קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שיבוץ בבית ספר מחוץ לאזור רישום: 1. העותרים הינם קטינים המיועדים ללמוד בשנת הלימודים הקרובה, לפי החלטת המשיבה 1, בכתה א' בבית הספר "שקד" בנס ציונה. בעתירתם מבקשים הם להורות על שיבוצם בבית הספר "בן צבי"; ולחלופין כי השיבוץ של תלמידי כתה א' המיועדים ללמוד בבית הספר האחרון, ייערך בדרך של הגרלה. קודם שנזקק לבחינת הסעדים המבוקשים בעתירה, נעמוד בתמצית על הנתונים הצריכים לעניין. רקע עובדתי 2. העיר נס ציונה עוברת בשנים האחרונות תהליכי צמיחה ופיתוח, וכפועל יוצא גדלה האוכלוסיה המתגוררת בה. אחת השכונות החדשות שנבנו, "גבעת התור" (להלן - השכונה או גבעת התור), בה יתגוררו העותרים, מצויה בצפון מערב העיר. השכונה נבנית בשלבים ומתאכלסת בהדרגה. איזורי הרישום, כמשמעותם בתקנות לימוד חובה וחינוך ממלכתי (רישום), תשי"ט - 1959 (להלן - התקנות), נבחנים מעת לעת, כפועל יוצא מהגידול במספר התלמידים, בתי הספר וכיתות הלימוד. נוכח מיקומה הגיאוגרפי, הוכנסה השכונה לאזור הרישום של בית הספר היסודי "בן צבי" שממוקם בסמיכות לשכונה, בצפון מערב העיר. הילדים המתגוררים בשכונה, לומדים כבר בשלב הגן העירוני, בגנים המזינים את בית הספר "בן צבי", לפי עקרון "הרצף החינוכי", עליו נעמוד להלן, שבנוי על קשר מתמשך עם בית הספר, על מנת להקל ולייעל את המעבר מן הגן אל בית הספר. בתגובתה עומדת המשיבה 1 (להלן - העירייה) על ההיערכות לרישום לקראת שנת הלימודים תש"ע. במהלך חודש דצמבר 2008 נבחנו על ידי העירייה נתוני התלמידים בגילאי גן חובה, על מנת לעמוד על תחזית הנרשמים לקראת שנת הלימודים הבאה, והתאמתה לאזורי הרישום וליכולת הקליטה של בתי הספר. במסגרת זו, פנתה העירייה לחברות קבלניות הבונות בשכונה, על מנת לקבל פרטים על דיירים חדשים, אשר אמורים להתאכלס לקראת שנת הלימודים הקרובה, ואף פנתה לאותם דיירים, כדי לברר את גילאי ילדיהם שאמורים להשתלב במערכת החינוך העירונית. בנוסף נאספו נתונים מגני הילדים וממרשם האוכלוסין. הנתונים מופו בעזרת מערכת ממוחשבת, על גבי מפת העיר, בהתאם לחלוקה לאזורי רישום. על פי הנתונים שנאספו, אותרו כ-106 ילדים המיועדים ללמוד בכתה א' בשנת הלימודים תש"ע, המשוייכים לאזור הרישום של בית ספר "בן צבי". נוכח תחזית זו, לא נמצא הצורך לשנות את אזורי הרישום. במהלך חודש פברואר 2009 ואילך, במהלך ימי הרישום, נרשמו באגף החינוך של העירייה 19 תלמידים נוספים המיועדים לכתה א' באזור הרישום של בית הספר בן צבי. 11 מתוכם הינם תושבי השכונה. הווה אומר - בסך הכל נרשמו 125 תלמידי כתה א' באזור הרישום של בית ספר "בן צבי". שבוץ כל הנרשמים לבית הספר, היה מחייב פתיחת כתה א' נוספת, רביעית במספר. דא עקא, שפתרון מעין זה לא התאפשר, שכן כבר בשלב זה בבית הספר קיימות 22 כתות, ארבע כתות עודפות מעבר לפרוגרמה של משרד החינוך המאושרת לבית הספר. בשל המחסור במבנים, הציבה העירייה מבנים יבילים