קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עתירה נגד החלטה של הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים: לפניי עתירה שהגישה אימאן חמדי מזיד (להלן - העותרת) נגד שר הפנים (להלן - המשיב) על החלטת הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים מיום 19.5.09, לדחות את בקשתה של העותרת להשבת רישיון הישיבה שלה בישראל. רקע עובדתי ודיוני העותרת נולדה בשנת 1969 בישראל והתגוררה במזרח ירושלים כתושבת קבע עד לשנת 1990. באותה שנה (1990) עזבה העותרת את ישראל ועברה לספרד עם בעלה, אזרח ספרדי ממוצא ערבי. בספרד קיבלה העותרת אזרחות ספרדית בעקבות נישואיה, ונולדו לה ולבעלה שני ילדים (ילידי 1991 ו-1996), שגם הם בעלי אזרחות ספרדית. בשנת 1998 שבה העותרת לישראל עם בעלה, אולם נפרדה ממנו זמן קצר לאחר מכן. ביום 25.8.98 הודיע המשיב לעותרת כי תושבותה פקעה, בשל העברת מרכז חייה לספרד משך כשמונה שנים וקבלת האזרחות הספרדית (נספח א' לכתב התשובה המעודכן). ביום 25.2.01 פנה בא כוחה דאז של העותרת אל המשיב בבקשה להשיב לה את הרישיון לישיבת קבע. ביום 6.2.02 נערך לעותרת שימוע (נספח ג' לכתב התשובה המעודכן). ביום 18.2.02 החליט המשיב כי אין מקום לשנות את החלטתו הקודמת בדבר פקיעת תושבותה של העותרת (נספח ד' לכתב התשובה המעודכן). ביום 2.5.04 נערכה שיחה טלפונית בין פקידת המשיב לבין העותרת ובה סיפרה לה העותרת על בעיות בקשר עם בעלה, על מצבה ועל מצב ילדיה. בשיחה זו התבקשה העותרת להעביר למשיב את הבקשה שהגישה לבית המשפט לענייני משפחה בנוגע לסכסוך עם בעלה, וכן את כל המסמכים המצויים בידה. ביום 14.9.05 הגישה העותרת תביעת גירושין כנגד בעלה לבית הדין השרעי בירושלים (נספח 2 לעיקרי הטיעון מטעם העותרת). ביום 11.4.06 שלחה העותרת למשיב מכתב בו פירטה בנוגע למצב הקשה בו נתונים יחסיה עם בעלה, האלימות המילולית והפיזית שהפעיל כלפיה (נספח ה' לכתב התשובה המעודכן). ביום 15.4.06 הגישה העותרת בקשה לרישיון ישיבת קבע וצירפה מסמכים המעידים על מרכז חיים בישראל. ביום 6.6.06 הודיע המשיב לעותרת כי אין שינוי בהחלטתו הקודמת בדבר פקיעת תושבותה (נספח ו' לכתב התשובה המעודכן). על רקע החלטה זו הגישה העותרת ביום 4.12.06 עתירה (עת"מ (י-ם) 1148/06). במסגרת ההליכים באותה עתירה הגיעו הצדדים להסכמה כי העתירה תימחק וכי העותרת תזומן לשימוע נוסף במשרדי המשיב. להחלטה זו ניתן תוקף של פסק דין (נספח ז' לכתב התשובה המעודכן). ביום 25.1.07 נערך לעותרת שימוע אצל המשיב (פרוטוקול השימוע, נספח ח' לכתב התשובה המעודכן). ביום 21.6.07 החליט המשיב להעביר את עניינה של העותרת לוועדה הבינמשרדית. ביום 22.8.07 הגישה העותרת את העתירה שלפניי. ביום 22.11.07 החליטה הוועדה הבינמשרדית לדחות את בקשתה של העותרת מהנימוקים הקודמים, וכן נוכח העובדה שטענתה על התנהגות בעלה הועלתה רק בשלב מאוחר יחסית (בשנת 2004) ולא גובתה במסמכים מתאימים (נספח ט' לכתב התשובה המעודכן). ביום 8.1.08 צירף בא כוח העותרת לתגובה שהגיש במסגרת העתירה מסמכים חדשים שלא עמדו בפני הוועדה הקודמת ובהם מסמכים הנוגעים לטיפול נפשי שעברו ילדי העותרת ותביעה למתן גט שהגישה לבית הדין השרעי. ביום 13.4.08 התקיים דיון בעתירה והמשיב הסכים להעלות את עניינה של העותרת