רישוי חברות לאספקת שירותי אמבולנס

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רישוי חברות לאספקת שירותי אמבולנס: 1. העותרת עוסקת במתן שירותי טלרפואה למנויים. בעתירה מתבקש בית המשפט להכריז על בטלות החלטתו של משרד הבריאות מיום 5.2.08 להפסיק ביום 31.5.08 את האישור החריג שניתן לעותרת להפעיל את הניידות לטיפול נמרץ שברשותה במתכונת איוש של שני אנשי צוות: רופא ופאראמדיק. ההחלטה נומקה בנהלים חדשים שמשרד הבריאות פרסם בסמוך קודם לכן בנוגע להפעלת אמבולנסים מסוג אט"ן (אמבולנס לטיפול נמרץ) ואט"ל (אמבולנס לטיפול לבבי). בהחלטתי מיום 30.5.08 הוריתי כי אותו אישור שניתן לעותרת יוסיף לעמוד בתוקף עד להחלטה אחרת, וקבעתי כי בשלב ראשון תבורר שאלת הסמכות של משרד הבריאות לקביעת הנהלים החדשים ולמתן ההחלטה מיום 5.2.08. בשאלה זו הגישה המדינה כתב תשובה והתקיים דיון במעמד ב"כ בעלי הדין. 2. שאלת הסמכות מתעוררת לנוכח פסק דינו של בית משפט זה בעת"מ (י-ם) 320/04 חברת ציון אמבולנס בע"מ נ' שר הבריאות, פ"מ מינהליים (תשס"ג) 625 (להלן - פרשת ציון אמבולנס). באותו פסק דין התקבלה עתירה של חברה העוסקת בהסעה וליווי רפואי באמצעות אמבולנסים, נגד החלטה של משרד הבריאות לפיה אין היא מורשית להוסיף ולפעול בתחום עיסוקה בשל אי-עמידה בנוהל משרד הבריאות בדבר תנאים להפעלת אמבולנס רגיל. בית המשפט פסק כי נוהל זה פוגע במישרין בחופש העיסוק, וככזה נקבע על ידי משרד הבריאות בחוסר סמכות, לנוכח הוראת סעיף 4 לחוק יסוד: חופש העיסוק, המתנה פגיעה בחופש העיסוק בכך שהדבר יתבצע בחוק או לפי חוק מכוח הסמכה מפורשת בו. בית המשפט דחה את טענת משרד הבריאות כי הסמכה כאמור מצויה בפקודת התעבורה [נוסח חדש] ובתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, שתקנה 1(4) שלהן כוללת בהגדרת המונח "אמבולנס" בין היתר את הדרישה הבאה: "רכב מנועי... אשר ניתן לגביו אישור מאת משרד הבריאות או מטעמו". אישור זה של משרד הבריאות, כך נפסק, מוגבל ל"הסדרת הרכב עצמו, דרכי השימוש בו והתאמת הנהג מבחינת דיני התעבורה", באופן המסמיך את משרד הבריאות "להוציא נהלים הנוגעים לבחינתם של אותם אמבולנסים מבחינת הציוד, סוג הרכב ואמצעים תעבורתיים אחרים הנוגעים אליו". לעומת זאת, אין בסמכות האישור שהופקדה בידי משרד הבריאות בתקנה 1(4) לאפשר לו ליצור "משטר רישוי שלם הנוגע לעיסוק בהובלת נזקקים לטיפול רפואי" ו"לדרכי העבודה של חברת אמבולנסים". ממילא הנוהל משולל תוקף. חרף מסקנה זו לא הורה בית המשפט על ביטולו המיידי של הנוהל, אלא קבע כי הביטול ייכנס לתוקף בתום 9 חודשים מיום מתן פסק הדין (2.6.04) שבמהלכם יוסיפו לעמוד על כנן חלק מהוראות הנוהל. 