מעמדה הנורמטיבי של תכנית מתאר הוא כשל חיקוק, ועל פרשנות הוראותיה חלים, בשינויים המחויבים, אותם כללי פרשנות החלים על דברי חקיקה אחרים ( עע"ם 8411/07 מעוז דניאל בע"מ נ' אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה; עע"ם 6198/06 גולדשטיין נ' מעש כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ). נקודת המוצא הפרשנית לקביעת משמעותה של הוראה חקוקה היא לשונה. מבין שלל האפשרויות שהלשון סובלת, על הפרשן לבחור בזו המגשימה באופן מיטבי את תכליתה של הנורמה ( ע"א 8622/07 רוטמן נ' מע"צ – החברה הלאומית לדרכים לישראל בע"מ). תכליתה של תכנית המתאר היא המטרות, הערכים, המדיניות והפונקציות החברתיות שהתכנית מבקשת להגשים, כפי שהם נלמדים ממכלול הוראותיה, נספחיה והקשרה התכנוני (עע"ם 7926/06 אדרי-אל ישראל בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה גליל עליון). יש לפרש תכנית מתאר באופן שיעלה בקנה אחד עם פרשנותה של תכנית שמעמדה במדרג תכנוני גבוה יותר. עקרון פרשני זה נובע מהצורך בהרמוניה תכנונית ובשמירה על ההיררכיה הקבועה בחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק) (ראו: סעיפים 131-129 לחוק; עע"ם 2528/02 ועדת ערר מחוזית – מחוז המרכז נ' פז חברת נפט בע"מ). לעניין אמת המידה לביקורת שיפוטית על החלטותיהם של מוסדות התכנון, יש להבחין בין שני סוגי החלטות: בעוד שעל החלטות בעניינים תכנוניים-מקצועיים המסורים לשיקול דעתן של רשויות התכנון תחול ביקורת שיפוטית התחומה לעילות ההתערבות במעשה המינהלי (בג"ץ 9485/08 עזרא נ' ועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים; עע"ם 9057/09 איגנר נ' בן נון). ##להלן פסק דין בנושא פרשנות תכנית מתאר:## 1.     עתירה זו עניינה ייעוד מקרקעין שבבעלות העותרות שהופקעו לצרכי ציבור במסגרת איחוד וחלוקה שלא בהסכמה. על המקרקעין חלות שתי תוכניות מתאר שהן חלק ממהלך תכנוני אחד. הראשונה, שכבר אושרה, תכליתה, ביצוע הפרדה מפלסית בין מסילת הרכבת לבין מעבר רכבים והולכי רגל, בסמוך לתחנת חדרה. השנייה, שטרם אושרה, תכליתה, הקמת פארק עסקים במתחם הסובב את תחנת הרכבת. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת ייעוד המקרקעין - האם הייעוד התכנוני הוא חניה פרטית , כגרסת העותרות, או שמא הייעוד הוא חניה ציבורית, כגרסת המשיבות. רקע בקצרה תוכנית 1276   2. תכנית מתאר חד/1276 (להלן: "תוכנית 1276"), נועדה לביצוע הפרדה מפלסית בין מסילת הרכבת למעבר רכבים והולכי רגל. מטרתה של התוכנית היא לאפשר חציית מסילת הרכבת בגשר תוך השתלבות במערך הדרכים הקיים וכן "מתן פתרונות נגישות לשכונת סלע ולתחנת הרכבת ותוספת שטחי חניה באזור תחנת הרכבת" (סעיף 10 לתקנון התוכנית).  תכלית זו יש לקרוא יחד עם סעיף 11 לתקנון התכנית המפרט את עיקרי התוכנית, ובהם  "שינוי ייעוד קרקע מאזורי מגורים א', ב', ג', מיוחד, מאזור לתכנון מיוחד, מאתר לבניין ציבורי, משטח ציבורי פתוח, ממסילת ברזל ומגן לאומי, לדרכים וחניה" (הדגשה שלי י.