קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רישום לבית ספר מחוץ לאזור רישום: 1. העותרים מס' 1 עד 35 הם קטינים אשר סיימו בשנת הלימודים תשס"ט את לימודיהם בכיתה ו' בבית הספר היסודי "בן צבי" בשלומי והוריהם. העותר מס' 36 הוא קטין שסיים את לימודיו בכיתה ח' בבית הספר "אורט שלומי", כאשר העותרים מס' 38-37 הם הוריו. על-פי הנטען בעתירה, העותרים מס' 7 עד 38 הם תושבי שלומי, ואילו העותרים מס' 1 עד 6 העתיקו את מקום מגוריהם מחוץ לשלומי. 2. בעתירה שהגישו העותרים ביום 11.8.2009, מבקשים הם לבטל את החלטת המשיבים המחייבת את הקטינים -העותרים להירשם ללימודים בבית הספר הממלכתי-דתי "אורט שלומי", ולהורות למשיבים להתיר להורים-העותרים לרשום את הקטינים בבית החינוך האזורי "גליל מערבי" הסמוך לקיבוץ כברי, שהינו בית ספר ממלכתי, או בכל בית ספר ממלכתי אחר באזור שלומי, כפי שייקבע בידי הגורמים המוסמכים. 3. העובדות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה: עד לשנת הלימודים תשס"ח לא הייתה קיימת ביישוב שלומי חטיבת ביניים, ולפיכך הוגדרו אזורי הרישום כך, שתלמידי שלומי העולים לכיתה ז', יוכלו להירשם לחטיבת הביניים של בית החינוך האזורי לגליל המערבי הסמוך לקיבוץ כברי (להלן: "בית ספר גליל מערבי"). בשנת הלימודים תשס"ח נפתחה בשלומי חטיבת הביניים "אורט שלומי" בה שני מסלולי לימוד: האחד ממלכתי, והשני ממלכתי-דתי. בשנות הלימודים תשס"ח ותשס"ט, יכלו הורי התלמידים לרשום את ילדיהם הן לחטיבת הביניים "אורט שלומי" והן לבית ספר גלילי מערבי. משפנו הורי העותרים לרשום את ילדיהם לבית-הספר גליל מערבי לשנת הלימודים תש"ע, נמסר להם שעל-פי החלטת המשיב מס' 1, ראש המועצה המקומית שלומי (להלן: "ראש המועצה"), אזור הרישום נסגר בפני תלמידים תושבי שלומי, ומשכך אין באפשרותם לרשום את ילדיהם לבית-הספר גליל מערבי, והם הופנו להירשם בחטיבת הביניים "אורט שלומי". העותרים פנו טלפונית ללשכתו של ראש המועצה, ונמסר להם שעליהם למלא טפסי "בקשת העברה - אישור לימודי חוץ", בהם עליהם לבקש להעביר את ילדיהם ללמוד מחוץ לתחומי המועצה המקומית שלומי. העותרים הגישו ביום 27.1.2009 את בקשות ההעברה למשיבה מס' 2, רשות החינוך המקומית שלומי (נספח ד' לעתירה). בבקשות ההעברה, טענו העותרים כי בשל אופיו הדתי של בית הספר "אורט שלומי" ורצונם שילדיהם ילמדו בזרם החינוך הממלכתי, התואם את אורח חייהם החילוני, מבקשים הם לאפשר את העברת ילדיהם לבית-הספר גליל מערבי. ביום 17.3.2009 נשלחו לעותרים מכתבי תשובה לבקשותיהם, כשעל מכתבים אלו חתום ראש המועצה. במכתבים אלה נכתב (נספח ז' לעתירה): ”משרד החינוך אישר הקמת בי"ס תיכון צומח בשלומי וקבע את אזור הרישום לילדי שלומי לשני הזרמים, חינוך ממלכתי וממלכתי דתי בפיקוח החינוך הממלכתי דתי בישוב. כל תלמיד בשלומי זכאי לבחור את זרם החינוך הממלכתי או הממלכתי דתי בהתאם לרצונו וזאת עפ"י חוזר מנכ"ל (מצ"ב). ... בהתאם לכך נתינת אישור לימודי חוץ היא בניגוד לחוזר מנכ"ל של משרד החינוך ויתרה מכך, משמעותו פגיעה בהצלחת בי"ס בשלומי ועל כן אין באפשרותי להנפיק אישורי לימודי חוץ. ניתנת לכם הזכות לערער על החלטתי בפני מנהלת המחוז ד"ר אורנה שמחון“ (ההדגשה במקור). נוכח החלטתו זו של ראש המועצה, ובהתאם לסיפא של מכתבו, הגישו העותרים ערעור בכתב למשיבה מס' 3, מנהלת מחוז הצפון במשרד החינוך - ד"ר אורנה שמחון (להלן: "מנהלת המחוז"), בו נטען שהחינוך בבית הספר "אורט שלומי" הינו חינוך דתי, שאינו תואם את אורח חייהם החילוני. כמו כן, עותרים שונים העלו טענות פרטניות שונות ביחס לבית הספר בשלומי, שאין הן רלוונטיות לעתירה שבפניי (נספחים ח1-ח2 לעתירה). ביום 1.4.2009 נשלחה החלטתה של מנהלת המחוז, במסגרתה נדחו בקשותיהם של העותרים. בהחלטה נכתב (נספח ט' לעתירה): ”לאחר עיון בפנייתכם החלטתי לדחות בקשתכם להעברה לבית ספר מחוץ לשלומי מהסיבות דלהלן: בשלומי קיים מענה חינוכי הולם. בחטיבת הביניים בשלומי ניתן מענה הולם גם לתלמידים דתיים וגם לתלמידים חילוניים. לפיכך, עליכם לפנות למועצה בשלומי ולרשום בנכם/בתכם לבי"ס לפי איזור הרישום.