קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשת שחרור מוקדם של אסיר בטחוני: א. רקע: 1. העותר הורשע, בעודו נער, בעבירות בטחוניות קשות ביותר של קשירת קשר לסיוע לאויב במלחמה, בכך שקשר עם שני אחיו, שאחד מהם היה איש חמאס, לבצע יחדיו פיגוע התאבדות משותף בתחומי מדינת ישראל, כאשר העותר ואחיו יפוצצו עצמם במקום הומה אדם, על מנת לגרום למותם של אזרחים תמימים ובכך לסייע לאויב במלחמתו נגד ישראל. העותר אף החל בפעולות הכנה לקראת המעשה האמור, עת נלכד על ידי כוחות הבטחון. בגין העבירות האמורות, גזר בית המשפט המחוזי לנוער בחיפה, את עונשו של העותר ל- 8 שנות מאסר, לאחר שנערך הסדר טיעון, במסגרתו הוא הודה בעבירות המיוחסות לו. 2. משמלאו שני שלישים לריצוי עונשו של העותר, הוא הופיע בפני ועדת שחרורים, אך זו מאנה לשחררו, בעיקר מן הסיבה שהתנהגותו בין כתלי הכלא לא היתה משביעת רצון, והוא נדון מספר פעמים בגין עבירות משמעתיות. חרף העובדה כי סיבה זו היתה הסיבה העיקרית שהניעה את הועדה שלא לשחררו, הוסיפה הועדה וציינה, כי על פי חוות דעת של גורמי הבטחון, עולה כי טמון בעותר פוטנציאל גבוה להישנות העבירות הבטחוניות. על החלטתה של הועדה הוגשה עתירה, אשר נדחתה על ידי בית משפט זה, מן הסיבה שהעותר אינו עומד בתנאי ההכרחי הקבוע בסעיף 3 לחוק שחרור על תנאי ממאסר התשס"א - 2001 [להלן: "החוק"], לפיו עליו להיות "ראוי לשחרור", באשר התנהגותו בין כתלי הכלא לא היתה ראויה. בית המשפט אף הסכים להערתה השניה של הועדה באשר למסוכנות העולה מן העותר נוכח השתייכותו בכלא לארגון החמאס. 3. כשנה לאחר שניתנה החלטתה של הועדה הקודמת, פנה העותר, פעם נוספת, לועדת השחרורים, וביקשה לקיים דיון חוזר בבקשתו לשחרור מוקדם על תנאי. זאת, נוכח העובדה כי העותר אינו משתייך לארגון החמאס, כפי שטען לכתחילה, וכפי עמדתם המתוקנת של גורמי הבטחון, כפי שנמסרה ביום 22.7.09. כמו כן, מציין העותר כי הוא חדל מהתנהגותו הקלוקלת בין כתלי הכלא וכי מאז עמד בפני הועדה, השתנתה התנהגותו ושוב לא נרשמו לחובתו כל עבירות משמעת. 4. ועדת השחרורים, אשר דנה בעניינו של העותר ביום 13.10.09, קבעה כי אכן התנהלותו בין כתלי הכלא עד חודש אוגוסט 2009, לא היתה תקינה, אך מאז לא נרשמו לחובתו חריגות משמעת. עם זאת, סבורה היתה הועדה כי אין להתעלם מעבירות המשמעת שהוא ביצע בעבר, אך ורק בגין השיפור שחל בהתנהגות לקראת הדיון בועדה. הועדה אף נתנה דעתה לכך כי העותר נדון בגיל צעיר וכי המדובר בריצוי עונש מאסר ראשון. חרף האמור, קבלה הועדה את טענת המשיבה, לפיה יש בעבירות בהן הורשע העותר, כדי להצביע על אידיאולוגיה מסוכנת, ללא כל קשר להשתייכות ארגונית. גם אם העותר לא השתייך לארגון טרור כלשהו, הרי