קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ריבית פיגורים פסק בוררות: השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. בפנינו בקשה שהוגשה מטעם עיזבון המנוח יגאל ליבוביץ ז"ל (להלן גם העיזבון), לאחר שניתן פסק דין בערעורים, לקבוע כי תוספת ריבית פיגורים על פי סעיף 5(ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 (להלן גם החוק) תחל מיום פסקי הבוררות שניתנו בעניינם של הצדדים. הרקע לבקשה: 2. ביום 22.4.07 ניתן פסק דין בערעורים שהגישו שני הצדדים על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב (השופטת הדס יהלום ונציגי הציבור מר יערי וגב' קפלניקוב; עב 5896/03), , ובעיקרו סכסוך ממושך בין מר יגאל ליבוביץ ז"ל, אשר העיזבון תבע את זכויותיו, לבין מעסיקתו בעבר במשך כ-12 שנים, תנובה מרכז שיתופי לתוצרת חקלאית בע"מ (להלן גם תנובה). פסק הדין תוקן בהחלטה מיום 27.6.07 לאחר שהתקבלה בקשה לתיקון טעות סופר. השתלשלות העניינים בסכסוך בין המנוח לבין תנובה מפורטת בפסק הדין שניתן בערעורים. עיקרו של העניין הוא בפסק בוררות שניתן על ידי רשות השיפוט הארצית ביום 10.7.03 (להלן גם פסק בוררות 2003), בו נפסק לטובת המנוח פיצוי בסך כולל של 961,602 ₪ בגין פיטוריו. כן נקבע כי לצורך חישוב ההצמדה והריבית יחולק הסכום ל-85, כאשר כל סכום חודשי יישא הפרשי הצמדה וריבית בשיעור שקובע חוק ההוצאה לפועל לחוב פסוק. בית הדין האזורי אישר את פסק הבוררות, אך ביטל את ריבית ההוצאה לפועל וקבע כי הסכום יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה עד ליום התשלום בפועל. תנובה הגישה ערעור בפנינו בגין אישור פסק הבוררות, והעיזבון הגיש ערעור על סוגיית חישוב הריבית. ערעורה של תנובה נדחה ואילו ערעור העיזבון התקבל בחלקו, כך שבפסק הדין שניתן בערעורים ביום 22.4.07 נקבע כי מועד תחילת חישוב הפרשי ההצמדה והריבית כחוק יהיה מאמצעה של התקופה בת 11 השנים שהחלה עם פיטוריו של המנוח מתנובה כדי לא לחשב מדי חודש בחודשו, קרי מיום 1.12.95, בהתייחס לשני רכיבי החוב שנפסקו בפסקי הבוררות (בעניין השכר ובעניין הטבת הרכב). 3. לאחר שניתן פסק הדין בערעורים, הגיש העיזבון בקשה לתיקון טעות סופר בפסק הדין, בטענה כי דרך החישוב שנקבעה מקצצת את השווי הריאלי של הפיצויים, ובטענה כי נפלה טעות בקביעת תאריך החציון. בהחלטה בבקשה, שניתנה ביום 27.6.07, התקבלה טענת העיזבון בדבר קביעת תאריך החציון ונקבע כי פסק הדין בערעורים יתוקן בעניין מועד תחילת חישוב הפרשי ההצמדה והריבית כך שתנובה תשלם לעיזבון סך של 961,602 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 2.7.94 ועד למועד תשלומם בפועל, ובנוסף תשלם לעיזבון פיצוי בגין אובדן הטבת הרכב הצמוד בסך של 127,174 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.5.94 ועד למועד התשלום בפועל. במסגרת בקשתו לתיקון טעות הסופר ביקש העיזבון מבית הדין ליתן פסיקתה אשר תקבע סכום סופי וברור לתשלום, ותנובה הצטרפה לבקשה זו. בעניין זה, כתבנו בסעיף 10 להחלטה מיום 27.6.07 כך: "אשר לבקשתם המוסכמת של הצדדים ביחס לפסיקתה, הרי שסבורים אנו כי על הצדדים להגיע לנוסח מוסכם של החישוב המתוקן של פיצוי השכר ופיצוי הרכב בהתאם לאמור לעיל, ולהגישו לבית דין זה". 