קיום בפועל של יחסי עובד מעביד

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קיום בפועל של יחסי עובד מעביד: זוהי תביעה להכרה ביחסי עובד ומעביד בין הצדדים ומכח יחסים אלו לתשלום סכום של 4,209,638 ₪ בגין זכויותיו של התובע במהלך עבודתו ובסיומה. רקע עובדתי 1. הנתבעת 1, רוזין סוכנות לביטוח (1997) בע"מ (להלן - הנתבעת), הינה סוכנות ביטוח אשר בבעלותו ובניהולו של ראובן רוזין הוא הנתבע 2 (להלן - רוזין). בזמנים הרלוונטים לתביעה היו לסוכנות מספר סניפים (בפתח-תקוה, בכפר-סבא, בחדרה ובאשדוד). 2. התובע, הינו סוכן ביטוח במקצועו. קשרי העבודה בין הצדדים החלו בשנת 1993 עת הועסק התובע על ידי רוזין כ"איש שטח" שתפקידו להחתים מבוטחים חדשים על פוליסות ביטוח אותן הסכימו לרכוש באמצעות הטלפון (תוכניות חסכון להשכלה גבוהה). 3. בשנת 1995 עבר התובע הסמכה וקיבל רישיון לעסוק כסוכן ביטוח מתמחה בתחום ביטוחי חיים. לאחר הסמכתו פעל התובע כסוכן ביטוח עצמאי עד לחודש דצמבר 1996, כשבמהלך תקופה זו קיבל התובע מרוזין בתשלום, שירותי משרד בכפר- סבא ורוזין אף שימש לו כסוכן מורשה (מאמן). בשנת 1998 קיבל התובע רישיון לעסוק כסוכן מורשה. 4. במהלך שנת 1994 נפרד רוזין ממי שהיו שותפיו עד לאותה עת. החל מחודש דצמבר 1996 ועד ליום 14.3.2004 שימש התובע כמנהל סניף אשדוד בסוכנות של הנתבעת וזאת במסגרת מערכת של הסכמים שנחתמו בין הצדדים, עליה נעמוד בהמשך. מסגרת התובענה 5. ביום 14.3.04 הגישו הנתבעים תביעה כספית כנגד התובע בבית המשפט השלום בתל-אביב (ת.א 27668/04) במסגרתה טענו לחובות כספיים של התובע כלפיהם הנובעים מן המערכת ההסכמית הקיימת ביניהם. ביום 15.8.04 ניתנה החלטת בימ"ש השלום על עיכוב הליכים בתובענה ועל העברת ההכרעה בה בשאלת הסמכות העניינית לבית דין זה במסגרת התביעה אשר בפנינו. בתביעה שבפנינו עתר התובע להכיר בו כעובד של הנתבעים ולשלם לו זכויות לפי משפט העבודה בגין תקופת עבודתו וסיומה. כמו כן מבקש התובע להצהיר כי כל ההסכמים וההתחייבויות, המאוחרים להסכם מחודש דצמבר 1997, שנחתמו על ידי הצדדים, הינם בטלים ומבוטלים עקב טעות, הטעיה, עושק וכפיה, וכי כל הויתורים שנעשו כביכול על ידי התובע, מכוחם- בטלים גם הם. בנוסף עותר התובע למתן חשבונות, וזאת לטענת התובע בכדי לחשב את רכיבי השכר המלא המגיעים לו בעבר, בהווה ובעתיד. הנתבעים הגישו כתב הגנה במסגרתו טענו כי לא התקיימו יחסי עובד- מעביד בין הצדדים אלא שמדובר במערכת יחסים חוזית בין מזמין וקבלן עצמאי, אשר מהווה במהותה שיתוף עסקי, והכל כפי שהוגדר במערכת ההסכמית שביניהם. כמו כן הגישו הנתבעים כתב תביעה שכנגד במסגרתו עתרו לחייב את התובע בסכומים המהווים את התוספות הכספיות אשר קיבל מהנתבעת לאור ההנחה כי הוא קבלן עצמאי ולא עובד. בהחלטה מיום 14.6.06 קבעה כב' השופטת יהלום כדלקמן: "הדיון בתיק זה יפוצל לשניים, באופן שראשית תידון שאלת קיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים וכן, ככל שייקבע שאכן התקיימו יחסים כאלה, השאלה מהו ההסכם מכוחו יש לגזור את זכויותיו של התובע..". 6. פרט לתצהירו שלו הוגשו מטעם התובע תצהירי עדות ראשית של הגב' ענבל אלמליח שריקי, הגב' כנרת גאון, הגב' יהודית שמשון והגב' נילי אריאלה עמר, אשר היו עובדות של רוזין, מי בסוכנות באשדוד ומי בסוכנות בחדרה. מטעם הנתבעים העידו מר סם זוננשטין קבלן משנה במשרד חקירות שנשכר על ידי הנתבעים, עו"ד דוד גואטה אשר שימש כסמנכ"ל ואחראי שיווק בנתבעת ומי שניסח את ההסכמים שנחתמו בין הצדדים ומר ראובן רוזין בעצמו. 7. כאמור בהחלטת כב' השופטת יהלום, בשלב הראשון עלינו להכריע בשאלת מעמדו של התובע, כאשר במידה ויקבע שאין יחסי עובד ומעביד בינו ובין מי מהנתבעות דין התביעה להיות מסולקת על הסף מחוסר סמכות עניינית. מנגד, אם ייקבע שאכן שררו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד, נידרש לשאלה איזו מערכת הסכמית חלה על הצדדים. המערכת ההסכמית שנחתמה בין הצדדים - העובדות 8. בשלהי שנת 1996, ביקש רוזין להגדיל את עסקו ולפתוח סניף חדש של העסק באשדוד אשר ינוהל על ידי התובע. לפיכך נחתם בין הצדדים ביום 1.12.96 הסכם שכותרתו "הסכם קבלנות" (להלן - הסכם 96'). התובע הוגדר כ"קבלן" ובמבוא להסכם הוגדרה מטרתו: "הואיל והקבלן מעוניין לעבוד בשירות הסוכנות בפיקוח על מערכות המכירה באמצעות הטלפון וניהולן בסניף אשדוד ". במסגרת הסכם זה נקבע כי שכרו של התובע ישולם כנגד הצגת חשבונית (סע' 8ד'), ויורכב משני רכיבים (סע' 8 א'-ג'): שכר בסיס בסך של 2,200 ₪ (למעט ב-6 חודשים הראשונים בהם נקבע שכר של 3,000 ₪.) בונוס בשיעור של 5% מסך המכירות הכלליות של הסניף בניכוי ביטולים. עוד מסעיפיו העיקריים של הסכם 96': "2. הסוכנות מתחייבת בזאת לשכור מבנה משרדים באזור אשדוד. 3. הסוכנות תספק לקבלן את המבנה המושכר וכן את צרכיו התפעוליים. 4. הקבלן מצהיר ומתחייב בזה כלפי הסוכנות כדלקמן: א. לבצע את התפקיד לפי ההנחיות הכלליות שימסרו לו מדי פעם בפעם ע"י מנהלי הסוכנות, למלא בקפדנות אחר הוראות מנהלי הסוכנות ולהקדיש את כל מרצו, כישוריו ותשומת ליבו לביצוע התפקיד. ב. לשרת בנאמנות וביושר את הסוכנות. ג. לא לקבל על עצמו כל עבודה, עיסוק ו/או תפקיד אחר מכל סוג שהוא בכל תקופת התקשרותו עם הסוכנות. ד. הקבלן מצהיר בזאת כי הוא מודע לכך כי הינו משמש נציג הסוכנות כלפי עובדי הסוכנות ועובדי כוח אדם, כלפי לקוחות ומול חברות הביטוח, וכי הוא מחויב לבצע עבודתו בצורה אמינה ואחראית... ה. הקבלן מתחייב לחתום ולמלא אחר הוראות כתב התחייבות לשמירת סודיות ואי תחרות המצ"ב לחוזה. ו. הקבלן מצהיר ומתחייב בזאת, כי מכלול המכירות, תיקי הביטוח והעמלות שייכים במלואם לסוכנות ואין הקבלן רשאי לפנות או להתקשר עם הלקוחות השונים למכירת פוליסות חדשות או לשם הרחבת התיקים הקיימים, אם במישרין ואם בעקיפין אלא במסגרת עבודתו, ולטובת הסוכנות בלבד. ז. הקבלן מתחייב להחזיר לסוכנות מיד עם סיום ההתקשרות את כל הציוד שנמסר על ידו לצורך מילוי תפקידו... 5. תיאור התפקיד: א. לגייס טלפניות למערכת. ב. להדריך את הטלפניות בביצוע תפקידן. ג. לנהל את מערכות המכירה ולפקח על פעולותיהן. ד. להקים יחידות חדשות למכירה טלפונית של ביטוח. ה. להפעיל מערכות קבלת ואיסוף שמות יולדות... ו. להפעיל סוכני ביטוח מורשים... ז. הקבלן מתחייב בזאת לעבוד אף מעבר לשעות העבודה המקובלות לצורך תפקידו. 