“ נוכח החלטה זו, פנו העותרים ביום 23.4.2009 במכתב מאוּחד למנכ"ל משרד החינוך, המשיב מס' 4, בבקשה שיאפשר להם לרשום את ילדיהם בבית ספר מחוץ לשלומי (נספח י' לעתירה). לטענת העותרים, מכתב זה לא נענה, ועל כן נשלחה תזכורת ביום 16.5.2009. לטענת העותרים, אף מכתב התזכורת לא זכה למענה, ובשל כך פנו הם לקליניקה לזכויות בחינוך של המרכז האקדמי למשפט ועסקים (להלן: "הקליניקה"). ביום 21.6.2009 נשלח מכתבו של מנכ"ל משרד החינוך, המשיב מס' 4, בו נדחו טענותיהם של העותרים וכן נכתב: "אין שום הצדקה חינוכית, ובוודאי כלכלית, לבקשת ההעברה" (נספח י"ב לעתירה). עוד בטרם הגיע לידי העותרים מכתב זה, פנה ביום 22.6.2009 עו"ד סאני כלב מהקליניקה בשם העותרים, במכתב למנכ"ל משרד החינוך, בו שטח את טענותיהם של העותרים (נספח י"א לעתירה). ביום 13.7.2009 השיבה לפניה זו עו"ד מיכל חורין, מלשכת היועצת המשפטית של משרד החינוך. במכתב זה נכתב, בית היתר, כי בבית הספר "אורט שלומי" מתקיימים שני נתיבים שונים ונפרדים המלמדים תוכניות לימודים נפרדות: האחת ממלכתית והשניה ממלכתית-דתית. בין נתיבים אלה נשמרת הפרדה בשיעורים במקצועות הייעודיים הדתיים, ואילו במקצועות בהם אין אוריינטציה דתית - הלימודים הינם במשותף לשני המסלולים (נספח י"ג לעתירה). עוד טוענים העותרים, כי נוכח התשובות הללו שהתקבלו ממשרד החינוך, פנו הם לשר החינוך, המשיב מס' 5, בבקשה שיאפשר לילדיהם ללמוד מחוץ לשלומי, או לחלופין להיפגש עימו, אולם לטענתם פנייתם זו לא זכתה למענה. ביום 29.7.2009 נשלח לעו"ד סאני כלב מכתבו של היועץ המשפטי של המועצה המקומית שלומי, עו"ד יצחק רז (נספח י"ד לעתירה), בו נדחו הטענות שנטענו בשם העותרים במכתבו הנ"ל של עו"ד כלב (נספח י"א לעתירה). 4. טיעוני העותרים: בעתירתם טוענים העותרים שלהורי התלמידים זכות מהותית לבחור את הזרם החינוכי בו יתחנכו ילדיהם, וכי במידה ואין ברשות החינוך המקומית מוסד חינוכי מן הזרם בו הם מבקשים לרשום את ילדיהם, אזי משרד החינוך מחויב לספק חלופה ברשות חינוך אחרת. מוסיפים וטוענים העותרים, שבמקום בו רוצים ההורים ליתן לילדיהם חינוך ליהדות במסגרת החינוך הממלכתי, המחוקק קבע רשימה סגורה של דרכים לכך, כמו "מוסד חינוך ממלכתי משלב" (בסעיף 4ב לחוק חינוך ממלכתי, תשי"ג-1953), וישנה הקפדה על כך שיתאפשר להורים לבחור האם לחנך את ילדיהם בדרך זו, או אם לאו. 5. העותרים מוסיפים וטוענים שבחוק חינוך ממלכתי, תשי"ג-1953 ובתקנות לפיו, ישנה הפרדה בין מוסד חינוך רשמי שניתן בו חינוך ממלכתי לבין מוסד חינוך רשמי שניתן בו חינוך ממלכתי-דתי. משכך, טוענים העותרים, יצר הדין הפרדה ברורה בין שני המסלולים הללו, המסלול הממלכתי והמסלול הממלכתי-דתי, ומשכך לא קיימת אפשרות שמוסד חינוך יהיה הן ממלכתי והן ממלכתי-דתי. חיזוק לכך, מוצאים העותרים בסעיף 10 לחוק חינוך ממלכתי, העוסק במיזוג מוסדות חינוך, שבו נקבע בסעיף קטן א', שאין באפשרותו של שר החינוך לצוות על מיזוג מוסד חינוך ממלכתי עם מוסד חינוך ממלכתי-דתי. 6. מוסיפים וטוענים העותרים שקיומו של בית ספר דו-מסלולי, כמתואר לעיל, אף עומד בסתירה לעקרון "טובת הילד", שכן תפקיד בית הספר לחנך ולהקנות לתלמידים ערכים, ומכאן נגזר הצורך שהמסגרת החינוכית בה לומד התלמיד, תהלום את המסגרת החברתית והמשפחתית במסגרתה הוא גדל. 7. העותרים טוענים שעל-אף שקיימת הפרדה פורמאלית בין המסלול הממלכתי לממלכתי-דתי, בפועל אף אחד מן המסלולים אינו מתנהל על-פי הזרם הממלכתי, והאווירה בבית הספר "אורט שלומי" היא אווירה של בית ספר דתי. העותרים טוענים בפיסקאות 84 עד 88 לעתירתם, שהרכבו של סגל ההוראה בבית הספר (היות מנהלת בית הספר (המשיבה מס' 6) אישה דתיה, והיות מרבית צוות המורים דתי), היות נוהלי המשמעת וההתנהגות בבית הספר בעלי צביון דתי מובהק (שמירת נגיעה, לבישת מכנסים או חצאיות מתחת לגובה הברך, איסור ללבוש גופיות, הפרדה בין בנים ובנות בפעילויות שונות כגון הליכה לבריכה), הרכב מערכת השעות, תכני הלימוד, והיות בית הספר מפוקח על-ידי הזרם הדתי במשרד החינוך - כל אלה מצביעים לטענתם על כך שהמדובר במסגרת שהינה דתית בעיקרה ואינה ממלכתית. אשר על כן, טוענים העותרים, כי בית הספר "אורט שלומי", אינו מציע למעשה לתלמידיו מסלול לימודים ממלכתי. 