קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עתירה תיאורטית: א. הצדדים: העותרים הינם תושבים מהישובים רמת ישי ובית שערים. המשיבה 1 - ועדת ערר מחוזית (להלן: "הועדה המחוזית") הנה הרשות שכנגד החלטתה מיום 25.03.08 (להלן: "ההחלטה"), מכוונת העתירה דנן. המשיבה 2 - חברת פלאפון תקשורת בע"מ (להלן: "חברת פלאפון"), הינה חברה למתן שירותי טלפון סלולארים, אשר הגישה בקשה למתן היתר בניה לתורן קרקעי ואנטנות סלולאריות בסמוך לישובי העותרים (להלן: "המתקן"). על החלטת המשיבה 3- הועדה המקומית לתכנון ובניה יזרעאלים (להלן: "הועדה המקומית") שלא לאשר בניית המתקן, הוגש הערר לוועדת הערר המחוזית. 5. המשיבה 4- הינה המועצה המקומית רמת ישי, אשר בשטח שיפוטה עתיד להיות מוקם המתקן. 6. המשיבה 5- סיגמא יזמות נדל"ן ופרוייקטים, הינה שותפות מוגבלת, אשר רכשה את זכויות הבעלות בחלקות הסמוכות לחלקה 24 גוש 11242 בה עתיד להיות מוקם המתקן. 7. המשיב 6- מר חנן ויטליס, הינו חוכר המקרקעין המיועדים לבניית המתקן. ב. רקע: 1. נושא הקמת אנטנות סלולאריות מוסדר בתוכנית מתאר ארצית- תמ"א 36 חלק א', מתקני שידור קטנים וזעירים (להלן: "תמ"א 36"). 2. ביום 28.11.05 הגישה חברת פלאפון בקשה להיתר בניה (להלן: "ההיתר") לועדה המקומית להצבת מתקן תקשורת קרקעי בשטח חקלאי הסמוך לישובי העותרים. 3. ההיתר התבקש, עקב קליטה בדרגת "כיסוי רע", במספר מצומצם של רחובות ברמת ישי, כאשר המתקן אינו דרוש לצורך היישוב בית שערים. 4. הבקשה להיתר הוגשה לגבי מתקן בגובה 54 מטר, אשר יוקם במרכז האגן הנופי של ישובי העותרים, במרחק כ- 300 מר' מבתי המגורים של העותרים. 5. הועדה המקומית, דחתה את הבקשה להיתר, תוך שהיא מתבססת על שיקול מרכזי בטעמיה, לפיו הצבת המתקן הגבוה תביא לפגיעה נופית קשה. 6. נוכח קביעת הוועדה המקומית, הגישה חברת פלאפון ביום 13.06.06 ערר לוועדת הערר המחוזית, כאשר במהלך הדיון בערר הסכימה חברת פלאפון להנמיך את המתקן המבוקש לגובה של 30 מר', אולם לא הציגה מפת כיסוי עדכנית עבור המתקן במתכונתו החדשה. 7. וועדת הערר יצאה לסיור בשטח המיועד, בסיור זה הציעה לצדדים לשקול את הקמת המתקן בבית העלמין הסמוך למקום, מאחר והמתקן יוכל להיות מסווה בסבך העצים הנטועים במקום. ההצעה נבחנה ע"י חברת פלאפון ואושרה, אולם, מזכירות היישוב בית שערים, המחזיקה בזכויות בבית העלמין, התנגדה (במועד זה) להצעה. 8. בנסיבות אלה, קיבלה ועדת הערר המחוזית את הערר ואישרה את מתן ההיתר. עם זאת, הוועדה בהחלטתה הציבה תנאי מוקדם להקמת המתקן במתכונתו הנמוכה: "על העוררת להציג לוועדה המקומית מפת כיסוי מעודכנת, המציגה כיצד לא נותרים באזור דרום רמת ישי אזורים המקבלים "כיסוי רע" (גם אם יש צורך בהגבהה קלה של התורן)" (ראה: סעיף 30 להחלטה). החלטה זו למתן היתר, חרף התנאי המוצב בה, הינה נשוא העתירה דנן. 9. בדיון מיום 07.10.08 טענו הצדדים זו להכא ואלה להתם, ונענו להצעת ביהמ"ש לשוב ולבחון חלופות אפשריות להצבת המתקן, לרבות חלופת בית העלמין. 