3. המדינה הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון (עע"ם 6250/04) . הערעור עודנו תלוי ועומד. בתום דיון שהתקיים בערעור ביום 25.1.06 החליט בית המשפט העליון לדחות את המשך הטיפול בו על מנת לאפשר לכנסת לקדם הליכי חקיקה שנועדו להסדיר את נושא רישוי האמבולנסים בחוק. מאז הוגשו מפעם לפעם הודעות עדכון מטעם המדינה לבית המשפט העליון (האחרונה מיום 1.3.09). נכון להיום, על המדינה להגיש הודעת עדכון נוספת עד ליום 1.9.09 (החלטת כב' הנשיאה ביניש מיום 22.3.09). 4. עם הגשת הערעור ביקשה המדינה מבית המשפט העליון לעכב את ביצוע פסק הדין של בית המשפט לענינים מינהליים בפרשת ציון אמבולנס. ביום 8.8.04 החליט כב' השופט עדיאל, בהסכמת הצדדים, כי בתקופת הביניים שקבע בית המשפט לענינים מינהליים יוסיפו לעמוד בתוקף מספר הוראות של הנוהל כמפורט בהחלטה. ביום 4.9.05 החליט כב' הנשיא ברק כי אותן הוראות יוסיפו לעמוד בתוקף עד להחלטה אחרת. בהחלטה מיום 25.1.06 שב בית המשפט העליון והורה על המשך תוקפו של הסדר ביניים זה. 5. בהחלטה שקיבלתי ביום הגשת העתירה (17.4.08) התבקש משרד הבריאות להודיע האם הוראתו לעותרת מיום 5.2.08, והאם הנהלים הנזכרים באותה הוראה, ניתנו מכוח פקודת התעבורה ותקנות התעבורה. ביום 29.5.08 התקבלה תשובת המדינה כדלקמן: "החלטת המשיב 1 בעניין העותרת מיום 5.2.08 והנהלים הנזכרים באותה החלטה ניתנו מכוח תקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: 'תקנות התעבורה'), ובהתאם למצב המשפטי הקיים כיום בנושא שהתווה בעת"מ 320/04 חברת ציון אמבולנס בע"מ נ' משרד הבריאות, דינים מחוזי, כרך לד(4) 463 (להלן עניין "ציון אמבולנס") ובעקבותיו". להלן באותה הודעה הוזכר הערעור שהגישה המדינה לבית המשפט העליון על פסק הדין בפרשת ציון אמבולנס; נסקר המצב המשפטי החל בתקופת הביניים לנוכח החלטת בית המשפט העליון על עיכוב ביצועו החלקי של פסק הדין; הובעה תקווה כי "הדיון בעניינים העקרוניים בפסק הדין... יתייתר לאור העובדה שהנושא נמצא כיום בהליכי חקיקה"; ונטען כי מאחר שאותם ענינים עקרוניים "תלויים ועומדים כרגע בערעור" אשר במסגרתו הוחלט על עיכוב ביצוע המרכיבים האופרטיביים של פסק הדין, הרי שאין בו בפסק הדין להוביל לקבלת העתירה. 6. אמירות מפורשות אלה אינן מותירות ספק כי עמדת המדינה בהודעתה מיום 29.5.08 הייתה שהקביעה העקרונית של פסק הדין בפרשת ציון אמבולנס אינה מקובלת עליה, כשם שאין מקובלות עליה ההוראות הפרטניות של פסק הדין באשר למצב שישרור בתקופת הביניים. לפיכך, ההוראה שניתנה לעותרת ביום 5.2.08 והנהלים שעליהם ההוראה נסמכת, נקבעו מכוח תקנות התעבורה, אף שעוד קודם לכן נפסק בפרשת ציון אמבולנס כי אין בתקנות אלה לשמש בידי משרד הבריאות מקור הסמכה לצורך זה. עמדה זו של המדינה היא שהקנתה לבית המשפט לענינים מינהליים סמכות שיפוט בעתירה: אלמלא התיימרה המדינה לקבל את החלטתה מכוח תקנות התעבורה, לא הייתה העתירה משתבצת לתוך אף לא אחד מהענינים