קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עתירה נגד בניה ליד בריכה: עתירה (מתוקנת) לביטול האישור שנתנה המשיבה 1- הועדה המחוזית לתכנון ולבנייה-מחוז מרכז (להלן:"הועדה המחוזית") לתוכנית נת/16/537א' - "תוכנית מתאר לשכונת "אגם" "(להלן: "התוכנית") ולהורות על החזרת התוכנית לדיון מחודש בוועדה המחוזית לאחר איסוף והצגת כל תשתית המידע הנדרשת לשם מניעת פגיעה בבריכת דורה ובריכוז הצמחים ובמיוחד פרחי אירוס הארגמן ברצועה הדרומית של התוכנית (להלן: "מתחם דורה דרום"), ולאחר שתיתן רשות הטבע והגנים את אישורה לפגיעה בערכי טבע מוגנים כתוצאה מביצוע התוכנית או לאחר שתאשר כי פגיעה כזו אינה צפויה כתוצאה מביצוע התוכנית. כמו כן, להורות על הכנסת שינויים בתוכנית כך שתבוטל לחלוטין הבניה שאושרה במתחם התוכנית המכונה "אגם 1" בו כלולה בריכת דורה ולא תאושר בניה בקרבת הבריכה שאינה תחומה על-ידי כביש או דרך, כדי למנוע את הסיכון והפגיעה הצפויים בה. לחילופין- לבטל את החלטת יו"ר הועדה המחוזית שלא להעניק לעותרים 2 ו-3 זכות ערר למועצה הארצית לתכנון ולבניה על החלטת הוועדה המחוזית לאשר את התוכנית. לעתירה צורפה בקשה לצו ביניים לשמירת הסטטוס קוו בשטח התוכנית עד למתן פסק דין בעתירה. לעניין זה אתייחס בהמשך. רקע א. העותרת 1- עמותת אדם טבע ודין (להלן:"עמותת אט"ד") הינה עמותה רשומה שנוסדה במטרה לקדם את ההגנה על איכות הסביבה בישראל. עיקר פעילותה הוא בשמירה על השטחים הפתוחים והחופים, אכיפת חוקי התכנון והבניה, מניעת מפגעים סביבתיים הנגרמים כתוצאה מבניה נרחבת והגנה על קניין הציבור בריאותו רווחתו וביטחונו. מכוח סעיף 100 (3) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") הוכר מעמדה של עמותת אט"ד כמי שזכאית להגיש התנגדויות לתוכניות כמייצגת הציבור. העותר 2-מר הרצל קרן (להלן:"מר קרן") הינו תושב שכונת גבעת האירוסים הצמודה לשטח התוכנית. מר קרן חבר במועצת עיריית נתניה ובועדה המקומית ומי שעתר לבג"צ כנגד אישורה בהליך מקוצר בשנת 1994 של תוכנית המתאר המקורית נת/במ/16/537 לבניה בצמוד לשטח הבריכה (להלן: "התוכנית הקודמת"). בעקבות העתירה בוטלה התוכנית הקודמת והמדינה התחייבה להכין תוכנית חדשה תוך שמירה על איזון בין צרכי הפיתוח לבין השיקולים הנופיים ולפיכך נמשכה העתירה (תשובת המדינה וההחלטה בבג"צ 1578/95- נספחים א'1, ע'1, ע'2 לעתירה). בנוסף הגיש מר קרן התנגדות כנגד התוכנית ובקשה להגשת ערר למועצה הארצית. העותר 3- מר אשר שממה הינו תושב שכונת גבעת האירוסים ופעיל במסגרות שונות למען שימור בריכת דורה. המשיבה 1-הועדה המחוזית היא מוסד התכנון המוסמך לאשר את התוכנית ויו"ר הועדה הוא מי שמוסמך ליתן רשות להגשת ערר לועדה הארצית כנגד החלטות הועדה המחוזית. המשיבה 2-הועדה המקומית לתכנון ולבניה-נתניה (להלן: "הועדה המקומית") היא מוסד התכנון המקומי במרחב בו חלה התוכנית. המשיב 3-מינהל מקרקעי ישראל (להלן:"המינהל") הוא הבעלים של המקרקעין נשוא התוכנית. המשיבה 4- חברת אזורים מי שהגישה התנגדות לתוכנית. המשיבים 9-5 הינם זוכים במכרזי הבנייה של התוכנית. המשיבים 14-10 הינם בעלי זכויות בשטח התוכנית. המשיבים 17-15 הינם צדדים נוספים שצורפו לעתירה לפי החלטת ביהמ"ש. ביום 29.9.2005 פורסמה תוכנית נת/537/16א למתן תוקף. התוכנית חלה על חטיבת קרקע ששטחה כ-660 דונם המצויה בחלקה הדרום מערבי של העיר נתניה. ביום 5.11.2006 הגיש מר קרן את התנגדותו לתוכנית, בין היתר בשל הפגיעה הצפויה מהתוכנית בשמורת הטבע בריכת דורה (או בשמה הנוסף "שלולית החורף") (נספח ע'3 לעתירה). ביום 25.3.2007 הודיעה ועדת המשנה להתנגדויות של הועדה המחוזית למר קרן כי בדיון שנערך בועדה המחוזית ביום 14.1.2007 הוחלט לדחות את ההתנגדויות ונקבע כי "התוכנית כפי שפורסמה למתן תוקף ביום 29.9.05 היא ראויה, ואין לשנות את המצב התקף היום" (נספח ע'4 לעתירה). ביום 12.4.2007 הגיש מר קרן בקשה ליו"ר הועדה המחוזית להתיר לו להגיש ערר על ההחלטה למועצה הארצית לתכנון ובניה (נספח ע'5 לעתירה) . ביום 9.5.2007 הודיע יו"ר הועדה המחוזית למר קרן כי בקשת הרשות לערור לא אושרה. הנימוקים היו, בין היתר : "רשות לערור בפני המועצה הארצית לפי סעיף 110 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה-1965, ניתנת כאשר לסוגיה הנדונה יש השלכה כלל ארצית, על מחוזית