שחרור מוקדם אחרי ריצוי שני שליש מאסר

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שחרור מוקדם אחרי ריצוי שני שליש מאסר: כב' השופט בנימין ארבל: 1. העותר הורשע בביצוע עבירות בנשק ושיבוש הליכי משפט, לאחר שהודה כי סחר יחד עם אחר במקלע צהלי מסוג מאג 7.62 מ"מ ושרשראות תחמושת למקלע זה. המקלע שנרכש על ידי העותר וחברו, הועבר על ידם לתושבי הרשות הפלסטינאית בג'נין, תמורת סך של 30,000 ₪. בית המשפט המחוזי בחיפה גזר על העותר עונש מאסר בפועל למשך 4 שנים, קנס כספי בסך 10,000 ש"ח וכן מאסר על תנאי. 2. משמלאו שני שלישים לריצוי תקופת עונשו של העותר, הובא העותר בפני ועדת השחרורים, למען זו תחליט האם יש מקום להורות על שחרורו, שחרור מוקדם על תנאי, בהתאם להוראת חוק שחרור על תנאי ממאסר התשס"א - 2001 - [להלן - "החוק"]. 3. בועדת השחרורים נחלקו הדיעות. דעת הרוב נסמכה על עובדות ביצוע העבירה. לדעתם של אנשי הרוב בועדה - נציגי הציבור - יש ליתן משקל מכריע, לעובדה כי המדובר בסחר בכלי נשק הרסני ומסוכן, שאינו משמש, בדרך כלל, לשימושים "עברייניים" מקובלים. כלי מסוג זה, הינו בעל פוטנציאל הרסני ומסוכן ביותר. כלי מעין זה, לו היה מגיע לידיהם של אנשי ארגוני חבלה - עלול להביא לתוצאות הרות אסון. העותר וחברו היו מודעים לאפשרות כי כלי הנשק ימכר לצד שלישי מסוכן כאמור. גם אם המניעים אשר עמדו בבסיס מעשיהם של העותר וחברו, היו כלכליים ולא אידיאולוגיים, הרי נוכח העובדה כי העותר וחברו היו ערים לכך כי הנשק עומד להגיע לידי אנשי הרשות בג'נין, די בכך על מנת להוכיח כי קיימת מסוכנות גבוהה אצל העותר לחזרה לפשע. על כן, אין להעתר לבקשתו לשחרור מוקדם. הינה כי כן, תלתה דעת הרוב שבין חברי הועדה, את הסירוב לבקשתו של העותר אך ורק בעובדה כי המדובר בכלי נשק קטלני במיוחד, אשר העותר ידע כי הינו מיועד לשימושם של אנשי הרשות. מכך הסיקו חברי הועדה, כי קיים סיכון לחזרתו של העותר לביצוע מעשי עבירה. 4. מנגד, דעתו של יו"ר הועדה, כב' השופט מלמד, היתה כי מן הראוי להעתר לבקשת העותר. יו"ר הועדה נתן דעתו לכך כי "…העניין הבטחוני יש לו חשיבות מרכזית מאוד בהחלטת הועדה אם ניתן להסתפק בעצם עובדות העבירה החמורות על מנת להימנע מלשחרר את האסיר…". דברים אלה נאמרו על רקע פסיקת בית המשפט, לפיה חומרת העבירה יכולה לעיתים לשמש כאינדיקציה מסוימת לסיכון הגלום באסיר, ובמיוחד כאשר העבירה בוצעה על רק אידיאולוגי, אשר יש בו כדי להעיד על קו מחשבה מגובש העומד בבסיס פעולתו של העותר. קו מחשבה זו עלול, כל עוד לא נזנח להביא את העותר לביצוע מעשים דומים לאלה שביצע. מנגד, המשיך וקבע יו"ר הועדה, בהסתמך על דברים שנאמרו אף בפסק הדין, כי מניעיהם של העותר וחברו היו כלכליים ולא אידיאולוגיים, הם אינם קשורים לכל ארגון טרוריסטי וכי לא היה כל רקע פח"עי למעשים. נוכח האמור, כאשר אין המדובר בהזדהות עם