10. ביום 25.12.08, הגישה חברת פלאפון הודעה לפיה המושב בית שערים הודיע על הסכמתו להצבת המתקן בחלופת בית העלמין ואף נערך סיור משותף בין נציגי המושב לנציגי החברה, במהלכו נקבע המיקום המדוייק להצבת האנטנה (להלן: "ההודעה"). 11. המשיבה 5- סיגמא יזמות נדל"ן ופרוייקטים, הגיבה ומסרה כי אין באפשרותה למסור עמדתה ביחס להודעה מאחר ולא נטלה חלק במו"מ המתגבש בין חברת פלאפון ליישוב בית שערים. כן נמסר כי המושב בית שערים, אינו צד לעתירה, משכך הסדר הפשרה עימו אינו יכול לשמש בסיס להכרעה בעתירה. 12. ביום 08.01.09 הגיבה המועצה המקומית רמת ישי להודעה וציינה אף היא את מניעתה מלהגיב לאור העובדה כי לא נטלה חלק במו"מ המתגבש. 13. ביום 12.01.09 הגישה הועדה המקומית את תגובתה, לפיה החלופה המתגבשת בבית העלמין עדיפה על החלופה המקורית, אולם אין היא מייתרת את הצורך בפתיחת הליכי רישוי כמקובל. 14. ביום 12.01.09, הגישו העותרים, תושבי רמת ישי, תגובה לאקונית להודעה, לפיה, הם אינם מסכימים לחלפות בית העלמין, על כן, במידה וחברת פלאפון חוזרת בה מכוונתה להצבת המתקן במיקום נשוא העתירה, אזי עליה להגיש בקשה חדשה להיתר במקום המוצע. כן ביקשו העותרים ליתן החלטה המבטלת את החלטת ועדת הערר נשוא העתירה. 15. ביום 19.02.09 הגישה המועצה המקומית רמת ישי את תגובתה להודעה, לפיה היא מתנגדת להקמת המתקן בבית הקברות של בית שערים. 16. לאחר קבלת תגובות הצדדים כמפורט לעיל, הגישה חברת פלאפון ביום 01.03.09 בקשה למתן החלטה בעתירה. בבקשה צויין כי נחתם בינה לבין מושב בית שערים הסכם הרשאה להקמת האנטנה בשטח בית העלמין שבתחומיו. נטען כי התנגדות העותרים המתגוררים ברמת ישי הינה בעלמא ללא נימוקים ומתוך התנגדות עקרונית לאתר סלולארי באשר הוא, לפיכך, העותרים (מלבד תושבי בית שערים) לא הציעו כל חלופה מטעמם. כן הודגש כי ועדת הערר בסעיף 34 להחלטתה נשוא העתירה דנן, אישרה את הבקשה המקורית להקמת האנטנה בנחלת המשיב 6. עם זאת ציינה מפורשות כי החלופה העדיפה מבחינתה היא חלופת בית העלמין. על כן צויין בהחלטת ועדת הערר, כי אם בכל זאת, תתקבל הסכמת מושב בית שערים תוך 30 יום לחלופת בית העלמין, הרי בכפוף להמצאת המסמכים עפ"י כל דין, תאושר הבקשה להקמת המתקן בתחומי בית העלמין. לאור האמור, הוגשה הבקשה לאישור חלופת בית העלמין או לחילופין, לאישור הבקשה המקורית להצבת המתקן. ג. טענות העותרים בתמצית: כאמור, העותרים עומדים על התנגדותם להקמת המתקן, הן במיקומו המקורי והן בבית העלמין ולפיכך מבקשים ליתן החלטה המבטלת את החלטת ועדת הערר. לאור התנגדותם של העותרים להודעה, הרי שלא אייתר סקירת תמצית טענותיהם כפי המובא בעתירה עצמה: 1. נטען כי החלטת ועדת הערר לוקה בחוסר סבירות קיצונית, בהחלטה נפלו פגמים מנהליים המחייבים ביטולה: 2. פירוש מוטעה לתמ"א: ההחלטה ניתנה תוך שוועדת הערר פירשה את הוראות תמ"א 36 באופן מוטעה, בניגוד לרוח הוראות התמ"א ותוך פיחות והחלשת תכליתן ומטרתן. מדברי ההסבר לתמ"א 36, עולה כי מתקני שידור יוקמו תוך שמירה על שלוש עקרונות: א. עקרון השמירה על בטיחות מפני השפעות קרינה. ב. עקרון מזעור הפגיעה בנוף. ג. עקרון