בחצר בית הספר. המשיבות מוסיפות כי קיים עומס ניכר על תשתיות בית הספר (כגון חדרי שירותים, חדר מורים וחצר). לפיכך החליטה העירייה להפנות את תלמידי א' החדשים, המשויכים לאזור רישום זה, אך לא עברו את תהליך הרצף החינוכי "בגן מזין", כמבואר לעיל, לבית הספר "שקד", המרוחק כחמש מאות מטרים מבית הספר בן צבי, והמרחק ממנו לבין מקום מגורי התלמידים אינו עולה על שני קילומטר, כפי שמתחייב מתקנה 7(ב)(1) לתקנות. 3. מכאן לעניינם של העותרים. משפחת העותר 1, שמתגוררת ברמת גן, תעבור לגור בשכונה בחודש ספטמבר הקרוב, ומשפחת העותר 2 שהתגוררה בחולון, העתיקה את מגוריה לשכונה בחודש אפריל האחרון. הורי העותרים רשמו את ילדיהם ללימודים בכתה א', ביום הראשון של ההרשמה (8.2.09). נוכח הנתונים עליהם עמדנו, והעובדה כי העותרים לא עברו תהליך רצף חינוכי "בגן מזין", הוחלט לשייכם - בצד התלמידים האחרים המצויים באותה קטגוריה - לבית ספר "שקד", כאמור לעיל. הודעות השיבוץ נשלחו להוריהם ביום 29.3.09. בהמשך הדברים, לאחר שנתקבלו אצלם הודעות השיבוץ, התייצבו, במועדים שונים, הוריהם של העותרים במשרדי העירייה והשיגו על ההחלטה. הורי העותרים אף הגישו - כל אחד בנפרד - ערר על החלטות השיבוץ ונפגשו, במועדים שונים, בין עם מנהלת מחלקת בתי הספר בעירייה, בין עם מנהלת אגף החינוך בעירייה, השמיעו טענותיהם וקיבלו הסברים על הטעמים העומדים בבסיס ההחלטה. בסופו של יום, העררים נדחו, הודעות השיבוץ עומדות בעינן, ולכך מכוונת העתירה שלפניי. טענות הצדדים 4. העותרים חוששים כי שיבוצם בבית ספר "שקד", בנפרד מתלמידים אחרים המתגוררים בשכונה שילמדו בבית ספר "בן צבי", עלול לגרום לבידודם החברתי וכן לקשיי קליטה חברתיים, ולהשפיע בעתיד גם על שיבוץ אחיהם הקטנים. מלכתחילה נטען בעתירה כי העותרים הם לבדם מבין כל ילדי השכונה מופנים ללימודים בבית ספר "שקד", בעוד כל האחרים מופנים לבית הספר "בן צבי". גם משנמצא כי קבוצת הילדים תושבי השכונה המופנית לכתה א' בבית ספר שקד מונה אחת עשרה תלמידים (בצד שמונה תלמידים נוספים שאינם תושבי השכונה), עומדים העותרים על טענותיהם אלה. לכך מתווספת גם אי נוחות שתגרם להם - להשקפתם - בשל המרחק הגדול יותר של בית ספר "שקד" ממקום מגוריהם והצורך בליווי הורים או הסעת הילדים, כפועל יוצא של המרחק מהשכונה. במישור המשפטי טוענים הם כי לפי התקנות אין סמכות לשבצם ללימודים בבית ספר המצוי מחוץ לאזור הרישום שלהם, וכי החלטת השיבוץ נגועה בהפליה פסולה שכן קבוצת השוויון הרלבנטית בעניינם היא כלל ילדי השכונה העולים לכתה א'. העותרים כופרים בנתונים שמוסרת העירייה לעניין "הרצף החינוכי". לטעמם שיקול "הרצף החינוכי" לאו שיקול הוא. בנסיבות שנוצרו, חייבת העירייה לטעמם, לאפשר רישום תלמידים מעבר למכסה או לשנות את אזורי הרישום, באופן שחלק גדול יותר מן התלמידים יופנה לבית ספר שקד; לחלופין, על מנת למנוע פגיעה בשוויון, יש לערוך הגרלה בין כלל התלמידים