המנויים בתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, תש"ס-2000, אשר רק לגביהם ניתן להגיש עתירה מינהלית לבית המשפט לענינים מינהליים. קשירת ההחלטה, אליבא דשיטתה של המדינה, לתקנות התעבורה, הביאה את העתירה לגדריו של פרט 14(א) לתוספת: "תעבורה - החלטה של רשות לפי פקודת התעבורה, לרבות החלטה בעניני רישוי ובטיחות של נהגים, רכב, שירותי אוטובוסים, שירותי מוניות והוראת נהיגה, למעט החלטות שר, ולמעט כל ענין שבסמכות בית משפט לתעבורה" (ראו בענין זה החלטתי מיום 19.1.09). 7. עמדה זו של המדינה לעת קבלת ההחלטה המינהלית נשוא העתירה, הקנתה אמנם סמכות לבית משפט זה לדון בעתירה, אך שמטה מיניה וביה את הקרקע מתחת לסמכות המינהלית של משרד הבריאות לקבל את ההחלטה. כאמור, בפרשת ציון אמבולנס נפסק כי במצב הסטטוטורי הנוכחי אין בנמצא דבר חקיקה כלשהו - גם לא פקודת התעבורה או תקנות התעבורה - המקנה למשרד הבריאות סמכות לקבוע נהלים להסדרת תחום הרישוי של חברות להספקת שירותי אמבולנס. פסיקה זו מחייבת את המדינה, הגם שתלוי ועומד עליה ערעור, כל עוד קביעת בית המשפט לא שונתה בערעור (בג"ץ 653/83 מבע מוציאים לאור בע"מ נ' סגן נציב מס הכנסה, פ"ד לט(3) 29, 42-43; דנ"א 5504/01 פקיד שומה פתח תקווה נ' שדות חברה להובלה (1982) בע"מ, , מיום 21.1.02; השוו לענין תחולתו של מעשה-בית-דין: נ' זלצמן, מעשה-בית-דין בהליך אזרחי (תשנ"א) 246-247; ע"א 127/06 בנק הפועלים בע"מ - משכן נ' נגר, , מיום 19.2.09, פסקה 18; ע"א 199/82 סניטובסקי נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד לט(1) 225, 233, 238; ע"א 100/87 סלאמה נ' בשיר, פ"ד מו(2) 409, 414). המדינה לא הייתה מוסמכת אפוא לקבוע לאחר פסק הדין בפרשת ציון אמבולנס נהלים חדשים המסדירים את דרכי עבודתן של חברות לשירותי אמבולנס; והמדינה גם לא הייתה רשאית לאחר אותו מועד לאכוף את הוראות הנוהל שנדון בפרשת ציון אמבולנס שביטולן לא עוכב על ידי בית המשפט העליון. 8. מסקנה זו מובילה היישר לבטלותם מחוסר סמכות של שני הנהלים החדשים שנזכרו במכתב משרד הבריאות לעותרת מיום 5.2.08, נהלים שעליהם נסמכה ההחלטה הכלולה במכתב בדבר ביטול האישור החריג שניתן לעותרת עד אז להפעלת הניידות לטיפול נמרץ שברשותה במתכונת איוש של שני אנשי צוות. מדובר ב"נוהל הפעלת אמבולנס בטחון (אט"ן) אמבולנס טיפול נמרץ" שמספרו 1/06 (להלן - נוהל אט"ן) וב"נוהל הפעלת אמבולנס בטחון (אט"ל) אמבולנס טיפול לבבי" שמספרו 3/07 (להלן - נוהל אט"ל). לפי מה שצוין בשני הנהלים, תאריך עריכתם הנו 1.9.07. בפועל, הנהלים פורסמו רק בחודש פברואר 2008. בכל מקרה, הן עריכת הנהלים והן פרסומם היו לאחר מתן פסק הדין בפרשת ציון אמבולנס (2.6.04). לא זו בלבד שמדובר בנהלים חדשים שלא היו קיימים עובר למתן פסק הדין, אלא נהלים אלה יצרו סוגים חדשים