פטור מארנונה למוסד חינוך

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פטור מארנונה למוסד חינוך: 1. עתירה זו עניינה בסירובה של הממונה על מחוז ירושלים במשרד הפנים לקבוע כי העותרת, אורט ישראל, היא "מוסד חינוך" כמשמעו בפקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין) 1938 (להלן - פקודת הפיטורין). ההחלטה ניתנה במסגרת בקשת העותרת לקבלת פטור מארנונה בגין שלוש מכללות ללימוד על תיכוני טכנולוגי אשר היא מפעילה בירושלים. העובדות הצריכות לעניין 2. העותרת, רשת חינוך כלל ארצית, מפעילה בירושלים, בין היתר, שלוש מכללות טכנולוגיות. בשתיים מהן לומדים עתודאים לפני שירות צבאי (כיתות י"ג-י"ד) (להלן - המכללות לעתודאים). מכללות אלה פועלות בנכסים המשמשים גם כבתי ספר תיכוניים של העותרת. במכללה השלישית לומדים תלמידים מעל גיל 18 שאינם לפני שירות צבאי. במשך השנים היו שלוש המכללות פטורות מתשלום ארנונה. החל משנת 2003 חויבה העותרת בתשלום מלא של ארנונה בגין שלוש מכללות אלו. 3. העותרת פנתה לממונה על מחוז ירושלים במשרד הפנים (להלן - משיבה 1) בבקשה שתכיר בה כ"מוסד חינוך" לצורך קבלת פטור חלקי מארנונה בגין שלוש המכללות. בקשתה התבססה על סעיף 4(א)(IV)(א) לפקודת הפיטורין, הקובע: "4. למרות כל האמור בפקודת העיריות, :1934 - "(א) ארנונה כללית לא תוטל על כל בנין או קרקע תפושה אשר: ... (IV) הבעלות והחזקה עליהם הן בידי כל מוסד חינוך, בתנאי שהבנין או הקרקע התפוסה משמשים לאותו מוסד חינוך: - כגן-ילדים, בית-ספר, סמינר או בית-ספר מקצועי, או ...." משיבה 1 סירבה להכיר בעותרת כ"מוסד חינוך" לצורך הבקשה. משיבה 1 ציינה בהחלטתה כי בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון בעע"ם 10673/05 מכללת הדרום, עמותה לקידום החינוך הגבוה באשדוד נ' מדינת ישראל - משרד הפנים (מיום 11.6.07) (להלן - פסד הדין בעניין מכללת הדרום), רשימת המוסדות המפורטים בסעיף 4(א)(IV)(א) לפקודת הפיטורין הנה רשימה סגורה ומוסדות להשכלה מקצועית גבוהה אינם נכללים ברשימה זו. עוד צוין בהחלטה כי לעמדתה של משיבה 1, יש להבחין בין מוסד המקנה ידע לבין מוסד המקנה חינוך, וכי בהגדרת בית ספר יש לכלול בתי ספר לילדים עד גיל 18 העוסקים הן בהקניית ידע והן בהקניית חינוך. העותרת לא השלימה עם החלטה זו ומכאן העתירה. 