ו.).        3. סעיף 15 לתקנון תוכנית 1276, שכותרתו "הפקעה", קובע כדלקמן: "חלקות המיועדות בתכנית זו לצרכי ציבור יופקעו על פי דין. בעלי הזכויות בקרקע יהיו רשאים לבחור בין קבלת פיצוי הפקעה ופיצויים על פי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה (במידה שיהיו זכאים לפיצויים אלה), לבין קבלת פיצוי במסגרת הליכי איחוד וחלוקה הכלולים בתוכנית חד/1300 - פארק עסקים יער חדרה, המצויה כיום בדיונים בפני מוסדות התכנון..." (נציין כי סעיף 15 מתייחס לתוכנית חד/1300, תוכנית רחבה יותר שתכליתה הקמת פארק עסקים סביב תחנת הרכבת ועליה יורחב להלן).   4. סעיף 16(ב) לתקנון קובע כי "השטחים המיועדים לצרכי ציבור (דרכים ושטח ציבורי פתוח), ירשמו על שם עיריית חדרה". נציין כי אין התייחסות נפרדת בסעיף זה לגבי רישום שטחים המיועדים לחנייה. 5. תוכנית 1276 הומלצה להפקדה על ידי הוועדה המקומית ביום 13.4.2003 ואושרה על ידי הוועדה מחוזית ביום 31.10.2006. הודעה על אישור התוכנית פורסמה בילקוט הפרסומים ביום  22.3.2007.    תוכנית 1300   6. ביום 29.7.99 המליצה הועדה המקומית לתכנון ובניה חדרה (להלן: "הועדה המקומית") על הפקדת תוכנית  חד/1300 (להלן: "תוכנית 1300").   מטרותיה העיקריות של תוכנית 1300 הן "הקמת פארק עסקים מרכזי לעיר הכולל מסחר, משרדים, תעשיות עתירות - ידע, חינוך, תרבות ובידור במוקד עירוני ואזורי בעל ייחוד הנובע ממיקומו, עיצובו והאפיונים המיוחדים שלו,.... הקמת מרכז תחבורה שיכלול מסוף אוטובוסים, מסוף רכבת, מסוף מוניות וחניון ציבורי בכדי לדרבן הפעילות הכלכלית באיזור ולאפשר שימוש אינטנסיבי בתחבורה ציבורית..... איחוד וחלוקה מחדש ללא הסכמת הבעלים בחלק מהתכנית בהתאם לחוק התכנון והבניה פרק ג' סימן ז'" (סעיף 9 לתקנון התוכנית).   מאחר ועל פי התוכנית נקבע איחוד וחלוקה שלא בהסכמה, לפי פרק ג' סימן ז' לחוק התכנון והבניה, ממילא, כחלק מהתוכנית נקבעה טבלת איזון כלכלית לפיה יחולקו מגרשי הבנייה החדשים בין בעליה השונים של הקרקע בתחום התוכנית.   התכונית פורסמה להפקדה ביום 17.9.2008 ותקופת ההפקדה הוארכה עד יום 19.12.2008. הקשר בין שתי התוכניות   7. תוכנית 1276 ותוכנית 1300 תוכננו במהלך תכנוני אחד, אלא שתוכנית 1276 קודמה בקצב מהיר יותר בשל דחיפות ביצוע ההפרדה המפלסית. נציין כי בסעיף 11(י"א) לתקנון תוכנית 1300 נקבע כי הוראות תוכנית 1276 יישארו בתוקפן בתחומי תחולתה.   העובדות הרלוונטיות   8. העותרות הן בעלי הזכויות של חלקה 98 בגוש 10571 (להלן: "החלקה"), עליה חלות תוכנית 1276 ותוכנית 1300.   בתוכנית 1276 ובתשריט נקבע ייעוד החלקה כדרך וחנייה. ייעוד החנייה מנוסח בסעיף 14 לתוכנית ונקבע כי זהו שטח "חניה - מיועד לחניית כלי רכב". בתשריט תוכנית 1300 מסומנת החלקה כ"חנייה ציבורית".   9. כאמור, לתקנון תוכנית 1300 צורפה טבלת הקצאה ואיזון לפיה השטח יאוחד ויחולק מחדש בהתאם לגבולות שבתוכנית. בהמשך מצוין כי כל השטחים המיועדים לצרכי ציבור בתוכנית 1300 יירשמו על שם  עיריית חדרה. בהתאם להוראה זו, נכללה החלקה, אשר יועדה כאמור לחניה ציבורית בטבלת האיזון ונקבע שוויה לצורך ביצוע איחוד וחלוקה. 