4. משלא הגיעו הצדדים לנוסח מוסכם כאמור, עתרו לבית דין זה ב"בקשה להסדר דיוני בעניין פסיקתה", בה צוין כי הצדדים נחלקים בעניין ריבית הפיגורים. בסעיף 10 לבקשה שהתקבלה ביום 11.10.07, עליה חתומים באי כוח שני הצדדים, הוגדרה המחלוקת ביניהם כך: "ממתי הסכומים, אותם אין חולק כי על תנובה לשלם לעיזבון נושאים ריבית פיגורים: האם ממועדי פסקי הבורר? האם ממועד פסק הדין קמא? האם ממועד פסק דינו של בית דין נכבד זה? או מכל מועד אחר?". טיעוני הצדדים בבקשה שבפנינו: 5. לטענת העיזבון, בורר נכלל בהגדרת "רשות שיפוטית" בסעיף 5(ב) לחוק, ו"מועד הפירעון" לפי החוק הוא מיום פסקי הבורר - 10.7.03 בעניין השכר ו-26.3.06 בעניין הרכב, זאת לאור הגדרת "מועד הפירעון" בסעיף 5(א) לחוק. לשיטתו, "פסק הדין" הרלוונטי לעניין, אשר קובע במועד מניין ריבית הפיגורים, הוא פסקי הבוררות, אשר שווים בעניין זה לפסקי דין של בית משפט. העיזבון מתבסס בעניין זה על פסקי דין (ובעיקר רע"א 5117/98 רן מירצקי נ' גיורא נדל (לא פורסם, , 5.9.1999), להלן גם פס"ד מירצקי), אשר קבעו כי פסק בורר שווה לפסק דין של בית משפט, בכל הנוגע לסוגיית ריבית הפיגורים ממועד פסק הבוררות ולא מיום אישור פסק הבוררות על ידי בית המשפט או מיום הגשת בקשה לאישור פסק הבוררות. לפיכך, מבקש העיזבון לקבוע כי על הפיצוי לפי פסק הבוררות בעניין השכר תחול ריבית רגילה מיום 2.7.94 עד ליום 10.7.03 וריבית פיגורים מיום 10.7.03 עד למועד התשלום בפועל, ועל הפיצוי לפי פסק הבוררות בעניין הרכב תחול ריבית רגילה מיום 9.5.94 עד ליום 26.3.06 וריבית פיגורים מיום 26.3.06 עד למועד התשלום בפועל. 6. תנובה, מנגד, טוענת כי עד שנת 2003 הסדיר סעיף 10א לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 את נושא ריבית הפיגורים, אשר מטרתו היא לדרבן חייבים לשלם חוב פסוק, ולקבוע סנקציה נגד בעל דין אשר אינו מבצע פסק דין. לכן, כאשר קיים עיכוב ביצוע לא מתקיים הרציונל לעיל ואין מקום להשית ריבית פיגורים. תנובה מוסיפה וטוענת, כי מיום מתן פסק הבוררות עד אישורו על ידי בית הדין האזורי בספטמבר 2005, לא ניתן היה לאכוף את ביצועו של פסק הבוררות. כן טוענת כי היא שילמה מקדמה לעיזבון בסך של מיליון ש"ח לפני מתן פסק דינו של בית הדין האזורי, אשר "בולעת" את הסכום שהיה עליה לשלם לעיזבון, והצדדים בהתנהגותם הסכימו לעיכוב כל ביצוע נוסף עד להכרעה בערעור. לכן, לטענתה, אין מקום לחייב אותה בריבית פיגורים כלשהי. לחילופין, טוענת כי אין לחייב אותה בריבית פיגורים גם לאור סעיף 5(ג) לחוק. 7. בתגובה לטענותיה של תנובה, טוען העיזבון כי הטענות שבה חורגות ממסגרת הפלוגתא שהוסכמה על הצדדים ויש בכך הרחבת חזית, וכי בקשה להקטנת ריבית הפיגורים היא מושא לערעור חדש או בקשה נפרדת. כן טוען העיזבון כי תנובה פרעה את החוב הנומינלי רק בחודש נובמבר 2007, והתשלום בסך מיליון השקלים שהתקבל לפני פסק דינו של בית הדין האזורי היה כתנאי מוקדם להוכחת רצינות ואמינות במסגרת הליך גישור לקראת משא ומתן לפשרה שנכשל. 8. בנוסף לכך, חלוקים הצדדים בדבר הנפקות הכספית של פסיקת ריבית פיגורים. העיזבון טוען כי מדובר בתוספת מתונה של כאחוז אחד, ואילו תנובה טוענת כי צירוף של ריבית פיגורים כדרישת העיזבון גורר תשלום נוסף בשיעור של כ-850,000 ₪. 