושימוש במרמה, עורמה ובתחבולה כדי להתחמק ממס: שלוש עבירות לפי סעיפים 220(1), שלוש עבירות לפי סעיף 220(4), וחמש עבירות לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] תשכ"א -1961 (להלן: הפקודה). כן הורשע במסכת הכוללת עשרות עבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר, זיוף בנסיבות מחמירות ושימוש במסמך מזוייף, לפי סעיפים 418 ו-420 לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: החוק), שיבוש הליכי משפט ובידוי ראיות לפי סעיפים 244 ו-238 לחוק. כתב האישום המקורי, בו הורשע הנאשם במלואו (למעט ביחס לשתי חשבוניות שלגביהן זוכה מחמת הספק), עסק בהשמטת הכנסות ע"י אי דיווח, מילוי חשבוניות ספקים ללא סמכות לצורך הקטנת הכנסות, ו"ניפוח" הוצאות באמצעות זיוף חשבוניות ספקים, בסכומים הבאים: שנת 1992 - השמטת הכנסות ב-8 חשבוניות, בסכום נומינלי של 130,500 ש"ח, שערכם המשוערך להיום (הצמדה בלבד) הינו 281,690 ש"ח. שנת 1993 - השמטת הכנסות וניפוח הוצאות ב-12 חשבוניות בסכום נומינלי של 391,089 ש"ח, שערכם המשוערך להיום (הצמדה בלבד) הינו 757,529 ש"ח. שנת 1994 - ניפוח הוצאות ב-9 חשבוניות בסכום נומינלי של 577,925 ש"ח, שערכם המשוערך להיום (הצמדה בלבד) הינו 983,942 ש"ח. שנת 1995 - ניפוח הוצאות והקטנת הכנסות ב-7 חשבוניות בסכום נומינלי של 428,829 ש"ח, שערכם המשוערך להיום (הצמדה בלבד) הינו 673,761 ש"ח. שנת 1996 - ניפוח הוצאות והקטנת הכנסות ב-10 חשבוניות בסכום נומינלי של 386,102 ש"ח, שערכם המשוערך להיום (הפרשי הצמדה בלבד) הינו 546,010 ש"ח. בסך הכל הורשע הנאשם בהשמטת הכנסות וניפוח הוצאות בסכום נומינלי של 1,914,445 ש"ח, שבהצמדה להיום עומד על 3,242,932 ש"ח. (ראו טבלה מפורטת שהוגשה כחלק מסיכומי ב"כ המאשימה). המדובר ב-46 חשבוניות שהנאשם זייף ו/או לא דיווח עליהן לשלטונות המס ו/או הוציא ללא סמכות. בכתב האישום המתוקן הוספו שתי עבירות של זיוף מסמך בנסיבות מחמירות ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיפים 418 ו-244 לחוק, בגין עבירות זיוף שביצע הנאשם במשרדי פרקליטות מחוז הדרום, בבואו לצלם את חומר הראיות בתיקו, וכן 17 עבירות של בידוי ראיות ושל זיוף מסמך בנסיבות מחמירות, בגין הגשת מוצגי הגנה מזוייפים לתיק בית המשפט, לפי סעיפים 238 ו-418 לחוק. כמו כן הוזהר הנאשם מספר פעמים במהלך המשפט, לפי סעיף 184 לחסד"פ, כי התביעה תבקש להרשיעו גם בזיוף מוצגי הגנה אחרים שהגיש, ובסופו של יום הורשע הנאשם בהגשת עשרות מסמכים מזוייפים ב-27 קבוצות מוצגים. שיקולים לחומרא מדובר במסכת עבירות חמורה ביותר, של שליחת יד מתמשכת בקופה הציבורית בדרכי תרמית וזיוף, בסכומים גבוהים, בשיטתיות ובמשך חמש שנים רצופות. הנאשם לא הסתפק בכך, אלא מעת שנתפס בכף, הוסיף פשעים נועזים ומתוחכמים יותר על פשעיו הראשונים, ועשה כל שלאל ידו כדי להכשיל את בירור משפטו, תוך שהוכיח חוסר מורא חסר תקדים בחומרתו: הנאשם זייף שני מוצגי תביעה (חשבוניות) שהיוו חלק מחומר הראיות בתיקו, בנצלו שעת כושר בעת שהגיע למשרדי הפרקליטות כדי לעיין ולצלם את חומר הראיות, וזאת כדי לנסות