פישוט וייעול הליכי הרישוי וההקמה. ועדת הערר סברה בהחלטתה כי השיקול הנופי הינו נחות אל מול שאר השיקולים, או כדבריה: "יש לזכור כי ברמה העקרונית, מנחה אותנו התמ"א לתת משקל רב לחשיבות הכיסוי הכלל ארצי של התקשורת האלחוטית, בעוד השיקולים הנופיים זוכים למשקל נמוך יותר" (ראה: סעיף 19 להחלטה). לטענת העותרים, סברה זו, איננה מנומקת או מעוגנת בפרשנות משפטית ראויה. לדידם, השיקול הנופי גובר על שיקולי כיסויי הקליטה, לחילופין, לשני הפרמטרים משקל זהה, אך בוודאי התמ"א אינה מבכרת את שיקול הכיסוי על השיקול הנופי. 3. ההיתר ניתן להקמת אנטנה בחלקה חקלאית פתוחה, הממוקמת באגן היישובים הסמוכים בלב השטח, תוך פגיעה בוטה במרחב הנופי. ועדת הערר קבעה כי על חלקה זו חלה תמ"א 35 המסווגת את השטח כמרקם שמור משלוב ובאזור בעל רגישות נופית - סביבתית גבוהה. עם זאת מציינת וועדת הערר כי ישובי העותרים הינם באותו מעמד ולפיכך מסקנתה: "מבחינה תכנונית, האזור כולו אינו כזה אשר מוגדר כבעל חשיבות נופית גבוהה והוא מסוג האיזורים אשר המדינה החליטה "להקריב" מבחינה נופית, לטובת הפיתוח האורבאני" (ראה: סעיף 21 להחלטה). לטענת העותרים המסקנה המתבקשת היא הפוכה, מאחר והשטח מסביב לחלקה פותח ליישובים כפריים, אזי חובה על מוסדות התכנון לשמר את השטח הירוק בניהם, ההופך את אותם היישובים לכפריים. 4. קיומה של חלופה פחות פוגענית: עפ"י סעיף 32.2 לתמ"א 36: "בבקשה להקמת מתקן שידור קטן על הקרקע באזור פיתוח בבניה כפרית, השתכנע מוסד התכנון כי לא ניתן להיצמד למבנים או לתשתיות קיימים". בסעיף 8 להחלטה, הוועדה מאזכרת אופציה חלופית לפיה המתקן יוקם בבית העלמין הממוקם כ- 200 מ' מערבית למיקום המקורי בשל סבך העצים שבו משמע, כי וועדת הערר לא השתכנעה כי "לא ניתן להיצמד למבנים או לתשתיות קיימים", מאחר וקיימת חלופה פוגענית פחות, ההחלטה לוקה באי סבירות קיצונית. יתרה מזאת, ביום 08.05.07 פנתה הוועדה המקומית לחברת פלאפון במכתב ובו הוצגו מספר הצעות חלופיות להקמת המתקן, כגון הצטרפות לתורן קיים, שילוב כעמוד תאורה וכיוצ"ב. הצעות אלו נדחו כולן ע"י החברה מבלי שהציגה הסברים לסירובה וועדת הערר לא שקלה קיומן של הצעות אלו. בסעיף 9 להחלטתה, קבעה ועדת הערר מפורשות כי: "אין ספק שהצבת מספר אנטנות קטנות בתוך היישוב רמת ישי עצמו, יכולות לשפר אף יותר את הקליטה באזור". במקביל קובעת הועדה, כי מאחר ותושבי רמת ישי יתנגדו קרוב לוודאי להצבת האנטנות, אין בידה ברירה אלא לאשר את הצבת המתקן כפי המבוקש, קביעה זו יש בה משום חריגה מסמכות ועריכת איזון לקוי. 5. חוסר בהירות בהחלטה- ועדת הערר התירה את הצבת המתקן מבלי שלנגד עיניה מפת הכיסוי, על כן, נוסחת האיזון המתחייבת במקרה זה לקתה בכשל מהותי, נעשתה על סמך הדמיה, ודינה להתבטל. 6. פגיעה בזכות הטיעון- הדיון בפני וועדת הערר התבסס על הבקשה המקורית לקבלת היתר להצבת אנטנה בגובה 56 מר' והנספחים לה, הודעת חברת פלאפון כי היא מבקשת להנמיך את האנטנה, לא גובתה במסמכים נחוצים ובפרט במפת הכיסוי העדכנית. חוסר בהירות ביחס למצב העובדתי הביא לפגיעה בזכות הטיעון של העותרים. 