8. העותרים טוענים לקיומה של אפליה בין ילדיהם לבין ילדי שלומי הדתיים, שלטענתם במידה והאחרונים מבקשים לעבור ללמוד במוסד חינוכי מחוץ לשלומי - הדבר מתאפשר להם 9. עוד טוענים העותרים, שככל הידוע להם, לא קבעו המשיבים קריטריונים כלשהם להיתר לרישום תלמידים במוסדות חינוך מחוץ לאזור הרישום בשלומי. 10. העותרים טוענים שחלק מן ההורים, משראו שפניותיהם להעברת ילדיהם למוסד חינוכי מחוץ לשלומי - אינן נענות, בחרו להעתיק את מקום מגוריהם לישובים אחרים ובלבד שילדיהם יזכו לחינוך ממלכתי. כך נטען בעתירה, שהעותרים מס' 3-1 עברו למושב מעונה והעותרים מס' 6-4 העתיקו את מקום מגוריהם למושב אשרת. אולם, כך טוענים העותרים, התברר להם כי יצאה הנחיה מטעם מנהלת המחוז (המשיבה מס' 3), לפיה אין לרשום את ילדי העותרים לבתי ספר אחרים ללא אישור של המשיב מס' 1, ראש המועצה. העותרים טוענים שהמדובר בחריגה מובהקת מסמכות. 11. ביום 18.8.2009 הגישו המשיבים מס' 1 ו-2 וכן המשיבים מס' 3 עד 6 את תגובותיהם לעתירה. 12. בתגובתם טוענים המשיבים מס' 1 ו-2: העתירה מופנית כלפי מספר גדול של החלטות, החל מההחלטה שניתנה לפני כשנתיים בדבר הקמתו של בית הספר "אורט שלומי", החלטת ראש המועצה מיום 17.3.2009, החלטת מנהלת המחוז מיום 1.4.2009 וכלה בתשובת המשיבים מס' 1 ו-2 מיום 29.7.2009. כאשר לטענת המשיבים מס' 1 ו-2, לא ניתן לעתור במסגרת אחת כנגד התוצאה המצטברת של מספר החלטות. הסעד המבוקש על-ידי העותרים הוא למעשה ביטול הכללים לגבי אזורי רישום, כך שכל תלמיד יוכל להירשם לכל בית ספר שיעלה על דעתו. עוד נטען, שהעתירה נגועה בשיהוי חמור, שכן ההחלטה האחרונה בעניין התקבלה ביום 1.4.2009, כאשר תכתובת מאוחרת אינה מאריכה את המועד להגשת עתירה וזאת כפי שנקבע בפסיקה (עת"מ (י-ם) 508/07 היולט-פקרד (ישראל) בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד האוצר ואח', תק-מח 2007(2) 9238 (מיום 12.6.2007)). על-פי התקנות הרלוונטיות לעניין, תקנות חינוך ממלכתי (העברה), תשי"ט-1959 (להלן: "תקנות העברה"), לא ניתן לבקש העברת תלמיד מחוץ לאזור הרישום, כאשר נותרו פחות משישה שבועות טרם פתיחת שנת הלימודים. קבלת העתירה עלולה להביא לעזיבתם של עשרות תלמידים, בנוסף לעותרים, את בית הספר "אורט שלומי", דבר שיגרור פגיעה אנושה בתקציב בית הספר, ובעקבות כך תיגרם פגיעה בזכותם של התלמידים והמורים הנשארים שלא צורפו כמשיבים לעתירה. העותרים העלו לראשונה בעתירתם טענות עובדתיות חדשות, שלא נטענו בפנייתם לעותרים באמצעות בא כוחם הקודם, עו"ד סאני כלב, ומשכך לא ניתנה למשיבים הזדמנות הוגנת להשיב לטענות אלה. לעניין בקשת העותרים לצירוף פרוטוקול הנהלת המועצה המקומית שלומי מיום 7.5.2007 ופרוטוקול ישיבת מליאת המועצה המקומית מיום 10.5.2007, במסגרתם הוחלט לא למנוע הנפקת אישור ללימודי חוץ לתלמידים המבקשים ללמוד מחוץ לשלומי, טוענים המשיבים מס' 1 ו-2, שבשעתו סברה המועצה שיש לאמץ מדיניות פתוחה של התרת רישום חופשי של תלמידים, אולם מנהלת המחוז (המשיבה מס' 3) העמידה אותם על טעותם במכתבה מיום 3.7.2007 (נספח ו' לתגובה) ועל כן שינו המשיבים מס' 1 ו-2 את עמדתם ואימצו את הנחיית משרד החינוך. עוד טענו המשיבים שבבית הספר מתקיימים זה לצד זה שני מסלולי החינוך, הממלכתי והממלכתי-דתי, כאשר המשיבים מקפידים על עריכת הפרדה ואבחנה בין המסלולים ועל זכותם של התלמידים לבחור במסלול החינוך בו יחפצו. לגבי הטענות בדבר התנהלות קונקרטית של מורה זה או אחר, טוענים המשיבים מס' 1 ו-2, שגם אילו היו מוכיחים העותרים את המקרים הנטענים בעתירה, שאינם תואמים את מדיניות המשיבים ובית הספר, אין הדבר מצדיק את פסילתו של בית הספר, אלא יש לטפל במקרים אלו באופן נקודתי. מערכות השעות מאושרות על-ידי גורמי משרד החינוך, לפי אמות המידה המקובלות במשרד. לעניין הטענה שתקנון בית-הספר הוא דתי במהותו, טוענים המשיבים מס' 1 ו-2 כי התקנון אינו מכתיב שמירת נגיעה, ואף החינוך