לדיון נוסף בוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים. ביום 16.5.08 שבה הוועדה הבינמשרדית והחליטה לדחות את בקשת העותרת. באותו מועד החליט גם מנהל מינהל האוכלוסין לדחות את הבקשה. על פי ההחלטה, לא נמצאו טעמים הומניטאריים מספיקים והעותרת לא המציאה תימוכין המעידים על התנהגות בעלה כלפיה, כגון תלונות במשטרה או תיעוד רפואי, נכון למועדים הרלבנטיים לתלונות על מצבה. בנסיבות אלה, כך החליט ראש מינהל האוכלוסין, לא נמצאו טעמים המצדיקים את שינוי ההחלטה המקורית (ההחלטה צורפה להודעת עדכון מטעם המשיב מיום 15.7.08). ביום 6.10.08 התקיים דיון נוסף בעתירה, בו הסכים המשיב להעלות את עניינה של העותרת לדיון נוסף (שלישי במספר) בוועדה הבינמשרדית, לאחר עריכת שימוע. ביום 27.10.08 נערך שימוע נוסף לעותרת (נספח י"ב לכתב התשובה המעודכן). ביום 18.12.08 החליט ראש מינהל אוכלוסין במשיב לדחות את הדיון בוועדה כדי לאפשר לעותרת להמציא מסמכים התומכים בטענותיה וכן אישר להנפיק לה רישיון מסוג ב/1 לתקופה של 3 חודשים (נספח י"ג לכתב התשובה המעודכן). ביום 23.4.09 החליטה הוועדה לדחות פעם נוספת את בקשת העותרת. באותו מועד החליט ראש מינהל האוכלוסין לדחות את הבקשה, לאחר שקבע כי לא נמצאו כל הוכחות המבססות את טענות העותרת לאלימות מצד בעלה ונוכח העובדה שהיא אזרחית ספרד היכולה לשוב לארצה (נספח י"ד לכתב התשובה המעודכן). זו ההחלטה האחרונה (השלישית במספר) שקיבל המשיב בעניינה של העותרת. טענות העותרת העותרת טוענת כי היא נישאה בשנת 1991 בעל כורחה לבעלה, אזרח ספרדי ממוצא ערבי, עברה לספרד בעקבותיו וקיבלה אזרחות ספרדית באמצעותו. לטענתה, כתוצאה ממעשי אלימות של בעלה כלפיה וכלפי ילדיה במהלך שנות נישואיהם, היא נאלצה לברוח ארצה ללא ידיעתו והסכמתו. העותרת מוסיפה כי מאז שובה ארצה היא נתונה למסכת של התעללות נוספת מצד בעלה הכוללת איומים וניסיונות להחזיר את ילדיהם לספרד. לטענת העותרת, חוות דעת פסיכולוגיות שנערכו לילדיה העלו כי מצבם הנפשי קשה ביותר ונובע ממסכת התעללויות ומחשיפתם המתמשכת למריבות בין הוריהם. העותרת טוענת כי היא שמרה על זיקה לארץ משך כל שנות שהותה בספרד וכי היא לא עשתה פעולות כלשהן על מנת לקבל את הדרכון הספרדי, שהענקתו הוסדרה על ידי בעלה. העותרת מוסיפה כי היא התנגדה להעברת עניינה לבחינת הוועדה ההומניטארית, משום שממילא פקיעת התושבות שלה לא נעשתה כדין, נוכח העובדה שהתאזרחותה בספרד נעשתה ללא הסכמתה ושהיא לא ניתקה את זיקתה לארץ משך שנות מגוריה בספרד. לטענת העותרת, על המשיב להתחשב בכך שהיא חסרת השכלה כלשהי ושהיא אינה יודעת את השפה הספרדית ולא עבדה בספרד, אלא רק שירתה את בעלה אשר קנה אותה מאביה והתעלל בה. העותרת מפנה אל פסקי הדין בפרשות מחסן (עת"מ (י-ם) 279/07 מחסן נ' שר הפנים, ) ואבו חאג' (עת"מ (י-ם) 457/06 אבו חאג' שר הפנים, ) בהם נקבע כי רכישת אזרחות זרה והעתקת מרכז החיים לחו"ל לתקופה של יותר מ-7 שנים, אינם מהווים חזקה חלוטה לפקיעת התושבות. לטענת העותרת, המשיב התבסס בהחלטתו רק על העובדה כי היא רכשה אזרחות ספרדית, מבלי שהוא התמודד עם כלל הראיות המצביעות על זיקתה לישראל. לעניין החלטת הוועדה הבינמשרדית, טוענת העותרת כי באופן טבעי אין ברשותה הוכחות כתובות לכך שבעלה התעלל בה, נוכח