של אמבולנסים שלא היו קיימים עד אז לפי הנהלים הקודמים: ניידות מסוג אט"ל לא היו קיימות כלל, ואילו ניידות מסוג אט"ן הופעלו רק על ידי מד"א (משיב 2) ולא על ידי המפעילים הפרטיים כפי שנקבע בנוהל החדש. מאחר שמדובר בנהלים חדשים (מינוח בו נקט גם משרד הבריאות במכתב מיום 5.2.08), הרי הפסיקה המחייבת בפרשת ציון אמבולנס גוררת את בטלותם מחוסר סמכות של משרד הבריאות לקבוע אותם. צו עיכוב הביצוע של בית המשפט העליון התיר למשרד הבריאות רק להמשיך וליישם חלק מהוראות הנהלים שעמדו בתוקף בעת מתן פסק הדין, אך לא לקבוע נהלים חדשים. 9. ניתן היה לסיים את הדיון בכך. דא עקא, תוך כדי בירור סוגיית הסמכות שינתה המדינה את עמדתה המקורית וטענה - בניגוד מוחלט לעמדה אותה הציגה בהודעתה מיום 29.5.08 - כי ההוראה במכתבו של משרד הבריאות לעותרת מיום 5.2.08 לא ניתנה מכוח תקנות התעבורה, באשר הקביעה העקרונית של פסק הדין בפרשת ציון אמבולנס מקובלת על המדינה ואין היא תוקפת אותה בערעור שהגישה לבית המשפט העליון (סעיף 23 לכתב התשובה מיום 4.8.08; סעיפים 3 ו-5 להודעת המדינה מיום 9.12.08). לפי העמדה החדשה של המדינה, ערעורה לבית המשפט העליון מוגבל להוראות המעבר שנקבעו בפסק הדין בפרשת ציון אמבולס לתקופת הביניים שעד להסדרת נושא רישוי חברות אמבולנסים בחקיקה ראשית. המדינה מוסיפה וטוענת כי בהחלטתו של בית המשפט העליון על עיכוב ביצוע פסק הדין, הושארו בתוקף למשך תקופת ביניים זאת "כל יתר תנאי הנוהל והוראותיו שלא נתקפו על ידי העותרת בעתירתה בפני בית משפט קמא". משכך, ומאחר שבפרשת ציון אמבולנס לא נתקף אלא הנוהל המסדיר את הפעלת שירותי אמבולנס פרטי רגיל ולא הנהלים המתייחסים לאמבולנסים במעמד רכב ביטחון ולניידות לטיפול נמרץ (נט"ן), מוסמך היה משרד הבריאות לאכוף על העותרת את "נוהל הפעלת אמבולנס בטחון (נט"ן)" שמספרו 4/05 (להלן - נוהל נט"ן), המחייב הימצאות שלושה אנשי צוות בניידת לטיפול נמרץ פרטית: רופא, פאראמדיק וחובש. ההוראה לעותרת במכתב מיום 5.2.08 ניתנה מכוח נוהל זה ולא מכוח נוהל אט"ן או נוהל אט"ל, שנקבעו לאחר החלטתו של משרד הבריאות לסרב לאשר לחברות הפרטיות להפעיל ניידת לטיפול נמרץ בצוות של שניים. בכל מקרה, טוענת המדינה, נוהל אט"ן ונוהל אט"ל לא הוסיפו סוגי אמבולנסים חדשים אלא יצרו שני תתי-קבוצות בתוך קבוצות האמבולנסים הקיימות, וזאת במטרה להקל על החברות הפרטיות: בקבוצת הניידות לטיפול נמרץ נוצרה תת-קבוצה של אט"ן (בה נדרש צוות של שלושה: פאראמדיק ושני חובשים); ובקבוצת רכבי הביטחון נוצרה תת-קבוצה של אט"ל (בה די בצוות של שניים: רופא ופאראמדיק). 