או במקרה בו מהות ההחלטה הנה עקרונית או חדשנית והיא מצדיקה העברת ההחלטה לגביה למועצה הארצית. הסוגיות בהן אתה מבקש לערור בפני המועצה הארצית אינן עונות על קריטריונים אלה. מדובר בהכרעה תכנונית בעלת השפעה מקומית שבסמכותה ומחובתה של הועדה המחוזית להכריע בה. לפיכך אין מדובר בנושא לגביו למועצה הארצית יש יתרון על פני הועדה המחוזית בהכרעה בו" (נספח ע'6 לעתירה). לפיכך הוגשה עתירה זו. ג. ביום 9.8.2007 נענה בית המשפט (כב' השופט ורדי) לבקשת העותרים והקנה תוקף של החלטה להסדר הדיוני אליו הגיעו העותרים עם המשיבה 4-חברת אזורים לפיו בשלב זה לא יינתן כל צו ביניים כנגד המשיבה 4 ומשזו תגיש בקשה להיתר בנייה על-פי התוכנית, תודיע על כך מיידית לב"כ העותרים ואלה יוכלו, אם יחפצו בכך, לחדש את בקשתם לצו ביניים. לפיכך קבע ביהמ"ש כי לנוכח ההסדר מתייתר הצורך בשקילת מתן צו הביניים המבוקש. ביום 11.6.2008 הגישו העותרים לביהמ"ש בקשה למתן צו ביניים המורה למשיבה 2- הועדה המקומית שלא להוציא היתרי בנייה ולא לאפשר ביצוע עבודות בשטח התוכנית (בש"א 30974/08). ביום 15.6.2008 קבע ביהמ"ש כי על הצדדים לנסות ולהגיע להסכמה בעניין צו הביניים, ואם לא יצלח בידם והמבקשים יעמדו על קיום דיון נפרד בבקשה, יודיעו על כך לבית המשפט. בדיון שנערך ביום 18.11.2008 לא התייחסו המבקשים לצו הביניים וניכר כי זנחו בקשתם זו. ביום 01.06.2009 הגישו העותרים בקשה למתן צו ביניים כנגד פעולות המשיבות להוצאת והעתקת צמחי אירוס הארגמן ב"מתחם דורה דרום" שבתוכנית נשוא העתירה. הבקשה הועברה לתגובת המשיבים. עיקרי טיעוני העותרים א. בתחום התוכנית בדרום נתניה מצויה בריכת דורה שהיא אחת משתי בריכות החורף היפות הגדולות והחשובות ביותר שנותרו במישור החוף וכן רצועת שטח בה מצוי הריכוז השלישי בגודלו בארץ (ובעולם) של איריס הארגמן. הבריכה מהווה מוקד תיירות, מוקד משיכה למטיילים ונופשים ומוקד למידה לתלמידים וסטודנטים. ביום 4.12.94 פנה השר לאיכות הסביבה דאז ליו"ר הועדה לבנייה למגורים בבקשה שלא לאשר תוכנית בנייה בקרבת הבריכה וזאת על מנת לשמרה (נספח ע'11 לעתירה). בעבר אושרה תוכנית מתאר נת/במ/16/537 לבניה בצמוד לשטח הבריכה אך בעקבות עתירה לבג"צ בוטלה התוכנית והמדינה התחייבה על הכנת תוכנית חדשה תוך התחייבות לשמור על איזון בין צרכי הפיתוח לבין השיקולים הנופיים. לפיכך נמשכה העתירה (תשובת המדינה והחלטת ביהמ"ש בבג"צ 1578/95-נספח א'1 לעתירה). ביום 29.9.2005 פורסמה תוכנית נת/537/16א-תוכנית מתאר לשכונת "אגם" למתן תוקף. כמסמך נלווה לתוכנית הוגש "דו"ח שימור ערכי טבע בבריכת דורה" שהדגיש את יחסי הגומלין האקולוגיים העדינים הקיימים בשטח בריכת החורף ואת חשיבותו הייחודית של האתר ברמה ארצית (נספח ע'14 לעתירה). התוכנית החדשה מחלקת את השטח לשני מתחמים-המתחם המערבי "אגם 1" והמתחם המזרחי "אגם 2". בשטח "אגם 1" מתוכננים חמישה מגדלים הצמודים לבריכה (במרחק של פחות מ- 200 מטר ממנה) ובכל אחד כ-100 יחידות דיור. השטח כולל את בריכת דורה ואת ערכי הטבע החשובים שמסביבה ולא מתוכנן חיץ בין המבנים לבין בריכת דורה. בשטח "אגם 2" מתוכננת בנייה רוויה של כ-2168 יחידות דיור, מוסדות ציבור ומעט שטח ציבורי פתוח. בין שטח זה לבין בריכת דורה מתוכנן לחצוץ כביש. העתירה מופנית כנגד התוכנית במתחם "אגם1 ". טענת העותרים הנתמכת בשלוש חוות דעת מקצועיות (נספחים ח'1, ח'2, ח'3 לעתירה) היא כי הבנייה המתוכננת במתחם "אגם 1" בסמיכות כה גדולה לבריכה, צפויה לגרום לפגיעה במערכת האקולוגית הייחודית שבמתחם הבריכה ואולי אף להביא להיעלמותה, כפי שנעלמו בריכות חורף רבות הדומות לה. לבריכת דורה יש חשיבות רבה הן בתחום הטבע בהיותה מערכת חיה ופעילה הכוללת ערכי טבע מוגנים, הן בתחום המורשת בהיותה בריכת חורף נדירה המהווה שריד לנוף ישראלי שנכחד והן בתחום הפנאי והנופש בהיותה אתר בילוי וביקור פופולארי ונגיש ובעל חשיבות לאומית כלל ארצית. לאור האמור חובה היתה על הוועדה המחוזית לנקוט בעקרון הזהירות המונעת ולהרחיק את השטח הבנוי מאגן הניקוז של הבריכה ולהקים ביניהם חיץ. משלא עשתה כן, אישור התוכנית מהווה אקט מינהלי בלתי סביר באופן קיצוני. עוד טוענים העותרים כי הוועדה המחוזית היתה נחושה להבטיח בתוכנית החדשה שימור מרבי של זכויות הבניה שהוקנו בתוכנית הקודמת שבוטלה ולפיכך ערכה איזון אינטרסים