הממלכתי-דתי אינו מפריד בין בנים לבנות. אולם, בשיעורי חינוך גופני, נדרשים כל בתי הספר בארץ, לפי חוזר מנכ"ל משרד החינוך, לקיים שיעורים נפרדים לבנים ולבנות ולא בשל סממן דתי. לעניין הטענה שהועלתה על-ידי העותרים, לפיה המשיב מס' 1 סירב לאשר רישום של תלמידים שהעתיקו את מקום מגוריהם מחוץ לתחומי שלומי, טוענים המשיבים מס' 1 ו-2, כי כאשר המעבר לישוב אחר הינו אמיתי, הרי שאין כלל בסמכותם להחליט בעניין, שכן אין להם יכולת להכתיב למקבלי החלטות ביישובים אחרים כיצד לנהוג. לעניין טענת העותרים שרוב סגל בית הספר הינו דתי, טוענים המשיבים מס' 1 ו-2 כי לא כך הוא הדבר, שכן רוב סגל בית הספר "אורט שלומי" אינו דתי, וכך אף רוב התלמידים הלומדים בבית הספר. כמו כן, מפנים המשיבים מס' 1 ו-2 לפסיקה המדגישה לטענתם את החשיבות על שמירתם של אזורי הרישום (פסק דינה של כב' השופטת (כתוארה אז) ב. גילאור בעת"מ (מחוזי חיפה) 648/02 בן יהודה ואח' נ' המינהל לחינוך התיישבותי ועליית הנוער (מיום 26.3.2003) וכן בג"צ 986/05 פלד נ' עיריית תל-אביב יפו ואח' (מיום 13.4.2005)). על כן, טוענים המשיבים 2-1, שלא נפל כל פגם המצדיק את התערבותו של בית משפט זה בהחלטות הרלוונטיות ועל כן, לטענתם, דין העתירה להידחות. 13. בתגובת המשיבים מס' 3 - 6 נטען: ההחלטה היחידה בגינה ניתן לעתור בדרך של עתירה מינהלית היא החלטתה של מנהלת מחוז הצפון במשרד החינוך, המשיבה מס' 3, מיום 1.4.2009, כאשר על החלטה זו אין זכות ערעור למנכ"ל משרד החינוך. לטענת המשיבים מס' 3-6 דין העתירה להידחות מחמת שיהוי, שכן החלטתה של המשיבה מס' 3 ניתנה עוד ביום 1.4.2009, כאשר חליפת המכתבים בין משרד החינוך והעותרים אינה בגדר החלטה מינהלית ואינה עוצרת את מרוץ הזמן להגשת העתירה. מדיניות משרד החינוך היא לשמור על אזורי הרישום ולצמצם ככל האפשר את התופעה של רישום תלמידים מחוץ לאזור מגוריהם, וזאת הן מהטעם התקציבי והן משום פגיעה במדיניות האינטגרציה. ב"כ המשיבים מס' 3 עד 6 מפנה לפסיקה הבאה, בה נקבע לטענתה, שמטרת קביעתם של אזורי הרישום הינה ראויה: א. עת"מ (י-ם) 304/01 מיכל ובני שלם ואח' נ' עיריית ירושלים (מיום 14.2.2002). ב. בג"צ 152/71 מרדכי קרמר ואח' נ' עיריית ירושלים ואח', פ"ד כה(1) 767. ג. בג"צ 421/77 ניר ואח' נ' המועצה המקומית באר יעקב, פ"ד לב(2) 253. ד. בג"צ 518/80 מגדה דיקמן ואח' נ' עיריית אשדוד ואח', פ"ד לה(2) 203. ב"כ המשיבים מס' 3 עד 6 טוענת כי תקנה 2(1)(ג) לתקנות ההעברה, קובעת כי הטעמים לאישור העברת תלמידים הם: א. אי התאמת התלמיד לחברת הילדים. ב. קשיים של הורים או תלמידים עם מנהל המוסד או מוריו. ג. בעיות הסתגלות. בענייננו לא מתקיים, לטענת ב"כ המשיבים מס' 3-6, אף לא אחד מן התנאים הללו, ולפיכך צדקה מנהלת המחוז (המשיבה מס' 3) משדחתה את ערעוריהם של העותרים ביום 1.4.2009. השיקולים המנחים את מנהל המחוז בדיון בערעורים על החלטות הרשויות המקומיות בבקשות העברה, כוללים שיקולים מערכתיים, ובכלל זה מדיניות האינטגרציה ושוויון בחלוקת המשאבים, וכן נסיבות מיוחדות המצדיקות העברתו של תלמיד מסוים. בניגוד לנטען בעתירה, אין כל כפיה לאורח חיים דתי בבית הספר "אורט שלומי", כשם שאין כפיה לאורח חיים חילוני, ובשל כך קיימים בבית הספר שני מסלולי לימוד נפרדים, הפועלים על-פי תוכנית משרד החינוך. ככל שקיימות טענות נקודתיות נגד מורה זה או אחר, יש להפנותן בזמן אמת לגורמי הפיקוח וההנהלה. טוענת ב"כ המשיבים מס' 3-6 שהחלטתה של מנהלת המחוז, המשיבה מס' 3, מיום 1.4.2009 היא החלטה סבירה, שניתנה תוך הקפדה על ההליך המינהלי התקין ולאחר הפעלת שיקול דעת מקצועי, ואין מקום להתערב בה. מה עוד שמדובר בהחלטת איש מקצוע שמומחיותו בכך, ובמקרה כזה ייטה בית המשפט להתערב אף פחות בשיקול דעתה של הרשות (בג"צ 5309/98 ויצו נ' משרד החינוך ואח', תק-על 99(2) 53). לעניין הטענה לפיה מונע המשיב מס' 1 את רישומם בבית ספר מחוץ לשלומי של תלמידים שהעתיקו את מקום מגוריהם מחוץ לתחומי היישוב, טוענת ב"כ המשיבים מס' 3 עד 6, שאין המשיבים מס' 3 עד 6 מתנגדים לרישומם של העותרים שאינם גרים פיזית בשלומי ללימודים בבית-ספר באזור הרישום בו הם גרים. בסיכומו של דבר מבקשת ב"כ המשיבים מספר 3 עד 6 להורות על דחייתה של העתירה. 