4. יצוין כי במקור הופנתה העתירה גם נגד ההחלטה לחייב בארנונה את שתי המכללות לעתודאים, חרף העובדה כי אלה פועלות בנכסים המשמשים כבתי ספר תיכוניים של העותרת ואשר הנם פטורים מארנונה. לפי החלטה זו, יחושב שטח החיוב בארנונה לפי החלק היחסי של תלמידי המכללה מתוך כלל התלמידים הלומדים במבנים. לאחר שהמשיבות טענו כי על העותרת לפנות בעניין אל מנהל הארנונה בהתאם להליך הקבוע בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976, צומצמה העתירה ועיקרה כיום בהחלטת משיבה 1 כי העותרת אינה "מוסד חינוך" לצורך קבלת פטור מארנונה בגין שלוש המכללות אשר היא מפעילה בירושלים. עיקר טענות העותרת 5. העותרת טוענת כי המכללות הטכנולוגיות הוקמו לתכלית נעלה המקדמת את ערכי המדינה והחברה ועל כן יש לפרש את המושג "מוסד חינוך" בצורה רחבה אשר תאפשר מתן פטור מארנונה גם להן. לעניין המכללות לעתודאים טוענת העותרת כי הלימודים בהן מהווים המשך ישיר ללימודי התיכון, הואיל והם מתבצעים בהוראת אותם מורים ותוך שימוש באותן תשתיות. לפי הטענה, מרבית התלמידים הלומדים במכללות אלה למדו קודם לכן בבתי ספר תיכוניים הפועלים באותם מבנים. כל אלה מובילים לטענת העותרת למסקנה כי העותרת הנה "מוסד חינוך" גם בהקשר של מכללות אלה. כן נטען כי המושג "מוסד חינוך" אינו דורש קריטריון נוסף של הקניית ערכים בנוסף להקניית ידע. חרף זאת טוענת העותרת כי במכללות נשוא העתירה אין היא מקנה לתלמידים מקצוע בלבד, כי אם גם עקרונות שירות וערכים חינוכיים. 6. העותרת מוסיפה וטוענת כי ניתן ללמוד מסעיף 5ג(ה)(3) לפקודת הפיטורין, כי הפטור הקבוע בסעיף 4(א)(IV)(א) כולל מוסדות נוספים ולא רק מוסדות לתלמידים עד גיל 18. סעיף 5ג(ה)(3) נחקק במסגרת סעיף 5ג המגביל את הפטורים שניתנו בסעיף 4. סעיף 5ג(ה)(3) הנו חריג לסעיף 5ג, ולפי חריג זה, מוסדות בהם לומדים תלמידים עד גיל 18 יהיו פטורים מארנונה. לפי טענת העותרת, המחוקק אינו משחית מילותיו לריק, ולפיכך, אילו התכוון המחוקק בסעיף 4(א)(IV)(א) למוסדות עד גיל 18 בלבד, היה מבטל סעיף זה עם חקיקת סעיף 5ג(ה)(3). עוד טוענת העותרת כי גם מתן פטור מארנונה לאוניברסיטאות (במסגרת סעיף 5(י) לפקודת הפיטורין) תומך בעמדתה לפיה נכללים גם מוסדות מעל גיל 18 בהסדר הפטור הקבוע בסעיף 4(א)(IV)(א) לפקודה. לפי הטענה, לא ייתכן כי המחוקק יעניק פטור לאוניברסיטאות ויחייב בחיוב מלא את המכללות הטכנולוגיות, אשר משרתות אף הן מטרות חיוניות למדינה. 7. כן טוענת העותרת, כי בהתאם לסעיף 14 לפקודת הפיטורין ולפסיקה, צריכה משיבה 1 לקבוע אם העותרת היא "מוסד חינוך" ולא אם הפעילות בנכס ספציפי היא חינוכית. לטענתה, בדיקת הפעילות המתבצעת בנכס עצמו צריכה להיעשות על ידי הרשות המקומית. בהקשר זה מציינת העותרת כי הממונה על מחוז תל-אביב במשרד הפנים הכירה בה כמוסד חינוך לפני כשנה. 8. לבסוף טוענת העותרת כי משיבה 2 ביטלה את הפטור מארנונה בעניינן של המכללות נשוא העתירה, באופן רטרואקטיבי. לפי הטענה, ההודעה על ביטול הפטור ועל חיוב בארנונה, המתייחסת לשנת 2003 ואילך, נשלחה לעותרת רק במאי 2004. לפיכך