עתירה בנושא אי מתן רישיון עסק

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עתירה בנושא אי מתן רישיון עסק:

זוהי עתירה בה נתבקש בית המשפט כדלקמן:


ליתן צו כנגד המשיב 1 המורה לו לפעול על פי סמכותו כרשות הרישוי לעסקים טעוני רישוי מכוח הוראות חוק רישוי עסקים, התשכ"ה-1968, ולחדש לעותרת הרישיון לניהול עסק לשוק העירוני המופעל ומנוהל על ידה במתחם השוק, אשר ברחוב יהושע בן נון בראש העין (להלן: "השוק"), ולחילופין ליתן לה רישיון עסק חדש.

המשיב 1 יתבקש לקבוע ברישיון שמותרת הפעלתו של השוק בימים חמישי ושישי בשבוע.

2. ליתן צו כנגד המשיב 1 והמשיבה 2 (להלן: "העירייה") המורה להם, ביחד ולחוד, לפעול על פי חובתם ולסייע לעותרת ולמשטרת ישראל, באמצעות הפיקוח העירוני, באכיפת תנאי הרישוי של השוק ובשמירה על הסדר הציבורי.

עובדות
1. העותרת היא היוזמת והמפעילה של השוק המכונה "גן היריד" אשר פועל בראש העין, מאז ראשית שנת 1996.
הפעלת השוק ע"י העותרת נעשית מכוח זכייתה במכרז, אותו פרסמה החברה הכלכלית ראש העין בע"מ (להלן: "החברה הכלכלית"), ומכוח הסכם שנחתם בין העותרת לחברה הכלכלית, ביום 7.10.91.

2. ביום 7.12.98 נתנה הועדה המקומית לתכנון ולבניה היתר ל"שימוש חורג בקרקע ציבורית עבור שוק המתקיים פעם בשבוע" (נספח כא לעתירה המתוקנת).
ההיתר ניתן ל- 3 שנים.

3. ביום 12.4.99 ניתן לעותרת רישיון עסק, שתוקפו עד ליום 31.12.00 (נספח כג לעתירה המתוקנת).

4. ביום 12.10.00 ביקשה העותרת לחדש את רישיון העסק (נספח כד לעתירה המתוקנת).

5. ביום 26.11.00 נדחתה בקשת העותרת לרישיון עסק עקב סירוב הועדה המקומית בנימוק ש"אין היתר למבנים יש הליכים משפטיים" (נספח כו לעתירה המתוקנת).
מדובר היה, לטענת העותרת, בסככה לקירוי השוק, שנבנתה בהסכמת העירייה בעת הקמת השוק, ואשר היתה קיימת במועד בו הוצא רישיון העסק באפריל 1999.

6. ביום 9.4.02 פורסמה למתן תוקף תב"ע רנ/9/א' (י.פ 5065), אשר מכוחה ניתן היה לאשר את הסככה לקירוי השוק.

7. העותרת הגישה בקשה למתן היתר לסככה, אולם הועדה המקומית התנתה את המשך הדיון בבקשה ב"חתימת הבעלים", קרי: העירייה (נספח מא לעתירה המתוקנת).
העירייה מצידה התנתה את חתימתה ב"הסדרת תנאי הזכיון ובניהול מו"מ מתאים בעניין זה, עם הגורם המתאים בחברה הכלכלית לראש העין" (נספח מו לעתירה המתוקנת).

8. ביום 8.6.03 נחתם הסכם פשרה בין העותרת לבין העירייה והחברה הכלכלית (נספח נב לעתירה, להלן: "הסכם הפשרה").
בהסכם נקבע כדלקמן:
"1. תבוצע מחיקת תביעות הדדיות...
2. ערך השבחת השוק עקב בינוי הסככות, יתקזז כנגד אובדן הכנסות בגין אי הפעלת השוק ביום נוסף בשבוע (יום ה') – זאת עד ליום ה- 1.1.04.
...
5. א. יינתן היתר בניה לסככות עפ"י חוק, בסמוך לאחר החתימה על הסכם זה...
ב. יינתן לשוק רישיון עסק בלתי מונתה בכפוף לחוק ועפ"י הוראת כל דין, בסמוך לאחר החתימה על הסכם זה. הרישיון עד 31.12.2003 יהא ליום אחד בשבוע ומשם ואילך ליומיים בשבוע כאמור לעיל.
ג. הוצאת ההיתר לסככות ומתן רישיון העסק מותנים במילוי כל דרישות הדין ונשיאת היזם בכל אגרות ההיתרים הנ"ל ככל ולא שולמו עד כה.
...
7. בחתימתם מטה מוותרים הצדדים הדדית האחד כלפי משנהו על כל טענות מכל סוג בקשר עם השוק, לרבות אלו שנטענו בהליכים המשפטיים עד כה, וזאת נכון למועד חתימת הסכם זה. הצדדים מצהירים כי כל הסכמי הבוררות ביניהם בטלים בזאת ולא ניתנים להארכה מחדש".

9. ביום 26.6.03 ניתן היתר בנייה לסככה (נספח נג לעתירה המתוקנת).
להיתר צורף גיליון דרישות שכולל "אישור יועץ תחבורה לתקנות הסדרי תנועה וחניה לפי: ספח תנועה והוראות תכנית רנ/9א'", "התאמת מפת מדידה לת.ב.ע רנ/9א'" וכן "הכנת נספח נופי ותכנית בינוי... לאישור הועדה".