מוטעה שהביא להחלטה בלתי סבירה לאשר את התוכנית. לפני הועדה המחוזית לא היה המידע המלא והעדכני בנוגע לבריכה לרבות האישור ההכרחי הנדרש לתוכנית מאת רשות הטבע והגנים בעניין הפגיעה של התוכנית בערכי טבע מוגנים. לאחר שנדחתה ההתנגדות לתוכנית שהגישה הועדה המקומית ביחד עם אחרים, פנו אלה ליו"ר הועדה המחוזית על מנת שזה יאפשר להם לערור למועצה הארצית בבקשה להפחית את מסת הבנייה הסמוכה לבריכה ואולם הבקשה לערור סורבה בטענה שמדובר בתוכנית בעלת "השפעה מקומית" בלבד. לטענת העותרים מדובר בענייננו בתוכנית הפוגעת, על דעת כל המומחים, במתחם שהוא בעל חשיבות אקולוגית וציבורית כלל ארצית ולפיכך החלטת יו"ר הועדה המחוזית שלא להתיר הגשת ערר למועצה הארצית היא בלתי סבירה. לאחר הגשת העתירה התברר לעותרים כי הליכי המכרזים לשיווק הקרקע נמשכים ואף נבחרו זוכים במכרזים שהפכו לבעלי עניין ולהם זכויות בתחום שטח התוכנית ואלה הוספו כמשיבים בעתירה. ביום 21.1.2008 נתקבלה חוות דעת חדשה מאת רשות הטבע והגנים המתייחסת לבריכת דורה ולפיה כל בנייה באגן הניקוז של בריכת החורף הייחודית והנדירה מסכנת את שימורה ויכולת הישרדותה בעתיד (נספח א'6 לעתירה). על הועדה המחוזית היה לקבל חוות דעת זו טרם אישור התוכנית הפוגעת בערכי טבע מוגנים שבשטחה, בהתאם לסעיף 33 לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1998. במקביל נודע לעותרים, באמצעות פנייה אליהם מרשות הטבע והגנים, כי לאורך הרצועה הדרומית שבתחום התוכנית מצוי אזור המכונה "גבעת שדה הבור" ובו מצוי הריכוז השלישי בגודלו בארץ ובעולם של אירוס הארגמן שלא ניתן להעתיקו, דבר שלא נלקח בחשבון בעת אישור התוכנית ואף לגביו לא נתקבלה חוות דעת כנדרש טרם הפגיעה בערכי הטבע המוגנים ולפיכך משנודע לעותרים הדבר, תוקנה העתירה (נספחים א'7, א'9 לעתירה). לאור האמור טוענים העותרים כי החלטת הוועדה המחוזית לאשר את התוכנית נתקבלה תוך הנמקה בלתי הולמת, על סמך תשתית מידע חסרה וללא איזון ראוי בין השיקולים הענייניים הרלוונטיים להחלטה ובעיקר מידת הסיכון לערכי הטבע הטמונה באישור התוכנית. אי יישום כלל הזהירות המונעת על ידי שמירת מרחק בין הבנייה לערכי הטבע ו/או הקמת חיץ פיזי ביניהם, הופך את החלטת הרשות לנגועה בחוסר סבירות קיצוני. עוד מוסיפים העותרים וטוענים כי מדינת ישראל חתומה על אמנות סביבתיות בינלאומיות לרבות אשרור האמנה בדבר המגוון הביולוגי. התוכנית פוגעת במגוון הביולוגי של האזור ללא טעמים מיוחדים המצדיקים את הפגיעה. עיקרי טיעוני המשיבים א. על המקרקעין נשוא התוכנית חלה בנוסף לתוכנית האמורה גם תוכנית מתאר מחוזית תממ/21/3 אשר קובעת את מגמות התכנון ברמה המחוזית. תוכנית זו מייעדת את השטח לאזור פיתוח עירוני קרי למגורים ולפיכך מותרת בנייה גם על שטח הבריכה עצמה. על-פי התוכנית נשוא העתירה, נמנעת בנייה על שטח הבריכה עצמה והבינוי במתחם "אגם 1" מתרכז בשולי הבריכה ובצמוד לדרכים קיימות. התוכנית נדונה בפני מוסדות התכנון השונים במשך למעלה מעשור תוך שתוף פעולה תאום ומו"מ מתמיד מול הגורמים השונים לרבות נציגי משרדים ממשלתיים, מומחים לשימור טבע , אדריכלי נוף ונציגי "הגופים הירוקים". לתוכנית קדמה עבודה רצינית מעמיקה וקפדנית ובמהלך אישורה הועסקו יועצים רבים, הוכנו חוות דעת מקצועיות לרבות בדיקת הפן האקולוגי והסביבתי של התוכנית על-ידי המשרד לאיכות הסביבה וניתנה הסכמת החברה להגנת הטבע לתוכנית שהודיעה כי אין בכוונתה להגיש התנגדות (נספחים א',ב',ג',ה',ו' לתגובת המשיבות 1 ו-3 לעתירה). לפיכך התוכנית, שעברה שינויים והתאמות רבים, היא פרי איזון ראוי וסביר בין צרכי הפיתוח והזכויות הקנייניות לבין הרצון לשמר את בריכת דורה והשטחים הסובבים אותה כפי שאף נקבע בתוכנית גופה, והיא אושרה על-ידי הגוף התכנוני המוסמך לאחר התייעצות וקבלת עמדתם של כלל הגורמים המקצועיים הרלוונטיים. לטענת משיבים החלטת הועדה המחוזית הינה החלטה מנומקת ומפורטת. ביום 5.10.1999 הגיש מר קרן התנגדות לתוכנית כחבר בועדה המקומית. בנוסף הוגשו התנגדויות של הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים, עמותת האדריכלים המאוחדים בישראל ומהנדס עיריית נתניה (נספח ז' לתגובת המשיבות 1 ו-3 לעתירה). לאחר שועדת המשנה להתנגדויות דנה בכל ההתנגדויות, שמעה את המתנגדים ושקלה את מלוא הנתונים והשיקולים, שונתה התוכנית