קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסילה מנהלית 36 נקודות: לפני עתירה להורות למשרד התחבורה (להלן: "המשיב") לבטל את החלטתו לפסילה זמנית של רישיון הנהיגה של העותר בשל צבירת 36 נקודות תעבורה [תקנה 549(ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "התקנות")]. טענתו העיקרית של העותר היא עובדתית; היינו שמשרד התחבורה לא זימן אותו להשתתף בקורסי נהיגה נכונה המשמשים אמצעי תיקון שמטרתם להביא למחיקה הדרגתית של נקודות הצבירה. כפועל יוצא מן המחדל של משרד התחבורה נמנעה מן העותר האפשרות לנקוט מהלך שימנע את הפעלת סמכות הפסילה הזמנית של רישיון הנהיגה של העותר. הנסיבות בין הזמנים 13.1.2003 - 6.12.2003 צבר העותר לחובתו, על פי שיטת הניקוד החדשה הקבועה בתקנה 544 ותקנה 545 לתקנות, 30 נקודות חובה בעבירות תעבורה (להלן: "נקודות חובה"). ביום 9.4.07 קיבל העותר דו"ח תנועה המייחס לו נהיגה כשרישיון הרכב פקע "לתקופה של פחות משישה חודשים". בגין עבירה זו נזקפו לחובת העותר 6 נקודות נוספות. לקראת חודש יולי 2007 זומן העותר, לדבריו לראשונה, על ידי המשיב להשתתף בקורס בסיסי לנהיגה נכונה. לעת ההיא נרשמו על שם העותר 36 נקודות חובה. הוא סיים את הקורס ביום 30.7.07. ביום 27.8.07 פקע תוקף רישיון הנהיגה של העותר. רישומי המשיב מראים כי אל כתובתו הנוכחית של העותר, רחוב הנדיב 55/4 הרצליה (להלן: "הכתובת הרשומה"), נשלחה בדואר רשום בתאריך 21.1.04 הודעת זימון לקורס בסיסי בנהיגה נכונה עקב עבירות תנועה שבוצעו בשנת 2003 ובגינן צבר העותר 16 נקודות חובה (דבר דואר רשום נושא מספר RR511111290G2); בתאריך 25.5.04 נשלחה לכתובת הרשומה הודעת זימון נוספת לקורס ייעודי בנהיגה נכונה בעקבות עבירות נוספות שביצע בשנת 2003 ובגינן צבר 24 נקודות (דבר דואר רשום שמספרו RR511150097G2). פרט לכך טוען המשיב כי משרדו נוהג לשלוח תזכורות לנהגים אודות הזימונים כל עשרה חודשים , אולם על כך אין אסמכתא ברישומיו. העותר לא התייצב להדרכות הללו. נרשמה לזכותו התייצבות לקורס בסיסי בשנת 2007. הא ותו לאו. הוא מתגורר בכתובת הרשומה משנת 1996 ברציפות אך נטען בשמו שלא ניתן להוכיח היום כי הודעות הזימון לקורסי ההדרכה נשלחו אליו. ביום 16.8.07 נשלחה לכתובת הרשומה הודעה בדבר החלטה לפסילת רישיון הנהיגה של העותר בשל צבירת 36 נקודות חובה (תקנה 549(ג) ותקנה 551(ב) לתקנות). ההודעה נשלחה בדואר רשום וחזרה אל המשיב עם ציון "לא נדרש". ביום 21.2.08 התייצב העותר במשרד הרישוי בנתניה, ככל הנראה לצורך חידוש רישיון הנהיגה שפקע. נוכח ההחלטה בדבר פסילת הרישיון (להלן: "הפסילה המנהלית") נערך לעותר הליך של שמיעת טענות [תקנה 551(ב)]. לבקשת העותר, לפנים משורת הדין, נדחה מועד תחילת הפסילה למשך שישה חודשים והונפק לעותר רישיון זמני עד ליום 20.8.08. העותר גורס כי אין מקום לפסילה המנהלית. מכאן העתירה שהוגשה העתירה ביום 28.7.08. טענות העותר העותר טוען למחדל של המשיב אשר בניגוד לאמור בתקנה 549 לתקנות נמנע מלהזמינו לבצע אמצעי תיקון כמשמעותם בתקנות. זה אף על פי שהכתובת הרשומה כלולה במאגר נתוני הנהגים שבמשרדי המשיב. מחדלי המשיב גרמו לכך שהעותר לא קיבל ידיעה על צבירת נקודות חובה ולא יכול היה לבטל אותן באחד האמצעים המנויים בתקנות. מחדל זה עלה כדי פעולה בלתי סבירה של הרשות השוללת את תוקף החלטת הפסילה ויש לבטלה. אין בידי המשיב כל אסמכתא לביסוס טענתו בדבר משלוח הודעות לעותר במשך שלוש שנים. המשיב מסתמך על תדפיסים פנימיים שהוצאו ביום 3.8.08 לצורך עתירה זו אלא שבית המשפט אינו יכול להסתמך על תדפיסים אלו וזאת משלושה טעמים עיקריים. הטעם הראשון הוא שהתדפיסים נשענים על תיעוד קודם ומשכך אינם יכולים להוות ראיה לביסוס העובדות. תדפיסים אלו הופקו לדרישת המשיב בהתאם לרישום שעורך המשיב. משמע, אין מדובר בתדפיסים אותנטיים בדבר משלוח ההודעות המהווים ראיה ישירה לאמיתות תוכנם אלא מעין סיכום של רישום שהוא כשלעצמו אינו מצוי בחזקת המשיב. התדפיסים אינם עומדים בכלל הראיה הטובה ביותר ואינם יכולים להיחשב כרשומה מוסדית או ליהנות מחזקת תקינות המעשה המנהלי שכן כללים אלו יש לייחס לרישום עצמו ולא לתדפיס המבוסס על הרישום כאשר את הרישום לא ניתן לאתר. הטעם השני הוא שלא ניתן לבסס את החזקה בדבר קבלת ההודעות על ידי העותר כאשר אין שום ראיה עובדתית בדבר משלוח ההודעות. הנספחים שהציג המשיב בדבר משלוח ההודעות אינם מאזכרים את תאריך משלוח ההודעה אלא מפנים לעניין זה, אל סניף דואר ישראל. פועל יוצא הוא שאין בידי המשיב כל אזכור לתאריך המשלוח ואין כל אפשרות למצוא אסמכתא לגבי הדואר הרשום בעל המספר המפורט בכל נספח. הטעם השלישי הוא שהמשיב אינו יכול לבסס טענה עובדתית בדבר משלוח ההודעות על מעשיו של גורם שלישי, דואר ישראל, ללא המצאת ראיה מאת אותו גורם. פרט למספר דבר דואר רשום אין כל ראיה בידי המשיב לכך שדואר ישראל אכן שלח את ההודעות. אי יכולתו של המשיב לציין אפילו את מועד המשלוח מחזק את טענת העותר כי ההודעות לא נשלחו. החלטת המשיב להפעיל את סמכותו מכוח תקנה 549(ג) לתקנות ולפסול את רישיון הנהיגה של העותר היא בלתי סבירה ולא מידתית. פסילת מנהלית של רישיון הנהיגה היא פגיעה קשה בזכויות היסוד של העותר לחופש התנועה והעיסוק שלו כמפרנס משפחה בת 6 נפשות. החלטה כזאת יכולה להתקבל רק אחרי שבעל הרישיון מוזהר בעוד מועד על כך ולאחר שניתנת לו אפשרות לצמצם את מידת הפגיעה בזכויותיו על ידי השתתפות בקורסי הדרכה ותיקון שתכליתם להקטין את מספר נקודות החובה שנצברו. כיוון שהמשיב לא יידע את העותר בדבר צבירת 30 נקודות חובה משך שלוש שנים ומאחר שהעותר לא הוזמן לקורס בסיסי או יעודי בנהיגה נכונה הופכת החלטת הפסילה המנהלית כצעד ראשון שהעותר מודע לו לבלתי סבירה ובלתי מידתית. טענות המשיב שיהוי אף על אף שהמשיב הודיע לעותר על פסילת רישיון הנהיגה שלו לפי תקנה 539(ג) ביום 21.2.08, מצא העותר לנכון להגיש את העתירה דנן רק ביום 28.7.08 היינו בחלוף למעלה מחמישה חודשים מקבלת החלטת הפסילה. אכן המשיב הסכים לדחות את מועד ההתחלה של הפסילה על ידי שהעניק לעותר רישיון זמני אך בכך אין כדי דחייה של המועד להגשת העתירה. שהרי ההחלטה המותקפת היא החלטת הפסילה וזו נודעה לעותר ביום 21.2.08. ממועד זה נמנה פרק הזמן להגשת עתירה כקבוע בתקנות 3 ו-4 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2001. העותר התעכב מספר חודשים בעתירתו ובכך די כדי לגרום לדחייתה. שיקול הדעת של הרשות בסיס העיגון החוקי של "שיטת הניקוד" הוא בסעיף 69א לפקודת התעבורה. הפקודה מסמיכה את שר התחבורה לקבוע, בהסכמת שר המשפטים, בתקנות את ערכי נקודות החובה ובסיס קביעתן. כן הוקנתה לשר התחבורה סמכות להסדיר בתקנות "אמצעי תיקון" שתכליתם להסיר באורח חלקי או מלא נקודות חובה שנצברו. אמצעי התיקון מדורגים בהתאם לכמות הנקודות שצובר נהג וכוללים בדיקות רפואיות, בחינות, הדרכות והשתתפות בקורסי נהיגה ברמות שונות ואף פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה (תקנה 549 לתקנות). כך, נהג שצבר, בתקופת הצבירה 12-22 נקודות חובה יוזמן לקורס הדרכה בסיסי; נהג שצבר בתקופת הצבירה 24-34 נקודות חובה יוזמן לקורס נוסף ואילו נהג שצבר 36 נקודות חובה או יותר בתקופת הצבירה ייפסל מהחזיק רישיון נהיגה למשך 3 חודשים ויידרש לעבור מבחן עיוני לאחר מכן לשם חידוש הרישיון. תקופת הצבירה מוגדרת אף היא בתקנות והיא משתנה בהתאם לכמות הנקודות שנצברה (תקנה 547). העותר צבר בשנת 2003 בלבד 30 נקודות חובה ועד למועד בו ביצע הלכה למעשה את אמצעי התיקון הראשון, הוא קורס נהיגה בסיסי, כבר עמדו לחובתו 36 נקודות. ביצוע קורס זה ביום 30.7.07 לאחר צבירת 36 נקודות אינה מוחקת את נקודות בדיעבד באופן שמאפשר גם לבטל בדיעבד את פסילת הרישיון על ידי השלמה באיחור רב, של אמצעי התיקון. משצבר נהג נקודות ולא ביצע במועד את אמצעי התיקון הנדרש ובמקביל המשיך לצבור עוד נקודות לחובתו כך שנדרש לאמצעי תיקון נוסף ומתקדם, אין הוא יכול לצפות כי ביצוע אמצעי תיקון אחד ייתר את ביצוע אמצעי התיקון הנוסף [עע"מ 4401/08 בן מוחא נ' משרד התחבורה, ]. לא זו בלבד אלא שעל העותר הוטל אמצעי תיקון נוסף של קורס נהיגה יעודי אותו לא ביצע העותר חרף הודעת המשיב שנשלחה אליו ביום 25.5.04. מכאן שגם אם ייקבע כי העותר ביצע את הקורס הבסיסי במועד, הרי שבאמצעי תיקון זה יש למחוק רק את 12 הנקודות הראשונות. זה רק במצב דברים בו הנהג לא צבר 10 נקודות נוספות לחובתו במשך שנתיים (תקנה 547(ד)). בענייננו מדובר בעותר אשר צבר 30 נקודות בשנה אחת ומכאן שעל פי התקנות תקופת הצבירה לגביו הוארכה עד ל-4 שנים ואין בביצוע קורס בסיסי כדי למחוק את הנקודות. העותר לא יכול להתכסות באצטלה של אי ידיעה בדבר צבר נקודות חובה. שכן על כל הודעת קנס שקיבל העותר בגין עבירות התנועה שביצע, נרשם מספר הנקודות שנזקף לחובתו כדרישת סעיף 69א(ד) לפקודת התעבורה. לכך נוספת תקנה 550 לתקנות הקובעת חזקה שאם נשלחה לנהג הודעה על אמצעי תיקון בדואר רשום, חזקה שהתקבלה תוך 15 ימים מיום שנשלחה, זולת אם הוכיח הנהג שלא קיבל אותה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלה. המשיב הציג שתי אסמכתאות של רישום ממוחשב על משלוח שתי הודעות בדואר רשום מתאריכים 21.1.04 וכן 25.5.04 ובהן מצוין מספר דואר רשום של דואר ישראל. לגישת המשיב