9. הצדדים התבקשו לנסות וליישב את המחלוקות ביניהם בדרך של משא ומתן ובהסכמה, אך לאחר חודשים רבים של משא ומתן הודיעו הצדדים כי לא עלה בידיהם להגיע לידי פשרה וביקשו מבית בדין זה ליתן החלטה שיפוטית. אשר לדעתנו: 10. ראשית, נצטט את הוראות החוק הרלוונטיות. בסעיף 1 לחוק מצויה הגדרה של "רשות שיפוטית" והיא: "בית משפט, בית דין או רשות אחרת המוסמכת על פי דין לפסוק תשלום לבעל דין, או לקבוע סכום המשתלם לבעל דין, לרבות בורר וכן ראש ההוצאה לפועל כשהוא מוסמך על פי דין לפסוק או לקבוע סכום כסף". סעיף 2 לחוק קובע כדלקמן: "רשות שיפוטית שפסקה לבעל דין סכום כסף, או שציוותה על ביצועו של פסק כזה, או שקבעה סכום כסף המגיע על פי חיקוק, רשאית, לפי שיקול דעתה, לפסוק ריבית על אותו סכום, כולו או מקצתו". ואילו בסעיף 5 לחוק, העוסק בתקופת הריבית וריבית פיגורים נקבע כך: (א) תקופת הריבית תהיה בפסיקה לפי סעיף 2 מיום הגשת התביעה או מיום אחר, החל מיום היווצרות עילת התביעה, שהחליטה עליו הרשות השיפוטית - עד מועד הפרעון; בהוצאות משפט - מיום הוצאתן עד מועד הפרעון; בשכר טרחה של עורך דין - מיום מתן הפסק עד מועד הפרעון; והכל אם לא קבעה הרשות השיפוטית תקופה קצרה יותר. בסעיף זה, "מועד הפרעון" - המועד שבו ניתן פסק הדין או המועד שנקבע בפסק הדין לתשלומו של החוב, לפי המאוחר. (ב) סכום כסף שפסקה רשות שיפוטית לבעל דין ולא שולם על ידי החייב במועד הפירעון, ייווספו עליו, ממועד הפירעון עד מועד התשלום בפועל - הפרשי הצמדה וריבית, בצירוף ריבית צמודה, בשיעור ובדרך חישוב שקבע שר האוצר, בהתייעצות עם שר המשפטים ועם נגיד בנק ישראל ובאישור ועדת הכספים של הכנסת (להלן - ריבית פיגורים). (ג) על אף הוראות סעיף קטן (ב), רשאים הרשות השיפוטית או ראש ההוצאה לפועל לקבוע, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שיעור ריבית צמודה הנמוך מריבית הפיגורים לגבי התקופה שממועד הפירעון עד התשלום בפועל, ובלבד שהריבית לא תפחת מהשיעור שנקבע בפסק הדין לתקופה שעד מועד הפירעון. 11. ראשית יודגש, כי אין בידינו לקבל את טענות תנובה בדבר שלילת חבותה בתשלום ריבית פיגורים בהתאם לסעיף 5(ג) לחוק. סעיף קטן (ג) עוסק בקביעת שיעור ריבית צמודה הנמוך משיעורה של ריבית הפיגורים "מטעמים מיוחדים שיירשמו". מסכימים אנו לטענת העיזבון, לפיה החלת סעיף קטן (ג) דורשת הגשת בקשה נפרדת ואין זה המקום כאן לדון בהפחתת או שלילת ריבית הפיגורים. יוזכר, כי גדר המחלוקת, כפי שהובאה בפנינו בהודעת הצדדים מיום 10.10.07, הינה המועד ממנו הסכומים שתנובה חבה בתשלומם נושאים ריבית פיגורים. מעבר לנדרש יצוין, כי לא שוכנענו כי מתקיימים בענייננו "טעמים מיוחדים" להפחתת ריבית הפיגורים, כאמור בסעיף 5(ג) לחוק. לא היתה כל מניעה לביצוע פסקי הבוררות במועד בהם ניתנו ולא הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי. לא זו אף זו, טענות אלה של תנובה רלוונטיות לעניין המועד ממנו הסכומים שנפסקו ישאו ריבית פיגורים (האם ממועד מתן פסקי הבוררות או שמא ממועד מאוחר יותר) ואין בהן כדי לקבוע כי יש טעם משפטי לשלול לחלוטין את החבות בתשלום ריבית הפיגורים. 12. מלשון סעיף 5 לחוק עולה, כי המועד הקובע לתחילת התווספות ריבית הפיגורים על החוב הפסוק הוא "מועד הפירעון", המוגדר כמועד שבו ניתן פסק-דין או המועד שנקבע בפסק-הדין לתשלומו של החוב, לפי המאוחר. השאלה העיקרית העומדת בבסיס הבקשה שבפנינו היא, למעשה, מהו בנסיבות העניין שבפנינו "מועד הפרעון".                                            