קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויים על תוכנית ההתנתקות: העותרים בעתירה שלפניי, כליף תעשיות (1994) בע"מ והרצל כליף (להלן - "העותרים"), מבקשים מבית המשפט כי יורה על ביטול החלטת המשיבה, הועדה המיוחדת לפי חוק יישום תוכנית ההתנתקות, תשס"ה-2005 (להלן - "המשיבה" או "הועדה המיוחדת") מיום 23.6.08, שבה נדחתה בקשתם לתשלום מיוחד לפנים משורת הדין לפי סעיף 137(ב) לחוק. עיקרי העובדות וההליכים במהלך שנת 2005, עם ביצוע תוכנית ההתנתקות, נאלצו העותרים לנטוש מבנה תעשיה שבבעלותם באזור התעשייה ארז. בעקבות זאת הגישו העותרים בקשה לועדת הזכאות לפי חוק ההתנקות, לפיצוי לעסק פעיל לפי המסלול הנכסי הקבוע בסעיף 64 לחוק. במסלול זה, בשונה מהמסלול הפיננסי, מפוצה בעל העסק לפי שווי נכסיו, ולא לפי שוויו הפיננסי של העסק. לפי האמור בסעיף 4 לתוספת השלישית לחוק, פיצוי במסלול הנכסי בגין קרקע ומבנה יהיה בהתאם לעלות המתואמת של רכישת הקרקע והקמת המבנה כהגדרתה בסעיף 1 לתוספת השלישית. לפי הגדרה זו, בצירוף הגדרות נוספות המפורטות באותו סעיף, העלות המתואמת היא "המחיר המקורי" כפי שמופיע בטופס 1342(י"א) לפי תוספת א' לתקנות מס הכנסה (פחת), 1941 (להלן - "טופס הפחת") שהגיש בעל העסק למס הכנסה. בהתאם לאופן החישוב האמור בחנה ועדת הזכאות את המצוין בטופס הפחת המקורי שהגישו העותרים למס הכנסה ופסקה לעותרים פיצוי בגין הקרקע והמבנה בסכום כולל של 4,000,000₪ בערכי שנת 2003 (סכום של כ- 3,500,000₪ בגין המבנה וסכום של כ- 500,000₪ בגין הקרקע). במסגרת הדיון לפני ועדת הזכאות ביקשו העותרים מועדת הזכאות לעשות שימוש בסמכותה לפי סעיף 68 לחוק ולהמליץ לועדה המיוחדת להגדיל את הפיצוי שנפסק להם. לעניין זה טענו העותרים כי העלות האמיתית של הקמת המבנה הייתה גבוהה יותר משצוין בטופס הפחת וכללה סכומים שלא נרשמו בטופס הפחת המקורי, בסך של כ- 5,000,000₪. לתמיכה בטענה זו צירפו העותרים טופס פחת נוסף, שלא הוגש לרשויות המס בזמן אמת. כמו כן צורפו חוזים עם קבלנים שנערכו בשפה הערבית, שבהם מפורטות עלויות ניכרות בקשר להקמת המבנה, שלא צוינו בטופס הפחת המקורי שהוגש למס הכנסה. העותרים הסבירו את העובדה שסכומים אלה לא צוינו בטופס הפחת המקורי, בהנחיה שלטענתם קיבלו במסגרת ביקורת שנערכה אצלם מטעם רשויות מע"מ, שלפיה אין לקבל חשבוניות מהקבלנים שבנו את המבנה. בהחלטתה מיום 4.10.06, דחתה ועדת הזכאות, ברוב דעות, את בקשת העותרים. ועדת הזכאות ציינה כי ההסבר שהביאו העותרים לאי רישום ההוצאות האמורות בטופס הפחת המקורי הוא הסבר תמוה שלא הובאו לו כל תימוכין וכי גם אם אכן ניתנה לעותרים הנחיה מעין זו על ידי רשויות מע"מ, אין בה כדי לאיין את חובת העותרים לרשום את ההוצאות האמורות בספרי החברה. עוד ציינה ועדת הזכאות כי לא הוצגו אסמכתות כלשהן בקשר להוצאות הכספים המפורטים בחוזים, דוגמת העברות בנקאיות, שיקים או כל מסמך אחר. דעת המיעוט בועדת