ארגון עוין ואידיאולוגיה מושחתת, יש לשקול את השאלה האם קיימת מסוכנות שהעותר יחזור לסורו לאחר שחרורו אם לאו. נוכח הנתונים האחרים הנוגעים לעותר: עברו הנקי יחסית; התנהלותו הנורמטיבית ערב הרשעתו והתנהלותו הראויה בכלא, כאשר מדובר במאסר ראשון, הסיק יו"ר הועדה כי מאסרו הממושך יהווה גביו גורם הרתעתי, אשר ימנע ממנו עבירות על רקע של רווח קל. עוד ציין יו"ר הועדה, את העובדה כי הוצגה בפני הועדה תוכנית שיקום שהוכנה על ידי מרכז הרווחה בשפרעם, המוכר לו כגוף רציני, אשר חשוב מאוד כי העותר ימצא בטיפולו. 5. בעתירה שלפנינו, תוקף ב"כ העותר את החלטת חברי רוב הועדה, אשר, לשיטתו, לא יישמו את הוראות סעיף 9 לחוק, המתוות את השיקולים שעל הועדה לשקול. לטעמו, היה על חברי רוב הועדה, לשקול את כל השיקולים הקונקרטיים הנוגעים לעותר, כפי שסברה דעת המיעוט, אשר החליטה כי יש מקום לשחרר את העותר שחרור מוקדם על תנאי. הועדה התייחסה אך ורק לשיקול בודד, הנוגע לסוג העבירה ונסיבותיה, וסיווגו של העותר בהתאם לה כאסיר בטחוני. החלטת הרוב אינה מנומקת והתייחסה אך ורק לנסיבות ביצוע העבירה, כשיקול בלעדי. לטעמו של הסניגור, ניתן ללמוד מחוות דעתם הקצרה של חברי רוב הועדה, כי אלה אימצו את חוות דעת שב"כ שהוגשה בעניינו של העותר. חוות דעת זו, הינה חוות דעת כללית, אשר אינה מתייחסת לעותר הקונקרטי, אלא לנימוקים כלליים הנוגעים לעבירות אשר ביצעו על רק אידיאולוגי. כאמור, נוכח העובדה כי חברי רוב הועדה התעלמו מכלל השיקולים הנוגעים לעניינו של העותר כפי שפורט לעיל, וכך אף התעלמו מחרטתו הכנה, אשר הובעה הן בפני בית המשפט והן בפני הועדה, הרי מן הראוי הוא לבטל את החלטתם, כהחלטה בלתי סבירה, ולאמץ את עמדת המיעוט. 6. בבואנו להכריע בעתירה המונחת לפנינו, סבורים אנו כי אכן קיים קושי בסיווגו של העותר. מחד גיסא, ברי הוא כי העותר מודע היה לכך כי הינו מוכר כלי נשק מסוכן מן המעלה הראשונה - כלי נשק אשר אינו משמש עבריינים גרידא, אלא כוחות צבאיים, או מעין צבאיים - כאשר הוא ידע כי כלי נשק זה נועד להיות מועבר לאנשי הרשות הפלסטינאית, ומן הסתם לכוחות טרור. מאידך גיסא, קיימת קביעתו של בית המשפט המחוזי בחיפה, לפיה לא עלה רקע פחע"י למעשה עבירה זה, ואפשר כי המניע למעשה היה כלכלי. עוד קבע בית המשפט המחוזי בחיפה, כי העותר וחברו אינם קשורים לכל ארגון טרוריסטי ואף המניע שהניעם במקרה זה אינו "מניע בטחוני שלילי". נוכח נימוקים סותרים אלה, מן הראוי להתייחס בזהירות למעמדו של העותר, תוך בחינת כל יתר השיקולים, הנוגעים לעניינו, כפי שמונחית הועדה, כמצוות המחוקק, בהתאם להוראות סעיף 9 לחוק. 7. במקרה שלפנינו, ברי הוא כי חברי רוב הועדה, אשר על פיהם נדחתה בקשתו של העותר, לא התייחסו למכלול השיקולים הנוגעים לעניינו של העותר. לפני חברי הועדה הונח מגוון של שיקולים, אשר מן הראוי היה להניחם - כולם כאחד - על כפות