העיזבון טוען כי המועד הינו מועד מתן פסקי הבוררות, ומתבסס בעיקר על פס"ד מירצקי. אולם, עיון בפס"ד מירצקי מלמד כי אין לגזור ממנו גזרה שווה לענייננו, ובמה דברים אמורים? בפס"ד מירצקי, נדון מקרה בו ניתן פסק בורר אשר חייב את המשיב לשלם למבקש סכום חוב בתוספת מע"מ כחוק. פסק הבורר אושר על ידי בית המשפט והתעוררה השאלה ממתי יש לחשב הפרשי הצמדה וריבית על החוב. בית המשפט העליון מצא, כי על פי סעיף 23 לחוק הבוררות דינו של פסק הבורר, עם אישורו, כדין פסק דין של בית משפט. על כן, נקבע כי בנסיבות העניין, כאשר פסק הבורר אושר כלשונו, כולל תאריכי הפירעון שנקבעו בו, פסק הבורר ייחשב כפסק דין גם לצורך סעיף 10א לחוק ההוצאה לפועל, ועל כן על המשיב לשלם את הפרשי הריבית וההצמדה מהמועד שנקבע בפסק הבורר לתשלום החוב ועד למועד התשלום בפועל. 13. נסיבות העניין שנדונו בפס"ד מירצקי שונות מהנסיבות שבפנינו. בעוד שפסק הבורר בפס"ד מירצקי אושר כלשונו על ידי בית המשפט, פסקי הבורר שניתנו בין העיזבון לתנובה לא אושרו כלשונם על ידי בית הדין האזורי ובערעורים בפני בית דין זה, אלא חלו בהם שינויים משמעותיים בעניין החיובים הכספיים של תנובה כלפי העיזבון, אשר משליכים על מועד קביעת ריבית הפיגורים. פסק דינו של בית הדין האזורי אישר את פסק בוררות 2003 אך בהסתייגות לפיה הריבית לפי חוק ההוצאה לפועל תבוטל והסכום שנפסק יישא ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה עד למועד התשלום בפועל. בפסק הדין שניתן בערעורים, לאחר תיקונו, התקבל בחלקו ערעורו של העיזבון בדבר מועד תחילת חישוב הפרשי ההצמדה והריבית כחוק כך שהמועד יחל מאמצעה של התקופה על מנת שלא לחשב מדי חודש בחודשו. לפיכך קבענו, כי סך הפיצוי עבור הפסד שכר עבודה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 2.7.94, וסך הפיצוי בגין הטבת הרכב ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 9.5.04. לאור פסק הדין שניתן בבית הדין האזורי ובמיוחד פסק הדין שניתן בערעורים עליו, מועד מתן פסקי הבורר נותר בלתי רלוונטי באשר למועד הפירעון על פי סעיף 5 לחוק. מקום שאופן החישוב השתנה מהותית בפסק הדין בערעורים, באופן העשוי להשפיע על הסכום הפסוק עצמו, הגענו לכלל מסקנה כי מועד מתן פסק הדין בערעורים הינו בגדר "מועד הפרעון" על פי סעיף 5 לחוק פסיקת ריבית והצמדה. 14. בשולי הדברים יצוין, כי לא ראינו כי יש מקום להכריע במחלוקת בין הצדדים בדבר שיעור הסכום שעל תנובה לשלם במידה וייקבע כי היא חבה בתשלום ריבית פיגורים, ואין להביא את שיעור סכום ריבית הפיגורים בגדר שיקולינו בהכרעה בבקשה. מקום שתנובה חבה בתשלום הסכום הפסוק, עליה לשאת בתשלום הפרשי הריבית וההצמדה כחוק, ואין בטענה באשר לשיעור ריבית הפיגורים כדי להשליך על עצם החבות בתשלומה או על המועד ממנו יש לחשב את ריבית הפיגורים. 15. סוף דבר: סכומי הפיצוי שנפסקו לחובת תנובה בפסקי הבוררות בעניין שכר העבודה ובעניין הטבת הרכב ישאו ריבית פיגורים בהתאם לסעיף 5(ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה החל מיום 22.4.07, מועד מתן פסק הדין בערעורים. יישוב סכסוכיםריביתריבית פיגוריםבוררות