המיועדים ללמוד בכתה א' ומתגוררים באזור הרישום ששייך לבית ספר "בן צבי". עוד נטען כי לא ניתנה לעותרים זכות טיעון ראויה, כי ההחלטה נתקבלה משיקולים זרים, וכי הינה חורגת ממתחם הסבירות. העותרים מוסיפים כי המשיבים לא נתנו דעתם לפגיעה הנגרמת להם, נוכח קשיי ההתאקלמות וההסתגלות הצפויים להם. הם מדגישים בנוסף, בהתייחס לטענת השיהוי שבפי העירייה, כי רק לאחר שהתברר כי אין בכוונת העירייה לקבל את ערריהם, היה מקום להגשת עתירה זו, וכך אכן עשו ללא כל דיחוי. 5. המשיבות עומדות על הטעמים לשיבוץ 19 תלמידים, 11 מהם תושבי השכונה, בבית הספר "שקד", כמבואר לעיל, ומדגישים כי אין היתכנות לפתיחת כתה נוספת בבית ספר "בן צבי". המשיבות מדגישות כי העירייה נערכה מבעוד מועד לרישום לקראת שנת הלימודים, גם אם בדיעבד נמצא כי התחזיות באשר לרישום לא היו מדוייקות. דא עקא שבשלב הזה לא ניתן לשנות את אזורי הרישום נוכח מגבלת הזמן שקיימת בתקנות על שינוי אזורי הרישום. לכך הן מוסיפות כי לא ניתן להערך לשינוי מעין זה בשלב כה מאוחר. הגם שהמשיבות אינן כופרות בכך שהעותרים אינם שייכים לאזור הרישום של בית ספר שקד, לטענתן תקנה 23 לתקנות, שעניינה בהעברת עודף תלמידים מבית ספר למשנהו, מאפשרת, בנסיבות שפורטו בה, העברת תלמיד לבית ספר המצוי מחוץ לאזור הרישום. המשיבות עומדות על חשיבות השמירה על עקרון "הרצף החינוכי", ומדגישות כי החלטת העירייה ניתנה מטעמים של מדיניות חינוכית, בגדרן של אמות המידה הקבועות בתקנות. עוד הן מוסיפות כי אין עילה להורות על "הגרלה". דווקא הליך מעין זה, יגרום - לטעמן - לחוסר שוויון שרירותי ולא מוצדק, בין ילדי הגנים הלומדים בשכונה, ומזינים את בית ספר בן צבי, באופן שחלקם של ילדים אלה, לא יוכל ליהנות מן הרצף החינוכי, אם ישובץ בשל ההגרלה בבית ספר "שקד". לעומת זאת אוכלוסיית "התלמידים החדשים" לא תפגע, שכן בעניינם אין מדובר כלל ברצף חינוכי. לכך יש להוסיף כי היות ומדובר בקבוצה של 11 תלמידים מן השכונה המופנית בצוותא חדא לבית הספר "שקד", המצוי בסמיכות גיאוגרפית, אין חשש לקיומו של "בידוד חברתי". בהתייחס לחשש המובע ביחס לאחיהם של העותרים, מבהירה העירייה כי טרם נפלה החלטה בדבר שינוי אזור הרישום, וממילא השיבוץ שנערך השנה אינו משפיע בהכרח על החלטות שיבוץ בעתיד. דיון 6. כנקודת מוצא לדיון יש לציין, כי ההחלטה בדבר שיבוץ ילדים תושבי השכונה לכתה א' בבתי הספר, אינה מתקבלת בתנאים אופטימליים. כפי שראינו, המציאות טפחה על פניה של התחזית המספרית של העירייה. בעוד שלפי תחזית זו, עליה מבוססת גם קביעת אזורי הרישום, היו אמורים כל ילדי השכונה ללמוד בבית ספר "בן צבי", הרי בפועל נמצא, כי מספר התלמידים שנרשמו (הן ילדים מן השכונה, הן מחוצה לה) גדול מיכולת הקליטה של בית ספר זה. ייאמר מייד, כבר בראשית הדברים, כי אין עילה להתערב בקביעת הרשויות המוסמכות כי לא ניתן לפתוח כיתה נוספת בבית ספר "בן צבי", שמכיל מספר גדול יותר של כתות