הזכאות ביקשה להפנות את העותרים לועדה המיוחדת וזאת, "עקב העובדה שהפיצוי שהועדה פסקה לתובעת אינו מתאים למבנה בסדר הגודל שהוצג לפני הועדה". ביום 19.3.07 הגישו העותרים בקשה לוועדה המיוחדת לפיצוי לפנים משורת הדין לפי סעיף 137(ב) לחוק. בבקשתם טענו העותרים כי המבנה האמור הוקם על ידם בהשקעה של סכומי עתק, בשיעור של כ- 4,750,000$ (נכון לשנת 2002) וכי חלק ניכר מעלות הקמת המבנה מומנה באמצעות הלוואות שנטל עותר 2 באופן אישי ושאותן הוא מתקשה להחזיר עד היום. עוד טענו העותרים כי החלטת ועדת הזכאות פיצתה אותם בפיצוי חסר, שכן הסכום שנפסק להם מהווה רק כ- 15% מעלות הקמת המבנה, כ- 15% משווי המבנה נכון למועד הפינוי לפי הערכת שמאי וכ- 25% מהפיצוי הממוצע הנפסק בגין מבנים בגודל ובאיכות דומה למבנה האמור. ביום 23.6.08 נתקבלה החלטת הועדה המיוחדת, שדחתה את בקשת העותרים לפיצוי לפנים משורת הדין. הועדה המיוחדת סברה כי העותרים לא הצביעו על נסיבות יוצאות דופן בגינן יש לסטות מעקרונות חישוב הפיצוי אשר נקבעו בחוק. וכך, בין השאר, קבעה הועדה המיוחדת: "חוק יישום תוכנית ההתנתקות קובע כי הפיצוי במסלול הנכסי ייקבע לפי הרשום בטופס הפחת של העסק. הועדה המיוחדת סבורה כי העדר רישום מדויק ומלא של עלויות מבנה בספרי החשבונות של החברה אינו פגם טכני שהועדה רשאית להתעלם ממנו, ולקבוע את הפיצוי על בסיס תשתית אחרת; בעיקר שעה שלא ניתן הסבר מניח את הדעת לאי הרישום. על המבקשת (ועל בעליה) היתה מוטלת חובה לדאוג לרישום נאות של ההוצאות אותן הוציאה לבניית המבנה ולרכישת הקרקע בדוחות הכספיים. מדובר בליקוי היורד לתשתית היחסים שבין החברה לבין רשויות המדינה. רישום נכון ומלא של נכסי החברה הוא תנאי הכרחי לקיומה של מערכת מס הוגנת וראויה, והעדרו הוא התעלמות חמורה מקיום חובה בסיסית של הנישום". העותרים מצדם לא השלימו עם החלטת הועדה המיוחדת והגישו את העתירה הנוכחית. עיקרי טענות הצדדים לטענת העותרים שגתה הועדה המיוחדת בכך שפעלה כמעין ערכאת ערעור על החלטת ועדת הזכאות ובכך שקבעה כי היא אינה רשאית, על פי הוראות חוק ההתנתקות, לפסוק פיצוי מעבר לרשום בטופס הפחת. לטענתם, אם תפקיד הועדה המיוחדת היה מתמצה בבחינת החלטת ועדת הזכאות בראי הוראות חוק ההתנתקות, ממילא לא היה בה כל צורך. לשיטת העותרים התכלית שבסיס הקמת הועדה המיוחדת היא לאפשר מתן פיצוי הוגן וראוי למפונים, לפנים משורת הדין, באותם מקרים שמתן פיצוי בהתאם לקריטריונים הרגילים הקבועים בחוק מביא לתוצאה בלתי צודקת. כפועל יוצא מכך, היה על הועדה המיוחדת להתמודד עם העובדה הברורה שבמקרה הנוכחי פסיקת פיצוי בגין המבנה בהתאם לרשום לטופס הפחת, שאינו משקף את העלות האמיתית של הקמת המבנה, תביא למצב של פיצוי חסר, שאינו בגדר פיצוי הוגן ואינו ראוי. לטענת העותרים, העובדה כי הרשום בטופס הפחת אינו משקף את העלות האמיתית של הקמת המבנה נלמדת לא רק מהצהרותיהם, אלא גם מחוזים שצירפו המפרטים את עלויות