9. מובהר בזאת, ולמען הסר כל ספק, כי התקשרות זו מבוססת על יחסי מזמין קבלן, וכי אין כל יחסי עובד מעביד בין הצדדים. אשר על כן אין הסוכנות מחוייבת בכל הפרשה שהיא לטובת הקבלן או בשל עבודתו, וכל התשלומים וההפרשות על פי דין חלות על הקבלן בלבד. 10. הקבלן מצהיר בזה כי קיימים קשיי פיקוח על תנאי עבודתו או שתנאי עבודתו אינם מאפשרים לסוכנות כל פיקוח על שעות עבודתו ומנוחתו, אשר על כן מתחייב לפעול באמינות ובנאמנות כלפי הסוכנות ולמסור דיווח מדויק על פעולותיהן ותוצאותיהן". 9. לאחר שנת פעילות אחת, הציע התובע לרוזין כי לאור הצלחתו בניהול הסניף יקימו עסק משותף, 50% לכל אחד מן הצדדים. רוזין סירב להצעה אולם בעקבות זאת ולאחר משא ומתן ביניהם נחתם הסכם חדש בין הצדדים ביום 17.12.1997 (להלן - הסכם 97') לשיפור תנאיו של התובע. בהסכם זה שונה מנגנון התמורה לתובע באופן ששכרו הורכב מהרכיבים הבאים (סעיף 8): דמי ניהול בסך של 5.8% מהפל"מ בניכוי ביטולי פוליסות. (פל"מ: פרמיה לפי מפתח, דהיינו סך הפרמיה השנתית שמשלם המבוטח לחברת הביטוח בהפחתת הוצאות שונות של חברת הביטוח - ש.ט.). סכום חד פעמי של 36,000 ₪ שישולם בשיעורים של 3,000 ₪ לחודש. 20% מהרווחים של הסניף, דהיינו כלל ההכנסות בניכוי כלל ההוצאות של הסניף. אף בהסכם זה נקבע כי שכרו של התובע ישולם כנגד הצגת חשבונית. עוד נקבע בהסכם 97: "6. ב. בכל מקרה של הפסקת ההתקשרות מרצון יהיה הקבלן זכאי לבחור בין קבלת סך 300,000 ₪ בתוספת כספים שיהא על הקבלן להשלים במסגרת סע' 10(ג) להלן..., (או לחילופין ינוכו 15% מעמלות מערכת סניף אשדוד בלבד לטובת הסוכנות בגין אחזקת ושמירת תיק. לאחר ניכוי זה יהיה זכאי הקבלן להמשך קבלת 20% מהעמלות). ג. בכל מקרה של הפסקת ההתקשרות כתוצאה מכשלון עסקי יהא הקבלן זכאי בנוסף לסכומים המפורטים בסע' 6(ב') גם ל- 20% מערכו הריאלי של הציוד הקיים בסניף וזאת ע"פ הערכת משרד רואי החשבון עובד מטלון. 12. החל מ-1.1.98 תחושבנה המקדמות (דמי הניהול), העמלות אך ורק על פי דוחות התפוקה של חברות הביטוח בניכוי ביטולים ועל הקבלן מוטלת האחריות לבדיקת דוחות התפוקה... 13. א. רו"ח הסוכנות יערוך דו"ח רווח והפסד נפרד עבור סניף אשדוד מדי מחצית השנה בגין מחצית השנה החולפת. דמי הניהול המשולמים לקבלן יחושבו כהוצאה לכל דבר ועניין. ב. במהלך חודשי העבודה הראשונים (המוערכים בכ 30 חודשים...) יקוזזו 2.9% מדמי הניהול של הקבלן (כלומר, הקבלן יהא זכאי ל 2.9% מהפל"מ בלבד) עד להשלמת 300,000 ₪... ג. במידה שדוחות הרווח וההפסד יראו הפסדים במהלך תקופת הפעילות הראשונה של הסניף עד למצב של איזון המערכת... יהא על הקבלן להשלים סכום השווה ל- 20% מן ההפסדים נוסף ל- 300,000 השקלים הנ"ל, וזאת גם כן באמצעות ויתור על מחצית מדמי הניהול לפי המנגנון המפורט בסע' 10 ב' לעיל. 14. א. ההסכם הינו אישי בלבד ואין הקבל יכול להעביר את הזכויות בו חלקן או כולן לאדם אחר ו/או לשכור קבלן משנה... ב. על הקבלן יחול איסור מוחלט להתקשר או לנהל משא ומתן בשם הסניף או הסוכנות עם כל גורם שהוא בענף הביטוח לצורך יצוג, שיפור עמלות או כל עניין אחר. 15. בכל מקרה של מות אחד הצדדים ו/או שני הצדדים או חוסר אפשרות של מי מהצדדים לתפקד בצורה נאותה יועברו הזכויות והחובות ע"פ חוזה זה במלואן, ליורשי הצדדים, פרט לזכויות ניהול העסק שישארו בידי הסוכנות והיא תוכל להעבירן לאדם אחר לפי שיקול דעתה, וליורשי הקבלן יועברו זכויות כספיות בלבד". יתר הסעיפים דומים בשינויים קלים לסעיפים שבהסכם 96'. 10. ביום 26.4.99 חתמו הצדדים על תוספת להסכם 97' (הנסיבות שהביאו לחתימה על תוספת זו שנויות במחלוקת) (להלן - תוספת 99'). בתוספת נקבע כי בכל הנוגע לעמלות החד פעמיות, חלקו של התובע יחושב עד לתקרה של 40% מהתפוקה נטו בניכוי ביטולים. בחלוף השנים נחתמו בין הצדדים הסכמים נוספים. למרות שמשכרו של התובע היה צריך להיות מקוזז סכום של 10,000 ₪ בכל חודש למשך 30 חודשים (לפי סע' 10ב'), הדבר לא בוצע במלואו והחל מחודש יולי 1998 הופסק הניכוי האמור. לפיכך, חתמו הצדדים ביום 25.8.99 על מסמך לפיו הסך הנותר (סך 250,000 ₪) המהווה את יתרת חובו של התובע , יהא צמוד לפריים + 1.5% ריבית. ביום 15.9.99 נחתם הסכם הלוואה בין הצדדים לפיו הלווה רוזין לתובע סך 100,000 ₪. טענות הצדדים 11. לטענת התובע, על אף לשונם של הסכמי 96' ו-97' הנוקטים במונחי קבלן- מזמין, הרי שבינו לבין הנתבעים התקיימו יחסי עובד- מעביד, ורוזין אף הודה בכך במהלך ניהול הדיונים. לשיטתו, הן מתוכנם של ההסכמים, הן מגרסתם של הנתבעים והן מיישומם של המבחנים המשפטיים עולה, כי התובע היה בסטאטוס של עובד ולא של קבלן עצמאי. 12. עוד טוען התובע, כי נפלו פגמים בכריתתם של תוספת 99' וכן בכל ההסכמים שנחתמו לאחר מכן, שכן התובע חתם על הסכמים אלו לאחר שהוטעה על ידי רוזין ולאחר שהוצגו לו מצגי שווא. בפועל הסכמים אלו הרעו באופן קיצוני את תנאיו של התובע, כך שאילולא הוטעה התובע ברור, כי לא היה חותם עליהם. 13. מנגד טוענים הנתבעים, כי לא התקיימו יחסי עובד - מעביד בין התובע לבין הנתבעים. מסקנה זו מתבקשת לשיטתם הן מלשונם המפורשת של הסכמי העבודה אשר גיבשו את רצונם של הצדדים והן מיישומם של המבחנים המשפטיים. לגרסתם, נחתמו ההסכמים המאוחרים להסכם 97' לאחר מו"מ, מתוך רצון חופשי וכשכל העובדות ידועות הן לנתבעים והן לתובע, ולפיכך לא נפל כל פגם בכריתתם. יחסי עובד ומעביד - המסגרת הנורמטיבית 14. הלכה היא כי היותו של אדם "עובד" הוא דבר הקרוב לסטטוס ומעמד זה אינו נקבע על ידי הצדדים, אלא על פי נסיבות העניין כהווייתן (ע"ע 283/99 שמעון ברק נ' כל הקריות בע"מ ואח', פד"ע לה' 641).   המבחן הרווח לקביעת מעמדו של מבצע עבודה, האם "עובד" הוא או "עצמאי", הוא המבחן המעורב (ע"ע 300021/98 עו"ד זאב טריינין נ' מיכה חריש ומפלגת העבודה, פד"ע לז 433; בג"צ 5168/93 שמואל מור נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ(4) 628).   המרכיב הדומיננטי במבחן זה הוא מבחן ההשתלבות על שני פניו: החיובי והשלילי.   מן הפן החיובי נדרש, ראשית, עצם קיומו של "מפעל" שניתן להשתלב בו, ושנית, שהפעולה המבוצעת צריכה לפעילות הרגילה של המפעל ושהמבצע את העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל ועל כן אינו "גורם חיצוני".   