קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור באותו עניין על הוצאות: ביום 22.5.08 הגישו המערערים ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופטת דלית גילה ונציגי הציבור מר אילן פלטי ומר דוד לוקוב; עב' 298/02) , אשר ניתן ביום 10.4.08. ביום 15.6.08 הגישו המשיבות ערעור שכנגד המתייחס אך ורק לסעיף 65 בפסק הדין אשר קבע "כיון שמדובר בתביעות של גמלאים ונוכח העובדה, שנתיב צורפה כצד להליך לפי החלטה של בית הדין הארצי - איננו מחייבים את התובעים בהוצאות, חרף הדרך בה נוהלה תביעתם". ביום 18.11.08 קבעתי כי "בתיק זה הוגש ערעור שכנגד בנושא אשר לכאורה חורג מהערעור" ולפיכך הוריתי למשיבות לנמק מדוע לא ימחק הערעור שכנגד מטעם זה. טענות הצדדים המשיבות טוענות כי בית הדין האזורי דחה את תביעת המערערים (שעניינה זכאותם לקבלת "השלמת פיצויי פיטורים" בשיעור 2.33%, על אף שהתפטרו ועל אף שקיבלו פיצויי פיטורים מוגדלים מכוח הסדר שהיה בתוקף אותו זמן), ולפיכך לא היה נכון וצודק לפטור אותם מתשלום הוצאות המשפט. עם זאת, "למרות העוול שנגרם למערערות שכנגד בשל אי חיוב המשיבים שכנגד בהוצאות המשפט סברו המערערות שכנגד תחילה כי יהא בכך כדי לסיים את פרשת ההתדיינות הארוכה (שהתמשכה על פני כ-5 שנים) אם ישלימו עם פסק הדין.... דא עקא שהמשיבים שכנגד לא השלימו עם פסק הדין ולמרות שלא חוייבו בהוצאות הגישו ערעור בתיק זה". בעקבות זאת, החליטו המשיבות להגיש ערעור שכנגד המתייחס לאי פסיקת הוצאות. לטענת המשיבות, הערעור שכנגד הינו באותו עניין של הערעור שכן "אם יזכו המערערים הרי ממילא יבוטל הפסק דין של בית דין קמא ועימו הפסיקה בעניין ההוצאות והמערערים יעתרו לחייב את המשיבות בהוצאותיהם הן בערכאת הערעור והן בערכאה דלמטה, קל וחומר אם בית הדין יעתר לעתירת המערערים בסעיף 62 להודעת הערעור ויחזיר את הדיון לבית הדין האזורי, שם תידון מחדש התביעה כולל עניין ההוצאות.... בנסיבות אלו ולפי הקריטריונים שנקבעו בפסיקה, עניין ההוצאות הוא איפוא חלק מ"העניין" הנדון בערעור, ויכול הוא להיות נשוא לערעור שכנגד" (ההדגשה במקור - ס.ד.מ). לחלופין מבקשות המשיבות, להאריך את המועד להגשת ערעור על פסק הדין עד למועד הגשתו בפועל של הערעור שכנגד, ולראות בערעור שכנגד ערעור. המשיבות מנמקות את הבקשה בכך שההליך נמשך כבר 6 שנים, וממילא יימשך כעת בשל הגשת הערעור, ובנסיבות אלו איחור של 11 ימים בלבד אינו פוגע באינטרס המערערים לסופיות הדיון. המשיבות מוסיפות וטוענות כי "תחושת הצדק" מחייבת לתת להן למצות את הליך הערעור שכן למרות דחיית התביעה לא קיבלו כל פיצוי בגין ההוצאות הגדולות שנגרמו להן. המערערים בתשובתם טוענים כי היה על המשיבות להגיש ערעור במועד וכי הערעור שכנגד הוגש "מחד לאזן ולשפר את תדמית הנתבעים ומצבם בהליך הערעור ומאידך לשמש כאמצעי הפעלת לחץ והרתעה כנגד התובעים". עוד טענו כי נושא ההוצאות אינו מהווה אחד מנימוקי הערעור ואין בכתב הערעור כל התייחסות לסעיף 65 של פסק הדין. בתגובתן לתשובת המערערים טוענות המשיבות כי המערערים מנסים לחסום בכל דרך את דרכן לקבל את יומן בבית הדין מתוך חשש כי האמת תצא לאור והם יחויבו בהוצאות המגיעות בדין למשיבות. המשיבות מוסיפות וטוענות כי היות והערעור נסוב על דחיית כלל טענות המערערים על ידי בית הדין האזורי הרי שסעיף 65 עומד בסתירה מוחלטת להכרעה זו. דיון והכרעה 8. תקנה 99 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 קובעת את האפשרות להגיש ערעור שכנגד והמועד לכך. וזו לשונה: "היה בדעת המשיב לטעון בשעת הדיון בערעור שהחלטת בית הדין קמא טעונה שינוי, יגיש על כך הודעה לבית הדין שלערעור, בפירוט הנימוקים, תוך עשרה ימים מהיום שבו הומצא לו כתב הערעור כאמור בתקנה 98, אולם לא יאוחר מאשר חמישה עשר ימים לפני התחלת הדיון בערעור, והעתק ההודעה יומצא לכל אחד מהמשיבים". 