14. בדיון בעתירה שהתקיים בפניי ביום 19.8.2009, חזר ב"כ העותרים על טיעוניו שפורטו בעתירה. בדיון הוסיף וטען ב"כ העותרים שתקנות ההעברה עוסקות במעבר בתוך זרם חינוך, כגון מעבר בתוך זרם החינוך הממלכתי או הממלכתי-דתי, בעוד שעניינה של עתירה זו הוא מעבר מבית ספר שהוא למעשה בית ספר דתי או בית ספר משלב, לבית ספר ממלכתי, שזהו מצב שהמחוקק לא העלה בדעתו. על כן לגירסת ב"כ העותרים, אין המדובר כאן בהחלטה לפי תקנה 2 לתקנות העברה, שזכות הערעור עליה מסתיימת אצל מנהלת המחוז (המשיבה מס' 3), אלא לכל אחד מן הדרגים, כולל מנכ"ל משרד החינוך ושר החינוך, היתה סמכות לבטל את ההחלטה. ב"כ העותרים טוען שאכן נגרם שיהוי אובייקטיבי מסוים, אולם הוא לא נגרם עקב התנהלות העותרים. לעניין שיהוי סובייקטיבי, טען ב"כ העותרים שאין כלל שיהוי מסוג זה, שכן העותרים פעלו בהתמדה על מנת להבהיר כי ההחלטות שאינן מאפשרות את ההעברה מחוץ לאיזור הרישום בשלומי - אינן מקובלות עליהם. ב"כ העותרים טען שעתירה זו הינה אחד המקרים בהם צריך בית המשפט לשקול אל מול השיהוי, ככל שזה קיים, את החשיבות הציבורית שבלב עתירה זו. 15. ב"כ המשיבים מס' 1 ו-2 חזר על הנטען בתגובתו מיום 18.8.2009. בנוסף טען ב"כ המשיבים מס' 1 ו-2 שהקמת בית ספר היא עניין שבסמכותו של שר החינוך, ומשכך טענות העותרים כנגד חוקיות הקמת בית הספר "אורט שלומי" במתכונתו הנוכחית - מסורות לסמכותו הבלעדית של בג"צ. עוד הכחיש ב"כ המשיבים את הטענות העובדתיות אשר נטענו בעתירה. אולם, הוסיף הוא וטען, שאף אם מקרים אלה אכן התרחשו, הרי שאסור שהם יישנו, ועל כן עומדים המשיבים מס' 1 ו-2 למנות את מנהל אגף החינוך במועצה המקומית, מר ניר חזיזה, כאיש קשר אליו יוכלו ההורים לפנות בכל טענה מסוג זה, כאשר הוא יהא מחוייב בניהול יומן פניות ותשובה בתוך פרק זמן קצוב. 16. ב"כ המשיבים מס' 3 עד 6 חזרה על טענותיה שפורטו בתגובתה מיום 18.8.2009. בתשובה לטענתו של ב"כ העותרים, לפיה תקנות העברה אינן עוסקות במקרה נשוא העתירה, הואיל ולטענתו אין המדובר בהעברה בתוך אותו זרם חינוך, אלא מבית ספר שהוא למעשה, לטענת העותרים, בית ספר דתי לבית ספר ממלכתי, טענה ב"כ המשיבים מס' 3 עד 6 שהנושא הוסדר בחוק חינוך ממלכתי אשר מכוחו הותקנו תקנות ההעברה, כאשר הקריטריונים לאישור העברה מנויים בתקנות. 17. במסגרת הדיון הסביר המפקח על בית הספר, מר גבאי, שהשיעורים הנוגעים רק למסלול הממלכתי-דתי נלמדים בנפרד, ואילו המקצועות הכלליים נלמדים במשותף. עוד הסביר מר גבאי כי לכיתות של המסלולים הממלכתיים יש מורה שאיננו דתי, המעביר את הלמידה הקשורה למסלול הממלכתי. 18. כמו כן, איפשרתי לאחת העותרות, גב' נינה כץ, לומר את דבריה, במסגרתם טענה שטענת המשיבים לפיה רוב המורים בבית הספר אינם דתיים - איננה נכונה. 19. דיון: ההחלטות נשוא עתירה זו ניתנו בעניין בקשת העותרים להתיר את רישומם של ילדיהם לבית הספר "גליל מערבי". המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לסוגיה זו היא תקנות חינוך ממלכתי (העברה), תשי"ט-1959. בתקנה 8 לתקנות אלה, נקבע שהגוף המחליט בבקשת הוריו של תלמיד להעברתו הוא רשות החינוך המקומית, שהיא בענייננו המשיבה מס' 2, שהחלטתה ניתנה באמצעות המשיב מס' 1 ביום 17.3.2009. בהתאם לתקנה 11, ניתן לערער על החלטה זו בפני מנהל המחוז, המשיבה מס' 3 בענייננו, תוך שבעה ימים: ”(א) הוריו של ילד או של נער בגיל 14 או 15, רשאים תוך 7 ימים מיום שקיבלו הודעה לפי תקנה 8, להגיש למנהל המחוז ערעור בכתב על האמור בהודעה.