10. ביום 3.11.2008 הגישו העותרות התנגדות לתוכנית 1300, בה נטען, בין היתר, כי על פי תוכנית 1276, יועדה החלקה לחניה פרטית. לפיכך, לא היה מקום לשנות את יעודה לחניה ציבורית בתוכנית 1300. נציין כי בהתנגדות הועלו השגות נוספות שאיני רואה לפרטן נוכח העדר רלוונטיות לענייננו. 11. ביום 17.3.2009 החליטה ועדת המשנה להתנגדויות לדחות את התנגדות העותרות, ככל שאלה מתייחסות לייעוד החלקה (להלן "החלטת הועדה"). בין היתר, נקבע כי "הטענות לגבי החניה הציבורית המאושרת מתוקף תוכנית חד/1276, אשר לא מיועדות לרישום על שם הרשות המקומית, נבחנו ואכן נמצא כי  יעוד החנייה לא מפורט בסעיף ההפקעה. עם זאת, אין חולק כי מדובר ביעוד לחניה, המשמשת כבר כיום את הציבור הרחב ומהווה חלק בלתי נפרד מהדרך המובילה אליה. הצורך בחניות באזור זה הוא לשימוש ציבור המשתמשים בתחנת הרכבת ולטובת מבקרי יער חדרה, בסמיכות למוקד השירותים בו. השימוש לחנייה ציבורית נכלל כחלק מהשימושים המותרים להפקעה על פי סעיף 188 לחוק".   העתירה   12. על החלטת הועדה נסבה העתירה שלפנינו, אשר הוגשה ביום 1.9.2009, למעלה מחמישה חודשים ממועד מתן החלטת הועדה.   בעתירה נטען כי החלטת הועדה לא נשלחה לעותרות ולא נתקבלה על ידן, חרף דרישתן לקבלה, ומשכך הוגשה העתירה במועדה. לעתירה מצורף מכתב מיום 10.5.2009 בו מבקשת באת כוחה של העותרת 1 מאדריכל העיר חדרה כי יומצאו לעותרת החלטת הועדה וטבלת האיזון (נספח י').   13. לגוף העניין נטען כי יעוד החלקה על פי תוכנית 1276 הוא חניה פרטית וניתן לממשו באופן פרטי, בלא צורך להפקיע את החלקה. בין היתר, נסמכות העותרות על האמור בסעיף 16(ב) לתוכנית הקובע, כאמור, כי "השטחים המיועדים לצרכי ציבור (דרכים ושטח ציבורי פתוח), ירשמו על שם עיריית חדרה". העותרות מדגישות כי אין התייחסות נפרדת בסעיף זה לגבי רישום שטחים המיועדים לחנייה, ומכאן, שהחניה אינה ציבורית כי אם פרטית. 14. נטען על ידי העותרות כי תוכנית 1300 שינתה את ייעוד השטח המיועד לחנייה, מחנייה פרטית לחנייה ציבורית, וזאת ללא כל הצדקה תכנונית נוכח הזהות באופי השימוש (חניה). נטען עוד כי ניתן להשיג את מטרות התוכנית על ידי הפעלת חניון פרטי, ולפיכך, לא היה צורך בהפקעת החלקה לצרכי ציבור. עוד נטען כי החלטת הועדה היא שרירותית ובלתי מנומקת.   העותרות מוסיפות כי סעיף 15 לתקנון תוכנית 1276 מקנה להן את האפשרות לבחור האם להיות חלק מהאיחוד והחלוקה שיתבצעו בתוכנית 1300, אם לאו.     טענות המשיבות   15. המשיבות טוענות כי דין העתירה להידחות, הן מחמת שיהוי והן לגופה. נטען כי עוד ביום 10.5.2009 ידעו העותרות על קיומה של ההחלטה. עוד נטען כי ההחלטה נשלחה לבא כוח העותרות, עו"ד יעקב לסרי, לפי הכתובת  שנרשמה על גבי ההתנגדויות שהגישו העותרות לוועדה.   