קראו את הכרעת הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו שיפוטי לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה: כתב האישום והחלטות ביניים כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום בעבירה על פי סעיף 240 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק"). על פי האמור בכתב האישום, הנאשמים מחזיקים במקרקעין המצויים מזרחית לכביש 40 ברהט בנ"צ מרכזי 129985/90526. נטען, כי הנאשמים הציבו מבנים שונים, אשר פרטיהם נמסרו בסעיפים 2 - 4 בכתב האישום. על פי סעיף 5 לכתב האישום, הוגשה ביום 28.6.05 בקשה למתן צו שיפוטי לפי סעיף 239 לחוק, וזאת בב.ש. 6051/05. ביום 20.9.05 ניתן צו שיפוטי (להלן: "הצו"). על פי סעיף 6 לכתב האישום, אשר הוסף ביום 14.1.08 בתיקון שהותר על ידי, הומצא הצו לנאשמים ביום 3.10.05. על פי סעיף 7 לכתב האישום, ביום 6.10.05 הוגשה תלונה על הפרת הוראה חוקית וביום 17.10.05 הוגשה תלונה על השגת גבול פלילית. על פי סעיף 8 לכתב האישום, ביום 11.10.05 נערך סיור במקום על ידי המפקח רם יחזקאל ונמצא שהנאשמים ממשיכים להשתמש במבנים בניגוד לצו בית משפט. עוד על פי סעיף 9 לכתב האישום, הנאשמים המשיכו להשתמש במבנים בניגוד לצווי בית משפט. הנאשמים השיבו בכתב לכתב האישום ותקנו את תשובתם בישיבת בית משפט מיום 16.10.08. הנאשמים מכחישים את הסעיפים 1 - 4 לכתב האישום, מודים בקיומו של צו שיפוטי כנרשם בסעיף 5 לכתב האישום, הם כופרים בסעיף 6 בכתב האישום, דהיינו, הם כופרים כי קיבלו את צו בית המשפט. הם מודים בסעיף 7 לכתב האישום, דהיינו, כי הוגשו התלונות האמורות, אך הם כופרים כי הם השתמשו והמשיכו להשתמש במקרקעין בניגוד לצו בית המשפט, כרשום בסעיפים 8 ו - 9 לכתב האישום. בישיבת בית המשפט מיום 16.10.07 טען הסנגור המלומד כי גם אם תוכחנה כל עובדות כתב האישום, אין בסיס להרשעת הנאשמים, ולכן ביקש הוא למחוק את כתב האישום. בקשה זו נדחתה בהחלטתי מיום 18.12.07 וזאת לאחר שמצאתי כי אכן קיים ליקוי בכתב האישום ומצאתי לנכון לקבוע ישיבת מענה נוספת על מנת לאפשר לב"כ הנאשמים הזדמנות לעניין תיקון כתב האישום בשל הליקוי האמור. בהחלטה נוספת מיום 14.1.08 התרתי את תיקון כתב האישום, וכך הוסף סעיף 6 לכתב האישום. התיק נקבע לשמיעת הוכחות. יש לציין שלאחר שנשמעה פרשת התביעה, טען ב"כ הנאשמים, כי אין על מרשיו להשיב לאשמה, אולם בהחלטתי מיום 26.11.08 דחיתי טענה זו. ראיות הצדדים מטעם המאשימה העיד מפקח הבנייה מר רם יחזקאל. על פי עדותו, הוא ביקר במקרקעין נשוא כתב האישום ארבע פעמים לאחר מסירת הצו. על פי עדותו, הוא מסר את הצו ביום 3.10.05 לשני אנשים שנכחו במקום, חאסן ואברהים. על פי עדותו, אברהים הוא אבא של הנאשם 2 והדוד של הנאשם 1 "או ההפך", כך העיד העד. העד ביקש מאותם אנשים למסור את הצו לנאשמים. בהמשך עדותו מסר העד, כי אחרי מסירת הצו הוא היה