מן הפרוגרמה המאושרת, וסובל ממצוקה בתשתיות, באופן שמצריך כבר היום חלוקה ל"שני סדרי יום" להם מחולקים התלמידים על מנת לאפשר את פעילותם בבית הספר. מנהלת מחוז המרכז במשרד החינוך מוסיפה, כי טובת התלמיד מחייבת הפחתת העומס בכיתות, כמו גם מרחב פעילות פיזית, ולא את מיצוי מירב התפוסה. זאת כדי שהמערכת תוכל לפעול בצורה אופטימלית. גם בדברים אלה מצאתי טעם רב. הפועל היוצא הוא אפוא, כי ההחלטה בדבר שיבוץ תבחן, בהנתן מספר הכתות הקיים. עוד יש לציין כי - כפי שנפסק - לתלמידים אין זכות מוקנית ללמוד בבית ספר פלוני, גם אם ציפייתם, על פי הסדרים שנהגו בעבר, היתה ללמוד באותו בית ספר. בצד האמור "זכותם היא, כי השיקול המדריך את הרשויות הנוגעות בדבר יהיה שיקול כשר" בג"צ 518/80 דיקמן נ' עירית אשדוד, פ"ד לה(2) 203, 205 (1980) (להלן - בג"צ דיקמן). העותרים מצידם, טוענים הן לחריגה מסמכות מצד הרשות, הן לפגמים בהפעלת שיקול הדעת. נבחן אפוא את טענות העותרים. ובתחילה את הטענה כי הרשות חייבת להורות על שינוי אזורי רישום וכי אין לה סמכות להורות על שיבוצם בבית ספר המצוי מחוץ לאזור הרישום שלהם. שינוי אזורי הרישום 7. כפי שראינו, העותרים טוענים כי העירייה מוסמכת, גם בשלב זה, לשנות את אזורי הרישום, גם בהתייחס לשנת הלימודים הקרובה ויש לחייבה לעשות כן באופן שכל מי שמתגורר בשכונה יופנה לבית ספר "בן צבי" ואילו תלמידים אחרים יופנו לבית ספר "שקד". על רקע ההסדר הסטטוטורי בהקשר זה, לא מצאתי כי הוכחה עילה להורות למשיבים על שינוי אזורי הרישום לקראת שנת הלימודים תש"ע. תקנה 7(א) לתקנות מסמיכה את רשות החינוך המקומית, באישור מנהל המחוז, לקבוע אזורי רישום עבור בתי הספר הממלכתיים והממלכתיים דתיים שבתחום שיפוטה. לפי תקנה 7(ג) מחוייבת רשות החינוך המקומית להודיע לכל מנהל בית ספר בתחום שיפוטה, לפחות ארבעה עשר יום לפני תחילת הרישום את האזור שאליו משתייך בית הספר ואת מספר התלמידים שאותו בית ספר רשאי לקבל. בעוד שתקנה 8(א) מחייבת את הרשות לפרסם מודעות בדבר האזור שנקבע לבית הספר, "לפחות שבוע ימים לפני התחלת הרישום". תקנה 5 לתקנות קובעת כי תקופת הרישום היא מיום א' בשבט עד תום עשרים יום מאותו מועד. רשות החינוך המקומית קובעת - בתוך תקופת הרישום - מספר ימי רישום שלא יפתחו מששה (תקנה 6). רואים אנו אפוא כי לפנינו הסדר חקיקתי מפורט המתווה את תקופת הרישום, ואת אופן קביעת אזורי הרישום, שנקבעים ומפורסמים לפני תחילת תקופת הרישום. על פני הדברים, על פי לשונן של התקנות, המועד לקביעת אזורי הרישום חלף לפני עת ארוכה. אולם גם אם נניח לצורך הדיון - לטובת העותרים ומבלי להכריע בכך - כי בנסיבות קיצוניות וחריגות לא נשללה סמכות הרשויות לשנות את אזורי הרישום, אין עילה להורות להן לעשות כן במקרה שלפנינו. כפי שמציינות המשיבות, שינוי האזורים בנקודת הזמן הנוכחית, תיצור בעיות מורכבות, תערער כליל את התחזית על פיה נקבעו אזורי הרישום ואת ההיערכות