10. אין בטענות אלה לסייע למדינה בכל הנוגע לתוקף ההוראה שניתנה לעותרת במכתב משרד הבריאות מיום 5.2.08. הטעמים לכך הם אלה: ראשית, פסק הדין בפרשת ציון אמבולנס ניתן ביום 2.6.04. נוהל נט"ן, אשר מכוחו טוענת המדינה עתה כי הורתה לעותרת לחדול מהפעלת ניידות לטיפול נמרץ בצוות של שניים, נושא את המספר 4/05, ולפי האמור בכותרתו הנו נוהל מיום 1.7.05 שעודכן ביום 24.6.07. שני התאריכים הללו מאוחרים למועד מתן פסק הדין ששלל את סמכות משרד הבריאות לקבוע נהלים המסדירים את דרכי עבודתה של חברה המספקת שירותי אמבולנס. לפיכך גם ההסתמכות על נוהל נט"ן אינה משנה את המצב המשפטי בנוגע לתוקף מכתב משרד הבריאות מיום 5.2.08. שנית, אותו מכתב אינו מזכיר כלל את נוהל נט"ן משנת 2005. לשונו מתייחסת, באופן שאינו משתמע לשני פנים, לנוהל אט"ן ולנוהל אט"ל בלבד: "לאחר בירור וליבון מעמיק של הסוגיה, החליט המשרד על נהלי הפעלה חדשים לאמבולנסים מסוג אט"ן ואט"ל. את הנהלים תוכלו לראות באתר משרד הבריאות. בנסיבות אלו, האישור החריג שניתן לכם עד תום הבירור מופסק...". אכן, נוהל אט"ן ונוהל אט"ל אושרו להפצה ביום 4.2.08, יום לפני מכתבו הנ"ל של משרד הבריאות לעותרת, ובעקבותיהם נשלח המכתב הנסמך על אותם "נהלי הפעלה חדשים". נהלים חדשים אלו, והם בלבד, נזכרו גם במכתב התשובה של משרד הבריאות לעותרת מיום 14.4.08, במענה למכתביה אליו בעקבות המכתב מיום 5.2.08. שלישית, בהיות נוהל אט"ן ונוהל אט"ל, בלשונו של משרד הבריאות, "נהלי הפעלה חדשים", לא ניתן לעגן את סמכות משרד הבריאות לקבוע נהלים אלה בטענה הרואה בהם תתי-קבוצות של סוגי אמבולנסים בתוך הקבוצות הקיימות. נוהל חדש הוא נוהל חדש. מאז מתן פסק הדין בפרשת ציון אמבולנס, וכל עוד פסק דין זה לא נהפך בערעור, אין למשרד הבריאות סמכות לקבוע נהלים חדשים להסדרת דרכי עבודתה של חברה לשירותי אמבולנס. עיכוב הביצוע שעליו הורה בית המשפט העליון מאפשר למשרד הבריאות להמשיך ולאכוף את הוראותיו של כל נוהל בתחום זה "שלא נתקפו על ידי העותרת בעתירתה בפני בית משפט קמא", בתנאי שאותו נוהל עמד בתוקף בעת מתן פסק הדין, אך לא לקבוע נוהל חדש. רביעית, לא זו בלבד שמשרד הבריאות קבע נהלים חדשים, בניגוד למה שנפסק בפרשת ציון אמבולנס, אלא הנהלים החדשים שנקבעו מחילים מבחינה מהותית הוראות חדשות שלא נמצאו בנהלים הקודמים. כך, נוהל אט"ן קובע הרכב חדש של הצוות בקבוצת הניידות לטיפול נמרץ: פאראמדיק ושני חובשים, בעוד הרכב הצוות לפי נוהל נט"ן הנו: רופא, פאראמדיק וחובש. כמו כן, מאפשר נוהל אט"ן לחברות הפרטיות להפעיל גם הן אמבולנסים מסוג אט"ן בעוד קודם לכן היה מותר רק למד"א להפעיל אמבולנסים כאלו (במתכונת של שני אנשי צוות בלבד, שעודנה תקפה לגבי מד"א). לא ייפלא אפוא כי בישיבה שהתקיימה במשרד הבריאות ביום 22.1.06 אמר עו"ד ברודר מהלשכה המשפטית של המשרד כי "במידה שבמשרד יוחלט ליצור רכב חדש שייקרא לצורך הענין אט"ן, יהיה שוני גדול גם חיצונית וגם בשם שלו ובנהלים שלו מהנט"ן. תהיה הפרדה מוחלטת בין האט"ן לנט"ן". נוהל אט"ל הרחיק לכת אף