העובדה שהיא פחדה כל העת לפנות למשטרה ולא ידעה לעמוד על זכויותיה. טענות המשיב המשיב טוען כי העותרת נוהגת בחוסר ניקיון כפיים, נוכח העובדה שהיא עושה דין לעצמה ושוהה בישראל עם ילדיה באופן בלתי חוקי, על אף שבקשותיה לקבל מעמד בישראל נדחו כולן. לטענת המשיב, העתירה כוללת מספר אי דיוקים, הנוגעים לגילה של העותרת ולמספר הפעמים שיצאה מהארץ לפני שעזבה אותה סופית בשנת 1991, כמו גם לטענתה כי המשיב המליץ להעניק לה מעמד של תושבת ארעית. המשיב מוסיף כי עתירת העותרת נגועה בשיהוי ניכר ולפיכך יש לדחותה. המשיב טוען כי מבחינה נורמטיבית, תוקפו של רישיון קבע יכול שיפקע בהתקיים תנאים מסוימים המפורטים בתקנות הכניסה לישראל, תשל"ג-1974 (להלן - תקנות הכניסה לישראל או התקנות). המשיב טוען כי תקנה 11(ג) לתקנות קובעת כי רישיון לישיבת קבע בישראל יפקע אם בעל הרישיון עזב את ישראל והשתקע במדינה אחרת, וכי יראו אדם כמי שהשתקע מחוץ לישראל אם הוא שהה מחוץ לישראל תקופה של 7 שנים לפחות, קיבל רישיון לישיבת קבע באותה מדינה או קיבל אזרחות זרה. לטענת המשיב, במקרה שלפנינו מתקיימות שתיים מהחלופות המופיעות בסעיף, נוכח העובדה שהעותרת קיבלה אזרחות ספרדית במהלך שהותה בחו"ל וכן העתיקה את מרכז חייה לחו"ל לתקופה של כ-10 שנים. המשיב טוען כי נוכח נסיבות אלו פקע כדין רישיונה של העותרת לישיבת קבע בישראל. המשיב טוען כי לא נפל פגם בהחלטת הוועדה הבינמשרדית וודאי שלא נפל בה פגם מהותי המצדיק את ביטולה. לטענת המשיב, הוועדה יכולה להמליץ על קבלת מעמד מטעמים הומניטאריים ולפנים משורת הדין, כך שבמקרה והבקשה מסורבת לא נפגעת זכות קנויה של הפרט. לטענתו, העותרת לא עמדה בקריטריונים לפנייה לוועדה, אך למרות זאת הועברה פנייתה לוועדה לפנים משורת הדין. המשיב טוען כי בקשת העותרת נבחנה לעומקה והוחלט לסרב לה תוך מתן משקל מלא לנסיבותיה, בעיקר נוכח העובדה כי העותרת וילדיה הינם אזרחי ספרד, כאשר חלק גדול מחייה הבוגרים עברו במדינה זו. המשיב מוסיף כי לוועדה נתון שיקול דעת רחב ביותר ורק במקרים חריגים יתערב בית המשפט בהחלטותיה. המשיב טוען כי החלטת הוועדה במקרה זה אינה נוגעה בפגם כלשהו, וודאי שלא חמור, המצדיק את התערבות בית המשפט תוך חריגה מהכלל הרגיל. המשיב טוען כי בניגוד לטענת העותרת בעתירה לפיה היא ברחה מבעלה, עולה מכתב התביעה שהיא הגישה לבית הדין השרעי כי היא החליטה לשוב עם בעלה לארץ באופן קבוע. המשיב אף מטיל ספק בטענתה של העותרת כי בעת מגוריהם בספרד היא הפילה את עוברה כתוצאה מהתעללות בעלה, נוכח העובדה כי אין לה כל תיעוד לכך, ולו מרופא משפחה. המשיב טוען כי לאור סתירות אלו ואחרות ונוכח העובדה כי העותרת לא גיבתה את טענותיה העובדתיות בראיות מתעדות, לא ניתן לקבל את התיאור העובדתי המפורט בעתירה ועל כן יש לדחותה. דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, המסמכים המצורפים והמצב המשפטי, באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את העתירה ולהורות על השבת תושבותה של העותרת. עניינה של העותרת הועבר לדיון בפני הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים, אשר דחתה את בקשתה להשבת תושבות בשלוש החלטות שונות. הפסיקה חזרה וקבעה כי שיקול הדעת של הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים הינו רחב ובית המשפט יתערב בו רק במקרים חריגים ויוצאי דופן. עם זאת ברי כי אין מדובר בשיקול דעת מוחלט של הוועדה והחלטותיה נתונות לביקורת שיפוטית על פי הקריטריונים הבסיסיים המחייבים את רשויות המינהל, ועל כן בית המשפט רשאי להתערב בהן במקרים המתאימים (ראו לדוגמא עת"מ (י-ם) 8634/08 שם טוב נ' משרד הפנים, , מפי כבוד השופט ד. חשין). לפיכך יש לבחון האם הוועדה הבינמשרדית שקלה בהחלטתה את מכלול השיקולים ההומניטאריים הנוגעים לעותרת, והאם ההחלטה אכן הביאה בחשבון ואיזנה בצורה נכונה את כל הנתונים והנסיבות הרלוונטיים למקרה. במקרה שלפנינו, לאחר שבחנתי את החלטותיה של הוועדה הבינמשרדית ואת מכלול הנתונים הנוגעים לעותרת, הגעתי למסקנה כי הוועדה לא פעלה כנדרש, לא נימקה את החלטותיה ולא התייחסה בצורה מאוזנת וראויה לנתונים ולנסיבות שהיו בפניה, וזאת על אף העובדה שעניינה של העותרת הועלה לדיון בפניה שלוש פעמים. עיון בהחלטות הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים מעלה שקיימות בה תמיהות ופגמים מהותיים: ראשית, ההחלטות אינן מנומקות כלל ושנית, אין בהן התייחסות לתשתית העובדתית המלאה והרלוונטית הנדרשת למקרה שנדון בפניה. 18. אשר להעדר הנמקה, גם אם החוק פטר את שר הפנים מחובת ההנמקה בהחלטות המתקבלות על פי חוק הכניסה לישראל, מן הראוי כי החלטה של הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים תהיה מנומקת עניינית ולו בקצרה. אך ברור הוא כי בהעדר הנמקה אין לבית המשפט יכולת אמיתית לקיים ביקורת עניינית על שיקול הדעת של הרשות המחליטה. זאת ועוד, בהעדר הנמקה גם שר הפנים, שהמלצת הוועדה הבינמשרדית באה בפניו ועליו לשקול אם לקבלה, אינו יכול לבחון בצורה עניינית ומקצועית את ההמלצה. 19. עיון בפרוטוקול הדיון של הוועדה הבינמשרדית מיום 22.11.07 (נספח ט' לכתב התשובה המעודכן) מעלה שלמעשה אין בנמצא החלטה של הוועדה הבינמשרדית. כל שיש הוא פירוט עובדתי של המקרה תחת הכותרת "דיון בוועדה ונימוקים" ולאחריו מופיעה "החלטת ראש מנ"א ויו"ר הוועדה" הדוחה את הבקשה. הלכה למעשה אין כל החלטה של הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים, דבר המהווה פגם של ממש. גם ההחלטה השניה של הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים (מיום 19.5.01) פגומה בהיותה לקונית וחסרת כל הנמקה. כל שנאמר באותה החלטה: "לסרב לבקשה". נוסח דומה חסר כל הנמקה ניתן למצוא גם בהחלטתה האחרונה (השלישית במספר) של הוועדה הבינמשרדית וכל שנאמר בה: "מסרבים לבקשה". לא ניתן לקבל דרך זו. נוכח הרגישות המיוחדת של ההחלטות שמקבלת הוועדה הבינמשרדית והסוגיות הרות הגורל הנדונות בפניה, קיימת חשיבות מיוחדת שהוועדה תעמוד בהנחיות ובנוהלים שקבע המשיב ותנמק את החלטותיה - ולו בקצרה - באופן שיאפשר להבין את עיקרי החלטתה והנימוקים לכך ולבקר במידת הצורך את החלטותיה. 