10. העותרת פנתה מספר פעמים בבקשה לחידוש רישיון העסק, וביום 16.11.03 חתם מהנדס העיר על הבקשה לאור קיומו של היתר בנייה.
ביום 17.11.03 חתם גם ראש רשות הרישוי על הבקשה, ואישר את הוצאת רשיון העסק (נספח נט לעתירה המתוקנת).
ואף על פי כן, רשיון העסק לא הוצא.

11. ביום 7.4.04 זימנה העירייה את העותרת לשימוע טרם מתן צו סגירה, מהטעם שמעברים להולכי רגל חסומים ע"י סחורות וקיימים יותר דוכנים מכפי שאושר (288 דוכנים בפועל).
לטענת העירייה במכתבה, "במצב זה השוק מהווה סכנה לשלום הציבור והשוק פועל ללא רשיון עסק כנדרש" (נספח ס' לעתירה המתוקנת).

12. במהלך החודשים אפריל-יוני 2004 התנהלה תכתובת בין העותרת לעירייה בנושא דרישות תברואה אשר הועלו כלפי העותרת, דרישות אשר הוסדרו על ידה (ר' עמ' 6, סעיפים 4-5 לתגובה המתוקנת).

13. ביום 15.6.04 נשלח לעותרת מכתב מאת מנהל מח' רישוי עסקים, בו נכתב כדלקמן:
"הוגשה מפה מצבית לרישיון עסק.
עפ"י הביקורות שבוצעו ע"י מפקחי העירייה נמצא שקיימים מעל 288 דוכנים.
הנכם מתבקשים לוודא קיומם של עד 288 דוכנים בתחום הסככות המאושרות בלבד.
עמידה בדרישה זו תאפשר הוצאת רישיון עסק כנדרש".
(נספח סט לעתירה המתוקנת).

14. ביום 15.7.04 שוחח ב"כ העותרת עם היועמ"ש לעירייה וזו אישרה בפניו כי אין עוד מניעה למתן הרישיון וכי הוא יוצא "בשבוע הבא".
משנקפו הימים ביקש ב"כ העותרת לברר מדוע מתעכב מתן הרישיון, ובתגובה השיבה לו היועמ"ש של העירייה, ביום 28.7.04, כי "על פי בדיקתי בשלב זה לא יונפק רישיון, הנושא עדיין בבדיקה, עם השלמתה אודיעך תוצאותיה" (נספח עג לעתירה המתוקנת).

15. ביום 22.9.04 פנתה העותרת לראש העיר במכתב וביקשה כי יוצא לה, ללא שיהוי נוסף, רישיון עסק מאחר ואין סיבה לעכב את מתן הרישיון (נספח עד לעתירה המתוקנת).
פנייה זו לא נענתה.

16. ביום 26.1.05 ניתן לעותרת אישור עדכני משירותי הכיבוי להוצאת רישיון עסק לשוק עד 31.12.05 (נספח עח לעתירה המתוקנת).

17. ביום 11.1.05 נשלח לעותרת מכתב מאת החברה הכלכלית, שעניינו "הודעה על ביטול ההסכם ודרישה לסילוק יד" מהטעם שהשוק מופעל ללא היתרים ורישיונות, נבנו מבנים ללא היתרים, הפעלת השוק מסכנת חיי אדם וגורמת מטרד, ומהטעם לפיו העותרת אינה עומדת בהתחייבויותיה הכספיות (נספח ג' לעתירה המתוקנת).

18. ביום 31.1.05 הגישה העותרת את העתירה המקורית, עת"מ 1192/05, אשר תוקנה לאחר מכן, כמפורט להלן.

19. ביום 5.5.05 הפנה ב"כ המשיבים לעותרת מכתב דרישות לצורך חידוש רישיון העסק (נספח פג לעתירה המתוקנת).
לטענת העותרת, מדובר בתנאים חדשים אשר לא הועלו ע"י המשיבים עובר להגשת העתירה.

20. ביום 12.7.06, בהסכמת הצדדים, נמחקה משיבה 3 (החברה הכלכלית) מהעתירה.

21. בהחלטה מיום 18.10.07 נקבע כי לאור שינויים שקרו מאז הגשת העתירה המקורית, יש מקום להיעתר לבקשה לתיקון העתירה.
בהתאם להחלטה זו הוגשה, ביום 24.12.07, עתירה מתוקנת.
העתירה המתוקנת היא נשוא פסק דין זה.

דיון
22. לטענת העותרת, החלטת המשיבים שלא לחדש את רישיון העסק של העותרת נבעה משיקולים זרים והיא מהווה גם הפרה של הבטחה שלטונית אשר ניתנה ע"י העירייה.

מחומר הראיות בתיק עולה כי יש ממש בטענת העותרת, וכי פעולות המשיבים בנושא רישוי עסקה של העותרת נעשו גם מתוך שיקולים זרים, אשר עניינם הסכסוך שבין העותרת לבין החברה הכלכלית.
הסכסוך שבין העותרת לחברה הכלכלית נבע, בין היתר, מתביעות הדדיות שהוגשו ע"י שני הצדדים (ראה התביעה שכנגד אשר הוגשה ע"י העותרת כנגד החברה הכלכלית ע"ס 10,000,000 ₪ - נספח מב לעתירה המתוקנת).

23. מתרשומת שנערכה ע"י ב"כ העותרת עולה, כי בפגישה שהתקיימה בהשתתפות המשיבים, בנושא רישוי העסק של העותרת, ביקש מנכ"ל העירייה "לכרוך את הנושא בבעיות שיש לנו מול החברה הכלכלית" (נספח מג לעתירה המתוקנת, מיום 5.3.02).