7. מתן החלטות סותרות- ההחלטה שונה בתכלית השינוי מהחלטות אחרות אשר ניתנו ע"י אותה וועדת ערר. כך למשל בתיק ערר (חי') 170/06 עוגנים בירוק בע"מ נ' וועדה מקומית לתכנון ובניה גליל תחתון, , נדחה ערר שלא להעניק לחברה סלולארית היתר להקמת תורן בגובה 58 מר'. הוועדה דחתה את הערר על סמק הנימוק הנופי ותוך שהיא מבקרת את הצבת האנטנה תוך פגיעה נופית, בשל החשש מהתנגדות התושבים להצבתה בחלופה אחרת. לבסוף טוענים העותרים, כי העתירה דנן איננה מוקדמת או לוקה באי מיצוי הליכים, מאחר והעתירה מוגשת על ההחלטה העקרונית לאשר הקמת אנטנה, ועל בסיס הנימוקים העומדים ביסודה. עתירה זו מוגשת בגין ההחלטה הספציפית לאישור אנטנה בגובה 30 מר', מבלי שנבחנה מפת הכיסוי באיזון מול הפגיעה הנופית, ובדיקת אלטרנטיבה חלופית כמפורט לעיל. ד. טענות המשיבה 1 (ועדת הערר): ועדת הערר טענה כעיקר, כי שקלה את כל השיקולים כנדרש ואיזנה כראוי בין הפגיעה הנופית לבין הצורך בכיסוי שידור וקליטה טובים. כן נטען כי ההחלטה מבוססת על מומחיות ועדת הערר כמוסד תכנוני, ובכך, אין ביהמ"ש נוהג להתערב בנקל. ה. טענות המשיבה 2 (חברת פלאפון): כאמור לעיל, לאור חתימת הסכם ההרשאה בין חברת פלאפון למושב בית שערים, לפיו הושגה הסכמה עקרונית להצבת האנטנה בתחומי בית העלמין, מבקשת החברה לאשר את החלטת ועדת הערר לחלופת בית העלמין או לחלופין לאשר את הבקשה המקורית להצבת האנטנה כפי שאושרה ע"י ועדת הערר. צויין, כי החברה השקיעה מאמצים רבים בקידום חלופת בית העלמין, תוך שהיא נאלצת לשאת בעלויות גבוהות בהרבה, לעומת האתר שתוכנן כפי הבקשה המקורית ונפגעת מהעיכובים המתמשכים בהקמת מתקן התקשורת. נטען כי עקב הקרבה לבסיס חיל האויר ברמת דוד, קיימת מגבלת גובה באזור, המכבידה על אופציה למציאת חלופות נוספות, וכי האנטנה במתכונתה החדשה תוכננה תחת אילוצים ומהווה פשרה הנדסית מבחינת החברה. כן צויין כי התנגדות העותרים נטולת נימוק ונובעת מתוך גישה עקרונית המתנגדת להקמת אתר סלולארי באשר הוא. ו. טענות המשיבה 3 (הוועדה המקומית): בכתב תגובתה לעתירה הצטרפה הועדה המקומית לסעד המבוקש וטענה כי אישור לפגיעה נופית כעת, יוביל לפתיחת פתח לבקשות דומות נוספות. כן נטען לקיומן של חלופות פוגעניות פחות. כאמור, לאור הודעת חברת פלאפון, הודיעה הועדה המקומית, כי החלופה המוצעת בבית העלמין עדיפה על החלופה המקורית, אולם אין היא מייתרת הצורך בפתיחת הליכי רישוי כמקובל לרבות הגשת בקשה להיתר כדין ובצירוף כל הנדרש עפ"י דין לרבות אישורי הרשויות וחתימת הגורמים הנוגעים בדבר עפ"י תוכנית המתאר הרלוונטית, זאת על מנת שבקשה כאמור תיבדק ע"י הצוות הטכני של הועדה המקומית ותובא לדיון במליאת הועדה כמקובל. ז. טענות המשיבה 4 (מועצה מקומית רמת ישי): עם הגשת העתירה הצטרפה המועצה המקומית רמת ישי לטענות העותרים, טענה באשר לחשיבות השיקול הנופי ולפגם שבקבלת ההחלטה בהעדר מפת כיסוי עדכנית. לאור הודעת חברת פלאפון ציינה המועצה כי כלל לא נטלה חלק במו"מ בין חברת פלאפון לתושבי בית שערים שאינם בעלי דין