הפדגוגית (הכוללת מספר מורים, מספר תלמידים, מספר כיתות וכיו"ב)). לוגיסטית ופדגוגית לא ניתן להערך בשלב מאוחר זה לשינוי כאמור. לכך יש להוסיף כי לתלמידי העיר שקיבלו הודעות על שיבוצם לבית ספר בהתאם לאזורי הרישום הנוכחיים, קיים אינטרס צפייה לגיטימי, הראוי להגנה, וגם לשיקול זה יש ליתן משקל מתאים. השוו: בג"ץ 5273/97 מוננזון נ' עירית אשדוד, פ"ד נא(4) 757, 761 (1997). טענתם זו של העותרים נדחית אפוא. בצד האמור, הנחתי היא כי לקראת הרישום לשנת הלימודים תשע"א, תבחן העירייה מחדש, בהתייעצות עם מנהלת המחוז, את אזורי הרישום, בהתאם ללקחים שנלמדו מן השנה הנוכחית והנתונים שיהיו באותה עת. סמכות הרשות להעברת עודף תלמידים לבית ספר אחר המצוי מחוץ לאזור הרישום 8. אין מחלוקת כי ככלל, משובצים התלמידים לבית ספר יסודי בתוך אזור הרישום. תקנה 7 (ב)(8) לתקנות מסמיכה את רשות החינוך המקומית לקבוע שבאזור פלוני יהיה יותר מבית ספר אחד. במקרה כזה, בבוא רשות חינוך מקומית לקבוע שתלמיד ילמד בבית ספר פלוני בתחום אזורו, עליה להתחשב בשיקולים המנויים בתקנה 7(ב)(9). תקנה 17(ג) לתקנות מורה כי תלמיד שנרשם לבית הספר, "ייקבע מקום לימודיו הסופי בתוך אזור הרישום בהתאם לאמור בתקנה 7, ובכפוף לתקנה 23". לשון אחר, הכלל בדבר שיבוץ התלמיד בתוך אזור הרישום, כפוף להוראת תקנה 23, שעניינה בהעברת עודף תלמידים מבית ספר למשנהו. וזו לשונה של התקנה: "(א) נרשמו בבתי-ספר לפי תקנה 17(ג) תלמידים שמספרם עולה על זה שנקבע לאותם בתי-ספר, תעביר רשות החינוך המקומית, עד תחילת חופשת הקיץ, חלק מן התלמידים לבתי-ספר שיש בהם מקומות קליטה. (ב) רשות חינוך מקומית רשאית לקבוע שתלמידים שנרשמו בבית-ספר מסויים מעל למספר, ילמדו באותו בית ספר אם כושר קליטתו מרשה זאת. (ג) בקביעת בית-ספר כאמור בתקנה זו תתחשב רשות החינוך המקומית בנתונים המנויים בתקנה 7(ב)(9). (ד) מנהל בית ספר שאליו הועברו עודפי תלמידים כאמור בתקנת משנה (א), חייב למלא אחרי החלטת רשות החינוך המקומית". כפי שניתן לראות, על פי לשון התקנה, הפעלת הסמכות אינה מסוייגת להעברה שנעשית בתוך אזור הרישום בלבד. גם לפי התכלית החקיקתית, אין יסוד לקרוא את ההסמכה הרחבה באופן מצמצם שיביא לכך שבמקרה בו בית ספר באזור רישום פלוני אינו יכול לקלוט עוד תלמידים, הרשות נטולת כל כלים להתמודדות עם המצב, גם אם ישנם בתי ספר אחרים, מחוץ לאזור הרישום, אשר מתאימים ויש ביכולתם לקלוט תלמידים נוספים. קשה לקבל את טענת העותרים כי תקנה 23 עוסקת אך בהפעלת שיקול הדעת של הרשות לויסות התלמידים בין בתי הספר השונים המצויים בתחום איזור הרישום שכן נושא אחרון זה מוסדר, כאמור, בתקנה 7(ב)(9). למעלה מן הצורך אוסיף כי אף אם אניח לצורך הדיון - לטובת העותרים ומבלי להכריע בכך - כי ההסדר החקיקתי שבתקנה 23, אינו חל על העברה למוסד חינוך מחוץ לאזור הרישום, אמצא כי בעניין זה קיים חֶסֶר (לאקונה), שיש להשלימו על ידי היקש, וכי יש להחיל