הקמת המבנה, מחוות דעת שמאי בדבר שווי המבנה ומהחלטות המשיבה עצמה, שפסקה פיצוי בסך של 1,400 ₪ ו- 1,200 ₪ למ"ר בגין מבנים שדורגו על ידי מינהלת סלע ברמת איכות נמוכה יותר מזו של המבנה נשוא העתירה. זאת, בעוד שהפיצוי שפסקה ועדת הזכאות בגין המבנה נשוא העתירה, שלפי הקריטריונים של מינהלת סלע הוא ברמת האיכות הגבוהה ביותר האפשרית, הוא בסך של כ- 410 ₪ למ"ר. עוד טוענים העותרים כי קביעת הועדה המיוחדת לפיה מבנים באיכות דומה עשויים להיות מוקמים בעלויות שונות אינה מתיישבת עם גישת הועדה המיוחדת במקרים אחרים, שבהם קבעה את העלות המשוערת של הקמת המבנה על סמך עלות הקמתם של מבנים דומים באזור. לתמיכה בטענותיהם מבקשים העותרים להסתמך על דעת המיעוט בהחלטת הועדה המיוחדת מס' 224/12, שבה הובעה עמדה שלפיה בנסיבות דומות לנסיבות המקרה הנוכחי מן הראוי לפסוק פיצוי למפונה המשקף את עלותו האמיתית של המבנה תוך הפחתת אותן עלויות מופחתות שחסכו המפונים בכך שהקימו את המבנה באמצעות ספקים שלא הוציאו חשבוניות. כמו כן מבקשים העותרים להסתמך על פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 5794/94 אררט נ' בן שבח (להלן - פסק דין אררט) שבו נקבע כי ניזוק שמסר הצהרה שאינה נכונה לרשויות המס בנוגע לגובה הכנסתו, יהיה זכאי לפיצוי בגין אבדן הכנסה לפי הכנסתו האמיתית ולא לפי האמור בהצהרתו השקרית. עוד מפנים העותרים להחלטות של הועדה המיוחדת שמהן עולה, לשיטתם, כי הועדה המיוחדת, בבואה לפסוק פיצוי ראוי והוגן למפונים, ידעה להתעלם מכך שמדובר במי שפעל בניגוד לחוק. לבסוף הפנו העותרים לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בע"א 11152/07 דגי שקמה בע"מ נ' ועדת הזכאות (להלן - פסק דין דגי שקמה). באותו עניין נקבע - לעניין עסק בלתי פעיל - כי פסיקת פיצוי לעסק שלא בהתאם להשקעה האמיתית שנעשתה לצורך הקמתו עומדת בניגוד לתכלית החוק וכי אין לשלול פיצוי בגין ההוצאות שהוצאו בפועל לצורך הקמת העסק מהטעם שהוצאות אלו לא נרשמו, בניגוד לדין, בטופס הפחת. המשיבה מצדה מבקשת לדחות את העתירה. לטענתה, היקף ההתערבות של בית משפט לעניינים מנהליים בהחלטות הועדה המיוחדת הוא מצומצם ומוגבל לעילות ההתערבות המנויות במשפט המינהלי. לעמדת המשיבה, בנסיבות העניין, כאשר לגרסת העותרים הם השמיטו מספריהם סכומים של כ- 18 מיליון ₪, מבלי שיש הסבר מניח את הדעת לכך, הפיצוי שניתן להם במסגרת החוק הוא פיצוי הגון וראוי. הוועדה לא נדרשה בהחלטתה לראיות אותן הביאו העותרים להוכחת עלויות הבנייה שכן לדעתה לא מתקיימים בעניינם של העותרים החריגים המועטים שנקבעו על ידה כעילה לסטייה מהוראות החוק הברורות המפנות לספרי העסק. המשיבה ציינה כי עסקים הבוחרים במסלול הנכסי הם, ככלל, עסקים אשר בשוק החופשי היה הביקוש להם נמוך מאוד, ומכאן כי הפיצוי שמקבלים בגינם על פי החוק עשוי לעלות לאין שיעור על שווים האמיתי. העסק של העותרים שעבורו הוקם המבנה, מפעל לייצור