24. מתרשומת נוספת שערך ב"כ העותרת, של שיחה שהתקיימה בינו לבין היועצת המשפטית של העירייה, עולה כי האחרונה סברה כי על העותרת "להסדיר עם החב' הכלכלית את נושא הסככות", אשר היוו עילה לאי מתן רישיון עסק לעותרת (נספח מד לעתירה המתוקנת, מיום 15.4.02).
מדובר היה בסככה לקירוי השוק אשר, לטענת העותרת, נבנתה בהסכמת העירייה בעת הקמת השוק, ואשר היתה קיימת במועד בו הוצא רישיון העסק באפריל 1999.
הסדרת הסככה בהיתר בנייה עמד כתנאי למתן רישיון עסק לעותרת, ולפיכך הגישה העותרת בקשה להיתר בנייה לסככה.
כמפורט בפירוט העובדות לעיל, הועדה המקומית התנתה את הדיון בבקשה להיתר הבנייה לסככה בחתימת העירייה, והעירייה התנתה את חתימתה בהסדרת הסכסוך שבין העותרת לבין החברה הכלכלית.
וכך השיב ראש העיר לפניית העותרת בנושא זה:
"לעיריית ראש העין, כבעלת המקרקעין, אין כל התנגדות עקרונית לקירוי השוק ואין היא פוסלת על הסף האפשרות ליתן הסכמתה לכך. הסכמתה מותנית כמובן בהסדרת תנאי הזכיון ובניהול מו"מ מתאים בעניין זה, עם הגורם המתאים בחברה הכלכלית לראש העין" (נספח מו לעתירה המתוקנת, ההדגשה אינה במקור – ש.ג).

25. ביטוי נוסף לכך שהעירייה כרכה את הליכי הרישוי של העותרת בסכסוך שבין העותרת לבין החברה הכלכלית, ניתן לראות בהסכם הפשרה אשר נחתם בין העותרת לבין העירייה והחברה הכלכלית (נספח נב לעתירה המתוקנת).
במסגרת הסכם הפשרה נקבע כי התביעות ההדדיות בין הצדדים תמחקנה, וכי יינתן היתר בנייה לסככות עפ"י חוק, וכן יינתן רישיון עסק בלתי מותנה בכפוף לחוק ועפ"י הוראת כל דין.
ואכן, ניתן היתר בנייה לסככה אולם רישיון עסק, אף שהבקשה לרישיון נחתמה ואושרה ע"י מהנדס העיר וע"י ראש רשות הרישוי, לא ניתן.

26. עוד ראוי להפנות בהקשר זה לסעיף 5.15 לעתירה המתוקנת, אשר נתמך בתצהיר מנהל בעותרת, מר מישל וקנין, לפיו מנהל המחלקה לרישוי עסקים אישר בפני מנהל העותרת, בשיחה בע"פ, כי העותרת עמדה בכל דרישות העירייה ויתר הגורמים, אולם הוא ממליץ לו לקיים שיחה עם מנכ"ל החברה הכלכלית "לסיום העניינים".
האמור לעיל לא נסתר ע"י המשיבים, ויש בו כדי להצביע על המניעים שעמדו מאחורי החלטת המשיבים לעכב את הוצאת הרישיון.

27. מכל האמור לעיל עולה, כי המשיבים התנו את מתן רישיון העסק לעותרת, בין היתר, בפתרון הסכסוך של העותרת עם החברה הכלכלית.
זהו שיקול זר, אשר הכללתו במסגרת שיקוליהם של המשיבים במתן רישיון עסק לעותרת, חורג מהתנהלות תקינה וממינהל תקין.

28. צודקת העותרת הטוענת כי המשיבים הבטיחו לה מספר פעמים כי יינתן לה רישיון עסק, והדבר לא נעשה.
המשיבים התחייבו, במסגרת הסכם הפשרה, ליתן לעותרת רישיון עסק בלתי מותנה בכפוף לחוק ועפ"י הוראת כל דין, ולאחר מכן חתמו על הבקשה לרישיון העסק, בנובמבר 2003, הן באמצעות מהנדס העיר והן באמצעות ראש רשות רישוי עסקים.
בחתימתם של מהנדס העיר וראש רישוי עסקים על הבקשה לרישיון עסק, ניתן לראות משום הבטחה מנהלית למתן רישיון עסק.

29. במכתב מיום 15.6.04 ציין מנהל מח' רישוי עסקים כי על העותרת לוודא קיומם של עד 288 דוכנים בתחום הסככות המאושרות בלבד, וכי "עמידה בדרישה זו תאפשר הוצאת רישיון עסק כנדרש" (נספח סט לעתירה המתוקנת).
המשיבים זנחו נימוק זה ובהמשך, בשיחה שערך הח"מ עם יועמ"ש העירייה, אושר על ידה כי אין מניעה לחדש את הרישיון והוא יינתן בתוך מספר ימים (נספח עג לעתירה המתוקנת).
אף על פי כן רישיון כאמור לא ניתן, בלא נימוק ראוי, תוך שיועמ"ש העירייה מציינת בלאקוניות כי "על פי בדיקתי בשלב זה לא יונפק רישיון, הנושא עדיין בבדיקה, עם השלמתה אודיעך תוצאותיה".

30. לטענת המשיבים, "המשיבה מעולם לא התכחשה לאמירתה שבכפוף למילוי כל התנאים וההיתרים הנדרשים לרישיון עסק, תאשר המשיבה רישיון הפעלת עסק".
לטענתם, ביטוי לכך ניתן למצוא בהסכם הפשרה בו נקבע כי יינתן לשוק רישיון עסק "בכפוף לחוק ועל פי הוראות כל דין".
מכאן עולה, לטענת המשיבים, כי העירייה התנתה את הסכמתה בקיום הוראות התב"ע וההיתרים הרלבנטים (עמ' 11 לסיכומי המשיבים).

