קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סמכות עניינית לדון בעתירה נגד החלטה של ועדה מיוחדת ליישום תוכנית ההתנתקות: סעיף 137(ד) לחוק יישום תכנית ההתנתקות, תשס"ה-2005 (להלן - החוק), מסמיך את בית המשפט לענינים מינהליים בירושלים לדון בעתירה "על החלטה של ועדה מיוחדת" שמונתה לפי סעיף 137(א) לחוק, ושסמכויותיה הוגדרו בסעיף 137(ב) לחוק. העתירה שלפנינו מכוונת, בין היתר, נגד שתי החלטות שקיבלה הוועדה המיוחדת בענינו של העותר: בהחלטה הראשונה, מיום 26.12.07, אישרה הוועדה המיוחדת לעותר תשלום מיוחד בסך של 122,672 ₪ חלף המענקים הקבועים בסימן ב' לפרק ה' של החוק, וביטלה את החלטתה מיום 25.1.06 בה אושרה לעותר מקדמה בסך של 500,000 ₪ על חשבון התשלום המיוחד עבור מבנים במתחם "המרפסת הכחולה" ששימשו למגוריו (להלן - המתחם). בהחלטתה השניה של הוועדה המיוחדת, מיום 27.10.08, נדחתה בקשת העותר לשינוי ההחלטה הקודמת, בקשה שנומקה בראיות חדשות שהוצגו על ידי העותר לגבי זכויותיו במתחם. העותר מבקש בעתירה זו שבית המשפט יבטל את קביעת הוועדה המיוחדת בדבר העדר זכותו לתשלום מיוחד בגין המבנים שבמתחם, ויורה על "אשרור" החלטת הוועדה המיוחדת מיום 25.1.06 בדבר תשלום מקדמה בסך של 500,000 ₪ על חשבון התשלום המיוחד בגין מבנים אלה. הדיון בחלק הנזכר של העתירה מסור לסמכות בית משפט זה, שכן מדובר בתקיפת החלטה של הוועדה המיוחדת בנוגע לתשלום מיוחד בתוקף סמכותה לפי סעיף 137(ב)(2) לחוק "לאשר תשלום מיוחד, לפנים משורת הדין, למי שלא מתמלא בו תנאי מתנאי הזכאות לפיצויים לפי חוק זה". העותר אינו מסתפק בסעדים אלה, ומבקש במסגרת העתירה סעדים נוספים שהדיון בהם אינו מסור לסמכות הענינית של בית משפט זה. כאלה הם הסעדים המתייחסים לדרישת העותר לקבלת קרקע חלופית למגורים ולחווה חקלאית בפטור ממכרז, תחת הקרקע שהייתה ברשותו לצרכים אלה בשטח המתחם. סעיף 142 לחוק מסמיך את מועצת מקרקעי ישראל - לאחר התייעצות עם מינהלת סל"ע ובאישור שר האוצר - להעניק פטור ממכרז בעסקה במקרקעי ישראל עם זכאים לפיצוי בשל בית מגורים לפי סעיפים 35, 36 ו-38 לחוק או בשל עסק לפי סעיף 63 לחוק. העותר טוען כי ראש מינהלת סל"ע (משיבה 2) הכיר בכתב בזכאותו להקצאת קרקע חלופית בפטור ממכרז לפי סעיף 142 לחוק. לפיכך מבוקש בעתירה לחייב את מינהל מקרקעי ישראל (משיב 3) לפעול בהתאם להנחיית מינהלת סל"ע, ובהתאם לכך להקצות לעותר בלא מכרז קרקע חלופית למגורים ולחווה חקלאית, ולהנחות את משרד החקלאות ופיתוח הכפר (משיב 4) לבצע הקצאה כאמור. סעדים אלה אינם נכללים בסמכות של בית משפט זה: הוועדה המיוחדת, שרק על החלטתה ניתן להגיש עתירה מינהלית, אינה נזכרת כלל בסעיף 142 לחוק ואינה מעורבת בהליך קבלת ההחלטות על פיו. סעיף 142 אף אינו נזכר