המאזניים ולשוקלם כנגד הנימוק כבד המשקל, הנעוץ בנסיבות מעבר העבירה. צודק הסניגור, בהפנותו אצבעו לדעת המיעוט שבין חברי הועדה. ואכן, עיון בחוות דעת זו מלמד, כי כב' השופט מלמד, התייחס למכלול השיקולים הנוספים, אליהם היתה דעת הרוב אמורה להתייחס בין מכלול שיקוליה. בין שיקולים אלה, היה מקום לשקול את סוגיית עברו של העותר, התנהלותו בין כתלי הכלא, אורח חייו הנורמטיבי, חוות דעת גורמי הטיפול בשב"ס, תוכנית השיקום הפרטנית - פרטית, אשר הוכנה לעותר, לאחר שלא ניתן היה לו לערוך תוכנית שיקום באמצעות גורמי רש"א. כל אלה לא נבחנו כלל על ידי חברי הועדה. סבורים אנו, כי מן הראוי היה לבחון גורמים אלה, לצד גורמי הסיכון העולים מאופי העבירה ונסיבותיה. מובן, כי לצד החובה, היה מקום לשקול גם את חוות דעת שב"כ, אשר אף לה יש לייחס משקל ראוי, כמצוות המחוקק. נראה, כי חברי הועדה אשר כתבו את דעת הרוב, לא שקלו את כל השיקולים האמורים ולא העמידום אלה כנגד אלה. הואיל ושיקול הדעת נתון לועדת השחרורים, אשר היא האמורה לבחון ולשקול את כל השיקולים האמורים, כאשר בית משפט זה לא ישים את שיקול דעתו, חלף שיקול דעתה של הועדה, מן הראוי כי העניין יוחזר אל הועדה, אשר לה ניתנו סמכויות האמורות כועדת מומחים, על מנת שזו תשקול את כל השיקולים הרלוונטיים ותגיע למסקנה עצמאית בהסתמך על שיקולים אלה. שקלנו האם אין מקום כי בית משפט זה יעמיד עצמו בנעליה של הועדה ויבחון, באופן עצמאי את הנתונים שהובאו. אולם, נוכח מעמדה העצמאי של הועדה, ואופייה כועדת מומחים, סבורים אנו כי מן הראוי שחברי הועדה עצמה הם אשר יבחנו את כל הגורמים והשיקולים הנוגעים לעניינו של העותר, ויגיעו למסקנה עצמאית בהסתמך על מכלול השיקולים אשר הובאו בפני הועדה. 8. נוכח האמור, יש לדעתי להעתר לבטל את החלטתה של הועדה, ולהורות כי עניינו של העותר יוחזר אל הועדה, על מנת שזו תבחן ותשקול את כל השיקולים הרלוונטיים הנוגעים לעניינו של העותר, לרבות תוכנית השיקום שהציג, ובהתאם תגיע למסקנה עצמאית. הואיל וממילא חוזר העניין לבחינתה מחדש של הועדה, אין כורח כי הדיון יוחזר לאותו הרכב גופו, אשר דן בעניינו של העותר. בנימין ארבל, שופט כב' השופט אברהם אברהם: אף אני סבור, כחברי, השופט ב' ארבל, כי דעת הרוב מקרב חברי ועדת השחרורים לא שקלה היטב את שהיה עליה לשקול. עם זאת הנני חולק על חברי בדרך בה הלך סופו של יום, כאשר הציע להשיב את העניין לוועדה, על מנת שתשוב ותשקול את השיקולים שעליה לשקול. לפי הבנתי, הועדה שקלה את השיקולים השונים שעמדו לפניה, אלה לא הוסתרו מאיש, אלא ששקילתם לא נעשתה כראוי, ולכן הגיעה לכלל מסקנה בלתי סבירה, ומכאן שעלינו לבטלה. על יסוד הנתונים שעמדו בפני הועדה אני סבור, כי יש מקום לשחרורו של העותר על תנאי, ולא להשיב את העניין לוועדה, על מנת שתשקול שוב את כלל השיקולים, שכאמור היו בפניה מלכתחילה, כשם שעולה