מהראיות אליהן מפנה העותרת עולה כי המשיבים, בתגובותיהם ובתשובותיהם, לא נימקו את סירובם ליתן רישיון עסק לעותרת מהטעם של אי "מילוי כל התנאים וההיתרים הנדרשים לרישיון עסק".
תנייה זו לא נטענה מפורשות וברורות ע"י המשיבים במכתביהם, בתשובותיהם בע"פ, ובהחלטותיהם בעניין רישיון העסק.
בנוסף על כך, תנייה זו היא כללית באופן שהיא אינה מאפשרת למבקש הרישיון לדעת מה מצופה ומה נדרש ממנו.
ראוי להפנות בהקשר זה לבג"צ 382/83 נדרה מרימי נ' ראש העיר רמת-גן, ד"ר פלד, פ"ד לח(1) 545, 547, שם נקבע כי "האזרח רשאי לדעת את הסיבה האמיתית להשהיית הטיפול בעניינו, ומתן תשובות סתמיות, המסתירות את הטעמים האמיתיים, נוגד את כללי המינהל התקין".

32. המשיבים, כאמור, מפנים למילים "בכפוף לחוק ועל פי הוראות כל דין", אשר בהסכם הפשרה, וטוענים כי בגין אי מילוי כל הוראות הדין אין ליתן רישיון עסק לעותרת.
תיבת המילים "בכפוף לחוק ועל פי הוראות כל דין" הינה תיבה כללית, וניסיון המשיבים להשתמש בה כעילת סל המאפשרת לצקת אליה תוכן בשלב מאוחר יותר, אינם יכולים להועיל למשיבים.
היה על המשיבים לפרט ולציין מפורשות, במועדים הרלוונטים, מהן הדרישות אותן צריכה העותרת לבצע כתנאי לקבלת רישיון העסק, ולא במסגרת תגובה לאחר הגשת העתירה.

33. לטענת העותרת, אשר לא נסתרה, במועד חתימת הסכם הפשרה, הנימוק היחיד של המשיבים לאי מתן רישיון העסק, היה הסככה לקירוי השוק.
לפיכך, רשאית היתה העותרת להסתמך על התחייבותם של המשיבים ליתן לה היתר לסככה זו וליתן לה רישיון עסק.
בהקשר זה ראוי להפנות גם לאמור בסעיף 22 לסיכומי העותרת, כדלקמן:
"במועד החתימה על הסכם הפשרה הדבר היחיד שהפריד בין העותרת לבין רישיון העסק היה העדרו של היתר בנייה לסככה.
...
העותרת שינתה את מצבה לרעה כאשר חתמה על הסכם הפשרה, ויתרה על טענות צודקות שהיו לה והגדילה את דמי הזיכיון המשולמים על ידה לעירייה, וכל זאת על סמך התחייבות העירייה בהסכם הפשרה, וידיעתה שכל הגורמים אישרו את הוצאתו של רישיון העסק.
העותרת תטען... שלו היתה מעלה בדעתה שעל בסיס "הוראות כל דין" יצוצו חדשות לבקרים דרישות חדשות יש מאין כלפיה, לא היה עולה בדעתה לחתום על הסכם הפשרה ובוודאי שהיתה עומדת על כך שכל הדרישות שלטענת העירייה עדיין לא קוימו יפורטו בהסכם הפשרה".

34. המשיבים טוענים, כי גם אם במהלך ההתנהלות ארוכת השנים בין הצדדים קיבלה העותרת את הרושם כי יינתן לה רישיון עסק, אין בכך כדי לשלול את שיקול דעתם של המשיבים לסרב ליתן רישיון, מקום בו השימוש בנכס אינו כדין, ולא מתקיימים התנאים הנדרשים בחוק למתן הרישיון (ר' עמ' 11 לסיכומים).
המשיבים שבים ומציינים כי בהסכם הפשרה נקבע כי רישיון העסק יינתן בכפוף לחוק ועל פי הוראות כל דין.
לטענת המשיבים, קיימים ליקויים בשוק, כדלקמן:


התאמת מפת המדידה: לטענת המשיבים, הצבת הדוכנים ומספרם אינו תואם את מפת המדידה המאושרת.
לשוק טרם הוצא טופס 4.
הכניסה והיציאה מהשוק, אינן כפי שנקבע בתב"ע רנ/9/א'.
השבילים אינם מרוצפים כפי שנקבע בתב"ע רנ/9/א'.
טרם בוצעו התחייבויות העותרת בהתאם לנספח הנופי, אשר צורף כחלק בלתי נפרד לחוזה ההתקשרות עם החברה הכלכלית, ובכלל זה טרם מולאו דרישות הגינון והפיתוח הנדרש עפ"י תקנון התב"ע.
בשוק קיימים מבנים ללא היתר: מבנה בשטח של כ-24 מ"ר, סמוך לסככת השוק, סככה בשטח של 1.5 מ"ר וסככה בשטח 4 מ"ר, מצידו הצפוני של השוק, מבנה פח קל בשטח של כ-2 מ"ר, מצידו הדרומי של השוק, וקרוואן בשטח של כ-30 מ"ר, המשמש כמשרד השוק.
נבנו 4 סככות פלדה מקורות בפח, בשטח כולל של כ-360 מ"ר ללא היתר, לגביהן ניתן צו הריסה.
על פי תב"ע רנ/9א' התחייבה המבקשת להסדיר חניות למבקרים בכלל, ולנכים בפרט. עד היום החניון הוא שטח כורכר לא מוסדר ונושא נגישות הנכים לא הוסדר בשלמותו.