תכשיטים, היה עסק מפסיד. לכן חלק ניכר מהמבנה הושכר לבעלי עסקים אחרים והתשואה בגינו הייתה נמוכה ביחס להשקעה בו. עוד ציינה המשיבה כי הפסדי העסק לא נגרמו בשל תוכנית ההתנקות אלא בשל ההרעה שחלה במצב הביטחוני באזור התעשייה ארז לפני שהוחל בתוכנית התנתקות, ומכאן שאין מדובר במי שנגרמו לו הפסדים כתוצאה מההתנתקות או שזכה לפיצוי חסר. אשר לטענות העותרים בנוגע לעלות הקמת המבנה, ציינה המשיבה כי טענות אלה, שנתמכו רק בחוזים האמורים בערבית, נטענו לפני ועדת הזכאות, אשר מצאה אותן לא אמינות. בנוסף, העובדה שלפני ועדת הזכאות נטען כי ההוצאה האמיתית בגין הקמת המבנה עמדה על סכום של כ- 10,000,000 ₪, ואילו לפני הועדה המיוחדת נטען כי מדובר בסכום עתק של כ- 4,750,000$, מעידה כי מדובר בטענות שאינן אמינות. אשר לטופס הפחת, לטענת המשיבה, אינטרס הנישום הוא, ככלל, לציין בטופס הפחת סכום עלות הקמת מבנה גדול ככל הניתן. לפיכך, העובדה כי העותרים ציינו בטופס הפחת סכום קטן יותר מהעלות האמיתית של הקמת המבנה, ככל שהיא נכונה, יש בה כדי להעיד על מניעים פסולים של העותרים שבגינם לא צוינו הסכומים האמורים בטופס הפחת. יתרה מכך, לטענת המשיבה, העותרים ציינו את עלות הקמת המבנה כפי שנרשמה בטופס הפחת גם במאזני החברה ומכאן שלשיטת העותרים עצמם, הם הציגו גם מאזנים שאינם נכונים, דבר שמעיד אף הוא על התנהלותם הפסולה. המשיבה הבהירה כי בחוק ההתנתקות נקבע הסדר מיוחד לפיו מסד הנתונים הבסיסי שעל פיו יחושב פיצוי לעסק הוא דיווחי העסק לרשויות המס. זאת, על מנת להשיג דיוק, ואחידות בפיצוי ועל מנת שניתן יהיה להסדיר את נושא הפיצוי במהירות, ביעילות ומבלי להזדקק לדרכי הוכחה אחרות דוגמת הערכת שמאי. אופן החישוב האמור אף אושר על ידי בית המשפט העליון בפסק דינו בבג"צ 1661/05 מועצה אזורית חוף עזה נ' ראש הממשלה (להלן - בג"צ ההתנתקות), שבו צוין כי אין מדובר בדרך חישוב שתביא תמיד או ברוב המקרים לפיצוי חסר. לטענת המשיבה בפסק דין דגי שקמה אין כדי להועיל לעותרים, שכן באותו עניין נקבע כי מקום בו מדובר בעסק שאינו פעיל ניתן להוכיח את היקף ההשקעה במבנה ובקרקע לצורך הפיצוי לפי חוק ההתנתקות שלא בהסתמך על המצוין בטופס הפחת. זאת, בהעדר דרישה בחוק להוכיח את עלות המבנה דווקא באמצעות טופס פחת. בשונה מכך, בכל הנוגע לעסק פעיל, כמו במקרה הנוכחי, נקבע בחוק במפורש כי הדרך להוכחת עלות המבנה היא באמצעות טופס פחת. המשיבה מבקשת לדחות גם את טענות העותרים בנוגע לפסק דין אררט. זאת, הואיל ופסק הדין ניתן על יסוד פקודת הנזיקין, שבשונה מחוק ההינתקות, אינה כוללת הוראה לפיה הפיצוי יינתן בהתאם לדיווחי ההכנסה של הניזוק. לדברי המשיבה, חוק ההתנתקות קבע הסדר עצמאי מיוחד ונפרד שהעניק הטבות מפליגות למפונים בכל רכיבי הפיצוי השונים כאשר יחד עם הטבות והקלות אלו ישנם גם גדרים ברורים של הפיצוי ודרך חישובו. החדרת נורמות מהדין הכללי לתוך מערכת סגורה זו מהווה ניסיון לאחוז את המקל משני קצותיו. העותרים מבקשים ליהנות מעצם הזכות לפיצוי שהוגדרה בחוק ובה בעת לא לקבל את היקפה של הזכות שנקבעה באותו חוק. המשיבה מוסיפה כי גם אם נפנה לדין הכללי, הרי שזה מכיר בעקרון שלפיו "לא יצא חוטא נשכר". עוד טוענת המשיבה כי ההחלטה נשוא העתירה עולה בקנה אחד עם החלטות קודמות של הועדה המיוחדת. לטענתה, הועדה המיוחדת מעולם לא פסקה פיצוי בגין עלויות נכס שלא בהתאם לטופס הפחת בנסיבות דומות לנסיבות המקרה הנוכחי, שבהן מדובר בעסק פעיל שחייב בהגשת טופס פחת. בהחלטות שאליהן הפנו העותרים שבהן נפסק פיצוי בגין מבנים שלא בהתאם למצוין בטופס הפחת, דובר בנסיבות שבהן, מסיבות שונות, לא חלה על המפונה חובה לנהל ספרים, או בעסקים לא פעילים, שלגביהם, בהתאם לפסק הדין בעניין דגי שקמה, ניתן להוכיח את עלות המבנה גם בדרכים אחרות. לבסוף טוענת המשיבה כי מטענותיה שפורטו לעיל מתבקשת המסקנה לפיה הפיצוי שפסקה ועדת הזכאות לעותרים היה "פיצוי הוגן וראוי", המשקף את תכליות החוק ולכן לא היה מקום לפסוק להם פיצוי נוסף. דיון והכרעה פתח דבר יש לציין כי בבקשת העותרים לועדה המיוחדת נכללו, לצד הטענות בנוגע לפיצוי בגין המבנה, גם טענות שעניינן החלטת ועדת הזכאות שלא לפצות את העותרים בגין חלקים במבנה שהוקמו באופן בלתי חוקי וטענות שעניינן פיצוי חסר שנפסק לעותרים, לשיטתם, בגין רכיב הקרקע. הועדה המיוחדת דחתה טענות אלה והעותרים, שחזרו על חלקן גם בעתירה הנוכחית, החליטו לוותר עליהן במעמד הדיון בעתירה. מכאן שהשאלה היחידה שיש לדון בה במסגרת הדיון בעתירה היא זו הנוגעת להחלטת הועדה המיוחדת בעניין פיצוי העותרים בגין אותם סכומים שלטענת העותרים הוצאו בגין הקמת המבנה, אך לא נרשמו בטופס הפחת. בהתאם להוראות חוק ההתנתקות הקובעות הסדר מיוחד בנושא, הפיצוי בגין מבנה לעסק פעיל הוא בהתאם לעלות הקמת המבנה כפי שצוינה בטופס הפחת. אין חולק כי העלות שצוינה בטופס הפחת המקורי שהגישו העותרים לרשויות מס הכנסה היא כ- 3,500,000 ש"ח. לפיכך, בהתאם להוראות החוק, העותרים אינם זכאים לפיצוי נוסף בגין המבנה מעבר לסכום של 3,500,000 ש"ח, שצוין בטופס הפחת. הועדה המיוחדת מוסמכת על פי סעיף 137(ב) לחוק לאשר תשלום מיוחד, לפנים משורת הדין, "למי שלא מתמלא בו תנאי מתנאי הזכאות לפיצויים לפי חוק זה, אם ראתה, מטעמים שתפרט בהחלטתה, כי בשל נסיבותיו המיוחדות של המבקש מן הצדק לעשות כן". תקנה 5 לתקנות יישום תכנית ההתנתקות (כללים לאישור בקשה ולקביעת תשלום מיוחד (תשס"ו - 2005) קובעת כי בבחינת בקשה לאישור תשלום מיוחד לפי סעיף 137(ב)(2) תשקול הוועדה המיוחדת את "מכלול נסיבותיו של המבקש והטעמים שבעטיים לא מתקיים אצל המבקש תנאי מתנאי הזכאות לקבלת הפיצויים לפי החוק". על פי ההלכה הפסוקה, עילות ההתערבות של בית המשפט בהחלטות הועדה המיוחדת הן מצומצמות: "יודגש כי להבדיל מסמכות הביקורת הערעורית על החלטותיה של ועדת הזכאות, הרי סמכות הביקורת השיפוטית על החלטותיה של הוועדה המיוחדת נושאת אופי של ביקורת שיפוטית בג"צית על פי עילות המשפט המינהלי. דומה כי השוני בעניין זה נובע מההבדלים בתפקידן של כל אחת מהוועדות ומאופי הזכויות המוכרעות על ידיהן - בעוד שוועדת הזכאות מכריעה על פי הזכויות הקבועות בחוק, מכריעה הוועדה המיוחדת בבקשות החורגות ממסגרת החוק. לפיכך הביקורת השיפוטית על הכרעותיה של הוועדה המיוחדת מתמקדת בבחינת חוקיות החלטותיה ודרך קבלתן (ר' בג"צ ההתנתקות לעיל)" "ההתערבות של בית המשפט לעניינים מינהליים בהחלטת הוועדה המיוחדת אינה יכולה להתבסס על טעות גרידא בהחלטת הוועדה. ההתערבות שמורה למקרים בהם החלטת הוועדה המיוחדת נגועה בפגם מהותי מתחום המשפט המינהלי, המצדיק חריגה מהמבנה המוסדי הרגיל של חלוקת הסמכויות בין הרשויות וכניסת בית המשפט בנעליה של הרשות המינהלית" (עת"מ 1051/06 א.ט.ר חורפיש בע"מ נ' הועדה המיוחדת לפי חוק יישום תוכנית ההתנתקות (כב' השופט סובל)). השאלה הצריכה הכרעה במסגרת עתירה זו, היא, לכן, האם מתקיימת בנסיבות הנדונות עילה מעילות המשפט המינהלי, המצדיקה התערבות בהחלטת הוועדה המיוחדת לפיה העותרים אינם זכאים לפיצוי נוסף "לפנים משורת הדין" על זה שפסקה להם ועדת הזכאות. מטרת התשלום המיוחד לפי סעיף 137(ב) לחוק היא לאפשר מתן פיצוי במקרים חריגים, החורגים ממסגרת החוק, ובכלל זה לאותם מפונים שמסיבה זו או אחרת אינם זכאים לפיצוי בהתאם לקריטריונים שנקבעו בחוק, אך נסיבותיהם הן כאלו שמתקיימת לגביהם תכלית החוק הקובע פיצוי למפונים (ר' עת"מ (י-ם) 433/07 יוגב נ' הועדה המיוחדת , והאסמכתות שהובאו שם, וכן פסק דינו של כב' השופט עדיאל בעת"מ (י-ם) 469/06 יורשי המנוחה גרוסמן חנה ז"ל נ' מדינת ישראל, ). כפי שנקבע בבג"צ ההתנתקות שהוזכר לעיל, שבו נידון בהרחבה חוק ההתנתקות על היבטיו השונים, הוראות החוק שעניינן מתן פיצוי למפונים נועדו לפצות את המפונים בגין נזקים שנגרמו להם כתוצאה מתוכנית ההתנתקות. בכלל זה נקבע כי "יש להעניק לישראלי המפונה מהשטח המפונה אותו סכום בכסף, אשר יאפשר לו לבנות מחוץ לשטח המפונה את ביתו, עסקיו ושאר מערכות יחסיו שנפגעו בשל הפינוי, וזאת בתנאים דומים לתנאים שהיו לו בשטח המפונה" (עמ' 592-593 לפסק הדין, ההדגשה שלי - מ.א). נוכח זאת, דומה כי הפיצוי במסלול הנכסי לעסק פעיל בגין מבנה נועד לפצות עסק פעיל שנאלץ, כתוצאה מיישום תוכנית ההתנתקות, לפנות נכס הממוקם בשטח המפונה, בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מפינוי זה, ולאפשר לבעל העסק להקים עסק דומה מחוץ לשטח המפונה. המנגנון שנקבע לצורך קביעת שיעור הפיצוי האמור מתבסס, כאמור, על עלות הקמת המבנה כפי שצוינה בטופס הפחת שהגיש העסק לרשויות המס. בבג"צ 1661/05 הנ"ל קבע בית המשפט העליון כי ה"עלות המתואמת" של המבנה היא בגדר "קירוב סביר להערכת שווי", שאכן עלולה להביא במקרים מסוימים להערכת שווי בחסר, אך בה במידה היא עשויה להביא, במקרים אחרים, להערכת