9. תקנה זו - בדומה לתקנה המקבילה בתקנות סדר הדין האזרחי - מקנה, למעשה, הארכת מועד למשיב להגשת ערעור על פסק הדין של בית הדין קמא, על אף שבחר בשלב ראשון שלא לעשות זאת, כיוון שהעניין ממילא מובא בפני ערכאת הערעור. מטעם זה, "ערעור שכנגד דינו כדין ערעור רק לצורך אותו עניין שהוא נושא הערעור, ורק כלפי המערער עצמו, אך לא לצורך עניין אחר ושונה הימנו, שנידון אף הוא בדרגה הראשונה" (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, בעמ' 798; כפי שצוטט בבש"א 4691/91 מדינת ישראל נ. שמעון אוזן, פ"ד מה (5) 695; להלן - "עניין אוזן"). 10. באשר לשאלה מה ייחשב כ"אותו עניין" - נקבע כי "שאלת התקיימותה של הזיקה המהותית בין הערעור שכנגד לבין העניין המועלה בערעור עשויה ללבוש צורות שונות, אשר לא ניתן לחזותן מראש, ודומה, כי מוטב לא לתחום קווים נוקשים בנושא זה וכי ראוי לבחון כל מקרה לגופו" (עניין אוזן). בבית המשפט העליון נקבעו אמות המידה בקשר לכך, כדלקמן: "התיבה "אותו עניין" מתפרשת, לצורך זה, על דרך ההרחבה, ועל מנת לעמוד בדרישת המבחן המקופל בה, אין צורך שהערעור שכנגד יוגבל לנושאים המועלים בהודעת הערעור... הערעור שכנגד הוא מקבילו של הערעור שכבר הוגש, והוא יכול, על כן, להיות מופנה רק נגד העילות המונחות ביסודו של הדיון במסגרת הערעור הראשי. אין פירושו של דבר, שהודעת הערעור יכולה לתקוף רק את הנושאים שהועלו בערעור העיקרי, אלא יכול שהערעור שכנגד יתייחס לכל המונח ביסודו של הערעור ושזור וקשור באותו עניין. התוצאה היא שבחינת העניין נעשית על פי מידת הזיקה שבין הערעור לבין הערעור שכנגד... שאלת הזיקה היא שאלה של דרגה, ואינה חייבת להתבטא בחפיפה מלאה של השאלות אליהן מופנים הערעורים" (ע"א 2124/00 עזבון חיננזון ואח' - עזבון טמיר, , מיום 30.10.00). 11. עוד נקבע כי מבחן הזיקה העניינית מתקיים גם כאשר לאחד העניינים השלכה על עניין אחר (ע"א 3034/94 זילברמן נ. שינפלד, פ"ד מט (1) 2; להלן - "עניין זילברמן"; ע"א 11115/02 מס שבח מקרקעין חדרה נ. דור אנרגיה 1988 בע"מ, , מיום 14.4.03). למשל, אם הוגש ערעור בעניין גובה הפיצויים בנזיקין, יכול הערעור שכנגד להתייחס לקביעת האשם (עניין אוזן). כדוגמא נוספת - כאשר הערעור העיקרי עוסק במיעוט ההוצאות, יכול הערעור שכנגד לעסוק בעצם החבות, שכן עניין אחד משליך על משנהו (עניין זילברמן). אם קיים ספק בנוגע לקיומה של זיקה - יש לאשר את הגשת הערעור שכנגד (עניין אוזן). 12. בית הדין הארצי לעבודה אימץ את אותן אמות מידה, בקבעו: "בפסיקת בית הדין לעבודה נקבע, איפוא, בעניין זה, בעקבות פסיקת בית המשפט העליון, הכלל כי ערעור שכנגד יוגש רק בעניין שהוא נשוא הערעור העיקרי, הווה אומר שרק אותם נושאים, ואותם עניינים, אשר הוכרעו בפסק הדין של בית הדין קמא ואשר נכללו בערעור העיקרי, רשאי המשיב לערער עליהם במסגרת ערעור שכנגד... בכל מקרה אחר, על משיב המבקש לטעון לשינוי פסק הדין שבערעור, להגיש מצידו ערעור, שאם לא יעשה כן - לא ידון בית הדין הדן בערעור הראשי בטענות שהעלה בערעור שכנגד" (דב"ע נה/72-3 מיכאל בן טובים - אביק בע"מ, , מיום 24.8.95). 13. לאחר יישום העקרונות דלעיל לענייננו, ובהתבסס על עניין זילברמן, אני סבורה כי הערעור שכנגד הוגש כדין וניתן לראותו כעוסק ב "אותו עניין" בו עוסק הערעור הראשי. זאת, שכן ההכרעה בהליך הערעור הראשי עשויה להשליך גם על נושא ההוצאות. בהתחשב במסקנה זו, אין צורך לדון בבקשה החלופית של המשיבות, להארכת מועד להגשת ערעור. 14. סוף דבר - הערעור שכנגד הוגש כדין. כיוון שההתדיינות בסוגיה זו נעשתה ביוזמת בית הדין - אין צו להוצאות.ערעור