35. דיון בליקויים הנטענים:
א. התאמת מפת המדידה
לטענת המשיבים, הצבת הדוכנים ומספרם אינה תואמת את מפת המדידה המאושרת.
המשיבים מפנים גם למכתב מטעמם בעניין זה, מיום 23.6.04.
מנגד טוענת העותרת, כי היא הגישה את כל המסמכים, התשריטים והמפות שהתבקשה להגיש (סעיף 6.5 לתצהיר התשובה).
העותרת גם הפנתה בהקשר זה למכתבה מיום 26.10.06, אליו צורפה "תוכנית מדידה עדכנית" (נספח פה לעתירה המתוקנת).

מהנדס העיר התייחס בתצהירו אל מכתבם של המשיבים לעותרת בהקשר זה, אשר נשלח ביום 23.6.04, ואינו מתייחס ל"תוכנית מדידה עדכנית" שנשלחה ע"י העותרת למהנדס העיר כשנתיים לאחר מכן, ביום 26.10.06.
מכאן, כי המשיבים לא הוכיחו את הליקוי הנטען, לפיו הצבת הדוכנים ומספרם אינו תואם את מפת המדידה המאושרת.

ב. לשוק טרם הוצא טופס 4
לטענת המשיבים, הנתמכת בתצהיר מהנדס העיר, לא הוצא לשוק טופס 4 והוא פועל על סמך טופס 2, שהינו טופס זמני לחיבור חשמל לצורך עבודות בניה באתר.
לטענת העותרת, הנתמכת בתצהיר מטעמה, השוק פועל מזה 11 שנה באותה מתכונת, כאשר חיבורו לחשמל בוצע ע"י חברת החשמל בחיבור קבע, שבוצע על פי תקנות חברת החשמל עצמה (סעיף 6.6 לתצהיר התשובה).

אף שלעותרת לא היה טופס 4, הטענה באשר להעדרו של טופס זה לא הועלתה ע"י המשיבים כאשר ניתן לעותרת רישיון עסק בשנת 1999.
טענה זו לא הועלתה גם במסגרת הסכם הפשרה, וגם לא כאשר מהנדס העיר ומנהל מחלקת רישוי עסקים חתמו על בקשת רישיון העסק בנובמבר 2003.
טענה זו הועלתה, לראשונה, רק לאחר הגשת העתירה.
לפיכך, אין מקום לקבל טיעון זה כנימוק המונע מתן רישיון עסק לעותרת, בנסיבות שבפנינו.
למען הדגש – אין במתן רישיון עסק משום ויתור על דרישה זו.

ג. הכניסה והיציאה מהשוק, אינן כפי שנקבע בתב"ע רנ/9/א'
השוק הוקם ע"י העותרת בשנת 1996, על פי דרישות העירייה והנחיותיה.
תב"ע רנ/9/א' נכנסה לתוקפה בשנת 2002, מספר שנים לאחר הקמת השוק.
עד להגשת העתירה לא נדרשה העותרת לשנות את הכניסה והיציאה מהשוק ודרישה זו הובאה, כאמור, רק לאחר הגשת העתירה.
אני ערה לעובדה לפיה בהיתר הבניה אשר ניתן לסככה לקירוי השוק, צוינו תנאים ודרישות שונות.
יחד עם זאת, המשיבה לא פרטה טענה זו במהלך השתלשלות העניינים, ובמסגרת תשובותיה לפניות העותרת.
יתירה מכך- לאחר מתן ההיתר, שבו נכללו הדרישות הנטענות, חתמו ראש מחלקת רישוי עסקים ומהנדס העיר על בקשת העותרת לרישיון עסק, ולא נדרשה מהעותרת כל דרישה בעניין הכניסה והיציאה מהשוק.

ועוד. עיון בהיתר לסככה מעיד כי הדרישה המדויקת היא "אישור יועץ תחבורה לתקנות הסדרי תנועה וחניה לפי נספח תנועה והוראות תכנית רנ/9/א".
דרישה "מדויקת" זו לא הופנתה לעותרת וגם לא נטען מפורשות ולא הוכח כי היא לא קוימה.

ראוי להוסיף ולציין בהקשר זה, כי על פי סעיף 6.7(ב) לתצהיר התשובה מטעם העותרת, אשר לא נסתר, מנהל בעותרת שוחח עם נציגי המשטרה בנושא שינוי הכניסה והיציאה מהשוק, אולם אלו לא הסכימו לשינוי זה, ואף ציינו כי היה ואלו יבוצעו, יישלל מהעותרת הרישיון להפעלת השוק.

בנסיבות אלה לא מצאתי כי מדובר בליקוי המהווה נימוק למנוע מתן רישיון עסק לעותרת.

ד. השבילים אינם מרוצפים כפי שנקבע בתב"ע רנ/9/א' וגם דרישות הגינון והפיתוח על פי התב"ע לא בוצעו
דרישה זו לא הועלתה ע"י המשיבים במהלך השתלשלות העניינים לקראת רישוי עסקה של העותרת.
רק בתגובה לעתירה הועלתה דרישה זו.
משום כך, אין מדובר בליקוי המהווה מניעה למתן רישיון עסק.

ה. טרם בוצעו התחייבויות המבקשת בהתאם לנספח הנופי
המשיבים מפנים להיתר אשר ניתן לעותרת להקמת הסככה לקירוי השוק ביום 26.6.03, שם צוין כי יש להכין נספח נופי לאישור הוועדה.

נושא זה אף הוא לא עלה במסגרת ההתכתבויות והדרישות מהעותרת, והועלה כנימוק למניעת רישיון עסק מהעותרת רק לאחר הגשת העתירה.