במקום וראה שלא היה כל שינוי, אותם השלטים היו במקום, אותם המבנים, אולי הוספה רשת צל, הוא ראה מצרכים, שמן זית, קופה רושמת, והמקום עבד כמו שעבד לפני מסירת הצו. על פי עדות מר יחזקאל, הוא צילם תמונות רבות במקום ואלה הוצגו כראיה: בתמונה 1 - נראה השלט של המקום ורואים שם מבנה פח שהוא מבנה השירותים שבכתב האישום המקורי. בסמוך אליו רואים אוטובוס. בתמונה 2 - רואים אוהל ומבנה שהעד לא ידע איך לכנותו, המשמש כחנות לממכר ומסעדה שיש בו שולחנות. בתמונה 5 - רואים את המתחם המרכזי של המסעדה, כך העיד העד, ושל המשתלה, דהיינו של כל המתחם. בתמונה 6 - רואים את פנים המבנה הגדול ובו מצרכים כגון: לבנה, זיתים ועוד. תמונות 9 ו - 10 גם הן צולמו על ידי העד, ורואים בהן, כך על פי עדות העד, מסעדה. בתמונה 12 - רואים חלק מהמשתלה והמסעדה במתחם. העד פירט תמונות נוספות אותן הוא צילם והן תמונות 13, 16, 19, 20, 23, 31, 32. בתמונה 13 ניתן לצפות בכמות גדולה של כדים שמונחת על האדמה. בתמונה 16 ניתן לצפות באישה שיושבת, ונראה כי היא אוכלת דבר מה ומאחוריה שולחנות וכיסאות כאשר על השולחנות יש מתקנים לנשיאת מפיות. בתמונה 19 ניתן לצפות בשתי מכוניות בסמוך למבנה ולאוטובוס. ליד המכוניות נצפים אנשים מספר. בתמונה 20 ניתן לצפות בתצוגת עציצים וכדים, במבנה עם יריעת בד ירוקה ובשלט גדול עליו רשום "מלבי קר". בתמונה 23 ניתן לצפות בפינת ישיבה על הרצפה המורכבת מכריות, מזרונים, שולחנות נמוכים עליהם מתקנים למפיות ומאפרות. תמונה 31 מציגה את שטח המקרקעין במבט מרחוק, ניתן לצפות בתצוגת העציצים והכדים, במבנים מוארכים מצופים בד יוטה בצבע ירוק ובאוטובוס. לעד הוצגו תמונות מתאריך 6.10.05 והוא העיד שבאותו הביקור הוא היה לבד, ללא המפקח לואיס שהיה עימו בסיור הקודם. באותו ביקור צילם העד את התמונות 3 - 7. על פי עדות העד, באותו היום היו מכוניות של מבקרים, אנשים יצאו מכלי הרכב וחלקם התעניינו בכדים, חלק מהם נכנס למסעדה, חלק יצאו עם דברים משם, קנו זיתים ושמן זית. אכן ניתן לצפות בת/3 במכוניות, בכדים רבים, ובאוהלים. בת/5 ניתן לצפות במכוניות ובאנשים, וכך גם בת/6. בת/7 ניתן לצפות באדם היושב לאכול ולשתות עם שני ילדים. אכן יש בתמונות כדי לתמוך בגרסת העד בפעילות במקום. לעד הוצגו גם תמונות נוספות ת/9 - ת/19, והוא העיד שתמונות אלה צולמו על ידו. על פי עדות העד, רואים בתמונות מכוניות שעצרו לרכוש דברים, את אברהים מסתכל על העד, שני אנשים שקנו משהו ומחזיקים פיתה ומשהו לשתות, אנשים שיצאו מהמתחם ונכנסים לרכב שלהם ורכב שממנו פרקו אברהים ואדם נוסף כדים. העד רשם מזכר לגבי אותו ביקור והוא סומן כת/8. בהמשך הוצגו לעד תמונות ת/20 - ת/37, הן התמונות שמתייחסות לביקור של העד יחד עם המפקח לואיס והתייחסות העד לתמונות שהוא צילם נרשמה לעיל. על פי עדות העד בחקירה הראשית, הנאשמים הם אלה שביצעו את השימושים בניגוד לצו בית המשפט. על כך למד העד מכך שהנאשמים קיבלו את הצו וביקשו לבטל אותו. באמצעות העד הוגשו המסמכים ת/38 ות/39, שהם הבקשה לביטול צו ההפסקה השיפוטי ופרוטוקול הדיון והחלטת כבוד השופט רוזין מיום 06.11.05. בהמשך העיד העד, כי הדומיננטיים ביותר בנוכחותם במקום הם חסאן ואברהים ואח שלישי צעיר יותר, אשר במהלך העדות התברר שהמדובר הוא בנאשם מספר 1. מטעם הנאשמים העיד מודד מוסמך, מר זואדי אבו ג'אמע, ובאמצעותו הוגש נ/1, היא מפת מדידה שערך משרדו של העד. על פי אותה מפת מדידה, נקודת הציון שצוינה בצו מצויה מחוץ לגדר התוחמת את המבנים נשוא כתב האישום. הנאשמים נמנעו מלהעיד. טענות הצדדים בסיכומיהם המאשימה טוענת, כי הנאשמים הודו בכך שניתן צו, וכי הם קיבלו את הצו ביום 3.10.05. על פי טענת ב"כ המאשימה, הדבר הוכח הן בת/1 ות/2, שהם אישורי מסירה לאברהים והן בפרוטוקול הדיון בב.ש. 6051/05 מיום 06.11.05 עמוד 4, בפני כבוד השופט עידו רוזין. טוען ב"כ המאשימה, כי השימושים בניגוד לצו הוכחו בעדותו של רם יחזקאל לגבי הפעילות במקום לאחר קבלת הצו בידי הנאשמים, עדות אשר לטענתו לא נסתרה. נטען, כי העד זיהה את הנאשם 1 במקום, וכי מת/39 גם עולה, שהנאשמים הודו שקיימת בעייתיות בפעילותם במקום. לעניין זיהוי המקרקעין ומקום הפרת הצו, טען ב"כ המאשימה, כי הצו התייחס לנקודת ציון מרכזית ולכן גם אם על פי מדידת המודד מטעם הנאשמים נקודת ציון זו מצויה מחוץ לגדר התוחמת את המבנים, הרי אין פירוש הדבר, כי הצו לא הופר. ב"כ המאשימה רואה בהימנעות הנאשמים מלהעיד, משום חיזוק לראיות התביעה באשר יכלו הם להעיד על כך שהם קיימו את צו בית המשפט ולא הפרו אותו. לעניין זיהוי המבנים, הוסיף וטען ב"כ המאשימה, כי אין מחלוקת בין הצדדים, כי בקרבת מקום לא קיימים מבנים נוספים, לכן ברור הוא שהפעילות שתיאר העד יחזקאל, מתייחסת למבנים נשוא כתב האישום והצו. הסנגור המלומד טען, כי הצו לא הומצא כדין למרשיו, וכי יש להקפיד על הוראות מסירה כדין ומשאלה לא בוצעו, לא התקיים יסוד מיסודות העבירה, ולכן יש לזכות את מרשיו. הוסיף הסנגור וטען, כי צו בית המשפט אינו ברור דיו, באשר צוינה בו נקודת ציון מרכזית, ללא פירוט נוסף. טוען ב"כ הנאשמים, כי על פי עדות המודד מטעם מרשיו, נקודת הציון המרכזית מצויה מחוץ לגדר וצפונית לה, ולכן לא הוכח שהנאשמים הפרו את צו בית המשפט אשר מתייחס למיקום מסוים ולא לאחר. טענה נוספת בפי ב"כ הנאשמים היא, כי כתב האישום מתייחס לתאריך ספציפי אחד, והוא מתנגד להרחבת חזית ולהוכחת הפרת הצו במועדים אחרים. דיון והכרעה מצאתי, כי יש להרשיע את הנאשמים בעבירה שמיוחסת להם בכתב האישום, וכי לא היה בידי ב"כ הנאשמים להצביע על קיומו של ספק סביר, אשר יוביל לזיכוי מרשיו. מסירת הצו לנאשמים אוכל לקבל את טענת ב"כ הנאשמים, כי ת/1 ות/2 אינם מצביעים על מסירה כדין של צו בית המשפט למרשיו. אישורי המסירה נחתמו על ידי מר אברהים ואין בפניי כל ראיה לכך שמר אברהים הוא בן משפחתם של מי מן הנאשמים, המתגורר עימם. לכן, אין המדובר הוא במסירה כדין. יחד עם זאת, אין להתעלם מדברי ב"כ הנאשמים בדיון שהתקיים בפני חברי, כבוד השופט עידו רוזין, ביום 06.11.05 בב.ש. 6051/05, שם נרשמו מפיו הדברים הבאים: "הבקשה למתן צו ניתנה בהתאם לתקנות, ואני יוצא מנקודת הנחה כי ההחלטה ניתנה על סמך בקשה במעמד צד אחד. הצו הומצא לנו ב - 03.10.05, ערב ראש השנה" (ההדגשה שלי - י.א.). המדובר הוא בדיון שהתקיים בעקבות בקשה לביטול צו הפסקה שיפוטי שניתן במעמד צד אחד, הוא הצו נשוא כתב האישום שבפניי. משטען ב"כ המבקשים, הוא ב"כ הנאשמים שבפניי, ואמר כי הצו הומצא "לנו" ביום 3.10.05 יש לראות את הנאשמים כמי שקיבלו את הצו בתאריך האמור. אשר על כן, אני דוחה את טענת הנאשמים, כי לא קיבלו את צו בית המשפט, וקובע, כי עלה בידי המאשימה להוכיח מעבר לספק סביר, כנדרש ממשפט פלילי, כי צו בית המשפט אשר בקיומו מודים הנאשמים, הומצא להם כדין ביום 03.10.05. הצו והמקרקעין מצאתי, כי הוכח מעבר לספק סביר, כי צו בית המשפט מתייחס למקרקעין נשוא כתב האישום שבפניי, וכי המדובר הוא באותם המקרקעין שלגביהם העיד העד יחזקאל, כי הופר בהם צו בית המשפט, על ידי הנאשמים שבפניי. העד יחזקאל העיד, כי לאחר שנמסר הצו לנאשמים ביום 3.10.05 המשיך המקום לעבוד ללא שינוי כפי שמצא את המקום בביקורו בטרם הוצאת הצו. העד העיד כי היו במקום אותם השלטים, אותם המבנים, הייתה במקום מכירה של מצרכים כגון שמן זית, הייתה קופה רושמת. לעניין זה אפנה לעמ' 4 -5 לפרוטוקול הדיון מיום 1.5.08, ובעיקר לעמוד 5, שורות 10 ואילך. גם מן התמונות אשר לגביהן העיד העד, כי צולמו על ידו ומדברי העד בהתייחס לתמונות, עולה מעבר לספק סביר, כי במקום נמשך אותו השימוש המסחרי, וכי המדובר הוא באותם המקרקעין. לעניין זה ראה עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 16 ואילך, לפרוטוקול מיום 1.5.08. על פי עדותו של מר יחזקאל, לא חל שינוי במבנים במקום, למעט שינויים קטנים והמדובר הוא בפעילות באותו המקום, אשר הייתה קיימת לפני מתן הצו. לעניין זה ראה עמ' 9 שורה 21 ואילך, לפרוטוקול מיום 1.5.08. לא למותר לציין, כי עדותו של העד יחזקאל לעניין מיקום המבנים ומיקום הפרות הצו, לא נסתרה בחקירה נגדית. טענת הנאשמים היא, בין היתר, כי הם לא הפרו את הצו באשר נקודת הציון הרשומה בצו מצויה בפועל במרחק של כמטר צפונית למיקומה של "המשתלה". לשונו של הצו היא כדלקמן: "בהתאם להחלטה מיום 6.9.05, ניתן בזאת צו להפסקת העבודות או השימוש במבנים המצויים בשטח שנמצא מזרחית לכביש 40 בנ.צ. מרכזית 129985/90526 נגד המשיבים וכל מי שעובד מטעמם בשירותם ועבורם, להפסיק את כל העבודות ואת השימוש בכל המבנים ובשטח המגודר שנמצאים בשטח הנ"ל." הואיל וההתייחסות בצו היא לנ"צ מרכזית, והואיל ומן הראיות שבפניי, כולל עדותו של המודד מטעם הנאשמים, עולה כי במקום לא קיים מתחם אחר או מבנים דומים אחרים, ונוכח המרחק הקטן בין הגדר של המתחם למיקומה של נקודת הציון המרכזית על פי עדות המודד מטעם הנאשמים, ניתן לומר, כי צו בית המשפט מתייחס למתחם הקיים במקום ואשר מצוי, על פי גרסת הנאשמים, דרומית ובמרחק קצר ממיקומה של אותה נקודת ציון. לא זו אף זו, הצו נשוא כתב האישום לא ניתן בחלל ריק והוא בא בעקבות בקשה למתן צו שיפוטי לפי סעיף 239. עיון באותה הבקשה, אשר צורפה כנספח לכתב האישום שבפניי, מעלה כי תיאור המבנים במקום זהה לתיאור המבנים שבכתב האישום שבפניי. על פי עדות העד יחזקאל, הפעילות המסחרית אשר תוארה על ידו התקיימה באותם המבנים. בהמשך לצירוף הראיות האמורות, מעלה מעבר לכל ספק סביר, כי הפרת הצו נעשתה במקום עליו נאסר הדבר בצו שניתן על ידי כבוד השופט רוזין, כאמור. אכן, כדברי ב"כ המאשימה, ניתן לראות חיזוק לדבר בדברי ב"כ הנאשמים בת/39, כי: "נעשים שימושים בקרקע שבחלקם מהווים בעייתיות מסוימת". לא זו אף זו, העד מטעם הנאשמים עצמו, מסר כי במכשירי הג'י.פי.אס של הפקחים עלולה להיות סטייה של עד 10 מטרים. הנאשמים בחרו שלא להעיד, וזאת למרות שאם עמדתם היא נכונה, יכלו בנקל לבוא ולומר, כי הם אינם מפרים את צו בית המשפט. על פי סעיף 162 לחוק סדר הדין הפלילי {נוסח משולב} תשמ"ב-1982, הימנעותם זו יש בה כדי לחזק את משקל ראיות התביעה. קיים צדק בדברי ב"כ המאשימה משטען, כי גם אם היה מתברר שהנאשמים מבצעים פעילות בסמוך למקום הנקוב בצו, וזאת בעקבות שינוי מקום המבנים, הרי אין פירוש הדבר, כי פטורים הם מאחריות בשל הפרת הצו השיפוטי. הדברים נאמרו בהתייחס להפרת צו שיפוטי לפי סעיף 210 לחוק ויפים הם, כך סבור אנוכי, גם לעניין הפרת צו לפי סעיף 239. פירוש הדברים הוא, כי לא יהיה פטור אדם מאחריות בשל הפרת צו שיפוטי אם הוא מפר את אותו הצו במקום שהוא סמוך למקום שנאסר עליו לעשות כן בצו המדובר. עדותו של העד יחזקאל לא מתירה כל מקום לספק, כי במקרקעין נשוא כתב האישום שבפניי נעשתה פעילות מסחרית שנאסרה בצו. המדובר הוא בפעילות של מכירת מוצרים, מסעדה, משתלה ועוד. אשר לטענת ב"כ הנאשמים, כי אין להרחיב את החזית מעבר לטענת הפרה ביום 11.10.05 (סעיף 8 לכתב האישום), הרי עליי לדחות טענה זו, באשר סעיף 9 לכתב האישום מייחס לנאשמים המשך שימוש במבנים בניגוד לצו בית משפט. מכל המקובץ, מסקנתי היא, כי עלה בידי המאשימה להוכיח מעבר לספק סביר, כי הנאשמים הפרו את צו בית משפט במקרקעין אשר פורטו בכתב האישום שבפניי. לאור האמור, אני מרשיע את הנאשמים בעבירה שמיוחסת להם בכתב האישום. קובע לטיעונים לעונש ליום 01/10/09 בשעה 13:30. הובהר לנאשמים כי עליהם להתייצב לדיון שנקבע, וכי לא יקבלו הזמנה נוספת ובאם לא יתייצבו יכול והדיון יתקיים בהעדרם ו/או יכול ויוצא כנגדם צו הבאה. צו שיפוטיבניהחוק התכנון והבניהצוויםתכנון ובניה