16. לגופו של עניין, נטען כי תוכנית 1276 ייעדה את החלקה לחנייה ציבורית כעולה מתכליתה, וכעולה מתוכנית 1300, המהווה ביחד עם תוכנית 1276 הליך תכנוני אחד.  המשיבות טוענות כי אין ללמוד על ייעודה של התוכנית כחניה פרטית, מהעדר הוראה בדבר רישום הזכויות על שם עירית חדרה בסעיף 16 לתקנון, הדן ברישום בלבד.   עוד טוענות המשיבות, כי הסתמכות העותרות על האמור בסעיף 15 לתקנון תוכנית 1276, טומן בחובו סתירה פנימית, שכן, סעיף זה חל, לשיטתן, רק על חלקות המיועדות לצרכי ציבור. עוד נטען כי סעיף 15 אינו מקנה לעותרות זכות שלא להפקיע את החלקה אלא שלא להיכלל בתוכנית איחוד וחלוקה, ובמקום זאת, לבחור בהליך של פיצוי על פי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").   לבסוף נטען כי ניתן להפקיע את החלקה לצרכי חניה ציבורית מכוח סעיף 188 לחוק התכנון והבניה. תגובת העותרות   17. בתגובה לטענות המשיבות, הוסיפו העותרות וטענו כי המצאת החלטה הועדה לעו"ד לסרי אינה מהווה המצאה כדין שכן עו"ד לסרי לא היה בא כוחה של העותרת 1 והוא אך אישר את חתימת העותרות על גבי ההתנגדויות. עוד נטען כי טענת השיהוי היא בעלת מימד אובייקטיבי וסובייקטיבי וכי את השיהוי הסובייקטיבי יש לבחון ממועד ידיעת העותרות על תוכן החלטת הועדה ולא ממועד ידיעתן בדבר עצם מתן ההחלטה. העותרות נסמכות בעניין זה על פסק הדין בעע"ם 8412/07 חברת מלון ומלון סוויטות אפ.אס.אר בירושלים בע"מ נ' שימי הורן ואח' (ניתן ביום 4.3.2009) (להלן: "פרשת מלון").   עוד טוענות העותרות כי טבלאות האיזון לא הוצגו לציבור ואישורן על ידי שמאי הוועדה המחוזית היה רק ביום 30.7.2009 וכי ללא טבלאות איזון מאושרות אין מדובר בהחלטה שהושלמה ואין לטעון לשיהוי. העותרות דוחות את טענות המשיבה 2 כי פרסום ההחלטה באמצעי התקשורת ובאתר משרד הפנים מבסס ידיעה על ההחלטה.   18. לגוף העניין, מוסיפות העותרות כי אין כל סתירה בהסתמכותן על הוראת סעיף 15 לתקנון תוכנית 1276  החל עליהם מכוח הפקעת חלק מהחלקה לדרך ציבורית. עוד טוענות העותרות  כי הוראות תוכנית 1276 עומדות בעינן אף נוכח האמור בתוכנית 1300, זאת מכוח הוראת סעיף 11(יא) לתקנון תוכנית 1300, לפיה, הוראות תוכנית 1276 יישארו בתוקפן בתחומי תחולתה.   דיון   19. דין העתירה להידחות.    טענת השיהוי - נדמה כי אכן העתירה הוגשה תוך שיהוי בלתי סביר. בתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים סדרי דין תשס"א-2000 נקבע בסעיף 3(ב) כי אם לא נקבע בדין מועד מיוחד להגשת העתירה, "תוגש העתירה בלא שיהוי, לפי נסיבות הענין, ולא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין, או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע לעותר עליה, לפי המוקדם". לענייננו, חל האמור "מיום שנודע לעותר עליה" שכן, אין ספק כי ביום 10.5.2009, לכל המאוחר, ידעו העותרות על קיומה של החלטת הועדה (ראה מכתב באת כוחן של העותרות מהמועד הנ"ל - נספח יא). אומנם נקבע בפרשת מלון כי  "אין מחלוקת בין הצדדים כי ההחלטות נשוא העתירה בבית