במטרה לחזק עוד יותר את נושא שימור הבריכה. כך הוחלט על צמצום ניכר בהיקפי הבנייה, הגדלת השטח הציבורי הפתוח סביב הבריכה, הגבהת הכביש וניוד חלק מזכויות הבנייה במטרה שלא יהיו בסמיכות לבריכה ולא יפגעו בפעילות הטבעית במקום לרבות בפרחי אירוס הארגמן. ומכאן שגם התנגדותו של מר קרן התקבלה בחלקה (נספחים ט', י', יב' לתגובת המשיבות 1 ו-3 לעתירה). ביום 13.4.2003 אושרה התוכנית המתוקנת למתן תוקף. על החלטה זו לא ביקשו העותרים להגיש ערר. ה. ביום 16.3.2005 התקיים דיון נוסף לאישור התוכנית ולאחריה התפרסמה התוכנית למתן תוקף ונכנסה לתוקפה ביום 14.10.2005. חלק מבעלי זכויות החכירה הגובלים בקרקע אשר אליה הועבר מיקום חלק מהבניינים במטרה להגן על הבריכה, טענו בפני הועדה כי לא קיבלו הודעות בהתאם לסעיף 106(ב) לחוק כמי שזכויותיהם עלולות להיפגע. לפיכך הוחלט, בצעד חריג, לשוב ולשלוח הודעות לכל הנוגעים בדבר. לאחר הגשת התנגדויות קיימה ועדת המשנה להתנגדויות ביום 14.1.2007 דיון נוסף. גם מר קרן השמיע דעתו בדיון למרות שלא היה לו מעמד שכן אינו בגדר מי שעלול להיפגע לפי סעיף 106(ב) לחוק. בהחלטה מנומקת ותוך התייחסות פרטנית להתנגדויות, קבעה הועדה המחוזית כי "התכנון המוצע מהווה איזון ראוי בין צרכי הפיתוח לבין השיקולים הנופיים והצורך לשמור על בריכת דורה ולפיכך אין לשנות את התוכנית" (נספח יד' לתגובת המשיבות 1 ו-3 לעתירה). ו. מהאמור עולה כי העותרת 1 - עמותת אט"ד לא הגישה כל התנגדות לתוכנית הקודמת. רק כעת, בחלוף למעלה מעשור, היא עותרת כנגד התוכנית ובעת הזו אין לה זכות שבדין לעתור. גם לעותר 2-מר קרן אין כל מעמד כעותר לאור שהתנגדותו נדונה והתקבלה בחלקה כבר ביום 13.4.03 . הארכת המועד לשמיעת התנגדויות נועדה רק למי שעלול להיפגע בהתאם להוראת סעיף 106(ב) לחוק והעותר אינו בא בגדרם. העותר 3- מר אשר שממה תושב השכונה הגיש התנגדות לתוכנית בשל הבינוי העלול לפגוע בזרימת האוויר וכמות האור שיגיעו לדירתו. בשום שלב לא העלה טענות בנוגע לשימור הבריכה או האירוסים ולפיכך הוא מנוע מלטעון זאת כיום. ז. עוד טוענים המשיבים כי גם עמותת אט"ד וגם מר קרן לא הגישו בקשת רשות ערר על החלטת הועדה מיום 13.4.03 שהיא ההחלטה הרלוונטית לגביהם ולפיכך דין עתירתם להידחות בשל שיהוי בהגשתה. גם ההחלטה המאוחרת שנתנה הועדה המחוזית ושאינה רלוונטית לעותרים, ניתנה ביום 14.1.2007 ואילו העתירה המקורית הוגשה רק ביום 15.7.2007 וזו המתוקנת ביום 12.6.2008. חוות הדעת שצירפו העותרים לעתירתם לא הוגשו בזמן אמת לועדת המשנה להתנגדויות אשר בהתאם לחוק היא הרשות המוסמכת לדון בתוכנית. חוות הדעת הוצגו לראשונה במסגרת עתירה זו לאחר שהסתיימו כל הליכי התכנון והתוכנית אושרת ופורסמה כדין. בנוסף, בחוות הדעת לא הועלו טענות חדשות שלא הושמעו בפני הועדה המחוזית ולא נשקלו ונדונו בה. גם הטענה בדבר הפגיעה באירוס הארגמן מתבססת על סקר מקצועי משנת 2001 ולפיכך היה על העותרים להעלות טיעון זה בשלב ההתנגדויות ולא בעתירה שתוקנה בטענה של מידע חדש שנודע לעותרים לאחרונה. ט. במקרה שלפנינו לא מדובר ב"פגיעה בערך טבע מוגן" ולא מדובר ב"שמורת טבע מוכרזת". החוק קובע כי על החלטת ועדה מחוזית ניתן להגיש ערר ברשות יו"ר הועדה ורשות כזו תינתן במקרים בהם עסקינן בהשלכות כלל ארציות וכלל מחוזיות או כשמדובר בסוגיה בעלת חשיבות ציבורית מיוחדת ועקרונית. במקרה שלפנינו נדרשה הועדה המחוזית לערוך איזון נקודתי ברמה המקומית ולפיכך לא היה מקום להתיר הגשת ערר. זאת ועוד, ההחלטה שניתנה ביום 14.1.2007 אינה "החלטת ועדה מחוזית בדבר אישור תוכנית או דחייתה" כמשמעותה בסעיף 110 לחוק ולפיכך ממילא לא ניתן לבקש רשות לערור עליה. י. המשיבות 1-3 סרבו לחתום על ההסדר הדיוני שנחתם בין העותרים לבין המשיבה 4-חברת אזורים. בהתאם להסדר זה קבע ביהמ"ש ביום 9.8.07 כי התייתר הצורך לדון בבקשה לצו ביניים שהגישו העותרים. העותרים היו מודעים לעובדה שבקשתם למתן צו ביניים כנגד יתר המשיבות לא נדונה אך בחרו שלא לפנות בעניין זה לביהמ"ש ולפיכך ויתרו למעשה על בקשתם. זאת ועוד, כבר בחודש פברואר 2008 נודע לעותרים כי הקרקע שבתוכנית שווקה ונבחרו זוכים במכרז ואולם רק ביום 10.4.2008 , בשיהוי רב, הגישו העותרים בקשה נוספת לביהמ"ש למתן צו ביניים. יא. במשך שנים רבות השקיע המינהל כספים ומשאבים אדירים על מנת להוציא