להסתיר זיופים קודמים שביצע באותן חשבוניות. בנוסף, במהלך הגשת מוצגי ההגנה, כשהמדובר במאות רבות של מסמכים מקוריים ומצולמים שהוגשו על ידו במהלך ניהול המשפט, זייף הנאשם קבוצות רבות של מסמכים בהוסיפו עליהם תרשומות שונות ו/או בשנותו את פרטיהם, ו/או ייצר מסמכים יש מאין בשיטה מתוחכמת של פוטומונטאז' באמצעות מכונות צילום ודפוס, והכל כדי להציג ראיות בדויות התומכות בקו הגנתו, או להפריך את מוצגי התביעה. התמונה המבהילה שנחשפה במהלך בדיקת הראיות שהוגשו ע"י הנאשם, הן באמצעות מומחית מז"פ והן ע"י השוואה למסמכים אותנטיים, היא של "תעשיית זיוף" ממש, שמטרתה היתה אחת - שיבוש ההליך המשפטי והכשלת בירור האמת ע"י בידוי וזיוף ראיות באופן סיטונאי. המדובר בצבר עבירות עצום בהיקפו, הן מבחינה כספית, הן מבחינת ההתמשכות, השיטתיות והתחכום הלא שגרתי של מעשי הזיוף (ראו לדוגמא את "מלאכת המחשבת" של המוצג נ/6 שהינו "פסיפס" של ספרות ממסמכים שונים שחוברו להן יחדיו למסמך בדוי בשיטת הפוטומונטאז'), והן מבחינת חוסר המורא והעדר המעצורים של הנאשם שלא נרתע מלהמשיך במעשי הזיוף בין כתלי הפרקליטות ובית המשפט. הנאשם לא נטל אחריות ולא הביע חרטה ממשית על מעשיו גם לאחר שהורשע בכתב האישום החמור, אלא המשיך להציג עצמו כמי שנפל קרבן להתנהלותם של אחרים, לרבות סניגורו הקודם... הנאשם אף לא הסיר באופן ממשי את המחדלים בתחום האזרחי, והסכם שומה שצורף על ידו לאחר הטיעונים לעונש מתייחס לשנת 1992 בלבד, ולא לרוב השנים נשוא כתב האישום, שלגביהן הודיע פקיד השומה על פתיחת השומות ועריכתן מחדש לפי הכרעת הדין. עם זאת יוער, כי לנוכח טיב העבירות, היקפן וחומרתן, גם אילו בוצעה "הסרת מחדלים" אזרחית, עדיין היה הנאשם צפוי למאסר ממושך בפועל. (ראו ע"פ (ת"א) 71842/05 מ"י נ' רביזדה, , סעיף 8ד'). גרימת שיבושים וסחבת בניהול המשפט ע"י הנאשם דרך התנהלותו של הנאשם לאורך משפטו נועדה לעשות כל שניתן, במעשה ובמחדל, כדי לגרום לסחבת ולשבש את ניהולו התקין של ההליך המשפטי: הנאשם החליף את באי כוחו ארבע פעמים, כשכל החלפה גרמה לביטול ישיבות כדי לאפשר לסניגור החדש להערך ללימוד חומר הראיות רב ההיקף; הוא הגיש עשרות בקשות דחיה מנימוקים רפואיים, שלא היו מבוססים כראוי, וגם כאשר בקשותיו נדחו - נמנע מלהתייצב וכפה על בית המשפט את דחיית הדיון, מאחר והסניגור סרב לחקור את העדים בהעדרו. הנאשם גרם לסרבול וכפילות מכוונים בשמיעת העדים, בדרישתו לזימונם החוזר של עדי תביעה רבים שכבר העידו ונחקרו ממושכות, מהנימוק שבעת עדותם לא היה בידו כל חומר הראיות - כשבדיעבד התברר כי ביקש את זימונם החוזר כדי להציג להם מוצגים מזוייפים שהכין בינתיים, ולנסות "להכשיר" ראיות בדויות אלה באמצעות חתימות מועתקות של העדים בשיטת הפוטומונטאז', אותן הציג לזיהוי בפני העדים לצורך הוכחת "אותנטיות" המסמכים המזוייפים. עם אחד מעדי התביעה המרכזיים, יהודה שיף, עמד הנאשם בקשר אישי ועסקי במהלך המשפט, אף סייע לו בכספים רבים, ו"הצליח" לגרום לכך שתוכן עדותו החוזרת של העד היה מגמתי ונטה במובהק לטובת הנאשם ביחס לעדותו המקורית. הנאשם אף הגיש בקשה לפסילת מותב