המשפט המחוזי לא פורסמו מעולם. הורן [המשיב] היה מודע להחלטות אלה ולהליכים שקדמו להן רק לאחר שעיין בכתבי טענות בהליך אחר, עת"ם 128/06, עתירה שאותה הגיש ועד הפעולה למתחם עומריה נגד רשויות התכנון והבניה. מיד לאחר שנודע להורן על קיומן של ההחלטות (ומבלי שיידע מהו תוכנן), הוא פנה במהלך החודשים שקדמו להגשת העתירה לרשויות השונות בבקשה לקבלן, כאשר לבסוף נמסרו החלטות אלה לעיונו רק לאחר הגשת עתירתו לבית המשפט המחוזי. לפיכך, סבורני כי מהבחינה הסובייקטיבית לא השתהה הורן בהגשת עתירתו" . עם זאת, ספק אם ניתן להחיל את האמור בפרשת מלון על ענייננו, שכן, שלא כמו בפרשת מלון, הרי שבמקרה שלפנינו, פורסמה ההחלטה, וכן, וזה העיקר, על אף שהעותרות ידעו על מתן ההחלטה,  לא נעשתה על ידן כל פניה לגורמים המוסמכים בועדה לקבלת ההחלטה, וזאת בפרק זמן של חודשים (הפנייה הייתה לאדריכל עיריית חדרה שאינו הגוף המוסמך להמצאת ההחלטה). נדמה לי כי בנסיבות אלה, יהיה זה חוסר תום לב לטעון להעדר ידיעה אודות מתן ההחלטה או תוכנה.   מכל מקום, איני נדרשת להכריע בעניין זה שכן אני סבורה כי דין העתירה להדחות אף לגופה.    20. השאלה המרכזית העומדת לדיון היא - האם יעוד החלקה בתוכנית 1276 הוא לחניה פרטית כטענת העותרות, או שמא לחניה ציבורית כטענת המשיבות.   אני סבורה כי הפרשנות לפיה, החלקה יועדה על פי תוכנית 1276 לשמש כחניה ציבורית, כפי שהשימוש שלה גם כיום, היא הפרשנות האחת המתקבלת על הדעת. פרשנות זו עולה בבירור מהקשר הדברים, מתכליתה וממטרתה של תוכנית 1276, מלשון תוכנית 1300, ומהיות שתי התוכניות הליך תכנוני אחד. 21. הנוסח שננקב בסעיף 14 לתוכנית "חניה - מיועד לחניית כלי רכב", אינו מפרט אם הכוונה לחניה פרטית או לחניה ציבורית. לפיכך, הן העותרות והן המשיבות מבקשות ללמוד על הכוונה מחוץ ללשון הסעיף, וכך אנהג אף אנוכי. 22. נקבע לא אחת כי במקרים בהם יש חוסר בהירות בלשון החוק, אזי יש לפנות, ככלי פרשני ראשון במעלה, לתכליתו של החוק, תוך מתן פרשנות המגשימה את מטרת החוק. בהקשר זה נפסק כי: "תכנית מתאר היא בגדר חיקוק וחלים עליה כללי הפרשנות הנוהגים ביחס לדברי חקיקה (ע"א 416/58 ג'דעון נ' סלימאן, פ"ד יג(2) 916, 922; ע"א 119/86 קני בתים בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, נתניה, פ"ד מו(5) 727, 742; ע"פ 389/91 מדינת ישראל נ' ויסמרק, פ"ד מט(5) 705, 724). .. כלל פרשנות נוסף, החל אף הוא על פרשנות תכנית מתאר, הוא הכלל המבקש להתחקות אחר מטרת התכנית וליתן לה פרשנות המגשימה את תכליתה" (ע"א 9355/02 מדינת ישראל ואח' נ' גו'רג' יוסף ראשד ואח' פ"ד נח(4) 406, 416 (2004)).   