בעתירה המתוקנת התייחסה העותרת לנושא הנספח הנופי, אשר הועלה בתגובת המשיבים לעתירה המקורית.
לטענתה, "מהנדס העיר הבהיר למנהל העותרת כי התכנית הנדרשת על-ידו כוללת דרישות מינימום שמבחינתו די בהן" (ר' סעיף 6.3 לעתירה המתוקנת, הנתמך בתצהיר מנהל בעותרת).
עוד לטענתה, "מהנדס העיר העריך את עלות הביצוע של אותה תכנית בכ- 100,000 ₪" (סעיף 6.7(ה) לתצהיר התשובה).
חיזוק ראייתי לטענה זו ניתן למצוא בחקירתו הנגדית של מהנדס העיר במסגרת ת.א 11220/06 , בבית משפט השלום בת"א, שם העיד מהנדס העיר כדלקמן:
"ש. יש לך מושג לגבי המשמעות הכלכלית של עריכת אותה תכנית פיתוח, עפ"י רנ/9(א) על השוק? זה בכלל מעניין אותך?
ת. מעניין אותי, אני הייתי רוצה שזה יהיה כמה שיותר. אבל נכון להיום לא רק שאין את השביל לאורך הנחל שהוא תנאי בסיסי, אלא שיש דוכנים על המקום שאמור היה להיות שביל לאורך הנחל, והחניונים עשויים מכורכר... אנחנו בכל זאת במאה ה – 21 יש היום תנאים יותר טובים לניהול שוק. המעט הזה יכול לעלות אולי 100 אלף שקל, אני מודה שזה כסף לא קטן, אבל ראוי להשקיע את זה בעסק כזה גדול".
(נספח ב' לתצהיר התשובה מטעם העותרת, עמ' 157, ההדגשה אינה במקור – ש.ג).

העותרת נכונה היתה, ועודנה נכונה, לבצע את השינויים הנדרשים בעלות שלא תעלה על 100,000 ₪, ואף הגישה תכנית לשם כך, אולם מהנדס העיר לא היה נכון להסתפק בכך (ר' סעיף 6.7 (ה, ז) לתצהיר התשובה).

ראוי לחזור ולציין, גם בהקשר זה, כי הדרישה להכנת הנספח הנופי לא הועלתה כאשר מהנדס העיר ומנהל מחלקת רישוי עסקים, חתמו על בקשתה של העותרת לרישיון עסק בשנת 2003.

בנסיבות אלה, לא מצאתי כי טענת המשיבים מהווה מניעה לחידוש רישיון העסק ואין מקום לעמוד על דרישה זאת כתנאי למתן רישיון עסק.

ו. בשוק קיימים מבנים ללא היתר
לטענת המשיבים, קיימים בשוק מבנים ללא היתר, כדלקמן: מבנה בשטח של כ-24 מ"ר, סמוך לסככת השוק, סככה בשטח של 1.5 מ"ר וסככה בשטח 4 מ"ר, מצידו הצפוני של השוק, מבנה פח קל בשטח של כ-2 מ"ר, מצידו הדרומי של השוק, וקרוואן בשטח של כ-30 מ"ר, המשמש כמשרד השוק.
לטענת העותרים, אשר לא נסתרה, מבנים אלה היו קיימים מאז הקמתו של השוק, ואף על פי כן ניתן רישיון עסק לשוק בשנת 1999, היתר בנייה לסככה בשטח 7,000 מ"ר בשנת 2003, ומהנדס העיר וראש רשות רישוי עסקים חתמו על בקשת העותרת לרישיון עסק בנובמבר 2003.
מבנים אלו לא נזכרו גם בהסכם הפשרה, במסגרתו התחייבו המשיבים ליתן לעותרת היתר בנייה ורישיון עסק.
הטענות לגבי מבנים אלה הועלו רק לאחר הגשת העתירה.

יתירה מכך. לטענת העותרת, אשר לא נסתרה, בחקירתו הנגדית במסגרת ת.א 11220/06 בבית משפט השלום בת"א, העיד מהנדס העיר לגבי מבנים אלה, כדלקמן:
"זה לא מה שמעכב את רישיון העסק של השוק, ה – 40 מטר האלה. הייתי אומר שזה נופל אפילו באיזו הגדרה של זוטי דברים" (נספח ב' לתצהיר התשובה מטעם העותרת).

כמו כן, העותרת, על פי טענתה, הגישה ביום 6.4.08 בקשה להיתר בנייה לגבי מבנים אלה (סעיף 6.4 ונספח ו' לתצהיר התשובה מטעם העותרת).

לפיכך, ובנסיבות העניין, אין במבנים אלה משום עילה לעיכוב רישיון העסק לעותרת.



נבנו 4 סככות פלדה מקורות בפח, בשטח כולל של כ-360 מ"ר ללא היתר

כנגד סככות אלו הוצא צו הריסה והן פורקו (ר' עמ' 6 לסיכומי המשיבים, סעיף 1).
לפיכך סככות אלה אינן עוד מהוות מניעה למתן רישיון עסק.



הסדרת חניות על פי תב"ע רנ/9/א' לא בוצעה

לטענת המשיבים, העותרת התחייבה להסדיר חניות, למבקרים בכלל ולנכים בפרט.
לטענתם, עד היום החניון הוא שטח כורכר לא מוסדר ונושא נגישות הנכים לא הוסדר בשלמותו.
לטענת העותרת, לעומת זאת, היא הכשירה בשעתו חניוני כורכר, והוראות המכרז ו/או חוזה ההתקשרות עימה לא חייבו אותה לבצע עבודות בנייה נוספות, או לרצף את משטח החניה באספלט.