הדבר מחוות דעתו של יושב ראש הוועדה. נקודה אחרת בה הנני חולק על חברי נעוצה בעמדתו, לפיה קיים קושי "בסיווגו של העותר" (ס' 6 לחוות דעתו), דברים המכוונים לשאלה, האם המניע שעמד מאחורי עסקת הנשק היה אידיאולוגי או כלכלי. ובכן בית המשפט שהכריע בעניינו של העותר קבע, כי מניעיו לא היו אידיאולוגיים כי אם כלכליים. ההנחה, לפיה היה על העותר לדעת, כי כאשר הוא מוכר כלי נשק לידי גורמים ברשות הפלסטינית עלול הדבר להוליך לידי שימוש בכלי הנשק למטרת טרור, היא הנחה מבוססת היטב, אלא שאין היא מוליכה לכלל מסקנה, כי המניע מאחורי המעשה הוא אידיאולוגי. כדי שהמניע יהא אידיאולוגי צריך שהתכלית שביקש העותר להשיג, במכירת כלי הנשק לגורמים עוינים, תהיה אידיאולוגית, והנה בית המשפט שדן בעניינו קבע, שלא אלה היו כוונותיו. מכאן לגופה של מחלוקת, ובה אין לי כי אם להסכים לדברים שציינה דעת המיעוט של יושב ראש הוועדה, כב' הנשיא בדימוס א' מלמד. איש אינו חולק על חומרתה הרבה של העבירה. אלא שזו אין בה די כדי להכריע את שאלת שחרורו של העותר. חומרת העבירה עשויה להשליך על הסכנה הנשקפת מן העותר אם ישוחרר, אלא שהחומרה צריכה להישקל יחד עם נתונים רלוונטיים אחרים הסובבים את העניין. העובדה, שאין מדובר במניע אידיאולוגי שעמד מאחורי ביצוע העבירה, מפחיתה מן הסכנה כי העותר ישוב על מעשה עבירה דוגמת זה שבגינו הוא עושה את עונש המאסר הנוכחי. יו"ר הוועדה הוסיף עוד וציין את עברו הפלילי של העותר ("נקי יחסית"), את העובדה שזו לו מאסרו הראשון, את התנהגותו הנורמטיבית עד להרשעתו בעבירה המדוברת, התנהגותו התקינה בבית הכלא, וכל אלה לימדוהו, כי הסכנה הנובעת מן העותר אינה כזו, שלא ניתן להתמודד עמה באמצעות תכנית שיקום. ותכנית שיקום אף היא נבחנה בידי יושב הראש, ונמצאה מתאימה. ולפי הבנתי - עמדה זו של דעת המיעוט מקרב חברי הוועדה היא עמדה סבירה, ולכן יש ללכת על פיה. על כן, לו דעתי נשמעת, יש לשחרר את העותר על תנאי. את העניין יש להשיב לועדה רק לשם כך, שתקבע את התנאים לשחרור. אברהם אברהם, שופט כב' השופט יצחק כהן, אב"ד- סגן ומ.מ הנשיא: כמבואר בחוות דעת חבריי, הורשע המערער בביצוע עבירות בנשק ושיבוש הליכי משפט. מדובר בסחר במקלע מסוג "מאג" עם תחמושת אשר נמכר לתושב הרשות הפלשתינאית בג'נין תמורת 30,000 ₪. כמבואר, העותר עתר בפני וועדת השחרורים לפי ס' 25 לחוק השחרור על תנאי ממאסר ה'תשס"א - 2001, זאת לאחר שריצה שני שליש מהעונש שהושת עליו. בוועדה נחלקו הדעות כפי שביאר חברי השופט ארבל ואין צורך שאחזור על כך כאן. חברי כב' השופט ארבל, מציע לאחר דיון ושקילת הנדרש לבטל את החלטת הוועדה ולהורות כי עניינו של העותר יוחזר לוועדה על מנת שזו תבחן את השיקולים הרלוונטיים בעניינו של העותר לרבות תוכנית השיקום שהציג ותגיע למסקנה עצמאית בעניינו. כב' השופט אברהם סבור אף הוא כי דעת הרוב בוועדה לא שקלה היטב