ככל שהתשובה לשאלה זו הינה חיובית, נבחן הפן השלילי של מבחן ההשתלבות, דהיינו אם מבצע העבודה מנהל עסק עצמאי משלו (דב"ע לא/3-27) עירית נתניה נ' דוד בירגר, פד"ע ג 177; בג"צ 5168/93 שמואל מור נ' ביה"ד הארצי לעבודה, פ"ד נ(4) 628) 15. קיימים מבחני עזר נוספים, דוגמת כפיפות (ישירה או ארגונית); האם המועסק נהנה מסיכויי רווח ומסיכוני הפסד; האם נעשה שימוש בכלי עזר ומי השקיע בהם; הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה; ביצוע העבודה באופן אישי; דרך ניכוי המיסים; אופן הדיווח לרשויות השלטון; כיצד הוצגו היחסים לצדדים שלישיים; האם קיימת בלעדיות למעסיק בפרק הזמן המוקדש לעבודה; האם יש לקוחות נוספים; האם קיימת מסגרת שעות קבועה; וכיו"ב - כאשר אף אחד ממבחני העזר אינו מכריע כשלעצמו, אלא החשיבות הנה לתמונה בכללותה , כך שההכרעה אם במקרה מסוים התקיימו יחסי עובד-מעביד בין שניים תעשה על פי משקלם המצטבר של מכלול הסממנים והמבחנים (מ' גולדברג, "עובד ומעביד - תמונת מצב", עיוני משפט י"ז 19; דב"ע נב/3-158 יאיר נ' גליברמן, פד"ע כה 31; ע"ע 300274/96 שאול צדקא נ' מדינת ישראל, פד"ע לו 625; ע"ע 300021/98 זאב טריינין נ' מיכה חריש ואח', פד"ע לז 433; דב"ע נה/5-2 ורדה דעבול ואח' נ' משרד העבודה והרווחה ואח', פד"ע כט 481; ע"ע 300245/97 משה אסולין ואח' נ' רשות השידור, פד"ע לו 689). לאמור לעיל יש להוסיף כי לפי מגמת הפסיקה כיום יש לפרש את המונח "עובד" פרשנות תכליתית, היינו לתת למונח "עובד" משמעות אשר תגשים את תכלית החקיקה הרלוונטית ולקחת זאת בחשבון בעת יישום המבחנים השונים. מכך נובע כי למונח "עובד" עשויה להיות משמעות שונה בהקשרים שונים, לרבות בקשר של חקיקת עבודה זו או אחרת. (ס. אדלר "היקף תכולת משפט העבודה - מכפיפות לתכלית" ספר גולדברג, תשס"א 17). מן הכלל אל הפרט 16. טרם נידרש ליישומם של המבחנים המשפטיים בענייננו נתייחס למרקם היחסים שבין הצדדים כעולה מן הראיות והעדויות אשר נפרשו בפנינו. שוכנענו, כי כוונת הצדדים הייתה להקים מיזם משותף כאשר התובע נשאר במעמד של עצמאי ולא עובד שכיר. התובע עצמו הודה בכך כי כל יתר מנהלי הסניפים של רוזין היו עובדים מן המניין "שקיבלו את שכרם באמצעות הוצאת תלוש" (סע' 17 לתצהירו וכן ראה הסכמי העסקה של מנהלי הסניפים השכירים שצורפו כנספחים ז'-ט' לתצהיר). התובע לא סיפק כל הסבר המניח את הדעת מדוע דווקא בעניינו שלו ביקש רוזין לשנות את דפוס ההעסקה, זאת כאשר ביצע תפקיד דומה לזה שביצעו אותם המנהלים השכירים. יחד עם זאת אישר התובע כי "בשנת 95 הוסמכתי כסוכן. כבר באותו שלב הייתי עצמאי ועוסק מורשה במע"מ והיו לי פנקס חשבונות..." (עמ' 2 לפרוט' ש' 7-8) עובדה זו מתיישבת היטב עם המסקנה כי התובע אשר טעם את טעמה של "עצמאות" ביקש לשתף פעולה עם רוזין המנוסה, ומלכתחילה ביקש שלא להיות עובד שכיר. כמו כן הוכח כי פחות משנה לאחר שהחל התובע לנהל את סניף אשדוד, ובלשונו: "הצעתי לרוזין להקים עסק משותף (50% לכל אחד מן הצדדים)..." (סע' 31 לתצהיר התובע). עניינו של התובע להמשיך ולהיחשב כעובד עצמאי, באה לידי ביטוי בניסיונותיו לזקוף הוצאות פרטיות שונות כהוצאות לצורך העסק במסגרת הדיווחים לשלטונות המס, ניסיון שלדברי התובע עצמו כשל (עמ' 8-9 לפרוט' מיום 27.12.07, מוצגים נ/עה - נ/צב). אולם בכוונות והצהרות אין די, ונראה כי בפועל התגבשה בין הצדדים מערכת יחסים של עובד - מעביד. לעניין זה, הלכה פסוקה היא, כי מעמדו של עובד נקבע על פי מהות היחסים בין הצדדים והנסיבות כהוויתן, ולא על פי המוסכם בין הצדדים או הכינוי שנתנו ליחסים, כפי שפירט בית הדין הארצי לעבודה: 'היות אדם 'עובד' הוא דבר הקרוב לסטטוס, ומעמד זה אינו נקבע על-ידי הצדדים או מי מהם, אלא על-פי נסיבות העניין, כהווייתן. הקובע הוא אפוא מהות היחסים שנוצרו למעשה, ולאו דווקא רצונם של הצדדים, מאחר ש'אין זה מעבר למציאות המשפטית ששניים יתכוונו מראש לתוצאה משפטית מסוימת, אך למעשה לא ישיגוה' (דב"ע לו/2-0 לוי - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם); דב"ע נד/77-3 פנינה רוטברג - תדיראן בע"מ, פד"ע כ"ז 454, 462; ע"ע 283/99 שמעון ברק - כל הקריות בע"מ ואח' (טרם פורסם) , וכן מאמרו של מנחם גולדברג, 'עובד' ו'מעביד' - תמונת-מצב", עיוני משפט, יז(1) (1992) 19, 27-28). יפים לעניין זה אף דבריה של פרופ' רות בן ישראל: 'ואולם לעיתים מכנים הצדדים את ההתקשרות ביניהם בכינוי מלאכותי שאינו משקף את טיבה של ההתקשרות. כתוצאה, מבצע העבודה לא ייהנה מהמעמד של העובד (השכיר) ומהמתחייב ממעמד זה, למשל, כאשר בפועל מדובר בהתקשרות שבין עובד למעביד, אבל בחוזה ההתקשרות מכנים הצדדים התקשרות זו כיחסי קבלנות... [משמעות הויתור - ס.א.] נבחנה בפסיקה ונקבע כי לכינוי שנתנו הצדדים להתקשרותם יש משמעות משפטית מסוימת. יש להתחשב בהצהרה בדבר מעמד ההתקשרות כאל אחת ממכלול העובדות הנשקלות כדי לקבוע את המציאות המשפטית. ואולם גם שימוש זה הוא מוגבל, היות שלפי הפסיקה הכינוי שנתנו הצדדים להתקשרות יכול לעזור בחיזוק טענה שמדובר ביחסי עובד ומעביד; אבל, כנגד זאת, אי-אפשר לעשות בו שימוש כדי לשלול את מעמד העובד (השכיר)'. (ר' בן-ישראל, דיני עבודה (תשס"ב) כרך ב' בעמ' 388-389)" " (ע"ע 300267/98 יוסף טויטו נ' מ.ש.ב. הנדסת קירור למיזוג אויר (1965) בע"מ, פד"ע ל"ז 354, 363-365). 17. למעשה, הודה רוזין ולא פעם אחת, שהיחסים בתחילתם, לפי הסכם 96' הם יחסי עובד -מעביד. בסעיף 111 לתצהירו הצהיר רוזין : " כאמור, בתחילת דרכו בחברה, שנת 1997 במלואה, היה משיח עובד במעמד של מנהל סניף... " סעיפים 113-114 לתצהירו: " בשנת 1998, כשהפך משיח להיות במעמד של שותף... שונו תנאי הבסיס שלו... שינוי מעמדו כלפי החברה בוצע בשני מישורים, הראשון השקעה ופירות והשנייה עליית אחוזי הפל"ם, עלייה זו נבעה בין היתר מגילום של כל הזכויות להן היה זכאי כעת בהיותו עצמאי דהיינו, בשל שינוי הסטאטוס שלו ". וראה אף סעיף 24 לתצהירו : "הרי גם לא הייתה מניעה מבחינת החברה להעסיק את משיח כעובד, שכן הייתה זו צורת התקשרות מקובלת עם אנשים אחרים באותו מעמד ובאותו תפקיד ואף הייתה זו צורת ההתקשרות עם משיח כשהקשר ביני לבין משיח נוצר שנה קודם לכן". אף בסיכומי הנתבעים ישנה הודאה מפורשת בכך : "הנה כי כן, אילו נותרה מערכת היחסים בין הצדדים על פי הסכם 1996, לא יכולה הייתה להיות מחלוקת של ממש בדבר מעמדו של משיח כעובד ". (סע' 10 לסיכומים). אלא שלגרסת הנתבעים, התובע חדל להיות עובד, שעה שנחתם הסכם 97': " בהסכם 1997 נפל דבר ויחסי הצדדים השתנו באופן דרמטי. משיח לא עוד מנהל סניף בדומה למנהלי הסניפים האחרים, אלא "מעין שותף" בכל הקשור לפעילות סניף אשדוד " (סע' 10 לסיכומי הנתבעים פסקה אחרונה). 