מדובר ברשומה מוסדית ממוחשבת אשר יש לקבלה כראיה לאמיתות תוכנה. העובדה כי מדובר בתדפיסים פנימיים שהופקו בהתאם לרישומי המשרד אינה מעלה או מורידה לגבי מהימנותם. אמנם לא ניתן לקבל בדואר ישראל נתונים על דואר משנת 2004 מחמת חלוף הזמן אולם אין לומר כי מדובר במספרי דואר רשום שאינם קיימים אלא שאין מידע לגביהם. הודעות מן המשיב נשלחו למענו הרשום של העותר אשר משמש אותו ברציפות משנת 1996. יתכן שהעותר נמנע במכוון מקבלת הודעות בדואר רשום (באורח כללי או באופן סלקטיבי). ההודעה בדבר החלטת הפסילה מיום 16.8.07 חזרה כ"לא נדרשת". הודעה מאוחרת יותר (21.2.07) על כך התקבלה בידו. העותר אינו נותן הסבר מניח את הדעת מדוע חלק מדברי הדואר הרשום מתקבלים וחלק אינם מתקבלים בעוד הוא ממשיך לגור ברציפות באותה הכתובת. מכאן שלא עלה בידו להפריך את חזקת המסירה הקבועה בתקנה 550 לתקנות. לגישת המשיב יש לקבל את רישומיו בגין שליחת הודעות דואר כראיות קבילות במישר המנהלי לצורך הוכחה כי ההודעות בדבר אמצעי התיקון נשלחו לעותר, כאמור בעת"מ (חי') 4486/07 מוטליק זוהיר נ' משרד התחבורה, . בנקודה זו טוען העותר כי בניגוד לאמור בפסק דין זה, בענייננו אין ברישומי המשיב תאריך משלוח ההודעות ועל כן מדובר בהבדל מהותי הפועל לרעת המשיב ומחליש את טענתו כי מדובר בראיות לאמיתות התוכן. עוד טוען המשיב כי כאשר נערך לעותר הליך של שמיעת טענות בהתאם לסעיף 551(ב) לתקנות לא טען העותר דבר בדבר אי קבלת ההודעות בדבר אמצעי התיקון משנת 2003 אלא התייחס רק לטענות לצורך עיכוב ביצוע הפסילה לצורך התארגנות ופרנסה. משכך סבור המשיב כי מדובר בטענה כבושה אשר הועלתה רק לצורך ההליך המשפטי. טענות בעניין חופש העיסוק של העותר אשר מתפרנס מנהיגה אינן מצדיקות חריגה מאמצעי התיקון. המדובר בעותר אשר עבר עבירות תנועה לא מעטות וצבר 36 נקודות. העותר לא ביצע את אמצעי התיקון שהוטלו עליו אלא באופן חלקי ובאיחור בניגוד להוראות תקנה 551(א) ומשכך יש להטיל עליו פסילה למשך שלושה חודשים כמתחייב מן התקנות. זכות העותר לחופש העיסוק נסוגה מפני זכות הציבור לבטיחות בדרכים [עת"מ (חי') 3254/06 חליל נדים נ' משרד התחבורה, ]. דיון שיהוי אין לי צורך להרבות אמרים בסוגיית השיהוי. מבחינה פורמאלית הדין עם המשיב. שכן מניין המועד להשגה על תוקפה ותקפותה של החלטה מנהלית הוא מיום מתן ההחלטה או מיום שהובאה לידיעת העותר. לעותר נודעה החלטת הפסילה לכל המאוחר ביום 21.2.08. מכאן שהיה עליו להגיש את העתירה בתוך 45 ימים לאחר מכן (כלומר עד 8.4.08). הוא התעכב משך קרוב ל-5 חודשים עד שהגיש את העתירה. עיכוב זה הוא שיהוי פורמאלי. למרות זה אינני רואה מקום לדחות את העתירה מטעם זה בלבד. להלן אראה כי העתירה אינה מוצדקת גם מבחינה עניינית. נוסף לכך ניתן להניח שמתן הארכה הזמנית עד לפסילת הרישיון הטעתה את העותר לחשוב שהדבר מאריך את פרק הזמן להגשת העתירה. אינני רואה מקום לתפוס אדם על טעותו במקום שהדיון בעתירה אינו גורם עוול לאיש ואינו משנה לרעה מצב דברים עובדתי שהרשות נוהגת לפיו. שיקולי הרשות; חוקיות, סבירות ומידתיות עיון פשוט בחוק (פקודת התעבורה) ובתקנות מגלה שהמשיב היה מוסמך ואף חייב לנקוט עם העותר בהליך "מתקן" של פסילה מנהלית. שכן העותר צבר לחובתו, בשלב מסוים 36 נקודות. צבירה כזאת מחייבת נקיטת אמצעי התיקון המוגבר האמור [תקנה 547 (א)-(ד)]. אולם בה בעת עם צבירת 36 נקודות חובה עבר העותר מהלך מתקן של קורס בסיסי שאילו היה מבצע אותו קודם לכן (עד צבירת 22 נקודות חובה) היה גורע ממאזנו 12 נקודות חובה. מכאן עולות שלוש שאלות. ראשית, האם העובדה שבוצע מהלך מתקן בסיסי בשעה שצבר החובה הגיע לכדי 36 נקודות מאפשר לגרוע 12 נקודות ממאזן החובה (ובכך למנוע את מהלך פסילת הרישיון). שנית, האם פעולת הגריעה כאמור תתבצע בנסיבות של אי יידוע הנהג על צבר הנקודות מבעוד מועד ובלי ליידעו על חובתו לעבור מהלכי תיקון בהתאמה לניקוד ? שלישית, האם בעניין דנן אמנם אין ביטחון מספיק שהמשיב יידע את העותר בדבר חובת ההתייצבות להדרכה? המענה לשאלה הראשונה פשוט למדיי. כך מורה תקנה 549 בעניין "הטלת אמצעי תיקון": (א) נהג שלחובתו נרשמו בתקופת הצבירה 12 נקודות ועד 22 נקודות יוזמן לקבלת הדרכה בנהיגה נכונה בקורס בסיסי מטעם רשות הרישוי ויעמוד בהצלחה במבחן. (ב) נהג שלחובתו נרשמו בתקופת הצבירה 24 נקודות ועד 34 נקודות יוזמן לקבלת הדרכה בנהיגה נכונה בקורס נוסף מטעם רשות הרישוי ויעמוד בהצלחה במבחן. (ג) נהג שלחובתו נרשמו בתקופת הצבירה 36 נקודות או יותר, ייפסל מהחזיק ברישיון נהיגה למשך 3 חודשים, ורישיונו יחודש לאחר שיעמוד בבחינה העיונית, לפי תקנה 205. מכאן מתבקש שבאופן רגיל נהג הצובר נקודות מוזמן לעבור הדרכות שונות (שהן בחזקת "אמצעי תיקון") העשויות לצמצם את נקודות החובה שצבר. אולם מי שהצטברו לחובתו 36 נקודות מקים בכך את סמכות המשיב לפסול את רישיונו ל-3 חודשים. אין כל ציון בדין שמימוש הזמנה להדרכה מסוימת שהוא מאוחרלצבירת 36 נקודות עשוי לגרום לצמצום נקודות החובה ממש כפי שהדבר היה מתקיים אילו ההדרכה מומשה לפני שנצברו 36 נקודות. עמד על כך בית המשפט העליון: מי שקיבל הודעה על אמצעי תיקון ... ולא נענה לה בתוך שנה - אין הוא יכול להסתמך על ביצוע אמצעי התיקון שנעשה באיחור מאיין... [עע"מ 4401/08 בן מוחה נ' משרד התחבורה ] בהנחה (שתוקפה יתברר להלן) שהעותר הוזמן במועד להתייצב להדרכה בסיסית ולהדרכה מתקדמת ולא ציית להזמנה, בדין השתמש המשיב בסמכותו לפסול לו את הרישיון לאחר שצבר לחובתו 36 נקודות. המענה לשאלה השנייה נובע מן המענה לשאלה הראשונה. הסמכות לנקוט באמצעי התיקון המוחמר (פסילה מנהלית) נסמך על קיום בפועל או העמדת אפשרות לקים בכוח את אמצעי התיקון המופחתים. הווה אומר נהג שלא הועמד על חובתו להתייצב להדרכה כאמצעי תיקון מופחת רשאי לדרוש - גם אם צבר 36 נקודות חובה - שיתקיים הליך מתקן מופחת לפני שימוש בהליך מתקן מוחמר או מוגבר. אם לא תאמר כן עשויה נקיטת האמצעי המתקן המחמיר כמהלך מתקן ראשון להיחשב כבלתי מידתית. מכאן אנו מגיעים לשאלה השלישית המכרעת; האם הוזמן העותר, קודם שצבר 36 נקודות, להשתתף בהליכים שהם אמצעי תיקון פחותים? זו שאלה של עובדה שיש להכרע בה על פי כללי הראיה. בכתב העתירה ובתצהיר המצורף לו טען העותר כי פרט לזימון לקורס ההדרכה הבסיסי בשנת 2007 לא קיבל הודעות קודמות מאת המשיב. לעומתו טען המשיב כי העותר זומן פעמיים, בשני מועדים שונים, לאחר צבירת 16 נקודות ולאחר צבירת 24 לקורסי הדרכה ולא התייצב. הוא התייצב לקורס רק לאחר צבירת 36 נקודות חובה. המשיב סומך יתדותיו על חזקת המסירה הקבועה בתקנה 550 לתקנות שזו לשונה: (א) צבר הנהג נקודות במספר המחייב אמצעי תיקון כאמור בתקנה 549, תודיע לו על כך רשות הרישוי ותפנה אותו לביצועם; ההודעה תישלח לנהג בדואר רשום זמן סביר מראש, לפי הכתובת הרשומה במאגר נתוני הנהגים שבמשרד התחבורה. (ב) הודעה על אמצעי תיקון לפי תקנה 549(א) ו-(ב) שנשלחה כאמור בתקנת משנה (א), יראו אותה כמסורה לנהג בתום 15 ימים מיום משלוחה, זולת אם הוכיח שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלה. בהתאם לתקנה מסתכם נטל השכנוע החל על המשיב בהוכחת משלוח הודעה בדואר רשום. אין צורך להוכיח שההודעה הגיעה אל הנמען או שהיא "לא נדרשה" בידיו. על העותר מוטל נטל השכנוע להראות שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו. תדפיסי הודעות הזימון ששלח המשיב לעותר מגלים את פרטי העותר, פרטי הדו"חות שנרשמו ובגינם נצברו נקודות חובה, תאריך הנפקת ההודעה לעותר, מספר הדואר הרשום וכתובתו של העותר. תאריך המשלוח אינו עולה מן התדפיסים. האם העדר תאריך משלוח שולל את חזקת המסירה? לדעתי התשובה לכך שלילית. התדפיסים מבוססים על מערכות מחשוב שבהן מוסדר תהליך של רישום הודעות הנשלחות בדואר רשום. התדפיסים הללו הם "רשומה מוסדית" בהתאם לסעיף 36 (א) לפקודת הראיות. לא ניתן לצפות, ואף אין חובה על פי דין, כי הרשות תשמור תיעוד אותנטי של כל מכתב שנשלח לכל נהג. לשם כך יש מערכות ממוחשבות המתעדות את עצם הפעולה. הרישומים הללו מצביעים לכאורה על משלוח ההודעה ובכך קמה חזקת המסירה. העותר לא הפריך את החזקה. הוא לא הצביע על ראיה מפריכה פרט לאמירתו הסתמית "לא קיבלתי" כל הודעה. הוא לא הצהיר ואף לא אמר בלי להצהיר שערך בירור ברשות הדואר, לא הצביע על שינוי נסיבות כגון שינוי מען, שהות בחו"ל וכיו"ב. לא זו בלבד שהעותר לא הביא ראיה כדי לעמוד בנטלו אלא אף גם זו שהטיעון בדבר אי קבלת הודעות הרשות הוא בבחינת גרסה כבושה. שכן טיעון זה לא בא זכרו במהלך השימוע בפני הרשות ביום 21.2.08. העותר הסתפק אז בטיעון שפסילת הרישיון תפגע בפרנסתו. הא ותו לאו. הנה כי כן במענה לשאלה השלישית עלי לקבוע שחזקת המסירה לא נסתרה. בנסיבות אלה מוחזק העותר כמי שקיבל את ההודעות בדבר חובת התייצבות לקורסים שהם אמצעי תיקון מופחתים. הוא נענה לכך באיחור רב, לאחר שצבר לחובתו 36 נקודות. בעת ההיא ובנסיבות המתוארות מוצדק היה המשיב להשתמש בסמכותו ולנקוט נגד העותר באמצעי התיקון של פסילה מנהלית לתקופה מוגבלת (3 חודשים) ולהציב כתנאי לחידוש רישיון עמידה במבחן עיוני. בהחלטת המשיב לא נפל פגם ולכן אני דוחה את העתירה. העותר ישלם למשיב הוצאות בסך 3000 ש"ח.משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגהנקודות נהיגה (שיטת הניקוד)