בתיק. בהמשך הודיעה המועצה כי היא מתנגדת להקמת המתקן בבית העלמין וככל שבכוונת חברת פלאפון לשנות את מיקום האנטנה הסלולארית, הרי שיהיה עליה לפעול עפ"י הליכי הרישוי המקובילים, לרבות בחינת השפעת האתר החדש על תושבי המועצה. ח. טענות המשיבה 5 (חברת סיגמא): חברת סיגמא הצטרפה לנטען בגוף העתירה וטענה כי ועדת הערר נתנה פירוש מוטעה למשקל השיקול הנופי. כן טענה חברת סיגמא כי אין פסול בקיומו של אינטרס כלכלי עקב בעלות על מקרקעין סמוכים ולפיכך קבלה על ועדת הערר אשר ראתה לדחות את טענותיה ה"כלכליות". עם קבלת הודעת חברת פלאפון, הודיעה חברת סיגמא כי כלל לא נטלה חלק במו"מ המתגבש בין חברת פלאפון ליישוב בית שערים. כן נמסר כי המושב בית שערים, אינו צד לעתירה, משכך הסדר הפשרה עימו אינו יכול לשמש בסיס להכרעה בעתירה. ט. דיון: 1. בפני הודעת המשיבה 2 (-חברת פלאפון) מיום 01.03.09 כמפורט לעיל, ולפיה מושב בית שערים חתם על הסכם הרשאה עימה להצבת המתקן בבית העלמין שבתחומי המושב. מכאן ש"התורן" לעתירה- הקמת המתקן באגן הנופי שבין היישוב רמת ישי למושב בית שערים, בטל, לפיכך הפכה העתירה שלפני לעתירה תיאורטית ועיסוק בה יקיים "דיון של בית מדרש". ועדת הערר המחוזית קבעה בסעיף 34 להחלטתה נשוא העתירה כי: "יש לקבל את הערר. על הועדה המקומית להוציא לעוררת היתר בניה, בכפוף לכל דין ובכפוף להצגת מפת כיסוי כאמור בסעיף 30 להחלטה זו. עם זאת, היה ותתקבל הסכמת היישוב להקמת האנטנה בתחום בית העלמין וזאת תוך 30 יום ממועד החלטה זו, על העוררת יהיה להמציא את כל המסמכים הנדרשים עפ"י דין (וכן את מפת הכיסוי הנ"ל), למיקום החלופי אשר יאושר". (ההדגשות מכאן ולהלן שלי - י.כ.). יוטעם, ועדת הערר ציינה בסעיף 8 להחלטתה את העובדה כי הקמת המתקן במיקומו המקורי אכן כרוכה בפגיעה נופית ולפיכך הציעה לצדדים את חלופת בית העלמין: "במהלך הסיור, הצענו לצדדים לשקול את החלופה של בית הקברות, הממוקם כ- 200 מ' מערבית לחלקה. הסיבה העקרית לכך הייתה כי בית הקברות מוקף עצים גבוהים, אשר צפויים להסתיר חלק ניכר מהאנטנה (במיוחד לאחר שזו תונמך באופן ניכר מהמבוקש). הפגיעה הנופית תמוזער באופן משמעותי אם זו תעבור למקום. הבקשה נבחנה ע"י העוררת ואושרה. דא עקא, מזכירות היישוב בית שערים, אשר הינה המחזיקה בזכויות בבית הקברות, החליטה שאין היא מסכימה להקמת התורן במקום".. אף העותרים בנימוקיהם לעתירה טענו לאי סבירות ההחלטה נוכח קיומה של חלופה פוגענית פחות (לאמור, הקמת האנטנה בבית העלמין, ראה בהרחבה סעיף 31 לעתירה). 2. הלכה היא, בית משפט אינו דן בעתירות תיאורטיות: "עתירה המוגשת לבית המשפט צריכה להיות נפקות מעשית. עתירה שאינה מקיימת את דרישת המעשיות היא עתירה תיאורטית. במשפט המנהלי, בדרך כלל, עתירה תיאורטית לא תידון גופה. "הלכה היא שבית משפט זה אינו נדרש לעתירות תיאורטיות". הדברים נכונים גם כאשר העתירה התיאורטית מעלה שאלות משפטיות חשובות ועקרוניות". (ראה אליעד שרגא ורועי שחר, המשפט המנהלי כרך שני - עילות הסף, עמ' 241, (2008), להלן: "המשפט המנהלי"). ראה גם האמור בבג"צ 