18. בפועל הוכח, כי לא היה שינוי מהותי בין הסכם 96' להסכם 97' למעט שינוי מנגנון התמורה, ונבהיר. עיון בהסכמי 96' ו- 97' מלמד כי לא חל כל שינוי בהגדרת התפקיד של התובע. (סעיף 5 להסכמים). כמו כן, עו"ד גואטה שתחילה טען כי אופי היחסים והתנאים החוזיים הלך לקראת שינוי אשר לפיו נפתח מיזם משותף שבו היה שיתוף הן בהשקעה והן ברווחים (סע' 5(ב) לתצהירו), חזר בו מטענתו זו ואישר למעשה כי הסכם 97' נועד לשנות רק את אופן ההתחשבנות בין הצדדים ולא את אופי היחסים (עמ' 25 ש' 22-25, עמ' 28 ש' 3-4). זאת ועוד. רוזין טען כי השינוי באופי היחסים התבטא בתוספת תשלום שניתנה לתובע בדמות תוספת של 0.8%, תוספת אשר ביטאה את שווי הזכויות הסוציאליות להן היה זכאי התובע כעובד (סע' 114 לתצהירו וכן עמ' 40 ש' 13-14 ו- 20-22). טענה זו הגם שהיא תמוהה שכן גם על פי הסכם 96' לא שולמו לתובע זכויות סוציאליות, התבררה אף כלא נכונה. הוכח כי השינוי מ- 5% בהסכם 96 ל- 5.8% בהסכם 97' נבע מכך שבהסכם 96' נגזרו האחוזים מ"סך המכירות הכללי" ואילו בהסכם 97' הם נגזרו מ"הפל"ם" . וכיוון שהפל"ם נמוך מסך המכירות נדרשה העלאת האחוזים כדי לנטרל את השפעת שינוי נתון הבסיס. משעומת מר רוזין עם הנתונים הללו, בחר זה להאשים את עו"ד גואטה בכך שלא כתב את המונח הנכון בהסכם 96' (עמ' 40 לפרוט'). 19. נמצא, כי גם לשיטתו של רוזין, לא היה שינוי כמעט במאפייני ההתקשרות בין הצדדים, למעט עניין השכר. (ראה גם עדותו של רוזין: "זה נכון שלמעט ההתחשבנות הכספית כל שאר הסעיפים זהים" - עמ' 42 ש' 12-13). כאמור רוזין אף הודה כי בפועל אכן היה התובע בשנת 1996 במעמד של עובד. לעובדות אלו חשיבות רבה, שכן אף אם היינו מקבלים את כל טענות הנתבעים בסיכומיהם: בדבר היות התובע "אדון לעצמו"; בדבר "קיומו של עסק עצמאי"; בדבר ה-"מחויבות לעסק"; בדבר "אספקת ציוד ומקום עבודה" ובדבר "הגדרת היחסים בהסכם", הרי שעדיין מצב דברים זה קיים היה מאז שנחתם הסכם 96', ולפיכך אינו יכול לשמש כנימוק לשלילת מעמדו של התובע כעובד לפי הסכם 97'. 20. זאת ועוד. מבחן חשוב שנקבע בפסיקה בשאלת קיומם של יחסי עובד מעביד הוא מבחן מטרת ההתקשרות: 'ביסודם של יחסי עובד- מעביד מונחת התקשרות חוזית, עת המטרה העיקרית של ההתקשרות היא ביצוע עבודה. ביצוע עבודה צריך שיהא מטרה בפני עצמה, ולא תוצאה נילווית להשגת מטרה אחרת...' . בשותפות מטרת ההתקשרות בין הצדדים אינה ביצוע עבודה תמורת שכר אלא הקמת עסק משותף כשכל אחד מהשותפים תורם את חלקו ". (ע"ע 1304/02 אורן נ' עובדיה, , פס"ד מיום 15.5.06). בענייננו הוגדרה מטרת ההתקשרות ב- "הואיל" הרביעי להסכם 97', לאמור: " הקבלן מעוניין לעבוד בשירות הסוכנות בניהול סניף אשדוד ... ". המטרה אם כן, היתה עבודה ולא הקמת עסק משותף. עמד על כך רוזין בחקירתו : " התובע לא השקיע בעסק עד לשלב הזה ולא הביא את המוניטין לעסק הזה ולא הביא את הידע לעסק ולא הביא את הסיכונים לעסק והוא היה אמור לבצע פעולה מסויימת ואת הפעולה הזו היה אמור לבצע..." (עמ' 41 ש' 18-20). ייאמר עוד כי סוג הפעילות אשר נתבקש התובע לבצעה- ניהול סניף של סוכנות ביטוח, תואם מסגרת של יחסי עובד - מעביד, יותר מאשר מסגרת של מזמין - קבלן. 21. בנוסף לאמור לעיל, אף ביישומם של המבחנים המשפטיים הגענו למסקנה, כי בין התובע לבין הנתבעת התקיימו יחסי עובד - מעביד. כפי שהבהרנו לעיל בענייננו אין מבחן אחד מכריע, אולם ראיית התמונה בכללותה תומכת במסקנה זו כמפורט להלן. 22. מבחן ההשתלבות הפן החיובי - למעשה אין מחלוקת של ממש באשר להשתלבותו של התובע בעסקי הביטוח של הנתבעים. הוא עבד בעסק כמנהל ותיפקד כחלק אינטגרלי מהמערך האירגוני שלו. השתלבותו של התובע בעסקו נלמדת היטב מהסעיפים הרבים בהסכמי 96' ו- 97' בהם נקבעו תפקידו של התובע, תחומי אחריותו, מחויבותו לעסק והעובדה כי הוא משמש כנציג של העסק. תפקידו של התובע הוגדר כמי שאחראי לגייס טלפניות למערכת, להדריכן, לנהל את מערכות המכירה ולפקח על פעולותיהן, להקים יחידות חדשות למכירה טלפונית, להפעיל מערכות קבלת ואיסוף שמות יולדות מבי"ח, להפעיל סוכני ביטוח מורשים (סע' 5 לשני ההסכמים) . בעניין זה הוכח כי לא היה קיים הבדל משמעותי בין אופי התפקיד של התובע לבין אופי התפקיד של מנהלים שכירים אחרים אצל הנתבעים. כך לדברי רוזין : " המערכות עבדו פחות או יותר באותה מתכונת, היינו המערכות עליהם היו מופקדים המנהלים האחרים. כולם עבדו אותו דבר ".(עמ' 44 לפרוטקול ש' 9-10). כך גם עולה מנספח מה לתצהיר התובע וממוצג נ/צח - מכתבים בהם מזמן רוזין את כלל מנהלי הסניפים, לרבות התובע ל"פגישת מנהלים". כמו כן נקבע בהסכמים כי: "הקבלן מצהיר בזאת כי הוא מודע לכך כי הינו משמש נציג הסוכנות כלפי עובדי חברות כוח אדם וכלפי לקוחות" (סע' 4 ד' להסכמים). ובנוסף התחייב התובע שלא לקבל על עצמו כל עבודה אחרת בתקופת ההתקשרות עם הסוכנות (סע' 4ג' להסכמים). השתלבותו של התובע במערך העסקי של רוזין נלמדת אף מהעובדה כי רוזין השתמש בשירותיו של התובע אף לניהול או סיוע לניהול סניף חדרה של הסוכנות. זאת למרות שההסכמים בין הצדדים מתייחסים לסניף אשדוד בלבד. 23. בענייננו את מרכז הכובד יש להעביר לבחינת הפן השלילי של מבחן ההשתלבות - כאשר עלינו לבחון אם בהתקשרות בין התובע לבין הסוכנות היה התובע בעל עסק עצמאי משלו. בחקירתו הנגדית טען התובע, כי בתקופת ההתקשרות עם רוזין, בין השנים 97' ועד 2004 המשיך להחזיק תיק סוכן, וכי באותה תקופה קיבל עמלות בגין מכירות שנבעו טרם חודש 12/96 (עמ' 3 ש' 3-4). גרסתו הראשונה לפיה בתקופה זו מכר 8 פוליסות ביטוח בלבד, כפי שהופיעה בתצהיר עדותו הראשית (סע' 118 ד' לתצהיר התובע וכן נספח לט' לתצהיר), נסתרה מיניה וביה שעה שעומת אל מול נספח יז' לתצהיר רוזין, הכולל רשימת הפוליסות תחת מספר הסוכן שלו (ראה עדותו של התובע עמ' 3 ש' 26). אף טענתו כי : "מעולם לא מכרתי פוליסה אחת חדשה מדצמבר 96" (עמ' 3 ש' 15) וכי כל הפוליסות שמכר היו מכירות המשך (הרחבות) ללקוחות קיימים, הוכחה כלא נכונה. כך עולה מהשוואת נספחים מ' ומא' לתצהיר התובע. כאשר התובע העיד כי נספח מ' זה "דו"ח שמרכז את כל המכירות עד 11/96 "ואילו נספח מא' "זה ריכז את המבוטחים במרץ 2004". התובע עצמו הודה כי בנספח מא' מופיעים שמות חדשים שאינם מופיעים בנספח מ'. יש להדגיש, כי בין שמדובר בפוליסות חדשות ובין שמדובר בהרחבות לפוליסות קיימות, זכה התובע לקבל פרמיה נפרדת בגין כל פוליסה (ראה עמ' 5 לפרוט'). מהאמור לעיל עולה לכאורה, כי התובע ניהל עסק עצמאי ממנו הפיק רווחים בנוסף לעבודתו כמנהל סניף אשדוד. הנתבעים אף מפנים בעניין זה לפסה"ד בע"ע 568/06 שושן נ' קל, (, פס"ד מיום 30.1.08), (להלן - ענין שושן) כאשר לטענתם גם שם ניהל התובע שנים רבות סניף של חברת התיירות "קל", אולם תביעתו להכרה ביחסי עבודה נדחתה לאחר שביה"ד קבע כי לתובע היה "עסק עצמאי". 