העבירות בוצעו בצוותא עם אחיו הבוגר, אשר העותר היה נתון להשפעתו. מאז נאסר העותר, הוא שוהה בצוותא חדא יחד עם אותו אח. לא הובאה בפני הועדה כל ראיה על שינוי אשר חל בהשפעת האח על העותר. יתר על כן, חברי הועדה ניסו לשמוע מפי העותר, על השינוי, אשר, כפי הנטען, חל בתובנותיו ותפיסת עולמו, אך נסיונותיהם העלו חרס. הועדה אף הדגישה כי לא הוכנה לעותר כל תוכנית שיקומית ולא הוצעו כל תהליכי פיקוח. לסיכום, קבעה הועדה כי תפיסת עולמו של העותר, אשר הובילה אותו לביצוע העבירות בהן הורשע, מעידה על מסוכנותו לבטחון הציבור. לא הובאה בפני הועדה כל ראיה, אשר יהא בה כדי להצביע על הפנמת תובנות כלשהן על ידי העותר, או תוכנית שיקומית המיועדת לשינוי מצבו זה. בנסיבות אלה, מסוכנותו שרירה וקיימת. נוכח כל האמור, החליטה הועדה לדחות את בקשתו של העותר. ב. העתירה: 5. בעתירה שלפנינו, חוזר העותר על טענותיו כפי שהושמעו בפני הועדה. למעשה, בפיו של העותר שתי טענות. האחת - כי: "כעת העותר אינו משתייך לארגון מסוים" וזאת נוכח אישור גורמי הבטחון ושב"ס, והשניה - כי החל מחודש אוגוסט 2007 ועד היום, הוא לא עבר כל עבירה שהיא והתנהגותו היתה "חיובית, למופת וללא כל רבב". מוסיף העותר וציין בעתירתו, כי לא הוכנה עבורו תוכנית שיקום, חרף פנייתו לרשויות בעניין זה. עוד מלין העותר על כך כי הוגשה חוות דעת מטעם שב"כ, אשר אין בה ולו מידע מודיעיני אחד קונקרטי המתייחס אליו, והמעלה כי אינו מעורב בדרך ישירה או עקיפה בפעילות בטחונית כלשהי. 6. לשיטתו של העותר, לא שקלה הועדה את השיקולים הקבועים בסעיף 9 לחוק, אלא למעשה שקלה מחדש את חומרת העבירה שהוא ביצע, תוך התעלמות מהשיקולים הרלוונטיים. לשיטתו, אין לקבל את הגישה בה נקטה הועדה, לפיה העבירות שבוצעו מצביעות על אידיאולוגיה מסוימת ללא כל קשר להשתתפות ארגונית. לדעתו, עצם העובדה שלא סווג כחבר בארגון עוין, מלמדת על זניחת המניע האדיאולוגי אצלו. לדעתו, משהתבגר, שוב אין לומר כי השפעתו הרעה של אחיו ממשיכה להנחותו. ג. דיון: 7. לאחר שהפכנו בהחלטתה של הועדה נשוא עתירה זו, לא נמצא לנו כי החלטה זו אינה סבירה, עד כדי שבית משפט זה ימצא מקום להתערב בה. כל טיעוניו של העותר, המושמעים עתה בפנינו, הועלו על ידו בפני הועדה. הועדה לא התעלמה מטיעוניו של העותר והתייחסה אליהם בהחלטתה. 8. החלטתה של הועדה נסמכת בעיקרה על האידיאולוגיה המסוכנת, אשר הביאה את העותר למעבר העבירה. אין ספק כי הועדה חייבת היתה להתייחס לאידיאולוגיה זאת, וזאת בהתאם להוראות סעיף 9 לחוק. יתר על כן, יש לזכור כי ועדת השחרורים חייבת לבחון בראש ובראשונה שתי שאלות, כמפורט בסעיף 3 לחוק. השאלה הראשונה הינה האם העותר ראוי לשחרור? לעניין זה נציין, כי בשעתו, מצאה הועדה לנכון לקבוע כי העותר אינו ראוי לשחרור נוכח התנהגותו הרעה בין כתלי הכלא. השאלה השניה הינה, האם שחרורו של העותר אינו מסכן את שלום הציבור? שני שיקולים אלה הינם שיקולי העל, עליהם נסוב שיקול דעתה של הועדה. באשר לשיקול הראשון, קבעה ועדת השחרורים הקודמת, שהתכנסה ביום 8.7.08, כי העותר אינו ראוי לשחרור, מחמת התנהגותו הרעה בין כתלי הכלא. יתכן וכיום, לאחר שחלפה למעלה משנה מאז ההחלטה הקודמת, ומסתבר כי העותר סיגל לעצמו אורחות התנהגות חיוביות יותר בין כתלי הכלא, הרי ניתן היה לזקוף לזכותו עובדה זו, ובתנאי שנתמלא גם התנאי השני של העדר סיכון לציבור. 9. אכן, נתקבל אישור כי העותר אינו משתייך, מן הבחינה הארגונית, לארגון החמאס. עם זאת, ברי, כי העותר פעל ממניעים אידיאולוגיים טהורים. מניעים אלה היו בעצמה כה רבה, עד כי הוא ואחיו היו מוכנים לקפח את חייהם ובלבד שיגרמו לזריעת הרס ומוות בקרב אזרחים תמימים. על כן, מסכימים אנו עם הועדה בקביעתה כי השתייכות לארגון עוין, אינה מהווה תנאי לקביעה כי העותר ביצע את העבירות ממניעים אידיאולוגיים. התנהגותו של העותר, כפי העולה מעובדות כתב האישום בהן הודה ומגזר דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בחיפה, מעידה על עצמה כי העותר הונע מאידיאולוגיה מסוכנת, וזאת ללא כל קשר להשתייכות ארגונית. 10. יש לזכור, כי כלל היסוד הוא כי על אסיר לרצות את מלוא תקופת העונש שנגזרה לחובתו על ידי בית המשפט, וכי לא עומדת לו זכות קנויה שעונש זה יקוצר. [ראה רע"ב 314/06 מדינת ישראל נ' פלוני (, 1.2.06)]. על כן, על האסיר לשכנע את בית המשפט כי אכן נתקיימו שני התנאים הקבועים בסעיף 3 לחוק כפי שהראנו לעיל, המצדיקים את שחרורו בטרם ריצה את מלוא עונשו. נטל זה, המונח על כתפיו של העותר, כבד כמה מונים כאשר מדובר בעבירות אשר רקען אידיאולוגי. עבירות מעין אלה, מעידות על קיומו של קו מחשבה מגובש העומד בבסיס פעילותו של העותר. קו מחשבה זה, עלול - כל עוד לא נזנח - להביא את העותר לביצוע מעשים דומים לאלה שביצע, לאחר שחרורו המוקדם. [בג"צ 1920/00 ח"כ זהבה גלאון ואח' נ' ועדת השחרורים, פ"ד נ"ד [2] 313 בעמוד 323 - 324]. באסיר, אשר ביצע עבירות על רקע אידיאולוגי, טבועה מינה וביה החזקה, לפיה כל עוד לא זנח את האידיאולוגיה האמורה, הוא עלול לשוב, נוכח תובנותיו האידיאולוגיות ולבצע את מעשיו. ראה רע"ב 10844/08 פלוני נ' מדינת ישראל, : "ביצועה של עבירה על רקע אידיאולוגי יכול ללמד תדיר על קו מחשבה מגובש העומד בבסיס פעילותו של האסיר, קו מחשבה זה עלול - כל עוד לא נזנח - להביא את האסיר לביצוע מעשים דומים לאלו שביצע, לאחר שחרורו המוקדם (ראו: עניין גלאון הנ"ל, בעמ' 324). אמנם, כפי שמציין בית המשפט הנכבד קמא (עמ' 20-19), אין ללמוד בהכרח מכך את היפוכו של הכלל - כי מקום שעבירה בוצעה שלא על רקע אידיאולוגי, אין כל סיכון בשחרורו המוקדם של האסיר. אולם במקרה כזה על הועדה יהיה לאתר סממנים אחרים למסוכנותו של האסיר, שיסודם אינו בלהט אידיאולוגי נטול עכבות לביצוע עבירות, גם במחיר החירות האישית". דברים אלה, מסתמכים על ההלכה שנקבעה בבג"צ 1920/00 חברת הכנסת זהבה גלאון ואחרים נגד ועדת השחרורים, פ"ד נד [2] 313 בעמודים 324,325: די בהיעדר אינדיקציה על זניחת הקו האידיאולוגי אשר הנחה את המשיב במעשהו, כדי שיתעורר חשש כבד בנוגע לסיכון הכרוך בשחרורו המוקדם של המשיב. בהקשר זה, אין דין יציאה לחופשות קצרות שמרביתן בתנאים מגבילים, כדין שחרור מלא. בדומה, אין דין סיכון הטמון ביציאה לעבודה בבוקר מחוץ לכלא כדין הסיכון הטמון בשחרור מוקדם מלא (ראו: רע"ב 2510/97 אבו רמדא עיסא בן עיסמאיל נ' ועדת השחרורים, ). הסיכון לציבור מהמשיב אינו שבכל הזדמנות שיהיה חופשי יבצע, חלילה, מעשה רצח. החשש הוא, שאם ייקלע לנסיבות בהן מניעים אידיאולוגיים עלולים לדחוף לביצוע מעשי עבירה, יגברו מניעים אלה וידחפוהו לביצועם של מעשים כאלה. וכבר ראינו שמניעים כאלה הביאוהו לביצוע מעשה רצח של אדם חסר הגנה. על כן, גם אם הסתבר כי העותר אינו חבר בארגון טרור, הרי עדיין משהיתה קיימת לו האידיאולוגיה, אשר הביאה אותו לעבור עבירות כה חמורות, מוטל עליו הנטל להראות לועדת השחרורים כי הוא זנח את קו המחשבה אשר הביאו לביצוע העבירה. עצם העובדה כי שב"ס הסיר מעליו את התוית של חבר תנועת החמאס, אין בה כשלעצמה להראות על זניחת קו זה. ועדת השחרורים נסתה ללמוד מפי העותר על השינוי שעשה בתובנותיו, אולם העלתה חרס כדבריה: "הנסיון של חברי הועדה מהשינוי הנטען בתובנותיו ותפיסת עולמו, לא העלו דבר". ואכן מעיון בפרוטוקול ועדת השחרורים, נסתבר כי העותר נשא דברים בפני הועדה, מהם עלה כי הוא אינו נוטל אחריות על המעשה שעשה, בהתכחשו אף לדברים בהם הודה בבית המשפט המחוזי לנוער, באומרו: "אני לא זוכר שהדברים היו ככה. אם אומרים שאני מסוכן אז בעוד שנה אני לא מסוכן?". מעיון בדוחו"ת המשמעת המצויים בתיק הועדה, ניתן היה ללמוד על אחיזתו האמיצה של העותר באידיאולוגיה הרצחנית, אשר הביאה אותו אל בין כתלי בית הכלא. שכן, העותר נדון בדין משמעתי משום שהשמיע קולות צהלה ושמחה למשמע חדשות אודות פיגוע טרור רצחני, אשר נעשה בנתניה בעת שהותו בין כתלי בית הכלא. התוצאה היא, כי העותר לא נשא בנטל הכבד לסתור את החזקה בדבר המסוכנות הטבועה בו, לפיה זנח את האידיאולוגיה, אשר הביאה אותו למעבר העבירות. 11. נוכח כל האמור, אנו מחליטים לדחות את העתירה. בית סוהר / כלאאסיריםאסירים בטחונייםשחרור מוקדם מהכלאמאסר