2406/05 עיריית באר שבע נ' בית הדין הארצי לעבודה, : "אכן, בדרך כלל בית המשפט לא ידון בעתירה, אף אם הייתה אקטואלית, משעה שנעשתה תיאורטית (בג"ץ 6055/95 צמח נ' שר הבטחון, פד"י נ"ג (5) 241, 250; להלן - פרשת צמח). כלל זה חל גם לגבי עתירות המעלות שאלות משפטיות חשובות ועקרוניות (בג"ץ 1853/02 נאוי נ' שר האנרגיה והתשתיות הלאומיות (לא פורסם) ). אמנם, לכלל זה חריגים, עליהם מצביעות העותרות, המתקיימים כאשר סירוב לדון בשאלות חשובות עקב הפיכתן תיאורטיות יוביל לכך שבית המשפט לא יוכל לדון בהן לעולם (בג"ץ 9279/04 חלפין נ' ראש ההוצאה לפועל (לא פורסם) ), או כאשר מבחינה מעשית אין בית - המשפט יכול לפסוק הלכה אלא כאשר היא מוצגת בשאלה כללית שאינה קשורה למקרה מסוים (פרשת צמח, בעמ' 250). אולם, המקרה שלפנינו אינו בא בגדר חריגים אלה". במקרה דנן עסקינן בעתירה ספציפית - קונקרטית המושתת על עובדות ונתונים, בבסיסם טענת העותרים באשר למפגע החזותי שייגרם כתוצאה מהצבת המתקן במיקומו המקורי. לשון אחר, העתירה עתה נטולת דרישת מעשיות ואינה מעלה שאלות משפטיות חשובות ועקרוניות אשר יתכן והיה בהן כדי הצדקת קיום דיון תיאורטי חריג בבית משפט זה (להרחבה בענין חריגים העשויים להצדיק דיון תיאורטי כאמור ראה "המשפט המנהלי", לעיל, בעמ' 246-250). עתירה יכול ותהפך לתיאורטית גם לאחר מועד הגשתה. מחלוקת ממשית, צריך שתתקיים בכל שלב משלבי הדיון בעתירה. כך למשל, ביהמ"ש העליון דחה עתירה העוסקת במניעת הריסתו של בית שלגביו הובהר כי אין בכוונת המשיבים להרסו (ראה: בג"צ 936/03 רומאנה נ' מפקד כוחות צה"ל). כך גם נקבע בבג"צ 6055/95 צמח נ' שר הבטחון, פד"י נ"ג (5) 241, 250, בעמוד 250: "אם המקרה הנדון בעתירה נפתר, מעצמו או בהחלטה, אין בית המשפט מוכן לדון יותר בשאלה המשפטית שהתעוררה באותו מקרה". בעניננו אנו, אין לייחד דיון בעתירה המבקשת לבטל היתר להקמת אנטנה במיקום מסויים, שעה שמבקש ההיתר מצא לו פתרון חלופי ואינו עומד עוד על זכותו להקמת האנטנה במיקומה המקורי. 3. לאור הודעת חברת פלאפון מיום 01.03.09 והסכם ההרשאה שנחתם בינה לבין המושב בית שערים, הגם שהסכם זה נחתם לאחר הגשת העתירה, הרי שהעתירה שבפני איננה מעשית עוד ועל כן יש למחקה כבר עתה. אין בסעד המבוקש בעתירה שירות מטרה שתועלת בצדה. בהקשר זה יש להוסיף כי אין נפקות לעובדה כי מושב בית שערים אינו צד לעתירה זו. הסכמת המושב להצבת האנטנה בבית העלמין אשר בתחומיו, מעקרת הלכה למעשה את הדיון בטענות הצדדים אודות הפגיעה הנופית וטענות נוספות הרלוונטיות להצבת המתקן במיקומו המקורי. 4. מכל אלה ובהתאם לס' 8 לחוק בתי המשפט לענינים מנהליים, התש"ס - 2000 ובכלל זה, הנני מורה על מחיקת העתירה. 5. בנסיבות אלה הדיון הקבוע ליום 19.03.09 בטל. ויודגש, אין במחיקת העתירה בכדי או לייתר הצורך בהגשת המסמכים הנדרשים עפ"י דין באשר להקמת האנטנה במיקומה החדש, או בכדי לפגוע בטענות הצדדים, היה והמתקן במיקומו החדש לא יקבל את ההיתרים הדרושים להקמתו. 6. בנסיבות, איני רואה ליתן צו להוצאות. עתירה מוקדמת / תיאורטית / כוללנית