“ בתשובתו לבקשת המשיבים מס' 3-6 לסילוק העתירה על הסף מחמת העדר סמכות מקומית (בקשה בה החלטתי במסגרת הדיון שהתנהל בפניי, עמ' 3-2 לפרוט'), טען ב"כ העותרים כי הוראת תקנה זו חלה רק על ילדים בני 14 או 15, כאשר הילדים במקרה שבפניי הינם בני 11 עד 13. אולם, בדיון שנערך בפניי, לאחר שב"כ המשיבים מס' 3 עד 6, עו"ד גב' שטרמן-כהן, הפנתה את תשומת ליבו שבתקנה נכתב אף "ילד", כאשר ילד מוגדר בחוק לימוד חובה, תש"ט-1949 כ"אדם שבראשית שנת הלימודים היה באחד הגילים מ-3 עד 13 ועד בכלל" - קיבל ב"כ העותרים תיקון זה. משכך, ברי שתקנה 11(א) לתקנות ההעברה חלה בענייננו, ועל כן, כפי שנקבע בתקנה, הדרך לתקיפת החלטת רשות החינוך המקומית בדבר העברת תלמיד, היא באמצעות ערעור בכתב תוך 7 ימים למנהל המחוז (המוגדר בתקנות העברה כ"מנהל הלשכה המחוזית של משרד החינוך והתרבות"), שהיא בענייננו המשיבה מס' 3 - גב' אורנה שמחון. תקנה 11(ב) לתקנות ההעברה קובעת: ”מנהל המחוז ידון בערעור תוך 7 ימים מיום קבלתו בהתייעצות עם רשות החינוך המקומית, ויודיע החלטתו למערערים ולרשות החינוך המקומית.“ ותקנה 11(ג) קובעת: ”החלטת מנהל המחוז תהיה סופית, למעט בערעור כאמור בתקנת משנה (ד).“ דהיינו, החלטה של מנהלת המחוז, המשיבה מס' 3, בדבר העברת תלמיד - היא החלטה סופית. אציין כי החריג לסופיות ההחלטה הקבוע בסעיף 11(ד) לתקנות, עוסק במקרה בו המדובר בהעברה ממוסד רשמי למוסד פרטי, והואיל ואין כך הדבר בענייננו, הרי שחריג זה אינו חל. על כן, החלטתה של המשיבה מס' 3, מנהלת המחוז, מיום 1.4.2009 - היא סופית ולא עמדה לעותרים זכות לערער עליה בפני מנכ"ל משרד החינוך, או בפני שר החינוך. משכך, ההתכתבות עם גורמים במשרד החינוך, לאחר מתן החלטתה של מנהלת המחוז, היא בגדר התכתבות בלבד, ואיננה בגדר החלטה. מכאן, עולה המסקנה שההחלטה עליה מלינים העותרים בעתירתם, היא למעשה החלטתה זו של מנהלת המחוז מיום 1.4.2009, במסגרת הערעור שהגישו העותרים על החלטת המשיבים מס' 1 ו-2 מיום 17.3.2009. משכך, השאלה העיקרית העומדת להכרעה בפניי היא סבירותה של החלטתה של מנהלת המחוז והאם נפל פגם באופן קבלת החלטה זו. 20. כפי שציינה ב"כ המשיבים מס' 3 עד 6, הקריטריונים לפיהם נבחנת בקשת הורה להעברת ילדו ממוסד רשמי אחד למשנהו או ממוסד רשמי למוסד פרטי, קבועים בתקנה 2(1)(ג) לתקנות ההעברה, ואלה הם: א. אי התאמת התלמיד לחברת הילדים. ב. קשיים של הורים או תלמידים עם מנהל המוסד או מוריו. ג. בעיות הסתגלות. סבורני שקריטריונים אלה רלוונטיים אף בענייננו, וטיעונו של ב"כ העותרים, לפיו קריטריונים אלה חלים רק במקרה של העברה בתוך אותו מסלול חינוכי - אינה מוצאת כל עיגון בלשון התקנות, ולכן אינה מקובלת עליי. במקרה דנן, מלבד העותר מס' 36 שסיים את לימודיו בכיתה ח' בבית הספר "אורט שלומי", כל שאר התלמידים העותרים הם קטינים שטרם למדו בבית הספר, שכן רק עתה סיימו את לימודיהם בבית הספר היסודי בכיתה ו', משכך ברי כי קריטריונים אלה אינם מתקיימים בעניינם. לגבי העותר מס' 36, שהינו בוגר כיתה ח', וכבר למד בבית הספר "אורט שלומי", אף בעניינו קריטריונים אלה אינם מתקיימים, שכן בערעור שהגישו הוריו, העותרים מס' 38-37, הם מנו את הטעמים הבאים (נספח ח'2 לעתירה): רצונם שבנם יתחנך בבית ספר "חילוני", טענתם בדבר היעדרם של מעבדות וציוד מתאים בבית הספר, חוסר האפשרות לטענתם לבחור מגמת לימודים מתאימה ובעיית המשמעת בבית הספר. העותרים מס' 38-37 לא טענו בדבר תחולתו של אף לא אחד מן הקריטריונים המנויים בתקנה 2(1)(ג) לתקנות ההעברה. אף ב"כ העותרים, הודה בדבריו בישיבה שנערכה בפניי, כי הקריטריונים הקבועים בתקנה 2 לתקנות ההעברה אינם מתקיימים בעניין העותרים (עמ' 5 לפרוט', ש' 29): ”אנחנו כאן בערר שליבו במקום אחר. הוא אינו נכנס לתקנה 2 ואין חולק על כך.“ במצב דברים זה, משלא מתקיימים בענייניהם של העותרים הקריטריונים שנקבעו בתקנות ההעברה, הרי שלא ניתן לומר שהחלטתה של מנהלת המחוז מיום 1.4.2009 איננה סבירה, או כי נפל בה פגם. משכך, אין מקום שבית המשפט יתערב בהחלטה זו. 21. יתרה מכך, כפי שנכתב בפסקי הדין אליהם הפנו באי כוחם של המשיבים, מדיניות אזורי הרישום היא מדיניות ראויה, ומשכך אין לראות באכיפתה משום מעשה פסול. בעניין זה אבקש להפנות לדבריו של המשנה לנשיא (בדימוס) מ. אלון בבג"צ 595/88 חוה שולמן נ' מנהל המינהל לחינוך בעיריית תל-אביב, פ"ד מב(3) 594, בעמ' 597: ”לפי האמור בתקנה 7(ב) לתקנות חינוך ממלכתי (ההעברה) הנ"ל, בהחלטת הרשות בבקשת העברה יובא חשבון גם הנימוק של טובת הילדה. מן