צו הרחקה מנתב''ג

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו הרחקה מנתב''ג: פתח דבר: בקשה לעיכוב ביצוע צו הרחקה מנהלי שהוצא כלפי המבקש ביום 1.12.08 האוסר על המבקש להיכנס לנמל התעופה בן גוריון לתקופה של שישה חודשים החל מיום 1.12.08 עד להכרעה בעתירה המנהלית, וכן בקשה לעיכוב צו הרחקה על תנאי לתקופה של שישה חודשים מיום 1.6.09 לפיו תאסר כניסת המבקש לנתב"ג מיום שתרשם נגדו תלונה נוספת בגין הפרת כללי רשות שדות התעופה. רקע עובדתי: המבקש הינו נהג בחברת הסעות, אשר תפקידו להסיע את עובדי נתב"ג מביתם לשדה התעופה וחזרה. המבקש נתפס מספר פעמים כשהוא מבצע הפרות של כללי רשות שדות התעופה (הסעת נוסעים במוניות מנמל התעופה בן גוריון), תשמ"ג 1983, וביניהן שידול נוסעים, איומים כלפי מפקח, עבירות תנועה, הפרעה למפקח במילוי תפקידו, העמסת נוסעים במקום בו אסורה עצירה, ניסיון להפקעת מחיר והסעה בשכר. בעקבות כך, זומן המבקש לשימוע בפני הוועדה המייעצת ברשות שדות התעופה בהתאם לסעיף 13א לכללי רשות שדות התעופה (הסעת נוסעים במוניות מנמל התעופה בן גוריון). ביום 23.11.08 התייצב המבקש בפני הוועדה המייעצת ושטח כלל טענותיו בפניה. בנוסף, הודה המבקש בביצוע שתי עבירות תנועה חמורות בשטח נתב"ג. בעקבות השימוע, המליצה הוועדה בפני מנהל נתב"ג להרחיק המבקש למשך חצי שנה בפועל וחצי שנה על תנאי מנתב"ג. ביום 1.12.08 הוציא מנהל נתב"ג צו הרחקה כנגד המבקש למשך חצי שנה וצו הרחקה על תנאי למשך חצי שנה נוספת. טענות הצדדים: המבקש טוען, כי יש לעכב ו/או לבטל את צו ההרחקה נגדו משום שאינו נהג מונית, הינו מופלה, כטענתו, אל מול נהגים אחרים שביצעו עבירות דומות והינו "נרדף" על ידי פקחי רשות שדות התעופה בשל היכרותם עימו מהעבר. המבקש עמד על כך שהצו גורם לו לנזקים בלתי הפיכים, שכן הצו מונע ממנו לעבוד ולהתפרנס בעודו שרוי במצב אישי - כלכלי קשה. מנגד טוענים המשיבים כי דין הבקשה להידחות ממספר טעמים. ראשית, בית משפט לעניינים מנהליים נעדר סמכות עניינית לדון בעתירת ובבקשת המבקש. שנית, המבקש לא מיצה את זכות הערעור על צו ההרחקה. בנוסף, המבקש הפר פעמיים את צו ההרחקה המנהלי נשוא הבקשה והעתירה, ולפיכך הינו לוקה בניקיון כפיים. מעל לכך, החלטת המנהל להוציא צו הרחקה מנהלי כנגד המבקש הינה החלטה סבירה, מידתית ומנומקת כדבעי, ואין כל עילה להתערבות בה. דיון: על פי סעיף 5 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, בית משפט לעניינים מינהליים ידון, בין היתר, בעתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בעניין המנוי בתוספת הראשונה. עיון בתוספת הראשונה בחוק מעלה, כי חוק רשות שדות התעופה וכללי השמירה על הסדר בשדות התעופה אינם מנויים בתוספת הראשונה. כמו כן, חוק רשות שדות התעופה אינו מורה כי עתירות על החלטות הרשות מכוח החוק ידונו בבית משפט לעניינים מנהליים. אשר כך, נראה כי אין בסמכותו של בית משפט זה לדון בבקשת המבקש. לגופו של עניין. צו ההרחקה כנגד המבקש הוצא מכוח סעיף 2(ב)(1) לכללי השמירה על הסדר בשדות תעופה המורה כדלקמן: "המנהל רשאי, בהודעה מנומקת בכתב, לאסור על אדם להיכנס לשדה תעופה, ובלבד שניתנה קודם לכן לאותו אדם ההזדמנות להשמיע את טיעוניו בפני המנהל; עשה כן - לא ייכנס אותו אדם לאותו שדה תעופה אלא כנוסע בתום לב על פי כרטיס טיסה תקף לאותו יום. תוקף האיסור לא יעלה על 12 חודשים מהיום שבו הודע האיסור לאותו אדם". סעיף 2(ב)(2) לכללים אלו מורה לעניין ערר על החלטת המנהל לאסור על אדם להיכנס לשדה התעופה כדלקמן: "מי שהמנהל אסר עליו כניסה כאמור רשאי לערור על החלטת המנהל בפני מנהל הרשות תוך 14 ימים מהיום שבו הודע לו האיסור" סעיף 2(ב)(3) מורה כי החלטתו של מנהל הרשות בערר תהא סופית. לאמור, המבקש טרם מיצה זכות הערר הנתונה לו בדין כלפי החלטת המנהל נגדו, ופנה ישירות לבית משפט זה. משכך, פניית המבקש לבית המשפט בשל זה מקדימה את זמנה. מעל לכך, החלטת המנהל ניתנה לאחר שזה בחן המלצת הוועדה המייעצת - שהינה הגורם המקצועי אשר שמע טיעוני המבקש - והחליט כשהחליט, כאשר הלכה היא מלפני בית המשפט העליון, כי בית משפט לעניינים מנהליים לא יתערב בנקל בשיקול הדעת המקצועי של הגורם המקצועי [ראה לעניין זה: בג"ץ 4004/07 טרונישבילי נ' משרד הבריאות ואח' , מיום 19.7.07; בג"ץ 6406/00 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' שר התקשורת, פ"ד נח(1) 433; בג"ץ 4613/03 עו"ד אריה שחם נ' שר הבריאות, פ"ד נח(6) 385]. אמור מעתה, סיכויי העתירה נמוכים. לעניין מאזן הנוחות, נראה כי גם זה אינו נוטה לטובת המבקש דווקא. המבקש הפר את כללי רשות שדות התעופה משך זמן ארוך, הוצאו נגדו בעבר צווי הרחקה, והוא שב והמשיך לבצע הפרות הכללים. ויודגש, הפרות אלו נעשו על ידי המבקש גם לאחר שהוצא נגדו צו ההרחקה נשוא בקשה זו, תוך שהוא מסכן בעצמו את מקור פרנסתו. מתן צו ביניים בנסיבות האמורות, עלול להנציח המצב תוך פגיעה בסדר התקין. לפיכך, יש להעדיף את ההגנה על שיקולי האינטרס הציבורי על פני הפגיעה האפשרית במבקש. אשר כך, הנני דוחה הבקשה למתן צו ביניים. המבקש ישא בהוצאות סמליות לטובת המשיבים ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪. הסכומים יהיו בצירוף מס ערך מוסף כדין, כשהסכומים נושאים ריבית והפרשי הצמדה עד התשלום המלא בפועל.צו הרחקהצווים