24. אנו סבורים כי על אף הממצאים שלעיל, בדבר מכירת פוליסות שביצע התובע באופן עצמאי, לא הוכח "קיומו של עסק עצמאי", כזה השולל קיומם של יחסי עובד - מעביד. התובע עומת מול רשימה של 17 פוליסות שמכר בתקופת ההתקשרות עם רוזין. הוכח כי 14 מתוכן היו מכירות המשך (הרחבות) ללקוחות קיימים או הרחבות במסגרת מכירת ביטוח לבני זוג של מבוטחים קיימים, כך שגם בהקשרם לא נעשה שימוש במאגר נתונים חדש. באשר לשלוש הפוליסות הנותרות- הצדדים נותרו חלוקים האם מדובר בפוליסות חדשות או בהרחבות לפוליסות קיימות. המדובר בהיקף פעילות שולי ביחס להיקף המכירות של הסניף האשדודי אותו ניהל התובע, ועל כן פעילות זו לא נתגבשה לכדי עסק. (ראה ע"ע 300256/98 אייזק נ' תה"ל תכנון המים לישראל, פד"ע לו 817). יצויין, כי במסגרת סיכומיו ביקש רוזין לטעון כי יש להתעלם מנספח מג' לתצהיר התובע- הצהרת התובע על היקף הכנסותיו מהמכירות ה"פרטיות" - שכן התובע לא העיד את עורך המסמך. אין לקבל טענה זו של הנתבעים שכן לבקשתם של ב"כ הנתבעים נדחתה בקשתו של התובע לזמנו לדיון (עמ' 37 לפרוט' הדיון מיום 26.5.08). 25. יתרה מכך, כל הפוליסות הללו נמכרו במהלך עבודתו של התובע בסוכנות באשדוד ולא מעסק עצמאי נפרד כלשהו. כמעט בכל תיקי הביטוח ה- "פרטיים" שהוצגו נמצאים מסמכים ותכתובות שנערכו על גבי מסמכים של הנתבעת (ראה מוצגים נ/סח', נ/ע', נ/סו', נ/סא'- נ/סג', נ/נח', נ/עג' ועוד). רוזין בעצמו ציין כי התובע השתמש בעובדות הסוכנות לצורך מכירת אותן פוליסות בודדות (סע' 31 לתצהיר רוזין). רוזין אף סיפק שירותי דיוור בגין אותן פוליסות (עמ' 46 ש' 15-16). רוזין אישר כי קיבל עמלה בגין כל אחת מהופליסות הנ"ל, בהיותו סוכן ראשי (עמ' 46 ש' 5).בהקשר זה ציין מר רוזין בעדותו: " אני אישרתי לו להמשיך ולתחזק את התיק הזה ולמכור על התיק הזה לא בשעות הפעילות של העסק... בימי שישי ושבת יכול למכור על התיק הזה... אלו היו ההבנות ביננו" (עמ' 46 ש' 7-9). גרסה זו של רוזין, לא רק שעלתה בשלב הסיכומים בלבד אלא שהינה תמוהה על פניה. אף מן המסמכים עולה כי רוזין לא הסכים ולא היה מסכים לקיומו של עסק נפרד כלשהו. בהסכמי ההעסקה ובמיוחד בסעיפים 4(א) ו- (ג) להסכמים נקבע כי התובע מתחייב: " לא לקבל על עצמו כל עבודה, עיסוק/ או תפקיד אחר מכל סוג שהוא המתחרה בסוכנות בכל תקופת התקשרותו עם הסוכנות". וכן - " להקדיש את כל מרצו, כישוריו ותשומת ליבו לביצוע התפקיד " 26. כעולה מן העדויות מחויבות זו של התובע באה לידי ביטוי בפועל. התובע שהה בסוכנות כשגרה מבוקר ועד ערב והקדיש לעבודתו את מרבית שעות היום. התובע העיד על כך (סעיפים 119-123 לתצהירו) וכן העידו על כך העובדות ענבל אלמליח, יהודית שמשון ונילי אריאלה עמר. הנתבעים לא הביאו מטעמם עדויות לסתירת טענה זו ואף חזרו בהם מכוונתם להעיד את אחת העובדות שזומנה. במקום זאת בחרו להגיש תצהיר של חוקר פרטי שנתבקש על ידי רוזין לעקוב אחר התובע. אך מחקירתו של החוקר הפרטי למדנו כי המעקב התקיים במשך 3 ימים בלבד, ללא שקיבל הנחיות של ממש, ושגם לפי ממצאיו הקדיש התובע את רוב זמנו לעסק של רוזין. (ראה חקירתו הנגדית של מר סם זוננשטין עמ' 21-22 לפרוט').   27. הסממנים של קיום עסק עצמאי הִנם אמצעי ייצור, העסקת עובדים, סיכויי רווח וסיכוני הפסד וכל פעילות שיש בה משום השקעה והון. בענייננו, בחינת מכלול הסממנים הללו מצביעה על כך שלתובע לא היה עסק חיצוני משלו אשר במסגרתו נתן שירותי ניהול לנתבעים וזאת כמוסבר להלן. 28. צורת התשלום - התובע קיבל את שכרו כנגד הצגת חשבונית. נקדים ונבהיר כי ככל שהדברים נוגעים לצורת תשלום התמורה באמצעות חשבונית, נפסק לא אחת כי אופן תשלום התמורה, אינו קובע בשאלת קיומם או אי קיומם של יחסי עובד - מעביד. לכל היותר יש בו כדי לבסס מעמד אך לא לקובעו או לשוללו (דב"ע מח/137-3 תמר אדר נ' פרסום מלניק בע"מ, פד"ע כ, 60; דב"ע לב/1-3 "גלוב" שירות נסיעות בע"מ נ' אליהו לוי, פד"ע ג, 246; דב"ע מג/106-3 יחיאל בלטנר נ' בטח גור, פד"ע טז, 85).   כך שעל סמך נתון זה בלבד אין להגיע למסקנה בדבר קיומם או אי קיומם של יחסי עובד מעביד ויש, כאמור לעיל, לבחון את מכלול העובדות. 29. סיכון להפסד וסיכוי לרווח: "שני המאפיינים העיקריים לקיומו של עסק עצמאי הם סיכוי לרווח וסיכון להפסד ונשיאה בעול ההשקעות באמצעי הייצור" (עע 1466/04 תדיראן בע"מ נ' ברנדה קרסנטי, , מיום 15.4.07). לטענת הנתבעים, הסכם 97' יוצר שיתוף עסקי בין רוזין לתובע, בכל הקשור לסניף אשדוד, כך מהוראות ההסכם ברור כי התובע נדרש לשאת בהשקעת הקמת הסניף. התובע עצמו הודה כי "על פי ההסכם הייתי צריך להשקיע 300,000 ₪ (עמ' 13 ש' 11). כאשר סכום זה נקבע על בסיס חלקו (20%) בהשקעה בסניף שעמדה אותה עת על 1.5 מיליון ₪. (סע' 18-19 לתצהיר רוזין ועדות עו"ד גואטה בעמ' 29 ש' 1-3). עוד נקבע כי מאחר ולתובע אין סכום זה ביד יקוזז הסכום מתוך העמלות (סע' 10ב' להסכם 97'). כך גם על פי הוראות אחרות בהסכם 97' נשא התובע בסיכון להפסד (סע' 10ג') ; היה אמור לקבל את חלקו בשותפות בעת הפירוק (סע' 6ב'); היה זכאי במקרה של הפסקת ההתקשרות ל- 20% מערכו הריאלי של הציוד הקיים בסניף (סע' 6ג') וכן נקבעו זכויות רכושיות ליורשיו בעת מותו (סע' 12). עוד לטענת הנתבעים, בצד הסיכון להפסד, היה לתובע גם סיכוי לרווחים, שכן על פי ההסכם שכרו העיקרי נקבע כאחוז מרווחי הסוכנות (סע' 8 להסכם). הנתבעים מוסיפים כי בדומה לעובדות פסה"ד בעניין שושן, הרי שגם בענייננו, השליטה על רווחי הסניף הייתה כולה בידי התובע. הוא שהחליט כמה ואת מי לגייס ומה יהיה שכרן של המוכרניות, הוא קבע את סדרי העבודה והדריך את העובדים, הוא שבחר באסטרטגיה של ריבוי מכירה ללקוחות קיימים והוא אשר שלט על ההוצאות. 30. הגם שטענות הנתבעים יש בהן ממש, הרי שהתנהלות הצדדים למעשה מובילה למסקנה שונה. בפועל התובע לא נטל על עצמו סיכון ולא השתתף בסיכון. היטיב לתאר זאת רוזין בעדותו : " לקחתי על עצמי את כל הסיכונים". (עמ' 41 ש' 28-29) וגם עו"ד גואטה : " והתובע הגיע מבלי להשקיע שקל אחד " (עמ' 25 ש' 1-2). התובע לא נדרש מעולם להשקיע או לסכן הון עצמי, וכפי שציין מר רוזין: " בפועל בהסכם שנחתם הוא לא הביא כסף מהבית ". (עמ' 42 ש' 19-20). חבויותיו על פי ההסכם היו אך ורק מתוך הכספים המגיעים לו מהנתבעת ככל שההתקשרות בניהם תניב רווחים. רוזין הוסיף ואישר כי ההתחיבויות שקיבל מן התובע לא הטילו עליו את הסיכון במקרה שהסוכנות לא תצליח וכי: " יכול להיות שבסוף היום לא היה לי מאיפה לגבות " (עמ' 43 ש' 7-8). יתרה מכך, גם המעט שנקבע בהסכם לא יושם מעולם. רוזין ניכה משכרו של התובע רק 16% מסכום ההשקעה עליה התחייב התובע (סע' 48 לתצהיר רוזין). את היתרה הוא לא גבה מעולם ואף היה מוכן ומזומן לוותר עליה (עמ' 42 ש' 21-24 וכן סע' 6.2 לנספח כה' לתצהיר רוזין). רוזין לא גבה מהתובע אף לא שקל אחד בגין ההפסדים, למרות שלטענתו היו הפסדים בתחילת פעילות סניף אשדוד (עמ' 49 ש' 6-9 ). להיפך, רוזין שילם לטענתו סכומים נכבדים ביתר, העניק לתובע הטבות ושיפורי שכר כל זאת, מבלי שדרש הגדלת השקעה בהתאם . (סע' 33, 42, 47, 51, 61 לתצהיר רוזין). 