הסתם, על ילד להירשם בבית-ספר שבאזור מגוריו, וכאשר מוגשת בקשה להעברת הילד לבית-ספר שמחוץ לאזור מגוריו, יובא חשבון, בין יתר השיקולים, גם השיקול של טובת הילד. הנימוק שביסוד ההוראה בדבר שמירה על אזורי הרישום הוא במדיניות האינטגרציה, שמטרתה לקיים ולפתח בית-הספר ברמה נאותה באותו אזור ולמנוע "בריחת תלמידים" ממקום למקום, דבר שיביא בעקבותיו יצירת בתי- ספר לפי גוונים עדתיים והבחנות כיוצא באלה. מגמה זו של אינטרציה "למען הרבות במאחד ובשווה בחינוכו של הדור הצעיר" (בג"צ 421/77 [1], בעמ' 265) היא יסוד מוסד במדיניות החינוך, יש לשומרה ולטפחה, ואין אנו מתערבים בה (ראה בג"צ 518/80 [2] בעמ' 206). משום כך, כאשר מתבקש רישומו של תלמיד בבית-ספר שמחוץ לאזור מגוריו, יש להוכיח, שאכן מצויות נסיבות מיוחדות המצדיקות העברה כזאת, ונסיבה זו היא, דרך משל, כאשר טובת הילד דורשת ומחייבת העברה כזו. במקרה דנן, נסיבה כזו לא הוכחה, לא מנה ולא מקצתה. קשיי ההסתגלות של שני בגן הילדים בחו"ל מובנים הם, מאחר שבאה מישראל לסביבה חדשה, שאף שפתה אינה שגורה בפיה, ואין בה כדי ללמד על קשיי הסתגלות, שתהא צפויה להם לאחר שחזרה לישראל ותירשם בבית-ספר שבאזור מגוריה ושנמצא קרוב לביתה. חוות-דעתה האמורה של הגב' בנימינה שילה אינה אלא בחינת השערה, שהילדה תהא צפויה אף כאן לקשיי הסתגלות, לאור קשיי ההסתגלות אותם חוותה הילדה בחוץ-לארץ, ואין בהם אלא משום המלצה בלבד. לא שוכנענו, כי ילדה, המתחילה עתה את לימודיה בכיתה א' בסביבה שבה היא נולדה וחיה, באזור מגוריה ובסמוך לביתה, טובתה מחייבת להעבירה לבית-הספר המרוחק ממקום מגוריה; ועל כל פנים, אין בכך משום נסיבה מיוחדת, שתצדיק לחרוג ולסטות מהמדיניות הכללית של משרד החינוך והתרבות שיסודה בהגשמת מדיניות האינטגרציה. שומה עלינו להביא בחשבון, כי היענות לעתירה זו פירושה פתיחת דרך לעתירות מרובות נוספות ודומות, ונמצאת מדיניות האינטגרציה מסוכלת.“ (ההדגשה שלי - י.ג.). כמו כן, נקבע בעניין זה בפסק דינו של כב' השופט מ. עציוני ז"ל, אליו הפנתה ב"כ המשיבים מס' 3 עד 6, בבג"צ 152/71 מרדכי קרמר ואח' נ' עירית ירושלים ואח', פ"ד כה(1) 767, בעמ' 782: ”... וכך גם בשטח החינוך, שהוא אחד מהרגישים ומהחשובים בפעולותיה של כל מדינה מסודרת, הדואגת לעתידה ושגשוגה, שטח שאין המדינה יכולה להפקירו בידי הפרט בלבד. מכאן נובעים החוקים המטילים חובת חינוך והגבלות אחרות הבאות לפקח על טיב החינוך והיקפו. לכן, אין זה יוצא דופן, אם הממשלה מטעמי מדיניות חינוכית או סוציאלית באה להגביל את זכות האזרח לבחור לילדיו מוסד חינוכי כעולה על רוחו, ולצמצם את זכות העברת תלמיד ממוסד חינוכי אחד למוסד חינוכי אחר, דבר עליו הצביע כבר חברי, השופט ברנזון.“ בנוסף, אבקש להפנות לפסק דינו של סגן הנשיא (בדימוס) ע. קמא, שאף אליו הפנתה ב"כ המשיבים מס' 3 עד 6, שניתן במסגרת עת"מ (י-ם) 304/01 מיכל ובני שלם ואח' נ' עיריית ירושלים ואח' (מיום 10.2.2002, בפיסקה 24 לפסק הדין): ”ואף זאת: לפי תקנה 7 לתקנות לימוד חובה וחינוך ממלכתי (רישום), התשי"ט-1959, שהותקנו לפי חוק חינוך חובה, התש"ט-1949, רשאית כל רשות מקומית לקבוע "אזורי רישום" שיש בו לפחות בית ספר אחד, שאינו "מוסד לניסוי". על-פי חוק חינוך חובה והתקנות שלפיו, נקבעו "אזורי רישום" ו"רובעים" לרישום תלמידים לבתי ספר. קביעת אזורים ורובעים כאמור על-פי הדין האמור, אף שקדם לחקיקתו של חוק היסוד, אינה פסולה, ואין בה "גודש" של התערבות הרשויות בחרותם של ההורים, מעל הסביר. בכל מקרה, לא באה חקיקה זו והמדיניות שבבסיסה אלא למטרה ראויה וסבירה.“ 22. לא נעלם מעיניי כי בפרוטוקול ישיבת הנהלת המועצה המקומית שלומי שהתקיימה ביום 7.5.2007, הוחלט (בעמ' 4 לפרוטוקול ישיבת ההנהלה): ”א. הרשות המקומית לא תימנע מילדים המבקשים ללמוד מחוץ לישוב ותנפיק אישור ללימודי חוץ.