אל הפועל את התוכנית תוך שפעל כדין מול מוסדות התכנון. בהתבסס על התוכנית וטרם הגשת העתירה התקשר המינהל עם גורמים רבים. קבלת העתירה תיצור מצב בו המינהל לא עומד בהתחייבויותיו החוזיות כלפי צדדים שלישיים הטוענים להסתמכות, לרבות עיריית נתניה וחברות בנייה והנדסה שזכו במכרזים. המשמעות הכספית של קבלת העתירה הינה כ-132 מיליון ₪. האינטרס הציבורי שבסופיות ההליך התכנוני וקיום התוכנית גדול לעין שיעור מאינטרס העותרים שבדחייתה. יב. מעבר לשיהוי הרב שבהגשת העתירה, דינה להידחות בשל מעשה עשוי. התוכנית התפרסמה ברשומות , יצאה לדרך ומצויה בשלבי ביצוע מתקדמים. דיון 5. טענות מקדמיות באשר לזכות העמידה, חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס - 2000 (להלן: "חוק בתי המשפט לעניינים מינהליים") מסמיך בית משפט זה לדון בענייני תכנון ובניה לפי חוק התכנון והבניה, למעט פרק העבירות בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה") ולמעט החלטות שעניינן תוכנית מתאר ארצית או מחוזית והחלטות שר הפנים (ראו פרט 10 לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים). מכאן, שהעותרים 2 ו-3, מי שהגישו התנגדות בהתאם לסעיף 100 לחוק והתנגדותם נדחתה, ומי שביקשו את רשות יו"ר הועדה המחוזית לערור בפני המועצה הארצית בהתאם לסעיף 110 2(ב) ובקשתם סורבה, רשאים להגיש עתירה לבית משפט זה. העותרת 1 שמעמדה הוכר כמי שזכאית להגיש התנגדויות לתוכניות כמייצגת הציבור בחרה שלא להגיש התנגדותה לתוכנית ולא היתה צד להליכים שהתקיימו לפני ועדת המשנה להתנגדויות של הועדה המחוזית. לפיכך לא מיצתה הליכים טרם הגשת העתירה. פניה לבית המשפט מקומה לאחר מיצוי הדיון בועדות התכנון ובניה ולא לפניה (עע"מ 11061/04 הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז חיפה נ' עיריית קריית אתא,; ע"א 4002/98 מונייר נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, פ"ד נז(4) 665, 669-671 (2003). שיהוי- ביום 9.5.2007 הודיע יו"ר הועדה המחוזית למר קרן כי בקשתו לערור בפני הועדה הארצית לא אושרה. ביום 15.7.2007 הגיש מר קרן את העתירה המנהלית המקורית. תקנה 3 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א 2000 קובעת: "(א) עתירה תוגש במועד שנקבע לכך בדין. (ב) לא נקבע מועד כאמור, תוגש העתירה בלא שיהוי , לפי נסיבות הענין, ולא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין, או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע לעותר עליה, לפי המוקדם..." העותר מר קרן השתהה כשלושה שבועות בהגשת העתירה מעבר ל-45 יום מהיום שקיבל הודעה בדבר החלטת יו"ר הועדת המחוזית לדחות את בקשתו לערור. עם זאת, בהתחשב באופי הטענות שיש להן חשיבות ציבורית, ובשל הרצון לבחון את סבירות החלטת מוסדות התכנון והשפעת התוכנית על הסביבה- על בריכת דורה ועל ריכוז אירוס הארגמן , בחרתי שלא לדחות את העתירה על הסף ולדון בה לגופה. דיני התכנון והבנייה נועדו להסדיר את ייעוד הקרקעות לצרכים שונים תוך הבטחת תנאים נאותים לכלל הציבור בעניינים רבים לרבות בריאות, תברואה, ניקיון, ביטחון, תשתיות, מניעת מפגעים, שמירה ערכי נוף וכדומה. ייעוד הקרקעות מוסדר באמצעות תוכניות מתאר ארציות מחוזיות ומקומיות כהגדרתן בסעיפים 49; 55 ו-61 לחוק אותן קובעות וועדות התכנון והבניה, כאשר לנגד עיני הועדות עומדים מכלול השיקולים אותם יש לקחת בחשבון טרם אישור תוכנית. "כשבתכנון סביבתי עסקינן, יש לראות את התמונה במבט רחב, מבט של אינטרס הציבור שמייצגים מוסדות התכנון, והמבטאים את תכליתו אין בלתה של חוק התכנון והבניה,תשכ"ה-1965" (עע"מ 11061/04 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מחוז חיפה נ' עיריית קריית אתא ואח' [, 29.6.2005 פסקה (2)]. "תכנון סביבתי נמנה על הנושאים המורכבים והחשובים ביותר בהשפעתם על חיי האדם. הוא משפיע על הפרט והציבור כאחד. הוא כורך עמו כמעט כל זוית של חיי האדם בסביבתו. במסגרתו מתגבשים דפוסי חיים בענייני מגורים, כלכלה ועסקים, תחבורה, בריאות, חינוך ותרבות, איכות סביבה, ערכי טבע ונופי תיירות, בטיחות ובטחון ועוד כהנה וכהנה" (דנג"צ 5361/00 חיים פלק נ' היועץ המשפטי לממשלה [, 4.1.2005]. ה. קיים מתח מתמיד ומובנה בין פעולות תכנון ובנייה שמטרתן לשפר את איכות החיים לבין סיכוני פגיעה באיכות החיים בטבע