31. באשר לעובדה, כי שכרו של התובע נגזר מן הרווחים, הרי ששכרם של עובדים רבים מחושב באחוזים ממכירות שבוצעו על ידם, על בסיס תפוקה או על בסיס הכנסות (מחזור או רווחים) של פעילותם או של מקום עבודתם. חישוב השכר בדרך זו אינו שולל את מעמדם של מועסקים אלה כעובדים. אין לראות בהעמדת "זמנו" של עובד כ"סיכון להפסד". (ראה ע"ע 1304/02 אמירה אורן נ' דניאלה עובדיה, , פס"ד מיום 15.5.06). העובדה כי לתובע ניתנה שליטה מירבית בניהול הסניף, אינה מעידה גם היא על סטאטוס כלשהו. סממני השליטה המצויינים על ידי הנתבעים, מתיישבים עם הסכמת הצדדים בהסכמי העבודה כי משרתו של התובע תהא "משרת אמון". כבר נפסק, כי תפקידים המוגדרים כמשרות אמון, הם כאלה שהמעביד נותן לנושא התפקיד חופש פעולה מירבי מתוך הכרה שהאיש ראוי לכך וזקוק לכך כדי לבצע את תפקידו בצורה נאותה. חופש פעולה זה, פירושו עצמאות רבה בקבלת החלטות, בביצוען ובאחריות לנעשה, אך אינם סממנים השוללים יחסי עובד ומעביד. בענייננו, שלא בדומה לפסק הדין בענין שושן, לא נתקיימו הסממנים שבהסתמך עליהם נקבע כי לתובע שם הייתה שליטה על הרווחים. רוזין הוא שדאג ליצירת מעגל הלקוחות של הסניף (ראה עדותו של עו"ד גואטה בעמ' 25 ש' 11-13), רוזין השתתף במימון שכר הדירה של התובע באשדוד (ראה עמ' 45 ש' 11) וכל הציוד למשרד סופק בידי רוזין. 32. מבחן השליטה והפיקוח - ההסכמים בין הצדדים כוללים תניות רבות המעגנות את זכות השליטה והפיקוח של הנתבעת על עבודת התובע, ואת כפיפותו של התובע לנתבעים. כך בעיקר בסעיפים 4א' להסכמים. בעניין זה מפנים הנתבעים לפסה"ד בעניין שושן שם נקבע: " אין לקבל את טענתו של המערער, לפיה סממן להיותו עובד החברה נמצא בכך שהחברה הכתיבה את התנהלותו לרבות שעות עבודתו. המערער שלט בהתנהלותו בסניף ובהתאם, השפיע באופן ניכר בהתנהלותו על פוטנציאל הרווחים מהעסק. אי לכך, היה המערער, הלכה ולמעשה "...אדון למעשיו. ביכולתו היה להגדיל את הכנסתו, ובפועל אף עשה כן" [עניין טורבטי]. לא למותר להטעים, כי סביר הוא שהחברה הכתיבה את המחירים ואופן מכירת שירותי תיירות ופיקחה על כך". עוד טוענים הנתבעים, כי סעיף 4 א' להסכמים במקורו בא משום שהיה ברור לרוזין כי אין לו שום יכולת שליטה ופיקוח על העסק המשותף, שנוהל בלעדית ע"י התובע, בריחוק גיאוגרפי ומפנים לעדותו של עו"ד גואטה : " ראובן השקיע את כל הכסף והיה מרוחק ואין לו שום פיקוח והיה ניסיון ליצור מצב שהוא יכול לדעת מה קורה בעסק". (עמ' 26 ש' 4-5). ואכן בפועל, כך לטענת הנתבעים, הסעיף זה בהסכמים לא הצליח להעניק לרוזין שליטה ופיקוח על מעשיו של התובע. בעניין זה מפנים הם לעדותה של העובדת יהודית שמשון אשר העידה כי רוזין הגיע לעיתים רחוקות לסניף מדי חודשיים שלושה (סע' 9 לתצהירה). כי התובע הוא שגייס עובדים, הוא שפיקח עליהם ובעת הצורך פיטרם (שם סע' 3). התובע הוא שתיגמל ותמרץ, לרבות מתנות, סופי שבוע ימי גיבוש והופעות, הוא שהיה מנחה את העובדות בעבודתן והוא שקיבל החלטות אסטרטגיות על אופי הפעילות, וזאת בהשוואה לעדותו של מנהל שכיר בנתבעת רן קציר, שהעיד: " הייתי צריך את אישורו של רוזין כדי להזמין פיצה לבנות" (עמ' 34 ש' 1-2). 33. אין אנו מקבלים את תמונת המצב כפי שמנסים הנתבעים לצייר. לכשנשאל רוזין אודות סעיף 4 א' להסכם העיד, כי: " הייתי חייב לבנות מינימום הגנות על מנת שתהייה לי שליטה על ההשקעה שלי ועל המוניטין שלי ועל הפעילות הכלכלית שלי... לא יכולתי בשום פנים לתת לשותף זוטר אפשרות לעבוד ללא פיקוח " (עמ' 41 ש' 29 - עמ' 42 ש' 2). וכך העיד עו"ד גואטה : " במסגרת החוזה התבקשתי להקשות ליצור מצב שכמה שיותר אפשרות של ראובן לדעת מה קורה שם כדי לדעת מה קורה עם הכסף של עצמו ". (עמ' 26 ש' 15-17). עוד הוכח, כי סמכויות השליטה והפיקוח שניתנו לרוזין בהסכם מומשו בעיקרם הלכה למעשה. רוזין ביקר בסניף בתדירות גבוהה. (עדות עו"ד גואטה: "ראובן לא הזניח את העסק והיינו מגיעים פעם בשבוע" עמ' 26 ש' 7), הוא קיבל דיווחים שוטפים בנוגע לכל פעילות הסניף (עמ' 26 ש' 8-9 , עמ' 35 ש' 1 עמ' 44 ש' 11-13 וכן סע' 24 לתצהיר התובע), היה שותף לקביעת שכר העובדות בסניף (עמ' 45 ש' 20). רוזין העביר הנחיות שוטפות לסניף (נספח מה' לתצהיר התובע ומוצג נ/צח) הוא החליט מי יהיו הספקים של הסניף (עמ' 45 ש' 1-4) וכן כפי שראינו דאג למעגל הלקוחות של הסניף. הוא היה לדבריו "הפוסק האחרון" ו- " המנהל הראשי, ואין שני מנהלים" (עדות רוזין בעמ' 42 ש' 9-10 ועמ' 44 ש' 8), הוא היה "נותן הטון" ומי " שהכתיב את המדיניות ודרך הפעולה" (עדות עו"ד גואטה בעמ' 25 ש' 3-6) וכן סעיף 2 סיפא לתוספת 99' (נספח יג' לתצהיר התובע) שם נקבע כי: " החלטות אסטרטגיות יקבעו על ידי מר ראובן רוזין בלבד". 34. אספקת הציוד ומקום העבודה - אין חולק כי על פי הוראות ההסכמים וכך גם בפועל, עבודתו של התובע בוצעה במשרדים ששכרה הנתבעת ובאמצעים שהעמידה הנתבעת לתובע. (ראה סעיף 3 להסכמים). עוד הוכח כי רוזין הוא שדאג ליצירת מעגל מבוטחים בסניף (עמ' 25 ש' 12-14) - משמע כי רוזין סיפק את "כלי העבודה" העיקרי. בנוסף, השתתף רוזין במימון עלות המגורים לתובע, בסמיכות למשרדי הסוכנות באשדוד (עמ' 45 ש' 11) וכן "סיפק" לתובע את רואה החשבון ונשא בעלויות העסקתו (עמ' 45 ש' 13). בסיכומיהם טענו הנתבעים, כי התובע השתתף מכיסו בהוצאות העסק. כך במסגרת חקירתו של התובע הוצגו לו חשבוניות רבות על הוצאות עסקיות ששילם התובע באופן פרטי (מעסקו) רובן המכריע בתחום המתנות וקידום המכירות (ראה מוצגים נ/עה- נ/עט וכן נספחים יח- יט לתצהיר רוזין), וכי אף העובדות אשר העידו מטעמו של התובע אישרו כי התובע דאג לתגמל את העובדים אשר עמדו ביעדי המכירה באמצעות מתנות, סופי שבוע וכד'. עוד הוכח, לטענת הנתבעים כי התובע שילם משכורות באופן פרטי לעובדים בשנים 97' -04' עובדה המעידה אף על קיומו של עסק עצמאי. נתונים אלה לשיטת הנתבעים, מצטרפים לעובדה כי על פי ההסכם השתתף התובע באופן שוטף ב- 20% מההוצאות, ע"י כך שקיבל 20% מהרווחים. על כן כל הוצאה שהוצאה, התחלקה למעשה בין התובע לרוזין על פי חלקם בסניף (20% לתובע 80% לרוזין). אין בידינו לקבל טענות אלו של הנתבעים. כפי שהתובע טוען בסיכומי התשובה, גרסה זו של הנתבעים בדבר הוצאות שהוציא התובע מכיסו בכדי לקדם את עסקי הסוכנות, הועלתה לראשונה במסגרת הסיכומים. כאשר בתצהירו העלה רוזין גרסה אחרת לפיה הוצאות אלו הוצאו לצורך עסקו הפרטי של התובע (סעיף 32 לתצהיר רוזין). כך שהתובע לא נחקר באשר לתיאוריה זו ונמנע ממנו להתייחס