“ אולם, בעניין זה טען ב"כ המשיבים מס' 1 ו-2, כי מעת שמנהלת המחוז (המשיבה מס' 3) הפנתה את תשומת ליבם של המשיבים, במכתבה מיום 3.7.2007 (נספח ו' לתגובה), לכך שהדבר נוגד את הכללים בדבר אזורי רישום, שינו המשיבים את עמדתם ואימצו את הנחיית משרד החינוך, וזו עמדתם כיום. 23. ההלכה היא כי רשות מינהלית רשאית לשנות את החלטותיה, וזאת כפי שכתב, למשל, כב' השופט ע. פוגלמן בבג"צ 6747/05 המועצה המקומית תל שבע נ' שר הפנים (מיום 29.7.2008, בפיסקה 9 לפסק הדין): ”העיגון החקיקתי לסמכותה של הרשות המנהלית לשנות את החלטתה, בהעדר הוראה מפורשת בדבר החקיקה המסמיך, מצוי בסעיף 15 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981, הקובע כי: "הסמכה להתקין תקנות או ליתן הוראות מינהל - משמעה גם הסמכה לתקנן, לשנותן, להתלותן או לבטלן בדרך שהותקנו התקנות או ניתנה ההוראה". ככלל, על הרשות להפעיל את סמכותה זו לשינוי החלטה שניתנה בעבר תוך התחשבות בכל השיקולים הרלוונטיים, ובייחוד בצורך ביציבות ובהגנה על ציפיותיהם הלגיטימיות של האזרחים לכך שרשויות המנהל לא ישנו את החלטותיהן חדשות לבקרים. האיזון בין השיקולים העומדים על הכף ייערך, באופן פרטני, שיתן משקל מתאים לנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה (השוו: ע"א 3350/04 מנכ"ל משרד הפנים נ' שנן (, 13.6.07) פסקות 21 - 22; וראו החלטה הדוחה בקשה לדיון נוסף: דנ"א 5723/07 שנן נ' מנכ"ל משרד הפנים (, 14.10.07); ע"א 433/80 נכסי י.ב.מ. ישראל בע"מ נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים, תל-אביב, פ"ד לז(1) 337 (1983)).“ במקרה שבפניי, לאחר שהועמדו המשיבים מס' 1 ו-2 על כך שרשויות אינן רשאיות להגיע להסכמים להעברת תלמידים בניגוד למיפוי של משרד החינוך, וזהו המצב החוקי הנכון, הרי שלא רק שהמשיבים מס' 1 ו-2 היו רשאים לשנות את החלטתם כפי שנתקבלה בישיבת הנהלת המועצה, אלא הם אף היו חייבים לעשות כן. 24. לעניין טענותיהם של העותרים בדבר היעדר אפשרות חוקית לקיומו של מוסד חינוכי שיהיה הן ממלכתי והן ממלכתי-דתי, הרי שההחלטה לאשר את פתיחתו של בית הספר "אורט שלומי" במתכונתו זו, ניתנה על-ידי שר החינוך. בעניין זה אבקש להפנות להגדרת "מוסד חינוך רשמי" בסעיף 1 לחוק לימוד חובה, תש"ט-1949: ”"מוסד חינוך רשמי" פירושו - מוסד חינוך מוחזק על ידי המדינה, או על ידי רשות חינוך מקומית, או על ידי רשויות חינוך מקומיות אחדות במשותף, או על ידי המדינה ורשות חינוך מקומית, או על ידי המדינה ורשויות חינוך מקומיות אחדות במשותף, ואשר השר הכריז עליו, באכרזה שפורסמה ברשומות, שהוא מוסד חינוך רשמי לצורך חוק זה.“ (ההדגשה שלי - י.ג.). דהיינו, פתיחת מוסד חינוך רשמי, כמו בית הספר "אורט שלומי", טעונה אישורו של שר החינוך, ואישור זה אכן ניתן כנדרש. הואיל והסמכות למתן אישור להקמת בית ספר נתונה לשר החינוך, והוא שאישר לפני כשנתיים את פעילותו של בית הספר "אורט שלומי" באופן בו מתקיימים זה לצד זה מסלול ממלכתי ומסלול ממלכתי-דתי, הרי, ככל שיש כוונה לתקוף את פעולתו של השר, הסמכות איננה נתונה בעניין זה לבית המשפט לעניינים מינהליים, אלא לבית-המשפט הגבוה לצדק, וזאת נוכח הוראת סעיף 3 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000, בה נקבע כי סמכותו של בית משפט זה לדוּן בהחלטות בענייני חינוך הינה, בין היתר, "למעט החלטת ממשלה והחלטת שר". (ההדגשה שלי - י.ג.). הנני מציין את האמור לעיל, מבלי שאביע עמדה כלשהי לגופו של ענין בשאלה זו, וגם לא בנוגע למועד בו מעלים העותרים את טענתם. 25. לסיום אציין, שאם אכן קיימות התופעות בדבר "כפיה דתית" על תלמידי המסלול הממלכתי, כטענת העותרים, הרי שיהא על המשיבים מס' 1 ו-2, לטפל בתופעות אלה. כוונתם של המשיבים מס' 1 ומס' 2 למנות את מנהל אגף החינוך של המועצה כאיש קשר לטיפול בפניות ההורים באשר לטענות מסוג זה (עמ' 8 לפרוט', ש' 25-22) - היא רצויה, וראוי שאכן תבוצע הלכה למעשה. 26. אשר על כן, משהחלטת המשיבה מס' 3 אינה נגועה בחוסר סבירות או בפגם אחר, ונוכח כל המפורט לעיל, הרי שדין העתירה להידחות, וכך אני מחליט. נוכח מסקנתי זו אינני נדרש לדון בטענות המשיבים בדבר השיהוי בהגשת העתירה. 27. סיכומו של דבר: העתירה נדחית. בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון ליתן צו להוצאות. דיני חינוךשיבוץ / רישום לבית ספר / גן ילדיםבית ספר