טוענת העותרת, כי למצער, יש לבטל את החיוב בארנונה לשנת 2003. עיקר טענות המשיבות 9. משיבה 1 טוענת כי אין כל עילה להתערב בהחלטתה, הואיל ובית המשפט העליון כבר פסק כי מוסדות שעיקרם הקניית השכלה גבוהה או השכלה מקצועית גבוהה אינם בגדר "מוסד חינוך" וכי הרשימה הקבועה בסעיף 4(א)(IV)(א) לפקודת הפיטורין היא רשימה סגורה. כן נפסק באותו עניין כי "מוסד חינוך" מחייב קריטריון נוסף של הקניית ערכים בנוסף להשכלה. לטענתה, סיווג הלימודים כ"לימודי המשך" אינו משנה את העובדה כי מדובר בלימודים פוסט תיכוניים אשר אינם נכללים ברשימה הסגורה הקבועה בסעיף 4(א)(IV)(א) לפקודה. עוד טוענת משיבה 1, כי לשונו של סעיף 5ג(ה)(3) לפקודה מצומצמת ולעומת זאת, לשונו של סעיף 4 לפקודה רחבה וכוללת מוסדות נוספים שאינם נכללים בסעיף 5. לפיכך, מבקשת משיבה 1 לדחות את הטענה לפיה יש לפרש את סעיף 4 לאור קיומו של סעיף 5ג(ה)(3). כן טוענת משיבה 1, כי את טרונייתה של העותרת בעניין הפטור שניתן לאוניברסיטאות ולא למוסדות להשכלה מקצועית גבוהה, יש להפנות כלפי המחוקק ולא כלפיה. 10. משיבה 1 מבקשת לדחות גם את הטענה לפיה בסמכותה להכריע רק בשאלה אם העותרת הנה מוסד חינוך, ללא קשר למבנה הספציפי בו מדובר. העותרת מפעילה מוסדות רבים בכל רחבי הארץ ולכן טוענת משיבה 1 כי השאלה אם מדובר במוסד חינוך, צריכה להיבחן בכל מקום ומקום. תומכת בכך, לפי הטענה, העובדה כי ההחלטה בשאלה מסורה בידי הממונה על המחוז בו נמצא הנכס ולא בידי גוף ארצי. עוד מציינת משיבה 1 כי הממונה על מחוז תל-אביב במשרד הפנים תיקנה, עוד לפני הגשת העתירה, את החלטתה בעניין המוסד שמפעילה העותרת בתל-אביב. לפי ההחלטה המתוקנת, הכירה הממונה על מחוז תל-אביב בעותרת כ"מוסד חינוך" אך ורק בכל הקשור לשטח המשמש בלעדית כבית ספר תיכון. 11. משיבה 2 מבקשת לדחות את טענת העותרת בעניין החיוב הרטרואקטיבי בארנונה לשנת 2003. משיבה 2 טוענת כי כלל אין מדובר בחיוב רטרואקטיבי, הואיל והעותרת ידעה כבר במהלך שנת 2003 על כך שתחויב בארנונה. לטענתה, במהלך שנת 2003 התקיימו מספר ישיבות עם העותרת, בהן הובהר לה כי הפטור המלא מארנונה מבוטל וכי עליה להמציא נתונים לעירייה על מנת שזו תבחן את זכאותה לפטור לפי השימוש בנכסים. מרבית הישיבות לא תועדו ועל כן אין אסמכתה מפורשת לתאריכים בהן נערכו הישיבות. עם זאת, משיבה 2 מפנה בתשובתה למכתבה של העותרת מיום 23.11.03, בו ביקשה האחרונה ממשיבה 2 לפטור אותה מתשלומי ארנונה עתידיים. לפי הטענה, מכתב זה מלמד כי העותרת ידעה על החיוב בארנונה כבר בשנת 2003. משיבה 2 טוענת כי הן בפניות בעל-פה במהלך שנת 2003 והן במסמכים שונים, נתבקשה העותרת להמציא נתונים לצורך חישוב הארנונה אשר תשולם בגין המכללות לעתודאים. העותרת העבירה למשיבה 2 נתונים אלה רק ביום 17.5.04 וזו, לפי הטענה, הסיבה לכך שהודעת השומה לשנת 2003 נשלחה לעותרת רק במהלך שנת 2004. דיון והכרעה 12. דין העתירה להידחות. 