יותר, בקובעו סוג חדש של אמבולנס (אט"ל) והרכב חדש של צוות האמבולנס (רופא ופאראמדיק), שלא היו קיימים קודם לכן. חמישית, טענת המדינה לפיה נהלים חדשים אלה לא נועדו אלא להקל על החברות הפרטיות, אינה מעלה או מורידה במסגרת הדיון הנוכחי שעניינו שאלת הסמכות לקבוע את הנהלים. פסק הדין בפרשת ציון אמבולנס הורה כי כל משטר רישוי והסדרה של פעילות חברות האמבולנסים בטל ומבוטל במצב המשפטי הנוכחי בו אין בנמצא חקיקה ראשית המסמיכה את משרד הבריאות להחיל משטר כזה. מאחר שפסק הדין מיוסד על אדן הסמכות, אין הוא מושפע מתוכן משטר הרישוי שנקבע, ואין הוא מבחין בין משטר המיטיב עם החברות הפרטיות לבין משטר המכביד עליהן. בהעדר סמכות, משרד הבריאות אינו רשאי לקבוע מנגנון חדש כלשהו של רישוי להפעלת אמבולנסים, גם לא מנגנון מיטיב בהשוואה למה שנהג בעבר. דומה הדבר לביקורת החוקתית מכוחם של חוקי היסוד בדבר זכויות האדם, לגביה נפסק כי התערבותו של בית המשפט למניעת פגיעה בזכות יסוד עשויה לחול "גם על חוק מתקן שהוא חוק מיטיב, כלומר: חוק מתקן המצמצם את הפגיעה שנגרמה לזכות יסוד על ידי החוק הקודם" (בג"ץ 6055/95 צמח נ' שר הביטחון, פ"ד נג(5) 241, 256). זאת מן הטעם ש"כאשר המחוקק חוקק את החוק המתקן, הוא היה מודע לחובה המוטלת עליו, על פי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שלא לפגוע בזכות היסוד בניגוד לחוק היסוד. תפקידו של בית המשפט הוא לבדוק אם אכן החוק המתקן מקיים חובה זאת. משמע, על בית המשפט לבדוק את החוק המתקן לאור חוק היסוד" (שם, בעמ' 260). אותה גישה ננקטה על ידי בית המשפט העליון לגבי חקיקת משנה שנמצאה בטלה מחוסר סמכות בשל פגיעתה בזכות יסוד ללא הסמכה מפורשת בחוק: "גם חקיקה משפרת ומיטיבה - ובוודאי חקיקת משנה משפרת ומיטיבה - צריכה לעמוד בדרישות החוקתיות. ובענייננו: עצם העובדה כי תקנה 29(ב), בנוסחה החדש, מתיימרת לפגוע בזכות להיוועץ בעורך דין פחות מהדין שקדם לה, אין בה כדי לאיין את הדרישה להסמכה חקיקתית מפורשת בטרם פגיעה בזכות יסוד בחקיקת משנה. הכללים לעניין זה הותוו עוד לפני חקיקתם של חוקי היסוד בדבר זכויות האדם, והם בוודאי יפים ונכונים, ואף ביתר שאת, היום" (בג"ץ 1437/02 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' השר לביטחון פנים, פ"ד נח(2) 746, 767- 768). כך המקרה שלפנינו: גם אם משרד הבריאות ביקש להקל עם חברות האמבולנסים הפרטיות, שומה עליו לבצע את ההקלה בסמכות. בית המשפט אינו רשאי לחשות לנוכח פעולה מחוסרת סמכות של משרד הבריאות, תהא מטרתה אשר תהא. שישית, הלך הרוח של משרד הבריאות במועד בו נקבעו על ידו נוהל אט"ן ונוהל אט"ל, לא היה שקביעת נהלים אלה שואבת את סמכותה מצו עיכוב הביצוע שניתן בבית המשפט העליון ומהעובדה שמדובר בנהלים מיטיבים בהשוואה לאותם נהלים שביטולם עוכב. הלך הרוח של משרד