ובנוף. הפתרון הראוי הוא במציאת נקודת האיזון ההולמת שתאפשר פיתוח וקדמה מחד תוך צמצום הפגיעה למינימום האפשרי מאידך. תפקידו של ביהמ"ש המנהלי אינו לקבוע את אותה נקודת איזון כי אם לוודא כי נקודת האיזון שהתוותה רשות התכנון, נקבעה על-פי שיקולים מקצועיים ענייניים וראויים. לטענת העותרים רשויות התכנון לא נתנו דעתן המספקת למניעת פגיעה בבריכה ובאירוסים בעת שאישרו את התוכנית ולא ערכו איזון ראוי בין צרכי הפיתוח לבין השיקולים הנופיים. מכאן שעתירת העותרים היא במהותה ובעיקרה ערעור על השיקולים התכנוניים של מוסדות התכנון. הלכה פסוקה היא כי ביהמ"ש לא יתערב בשיקול דעתן של רשויות התכנון כאשר הן מפעילות סמכויותיהן תוך שימוש בשיקול דעת תכנוני, אלא אם נפלו בהחלטותיהן פגמים מתחום המשפט המנהלי כמו חוסר סמכות, חוסר סבירות, אפליה, הפעלת שיקולים זרים , חוסר תום לב וכדומה. "בית המשפט אינו מוסמך על-פי החוק , ואינו מתאים על-פי מהותו, לשמש מוסד מתכנן. לפיכך, על-פי הלכה מושרשת, לא ישים בית המשפט את שיקול הדעת שלו במקום שיקול של הרשות המוסמכת. הוא לא יתערב בשיקול הדעת של הרשות המוסמכת , אלא אם נפל בו פגם משפטי, לפי ההלכות המקובלות בבית המשפט, לרבות פגם של שיקולים זרים או חוסר סבירות" (בג"צ 465/93 טריידנט נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה הרצליה, פ"ד מ"ח (2) 622, 634 (1994)). וכדברי השופט חשין בעניין כביש חוצה ישראל "אין אנו יושבים לדין כטריבונל עליון לתכנון. הסמכות לתכנון הופקדה בידיהם של גופי התכנון המנויים בחוק, ובמרחב שיקול הדעת הניתן להם, ועל יסוד ההנחה שפועלים הם בתום-לב ובמידה ראויה של סבירות, רשאים ומוסמכים הם אותם גופים לנוע כרצונם ועל-פי שיקול דעתם. אנו, כבית משפט, לא נתערב בפעילותם של גופי התכנון אלא אם תימצא בה סירכה מאלו סירכות המצדיקות התערבותנו , כעשייה שלא כחוק, שלא בסמכות, שלא בתום-לב או שלא בסבירות ראויה" (בג"צ 2920/94 אדם טבע ודין נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד נ (3) 441, 446 (1996)). בענייננו לא מצאתי כי החלטות מוסדות התכנון בקשר לתוכנית נשוא העתירה לוקות בפגמים מתחום המשפט המנהלי המצדיקים התערבותו של ביהמ"ש. מדובר בהחלטה סבירה ושקולה. ו. בשנת 1995 ולאור החלטת בג"צ, בוטלה תוכנית המתאר המקורית נת/במ/16/537. רק כעשור מאוחר יותר ולאחר דיונים רבים ומורכבים בוועדה המחוזית ובוועדת המשנה להתנגדויות, שהביאו לשינויים רבים בתוכנית, פורסמה ביום 29.9.2005 תוכנית נת/537/16א למתן תוקף ונכנסה לתוקפה ביום 14.10.2005. התוכנית חלה על חטיבת קרקע ששטחה כ-660 דונם והמצויה בחלקה הדרום מערבי של העיר נתניה. במתחם המערבי של התוכנית, מתחם "אגם 1", מצויה בריכת החורף בריכת דורה. ברצועה הדרומית של התוכנית מצוי ריכוז מיוחד של פרחי אירוס הארגמן. התוכנית נדונה במשך תקופה ארוכה בוועדה המחוזית ועברה שינויים רבים עד לאישורה. ז. לעניין בריכת דורה עולה כי בפני וועדות התכנון היו הנתונים הנדרשים. בסעיף 18 לתוכנית שכותרתו "הוראות לשימור בריכת דורה בשצ"פ 500" נקבע כי דו"ח שימור ערכי טבע בבריכת דורה יהווה את הבסיס להכנת תוכנית השימור והפיתוח ומכאן שהצורך בשימור בריכת החורף עמד לנגד עיני מוסדות התכנון ונלקח בחשבון טרם גיבושה הסופי של התוכנית. פרוטוקול ועדת המשנה להתנגדויות מיום 13.4.2003 (נספח יב' לתשובת המשיבים 3-1) מעיד על השינויים שהוכנסו בתוכנית לאור ההתנגדויות לרבות צמצום היקף הבנייה וניוד חלק מזכויות הבנייה על מנת לשמר את הבריכה. הועדה סירבה להכריז על שטח בריכת דורה כ"שמורת טבע" כמשמעה בחוק הגנים הלאומיים ושמורות טבע אתרים לאומיים ואתרי הנצחה-התשנ"ח-1998 לאור בקשת המשיבה 16-עיריית נתניה והמשיבה 2 -הועדה המקומית וטענתם כי ברצונם לשמר את הבריכה כשטח ייחודי הפתוח לציבור הרחב. לאור האמור ולאור הראיות שהוצגו לפני בתיק זה, מצאתי כי אישור התוכנית על-ידי הוועדה המחוזית ביחס לבריכת דורה נעשה תוך הפעלת שיקול דעת תכנוני ולאחר שקילת מכלול השיקולים הרלוונטיים תוך עריכת איזון ראוי ביניהם ואין מקום להתערבות בית המשפט בהחלטה מקצועית זו. במהלך השנים שקדמו לגיבושה של התוכנית, לא הגישו "הגופים הירוקים" האמונים על הגנת הסביבה כדוגמת העותרת 1 - עמותת אט"ד או החברה להגנת הטבע כל התנגדות לתוכנית. כך גם לגבי המשרד לאיכות הסביבה. מי שהגישה התנגדות-הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים ביקשה להכריז על הבריכה כשמורת טבע ולאמץ במלואו את הדו"ח לשימור הבריכה. ההתנגדות הוגשה ב-2.9.1999. משגובשה התוכנית המתוקנת ומשהוכנסו בה השינויים לאור קבלת חלק מההתנגדויות , לא ביקשה עוד רשות הטבע והגנים להתנגד לה ואף היתה לחלק מוועדת ההיגוי שתפקידה ללוות ולפקח מקרוב אחר כל שלבי ביצוע התוכנית במטרה לשמר את ערכי הטבע, בהתאם לסעיפים 18(ב) (1) ו-(2) לתוכנית . לפיכך, משלא הוגשו התנגדויות לתוכנית הסופית שגובשה ומשזו יצאה לדרך, לא ניתן עוד לעוצרה ולפגוע בהסתמכות בעלי המגרשים, יזמי הפרויקט ומבצעיו וכן צדדים שלישיים. מדובר במעשה עשוי ללא אפשרות להשבת המצב לקדמותו. לעניין האירוסים- חוות הדעת שצירפו העותרים לעתירתם , לרבות חוות הדעת בנושא אירוס הארגמן המבוססת על סקר שהתבצע שנים קודם לכן ב-22.2.2001, לא הוצגו במועדם בפני רשויות התכנון במסגרת ההליך התכנוני בשלב ההתנגדויות או בכל שלב אחר ולפיכך אין להציגם היום. בנוסף, מקובלת עלי טענת המשיבות לפיה סקר אירוס הארגמן נערך בשיתוף רשות הטבע והגנים ולפיכך קיומו ותוכנו היו ידועים לה עת הגישה התנגדותה לתוכנית ועת בחרה שלא להתנגד לתוכנית המתוקנת ולא לערור על החלטת הוועדה המחוזית שקיבלה את התוכנית. נושא מצבור אירוס הארגמן אינו נושא חדש שזה מקרוב בא ולפיכך אין שוני מהותי בין העתירה המתוקנת לזו המקורית. בסעיף 18(ו)(3) לתוכנית ובפרק 3.2 ל"דו"ח שימור ערכי טבע בבריכת דורה" שהנו חלק בלתי נפרד הימנה והעוסק בשטחים פתוחים בתחום הפארק סביב הבריכה מצוין כי "יישמר קשר נופי רציף בין הבריכה והפארק הסובב אותה לבין בתי הגידול הטבעיים האחרים שבאיזור (שמורת האירוסים, חולות החוף, שמורת פולג)". בנוסף, בסעיף 27 להתנגדות לתוכנית שהגיש מר קרן מצוין כי בדיון בוועדה המחוזית מיום 9.1.1995 העלתה נציגת המשרד לאיכות הסביבה את היות השלולית (בריכת דורה-מ.ר.) ערך לאומי המצוי ברצף עם שמורת האירוסים ומצוק החוף. הדיונים הממושכים בוועדה המחוזית טרם אישור התוכנית נסבו בעיקרם על הצורך בשימור הסביבה והטבע. הדיונים התקיימו תוך שיתוף ותיאום בין גורמים מקצועיים רבים והוועדה המחוזית קיבלה החלטותיה על בסיס חוות דעת מומחים שעמדו לנגד עיניה בכל שלבי התכנון. חוות הדעת עסקו רובן ככולן ברצף האקולוגי המצוי באזור לרבות בריכת דורה, שמורת האירוסים ושמורת נחל פולג. חוות דעת אלה מצאו ביטויים בשינויים שהוכנסו בתוכנית עד לגיבושה של התוכנית הסופית. לפיכך אין לפתוח את התוכנית לדיון מחודש בכל פעם שיתווספו חוות דעת חדשות. זאת ועוד, סעיף 18(ב)(1) לתוכנית קובע כי:"כל פעילות במגרש זה תעשה רק לאחר הכנת תוכנית שימור פיתוח ע"י אדריכל נוף רשוי ואישורה ע"י ועדת היגוי מלווה שתורכב מבעלי התפקידים הבאים: מהנדס העיר, אדריכל נוף, אקולוג, נציג ציבור, נציג משרד איכ"ס (איכות הסביבה-מ.ר.), נציג החברה להגנת הטבע, נציג מחלקת שפ"ע (שיפור פני העיר-מ.ר.) ומחלקת החינוך בעיריה, ונציג רשות שמורות הטבע וגנים לאומיים". סעיף 18(ב)(2) לתוכנית מגדיר את תפקידיה של "ועדת ההיגוי המלווה" מהם עולה שהוועדה מלווה ומפקחת מקרוב אחר ביצוע כל שלב בתוכנית תוך הבטחת שימור ערכי הטבע בה. מכאן שכל שלב בתוכנית נשקל ונבדק על-ידי הגורמים המקצועיים האמונים עליו. לאור האמור אין מקום להתערבות ביהמ"ש בהחלטת הוועדה המחוזית לאשר את התוכנית (לעניין זה ראו רע"מ 3186/03 מדינת ישראל נ' שלומית עין דור פ"ד נח (ד) 754, 766 (2004)). לעניין רשות הערר לוועדה הארצית-סעיף 110(א)(2) לחוק קובע שעל החלטת ועדה מחוזית בדבר אישור תוכנית או דחיית רשאי מי שהתנגדותו לתוכנית נדחתה, לערור בפני המועצה הארצית ברשות יושב ראש הועדה המחוזית. העותר 2- מר קרן ביקש רשות לערור ובקשתו נדחתה. על שיקול דעת יו"ר הועדה המחוזית בעניין מתן הרשות אמר כ' השופט ת' אור: "סעיף 110 לחוק התכנון והבניה יוצר מנגנון ערר פנים-מינהלי על החלטות הוועדה המחוזית… סעיף זה הינו חלק ממגמה כללית רחבה יותר בחוק ליצור גופי ערר שהם חלק מהמנגנון המינהלי, שתכליתם לקיים ביקורת פנימית על מעשי הרשות המינהלית... קיומו של מנגנון ביקורת פנימי תורם אפוא לאיכות ההליך המינהלי ולייעולו, אולם אליה וקוץ בה: שימוש בלתי מושכל במנגנון זה עלול לפגום בתרומתו. מחד גיסא, פתיחה גורפת מדי של מנגנון הביקורת בפני עררים ללא הבחנה תחתור תחת יעילות הפעלת מנגנון זה ותכביד ללא הצדקה על הליכי התכנון, מאידך גיסא, אטימת-יתר של מנגנון הביקורת מפני הגשת עררים תחתור תחת איכות המנגנון כמנגנון פיקוח ובקרה. תרומתו של מנגנון ביקורת פנים-מינהלי להשבחת ההליך המינהלי קשורה אפוא קשר הדוק בקיום מנגנון סינון אשר יווסת באופן יעיל את העררים שיובאו בפניו. סעיף 110 לחוק כולל מנגנון שתכליתו לסנן את היקף העררים המוגשים למועצה הארצית.…אשר להגשת ערר ברשות , אף כאן קיימת כאמור הבחנה שעניינה זהות העורר, אולם לכך מתווספת מסננת נוספת - נדרשת רשות להגשת ערר מאת יושב-ראש הוועדה המחוזית. דא עקא, הסעיף אינו מתווה את השיקולים שעל יושב-ראש הוועדה לשקול בבואו להחליט אם להיעתר לבקשה כאמור… בתי-המשפט המינהליים אשר בפניהם נדונה הסוגיה ניסו כוחם בעיצוב אמות-מידה שידריכו את יושב-ראש הוועדה המחוזית בהפעלת סמכותו. הובעו בעניין זה עמדות השונות זו מזו… מסופקני אם ניתן, או רצוי, לעצב כבר עתה קריטריונים חדים וברורים אשר ינחו את יושב-ראש הוועדה המחוזית להפעיל את הסמכות המוקנית לו בסעיף 110 לחוק…דומני שיש להותיר לפרקטיקה את מלאכת עיצובן של אמות-המידה הראויות. יש לפסוע בעניין זה צעד אחר צעד, כאשר כל מקרה ייבחן לגופו לפי נסיבותיו הספציפיות. בשלב זה הייתי מסתפק באמירה הכללית בלי למצות ובלי לפרט, שכדי שתינתן רשות ערעור למועצה הארצית, נדרש שהעניין יהיה חשוב עד כדי הצדקה לערב את המועצה אם בשל היותו בעל השלכה רחבה, אם בשל אופיו העקרוני, אם בשל היותו מלווה ברגישות ציבורית מיוחדת ואם בשל היותו נתון למחלוקת ציבורית קשה" (עת"מ 02 / 3663 ועד שכונת עין כרם נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, מחוז ירושלים פ"ד נז (2) 882, 890 (2003)). עמדת המשיבים היא כי רשות לערור למועצה הארצית תינתן רק במקרים שיש בהם לגוף זה יתרון מובהק: תכניות בעלות היבטי "מקרו", בה מהות ההחלטה הנה עקרונית או חדשנית או כאשר לסוגיה הנדונה יש השלכה כלל ארצית על מחוזית. לדעתם, התכנית הנדונה אינה עונה על קריטריונים אלה לאור שנדרש בה איזון נקודתי ברמה המקומית בדבר מספר יחידות הדיור ומיקומן. המערערים מצדם טוענים כי התכנית מעוררת היבטים בעלי חשיבות ציבורית רחבה המצדיקים מתן רשות ערר בפני המועצה הארצית. בין היתר, בשל הפגיעה בבריכת החורף הנדירה. בנסיבות המקרה שלפני לא מצאתי להתערב בשיקול הדעת שהפעיל יושב ראש הוועדה המחוזית בתוקף סמכותו עת שסירב ליתן לעותר רשות ערר. החלטתו נמצאה סבירה בנסיבות העניין לאור נימוקיה ולאור הדיון הממושך בתוכנית בוועדה המחוזית עד לגיבוש התוכנית הסופית המאזנת בין פעולות התכנון והבנייה לבין ההגנה על הטבע והנוף. לא מדובר בענייננו במדיניות תכנון ארצית כי אם במקרה מקומי ספציפי שבו לשיקול דעת הוועדה המחוזית יש יתרון . לאור האמור העתירה נדחית . לפיכך התייתר הדיון בבקשת העותרים לצו ביניים מיום 1.6.2009 שעניינו עצירת הפעולות להוצאת והעתקת פקעות וזרעי צמחיית אירוס הארגמן שבחלקו הדרומי של השטח נשוא העתירה. מעבר לנדרש אציין כי בפרק החמישי בחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה התשנ"ח-1998 העוסק בערכי טבע מוגנים נקבע בסעיף 33(ג): "לא יפגע אדם בערך טבע מוגן, אלא בהיתר כללי או מיוחד מאת המנהל". סעיף 33 (ה) מגדיר " "פגיעה"-לרבות השמדה, הריסה, שבירה, חבלה, קטיפה, עקירה, נטילה, שליה, הרעלה, שינויה של צורה או של תנוחה טבעית של ערך טבע או הפרעה למהלך התפתחותו הטבעית, לרבייתו או לשמירתו;" ביום 4.5.2009 נתנה רשות הטבע והגנים "היתר מיוחד לפגיעה בערך טבע מוגן" לעניין עקירת והעתקת פקעות האירוסים וזאת לאחר שבדקה מקרוב את הנושא. להיתר צורף דף הנחיות לביצוע ההעתקה. לפיכך, לא היה מקום ליתן צו כנגד פעולת העתקת פקעות אירוס הארגמן הנעשות כדין. בנסיבות העניין, ישאו העותרים, יחד ולחוד, בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורך דין בסכום של 40,000 ₪ בצירוף מע"מ ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום מתן פסק הדין ועד יום התשלום בפועל, בחלוקה כדלקמן: למשיבות 1 ו-3 (יחדיו) סך של 10,000 ₪. למשיבות 2 ו-16 (יחדיו) סך של 10,000 ₪. למשיבות 4, 6, 7, ו-9 סך של 5,000 ש"ח לכל אחת (בסה"כ 20,000 ₪ למשיבות אלו). בניהבריכת שחיה / בריכת מים