דין טענת העותרת להתקבל.
המשיבים לא פרטו ולא הוכיחו את חובתה של העותרת להכשיר משטח חניה מאספלט, ולא הוכיחו כי העותרת התחייבה לעשות כן.
המשיבים גם לא סתרו את האמור בתצהיר מנהל העותרת לפיו "הסדר החניה לנכים... לגביו התחייבה החברה באוקטובר 2003, בוצע במלואו, ומאז יש בשוק מקומות חניה לנכים" (סעיף 8 לתצהיר התשובה).
יתירה מכך. הטענה לפיה חניות לא הוכשרו כנדרש הועלתה רק לאחר הגשת העתירה.

המשיבים מפנים לתכנית פיתוח לחנייה אשר הוגשה ע"י העותרת בשנת 1998.
לטענתם, הדרישות הכלולות בנספח הנופי לתב"ע כבר נכללו כבר בתכנית זו, אשר הוגשה ע"י העותרת בשנת 1998, עוד לפני אישורה של תב"ע רנ/9/א'.

על גבי התכנית מיום 17.11.98, אליה הפנו המשיבים, מצוין כי היא מהווה "נספח התחבורה לתכנית בקשה לשימוש חורג".
המשיבים לא הוכיחו כי היא דומה לתכנית הקיימת לאחר אישור התב"ע ולא טענו כי התכנית שהוגשה ע"י העותרת לא בוצעה על ידה.
לטענת העותרת, תכנית זו מתארת את המצב הקיים ואת מגרשי החניה הקיימים בשוק ואין בה תכנית נוף, ו"כלל לא ברור מה היתה מטרת צירופו לתצהיר" (סעיף 7 לתצהיר התשובה).

אי לכך, לא מצאתי כי טענה זו של המשיבים יש בה כדי למנוע את מתן הרישיון.

36. לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי הליקויים אשר נטענו ע"י המשיבים, אינם מהווים נימוק מוצדק שלא ליתן רישיון עסק לעותרת.
ככל שקיימים ליקויים, מהותם של ליקויים אלו והתנהלותם של המשיבים לאורך כל התקופה הרלוונטית, לרבות הפעלת שיקולים זרים, איננה מצדיקה דחיית הבקשה לרישיון עסק.
בנוסף על כך, אין להתעלם מההבטחות המנהליות שניתנו לעותרת, כמפורט לעיל, ומטענת העותרת, אשר לא נסתרה, לפיה "כל הנושאים שמהנדס העיר מתייחס אליהם בתצהירו הועלו לראשונה אך ורק בעקבות העתירה המנהלית, כחודשיים לאחר שהוגשה. קודם לכן לא הייתה ולו פנייה אחת לחברה בכל אותם עניינים. לעירייה לא היה הסבר לאי הוצאתו של רשיון העסק ו... כל הגורמים אישרו את הסכמתם למתן הרישיון" (סעיף 5 לתצהיר התשובה).

37. עוד יודגש, כי לאור הקביעה לפיה החלטות המשיבים שלא ליתן רישיון עסק לעותרת היו נגועות גם בשיקולים זרים, גובר הנטל המוטל על המשיבים להוכיח את קיומם של הליקויים המונעים מתן רישיון עסק לעותרת.

38. לטענת המשיבים, העותרת מנהלת עסק בלא רישיון, היא באה בחוסר ניקיון כפיים ולכן דין העתירה להידחות.

מחדלם של המשיבים מליתן לעותרת רישיון עסק נעשה, כאמור לעיל, גם תוך שקילת שיקולים זרים והפרת הבטחה מנהלית.
בנסיבות אלה, העובדה לפיה לא ניתן לעותרת רישיון עסק, איננו עילה לדחיית העתירה.

39. עוד טוענים המשיבים כי העותרת השתהתה בהגשת העתירה.
לטענתם, הבקשה האחרונה שהגישה העותרת לרישיון עסק, הוגשה ביום 5.11.03, ודרישות משרד הבריאות אשר בגינן נדחתה היו ידועות לעותרת כבר במהלך אפריל-יוני 2004.
אף על פי כן הוגשה העתירה רק ביום 31.5.05.

המשיבים מודים כי דרישות התברואה בגינן נדחתה הבקשה הוסדרו ע"י העותרת.
אף על פי כן, ולאחר שהוסדרו דרישות אלה, נשלח ביום 15.6.04 מכתב לעותרת מאת מנהל מח' רישוי עסקים, בו נדרשה העותרת להבטיח כי קיימים במתחם אך ורק 288 דוכנים. במכתב זה צוין כי "עמידה בדרישה זו תאפשר הוצאת רישיון עסק כנדרש" (נספח סט לעתירה המתוקנת).
לטענת העותרת, אשר לא נסתרה, המשיבים זנחו דרישה זו וביום 15.7.04 שוחח ב"כ העותרת עם היועמ"ש לעירייה, אשר אישרה בפניו כי אין עוד מניעה למתן הרישיון וכי הוא יוצא "בשבוע הבא".
משנקפו הימים ביקש ב"כ העותרת לברר מדוע מתעכבת, השיבה לו יועמ"ש העירייה, ביום 28.7.04 כי "על פי בדיקתי בשלב זה לא יונפק רישיון, הנושא עדיין בבדיקה, עם השלמתה אודיעך תוצאותיה" (נספח עג לעתירה המתוקנת).
תוצאות הבדיקה לא הובאו לידי העותרת, ו ביום 22.9.04 פנתה העותרת לראש העיר במכתב וביקשה כי יוצא לה רישיון עסק, מאחר ואין סיבה לעכב את מתן הרישיון (נספח עד לעתירה המתוקנת).
פנייה זו לא נענתה.