23. נפנה איפוא לתכליתה ומטרתה של תוכנית 1276. על תכליתה ניתן ללמוד מהוראת סעיף 10 לתקנון הקובע כי תכליתה של התוכנית הינה ציבורית: "א. לאפשר חציית מסילת הרכבת בחדרה בגשר, תוך השתלבות במערך הדרכים הקיים והמתוכנן באיזור. ב. "מתן פתרונות נגישות לשכונת סלע ולתחנת הרכבת ותוספת שטחי חניה באזור תחנת הרכבת". כן ראה הוראת סעיף 14 לתקנון התוכנית, ממנה ניתן ללמוד בוודאות על התכלית הציבורית של התוכנית כדלקמן: "א. דרך ומסילת ברזל בשני מפלסים. ב. דרך. ג. חניה. ד. שטח ציבורי פתוח. " 24. עינינו הרואות כי מטרתה הברורה של התוכנית היא הפקעת שטחים לצרכי ציבור, לרווחת הציבור, ובין היתר, במסגרת זו, הוספת שטחי חניה ציבוריים באזור תחנת הרכבת, אזור בו מצויה החלקה הנדונה. פרשנות העותרות לפיה תכלית זו באה לידי מימוש על ידי הוספת שטחי חנייה פרטיים באזור תחנת הרכבת, היא פרשנות דחוקה ביותר, שאינה מתיישבת עם הגיונם של הדברים.  ניסיון החיים מלמד כי בסמוך למבני ציבור, כמו תחנות הרכבת ברחבי הארץ, קיים, מטבע הדברים, חניון ציבורי, המשרת צורך ציבורי לרווחת ציבור הנוסעים ולעידוד השימוש בתחבורה הציבורית. כך נכונים הדברים אף בהתייחס לפארק תעשייתי וליער חדרה והשירותים הסמוכים לו. ראה בהקשר זה: "סלילת חניה למבנה ציבורי עולה בקנה אחד עם המטרה הציבורית שלו, הואיל והבאים בשעריו של מבנה ציבורי ככלל, ובית ספר בפרט, נזקקים, מטבע הדברים, למקומות חנייה... מכאן, שלשימוש במקרקעין שהופקעו מן המערערים כבחנייה, יש זיקה ישירה למטרה הציבורית המוגדרת שבבסיס ההפקעה" (עע"מ 325/07 קשר בניין השרון בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה כפר-סבא, , ניתן ביום 5.3.09). 25. מכאן, שפרשנות סעיף 14 לתקנון התוכנית, על פי תכליתה ומטרתה של תוכנית 1276, מוביל למסקנה האחת כי מדובר בחניה ציבורית לרווחת ציבור הנוסעים ברכבת, הנופשים ביער חדרה, ובאי פארק התעשיה.   26. הדברים עולים בבירור גם מהוראותיה של תוכנית 1300, המהווה, ביחד עם תוכנית 1276, הליך תכנוני אחד. בעניין זה ראה את קביעת הועדה כי "התכנית חד/1300 הוגשה לוועדה לראשונה באופן שכוללת את תכנית חד/1276 (טרם אישורה של זו). על כן, יש לראות את שתי התכניות כמהלך תכנוני אחד, וזאת מאחר שמערכת הדרכים בתכנית חד/1276 נחוצה והכרחית לצורך הפיתוח המוצע בתכנית חד/1300. עקב חשיבות ביצוע ודחיפות הקמת ההפרדה המפלסית מבחינה בטיחותית ברמה הלאומית, הוחלט להקדים אישור ביצוע הפרויקט להפרדה המפלסית וכך הוחלט על קידום חד/1276 כתכנית נפרדת".   בתשריט תוכנית 1300 סומנה החלקה כחנייה ציבורית, זאת, כהמשך ישיר ובהתאמה לייעוד החלקה בתוכנית 1276, כחניה ציבורית. לפיכך, אין בתוכנית 1300 כל שינוי מהיעוד שנקבע בתוכנית 1276, אלא דווקא חיזוק לכך שהכוונה בתוכנית 1276 הינה לחניה ציבורית שהרי מדובר בהליך תכנוני אחד, ויש לראות את שתי התוכניות כחטיבה אחת. 27. מהטעם הזה אין לקבל את טענת העותרות כי הוראת סעיף 11(י"א) לתקנון תוכנית 1300, הקובעת כי  "הוראות תוכנית מס' חד/1276 שפורסמה למתן תוקף בי.פ. מס' 5643 מיום 22.3.2007 נשארות בתוקפן בתחומי תחולתה", תומכת בעמדתן. כאמור, מדובר למעשה בחטיבה אחת, תוכנית 1300 אינה גוברת על הוראות תוכנית 1276 אלא משלימה אותן וחוברת אליהן.   28. נוסיף עוד כי טענת העותרות באשר לאמור בסעיף 16 לתקנון תוכנית 1276 לגבי רישום הקרקעות על שם עירית חדרה והעדר רישום שטחי החניה, אף היא דינה להדחות. סעיף 16 עוסק בהליך הרישום של הקרקעות ולא בעצם ההפקעה, ואין בכוחו לקבוע את מהות היעוד של החלקה. לכל היותר, יכול נוסח סעיף זה לשמש ככלי עזר לצורכי פרשנות התוכנית. אני סבורה כי יש להעדיף את ההתחקות אחר תכלית התוכנית ומטרתה כאמצעי לפרשנות התוכנית, על פני שימוש בלשון סעיף זה. במאמר מוסגר אציין כי בתוכנית 1300 נקבע כי אף שטחי החנייה יירשמו על שם העירייה לאחר הליך ההפקעה, ובכך למעשה הושלמה הוראת סעיף 16 בתוכנית 1276.   סעיף 188 לחוק התכנון והבניה   29. אם לא די בכל האמור לעיל, נוסיף עוד כי סמכותה של המשיבה 2 להפקיע את החלקה לטובת חנייה ציבורית, מעוגנת בסעיף 188 לחוק התכנון והבנייה, הקובע כי: "א. מותר לועדה המקומית להפקיע על פי חוק זה מקרקעין שנועדו בתכנית לצרכי ציבור", ובהמשך: "ב. "צרכי ציבור", בסעיף זה - כל אחד מאלה: דרכים, גנים, שטחי נופש או ספורט, שמורות טבע, עתיקות, שטחי חניה ......" (הדגשה שלי י.ו.).   מסעיף זה למדים בברור כי צרכי חניה מהווים צורך ציבורי המצדיק הפקעת מקרקעין, במיוחד בקרבת מוסדות ושירותים ציבוריים כדוגמת תחנת רכבת. לעניין זה ראו פסק דין השרון לעיל: "סלילתה של חנייה כזו גם עולה בקנה אחד עם תקנות התכנון והבניה (התקנת מקומות חניה), התשמ"ג-1983, המסדירות באופן ספציפי את האפשרות להקים מקומות חנייה בסמוך לבית ספר. מכאן, שלשימוש במקרקעין שהופקעו מן המערערים כבחנייה, יש זיקה ישירה למטרה הציבורית המוגדרת שבבסיס ההפקעה. ..... בהקשר זה יוער, כי סלילתם של מגרשי חניה הוכרה - בסעיף 188(ב) לחוק התכנון והבנייה  - כמטרה ציבורית המאפשרת, בצידן של מטרות ציבוריות אחרות, הפקעת מקרקעין. עובדה זו מלמדת אף היא על ההכרה בכך שחניה - ובוודאי כזו הממוקמת בקרבתו של מוסד ציבורי - משרתת צורך ציבורי." 30. לפיכך, גם אם נניח לטובת העותרת כי בתוכנית 1276 יועדה החלקה לחניה פרטית, הרי שאין מניעה שבדין להפקיע את החלקה לצרכי חניה ציבורית, מכוח הוראת סעיף 188 לחוק. 31. לבסוף, העותרות מלינות כנגד העדר הנמקה בהחלטת הועדה. אני סבורה כי אין ממש בטרוניה זו. החלטת הועדה לפיה נקבע כי הפרשנות הנכונה של תוכנית 1276 היא כי מדובר בחניה ציבורית, מנומקת  ומבוססת. נוכח הדברים הברורים, לא הרחיבה הועדה מעבר לנדרש ואין בכך כל פגם. 32.  העותרות טענו בעתירתן, בלשון רפה, כנגד תקינות טבלת האיזון שנערכה על ידי שמאי הועדה המקומית. טענות אלה לא הועלו במסגרת התנגדותן ודי בכך כדי לדחותן. אף במסגרת עתירה זו נטענו הטענות בעלמא ללא כל ביסוס, ודינן להדחות. סוף דבר 33. העתירה נדחית.   העותרות תשאנה בהוצאות המשיבים בסכום כולל של 8,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. המזכירות תעביר למשיבות באמצעות באי-כוחם את הפקדון שהופקד על ידי העותרות (מחצית מהסכום לכל אחת מהמשיבות), על חשבון סכום ההוצאות שנפסק לזכותן. תוכנית בניהבניהקרקעותתכנית מתארהפקעה