בסעיף 137 לחוק, התוחם את תפקידיה של הוועדה המיוחדת ואת ההחלטות אותן הוועדה מוסמכת לקבל. פועל יוצא מהעדר סמכות הוועדה המיוחדת הוא העדר סמכותו של בית משפט זה על פי סעיף 137(ד) לחוק. סעיף זה מסמיך את בית המשפט לענינים מינהליים בירושלים לדון אך ורק בעתירה מינהלית נגד החלטה של הוועדה המיוחדת ולא בעתירה נגד החלטה של רשות מינהלית אחרת, גם אם טיפולה של אותה רשות נעשה במסגרת חוק יישום תכנית ההתנתקות, דוגמת מועצת מקרקעי ישראל על פי סעיף 142 לחוק. לא ייפלא אפוא, כי בסדרה של בקשות שהגיש העותר בתיק בש"א 159/08 להארכת מועד להגשת העתירה - בקשות שהתקבלו כולן ומכוחן הוגשה העתירה במועד בו הוגשה - ביקש העותר ארכה רק להגשת עתירה מינהלית נגד החלטת הוועדה המיוחדת ולא להגשת עתירה מינהלית נגד החלטה של כל רשות אחרת. סמכותה של מועצת מקרקעי ישראל לפי סעיף 142(א) לחוק הנה לקבוע פטור מחובת מכרז לגבי "התקשרויות של מינהל מקרקעי ישראל לביצוע עסקה במקרקעי ישראל, שייערכו עם זכאים לפי סעיפים 35, 36, 38, או 63, לא יאוחר משלוש שנים מיום הפינוי... לגבי אזורים ובתנאים שייקבעו בהחלטת המועצה" (ההדגשה הוספה). העותר לא צירף לעתירה החלטה כאמור של מועצת מקרקעי ישראל, בה נקבעו אזורים ותנאים לתחולת פטור ממכרז בהקצאת קרקעות המדינה. ממילא אין העותר תוקף קביעה של מועצת מקרקעי ישראל באשר לאזורים ולתנאים שעל פיהם יוענק פטור ממכרז. דרישתו בעתירה היא שבית המשפט יכיר באופן ספציפי במעמדו כמתיישב בודד ויורה לפיכך למינהל מקרקעי ישראל להקצות לו בלא מכרז, באמצעות משרד החקלאות, קרקע חלופית למגורים ולחווה חקלאית. בעתירה לא צוין מיקומה של אותה קרקע חלופית, אך בבקשה שהוגשה על ידי העותר לוועדה המיוחדת ביום 21.8.08 (נספח י"א לעתירה) הובהר כי מדובר בחווה בנגב, אותה הקים העותר במימון אישי בהתאם לסיכום בינו למשרד החקלאות (ראו גם נספח ד-2 לעתירה). ככל שהסעד המכוון בעתירה נגד מינהל מקרקעי ישראל ומשרד החקלאות מתייחס לעצם דרישת העותר לכך שהקרקע בנגב עליה הוקמה החווה - או כל קרקע אחרת ברחבי המדינה - תוצא לשיווק על ידי המדינה ותוקצה לו, הרי מדובר בנושא שאינו נמנה עם הנושאים שניתן להגיש לגביהם עתירה מינהלית בהתאם לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, תש"ס-2000. תוספת זו אינה מונה בתוכה עניני הקצאת קרקעות מדינה. אולם גם אילו היה העותר חולף על פני משוכה זו, מצליח להראות כי הקרקע בה ממוקמת החווה בנגב הוצאה כבר לשיווק, ומגביל את דרישתו לקבלת פטור ממכרז באותו שיווק, גם אז לא היה בית משפט זה מוסמך לדון בעתירה. אמנם במקרה כזה העתירה נגד מינהל מקרקעי ישראל הייתה עשויה לבוא בגדר פרט 5 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים: עניני מכרזים. אולם בהיותה מתייחסת להקצאת קרקע בפטור ממכרז, סמכות השיפוט המקומית בעתירה הייתה מסורה לבית המשפט לענינים מינהליים בבאר-שבע שבתחום שיפוטו מצויה החווה, כאמור בתקנה 2(א) סיפא לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לפיה עתירה מינהלית בעניני מקרקעין תוגש "לבית המשפט שבאזור שיפוטו נמצאים המקרקעין". סעדים נוספים שאינם יכולים להינתן בבית משפט זה, מתבקשים בעתירה נגד מינהלת סל"ע (משיבה 2). המינהלה הוקמה אף היא בחוק (בסעיף 4 שבו), אולם בהעדר הוראה בחוק המקנה לבית המשפט לענינים מינהליים סמכות לקיים ביקורת שיפוטית על החלטות המינהלה, הרי שמקומם של הליכי ביקורת אלו אינו בבית משפט זה. כך, גם אם יו"ר הוועדה המיוחדת משמש במקביל משנה לראש המינהלה. לפיכך יש למחוק מהעתירה גם את הסעדים שענינם מתן הוראות למינהלה בדבר אכיפת התחייבויותיה כלפי העותר ובדבר קיזוז המקדמה בסך 500,000 ₪ מהמקדמה שוועדת הזכאות אישרה לחברה בשליטת העותר. מחיקתם מהעתירה של משיבים וסעדים שאין לבית משפט זה סמכות שיפוט לגביהם, הנה מהלך בלתי-נמנע אף אם כתוצאה מכך יפוצל הדיון בענין זכויותיו של העותר על פי החוק בין ערכאות שיפוט שונות. יפים לכאן דבריו של בית המשפט העליון בע"א 2618/03 פי.או.אס. (רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ' ליפקונסקי, פ"ד נט(3) 497, 520-522: "אף אם נניח שאינטרס הציבור בריכוז תביעות גובר, לעניין אחד, על זכות התובע לתבוע בנפרד עילות שבסמכות ערכאה משפטית אחת, רב המרחק עד למסקנה שהאינטרס הציבורי האמור גובר על חלוקת סמכויות שקבע המחוקק... תובע אינו מחויב, באופן כללי, לרכז את כל עילותיו בתביעה אחת... הוא אף אינו יכול לרכז בתביעתו עניינים שאינם בסמכותו של בית המשפט שבפניו נדונה התביעה... בית המשפט יורה כאמור על פיצול הדיון בתביעה הכוללת עניינים שאינם בסמכותו... יש לשאוף לריכוז הדיון, אך רק עד קו תיחום הסמכויות שקבע המחוקק". לאור כל האמור אני מוחק מהעתירה את משיבים 2-4 ואת כל הסעדים החורגים מהחלטות משיבה 1 מיום 26.12.07 ומיום 27.10.08. בקשת העותר למתן פסק דין על פי העתירה בהעדר כתב תשובה - נדחית. בית המשפט טרם הורה על הגשת כתב תשובה, ולפיכך לא חלה בנדון תקנה 10(א) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, המתייחסת למקרה בו "הורה בית המשפט על הגשת כתב תשובה לעתירה". זאת ועוד. הסנקציה על אי-הגשת כתב תשובה אינה (כמו בסדר דין אזרחי) מתן פסק דין על יסוד העתירה אלא, כאמור בתקנה 10(ד): "משיב שלא הגיש כתב תשובה כאמור, לא יהא רשאי להשמיע את טענותיו בדיון בעתירה אלא ברשות בית המשפט". משיבה 1 תגיש כתב תשובה לסעדים שנותרו בעתירה עד ליום 5.11.09. הדיון בעתירה יתקיים ביום 15.11.09 שעה 12:00.תוכנית ההתנתקות / מפונים