מאחר ופניית העותרת לא נענתה, ומאחר והעתירה הוגשה, בין היתר, בטענה כי המשיבים לא נימקו את החלטותיהם ולא החליטו במהירות הראויה (ר' סעיף 51 לסיכומים וסעיף 7.4 לעתירה המתוקנת), יש לקבוע כי הגשת העתירה ביום 31.1.05, אינה מהווה שיהוי אשר בגינו יש לדחות את העתירה.

40. הסעד אשר נתבקש ע"י העותרת היה ליתן לעותרת רישיון עסק תוך שייקבע ברישיון שמותרת הפעלתו של השוק בימים חמישי ושישי בשבוע.
נושא זה נזכר בהסכם הפשרה שם הוסכם כי החל מ-1.1.04 תהא העותרת רשאית להפעיל את השוק פעמיים בשבוע, בכפוף לתנאים שפורטו.
העותרת ביקשה סעד זה והמשיבים לא טענו כנגד סעד זה של הפעלת השוק יומיים בשבוע.
אי לכך, יינתן לעותרת רישיון עסק להפעלת השוק בימים חמישי ושישי.

41. בעתירה פורט סעד נוסף אשר עניינו בקשת העותרת ליתן צו כנגד המשיבים המורה להם, ביחד ולחוד, לפעול על פי חובתם ולסייע לעותרת ולמשטרת ישראל, באמצעות הפיקוח העירוני, באכיפת תנאי הרישוי של השוק ובשמירה על הסדר הציבורי.
המשיבים לא הגיבו במפורש לסעד זה המבוסס, בין היתר, על סיכומי הדיונים והתכתובות כמפורט בנספחים סג-סה לעתירה המתוקנת.
אי לכך מצאתי להיעתר גם לסעד זה.

42. כתבי הטענות בעתירה זו וטיעוני הצדדים מגלים מסכת ארוכה של טיפול בענייני רישוי – הן בהיתר בנייה והן ברישוי עסקים.
אין בפסק דין זה כדי לקבוע כי כל טענותיהם העובדתיות של המשיבים בעניין ליקויים שנמצאו בבינוי ובהפעלת השוק, אינן נכונות.
יחד עם זה, הסעד העיקרי המבוקש בעתירה הוא סעד למתן רישיון עסק, ובהתנהלות המשיבים בהליכים למתן רישיון העסק התגלו כשלים, הבטחות מנהליות, שיקולים זרים והעלאת טענות לאחר הגשת העתירה, מבלי שאלו הועלו בזמן אמת.
אי לכך, כששקלתי אם העותרת זכאית לרישיון עסק, הגעתי למסקנה כי היא זכאית לכך, בנסיבות שפורטו לעיל.
משמעותו של פסק דין זה הוא כי העותרת זכאית לרישיון העסק ולסעדים הנלווים, אך אין בו אישור לליקויים, אם קיימים כאלה.

43. אשר על כן, דין העתירה להתקבל.
ניתן בזאת צו המורה למשיב 1 לפעול על פי סמכותו כרשות הרישוי לעסקים טעוני רישוי מכוח הוראות חוק רישוי עסקים, התשכ"ה-1968, ולחדש לעותרת את הרישיון לניהול עסק לשוק העירוני, המופעל ומנוהל על ידה, במתחם השוק אשר ברחוב יהושע בן נון בראש העין.
המשיב 1 יקבע ברישיון שמותרת הפעלתו של השוק בימים חמישי ושישי בשבוע.
עוד ניתן בזאת צו המורה למשיבים, ביחד ולחוד, לפעול על פי חובתם ולסייע לעותרת ולמשטרת ישראל, באמצעות הפיקוח העירוני, באכיפת תנאי הרישוי של השוק ובשמירה על הסדר הציבורי.

44. המשיבים, ביחד ולחוד, ישלמו לעותרת הוצאות וכן שכר טרחת עו"ד בסך 30,000 ₪ + מע"מ.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. עורך דין רישוי עסקים

  2. רישיון עסק לקיוסק

  3. רישיון עסק רוכלות

  4. רישיון עסק קייטרינג

  5. רישיון רוכלות ניידת

  6. שלילת רישיון עסק תכנון ובניה

  7. רשיון עסק למיון ביצים

  8. נטל ההוכחה של רישיון עסק

  9. בקשה לא לבטל רישיון עסק

  10. ביטול רישיון עסק לצמיתות

  11. הודעה על ביטול רישיון עסק

  12. רישיון עסק לחנות בנתב''ג

  13. ביטול תנאים ברישיון עסק זמני

  14. עסקת טיעון בעבירת רישוי עסקים

  15. ניהול סופרמרקט ללא רישיון עסק

  16. רישיון רוכלות בשוק מחנה יהודה

  17. עתירה בנושא אי מתן רישיון עסק

  18. ביטול החלטה על ביטול רישיון עסק

  19. פקיעת רישיון עסק לאחר זכיה במכרז

  20. רישיון עסק למרות אי עמידה בתנאים

  21. אי העברת רישיון עסק מהמוכר לקונה

  22. צו ביניים להארכת תוקף רישיון עסק

  23. רישיון עסק שירותי הסעדה (קייטרינג)

  24. פגיעה בחופש העיסוק בתנאי רישיון עסק

  25. ניהול בית ספר לנהיגה ללא רישיון עסק

  26. הפעלת חניון לרכב ציבורי ללא רישיון עסק

  27. אי קיום צו בית משפט וניהול עסק ללא רישיון

  28. עיסוק ללא רישיון בעסק הטעון רישוי בניגוד לסעיפים 4, ו- 14 לחוק רישוי עסקים

  29. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון