פקיעת רישיון עסק לאחר זכיה במכרז

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פקיעת רישיון עסק לאחר זכיה במכרז:

מכרז שפורסם לביצוע שירותי הסעת תלמידים ברשויות מקומיות מסוימות כלל תנאי שעל המשתתף במכרז להיות, בין היתר, "בעל רישיון תקף לנהל עסק על פי חוק רישוי עסקים תשכ"ח – 1968" (להלן: "תנאי רישיון עסק" או: "תנאי הרישיון"). תנאי הרישיון צריך להתקיים במציע במועד הגשת ההצעות למכרז; קרי, ביום 30.4.08.

במכרז זכתה חברה מסוימת, אולם הזכייה בוטלה והועברה לחברה שנייה לאחר שזו עתרה לבית המשפט בטענה כי לזוכה אין רישיון עסק תקף. עתירה זו היא של החברה שזכייתה בוטלה. היא טוענת שלה רישיון עסק תקף ואילו לצרתה רישיון פסול; והאחרונה משיבה: לא כי, שלי התקף ושלך הפסול.

שאלות המשפט שהעתירה מעוררת הן שלוש: האחת, מהם קווי המתאר לבירור עובדתי במסגרת רשות מנהלית הבוחנת הצעות למכרז; השנייה, מהם קווי המתאר לבירור השגה עובדתית בבית המשפט לעניינים מנהליים; השלישית, האם ניתן לקבוע על פי הנסיבות איזו משתי החברות מקיימת את תנאי רישיון עסק וכפועל יוצא להכריע בשאלת הזכייה במכרז.

הנסיבות
החברה למשק ולכלכלה של השלטון המקומי (להלן: "משכ"ל") עוסקת בארגון פעולות משקיות וכלכליות עבור השלטון המקומי, בין היתר, באמצעות פרסום מכרזי מסגרת פומביים. משכ"ל פרסמה ברבעון הראשון של שנת 2008 מכרז מסגרת לביצוע הסעות תלמידים ברשויות מקומיות שונות. הליכי המכרז (שבמסגרתם בדקה ועדת המכרזים של משכ"ל, בין היתר, את קיום תנאי הרישיון) הסתיימו במאי 2008 ותוצאותיו נמסרו לכל המשתתפים (להלן: "המכרז").

בהתאם לנוהלי משרד הפנים רשאית רשות מקומית להזמין את הזוכים במכרז בקטגוריה הרלוונטית לאותה רשות להגיש לה הצעת מחיר למתן שירותי הסעה בתחום השיפוט של הרשות (הצעת המחיר שזכתה במכרז משמשת "תקרה" להצעה המוגשת לרשות המקומית). הרשות אינה צריכה, במסגרת זו, לשוב ולבחון את התאמת המציעות למשימה (שכן הן נמנות עם הזוכים במכרז). היא מונחית לבחור בהצעה הזולה ביותר או לא לבחור בכל הצעה שהיא (להלן: "נוהל הצעות מחיר" או "הנוהל").

ביום 15.7.08 התכנסה ועדה ייעודית של עיריית אלעד (להלן: "העירייה") לקיים נוהל הצעות מחיר בהקשר למתן שירותי הסעה בתחום השיפוט של העירייה (להלן: "שירותי הסעה"). נבחנו שלוש הצעות; האחת, הצעת העותרת, דן לימוזין טורס בע"מ (להלן: "העותרת" או "דן לימוזין"); השנייה, הצעת המשיבה השלישית הצלחת הדרך הסעות וטיולים בע"מ (להלן: "הצלחת הדרך"); ההצעה השלישית של חברה שמטעם כלשהו נדחתה ואין לה עוד זיקה לעתירה דנן. הצעת המחיר של דן לימוזין התבררה להיות הזולה יותר ולפיכך ביום 7.8.08 נחתם עמה חוזה למתן שירותי הסעה.

ימים אחדים לאחר כריתת ההסכם עם דן לימוזין הגישה הצלחת הדרך עתירה מנהלית נגד משכ"ל, העירייה ודן לימוזין שבסיסה בטענה שדן לימוזין לא החזיקה, במועד הרלוונטי, ברישיון עסק ולפי שלא קיימה את תנאי הרישיון יש לבטל את זכייתה במכרז. לתמיכת הטענה הציגה הצלחת הדרך לפני בית המשפט מכתב של המחלקה המשפטית בעיריית לוד האומר כי במועד הגשת ההצעות למכרז (30.4.08) לא החזיקה דן לימוזין ברישיון עסק וכי העתק הרישיון הזמני שדן לימוזין צירפה להצעתה במכרז לא הונפק בידי עיריית לוד והחתימה הנחזית להיות חתימת בוריס טמקין מנהל מחלקת רישוי עסקים אינה חתימתו (עת"מ 2275/08).

נוכח העתירה ערכה משכ"ל בירורים שונים וכן ערכה שימוע לעותרת. תוצאות הבירור שכנעו את משכ"ל כי דן לימוזין לא עמדה בתנאי רישיון העסק ולפיכך שלחה ביום 2.10.08 הודעה לעותרת בדבר ביטול זכייתה במכרז. כפועל יוצא מכך בטלה גם החלטת העירייה להעניק לעותרת את הסכם מימוש השירות.

העירייה שקלה את המציאות שנוצרה בעקבות ביטול זכיית דן לימוזין ולסוף מחשבה החליטה לחתום הסכם לשירותי הסעה עם הצלחת הדרך (4.11.08). אכן מיום 11.8.08 הצלחת הדרך מבצעת את שירותי ההסעה. במצב דברים זה התייתרה, הלכה למעשה, העתירה שהוגשה בידי הצלחת הדרך.

ביום 5.11.08 הגישה דן לימוזין את העתירה דנן במתכונתה המקורית. העתירה הייתה מיוסדת על טענה שיש לבטל את זכיית הצלחת הדרך במכרז משום שלא עמדה בתנאי רישיון העסק. העותרת צירפה לעתירתה מכתב של המחלקה המשפטית של עיריית לוד נועד להצביע על העדר תוקף לרישיון הזמני לניהול עסק ששימש את הצלחת הדרך בפנייתה במכרז. אכן במסגרת דיון בבקשה לסעד זמני של השעיית הצלחת הדרך ממתן שירותי ההסעה העיר בית המשפט (סגן הנשיא י. זפט) שנראה שהונח בסיס לטענת העותרת שהצלחת הדרך השיגה את זכייתה במכרז על יסוד רישיון עסק זמני חסר תוקף (בש"א 32937/08) . חרף זה, משיקולים שונים, לא ניתן צו ביניים והצלחת הדרך המשיכה בתפעול קווי ההסעה.

ביום 15.1.09 ביקשה העותרת לתקן את עתירתה על דרך של הוספת סעד שעניינו ביטול פסילת הצעתה למכרז והכרזתה כזוכה. הטעם לכך הוא שבידי העותרת ראיות להוכיח שהרישיון שהציגה בפנייתה למכרז הוא רישיון תקף וחתום בידי מנהל מחלקת רישוי עסקים בעיריית לוד. ניתן היתר לתיקון העתירה.

מלחמת רישיון ברישיון זו – על פי העתירה המתוקנת והתגובות לה - עלי לברר עתה.



טיעוני העותרת
עתירת העותרת נחלקת לשלושה ראשים: האחד תוקפו וחוקיותו של רישיון העסק של העותרת; השני העדר תוקף לרישיון העסק של הצלחת הדרך והשלישי, מסקנה משולבת של השבת הזכייה בשירותי ההסעה לידי העותרת.

תוקפו וחוקיותו של רישיון העסק של העותרת
הצעת העותרת למכרז נסמכה על היתר זמני לניהול עסק (משרד) ברחוב הרצוג 7 לוד שתוקפו מיום 10.1.08 ועד 30.12.08. ההיתר נחזה כהיתר שהוצא על ידי מחלקת רישוי עסקים בעיריית לוד בחתימת מנהל מחלקת רישוי עסקים בוריס טמין (להלן: "היתר דן לימוזין"). המכרז מציב את הצגת העתק רישיון העסק כ"דרישה ראייתית" להוכחת קיום תנאי רישיון. העותרת פעלה כנדרש ובשלב הראשון אכן הוכרזה כזוכה במכרז.

חודשיים לערך לאחר קבלת תוצאות המכרז ומייד אחרי שנחתם הסכם שירותי הסעה בין העותרת לבין העירייה, הגישה הצלחת הדרך עתירה נגד זכיית העותרת במכרז. העתירה התבססה על מכתב מיום 25.8.08 של עו"ד יהודית שקד מן המחלקה המשפטית של עיריית לוד (שנכתב כמענה לפניית עו"ד יצחק שמלה, בא כוח הצלחת הדרך) שבהם נאמר, בהסתמך על דברי בוריס טמין כדלקמן:


דן לימוזין לא החזיקה ברישיון עסק במועד הרלוונטי;
היתר דן לימוזין לא הונפק על ידי בוריס טמין;
דן לימוזין החזיקה בהיתרים זמניים לניהול עסק, מטעם עיריית לוד, לתקופות: 17.7.06-31.12.06; 10.1.07-30.6.07; 17.6.08-31.12.08.
בדיקת טמין הראתה שבתיק רישוי עסקים (של דן לימוזין בעיריית לוד) לא חסרים מסמכים ולמיטב ידיעתו לא נעלמו מסמכים מן התיק.

העותרת – כמשיבה לעתירת הצלחת הדרך – עיינה במכתב עו"ד שקד ולא הצליחה להזים את תוכנם מפני שביום 7.5.08 בוצעה פריצה למשרדיה ובה נגנב, יחד עם מסמכים אחרים, העותק המקורי של רישיון העסק (היתר דן לימוזין).

נוכח מכתב עו"ד שקד נפסלה הצעת דן לימוזין למכרז. לאחר מכן עלה בידי העותרת לאסוף מסמכים המוכיחים כי היתר דן לימוזין הוא היתר מקורי. בראשונה איתרה העותרת מכתב ששלח המהנדס האזרחי מנשה דגן ביום 3.1.08 אל בוריס טמין ובו אישור על יציבות המבנה ברח' הרצוג 7 בלוד. ממסמך זה מבקשת העותרת להסיק כי בראשית ינואר 2008 ריכזה בידיה והעבירה למחלקת רישוי העסקים בלוד את האישורים הנחוצים לקבלת היתר. בשנייה, לאחר מאמץ רב והתחמקויות של מר טמין, הצליחה העותרת לצלם את מסמכי תיק רישוי העסק שלה בעיריית לוד. ובשלישית, ביום 27.11.08, קיבלה מידי מכון נפתלי לזיהוי כתבי יד חוות דעת האומרת שלאחר בדיקת החתימה על היתר דן לימוזין והשוואתה לחתימות אחרות של מר טמין קיימת הסתברות קרובה לוודאי שהחתימה על ההיתר נחתמה בידי טמין.

בימים 9.11.08 ו-11.11.08 שלחה באת כוח העותרת פניות נוספות אל עו"ד שקד מעיריית לוד. תוכן הפניות הללו אינו ידוע אולם תגובת עו"ד שקד מיום 13.11.08 כוללת הכחשות חוזרות ונשנות של בוריס טמין את אשר ייחסו לו פניות העותרת.

ביום 13.11.08 התלונן בוריס טמין במשטרה על כך שמסמך היתר דן לימוזין זויף. נפתח תיק חקירה שבו הוגדר מנהל העותרת (מוטי אסרף) כ"נילון". ביום 16.12.08 נסגר תיק החקירה בעילת "עבריין לא נודע".

השתלשלות העניינים המתוארת מסתכמת, מנקודת המבט של עותרת בשלושה אלה:



החלטת משכ"ל לפסול את זכיית העותרת במכרז מבוססת על מכתב של עו"ד שקד המביא דברים בשמו של בוריס טמין. "דברי" טמין הן בחזקת עדות עקיפה שלא נשמעה מפיו ישירות או בתצהיר;
חוו"ד מכון נפתלי מוכיחה כי היתר דן לימוזין הוא היתר מקורי החתום בידי טמין;
הטיעון כאילו העותרת או מי מטעמה זייף את חתימת טמין או את היתר דן לימוזין הופרך בחקירת משטרת ישראל. גירסת טמין הובאה לפני משטרת ישראל ונמצאה כלא נכונה.


כפועל יוצא סבורה העותרת שיש לבטל את החלטת משכ"ל בדבר פסילת זכייתה במכרז ולהחזיר אל מכונה את החלטת העירייה להעניק לעותרת את שירותי ההסעה.

תוקפו וחוקיותו של רישיון העסק של הצלחת הדרך
בהגישה את הצעתה למכרז נסמכה הצלחת הדרך על היתר זמני לניהול עסק (הסעת נוסעים –משרד) ברחוב הרצל 22 בלוד שהוצא בידי מחלקת רישוי עסקים בעיריית לוד ביום 28.4.08 ותוקפו עד 30.6.08 (להלן: "היתר הצלחת הדרך –לוד").

העותרת טוענת כי היתר זה נעדר תוקף משני טעמים. ראשית, משיחה עם מאיר אלקיים הבעלים של הנכס ברח' הרצל 22 בלוד התקבל מידע כי הנכס מחולק לשניים, בחלקו האחד מפעיל אחיו של הבעלים של הצלחת הדרך חנות ירקות ובחלקו השני פועלים משרדי חברת הסעות כוכב המרכז (שהייתה מתמודדת עצמאית במכרז). שני הגורמים המחזיקים בנכס הם משלמי הארנונה לעירייה. מכאן משתמע שהצלחת הדרך לא החזיקה, הלכה למעשה, במשרד הנטען להיות משרדה לצורך המכרז. ממילא לא התקיים, במועדו תנאי רישיון העסק.
שנית, היתר הצלחת הדרך-לוד הוא היתר זמני הכפוף למילוי מספר תנאים הנקובים בו. ההיתר מעיד על עצמו ש: "לא מולאו התנאים שנקבעו בהיתר זמני זה במועד שנקבע לקיומם, יפקע תוקף ההיתר הזמני". במכתב ששלחה עו"ד שקד אל באת כוח העותרת ביום 13.11.08 נאמר שלבקשת הצלחת הדרך "בתאריך 28.4.08...ניתן היתר זמני...עד ליום 30.6.08 מותנה בתנאים, התנאים לא מולאו ועסק לא נפתח". העותרת סבורה שמכתב זה משמיע בבירור שתנאי ההיתר הזמני לא מולאו ושבנכס ששימש כבסיס להיתר לא נוהלה כל פעילות עסקית של הצלחת הדרך. בנסיבות כאלה דין הוא שתוקף ההיתר בטל מעיקרו [ת.פ 9913/97 (שלום חי') מ"י נ' גנאים, ].

עם תפוגת תוקפו של היתר הצלחת הדרך השיגה זו לעצמה היתר זמני חדש, הפעם היתר לניהול חברת הסעות במשק 34 מושב יגל של המועצה האזורית עמק לוד מיום 30.10.08 ועד 30.4.09 (להלן: "היתר הצלחת הדרך – עמק לוד"). העותרת גורסת כי גם היתר זה נעדר כל תוקף משלושה טעמים.

ראשית, אדמות מושב יגל הן מקרקעין שייעודן חקלאי. לא ניתן לאשר ניהול עסק מסחרי במקרקעין לייעוד חקלאי, אלא אם כן ניתן היתר לשימוש חורג. ממכתב של הממונה המחוזי לפיקוח במחלקת הפיקוח של מנהל מקרקעי ישראל (ממ"י) מיום 1.3.09 עולה כי השימוש החורג המתקיים בנחלה 34 במושב יגל לא אושר בידי ממ"י ובכוונת המנהל לפתוח בהליך משפטי בהקשר זה. נקבע בפסיקת בתי המשפט שרישיון עסק שניתן בניגוד לתב"ע הוא בלתי חוקי ודינו בטלות [ת.א (ת"א) 2125/00 נכסי ד.ק.א בע"מ נ' פיקניק בע"מ, ];

שנית, בחצר הנכס שלגביו הוצא ההיתר מצוי מיכל סולר שהותקן שלא כדין (התקנת תקנית של מיכל סולר דורשת את הטמנתו באדמה או בניית אגן. צילומי המתקן שצורפו לעתירה מעידים שלא הייתה התקנה תקנית). מכאן שלא ייתכן שניתן אישורו של המשרד לאיכות הסביבה לצורך מתן רישיון עסק;

שלישית, לפי ידיעת העותרת רישיון הצלחת הדרך-עמק לוד הוצא בתוך שעתיים למן הפנייה להוצאת. אחיו של הבעלים של הצלחת הדרך נשוי לבתו של ראש המועצה האזורית עמק לוד וחבר ועדת המכרזים של המועצה הוא דודו. ייתכן שעובדות אלה תרמו להוצאתו הזריזה של רישיון חסר תוקף.

טיעון העולה מן המקובץ
בידי הצלחת הדרך לא היה, ביום הגשת ההצעה למכרז רישיון עסק בן תוקף. רישיון כזה לא היה בידה גם במועד יותר מאוחר ואין בידה כיום. על כן משכ"ל או העירייה אינן רשאיות להתקשר עם הצלחת הדרך בהסכם למתו שירותי ההסעה ועליהם להפסיק התקשרות כזאת ככל שהיא נמשכת לעת הזאת.

מנגד, כיון שהתברר שלעותרת היה במועד המכרז רישיון כדין לניהול עסק יש לחזור ולהקנות לה את הזכייה במכרז ואת הסכם שירותי ההסעה.

טיעוני המשיבות
שלושת המשיבות אינן ניצבות בחזית אחידה להדיפת העתירה. עיקר מאמציה של משכ"ל מכוונים להצדיק את ההחלטות שקיבלה (על בסיס הנתונים והראיות שהועמדו לפניה) אך היא מותירה מקום מסוים לספק שמא המידע שהצטבר לאחר שקיבלה את החלטותיה מצדיק את שינוי ההחלטות. העירייה נשענת על החלטות משכ"ל. היא מביעה נכונות לשקול את צעדיה מחדש אם יתברר שהרישיון הזמני הנוכחי של הצלחת הדרך נעדר תוקף. לעומתן, הצלחת הדרך דוחה מכל וכל את הטענות המופנות כלפי ההיתר שבידיה.

עיקר טיעוני משכ"ל
ביטול זכיית דן לימוזין במכרז
בראשונה הוכרזה דן לימוזין כזוכה במכרז משום שכדרישת המכרז צירפה להצעתה היתר זמני לניהול עסק שנראה על פניו תקף (היתר דן לימוזין). ספקות החלו להתעורר כאשר הצלחת הדרך הגישה עתירה לבית המשפט נגד זכיית דן לימוזין במכרז והסתמכה על מכתב מפורש של עו"ד שקד מהמחלקה המשפטית של עיריית לוד האומר שהיתר דן לימוזין לא הונפק על ידי מחלקת רישוי עסקים של העירייה ואין לו כל תוקף. משכ"ל ערכה בירור עובדתי של הטענה בעקבות הנחיית בית המשפט.

הבירור נערך באמצעות ועדת המכרזים של משכ"ל. לפניה התייצבו באי כוח דן לימוזין וכנגד המסמך שיצא מן הלשכה המשפטית של עיריית לוד לא הצליחו להמציא מסמכים שיוכיחו את האותנטיות של היתר דן לימוזין שבידם. על כן החליטה ועדת המכרזים לבטל את זכיית דן לימוזין במכרז.

ביום 4.1.09 פנתה דן לימוזין למשכ"ל בטענה שיש בידיה מסמכים חדשים להוכיח את תקינות היתר דן לימוזין (חוו"ד מכון נפתלי וכן תקציר תיק המשטרה בתלונת טמין. ועדת המכרזים שקלה את המסמכים החדשים וקבעה שאין בהם די כדי לסתור את מכתבי עו"ד שקד. מאחר שעיריית לוד לא הסכימה להתייחס למסמכים שהגישה העותרת למשכ"ל, הוועדה אינה רואה מקום לשנות את החלטת הפסילה של זכיית דן לימוזין. והוא עד שדן לימוזין תצליח להוכיח את טענתה בראיות ישירות.

משכ"ל הפנתה את תשומת הלב לכך שעותק תקציר תיק המשטרה שצורף לעתירה המתוקנת שונה מן התקציר שנשלח למשכ"ל ביום 4.1.09 אף על פי ששני הנוסחים מתיימרים להיות תקציר תיק 448061/2008. להלן ההבדלים:

טבלה להמחשת הפערים בין שני נוסחי תקציר תיק המשטרה
תקציר 448061/2008 תאריך סגירה עילת סגירה גילוי עברה סיווג התיק                          
מיום 31.12.08(נספח ז' לעתירה)      16.12.08      "עבריין לא נודע"      אין הערה      פ.א      
מיום 1.1.09(נספח ז' לתגובת משכ"ל)      1.1.09      "אין עברה פלילית"       לא נמצאו עברות בתיק      כללי      

סיכומה של נקודת טיעון זו הוא שהחלטת ועדת המכרזים של משכ"ל התבססה על מסמכים רשמיים של המחלקה המשפטית של עיריית לוד. מנגד לא הוצגה ראיה מוסמכת להפרכת המסמכים הללו. חוות דעת המכון לא עמדה לבחינה משפטית ותקציר תיק המשטרה מעורר תמיהות נוכח הבדלי נוסחיו השונים.

משכ"ל אינה רואה מקום לחזור בה מהחלטתה בעניין פסילת זכיית העותרת אך היא תפעל לפי קביעת בית המשפט.

רישיונות לניהול עסק של הצלחת הדרך
זכייתה של הצלחת הדרך במכרז משכ"ל התבססה על היתר הצלחת הדרך-לוד ועל היתר הצלחת הדרך-עמק לוד. ההיתר הזמני עמק לוד אף חוזק במכתב מיוחד ששלחה המועצה האזורית עמק לוד (במענה לפניית משכ"ל) .

היתר הצלחת הדרך – לוד - ספקות בעניין תוקפו של היתר זה התעוררו לאחר שהצלחת הדרך, בעתירתה שלה, הציגה מכתב מעיריית לוד האומר שההיתר הותנה בתנאים שלא מולאו והעסק לא נפתח (ראו לעיל). משכ"ל הזמינה את הצלחת הדרך לבירור ולשימוע. זו הציגה מכתב נוסף מעיריית לוד ממנו עולה כי הונפק היתר זמני שתוקפו עד 30.6.08; ההיתר הותנה בתנאים שלא מולאו ותוקפו פג ביום 30.6.08 (ראו לעיל). ההבדל בין שני המסמכים עורר אי בהירות. משכ"ל ביקשה מעיריית לוד להבהיר את תמונת המצב אך זו סירבה לעשות כן.

תגובתה הסרבנית של עיריית לוד הניעה את בית המשפט שדן בבקשה לסעד ביניים בעתירה דנן לקבוע כי "נראה שהמבקשת הניחה בסיס לטענתה לפיה הצעתה של הצלחת הדרך זכתה בהסתמך על היתר זמני חסר תוקף" (ראו לעיל). משכ"ל אדישה לזהות הגורם הזוכה בעתירה. לפיכך אם בפסק דין זה תינתן גושפנקה לסברת השופט שדן בסעד הזמני תפעל משכ"ל בהתאם.

היתר הצלחת הדרך - עמק לוד - משכ"ל סבורה שטענות העותרת ביחס לתוקפו של ההיתר מטעם המועצה האזורית עמק לוד אינן מוכחות דיין. אם יהיו ראיות היא מוכנה לשקול אותן.

מסקנה מצרפית
סברת משכ"ל היא שיש לדחות את העתירה.

עיקר טיעוני העירייה
החלטות העירייה הן פועל יוצא מהחלטות משכ"ל. לעירייה אין חלק בהחלטת משכ"ל שלא לקבוע שהיתר הצלחת הדרך-לוד חסר תוקף. גם הטענה שהיתר הצלחת הדרך-עמק לוד נעדר חוקיות ועל כן נעדר תוקף נבחנה בידי משכ"ל וזו לא מצאה לנכון לבטל את זכייתה של הצלחת הדרך. יתר על כן בעניין היתר זה נערכה פנייה מיוחדת אל המועצה האזורית עמק לוד וזו אישרה את ההיתר ואת תוקפו.

כל עוד אין החלטה של גורם מוסמך כי הרישיונות שהצלחת הדרך העמידה (בראשונה לתמיכת הצעתה למכרז ובשנייה לתמיכת הצעתה לקבלת שירותי הסעה בקווים שזכיית זן לימוזין בהם בוטלה) נעדרי תוקף, אין מקום להתערב בהחלטת העירייה להעביר את הסכם שירותי ההסעה להצלחת הדרך. לאחר ביטול זכיית דן לימוזין עמדו לפני העירייה מספר אפשרויות. היא בחרה בדרך של העברת השירות להצלחת הדרך. זו בחירה סבירה ועל כן אין מקום להתערב בה.

אין בתגובת העירייה התייחסות קונקרטית לטענת דן לימוזין שלאיל ידה להפריך את הטענות נגד תקינות ההיתר הזמני שעלי יסדה את הצעתה למכרז.

עיקר טיעוני הצלחת הדרך
הצלחת הדרך (בפרק זה גם: "המשיבה") מבקשת לדחות את העתירה ללא סייג. היא מוסיפה מעט מאד על טיעוני שתי המשיבות הראשונות. אציין להלן בעיקר את טיעוניה הנוספים.

תוקף היתר הצלחת הדרך-לוד
היתר הצלחת הדרך-לוד הוא היתר זמני (30.4.08-306.08) לניהול עסק. ההיתר הותנה בתנאים. המשיבה אינה אומרת במפורש שהתנאים מולאו. עיקר טענתה הוא שגם בהנחה שהתנאים לא מולאו ההיתר היה תקף עד ליום 30.6.09 (כפי שאישרה עו"ד שקד במכתבה מיום 27.11.08). שכן הדעת נותנת שהיתר מותנה הניתן למשך חודשיים מכוון לכך שבתוך פרק הזמן הקצוב ימולאו התנאים. אי מילוי התנאים מוליך אמנם לפקיעת ההיתר אך הפקיעה איננה מעיקרה. שאם לא תאמר כן, יימצא מי שהפעיל את עסקו עד למועד הפקיעה כמי שפעל ללא היתר ואף ניתן יהיה להעמידו לדין פלילי.

תוקף היתר הצלחת הדרך – עמק לוד
היתר הצלחת הדרך-עמק לוד ניתן על בסיס ניהול משרד במשק 34 במושב יגל. המשיבה דוחה את טענת העובדה שבמשק 34 הונח מיכל סולר שלא כדין. לדבריה (נתמכים בתצהירו של אלי יפרח מנהל המשיבה) במשק 34 לא הונח כל מיכל סולר. המיכל הונח במשק 43 (משקם של הורי אלי יפרח).

המשיבה אינה מתייחסת לטיעון שלא ניתן לנהל משרד בנחלה במושב שמקרקעיו מיועדים לשימוש חקלאי. היא נסמכת על מכתב המועצה האזורית עמק לוד המאשר שניתן למשיבה רישיון זמני לניהול עסק של הסעות בנחלה 34 במושב יגל.

המשיבה מבקשת שבית המשפט יתעלם ממכתבי ממ"י שהוגשו לבית המשפט – במהלך חד-צדדי של העותרת, אחרי שניתנה החלטה שיינתן פסק דין על בסיס החומר שהונח לפני בית המשפט. החלטה זו "סוגרת" את פתחי הזרמת ראיות לבית המשפט וכל מה שהוגש, ללא נטילת רשות, ראוי שיידחה.

היתר דן לימוזין
דן לימוזין לא הציגה עותק מקורי של הרישיון הזמני שלטענתה הונפק לה מטעם עיריית לוד. העירייה, במכתבים רשמיים הפריכה את קיומו של היתר כזה, במועד הרלוונטי. דן לימוזין, משך פרק זמן ארוך , עד שמשכ"ל החליטה לפסול את זכייתה במכרז, לא הועילה להצביע על כל ראיה לכך שדברי עיריית לוד כוזבים או שאינם נאמנים. ה"ראיות" צמחו לפתע רק אחדי החלטת הפסילה בשעה שהצלחת הדרך החלה את דרכה בהענקת שירותי ההסעה.

מהן "הראיות החדשות"? האחת זו חוות דעת עו"ד יונתן נפתלי ממכון נפתלי. מסקנת חוות הדעת היא שחתימת טמין על העותק המצולם של היתר דן לימוזין אינה מזויפת. זו חתימתו שלו. המשיבה אינה חולקת על מסקנה זו. היא טוענת שחוות הדעת אינה מפריכה את האפשרות הסבירה שחתימת טמין "שולבה" אל טופס היתר בלתי חתום באמצעות צילום על צילום (photomontage) מאחז עיניים. חוות הדעת אינה מתייחסת לאפשרות זו ולכן גם אינה שוללת אותה.

הראיה השנייה היא תקציר תיק המשטרה. בתקציר רב הנסתר מן הנגלה. לא ברור מה חקרה המשטרה, מה היה תוכן התלונה של טמין ולמה נסגר תיק החקירה. לא ברור אם החקירה בדקה את תיק דן לימוזין במחלקת רישוי העסקים של עיריית לוד ומה היו הממצאים. לא ברור אם המשטרה שקלה את האפשרות של תרמית בצילום או שמא בדקה רק "זיוף חתימה". על כן גם ראיה זו אינה מפריכה את מכתבי העירייה.

מעשה בית דין
המשיבה גורסת שדן לימוזין מנועה מלטעון נגד ביטול זכייתה במכרז שכן בעניין זה קיים "מעשה בית דין" הנעוץ בהכרעת בית המשפט, בהקשר לעתירת הצלחת הדרך, שהעתירה התייתרה (ראו לעיל). החלטה זו כמוה כחריצת דין בסוגיית תקפות היתר דן לימוזין.

שיהוי
העתירה דנן הוגשה למעלה מחודש ימים אחרי שועדת המכרזים של משכ"ל פסלה את הצעת העותרת. אכן בהתאם לתקנות בית המשפט לעניינים מנהליים פרק הזמן המרבי להגשת עתירה הוא של 45 ימים לאחר שהתקבלה או נודעה ההחלטה מושא העתירה. אולם התקנות מורות כי בית המשפט רשאי בנסיבות מתאימות לקבוע שעתירה הוגשה בשיהוי גם אם הגשתה הייתה בטרם חלף פרק הזמן המרבי. אכן, בעיקר בענייני מכרזים, נפסק פעמים הרבה שאפילו השתהות כמה ימים בהגשת עתירה עלולה להקים בסיס לדחיית עתירה. הטעם לכך נעוץ בהיבט המהותי של השיהוי, היינו בפגיעה הנגרמת לזוכה במכרז שבהסתמך על תוצאותיו מתכונן (ומשקיע השקעות שונות) למימוש תכלית המכרז. לעתים הוא אף מתחיל במימוש, קודם להגשת העתירה או, כפי שהווה בענייננו, לאחר הגשתה ותוך תקופת בירור העתירה.

המשיבה סבורה שלעת הזאת אין עוד טעם מעשי בגלגול השטיח לאחור ובהעברת שירותי ההסעה לעותרת.

דיון והכרעה
אחלק את הדיון לשלושה פרקים: הפרק הראשון יבחן כללית את קווי המתאר לבירור עובדתי בידי הרשות המנהלית (ועדת המכרזים, ועדת העירייה) ואת קווי המתאר לבירור עובדתי במסגרת עתירה מנהלית. הפרק השני יעסוק בבדיקת היתרי הרישוי הזמניים שבמחלוקת והפרק השלישי הוא קביעה מקובצת של מסקנות הבירור.


בירור עובדתי – הערות כלליות
טבעו של מכרז שהוא נשען על תשתית עובדתית המשמשת תנאי מוקדם, פעמים הרבה תנאי הכרחי, להגשת הצעה או להתקשרות עם המציע. כאלה הן דרישות ניסיון, היקפי פעילות כלכלית, שיתוף בעלי הכשרה מקצועית ספציפית, סיווג מקצועי, קיום משרד, אמצעי תובלה או ציוד טכני וכיוצא באלה. מסמכי המכרז קובעים את "האמצעי הראייתי" להוכחת אותה תשתית עובדתית (אישור רו"ח או עו"ד, אישור רשות, תיעוד מקצועי, הצגת רישיון וכיו"ב). ועדת המכרזים רשאית להסתפק במידע הנמסר לה מפי מציע אם המידע נמסר באמצעי שהמכרז נוקב בו. אין היא צריכה לערוך בירורים ובדיקות כדי לוודא את אמינות המידע. הטלת חובה כזאת על ועדת המכרזים תהפוך את המכרז לכלי בלתי יעיל ומיותר [ע. דקל מכרזים כרך שני (תשס"ו-2006) 112 (להלן: "דקל")].

עם זה ועדת המכרזים אינה רשאית להתעלם ממידע המגיע לידיה שיש בו כדי לעורר ספק באמינות מידע שנכלל בהצעה למכרז. בנסיבות כאלה עליה להיערך לבירור מהימנות המידע באמצעות כלי בירור החורגים מעבר ל"ראיה" הכלולה בהצעה למכרז. מהם "כלי הבירור" הללו?

ועדת המכרזים היא רשות מנהלית וככזו אין היא מחויבת בבירור עובדתי באמצעות כלים ראייתיים העומדים בתנאי הקבילות והמשקל הנדרשים בהליך שיפוטי. די לה בבירור המבוסס על "ראיות מנהליות". ראיה מנהלית עשויה להיות ראיה שאינה ראית מקור, אלא עדות מפי עדות ובלבד ש"כל אדם סביר היה רואה אותה כבעלת ערך הוכחתי והיה סומך עליה במידה זו או אחרת" (בג"ץ 442/71 לנסקי נ' שר הפנים פ"ד כו(2) 337 , 357; בג"ץ 4400/98 ברהם נ' שופט משפטאי אל"ם שפי פ"ד נב(5) 337, 341 ; בג"ץ 5975/97 ח"כ שריד נ' שר הביטחון פ"ד נא(4) 799 808). בגדר ראיה מנהלית תבוא גם קביעת עובדה הנקבעת בידי רשות מנהלית אחרת "בהתחשב במידת המיומנות של אותה רשות מנהלית אחרת בנושא העובדתי, ובמידת עיסוקה של אותה רשות בנושא הנדון במסגרת עבודתה השוטפת" (עע"ם 9018/04 מונא נ' משרד הפנים , ראו גם ב' ברכה משפט מינהלי כרך ב' (תשנ"ו), 182-185).

שאלה היא מהו טיבו של המידע המעורר ספק בנתוני העובדה שהוצגו בידי מציע במכרז אשר יצריך את ועדת המכרזים להידרש לאותה בדיקה. לדעתי אין די בטענה בעלמא מפי מציע יריב או של גורם חיצוני. יש צורך שהטענה תתבסס על "ראיה מנהלית" שתוכנה מקים את הספק האמור.

ביקורתו של בית המשפט לעניינים מנהליים את ממצאי העובדה שהרשות המנהלית הניחה כתשתית להחלטתה תתמקד בדרך כלל בסבירות הממצאים, במידת הביסוס שיש להם בראיות המנהליות שבאו לפני הרשות ובדיותן של הראיות הללו. בית המשפט יבחן את ממצאי הרשות על פי אמות המידה הראייתיות שזו מחויבת בהן. אולם לעתים עשויות להיווצר נסיבות שבהן תוצב שאלת עובדה לפתחו של בית המשפט לעניינים מנהליים, בין באורח ראשוני (מפני שהרשות המנהלית נמנעה מבירור עובדתי) ובין בניסיון "להעמיק" את הבירור העובדתי שקיימה הרשות המנהלית. בנסיבות כאלה, אם בית המשפט איננו מורה להחזיר את הדיון אל הרשות המנהלית כדי שתקיים את הבירור בכלים שלה, אין להסתפק ב"ראיות מנהליות". ממצאי בית משפט מתקבלים על בסיס ראיות קבילות שדיותן ומשקלן הולמים את טיבו של ההליך.

בחינת תקפותם של ההיתרים הזמניים
על רקע ההערות הכלליות שנפרשו לעיל אעבור לבחינה פרטנית של שלושת ההיתרים הזמניים העומדים במוקד העתירה דנן; היתר דן לימוזין, היתר הצלחת הדרך-לוד, היתר הצלחת הדרך-עמק לוד.

היתר דן לימוזין
בחינת תוקפו של היתר דן לימוזין תהיה כולה בראי השתקפותה בהליכי הבירור של הרשות המנהלית (ועדת המכרזים של משכ"ל) שכן לפני בית משפט זה לא הונחה שום ראיה נוספת, מנהלית או אחרת, שלא באה לפני הרשות המנהלית.

היתר דן לימוזין הוא היתר זמני לניהול עסק בלוד שהונפק, לכאורה, עבור דן לימוזין בידי מחלקת רישוי עסקים של עיריית לוד ביום 10.108. בחינת תוקפו של ההיתר נעשתה במהלך תלת שלבי של ועדת המכרזים. בשלב הראשון, שלב בדיקת ההצעות למכרז, הסתפקה ועדת המכרזים (בהתאם לדרישות המכרז) בעיון בהיתר שצורף להצעת דן לימוזין. העיון הראה שקיים היתר ושתקופתו משתרעת אל מעבר למועד הנרשם במכרז. על כן אישרה ועדת המכרזים את ההיתר כבסיס לקבלת ההחלטה במכרז.

בשלב השני, שהתהווה לאחר שדן לימוזין חתמה על הסכם מתן שירותי הסעה, העלתה הצלחת הדרך סימני שאלה בעניין תקפותו של היתר דן לימוזין. היא עשתה כן אגב בירור עתירתה (עת"מ 2275/08) והסתמכה על מכתב המחלקה המשפטית של עיריית לוד. במכתב נאמר בפירוש שהאדם הנחזה כמי שחתם על ההיתר (בוריס טמין) טוען שלא הוציא את ההיתר ושלמועד הרלוונטי לא היה בידי דן לימוזין היתר לניהול עסק בלוד.

ועדת המכרזים נדרשה לבירור הטענה. דן לימוזין לא הציגה לפני ועדת המכרזים, בשלב ההוא, כל ראיה לתמיכת מקוריותו של ההיתר. היא הסתפקה באמירה שהיא מחזיקה בהיתר כדין. בהסתמך על מכתב המחלקה המשפטית ביטלה ועדת המכרזים את זכיית דן לימוזין במכרז שכן נשמט הבסיס מתחת לפני התנאי המוקדם של רישיון ניהול עסק. החלטה זו של ועדת המכרזים מבוססת כדבעי על ראיה מנהלית; היינו על בדיקה של רשות אחרת – מתאימה ומוכשרת לעריכת הבירור הספציפי – המבוססת "עדות" (מוצא פה) של בוריס טמין. אין שום יסוד לפקפק בבדיקה זו וחלה עליה "חזקת התקינות". בהעדר ראיה נוגדת – רשאית הייתה ועדת המכרזים לקבל את ההחלטה שאותה קיבלה.

בשלב השלישי שבה ועדת המכרזים לדון בסוגיית ההיתר לאחר שדן לימוזין הציגה לפניה את דו"ח מכון נפתלי ואת תקציר תיק המשטרה. הוועדה סברה שראיות נוספות אלה אינן מספיקות כדי לגרום לשינוי החלטת פסילת הצעת דן לימוזין. שכן ראיות אלה אינן שוות ערך ל"אישור מגורם רשמי" המאשר שלעותרת הונפק היתר לניהול עסק בן תוקף במועד הרלוונטי ואין בכוחן לשלול את כוחו של ה"אישור מגורם רשמי" הקיים (מכתב המחלקה המשפטית של עיריית לוד) על כך שלא הונפק לעותרת היתר. שתי הראיות החדשות שהומצאו אכן אינן שוללות את הראייה המנהלית.

לדעתי צדקה ועדת המכרזים במסקנתה האמורה. כבר ציינתי שלנגד עיני הוועדה הייתה "ראייה מנהלית" בעלת משקל רב מאד השוללת את הוצאת ההיתר. לא הובאה ראייה בעלת משקל דומה כדי להפריך את הראייה הקיימת.
חוות דעת נפתלי היא ראיה לכאורה לכך שלא בוצע זיוף חתימת טמין על היתר דן לימוזין. ביתר דיוק ובהתאמה לחוק העונשין, מסמך ההיתר לא זויף בדרך של חתימתו בשמו של טמין ללא סמכות כדין (הגדרת זיוף בסעיף 414(3) לחוק העונשין). אין ראיה הסותרת את חוו"ד מכון נפתלי ומכאן ניתן לקבוע (לצרכי הדיון בוועדת המרכזים ולצרכיו של הדיון לפניי) שחתימת טמין על היתר דן לימוזין היא חתימתו הוא (או צילום של חתימתו). אולם חוות דעת מכון נפתלי אינה מתיימרת לשלול את האפשרות שמסמך ההיתר, זויף בדרך אחרת מדרכי הזיוף (הגדרת זיוף בסעיפים 414(1) ו-(2) לחוק העונשין. אחת האפשרויות לכך נזכרת בתגובת הצלחת הדרך והיא בדרך של צילום מאחז עיניים (photomontage) .

גם תקציר תיק המשטרה אינו שולל את טענת טמין שלא חתם על ההיתר. כאמור באורח משונה מאד מצויים שני נוסחים של התקציר. אחד משני הנוסחים –דווקא זה שצורף לעתירה המתוקנת – לא זו בלבד שאינו שולל את אפשרות הזיוף (באמצעות צילום) אלא אף מתיישב עמה. שכן נאמר שם שהתיק נסגר מן הטעם של "עבריין לא נודע"; היינו עברה נעברה אך המשטרה לא הועילה לגלות מיהו העבריין.

הנוסח השני (שצורף לתגובת משכ"ל וכנראה היה לנגד עיני ועדת המכרזים) אומר שהתיק נסגר בשל הטעם "אין עברה פלילית". בלי לקרוא את תוכן התיק קשה להבין את משמעות האמירה "אין עבירה פלילית". התקציר מלמד (על פי שני הנוסחים) שבתיק מצויה "הודעה" של בוריס טמין. הביטוי "אין עבירה פלילית" מתיישב רק עם הודעה של טמין שבה הוא מאשר את חתימתו על ההיתר ומודה שההיתר הוצא ונחתם בידו. במצב דברים כזה ניתן לקבוע את סגירת התיק מן הטעם של "אין עברה". איננו יודעים את תוכן ה"הודעה", אם כי קשה לשער שבוריס טמין הגיש תלונה ובה בעת חזר בו בהודעתו מתלונתו. אם הודעתו של בוריס טמין כוללת הכחשה של הוצאת ההיתר כי אז אפשר היה לסגור את התיק בשל "העדר ראיות" או בשל "עבריין לא נודע" אך לא בשל "אין עברה". קיימת אפשרות שהמשטרה לא שקלה בכלל אפשרויות של זיוף המסמך זולת על דרך של זיוף החתימה. על כן משהוצגה לה חוות דעת מכון נפתלי ולאחר שטמין, מן הסתם, אישר שהחתימה על מה שנחזה כהיתר היא חתימתו, החליטה לסגור את התיק מ"אין עבירה". מאחר שהתיק אינו מצוי לפניי (ולא היה לנגד עיני ועדת המכרזים) אין לדעת איזו מן ההיפותזות הללו משקפת את המציאות. מכאן נובע משקלו הקטן של התקציר בנוסחו השני.

מעמדן ומשקלן של ראיות העותרת אינו משתנה שעה שהסוגיה העובדתית מונחת לפתחו של בית המשפט. מנקודת ההשקפה של ביקורת החלטת הרשות המנהלית, אין למצוא בהחלטתה פגם. ואילו ניסיונה של העותרת לקבל מידיי בית המשפט הכרעה עובדתית עצמאית בדבר תקפותו וחוקיותו של היתר דן לימוזין, לא תצלח משום שכאמור הראיות אינן מקבלות משקל ראייתי מוגבר משעה שהובאו לבית המשפט.

העותרת לא ביקשה שאצווה על משטרת ישראל להעביר לעיון את תיק החקירה המלא. היא גם לא הצהירה על כך שעשתה ניסיון לעיין בתיק (או שעיינה בתיק). כתוצאה מכך אין לפניי כל ראיה שלא עמדה לנגד עיני הרשות המנהלית.

סיכומה של נקודה זו הוא שאינני רואה מקום להתערב בהחלטת משכ"ל שפסלה את הצעת העותרת למכרז.