זה, במהלך נואל של פניה ל"ייעוץ משפטי" למשרד עו"ד שהינו קרוב משפחה של המותב, מהלך שנראה בדיעבד, לאחר ההתרשמות המתמשכת מדרכיו הנלוזות של הנאשם, כמכוון מראש להביא לעיכוב נוסף בשמיעת המשפט. כך, מרשימה מסכמת שהוגשה ע"י ב"כ המאשימה, עולה כי הנאשם הביא לביטולם של למעלה מ-30 מועדי דיונים. בשלב הראשון, בו הוגש כתב האישום בבית משפט השלום בבאר שבע בשנת 1998 (!), התקיימו עשר ישיבות לפני שניתן מענה לכתב האישום, כאשר בכל תשע הישיבות הראשונות ביקש הנאשם ו/או סניגורו דחיה מנימוקים של מחלה, אי קבלת חומר ראיות, החלפת סניגור ועוד. חמישה מועדי הוכחות שנקבעו בין יולי 2000 לנובמבר 2000 בוטלו בזה אחר זה מחמת הודעת הסניגור על פגיעה בגבו של הנאשם ותעודות רפואיות בדבר "אי כשירות להתייצב לדיונים". בדצמבר 2000 ביקש הסניגור השני להשתחרר מייצוג הנאשם, ובקשתו נענתה בחיוב. בתזכורת שנקבעה לינואר 2001 ביקש נציג הסניגוריה הציבורית דחיה לצורך מינוי סניגור לנאשם. בתזכורת ביום 12.2.01 ביקש הנאשם להעביר את התיק לבית משפט השלום בכ"ס, הקרוב יותר לבית מגוריו, עקב בעיות הגב מהן הוא סובל. התיק הועבר איפוא לבית משפט זה, שלוש וחצי שנים לאחר הגשת כתב האישום המקורי, ומבלי שחלה בו כל התקדמות מעבר למענה לכתב האישום, בעטיין של כל בקשות הדחיה. לאחר שהנאשם השלים את המענה לכתב האישום המתוקן באוקטובר 2001, החלה שמיעת הראיות ונקבעו שלושה מועדים לדצמבר 2001-ינואר 2002. כדרכו, הגיש הנאשם יומיים לפני מועד ההוכחות בקשה להחלפת הייצוג פעם נוספת, מהסניגוריה הציבורית לסניגור הפרטי עו"ד לנדשטיין, שייצג אותו בעבר. עקב כך בוטל אחד ממועדי ההוכחות. לאחר שני ימי הוכחות בהם יוצג ע"י הסניגור הממונה עו"ד נקש, ביקש הנאשם לחקור נגדית עדי תביעה שהעידו בחקירה ראשית במועד נדחה ע"י בא כוחו החדש ולא ע"י הסניגור הממונה. מועדי הוכחות נוספים בוטלו לבקשת/דרישת הסניגור הפרטי מחמת אי התאמה ליומנו או אי מוכנות לחקור את העדים, ובקשה לדחות מועד נוסף שהגיש הסניגור - נדחתה, כשעקב כך הוגשה ע"י הסניגור בקשת פסילה - שנדחתה אף היא. שמונה מועדי הוכחות נוספים נדחו עקב אי התייצבות הנאשם ביום הדיון מנימוקים "רפואיים" שונים ומבלי שהוגשה תעודה רפואית ערוכה כחוק: 25.2.03, 1.7.03, 7.2.05, 9.2.05, 14.2.05, 16.2.05, 21.2.05 ודיון הוכחות נוסף ביום 2.3.05 הופסק באיבו לנוכח טענת הנאשם כי הוא חש ברע (ראו עמ' 214 לפרוט', עמ' 255, עמ' 458, 459-460, עמ' 462, עמ' 464-465, עמ' 467, עמ' 478). חרף החלטות חוזרות ונשנות של בית המשפט, לא הוצגו תעודות רפואיות ערוכות כדין שהצדיקו את אי ההתייצבות. לאחר שנגדשה הסאה וניתנה החלטה ביום 21.2.05 כי אם הנאשם לא יתייצב פעם נוספת לבית המשפט מחמת מחלה או אי כשירות, יודיע על כך הסניגור מראש והדיון יתקיים בבית הנאשם, חלה "הטבה ניכרת" במצב בריאותו של הנאשם והוא התייצב לדיונים הבאים. בקשות דחיה רבות נוספות נומקו בטענה כי טרם התקבל חומר חקירה או חומר ראיות רלוונטי ממקומות שונים - ראו החלטות והצהרות לפרוטוקול בעמ' 89, עמ' 97, עמ' 140, עמ' 228, וכן כי חומר חקירה שנלקח ע"י חוקרי מס הכנסה ממשרד הנאשם "נעלם אצל רשויות החקירה" (עמ' 158, חקירת העד דרור דניאל עמ' 269-272, ב"כ הנאשם עמ' 287-288), וחומר אחר "נעלם" אצל רו"ח עמי כהן (עמ' 309). זאת, כאשר לנאשם היו שנים ארוכות להערך לניהול הגנתו וכל חומר לא הוסתר ממנו, וגם הארגז הבודד של חומר שהתעכב במשרדי מה"כ לא היה רלוונטי כלל ועיקר. מעבר לכל העיכובים היזומים, האריך הנאשם את משך ניהול המשפט בהעידו עדות ראשית ארוכה, מפותלת ומסורבלת, שהשתרעה על פני 500 עמודי פרוטוקול, בהגישו במהלכה כמאתיים מוצגי הגנה שעשרות מתוכם מזוייפים, בהוליכו את בית המשפט סחור סחור בסיפורי בדים המנותקים מכל בסיס חשבונאי ועסקי סביר ובהמציאו הסברים כוזבים להוכחת "אמיתות" עשרות החשבוניות המזוייפות נשוא כתב האישום, תוך תמיכתם בראיות בדויות שייצר לצורך המשפט, או הטלת האשמה לזיופים על סוכני משנה עלומים. לנוכח מאמציו המגמתיים והעקביים של הנאשם לעכב, לסרבל ולשבש את מהלך המשפט (וייאמר בהקשר זה כי מאז "כניסתו לתמונה" של הסניגור הנוכחי, עו"ד וינר, שופרה התנהלותו של הנאשם ומרבית הדיונים התקיימו כסדרם), אני רואה לנכון לתת משקל נמוך לשיקול של חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות; מה עוד, שביחס לעבירות הרבות של בידוי הראיות ע"י זיוף מוצגי ההגנה שהוגשו על ידי הנאשם בין השנים 2002-2005, לא חלף זמן רב. שיקולים לקולא הנאשם הינו בן 58 שנים, נעדר עבר פלילי למעט רישום ללא הרשעה משנת 2005 על אי נקיטת צעדי זהירות בחיה. הנאשם בעל משפחה - אשה ממנה התגרש עקב הסתבכותו הכלכלית והמשפטית אך חזר להתגורר עמה תחת אותה קורת גג, וארבעה ילדים בגירים בני 20-32. בנו הבכור של הנאשם, שהינו רופא, העיד עדות אופי בה הציג את דמות האב והמחנך שהכיר כל חייו, אשר נתן דוגמה אישית בחריצות, תרומה לחלשים בחברה, חינוך להשכלה ומצויינות. התרשמתי בחיוב מאישיותו ומדבריו של הבן, ונראה כי הנאשם אכן הצליח לחנך את ילדיו להשכלה, תרומיות לחברה חברתית ומעשים טובים ובכך הוא יכול להתברך. אשתו של הנאשם העידה כי מאז הסתבכותו המשפטית והכלכלית בחקירת מס הכנסה, נגרמה לה טראומה נפשית ממנה התקשתה להתאושש, ומאז לא השתקמה מבחינה תעסוקתית והיא תלויה לפרנסתה בנאשם. עדי אופי נוספים, ביניהם ח"כ עתניאל שנלר, עו"ד חנוך קליין ופעילי הציבור יצחק ספוקויני ואלי קובייסי העידו על כך שהנאשם פעיל מזה מספר שנים בתחום גאולת הקרקעות ביו"ש ומסייע לאנשי ציבור (במסגרת פעילותו העסקית) ברכישת קרקעות לצורך הרחבת ההתיישבות, ואף זכה לאמון והערכה של הרשויות ושל משקיעים פרטיים על פועלו בזהירות וביושר. כן העידו עדי האופי, מכריו וחבריו של הנאשם במשך שנים ארוכות, שהנאשם נוהג במשך שנים רבות לתרום ברוחב לב לארגוני צדקה, לעזור לאנשים שנקלעו למצוקה כלכלית ולהתנדב לפעולות תמיכה במגזרים חלשים, בחיילים ובקשישים. הנאשם בדבריו לבית המשפט תאר את ילדותו במשפחה דלת אמצעים אך ערכית וציונית, את התייתמותו מאביו בגיל צעיר שאילצה אותו לצאת לעבודה, את פעילותו הקהילתית וההתנדבותית מגיל צעיר. הנאשם שרת בצה"ל בתפקיד קרבי והשתתף במלחמות ישראל, בסדיר ובמילואים, ואף נפצע במהלך שירותו בפעילות מבצעית. הוא תאר את פעילותו היזמית והעיסקית בתחומי הטקסטיל והביטוח, ולאחר מכן בתחום ההוצאה לאור, כשבמקביל השקיע ממרצו וכספו בתרומות והתנדבות (הוצגו תעודות הוקרה). הנאשם תאר את הסתבכותו הכספית הקשה והחובות בהיקף של מליוני ש"ח התלויים נגדו בהוצל"פ מאז קריסת קבוצת החברות בה היה פעיל. כן תאר הנאשם את פעילותו העניפה בתחום גאולת הקרקעות, ואת הבנתו כי פעילות זו תיקטע עקב הרשעתו ובכך ייענש פעם נוספת. הנאשם ציין כי הוא במהותו איש פשרות וכי חרף "אמונתו המלאה בחפותו" היה מעוניין להגיע להסדר טיעון בתיק "תמורת עבודות שירות", אך הצעתו לא התקבלה ע"י הפרקליטות. הנאשם התנצל על בזבוז זמנו של בית המשפט שהינו משאב ציבורי "היקר לו", ואמר כי למד את הלקח כבר מעת שזומן לחקירה, אך לא התייחס ולו במילה אחת לעבירות החמורות בהן הורשע ולא הביע חרטה עליהן. ב"כ הנאשם טען לקולא, כי מדובר באדם שהינו "מלח הארץ" ובכשלון חד פעמי. לדבריו, הנאשם כבר נענש דיו על מעשיו, בעצם התנהלות החקירה והמשפט הממושך אשר השפיעו קשות על מהלך חייו ושיבשו אותם, ואין כל חשש שיחזור על מעשים דומים. הסניגור המלומד הדגיש כי לפי תורת הענישה, גזירת העונש היא לעולם אינדיבידואלית ולא מכנית-תעריפית, ועל כן יש מקום להתחשב בנסיבות חייו הלא קלות של הנאשם, באישיותו התרומית ובמעשיו הטובים למען המדינה, הפרט והכלל לאורך השנים. לאחר ששקלתי את שיקולי הקולא וראיות האופי, ונתתי להם את המשקל היחסי ההולם במסגרת גזירת הדין, אתחשב לטובת הנאשם בעברו הנקי, בתרומתו לחברה בשירותו הצבאי ובפעילות ההתנדבותית במהלך השנים. רף הענישה שנקבע בפסיקה במקרים דומים מדיניות הענישה של בתי המשפט לערכאותיהם, מימים ימימה, בעבירות כלכליות של שליחת יד בקופה הציבורית ובעבירות מרמה חמורות, היא כי האינטרס הציבורי ושיקולי ההרתעה גוברים על ההתחשבות בנסיבות האישיות כמו עבר נקי ותרומה לחברה, ובמצוקות האינדיבידואליות של נאשם פלוני, לרבות קשיים כלכליים, מצב בריאותי לא משופר, פגיעת הענישה בבני משפחה חפים מפשע וכיו"ב. ראו: ע"פ 6474/03 מלכה נ' מ"י (פ"ד נח(3) 729); רע"פ 3641/06 ד"ר צצקס נ' מ"י (פורסם במאגר נבו); רע"פ 1572/06 עאסלה נ' מ"י (פורסם במאגר נבו). עבירות המס: כאמור לעיל, מדובר בעבירות המס החמורות ביותר בפקודה, שדין כל אחת מהן עד חמש שנות מאסר. העבירות בוצעו במשך חמש שנים רצופות ובסכומים המצטברים למעל 3 מליון ש"ח. העבירות בוצעו תוך זיוף עשרות חשבוניות והנפקת חשבוניות נוספות ללא סמכות. ב"כ המאשימה הציג פסקי דין בתחום עבירות המס, בהם נגזרו על נאשמים שהורשעו בעבירות מס בסכומים נמוכים יותר וללא זיוף חשבוניות, עונשים של 27 חודשי מאסר בפועל (ת"פ (ת"א) 11307/03 מ"י נ' נסריאצ'י, ) או 30 חודשי מאסר בפועל (ת"פ (י-ם) 3021/04 מ"י נ' יובל מרדכי). זאת, כאשר באותם מקרים דובר על נאשמים שהודו בעבירות המיוחסות להם. גם בת"פ (ת"א) 1005/06 מ"י נ' מולכו , שהוגש ע"י ההגנה הוטל על הנאשם המרכזי עונש של 30 חודשי מאסר בפועל, כאשר סכום ההשמטה באותו מקרה היה גבוה יותר, אך מדובר בנאשמים שהודו במיוחס להם ומחדלי המס הוסרו ברובם. עבירות בידוי הראיות ושיבוש הליכי המשפט: כאמור לעיל, מדובר בזיוף עשרות רבות של מסמכים והגשתם כמוצגים לתיק בית המשפט כדי להטות את תוצאות המשפט ולהכשיל את בירור האמת. מדובר במעשים חמורים מאין כמותם החותרים תחת אושיות מערכת המשפט ומעידים על חוסר המעצורים המוסרי והערכי של הנאשם ועל זלזולו במערכת אכיפת החוק. ב"כ המאשימה הפנה לת"א (ת"א) 82/94 מ"י נ' עקיבא פרידקין (פורסם במאגר נבו), בו נגזרו על הנאשם שלוש שנות מאסר בפועל בגין זיוף חומר חקירה במשרדי הפרקליטות כדי לבסס את קו ההגנה שביקש להציג (וזאת במצטבר לעונש של חמש שנים על עבירת הגניבה בה הורשע). כן הפנה התובע המלומד לע"פ 670/80 אבוחצירא נ' מ"י (פ"ד לה(3) 681), שם נגזר על הנאשם עונש של שנתיים וחצי מאסר בפועל בגין עבירה בודדת של זיוף מוצג הגנה, ובית המשפט הותיר את העונש על כנו והורה כי יצטבר לעונש שהוטל על המערער בגין יתר העבירות בהן הורשע, מאחר ומדובר בעבירה שנועדה לחתור תחת אושיות המשפט ולשבש את ההליך המשפטי כי למלט עצמו מעונש. לעניין תרומותיו הכספיות של הנאשם במשך השנים לנזקקים ונצרכים מסוגים שונים, נאמר בת"פ (ת"א) 1005/06 מ"י נ' מולכו (פורסם במאגר נבו) ע"י כב' השופטת הדסי-הרמן: " מעשים טובים, מעשי צדקה, עזרה לזולת או גמילות חסדים הנעשים ע"י עברייני מס, על חשבון משלם המיסים, אינם יכולים לשמש נסיבה מקלה, שאם תאמר כן הינך נותן הכשר לתופעה אסורה אשר חברה מתוקנת חייבת לדחותה ואף להוקיעה. חלוקת כספים על חשבון הכלל מלמדת על סולם ערכים כפול ועל קלות הדעת בה נשלחת היד אל קופת המדינה, ואין נפקא מינא לי לצורך מה נשלחת היד". הענישה לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים לחומרא ולקולא, כמפורט לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: בגין עבירות המס וזיוף החשבוניות שנכללו בספרי הנה"ח של הנאשם והחברה בשנים 1992-1996, אני גוזרת על הנאשם 42 חודשי מאסר, מתוכם 30 חודשי מאסר בפועל והיתרה על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה מסוג פשע על פקודת מס הכנסה. בגין עבירות הזיוף של שתי החשבוניות במשרדי הפרקליטות, אני גוזרת על הנאשם 20 חודשי מאסר, מתוכם שנים עשר בפועל ושמונה על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה על סעיף 418 לחוק העונשין. בגין עבירות שיבוש הליכי המשפט ובידוי הראיות, ע"י זיוף עשרות מוצגי הגנה והגשתם לתיק בית המשפט, אני גוזרת על הנאשם 42 חודשי מאסר, מתוכם 30 חודשי מאסר בפועל והיתרה על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירות לפי סעיפים 418, 238 ו-244 לחוק העונשין. אני מורה כי העונשים יצטברו זה לזה, לנוכח החומרה היתרה שבביצוע עבירות הזיוף ובידוי הראיות במשרדי הפרקליטות ובין כתלי בית המשפט, כך שבסך הכל ירצה הנאשם 72 חודשי מאסר בפועל. כמו כן, אני גוזרת על הנאשם קנס בסך 250,000 ש"ח או 12 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-25 תשלומים חודשיים רצופים ושווים לאחר שחרורו של הנאשם מהמאסר. הודעה זכות הערעור תוך 45 יום. משפט פליליעבירות כלכליות