הבריאות בשעת מעשה היה, כפי שנאמר ללא כחל וסרק בהודעת המדינה מיום 29.5.08, שקביעת נוהל אט"ן ונוהל אט"ל נעשתה מכוח תקנות התעבורה: אמנם בהתאמה לצו עיכוב הביצוע שניתן בבית המשפט העליון, אך עדיין מכוח תקנות התעבורה. כאמור שם, זו גם הייתה סברתו באותו שלב של משרד הבריאות לגבי מקור הסמכות למתן ההוראה במכתבו לעותרת מיום 5.2.08. כיום מודה גם המדינה כי אין מקום להשקפה זאת. גם בשל כך יש לראות הן את המכתב והן את הנהלים עליהם המכתב מבוסס כהוראות שניתנו בחוסר סמכות. שביעית, בטלותם מחוסר סמכות של הוראת המכתב ושל נוהל אט"ן ונוהל אט"ל, שרירה וקיימת גם אם בידי משרד הבריאות להצביע על נוהל כלשהו שעמד בתוקף עובר למתן פסק הדין בפרשת ציון אמבולנס שאפשר לו להתנות הפעלת ניידות לטיפול נמרץ בקיומם של שלושה אנשי צוות. במצב כזה יהיה משרד הבריאות מוסמך לקבל החלטה חדשה בענין הנדון ולסמוך אותה על אותו נוהל תקף (כאשר עדיין יכול ויהיו לעותרת טענות במישורים אחרים אך לא במישור הסמכות). אם כך יעשה משרד הבריאות, כי אז ההחלטה שעמה תידרש העותרת להתמודד תהיה שונה מההחלטה שנגדה הוגשה העתירה. החלטה כזאת טרם ניתנה, ואין היא נושא לעתירה הנוכחית. העתירה הנוכחית עוסקת בהחלטה שהתקבלה רק על סמך שני הנהלים החדשים הבלתי-תקפים, שכמותם אף היא משוללת תוקף בשל העדר סמכות לתיתה. 11. בפרשת ציון אמבולנס קבעו בית המשפט לענינים מינהליים, ולאחריו בית המשפט העליון, הסדר זמני לתקופת הביניים שעד לפתרון חקיקתי של בעיית הסמכות, ובגדרי הסדר זמני זה הותירו בתוקף הוראות שונות של הנוהל נטול הסמכות. זאת לנוכח החשיבות שעליה עמדו בתי המשפט בקיומה של רגולציה על הספקת שירותי בריאות והסיכון הגלום לציבור מזמינותם של שירותי בריאות בלתי מפוקחים. לעומת זאת, במקרה שלפנינו ביטול הוראת משרד הבריאות מיום 5.2.08 אינו מקים צורך חיוני להותיר בתוקף את ההוראה, כולה או חלקה, לתקופת ביניים כלשהי, שהרי המכתב ביטל הסדר שפעל באישור משרד הבריאות יותר משנתיים, לפיו הניידות לטיפול נמרץ של העותרת הופעלו על ידי רופא ופאראמדיק בלבד (כאמור באישור משרד הבריאות מיום 30.1.06; בסעיף 3 למכתב משרד הבריאות מיום 3.4.06; ובהארכות מעת לעת שניתנו לאחר מכן). נכונותו של משרד הבריאות לאפשר את הפעלת הניידות של העותרת במתכונת זו על פני תקופה משמעותית כאמור, מלמדת כי האינטרס הציבורי מאפשר להסתפק בכך ככל שמדובר בקביעת הסדר זמני לתקופת ביניים. 12. מהטעמים שפורטו, העתירה מתקבלת כך שמבוטלת הוראת משרד הבריאות לעותרת מיום 5.2.08 בדבר הפסקת האישור החריג שניתן לה להפעלת ניידות לטיפול נמרץ במתכונת איוש של שני אנשי צוות (רופא ופאראמדיק). משרד הבריאות ישלם לעותרת את הוצאות העתירה וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 15,000 ₪ בצירוף מע"מ.מגן דוד אדוםאספקהאמבולנס