20. פגם מהותי נוסף שנפל בהחלטת הוועדה הבינמשרדית נוגע לכך שהיא חסרה את התשתית העובדתית המלאה והרלבנטית הנדרשת לצורך החלטה בעניינים הומניטאריים בכלל ובמקרה הקונקרטי בפרט. העותרת עזבה את הארץ ועברה לספרד בגיל צעיר במיוחד (21), בעקבות נישואיה לבעלה לשעבר שהינו אזרח ספרד. במשך השנים בהן שהתה העותרת בספרד היא נותרה בביתה על מנת לטפל בילדים, לא יצאה לעבוד, לא למדה היטב את השפה הספרדית וכלל לא התערתה במדינה זו. העותרת גם לא צברה נכסים כלשהם בעת שהותה בספרד ולא יצרה קשרים עסקיים וחברתיים, נוכח העובדה שמיעטה לצאת מביתה. כך למשל טענה העותרת בעת השימוע שנערך לה ביום 25.1.07: "ש. במה את עבדת כשגרת בספרד ת. אני הייתי בבית גידלתי את ילדיי. ש. מתי רכשת את הדרכון הספרדי ת. נדמה לי שבשנת 92 לא זוכרת בדיוק. בעלי עשה הכל לבד לא הייתי לא חתמתי על שום מסמך הוא מכיר אנשים שעזרו לו." (נספח ח' לכתב התשובה המעודכן). במשך כל אותה תקופה המשיכה העותרת לשמור על קשר קבוע עם הארץ וביקרה מספר פעמים את משפחתה הקרובה בישראל. גם בגיליון השימוע שערך המשיב בעניינה של העותרת (מיום 6.2.07) הוא ציין במפורש כי היא שמרה על זיקה לארץ (נספח ג' לכתב התשובה המעודכן). לאור האמור לעיל עולה בבירור כי גם בעת שהותה של העותרת בספרד, זיקתה למדינה זו היתה תלויה כמעט לחלוטין בבעלה שהינו אזרח ספרדי, וברי כי בלעדיו היא לא היתה עוברת לספרד ולא זוכה לקבל בה מעמד כלשהו. יתרה מכך - וזה העיקר - גם כיום אין לעותרת, ללא בעלה, כל זיקה אמיתית הקושרת אותה לספרד, ובמידה והוא אינו נמצא לצידה במדינה זו, אין לה כל אפשרות אמיתית להשתקע בה ולהעתיק אליה את מרכז חייה, ללא כל משפחה, עבודה, נכסים, קשרים או מגורים. נראה כי משעה שהקשר בין העותרת לבעלה הגיע לקיצו בשנת 1999, כאשר חזרו לארץ, הסתיימה גם הזיקה הזמנית שקשרה את העותרת לספרד. 21. הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים שבחנה את עניינה של העותרת לא נתנה דעתה על כך שזיקתה של העותרת לספרד היתה תלויה לחלוטין בבעלה ומשעה שהיא נפרדה ממנו, היא איבדה כל אפשרות אמיתית לשוב ולהשתקע בספרד עם ילדיה. נראה כי הוועדה הבינמשרדית, האמונה על שקילת השיקולים ההומאניים הנוגעים למבקשים המופיעים בפניה, לא התייחסה כלל לקושי האמיתי הניצב בפני העותרת, שהינה אם חד הורית, חסרת השכלה, לשוב לספרד ולהשתקע בה דרך קבע, ללא בעל ועם שני ילדיה הקטנים, ללא ידיעה טובה של השפה הספרדית ומבלי ששיש לה כל משפחה וקרובים במדינה זו היכולים לתמוך בה כלכלית ונפשית, אפשרויות עבודה, נכסים או היצע מגורים. הוועדה התבססה רק על כך שהעותרת הינה אזרחית ספרד, אולם ברי כי נתון זה כשלעצמו אינו מספיק כדי לאפשר לעותרת להעביר את מרכז חייה לספרד, והתבססות עליו בלבד היא בגדר התייחסות חלקית ומוגבלת למציאות מתוך זווית פורמלית וצרה, שאינה מביאה בחשבון את ההקשר הכללי והרחב יותר של המקרה ההומאני. לעומת היעדרו של קשר ממשי כיום בין העותרת לספרד, בולטות הזיקות הקושרות את העותרת לישראל: העותרת היתה תושבת ישראל, היא נולדה וגדלה בה עד לגיל 21, שאז עזבה אותה למען בעלה הספרדי למשך כשמונה שנים. משפחתה הקרובה של העותרת (הוריה, אחיה וכו'), גרים כולם בישראל. בעת שגרה בספרד, העותרת לא ניתקה את הקשר עם משפחתה בישראל ושבה לבקר אותם מספר פעמים. העותרת עצמה שבה לישראל באופן סופי בסוף שנות התשעים (השנה המדויקת אינה ברורה), וחיה בישראל עם ילדיה מזה כ-10 שנים (מסמכים המעידים על מרכז חיים של העותרת בישראל צורפו כנספח 21 לעיקרי הטיעון מטעם העותרת). הוועדה הבינמשרדית התעלמה כמעט לחלוטין מנסיבות אלה, והתעלמות זו אינה עולה בקנה אחד עם החובה המנהלית הבסיסית של הוועדה להביא בחשבון את כלל הנתונים והנסיבות הנוגעים למבקש ולא רק את הנתונים הפורמליים שהם ממילא ברורים וידועים. 