את שהיה עליה לשקול ובכך מסכים הוא עם כב' השופט ארבל. אלא שלטעמו, חומרת העבירה ככזו, צריכה להישקל עם נתונים רלוונטיים נוספים ולפי טעמיו יש לקבל את עמדת המיעוט של יו"ר הוועדה ומכאן מסקנתו לאחר שלדעתו גם תוכנית השיקום נבחנה כראוי, כי יש לשחרר את העותר על תנאי ויש להשיב את הדיון לוועדה לקביעת תנאי השחרור. בפני עמד היתרון של חוות דעת חבריי וזה גם זה אמרו דברים נכוחים ומצטרף אני לדעתם באשר לבחינת דעת הרוב והמיעוט בוועדה. בסופו של יום, ראיתי להצטרף לדעתו של כב' השופט ארבל ואבאר בקצרה. נכון, אמת הדבר, שלא נקבע בהכרעת הדין בעניינו של העותר כי מדובר במניע אידיאולוגי ומסכים אני גם עם כך שלא די בחומרה ככזו. אינני מסכים שנעשה שיקול כולל הן של נסיבות המעשה והן של החומרה כהלכתם לרבות של תוכנית השיקום כפי שהוגשה ואלה גם אלה, לא נשקלו עד תום. (לא ראיתי למשל בתוכנית השיקום וזאת כמשל בלבד בשיקום התעסוקתי, מסגרת עבודה מובנית לבד מציון כללי כי נוצר קשר עם מעסיק "מהאזור" אשר הביע נכונות לקלוט את העותר לעבודה סדירה. תוכנית של ממש לטעמי צריכה להיות מגובה בהסכמת מעביד נתונה, סדר יום בעבודה, סוג העבודה, מקום העבודה, המקצוע בו הוא יעבוד וכו'). מסכים אני כי אין לקבל את דעת הרוב על הנימוקים הקצרים בה אך נראה לי כי האינטרס הציבורי ושלום הציבור הנגזר במקרה דנן מחייב החזרת סוגיית שחרורו של העותר בפני הוועדה לבחינה כהלכתה וכפי כב' השופט ארבל. שחרור על תנאי אינו זכות מוקנית למרות שלא הגענו כדי מניע אידיאולוגי, המסוכנות של העותר נלמדת מעצם מכירת כלי משחית בעל כח ירי עצום לידיים זרות ברשות הפלסטינאית. בהתנהגות תקינה לבד לא די. לא ראיתי במה לשלול את קביעת שרות הבטחון הכללי כגורם מקצועי בסוגיה הנדונה, זאת באשר לעצם הסיכון הנובע ממכירת "מאג" לתושב ברשות וללא קשר למניע וגם אם כלכלי טהור הוא. לא למותר להזכיר כי ס' 9 לחוק השחרור על תנאי ממאסר הנ"ל מלמדנו כי הוועדה חייבת לשקול בין היתר: "את הסיכון הצפוי משחרורו של האסיר לשלום הציבור, לרבות משפחתו, לנפגע העבירה ולבטחון המדינה, את סיכויי שיקומו של האסיר ואת התנהגותו בכלא". השקלול צריך להיות של כלל הגורמים וכמפורט ולא כלשון הנימוקים הקצרים של דעת הרוב. (לא למותר לציין כי חברי הוועדה אף הם לא התעלמו מכך שאין מדובר כפי לשון ההחלטה ברקע אידיאולוגי מובהק). סופו של דבר, במסגרת איזון ראוי ונכון כפי עניות דעתי, יש לבטל את החלטת הוועדה כפי כב' השופט ארבל ולהחזיר את הדיון לוועדה על מנת שתבחן ותשקול את כל השיקולים הרלוונטיים בעניינו של העותר לרבות התייחסות למסוכנות תוך נטרול הגורם האידיאולוגי וכן כאשר בפניה תוכנית שיקום מפורטת כהלכה. יצחק כהן, שופט - אב"ד סגן ומ.מ. הנשיא הוחלט איפא ברוב דעות להחזיר את עניינו של העותר לוועדה וכפי המפורט בס' 8 לחוות דעתו של כב' השופט ארבל.שחרור מוקדם מהכלאמאסר