אליה. אף לגופו של עניין, בחרנו לתת אמון בגרסתו של התובע באשר למהות החשבוניות ותלושי השכר שהוצגו. התובע העיד לעניין זה: " שילמתי משכורות באופן פרטי לעובדים בשנים 97-04 - אני מבקש להסביר, הוצאתי תלושים לאמי ולעוד גברת וזה היה במסגרת הכוונה של הרואה חשבון של רוזין ושלי כדי להקטין הכנסות... החשבונית שאתה מראה לי היא חשבונית שאני קיבלתי במסגרת הנוהל שהבאתי חשבונית כדי להקטין הכנסות וזאת ביעוץ רואה החשבון שלנו ... רוזין לימד אותי שלא משנה מה קונים אלא חשוב מה רושמים ואני רשמתי את זה לצרכי מס. קניתי משהו אחר ונרשם משהו שהיה מתאים להוצאות. החשבונית כוזבת לגבי המוצרים והמוכר שיתף איתי פעולה". (עמ' 7 ש' 16-28). הגם שהתנהלותו של התובע פסולה מכל וכל והוא אף חויב במס ונקנס בשל כך, הרי ששוכנענו כי תלושי המשכורת והחשבוניות אינם משקפים העסקת עובדים אמיתית או הוצאות אמיתיות. כך גם רשויות המס קבעו שלא מדובר היה בהוצאה עיסקית כלשהי, גם לא לצורך פעילות הנתבעת (עמ' 8 ש' 22 ועמ' 9 ש' 26-27). 35. לשון ההסכמים - אופן הגדרת היחסים והתשלום - הסכמי ההעסקה שבין הצדדים מכונים "הסכמי קבלנות" וכך גם על פי ההסכמים נקבע כי ההתקשרות מבוססת על יחסי מזמין קבלן, וכי אין כל יחסי עובד ומעביד בין הצדדים (סע' 8ה). אחת הבדיקות לקיומה של מערכת יחסי עובד -מעביד הינה : האם צורת ההתקשרות נכפתה על מי שטוען להיותו עובד והאם נדרשת לגביו הגנת דיני העבודה הקוגנטיים : " שלהתערבות בית הדין בשאלה זו של יחסי עובד-מעביד יש מטרה סוציאלית מוצדקת - הצורך להגן על העובד ו"ככל שפוחת הצידוק כאמור, לקבוע קיומם של יחסי עובד-מעביד יש ליתן יותר משקל, במקרה הגבולי לאומד דעתם הסוביקטיבית של הצדדים לגבי טיבו של היחס שביניהם". במקביל לבדיקה אם במקרה הקונקרטי ה"עובד" הוא הצד הזקוק להגנה יש מקום גם לבדיקת תום הלב. כאשר מתברר שדפוס ההעסקה לא נכפה על ידי ה"מעביד" עולה גם שאלת תום הלב". (ראה ע"ע 309/07 רמי יהושע נ' פובליסיס אריאלי בע"מ, , מיום 12.5.08; ע"ע 300275/98 ויסלר נ' מוקד (1973) תאגיד לחקירות פרטיות בע"מ, , מיום 18.12.00). לטענת הנתבעים, התובע הוא שהיה היוזם של דפוס ההתקשרות המסויים כקבלן עצמאי בשני ההסכמים ולכל הפחות בהסכם 97'. כפי שציינו לעיל, אכן שוכנענו כי כוונת הצדדים הייתה בתחילה (לפחות טרם החתימה על הסכם 97') להקים "מיזם משותף" ולא לקיים מערכת יחסים של עובד- מעביד. הראנו כי לתובע היה רצון ואינטרס להיות מוגדר כעצמאי ולא כעובד. אולם גם רוזין הרוויח כביכול מהגדרת צורת ההעסקה כ"הסכם קבלנות" כיוון שבכך חסך עלויות תשלום של "זכויות סוציאליות" שלא שולמו לתובע כיתר המנהלים השכירים שהעסיק. בנוסף לכך הוכח, כי במסגרת המו"מ לכריתת הסכם 97' הציע התובע לקיים עם מר רוזין יחסי שותפות מלאים ואמיתיים, אולם הצעה זו של התובע נדחתה על ידי רוזין, אשר דאג שייכתב בהסכם כי " לא יווצרו יחסי שותפות כלשהם " (סע' 8 להסכם 97') - משמע רוזין הוא שהכתיב את הגדרת היחסים. מסקנה זו אף נלמדת אף מעדותו של עו"ד גואטה אשר הודה כי רוזין ביקש ממנו ש" בהסכם ידאג לאינטרסים שלו" (עמ' 25 ש' 24) . כך גם אישר עו"ד גואטה כי לא קיבל אף לא הערה אחת להסכמים מן התובע או ממי מטעמו (עמ' 24 ש' 5-11). מעבר לכך, העובדה כי התובע כונה בהסכמים "קבלן", נפקותה מצומצמת (ע"ע 1543/04 מג'יק תעשיות תוכנה בע"מ נ' פרידנרייך, , מיום 15.11.05; דב"ע לא/ 27-3 עירית נתניה נ' בירגר, פד"ע ג 177, 190). זאת גם לאור העובדה כי עו"ד גואטה הודה בחקירתו כי לא ניתנה התייחסות מיוחדת לכינויים שבהסכם וכי מקורם ב"גזירה והעתקה" מחוזים אחרים, כך קרה שבמספר מקומות בהסכמים כונה התובע "עובד", כשם שכונה בנספח הסודיות עליו הוחתם (ראה נספח יא' לתצהיר התובע ועדות גואטה בעמ' 27 ש' 1-2 ובעמ' 28 ש' 19-25). 36. התובע כ"שותף" עסקי - בסיכומיהם טענו הנתבעים, כי הסכם 97' שינה את אופן הגדרת יחסי הצדדים - "משיח לא עוד מנהל סניף, בדומה לנהלי הסניפים האחרים, אלא "מעין שותף" (סע' 10 לסיכומים). הסכם 97' קבע, כאמור כי "לא יווצרו יחסי שותפות כלשהם" כשעומת רוזין עם התניה האמורה, הוא השיב שההסכם אכן לא יצר שותפות בתיקי הביטוח אלא ברווחים בלבד (עמ' 41 ש' 8-11). עדות זו מתיישבת עם הוראת סע' 6ד' להסכם. שותפות ברווחים, כאמור, איננה שוללת קיומם של יחסי עובד מעביד. אף יתר הסממנים בענייננו מלמדים כי לא נתקיימו יחסי שותפות או "מעין שותפות". התובע לא היה מעורב במימון, בניהול ספרי החשבונות, בגביית חובות, יחסי הצדדים לא הוצגו כלפי חוץ כיחסי שותפות. רוזין לא שיתף את התובע בפרטים יסודיים הנוגעים למקור ההכנסה העיקרי של הנתבעת ואף טען כי פרטים אלו אינם מעניינו של התובע . 37. ביצוע העבודה באופן אישי - התובע לא העסיק עובדים אלא ביצע את עבודתו באופן אישי ולגרסתו אף חויב לעשות כן (ראה סע' 11א' להסכם 97'). ביצוע העבודה באופן אישי הוא סממן מובהק להיות מבצע העבודה בגדר עובד (ע"ע 182/99 בן יעקב נ' קיוליק אנד סופה בישראל בע"מ, , מיום 10.11.04). 38. מבחן התלות הכלכלית - במקרים גבוליים לבחינת קיומם של יחסי עובד מעביד יהא מבחן התלות הכלכלית השיקול המכריע (עניין שושן; ע"ע 300256/08 אייזיק נ' תה"ל תכנון המים לישראל פד"ע לו' 817). בענייננו, חומר הראיות מבסס את המסקנה לפיה לתובע הייתה תלות כלכלית בנתבעת. בכל תקופת התקשרותו של התובע עם רוזין לא הייתה לו הכנסה משמעותית ממקור אחר ומכל מקום עיקר הכנסתו היתה מעבודתו בנתבעת. 39. לסיכום פרק זה ולאחר שבחנו את כלל נסיבות המקרה, כמפורט לעיל - מסקנתינו הינה כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. ערים אנו כאמור, לקיומם של שורת נתונים המצביעים על היעדר יחסי עובד ומעביד, אולם התמונה הכוללת והשלמה העולה מהמכלול הינה, כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. המערך ההסכמי החל על הצדדים - דיון והכרעה 40. טוען התובע, כי תוספת 99' (נספח יג' לתצהיר התובע) דינה בטלות מחמת פגם בכריתתה באשר היא נחתמה עקב " מעשי הטעיה ותרמית מצידו של רוזין " (סע' 60 לסיכומי התובע). התובע מבקש להצביע על שלושה הסדרים חדשים שנקבעו בתוספת 99', שהמשותף להם שהם מיטיבים עם רוזין בצורה קיצונית (סע' 59 לסיכומים): בסעיף 2(ב) לתוספת 99' נקבעה מגבלה, לפיה לצורך חישוב חלקו של התובע ברווחי הסניף, תחושב ההכנסה מעמלה חד פעמית בשיעור של 40% מהפרמיה, ללא קשר לשיעור שמקבלת הנתבעת בפועל. בהסכם 97' נקבעה לתובע זכות לקבלת 20% מהכנסות סניף אשדוד מפוליסות שימכרו בתקופת עבודתו, בתקופה שלאחר הפסקת עבודתו. בתוספת 99' נקבע שאותם 20% יחושבו מתוך הרווחים היינו הכנסות פחות הוצאות.