היתר הצלחת הדרך-לוד
היתר הצלחת הדרך-לוד הוא היתר זמני שתוקפו לחודשיים בלבד (28.4.08 -30.6.08). ההיתר כפוף לשני תנאים כדלקמן: א) "כפוף להתחייבות בעל הנכס לחידוש אישורים הנדרשים, מצ"ב"; ב) "כפוף לתנאים מיוחדים של משטרת ישראל להסעת נוסעים, 1998". היתר זה הוגש במצורף להצעת הצלחת הדרך למכרז ועל בסיסו נקבעה הצלחת הדרך כזוכה במכרז.

החלטת ועדת המכרזים להישען על היתר הצלחת הדרך-לוד הותקפה לראשונה במסגרת עתירה זו. אלא שבמהלך בירור הבקשה לסעד זמני ביקשה משכ"ל לבחון את ההשגות המועלות כנגד ההיתר והעבירה את המטלה אל כתפי ועדת המכרזים. זו השתיתה את החלטתה לאשרר את תוקף ההיתר הזמני על מכתב המחלקה המשפטית של עיריית לוד האומר שניתן להצלחת הדרך היתר זמני שהופק ע"י מר טמין ושתוקפו עד ליום 30.6.08. וכן נאמר שם: "ההיתר היה מותנה בתנאים ומשלא מולאו התנאים פג תוקפו ביום 30.6.08". אמירה אחרונה זו שני חלקים לה; האחד, עובדתי (תנאי ההיתר לא מולאו) והשני ,מסקנה משפטית של עורכת המכתב (בשל אי קיום התנאים פג תוקף ההסכם ביום 30.6.08). נראה שוועדת המכרזים קיבלה – בהעדר ראייה לסתור – את העובדה שהתנאים לא קוימו. וכן אימצה הוועדה את המסקנה המשפטית של המחלקה המשפטית של עיריית לוד כדי לקבוע שהצלחת הדרך הייתה "מכוסה" בהיתר תקף עד סוף יוני 2008.

מאחר שאיש לא ניסה להפריך את הראייה המנהלית בדבר אי קיום התנאים שההיתר כפוף להם עליי להניח כי במשך שני חודשי החיות של ההיתר לא מולאו שני טיפוסי התנאים. השאלה הניצבת על מדוכת הדיון היא האם אי קיום התנאים מבטל את תוקף ההיתר מעיקרה.

המסגרת הנורמטיבית להסדרת רישיונות לניהול עסק מצויה בחוק רישוי עסקים תשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק רישוי עסקים" או "החוק"). החוק משמיע שרשות הרישוי רשאית להתנות היתר זמני בתנאים מוקדמים שיש לקיימם לפני שיינתן ההיתר [סעיף 7(א) לחוק]. רשות הרישוי רשאית להתנות את ההיתר הזמני בתנאים שנקבעת מגבלת זמן לקיומם (כדי למנוע סכנה תכופה לשלום הציבור) בתוך תקופת ההיתר הזמני [סעיף 7( ) לחוק].

לעניין מועד פקיעת תוקפו של היתר זמני קובע סעיף 7ב(ב) לחוק:
היתר זמני יפקע, אף לפני תום תקופת תוקפו, אם לא מולאו התנאים שנקבעו לפי סעיף 7(א), במועד שנקבע לקיומם (ההדגשה לא במקור).

מכלל לאו הנך שומע הן. היתר זמני פוקע לפני תום תקופתו כאשר נקבע מועד למילוי תנאים שההיתר כפוף להם. היתר זמני לא יפקע אלא בתום תקופתו אם לא נקבע מועד למילוי התנאים. אפשר לומר שמקום שהיתר זמני אינו מגביל בזמן את קיום התנאים אזי "הזמן" למילוי התנאים משתרע על מלוא תקופת ההיתר.

מן המבנה הזה מתבקשת מסקנה שהיתר זמני שפג בתום תקופתו, בין אם מולאו התנאים ובין אם לאו, פקיעת התוקף היא ממועדה ואילך. הפקיעה אינה מוסבת לאחור (דוק והשווה את פסק הדין שניתן בע"פ 2388/97 כהן נ' מ"י פ"ד נב(1) 822, 833. מפסק דין זה מתבקש, לדעתי, שהפרת "תנאי מפקיע" ברישיון תגרום לפקיעת הרישיון ופועלה של הפקיעה הוא מיום הפקיעה ואילך).

המבנה המשפטי שהעותרת טוענת לו; היינו שאי קיום תנאי מפקיע ברישיון מבטל את תוקף הרישיון מעיקרה יוצר קושי הגיוני מסוים. העותרת מסכימה שעד לפקיעתו ההיתר הזמני תקף. מכאן שפעילות העסק (למשל שירותי הסעה) עד לפקיעת ההיתר היא חוקית ומתבצעת "ברישיון". קביעה משפטית שעם הפקיעה (מחמת אי קיום תנאי מתלה) בטל תוקפו של הרישיון מעיקרה הופכת, ממנה ובה, את פעילות העסק עד לפקיעה לפעילות בלתי חוקית. פעולה שהיא חוקית בשעתה אינה יכולה להפוך לבלתי חוקית בדיעבד (אלא אם כן הדבר נקבע בפירוש בחוק שפועלו לאחור. חקיקה כזאת נדירה). תוצאה כזאת אינה מתיישבת עם עקרון החוקיות שהוא מיסודות דיני העונשין.

הכישלון ההגיוני של המבנה הנטען נובע גם מן ההשלכה ההרסנית שעשויה להיות לו על המנגנון המכרזי. הגע בעצמך. לפי שיטת העותרת בשעה שוועדת המכרזים בדקה את הצעת הצלחת הדרך למכרז החזיקה האחרונה בהיתר זמני בן תוקף (שכן פקיעתו חמת אי מילוי תנאים שבו הייתה בסוף תקופתו). ממילא מותרת הייתה ועדת המכרזים להכריז על זכיית העותרת במכרז והעירייה מותרת בהתקשרות אתה למתן שירותי הסעה. הזוכה גם רשאית להתחיל בביצוע השירות. אך בעיצומה של תקופת מימוש הסכם שירותי ההסעה מתבטל לאחור תוקף ההיתר והמצאת היתר זמני חדש לא תועיל לרפא את פגמי הרישיון שתוקפו בטל מעיקרה. הדבר צריך לגרום לביטול תוצאות המכרז ולביטול הסכם מימוש תוצאותיו. מהלך כזה יכול להתרחש שוב ושוב והלכה למעשה לסכל את השימוש במנגנון המכרז ולגרום להוצאות חוזרות ונשנות לשם קיום מכרז חדש והתקשרות חדשה.

ההשקפה הפרשנית המוצעת כאן שומרת על הרמוניה ומתאם בין דיני הרישוי לבין דיני העונשין, בין תכלית הדין לבין יעילות המנגנון המכרזי. מכאן סברתי שיש לאחוז בגישה זו.

מסקנתי היא שהיתר הצלחת הדרך-לוד היה בן תוקף בעת שהוכרז על זכיית המשיבה במכרז. פקיעתו לאחר מכן בשל אי מילוי תנאי מתלה אינה מבטלת את הפעולות שנעשו מכוחו קודם הפקיעה.
היתר הצלחת הדרך – עמק לוד
טענות העותרת כנגד היתר הצלחת הדרך-עמק לוד הובאו בראשונה לפני העירייה עובר למסירת שירותי ההסעה להצלחת הדרך. הטענות (חשש למשוא פנים בהענקת הרישיון, חשש לזיוף הרישיון וטענת אי חוקיות בשל העדר התאמה לשימושי הקרקע) נטענו בלי שייתמכו במסמך או בראייה כלשהי. העירייה פנתה למועצה האזורית עמק לוד וזו השיבה במכתב רשמי כי הצלחת הדרך מחזיקה בהיתר זמני לניהול עסק של שירותי הסעה.