13. השאלה הצריכה הכרעה בעתירה זו נדונה והוכרעה על ידי בית המשפט העליון בפסק הדין בעניין מכללת הדרום (כב' השופט א' רובינשטיין). באותו עניין נשאלה השאלה, אם בית ספר ללימוד ראיית חשבון וייעוץ מס לתלמידים מבוגרים הוא "מוסד חינוך" לצורך פטור מארנונה כללית על פי סעיף 4(א)(IV)(א) לפקודה. בית המשפט העליון השיב על שאלה זו בשלילה וקבע כי המונח "מוסד חינוך" אינו כולל מוסדות שעיקרם השכלה גבוהה והשכלה מקצועית גבוהה. בפסק דינו של בית המשפט העליון נאמר כי מתן פטור מארנונה גורם להכבדת נטל הארנונה על התושבים האחרים ולפיכך, פטור מארנונה יינתן רק מקום בו מצביע מבקש הפטור על הוראת חוק ברורה המורה על כך. את סעיף 4(א)(IV)(א) לפקודה והמונח "מוסד חינוך" המופיע בו, פירש בית המשפט העליון לאור רשימת המוסדות המפורטים בהמשך הסעיף: "תכלית החיקוק דנא מתחוורת לדעתי, ראשית, מרשימת המוסדות המפורטים בהמשך הסעיף, אשר מטרתם - ככלל, כאמור - פטור לחינוך והוראה בסיסיים, שהם מאשיות הקהילה" (סעיף י(1) לפסק הדין). אשר למוסדות המפורטים - גן ילדים, בית-ספר, סמינר ובית-ספר מקצועי - קבע בית המשפט העליון כי מדובר ברשימה סגורה של מוסדות חינוך והוראה בסיסיים בקהילה. כן נקבע כי אוניברסיטה, מכללה וכיוצא באלה, אינם באים בגדר "בית-ספר" או "בית-ספר מקצועי", הואיל ואין הם משרתים אותה תכלית של מתן חינוך בסיסי אשר הציבור מסכים להשתתף במימונו: "גישה פרשנות זו ניתן לתלות גם בשיקולי מדיניות, שתכלית החקיקה כרוכה בהם. ככל שמתרחקים ממובנם ה"גרעיני" של מוסדות החינוך - היינו, מוסדות שתכליתם חינוך והוראה בסיסיים, שככלל מיועדים לילדים ולנוער - כך קטן הבסיס הרעיוני של הסכמת הציבור בכלל, ובפרט ברשות המקומית, לגבי השתתפות במימונם... פרשנות לפיה כל מוסד בעל זיקה לתחום החינוך נופל בגדר סעיף 4 לפקודה וזכאי לפטור מארנונה, אינה תואמת מדיניות שיפוטית מרוסנת בשחרור מנטלי הארנונה, שהרי מטבע הדברים ינסו מוסדות רבים להגדיר עצמם כ"מוסדות חינוך" ככל שפן זה או אחר בעשייתם ניתן להעטות עליו זיקה חינוכית, וממילא יכבד הנטל על התושבים האחרים" (סעיף י"א(1) לפסק הדין). 13. לאור ההלכה שנפסקה בעניין מכללת הדרום, ברי כי מכללות, העוסקות בחינוך על תיכוני, אינן באות בגדר הפטור מארנונה הקבוע בסעיף 4(א)(IV)(א). אין בעובדה כי שתיים מן המכללות נשוא העתירה (המכללות לעתודאים) פועלות תוך שימוש בתשתיות של בתי ספר תיכוניים, כדי לשנות מסקנה זו. מכללות אלה הן מוסדות נפרדים, בעלי מטרות וקהל יעד שונים מאלה של בתי ספר תיכוניים. 14. גם הטענה בעניין היחס בין סעיף 5ג(ה)(3) לפקודת הפיטורין לבין סעיף 4(א)(IV)(א), נדונה ונדחתה בפסק הדין בעניין מכללת הדרום: "סעיף 5ג(ה) לפקודה אינו מעלה ואינו מוריד בענייננו, לטעמי. הוא פוטר מארנונה כללית, בין היתר, מוסד חינוך מוכר ובית ספר שבו ניתן חינוך - לרבות על יסודי - לתלמידים עד גיל 18 שנים. סעיף זה הוסף בחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקון חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2003), התשס"ג-2003; הצעת החוק (הצעות חוק - הממשלה תשס"ג, 19-18 לא כללה מוסדות חינוך, ואלה הוספו בהמשך. סעיף זה הוא בחינת טלאי, ואם מלמד הוא - לדידי כך דווקא בכיוון של גישה מצמצמת לגבי מוסדות להשכלה גבוהה, וממנה אין להסיק את ההיפך לגבי סעיף 4(א)(4)(1), כמשאלת המערערת" (סעיף י"א(3) לפסק הדין). לפיכך, דין טענת העותרים בעניין זה, להידחות. 15. אשר לטענה לפיה מתן פטור לאוניברסיטאות במסגרת סעיף אחר לפקודת הפיטורין, מלמד כי קיים בהכרח פטור מארנונה גם למכללות במסגרת ההסדר הקבוע סעיף 4(א)(IV)(א), הרי שדינה להידחות. בית המשפט העליון אמר את דברו בעניין הפטור הקבוע בסעיף 4(א)(IV)(א). כפי שטענה משיבה 1, את טענותיה של העותרת בעניין מתן הפטור לאוניברסיטאות ואי מתן הפטור למכללות, יש להפנות אל המחוקק. 16. אין לקבל גם את הטענה לפיה החלטת משיבה 1 צריכה הייתה להתייחס לרשת אורט ולא לנכסים (מכללות) אשר ביחס אליהם ביקשה רשת אורט את הפטור. ההוראה הרלוונטית לעניין זה קבועה בסעיף 14 לפקודת הפיטורין: "כל שאלה ... אם איזה מוסד הוא מוסד חינוך, יחליט בה הממונה על המחוז שבו נמצא הנכס אשר ביחס אליו נתבעים הפטורין ע"י ... אותו מוסד חינוך". לפי סעיף זה, נתונה לממונה על המחוז שבו נמצא הנכס אשר ביחס אליו נתבע הפטור, הסמכות להחליט אם מוסד התובע פטור מארנונה הנו "מוסד חינוך". באחת הפרשות הבהיר בית המשפט העליון, כי לאחר החלטת הממונה על המחוז, יחליט מנהל הארנונה אם הנכס משמש את מוסד החינוך לאחת מן המטרות שמנויות בסעיף 4(א)(IV)(א) (גן ילדים, בית-ספר, סמינר או בית-ספר מקצועי) וכן יבחן אם מתקיימים התנאים הנוספים הקבועים בסעיף זה (רע"א 8879/99 עיריית ת"א נגד המכללה לביטוח, פ"ד נז(2) 577, 585 (2003)). העותרת סבורה כי לפי אלה, רק מנהל הארנונה צריך להתייחס בהחלטתו לשימוש הנעשה בנכס. ואולם, אין הדבר כך. מפסק הדין בעניין מכללת הדרום עולה כי השאלה אם מבקש הפטור הוא "מוסד חינוך" קשורה קשר אמיץ בשאלה, מה אופי הפעילות אשר מקיים המבקש בנכס נשוא הבקשה. תפקידו של מנהל הארנונה בעניין זה הוא אחר. בסמכותו לבחון, אם כל חלקי הנכס או הנכסים אשר כלולים בבקשה לפטור מארנונה, משמשים לאחת המטרות המנויות בסעיף. כך למשל, בעניינו של סמינר למורות שהוכר כ"מוסד חינוך" על ידי משיבה 1, בדק מנהל הארנונה אם הפטור מארנונה חל גם על בניינים של הסמינר ששימשו כמעונות (עת"מ 8381/08 מכללת ליפשיץ ע.ר. 5830130003 נ' מנהל הארנונה בעירית ירושלים, , מיום 5.1.09). זאת ועוד. בשונה ממרבית המקרים שנדונו עד כה בפסיקה, ענייננו בעותרת שהיא רשת ארצית, המפעילה מוסדות רבים ומגוונים בכל רחבי הארץ. חלקם משמשים לאחת המטרות הקבועות בסעיף 4(א)(IV)(א) וחלקם לא. בנסיבות אלה, ובשים לב להלכה לפיה הוראת פטור מארנונה יש לפרש על דרך הצמצום הואיל וטמונה בחובה הכבדה במיסוי על האחר, סבירה וראויה היא עמדתה של משיבה 1, לפיה החלטתה אינה צריכה להינתן ביחס לרשת אורט הארצית באופן כללי, אלא ביחס לרשת אורט הארצית בכל הנוגע לנכסים (המכללות) אשר ביחס אליהם מוגשת הבקשה. עוד יצוין, כי ממילא אין המכללות נשוא העתירה נופלות ברשימה הקבועה בסעיף 4(א)(IV)(א) ולכן, גם אם הייתה ההחלטה ביחס לשימוש בהן מונחת לפתחה של משיבה 2, לא הייתה העותרת מקבלת את מבוקשה. אשר לטענה כי בבקשה דומה שהגישה העותרת לממונה על מחוז תל-אביב הוחלט כי העותרת היא "מוסד חינוך", אין בטענה זו ממש משהובהר על ידי משיבה 1 כי ההחלטה שונתה עוד לפני הגשת עתירה זו. 17. הטענה בדבר חיוב רטרואקטיבי בארנונה לשנת 2003, דינה אף היא להידחות. מתשובתה של משיבה 2 לעתירה עולה כי במהלך שנת 2003 התקיימו מספר ישיבות עם העותרת בעניין, בהן הובהר לה כי הפטור המלא מארנונה מבוטל וכי עליה להמציא נתונים לעירייה לצורך בחינת זכאותה לפטור לפי השימוש בנכסים. לתשובת משיבה 2 צורף תצהירו של מי ששימש בתקופה הרלוונטית כמנהל מחלקת מוסדות באגף השומה והגבייה במשיבה 2, התומך בטענה זו. כמו כן, העותרת לא הכחישה קיומן של ישיבות אלה. בנוסף, העותרת כתבה למשיבה 2 ביום 23.11.03 וביקשה לפטרה מתשלומי ארנונה עתידיים. מכתב זה אכן מלמד כי העותרת ידעה על ביטול הפטור המלא מארנונה ועל הכוונה לחייב אותה בארנונה, עוד בשנת 2003. משיבה 2 טענה כי הודעת השומה נשלחה לעותרת רק בשנת 2004 הואיל והעותרת שלחה רק ביום 17.5.04 את הנתונים שהתבקשה להמציא למשיבה 2. המכתב מיום 17.5.04 צורף לכתב התשובה והעותרת לא הכחישה עניין זה. משידעה העותרת כבר בשנת 2003 על ביטול הפטור ועל הכוונה לחייבה בארנונה, ומששלחה למשיבה 2 רק ביום 17.5.04 את הנתונים שנתבקשה עוד בשנת 2003 להמציא, המסקנה היא כי חיובה של העותרת בארנונה לשנת 2003 אינו חיוב רטרואקטיבי. סוף דבר 18. העתירה נדחית. העותרת תשלם לכל אחת מהמשיבות שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪. ארנונהדיני חינוך