שווי ביתר. בנסיבות אלה נמנע בית המשפט העליון מלהתערב בקביעות המחוקק בעניין זה. המחוקק הסמיך, כאמור, את הועדה המיוחדת לפסוק פיצוי "לפנים משורת הדין, למי שלא מתקיים בו תנאי מתנאי הזכאות". הוועדה המיוחדת סברה כי נסיבותיהם של העותרים אינן באות בגדר החריגים המועטים שנקבעו על ידה כעילה לסטייה מהוראות החוק הברורות המפנות לרישום בטופס הפחת ואינן מצדיקות פסיקת פיצוי "לפנים משורת הדין". העותרים בטיעוניהם לא הצביעו על עילה כלשהי כגון חריגה מסמכות או חוסר סבירות קיצוני, המצדיקה, על פי הדין, התערבות בהחלטת הוועדה המיוחדת. העותרים מטעמים השמורים עמם בחרו לציין בטופס הפחת סכום מופחת ובלתי נכון. העותרים לא הציגו טעם מניח את הדעת להימנעותם מציון העלות האמיתית של הקמת המבנה בטופס הפחת וממילא לא הוכיחו כי נמנעו מלעשות כן מחמת קושי אובייקטיבי כלשהו. כמו כן, העותרים הציגו מספר מצגים, שאינם מתיישבים זה עם זה ולו בקירוב, בכל הנוגע לעלות הקמת המבנה. זאת ועוד, בניגוד לטענת העותרים, לא ניתן ללמוד לעניין המקרה הנוכחי מפסק הדין בעניין דגי שקמה. אכן, כפי שציינו העותרים, באותו עניין נקבע כי פסיקת פיצוי לעסק שלא בהתאם להשקעה האמיתית שנעשתה לצורך הקמתו עומדת בניגוד לתכלית החוק וזאת גם כאשר מדובר בהוצאות שלא נרשמו, בניגוד לדין, בטופס הפחת של העסק. עם זאת, כפי שציינה המשיבה, באותו עניין דובר בעסק שאינו פעיל, ולעניין זה, בשונה מלעניין עסק פעיל, לא נקבע בחוק כי עלות הקמת הנכס תקבע בהתאם למצוין בטופס הפחת. באופן דומה, גם בהחלטות קודמות של הועדה המיוחדת, שבהן נפסקו פיצויים בגין נכסים שלא בהתאם למצוין בטופס הפחת של העסק, לא דובר בפיצוי בגין נכס לעסק פעיל שהיה חייב בהגשת טופס פחת לרשויות המס. זאת, למעט החלטת הועדה המיוחדת מס' 224/12, שאמנם עסקה בנסיבות דומות לנסיבות המקרה הנוכחי, אך גישת העותרים נתקבלה באותו עניין רק בדעת המיעוט בועדה. אין ללמוד לעניין המקרה הנוכחי גם מפסק דין אררט. אכן, על פי הדין הכללי תובע בתביעה נזיקית אינו מוגבל להוכחת נזקו באמצעות ראייה מיוחדת והוא רשאי להוכיח, בנסיבות מסוימות וככל שיש ביכולתו לעשות כן, שהכנסתו למעשה הייתה גבוהה מן ההכנסה שעליה הצהיר בפני פקיד השומה. עם זאת, פקודת הנזיקין אינה כוללת הוראה דומה להוראה הקבועה בחוק ההתנתקות המגבילה את אופן חישוב הפיצוי לעסק פעיל בגין מבנה במסלול הנכסי, לסכום שצוין בטופס הפחת. כאמור, הוועדה המיוחדת סברה כי בנסיבות הנדונות אין עניינם של העותרים נופל לגדר החריגים המועטים המצדיקים סטייה מהוראות החוק והענקת פיצוי נוסף לפנים משורת הדין. החלטה זו איננה חורגת ממתחם ההחלטות החוקיות והסבירות שהוועדה רשאית הייתה לקבל ולפיכך איננה מגלה עילה המצדיקה התערבות בית המשפט בהחלטה. סיכומו של דבר, בהעדר עילה להתערבות בהחלטת הועדה המיוחדת, העתירה נדחית. העותרים ישאו בהוצאות המשיבה בסכום של 10,000 ₪. פיצוייםתוכנית ההתנתקות / מפונים