(סע' 1(ב) לתוספת 99'). בעוד שהגדרת ההכנסות בתוספת 99' צומצמה משמעותית, הגדרת ה"הוצאות" הורחבה ונכללו בה גם הוצאות עקיפות, תשלומים למר רוזין וכו' (סע' 2 סיפא לתוספת 99'). 41. גירסאות הצדדים חלוקות באשר לנסיבות החתימה על תוספת 99' ובעיקר בכל הנוגע להסדר בנוגע לקביעת התקרה לעמלה החד פעמית. לשיטת התובע, בהסכם 97'לא נקבעה כל מגבלה על שיעור העמלה החד פעמית. לאחר שנחתם ההסכם הציג בפניו מר רוזין מצג לפיו העמלה החד פעמית שקיבלה הסוכנות בפועל הייתה 30%, כך גם הציג מצג לפיו נגרמו לסוכנות הפסדים. נוכח מצגים אלה, הצליח רוזין לשכנע את התובע בנקל לחתום על התוספת, בהציגו את ההגבלה של 40% כשיפור תנאים לתובע שיוביל מעבר מהפסד לרווח. לגרסת רוזין, הגם שהדבר לא מצא את ביטויו בהסכם 97', הרי היה מוסכם בין הצדדים כי העמלה תחושב לפי תקרה של 30% ועל כן כך חושבה בפועל. התוספת עם כך, היטיבה עם משיח בהעלותה את התקרה ל-40% ובאה על פי בקשתו. התובע גם אם לא ידע את השיעור המדויק של עמלת המקדמה שמקבלת הסוכנות, הרי ידע גם ידע כי היא עולה על 30%. 42. העובדות אשר אין עליהן חולק בנושא זה הינן אלו: בהסכם 97' לא נקבעה תקרה כלשהי לשיעור המקדמה. בפועל עד לחתימת התוספת , שולמה המקדמה לפי שיעור של 30%. ההגבלה בתוספת לתקרה של 40% הוצגה לתובע כהטבה. התקרה של 40% הוחלה רטרואקטיבית ולתובע חושבה תוספת על מה שקיבל עד אז, לפי 30%. בפועל שיעור המקדמה שקיבלה הנתבעת עלתה על 40%. מכאן שעלינו להכריע בשאלה האם ידע התובע, כי העמלה בפועל גבוהה מ- 30% או 40% אלא שלפני חתימת תוספת 99' הוא הסכים להגבלה של 30% ומאוחר יותר שופרו תנאיו ל- 40%. 43. מקובלת עלינו גרסת התובע, ולפיה טרם החתימה על התוספת 99' לא הייתה כל הסכמה מפורשת להגבלת המקדמה ל- 30%. בעדותו של מר רוזין לעניין זה נתגלו סתירות רבות כאשר פעם טען שהייתה זו הסכמה מאוחרת להסכם 97' (סע' 40 לתצהירו)ומאוחר יותר טען שהסכמה זו נתגבשה בד בבד עם החתימה על ההסכם (עמ' 49 ש' 24-25, עמ' 50 ש'). כך גם העיד עו"ד גואטה כי לא ידוע לו על כל מגבלה שכזו (עמ' 30 ש' 16-18).   יחד עם זאת, שוכנענו כי התובע ידע כל אותה עת ששיעור העמלה שמקבלת הנתבעת גבוה מ- 30% ואף מ- 40% וכי אכן טרם החתימה על תוספת 99' נערכה ההתחשבנות עם התובע לפי מקדמה של 30%. 44. עמלת המקדמה היא עמלה מסוג מיוחד. היא לא ניתנת לכל הסוכנים בשיעור קבוע, אלא ששיעורה משתנה ועומד בין 30% ל- 87%. כפי שהעיד התובע עצמו, היא משתנה בין סוכן לסוכן " בהתאם להסכם הספציפי שבין חברת הביטוח לבין הסוכנות" (סע' 35(ג)(2)(א) לתצהירו). שיעור העמלה תלוי בטיב היחסים שבין הסוכן לחברה, יכולת המיקוח של הסוכן הנגזרת בין היתר מהוותק שלו, היקפי פעילותו, המוניטין שצבר וכיו"ב. על כן מקובלת עלינו טענת הנתבעים, כי כאשר הוקם הסניף החדש באשדוד, לא הייתה הצדקה לזקוף לזכות סניף זה הכנסות, שאין להן כל קשר לסניף ולפעילותו אלא לנתוניו האישיים של רוזין. ולפיכך נזקף שיעור ההכנסה המינימלי (30%) שהייתה זכאית לו סוכנות חדשה. 45. אנו סבורים שטענתו של התובע כי סבר שרוזין מקבל עמלת מקדמה של 30%, הינה טענה מיתממת. בשלב בו חתמו הצדדים על תוספת 99' (אפריל 99), התובע היה כבר סוכן כארבע וחצי שנים וכפי שהעיד "החל מ- 1993 הנני עוסק בתחום הביטוח" (סע' 6 לתצהירו). בשלב זה היה התובע מנהל סניף של כ- 40 עובדים ולאחר שכדבריו " הבאתי קבלות על הביצועים שלי". ואף היה מוכן לשותפות מלאה עם רוזין. כך שבעת החתימה על התוספת לא שררו פערי כוחות וניסיון משמעותיים בין הצדדים כפי שמנסה התובע לטעון. הטענה כאילו חשב שרוזין מקבל את הרף התחתון האפשרי (30%), כמו סוכן שזה עתה הוסמך, איננה ראויה לאמון. התובע העיד בתצהירו: " רוזין ציין שעל אף ששיעור עמלות המקדמה של הסוכנות עומד על 30% בלבד, הרי שלצורך ההתחשבנות עמי תיקבע עמלת המקדמה כעומדת על 40%." (סעיף 47 (ג)). אם כך אכן התרחשו הדברים בפועל, הרי שגרסה זו מעוררת מספר שאלות: אם מבקש רוזין לשפר את תנאיו הכספיים של התובע, מדוע לעשות זאת בדרך של פיקציה? מדוע לקבוע כי העמלה תחשב "כעומדת על 40%" בשעה שהיא עומדת על 30% בלבד. מדוע לא לשפר את תנאיו של התובע באמצעות רכיבים אחרים בשכרו? יתר על כן, בסיכומיו טוען התובע כי לא ניתן למצוא מתאם בין שינויים בעמלה הכללית שקיבלה הסוכנות לבין זו שנקבעה בתוספת 99' לסניף אשדוד (סע' 86(ג) לסיכומים), אלא שדווקא אי קיומו של מתאם שכזה תומך בגרסתו של רוזין לפיה אין ולא צריך להיות מתאם, שכן לתובע אין יד ורגל בהסכמים שבין הנתבעת לבין חברות הביטוח ומעניינו רק מה שנקבע בהסכם עמו. 46. רוזין אכן הודה, כי לא שיתף את התובע באשר לשיעורה הממשי של העמלה ואף ביטא את מורת רוחו כאשר התובע פנה לחברת הביטוח לקבל "... את הנתונים של מה נכנס לרוזין לחשבון הבנק..." (עמ' 15 ש' 23-24), פניה המהווה לשיטתו פגיעה בפרטיותו. אך שוכנענו כי התובע, ידע כי רוזין מקבל יותר ממה שנזקף לטובת סניף אשדוד, ודווקא משום כך נקבעה בתוספת 99' תקרה, כלומר רף עליון שמעליו לא יהיה לתובע כל חלק ונחלה. בהקשר זה נוסיף ונדגיש, כי אף אם לא ידע התובע כי רוזין מקבל עמלה הגבוהה מ-30%, טענה שאינה סבירה כאמור, הרי כשם שפעל בשנת 2004 לבירור העובדות על ידי פניה ישירה לחברת הביטוח, יכול היה לפעול קודם לכן ולעשות מעשה אשר יובילו כבר אז לבירור המצב העובדתי לאשורו. משלא עשה כן אין לו להלין אלא על עצמו. העדר פניה כאמור הינה אסמכתא נוספת לעמדת הנתבעים ולפיה, ידע התובע ששיעור העמלה שמקבלת הנתבעת הוא גבוה יותר מ-30% או מ-40%. 47. כך גם מקובלות עלינו טענות הנתבעים באשר לשני ההסדרים האחרים שנקבעו בתוספת 99'. כאשר ביחס להרחבת ההוצאות- אך סביר, שסניף אשדוד המחזיק נתח משמעותי מהפעילות ונזקק לצורך כך לסניף המרכזי (חיתום פוליסות, מתנות וכיו"ב) יישא בעלויות יחסיות אלו, מה גם שקביעת ההסדר הנ"ל הייתה ידועה ומוסכמת על התובע. התובע אף העיד: " שמתי לב שהסעיף נכנס לתוספת להסכם. זה היה תן וקח..." (עמ' 17 ש' 5-6). בכל הנוגע לסעיף המתייחס לקבלת תמורה, לאחר הפסקת ההסכם- אמינה עלינו עדותו של רוזין לפיה הקביעה בהסכם 97' כי התובע יוסיף לקבל 20% מההכנסות מקורה בטעות ובכשל בניסוח (ראה גם עדות עו"ד גואטה בנוגע לכך ולסיבות שהתוספת נוסחה לבסוף ע"י עו"ד חיצונית, עמ' 30 ש' 8-11) על כן תוקנה הטעות במסגרת התוספת והדבר נעשה באופן ברור וגלוי ועל כן אין פסול בכך. 48. לסיכום מצאנו כי בין התובע לנתבעים התקיימו יחסי עובד מעביד. על מערכת יחסים זו חלה המערכת ההסכמית שנחתמה בין הצדדים בכללותה כולל תוספת 99' ולרבות כל ההסכמים הנוספים המאוחרים להסכם 97'.יחסי עובד מעביד