בנסיבות אלה לא ראתה העירייה מקום להימנע מהתקשרות עם הצלחת הדרך.

ב"ראיות" לא חל כל שינוי עד תום הדיון בעתירה. בסוף פברואר 2009 שלחה העותרת במצורף ל"הודעה דחופה מטעם העותרת" "ראייה" חדשה (מכתב של מפקח מטעם ממ"י) . אחר כך, בראשית מרץ 2009 נשלחה "הודעה מתקנת מטעם העותרת" שאליו צורף מכתב מתקן של ממ"י. הדברים נעשו בלי נטילת רשות מבית המשפט וביכולתי להתעלם מהם. אף על פיכן אבחן את תוקף ההיתר גם בהתייחס למכתבי ממ"י.

טיעון העותרת מורכב מטענת משוא פנים (בשל קרבת משפחה בין מנהל הצלחת הדרך לבין ראש המועצה האזורית ולבין חבר בוועדת המכרזים של המועצה) ומטענת שימוש חורג במקרקעין שאינו הולם את דיני התכנון והבנייה.

לטענת משוא פנים לא זו בלבד שאין לה תימוכין ראייתיים (התצהיר המצורף לעתירה המתוקנת אינו "מכסה" את הטענה) אלא אף גם זו שהיא נטענת כהשערה ("ייתכן ש...") ובלי לבקש את צירוף המועצה האזורית כמשיבה כדי שתצטרך להשיב לטענה. לא ניתן לסמוך פסק דין המבטל את תוקף הרישיון על טענה שאינה מבוררת.

טענת השימוש הבלתי חוקי במקרקעין עשויה להיות רצינית יותר. שאלת ההלימה בין דיני הרישוי לדיני התכנון והבנייה נבחנה כמה וכמה פעמים בפסיקת בית המשפט העליון וכך נפסק:
הכלל הוא כי בין המטרות שרישיון העסק נועד להבטיח נכללת גם המטרה של קיום דיני התכנון והבניה. לפיכך, הפרתם של דינים אלה עשויה לשמש טעם מספיק למנוע מעסק את קבלת רישיון העסק. יתרה מזו, ככלל, החלטה ליתן רישיון עסק לעסק שאינו עומד בדיני התכנון והבניה, תהיה החלטה בלתי סבירה. (עע"מ 8481/04 חברת חלקה 172 בגוש 6355 בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה פ"ת , וכן הפסיקה הנזכרת שם).

זה הכלל, אך יש מקרים היוצאים מגדרו. בהקשר זה הוציא היועץ המשפטי לממשלה הנחייה שמספרה 8.1351 המותירה שיקול דעת מוגבל לרשות הרישוי להרשות קיומו של עסק חרף מיקומו במבנה שבו מופרים דיני התכנון והבנייה.

התמונה העובדתית הפרושה לפניי (כמו זו שנפרשה לנגד עיני העירייה) אינה מאפשרת לקבוע האם עניינו של היתר הצלחת הדרך-עמק לוד בא בגדרן של החריג. מכתב ממ"י מצביע לכאורה על כך שהמועצה האזורית קיבלה החלטה בלתי סבירה להעניק למשיבה היתר לניהול עסק תוך הפרת דיני התכנון והבנייה.

לפי שעה המסקנה האמורה היא רק בגדר אפשרות. תגובת המועצה האזורית, שלא צורפה כמשיבה, אינה מצויה לפניי. משום כך ובהעדר פסיקה או החלטה של גורם מוסמך הקובעת את אי חוקיות השימוש במקרקעין בנסיבות הקונקרטיות, לא אוכל לפסוק שההיתר שניתן בטל מעיקרו [אעיר עוד שאינני משוכנע שגם קביעה בדבר אי סבירות ההחלטה להעניק את ההיתר מפקיעה את תוקפו מייד. אחרי הכל המשיבה מחזיקה ברישיון שניתן לה מידי רשות הרישוי המוסמכת. כדי להפקיעו מידיה יש לקיים הליך של "שימוע". עד שמתקיים הליך כזה ועד שמתקבלת החלטה לבטל את ההיתר רשאי המחזיק בו לפעול מכוחו (ראו בעניין זה את ההליך שננקט בעניין שהתברר בפסק הדין בעע"מ 8481/04).

מן הטעמים הללו אינני רואה מקום לקבוע שההסתמכות על היתר הצלחת הדרך-עמק לוד נעדרת תוקף חוקי.




תוצאה מסכמת
לא מצאתי פגם בשיקול הדעת של משכ"ל בפסילת הצעת דן לימוזין למכרז ולא הוצגה לפניי ראיה מספקת המבססת את תוקפו ומקוריותו של היתר דן למוזין. לא מצאתי פגם בהחלטת משכ"ל שנסמכה על היתר הצלחת הדרך-לוד לשם קביעת הזוכה במכרז.

ההישענות על היתר הצלחת הדרך-עמק לוד מעוררת בעייתיות מסוימת אולם בגדרה של עתירה זו אין לה נפקות מעשית.

משכ"ל תיטיב לעשות אם תפנה את הסוגיה שהתעוררה בהקשר להיתר האחרון לבחינה של היועץ המשפטי למשרד הפנים. שאם לא כן עשויה משכ"ל למצוא עצמה בנסיבות עתידיות נכשלת על שום עיוורונה.



העתירה נדחית.

העותרת תשלם לכל אחת משלושת המשיבות סך 25,000 ש"ח (מהן 5000 ש"ח הוצאות והיתר שכ"ט עו"ד).





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. עורך דין רישוי עסקים

  2. רישיון עסק לקיוסק

  3. רישיון עסק רוכלות

  4. רישיון עסק קייטרינג

  5. רישיון רוכלות ניידת

  6. שלילת רישיון עסק תכנון ובניה

  7. רשיון עסק למיון ביצים

  8. נטל ההוכחה של רישיון עסק

  9. בקשה לא לבטל רישיון עסק

  10. ביטול רישיון עסק לצמיתות

  11. הודעה על ביטול רישיון עסק

  12. רישיון עסק לחנות בנתב''ג

  13. ביטול תנאים ברישיון עסק זמני

  14. עסקת טיעון בעבירת רישוי עסקים

  15. ניהול סופרמרקט ללא רישיון עסק

  16. רישיון רוכלות בשוק מחנה יהודה

  17. עתירה בנושא אי מתן רישיון עסק

  18. ביטול החלטה על ביטול רישיון עסק

  19. פקיעת רישיון עסק לאחר זכיה במכרז

  20. רישיון עסק למרות אי עמידה בתנאים

  21. אי העברת רישיון עסק מהמוכר לקונה

  22. צו ביניים להארכת תוקף רישיון עסק

  23. רישיון עסק שירותי הסעדה (קייטרינג)

  24. פגיעה בחופש העיסוק בתנאי רישיון עסק

  25. ניהול בית ספר לנהיגה ללא רישיון עסק

  26. הפעלת חניון לרכב ציבורי ללא רישיון עסק

  27. אי קיום צו בית משפט וניהול עסק ללא רישיון

  28. עיסוק ללא רישיון בעסק הטעון רישוי בניגוד לסעיפים 4, ו- 14 לחוק רישוי עסקים

  29. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון