קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צמצומים בעבודה מחייבים שימוע: החלטה זו עניינה בקשה להצהיר באופן זמני כי פיטורי המבקשים בטלים, כי יחסי עובד מעביד ממשיכים להתקיים בין הצדדים וכי על המשיבה 1 להמשיך ולהציב את המבקשים בעבודתם או בכל עבודה מתאימה אחרת. רקע עובדתי 1. המשיבה 1 הינה חברה בע"מ המוציאה לאור את עיתון "ידיעות אחרונות". המשיבה פועלת באמצעות סניפים הפרוסים בערים שונות ובהם סניף בבאר שבע (להלן - "העיתון" ו/או "המשיבה"). 2. המבקשת 1 עובדת במשיבה מעל ל-27 שנים בתפקיד מזכירת מערכת העיתון בסניף באר שבע (להלן - "המבקשת") ואילו המבקש 2 עובד בעיתון כמנהל איזור הדרום האחראי על התחום המסחרי אף הוא כ -27 שנים (להלן - "המבקש"). 3. המשיב 2 הינו וועד עובדי המנהלה של העיתון (להלן - "הוועד" ו/או "המשיב") 4. ביום 3.6.03 נחתם בין העיתון לבין ההסתדרות הסכם קיבוצי מיוחד (להלן - "הסכם 2003"). במסגרת הסכם זה נקבע מתווה לסיום העסקתם של עובדים מסויימים ובמקביל שקט תעשייתי וסיום מחלוקת עד ליום 31.5.13. 5. ביום 22.3.09, נחתם בין העיתון להסתדרות הסכם קיבוצי מיוחד נוסף (להלן - "הסכם 2009") אשר האריך את תוקפו של הסכם 2003 עד לשנת 2015 וכן קבע רשימה מוסכמת של עובדים מפוטרים וזכויותיהם. 6. הצדדים חולקים האם חלים עליהם הוראות הסכם קיבוצי מיום 16.10.60 (להלן - "הסכם 1960"). 7. במחצית חודש 7/09, זומנה המבקשת יחד עם מזכירה נוספת להתייצב למחרת במשרדי כח אדם של העיתון בתל אביב לפגישה עם הגב' שחם, מנהלת כח אדם של העיתון. באותו הערב קראו המבקשים באתר "וואלה" הודעה על סגירת סניף באר שבע של העיתון. 8. למחרת התייצבה המבקשת אצל הגב' שחם שם הודיעה לה זו כי הידיעה שפורסמה באתר "וואלה" נכונה וכי הוחלט לסגור את הסניף ולפטר את המבקשת. כל נסיונות המבקשת להסביר את מצבה עלו בתוהו, והגב' שחם הודיעה לה כי ההחלטה הינה סופית. 9. לאחר שקרא המבקש את הידיעה באתר "וואלה", נתבקש להתייצב לשיחה אצל מר ציון פרץ, סמנכ"ל שיווק ומכירות בעיתון. 10. לאחר מספר ימים התייצב המבקש לפגישה הנדונה, שם נמסרה לו ההודעה על סגירת הסניף וסיום העסקתו. גם המבקש ניסה לשנות את הגזירה אולם הובהר לו כי ההחלטה הינה סופית. המבקש הופנה אף לגב' שחם אולם גם זו הודיעה לו שההחלטה אינה ניתנת לשינוי. 11. מספר ימים לאחר הפגישות, קיבלו המבקשים מכתבי פיטורים ופרוטוקול "ישיבות שימוע" שנערכו להם (נספחים ד1, ד2 לבקשות). 12. המבקשים סברו כי וועד העובדים נתן את הסכמתו לפיטוריהם וזאת לדעתם בניגוד להסכמים הקיבוציים החלים על הצדדים. לפיכך, צורף וועד העובדים כצד לבקשה ונתבקש להורות לו כי עליו להימנע מלהסכים לפיטורים. טענות המבקשים 13. לטענת המבקשים, דין פיטוריהם להתבטל שכן - א. הפיטורים נעשו בניגוד להוראות הסכם 2009 האוסרים פיטורים כלכליים ובניגוד להוראות הסכם 2003. כמו כן טוענים כי חלות עליהם הוראות הסכם 1960. ב. לא נתקבלה הסכמת ההסתדרות לפיטורים ולא נוהל עימה כל מו"מ. ג. לא נתקיים שימוע טרם קבלת החלטת הפיטורים. ד. הפיטורים נעשו תוך התעלמות ממצבו הבריאותי של המבקש, שנות עבודתם הרבות של המבקשים, וגילם. ה. הפיטורים נעשו מבלי שנבחנו אלטרנטיבות ראויות וללא הצדקה ומבלי שניתן כל משקל לוותק שלהם. ו. סגירת הסניף נעשתה על אף העובדה כי מדובר בסניף שהוא רווחי ביותר. 14. באשר לוועד, טענו המבקשים כי אסור היה לו להסכים לפיטוריהם והוא פעל בניגוד לחובת הנאמנות וחובת השליחות. 15. המבקשים טוענים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם הן בשל מצבו הבריאותי של המבקש, הן בשל גילם המתקדם והעדר אפשרויות ההעסקה בשוק החופשי. טענות העיתון 16. לטענת העיתון - א. הסניף בבאר שבע נסגר בשל חוסר אפשרות להפעילו שכן כל הכנסות הסניף נאמדות בסך של כ -13,000 ₪. ב. הוראות ההסכמים הקיבוציים אינן מונעות את סגירת הסניף ופיטורי העובדים שכן אין מדובר בפיטורים כלכליים אלא בפיטורי צמצום או רה ארגון ואין כל חובה לפטר את העובדים הזמניים לפני שמפוטרים העובדים הקבועים. באשר להסכם 1960, אין הוא בבחינת הסכם בר תוקף החל על הצדדים. ג. העיתון קיים מו"מ עם ועד העובדים וזה פעל להטבת תנאי הפרישה של המבקשים מתוך הבנה כי אין מנוס מפיטוריהם. ד. העיתון קיים שימוע לכל אחד מהמבקשים. ה. לוועד העובדים אין כל מעמד בדיון זה. ו. אין מקום לאכיפתם של יחסי עובד מעביד שכן מאזן הנזקים נוטה בבירור לצד העיתון שכן המבקש יכול כבר היום לצאת לפנסיית נכות ולא יהא ניזוק מכך כלל. טענות הוועד 17. הוועד הצטרף לטענות המבקשים וטען כי העיתון מפר בריש גלי את הסכם 1960, הסכם 2003 והסכם 2009 האוסרים על פיטורי המבקשים. לטענתו, בניגוד להוראות הסכם 1960, לא ניתנה הסכמת וועד עובדי המנהלה לפיטורים; בניגוד להוראות הסכם 2003, לא פוטרו העובדים הזמניים; ועל פי הוראות הסכם 2009, חל איסור לפטר מטעמים כלכליים. לטענת הוועד, לא נערך למבקשים כל שימוע ונציגי הוועד לא זומנו לכל שימוע כזה. לטענתו, לא נתנו הוועד וההסתדרות את הסכמתם לפיטורי המבקשים ואין כל בסיס לטענה כי סניף באר שבע אינו רווחי ועל כן העיתון נאלץ לסגרו. הכרעה 18. מטרתו של סעד זמני היא בעיקר שמירה על המצב הקיים העלול להשתנות אם לא יינתן הצו הזמני וזאת על מנת שנתבע לא ינצל לרעה את תקופת הביניים שעד למתן פסק הדין בתובענה. תפקידו של צו זמני הוא לשמר מערכת נסיבות קיימת כדי להבטיח את ביצועו של פסק דין סופי שיינתן אחריו. (ראה הנשיא א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שביעית, עמ' 399; ד"ר וינוגרד "צווי מניעה" חלק כללי עמ' 65; דב"ע מז/3-3 עיריית רמת גן - מלכה אנגלסמן פד"ע יח 141). על פי הוראות סעיף 362 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984, החלות בבתי הדין לעבודה מכוח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991, השיקולים הבאים בפני בית הדין בעת שהוא שוקל מתן סעד זמני הינם, קיומה של זכות, ניקיון כפיו של המבקש (שיקולי יושר) ומאזן נוחות לרבות הכבדה ונזק בלתי הפיך. יודגש, כי בשלב זה, משמדובר בבקשה לסעד זמני, קביעותינו הינן קביעות לכאוריות ואין בהן כדי לקבוע מסמרות לעניין הסעד העיקרי, אם יובאו בפנינו ראיות אחרות. קיומה של זכות 19. הוראות הסכם 2009 קובעות רשימה של עובדים אשר יסיימו את עבודתם בהתאם להסכם זה ומציינות כי - "העיתון לא ינקוט בצעדי פיטורין (כלפי העובדים המועסקים במסגרת ההסכם הקיבוצי) מטעמים כלכליים כלשהם לתקופה המסתיימת ביום 31.12.2010". טענתם העיקרית של המבקשים היא כי הוראות אלה מונעות מהעיתון את האפשרות לפטרם מעבודה היום וזאת עד לתום שנת 2010. העיתון מצידו טוען כי ההגבלה נוגעת לפיטורים כלכליים בלבד ולא לפיטורים הנובעים מצמצומים או רה- ארגון. ההבחנה בין פיטורים כלכליים לבין פיטורי צמצום או רה-ארגון מוכרת בפסיקה ואין היא אבחנה קלה. לעיתים היא נובעת מאבחנה קיימת בהסכם הקיבוצי שחל על הצדדים כגון: תקשי"ר ולעיתים ייתכן מצב בו פועלים ביותר מאחת המסגרות (דב"ע מו/13-4 מדינת ישראל - הסתדרות עובדי המדינה, פד"ע יז 181, 189). איננו משוכנעים כי אבחנה כזו קיימת במקרה דנן באופן ברור, שכן ההסכם נוקט בלשון "טעמים כלכליים כלשהם" ובכך לכאורה מוסיף הוא על פיטורים כלכליים גרידא גם מקרים בהם המניע לפיטורים נובע מעילה שיש בצידה גם תועלת כלכלית כגון פיטורי צמצום. פרשנות זו גם עולה בקנה אחד עם ההתחייבות לשקט תעשייתי לתקופה המנויה בהסכם (סעיף 9 להסכם). מכל מקום, לא מצאנו כי הצדדים הביאו בפנינו ראיות מספיקות להכרעה חד משמעית בעניין זה ולאור לשונו של ההסכם והצהרתו של מר כפיר בהליך אחר שם ציין כי "במו"מ שהתפתח, העלה וועד עובדי המנהלה, כתנאי להסכמתו לפיטורי עובדים, כמה וכמה דרישות כבדות משקל. בין היתר דרש הועד את הארכת תקופת ההסכם הקיבוצי וכי לא יבוצעו פיטורים נוספים בשנתיים הקרובות" (סעיף 9 לתצהיר מר כפיר בבש"א 4331/09 - נספח 5 לתגובת הועד), קיומו של ספק בעניין מטה בשלב הזה את הכף לטובת המבקשים. 20. גם אם היה מקום להכיר באבחנה ולקבוע כי הסכם 2009 אוסר פיטורים כלכליים בלבד (כגון פיטורים הנובעים מהעברת עבודות למיקור חוץ), הרי שאזי יש לפנות להוראות סעיף 6 להסכם 2003 הדן בפיטורי צמצום והקובעות - "במידה ויהיו צמצומים בעיתון, יצומצמו עובדים זמניים ללא שום קשר לשיעור העובדים הזמניים ממספר העובדים הקבועים". לטענת המבקשים, מכח הוראות אלה לא היה מקום לפטר אותם כל עוד לא פוטרו העובדים הזמניים. העיתון מנגד טוען, כי אין לטענה זו על מה לסמוך, וכי מדובר בפרשנות המעוותת את הכתוב. לטענתו, סעיף זה קובע כי פיטורי עובדים זמניים וקבועים ייעשו ללא שמירה על יחסיות. עוד טוען העיתון כי אין עובדים זמניים כל שהם שניתן לפטרם לפני שמסיימים את עבודת המבקשים. 21. אין לקבל את טענת העיתון. הוראת סעיף 6 להסכם 2003 קובעת כי במקרה של צמצומים, יצומצמו העובדים הזמניים. אכן, לא בכל מקרה ניתן לפטר עובד זמני במקום עובד קבוע כאשר תפקידו של עובד קבוע מתייתר והוא אינו מתאים לתפקיד המאוייש על ידי עובד זמני ותפקידו של העובד הזמני אינו מתייתר. כך גם אין משמעות הסעיף כי יש לפטר את כל העובדים הזמניים בטרם יפוטרו עובדים קבועים. אלא שברי הוא שבמקרה של צמצומים, יש לבחון תחילה את סיום עבודתו של עובד זמני בטרם יפוטר עובד קבוע ובמקרה דנן התרשמנו כי עניין זה כלל לא נבחן על ידי העיתון בטרם החליט על פיטורי המבקשים. בכך נפל פגם מהותי בהתנהלות העיתון. 22. פגם נוסף נפל בהתנהלות העיתון בכך שלא ערך למבקשים שימוע כדין. זכות השימוע הינה זכות יסוד של העובד. מקורה של זכות זו בכללי הצדק הטבעי והיא מחייבת מתן הזדמנות הוגנת וראויה לעובד להשמיע את טענותיו בפני מעסיקו בטרם יוכרע גורלו התעסוקתי. השימוע מהווה לגבי העובד הזדמנות אמיתית ונאותה להשמיע את טענותיו, ויש להקפיד על כך הקפדה מדוקדקת ומלאה (ע"ע 231/99 אורי חייק - שירות התעסוקה , ניתן ביום 29.5.01). הלכה פסוקה היא כי זכות השימוע אינה נובעת רק מן ההסכם הקיבוצי. בית המשפט העליון ציין כי לזכות השימוע יש קיום עצמאי, שיסודה בעקרונות הצדק הטבעי, ויש לה אף מקום כבוד במשפט העברי - "וכבר הורונו חכמים (שו"ת הרמ"א, סימן ק"ח)... פשיטא דאי אפשר לדון בדבר בלי שמיעת טענת הנתבע, כי התורה אמרה: 'שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק' (דברים א', ט"ז)" (בג"צ 84/82 הסתדרות פועלי אגודת ישראל ואח' נ' השר לענייני דתות ואח' פ"ד לז(1) 813 בסעיף 8). וכך נקבע אף על ידי בית הדין הארצי - "קיימת חובה להקפיד על כך שכללי הצדק הטבעי בעניין שימוע העובד העומד לפני פיטורין יקויימו כהלכה ותינתן הזדמנות אמיתית ונאותה לעובד להשמיע טענותיו לפני ההחלטה על פיטוריו." (דב"ע נד/33-3 יעקב בר מנשה - שרות התעסוקה פד"ע כו 423). (ראה לעניין זה גם השופט י. זמיר בספרו "הסמכות המינהלית" (הוצאת נבו, 1996, כרך ב' עמ' 813). הליך שימוע אינו הליך פורמאלי גרידא, אלא הליך שכל כולו נתון לשמיעת העובד שבו טענותיו מועברות לגורם המחליט אשר אמור לאסוף את כל הנתונים הרלוונטיים, לרבות טענות העובד, ולשקול אותם במכלול שיקוליו עובר לקבלת החלטה בדבר פיטורי העובד, ניודו או שינוי כלשהוא בתנאי העסקתו. 23. כלל בסיסי בהליכי פיטורים הוא, כי יש לזמן את העובד, להודיעו על כוונות המעביד ולאפשר לו לנסות ולשנות את רוע הגזרה. כלל יסוד הוא כי על השימוע להעשות "בלב פתוח ובנפש חפצה". העיתון לא עשה כן. כל שעשה העיתון היה לזמן את המבקשים, להודיעם כי הסניף נסגר והם מפוטרים וכי העניין מנוי וסגור עימו. אכן, קיומו של הליך שימוע במקום בו הצמצום נעשה מטעמים שאינם קשורים לתפקודו של העובד, נדרש באופן מצומצם יותר, אך אין פרושו כי ניתן לוותר עליו בכלל. גם לפיטורי צמצום יש כללים והוראות ההסכמים הקיבוציים קובעים סדרי עדיפויות. העיתון התעלם מכל אלה. 24. טענת העיתון בסיכומיו כי ניסה לבדוק אפשרות העסקה של המבקשת אין לה כל בסיס והינה עומדת בסתירה הן לגירסת המבקשת עצמה (סעיפים 16 - 19 לתצהיר) והן לגירסת מר כפיר המשמש כמשנה למנכ"ל העיתון ואשר העיד מטעמו (עמ' 17 שורות 16 - 20). יתר על כן, מר כפיר הודה בחקירתו הנגדית כי לא נעשתה כל בדיקה לגבי אפשרויות העסקה של המבקשים במקומות אחרים היות ויצאו מתוך הנחה שהמבקשים אינם מעוניינים בכך. מר כפיר הודה כי המבקשים לא נשאלו כלל באשר לרצונותיהם. 25. מהעדויות עולה, כי לא זו בלבד שהעיתון לא טרח לברר האם קיימות אפשרויות תעסוקה עבור המבקשים, אלא שהעיתון כלל לא הודיע למבקשים מראש ובטרם זימנם לפגישה כי בכוונתו לערוך להם שימוע לפני פיטורים. כאמור, המבקשים זומנו לפגישה, נמסרה להם הודעה על פיטוריהם, ובכך סיים העיתון את העניין מבחינתו. איננו מתעלמים מכך שהעיתון הציע למבקש 2 העסקה בחברת אחות של העיתון אלא שהצעה זו אינה מהווה תחליף להתחייבויות העיתון על פי הוראות הדין וההצעה כללה ויתור מצד המבקש על כל תקופת הוותק והזכויות שנצברו לו בגינה. 26. מעדויות חברי הוועד, וכן ממכתבו של מר בביוף יו"ר מרחב של ההסתדרות בנגב, עולה כי לא ניתנה הסכמת ההסתדרות לפיטורים ואף לא נוהל כל משא ומתן עם ההסתדרות בנוגע לסיום עבודתם של המבקשים. העיתון אמנם חולק על תוקפו של הסכם 1960 המכיל הוראות המחייבות קיום מו"מ והסכמה עם ההסתדרות (סעיף 46 להסכם), אלא שהסכם 2003 מאריך את תוקפם של ההסכמים שנחתמו בין העיתון לבין וועד עובדי המנהלה בהסתדרות, והעיתון לא הפנה לכל הסכם אחר אשר לטעמו מהווה ההסכם הקיבוצי שתוקפו הוארך במסגרת הסכם 2003. משכך, על פניו לא נסתרה גרסת המבקשים כי חלות הוראות הסכם 1960. יתר על כן, סעיף 14 להסכם 2003, דן בסיום עבודתם של קבוצת עובדים ועל פניו, כל פיטורים נוספים כפופים להסכמים הקיבוציים הקודמים, היינו הסכם 1960. הסכם 2003 הינו בתוקף לפחות עד ליום 31.5.2013. התנהלות העיתון הינה כאילו אין כל הסכמים כלל, וכאילו אין לה פרטנר כארגון העובדים. התנהלות כזו אין לקבלה. 27. גם טענת העיתון כי הוועד ניהל מו"מ עם ההנהלה, אין לקבלה. חברי הוועד הצהירו כי אכן נבדקה על ידם האפשרות לסיים העסקת המבקשים בתנאים מיטבים, אך משהמבקשים התנגדו למהלך זה, תמכו הם בעמדת המבקשים ולא ניהלו מו"מ בניגוד לרצונם וממילא לא נתנו את הסכמתם לפיטוריהם. 28. טענת העיתון היתה כי הסניף נסגר היות ואין בו רווחיות. לטענתו עומדת ההכנסה החודשית על שיעור של כ - 13,000 ₪. המבקשים הציגו במהלך הדיון את מב/1 ממנו עולה כי לסניף בשנת 2009 הכנסות חצי שנתיות בשיעור של 2,156,000 ₪ ובחישוב חודשי, 360,000₪ בממוצע. בתגובה טען העיתון כי מרבית ההכנסות שייכות לסניף ת"א ובתמיכה לכך הציג את מש/1 שבו מופיעות הערות ממורקרות בצהוב שלעמדת מר כפיר מהוות הכנסות סניף תל אביב. מר כפיר העיד כי המידע שסומן בצבע צהוב נמסר לו ע"י מר גוטליב האחראי על המודעות בעיתון וכי לו עצמו אין כל ידיעה אישית בעניין. 29. עיון במש/1 (פירוט הכנסות סניף באר שבע), כמו גם עדותו של המבקש אשר לא נסתרה, מעלה כי ההכנסות נובעות כולן מפעילות סניף באר - שבע, היינו מפעילותו של המבקש, אלא שחלק מהעבודה מבוצעת ישירות במשרדי פרסום ונשלחות לעיתון בת"א. אין בכך כדי להפחית מפעילות הסניף בבאר שבע להשגת הפרסומים ובוודאי שאין בכך כדי לייחס את ההכנסות לסניף אחר. האופן שבו ניסה העיתון להציג את הדברים, נעשה בצורה מגמתית ובחוסר תום לב על מנת להפחית מעבודתו של המבקש וממילא מהכנסות הסניף. העיתון לא הביא לעדות מטעמו את מר גוטליב שהוא הבקיא ביותר בהכנסות העיתון בכלל, והכנסות סניף ב"ש בפרט וגרסת המבקש כי הוא עצמו ביצע את כל ההתקשרויות המפורטות במש/1, לא נסתרה (עדות המבקש - עמ' 10 שורות 13 - עמ' 11 שורה 6; עדות מר כפיר - עמ' 22 שורות 7 - 17). מכל מקום התרשמותנו היא כי לא חלה ירידה בהכנסות הסניף וזאת בשל עבודה שנעשתה על ידי המבקש, אלא שלא קיבלנו תשובה עניינית לניסיון העיתון לייחס את ההכנסות לסניף אחר והתנהגות העיתון בהצגת הדברים, נגועה בחוסר תום לב. מאזן הנוחות 30. המבקשים שניהם עובדים בעיתון במשך שנים רבות ולמעלה מ- 27 שנים. מצבו הבריאותי של המשיב 2 לקוי וברור הוא כי היה ולא תתקבל הבקשה, יפלטו המבקשים ממעגל העבודה ויקשה עליהם למצוא מקום עבודה אחר לאור גילם ומצבם הבריאותי. מנגד, העיתון לא בחן כלל את האפשרויות השונות העומדות בפניו להעסיק את המבקשים בעבודות אחרות בעיתון. מתן צו המניעה בנסיבות אלה לא יגרום לעיתון כל נזק. יובהר, כי אין באמור משום ערעור על עצם ההחלטה לסגור את הסניף. החלטה זו מצויה בפררוגטיבה של העיתון, ושיקול כלכלי יכול ויצדיק צמצום מחלקות או סגירתם, אך לא במחיר של רמיסת זכויות העובדים ולא בניגוד להסכמים קיבוציים שנחתמו בין העיתון לארגון העובדים. משכך, נוטה מאזן הנוחות לצידם של המבקשים. שיהוי 31. בסיכומיו טוען העיתון כי הבקשה הוגשה בשיהוי רבתי, חודשים אחרי שהמבקשים ידעו על הסגירה הצפויה. לטענה זו אין כל בסיס ומוטב היה שלא תועלה כלל. אחרית דבר 32. לאור כל האמור, משהתנהל העיתון בחוסר תום לב, תוך שהוא מפטר את המבקשים ללא שימוע, ללא שניהל כל משא ומתן עם ההסתדרות ותוך הפרת כל הכללים המקובלים, לרבות ההסכמים הקיבוציים החלים על הצדדים, יש מקום לקבל את בקשת המבקשים. אכן, אכיפת יחסי עובד מעביד אינה בבחינת דרך המלך, ומקום בו הפיטורים נובעים מסיבות של רה-ארגון או צמצומים, הנטייה היא למעט בהתערבות, והמשקל הניתן לקיומו של שימוע פגום, הינו מצומצם. אלא שבמקרה דנן לא נערך כל שימוע כלל, לא ניתן כל משקל לעמדת וועד העובדים, לא נעשה כל ניסיון לבחון אפשרות תעסוקה אחרת למבקשים והעיתון התנהל כאילו נמצא הוא יחידי בזירת העבודה תוך התעלמות מוחלטת מהוראות ההסכמים הקיבוציים החלים עליו. להתנהגות מעין זו לא ניתן ליתן הכשר. אשר על כן , דין הבקשה להתקבל. פיטורי המבקשים בטלים, יחסי העבודה בין הצדדים ממשיכים להתקיים, ועל העיתון להציב את המבקשים בעבודה ו/או תפקיד ההולם את כישוריהם, מעמדם, וותקם. 33. משנתברר כי המשיב 2 לא הסכים לפיטורי המבקשים, אין מקום למתן כל צו כנגדו. 34. העיתון ישא בהוצאות המבקשים בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. הוועד יישא בהוצאותיו הוא. שימוע