22. כפי שצויין, אין בפני החלטות מסודרות ומנומקות של הוועדה הבינמשרדית אלא רק החלטות של ראש רשות האוכלוסין שהוא גם יו"ר הוועדה הבינמשרדית. אין מדובר בפגם טכני אלא בעניין מהותי שהוא בעל חשיבות מיוחדת. הנימוקים להחלטה, כמו גם התשתית העובדתית, צריכים להיות כלולים בהחלטה של הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים שהיא הגוף הממליץ בפני המשיב. לא בכדי החליט המשיב שעניינים הדורשים התחשבות בנסיבות הומניטאריות יובאו בפני ועדה בינמשרדית בה מכהנים נציגים של משרדים שונים, שמטבע הדברים ראייתם ותחום מומחיותם שונה וקיימת חשיבות מיוחדת כי גם דעתם תשמע בצורה תקינה ועניינית. 23. זאת ועוד, מעיון בהחלטות של ראש רשות האוכלוסין נראה כי הוא התייחס בעיקר לטענת העותרת על האלימות של בעלה כלפיה, אולם החליט לדחות טענה זו ומאחר ולא היו לה תימוכין ותיעוד מספיק. זהו למעשה הנימוק המרכזי לדחיית הבקשה. כך, למשל, בהחלטתו מיום 16.5.08 קבע ראש רשות האוכלוסין: "לאחר שבחנתי את טענותיה של הנדון והמסמכים אשר צורפו במסגרת תגובת ב"כ הנדון, לא מצאתי לנכון לאשר מתן מעמד בישראל מאחר ולא נמצאו טעמים הומניטאריים מספיקים. הנדון לא המציאה תימוכין המעידים על התנהגות בעלה כלפיה, כגון תלונות משטרה או חקירת משטרה או תיעוד רפואי מהמועדים הרלבנטיים לתלונות המעידים על מצבה של הנדון". אכן, בידי העותרת לא היו מסמכים ותיעוד פורמאלי על תלונות שהגישה למשטרה או תיעוד רפואי על פגיעות גופניות שנגרמו לה כתוצאה ממעשי האלימות של בעלה. אולם בחינת מכלול נסיבות המקרה, הסבריה של העותרת והמסמכים שהגישה, מעלה כי די בהם כדי להעיד על מסכת היחסים הבעייתית והקשה ששררה בינה לבין בעלה. 24. ידוע הדבר שמעשי אלימות בתוך המשפחה אינם זוכים תמיד לתיעוד מסודר ולעיתים קרובות קיים חשש מובן של בני המשפחה בכלל ונשים בפרט להגשת תלונות על התעללות או על אלימות. לפיכך העדרו של תיעוד אינו יכול לשמש נימוק מרכזי - ולמעשה יחיד - לדחיית הבקשה, ועל הרשות לשקול את מכלול הנסיבות, לבחון את המסמכים שהומצאו ולהתחשב בנסיבות הקונקרטיות של המקרה שבפניה. בנסיבות מיוחדות של המקרה שבפני העדרם של תלונות או תיעוד רפואי אינו חזות הכל. אדרבה, יש להביא בחשבון כי מדובר בעותרת השייכת למגזר הערבי, חסרת השכלה לחלוטין, אשר בגיל צעיר במיוחד נותקה ממשפחתה שנותרה בישראל וחיה עם בעלה במדינה זרה שאת שפתה היא אינה דוברת. בנסיבות אלה בולטת במיוחד תלותה המוחלטת של העותרת בבעלה וחששה המובן מפניו. ואכן, בשימוע שערך המשיב לעותרת (ביום 27.10.08) הסבירה העותרת מדוע היא לא פנתה לגורמים המוסמכים בתלונות נגד בעלה: "שאלה: כשהיו בעיות בינך לבין בעלך האם פנית למשטרה או לגורם אחר. תשובה: לא פניתי. שאלה: מדוע? ת: הייתי לבד, בעלי איים עלי שאם אני אפנה הוא יפגע בי, בנוסף היה לי מאוד קשה עם השפה והיה לי קשה לתקשר. ש: פנית לאנשים או לחברים כדי שיתערבו במצב. ת: לא פניתי לאף אחד. החברים של בעלי התעללו בי גם כך שלא היה לי אף אחד שיעזור. ש: כשהגעת לארץ התלוננת המשטרה? ת: לא אבל פניתי ללשכת הרווחה ברח' זהרה, אבל שם לא התייחסו אלי. פניתי לוריד אשרף סיף אבל גם הוא לא עשה דבר. ש: כשהיה מתעלל בך ומכה אותך בספרד האם פנית לבית החולים לטיפול? ת: פעם אחת, ובאותו זמן גם הפלתי. אבל אין לי אישור על כך. ש: הילדים שראו את המצב בבית, כיצד הרגישו? ת: הילדה שהיא יותר גדולה עברה משבר נפשי הכי קשה מאחר והיא ידעה מה בדיוק קורה. הילד הקטן פחות. היום שני ילדי מקבלים טיפול פסיכולוגי. הבת מרגישה הרבה יותר טוב הילד עדיין מתקשה בהרבה דברים". (הדגשה שלי - י.צ, נספח י"ב לכתב התשובה המעודכן). העותרת הסבירה כי היתה בארץ זרה לבד עם בעלה, כי הוא איים לפגוע בה, חבריו התעללו בה וכי לא היה לה שם אף אדם קרוב שיסייע לה. על רקע זה הסברה של העותרת כי חששה להתלונן נגד בעלה סביר ומשכנע ויש לקבלו. 25. העותרת צירפה חוות דעת פסיכולוגית בנוגע למצבם הקשה של ילדיה הקטינים ואת כתבי בית-הדין שהגישה במסגרת התביעה נגד בעלה (בבית הדין השרעי ובבית המשפט לענייני משפחה), מהם עולה כי התנהגותו של הבעל היתה קשה והביאה נזק ממשי הן לעותרת והן לילדיה. זאת ועוד, עוד בפנייתה אל משרד הפנים (ביום 11.4.06) טענה העותרת כי "התנהגותו האלימה של בעלה כלפיה נבעה כתוצאה מהתמכרותו לסמים" (נספח ה' לכתב התשובה המעודכן). טענה זו הוכחה כנכונה ובפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה מיום 16.7.01 קבע בית המשפט כי אין מחלוקת על כך שבעלה של העותרת נהג בספרד לצרוך סמים דרך קבע (סעיף 75 לפסק הדין תמ"ש (י-ם) 4330/01 פלונית נ' אלמוני, ). יצויין כי מסמכים אלה לא נועדו רק להוכיח את מצבה הקשה של העותרת וילדיה, אלא גם כדי להראות כי הקשר בין העותרת לבין בעלה, שהוא למעשה הגורם העיקרי ואף הבלעדי שקשר אותה לספרד, היה ממילא פגום ובעייתי ביותר, לווה באלימות והגיע אל קיצו זה מכבר. הסבריה של העותרת, על רקע מכלול נסיבות המקרה הקונקרטיות משכנעים וסבירים והיה על הוועדה הבינמשרדית להביאם בחשבון במסגרת שיקוליה, דבר שלא נעשה. 26. העדרם של מסמכים על תלונות או תיעוד רפואי אינו מפחית במקרה זה מהמסקנה העולה מהראיות האחרות שצורפו, לפיה הזיקות הקושרות את העותרת לספרד היו מלכתחילה רעועות ובעייתיות ביותר וכי הן באו אל קיצן משעה שהעותרת שבה לישראל ונפרדה מבעלה. די בראיות שהובאו בכדי לחזק את המסקנה האמורה לפיה מבחינה הומניטארית, לא היה - ובוודאי שאין כעת - כל קשר אמיתי בין העותרת לספרד, היחסים של העותרת עם בעלה היו קשים ומלווים באלימות ולאור זאת לא יהיה זה ראוי ומוצדק להורות לה לצאת מישראל לשוב למדינה זו. 27. הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים הינה גוף המורכב מנציגות של רשויות שונות שיש להן לעיתים נקודת מבט והתמחות השונה מזו של משרד הפנים. מדובר בגוף הדן בעניינים להם נודעת רגישות מיוחדת, על בסיס שיקולים הומניטאריים ונסיבות קונקרטיות של כל מקרה. בתי המשפט חזרו וקבעו כי התערבות בית המשפט בשיקולי הוועדה הבינמשרדית הפועלת על בסיס השיקולים ההומניטאריים והנסיבות המיוחדות הינו מצומצם ביותר. יחד עם זאת, ראוי להדגיש כי החלטות הוועדה הבינמשרדית אינן עומדות מעל ביקורתו של בית המשפט. בעניין זה קבעתי בעת"מ 705/07 : "אדרבה, שיקול הדעת הרחב המוקנה לוועדה וההתערבות המצומצמת בהחלטותיה מהוות שטר ושובר בצידו. הדבר מחייב את הוועדה לעמוד בהנחיות ובנוהלים המחייבים כלשונם או לפחות לפי מהותם בעת קבלת החלטותיה, וחשוב לא פחות, על הוועדה לקבל את החלטותיה על בסיס תשתית עובדתית עדכנית, מפורטת ורלבנטית לעניין הנדון בפניה ולנמק את ההחלטה - ולו בקצרה - באופן שיאפשר להבינה במידה והדבר נדרש להתערבות בה. 35. נוכח רגישות ההחלטות המתקבלות על ידי הוועדה הבינמשרדית והסוגיות הרות הגורל הנדונות בפניה, קיימת חשיבות מירבית לעמידה בנוהלים שקבע המשיב לדרכי פעילותה וקבלת החלטותיה של הוועדה הבינמשרדית. אין מדובר בעניין פורמאלי בלבד אלא בעניין מהותי היורד לשורשם של דברים" (מוסקרה נ' שר הפנים). בענייננו, החלטות הוועדה הבינמשרדית אינן עולות בקנה אחד עם הוראות הנוהל שהוציא המשיב הקובעות את דרך פעולתה של הוועדה. מדובר בהחלטות שאינן מנומקות כלל וחשוב לא פחות - הוועדה לא התייחסה ולא שקלה במסגרתן את כלל הנסיבות הרלוונטיות למקרה שבפניה ולא הסיקה את המסקנות מהמסמכים שהוצגו בפניה. על כן יש לקבוע כי מדובר בהחלטות פגומות וכך גם החלטותיו של המשיב, המבוססות על החלטות הוועדה הבינמשרדית. 28. ראוי לציין כי למרות שעניינה של העותרת הועבר לבדיקה של הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים, ב"כ העותרת חזר וטען כי העותרת שמרה כל העת על זיקותיה לישראל וכי לא היה בסיס להחלטת המשיב על פקיעת תושבותה. מהנתונים שבפני המבוססים על המסמכים שהוגשו עולה בבירור כי במהלך שהייתה הממושכת של העותרת בספרד היא שמרה על זיקה וקשר אמיתי עם ישראל (ראה בעניין זה קביעה של המשיב עצמו במסמך השימוע הראשון שנערך לעותרת, נספח ג' לכתב התשובה המעודכן). עם זאת, מאחר ועניינה של העותרת הועבר לבחינה של הוועדה הבינמשרדית שלוש פעמים ונוכח התוצאה אליה הגעתי, מתייתר הצורך להכריע בעניין זה. 29. בשולי הדברים יש להתייחס לטענות המשיב כי דין העתירה להידחות על הסף בשל חוסר ניקיון כפיים, עשיית דין עצמי, אי דיוק בפרטים ושיהוי מצד העותרת. דין הטענות להידחות, הן לאור המסקנות אליהן הגעתי בעתירה לגופה, והן לאור העובדה שהמשיב המשיך לטפל בעניינה של העותרת מספר שנים לאחר שקבע כי תושבותה פקעה, ובמסגרת זו ביקש מבית המשפט למחוק את העתירה הראשונה שהגישה העותרת על מנת שיוכל לערוך לה שימוע נוסף (נספח ז' לכתב התשובה המעודכן) ואף החליט להעביר את עניינה, ביוזמתו שלו ולמרות התנגדות העותרת, לוועדה הבינמשרדית לענייניים הומניטאריים. כמו כן יש לציין כי במסגרת הטיפול בעתירה הסכים המשיב להחזיר את עניינה של העותרת לדיון בוועדה הבינמשרדית פעמיים נוספות. בנסיבות אלה לא ברורה טענתו של המשיב כי יש לדחות את העתירה על הסף, בשל שיהוי ועשיית דין עצמי של העותרת, ואין כל הצדקה לקבלה. באשר לאי הדיוקים שנפלו לטענת המשיב בעתירה, הרי שאכן מדובר באי דיוקים ולא בהטעיות מכוונות, והם אינם מצדיקים את דחיית העתירה על הסף מבלי לברר לעומקן את טענות העותרת והנסיבות המיוחדות החלות בעניינה, כפי שנעשה לעיל. 30. לאור כל האמור הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את העתירה, לבטל את החלטת המשיב ולהורות למשיב להחזיר לעותרת את רישיון הישיבה שלה בישראל. המשיב ישא בהוצאות ושכ"ט העותרת בסכום של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ. משרד הפניםשהייה בישראל מטעמים הומניטאריים