את ההסדר שבתקנה 23, לרבות ההפנייה לשיקולים המנויים בתקנה 7(ב)(9), גם על מצב הדברים שלפנינו. [ראו ע"א 3622/96 חכם נ' קופת חולים "מכבי", פ"ד נב(2) 638, 647-648 (1998) (דברי הנשיא ברק) וכן רע"א 10879/02 באולינג כפר סבא בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, כפר-סבא (לא פורסם, , 6.12.06) - דברי השופטת נאור]. מסקנתי הינה, אפוא, כי נוכח עודף התלמידים עליו עמדנו, היתה הרשות מוסמכת להורות על שיבוצם של תלמידים שהם תושבי השכונה הן בבית ספר "בן צבי" (בהתאם לאזור הרישום), הן בבית ספר "שקד" (מחוץ לאזור הרישום). בשלב זה, שומה עלינו לבחון, אפוא, את הפעלת שיקול דעתה של הרשות.   ביקורת על הפעלת שיקול הדעת 9. העותרים טוענים כי החלטתה של העירייה נגועה בפגיעה בשוויון וכי הינה בלתי סבירה. נעמוד להלן על דרך הילוכה של הרשות. כפי שכבר הובהר, אמות המידה בהן הרשות צריכה להתחשב בבואה לקבוע שיבוץ תלמיד לבית ספר במקרה של "עודף תלמידים", מעוגנות בתקנה 7(ב)(9) לתקנות, ואלו הן: "(א) בקשות קודמות של תלמידים הגרים באזור האמור והלומדים בבית ספר שבאזור אחר; (ב) מקומות שמתפנים במסגרת המכסה שנקבעה לבית-הספר; (ג) אם התלמיד נרשם בתוך ימי הרישום שקבעה רשות החינוך המקומית; (ד) התאריך שבו נרשם התלמיד; (ה) גורמי בריאות, משפחה ושיקולים חינוכיים; (ו) מדיניות חינוכית". במקרה שלפנינו, ביססה הרשות את השיבוץ לבית ספר "בן צבי" על קיומו של רצף חינוכי, קרי טעמים של "מדיניות חינוכית". כפי שכבר הוזכר, לפי עקרון זה לומדים הילדים, כבר בשלב הגן העירוני, בגנים המזינים את בית הספר היסודי אליו הם משוייכים לפי אזורי הרישום. בית הספר מקיים מפגשי רצפים עם גני הילדים המזינים אותו, לרבות ביקורים של ילדי הגן בבית הספר וילדי בית הספר בגן. קיים קשר פדגוגי בין הצוות החינוכי של הגנים לבין הצוות החינוכי של בית הספר. כל תלמיד של בית הספר חונך ילד גן ומסביר לו על בית הספר. נערכו שלושה ביקורים של הגנים בכיתות בית הספר, קויימו מפגשי הדרכה משותפים לצוותי כיתות א' ולגננות, הן בבית הספר הן בגנים; קויים יום פתוח לביקור הורה וילד בבית הספר, ומפגשים נוספים עליהם עומדת העירייה בכתב התגובה מטעמה. העותרים טוענים כי שיקול הרצף החינוכי, לאו שיקול הוא, ומכל מקום ניתן ליצור "רצף חינוכי" חדש עד לתחילת שנת הלימודים הבאה. אין בידי לקבל את שלילתה המוחלטת של מדיניות זו, כפי שהינה מוצגת על ידי העותרים. שיקול "הרצף החינוכי" הינו שיקול ראוי המצוי בגדרה של המדיניות החינוכית הנקוטה על ידי העירייה, עוד קודם למחלוקת נושא העתירה, ולא כתולדה ממנה. 10. כאן המקום לבחון את טענת העותרים המכוונות ל"קבוצת השוויון" אליה מתייחסת העיריה, וכי הופלו לרעה לעומת תושבים אחרים בשכונה. כלל יסוד הוא כי "ההפליה, להבדיל מהבחנה בין פלוני למשנהו, משמעותה מנהג שרירותי של איפה ואיפה, שאין לו הצדקה בשל העדר שוני הגיוני משמעותי בנסיבות בין האחד למשנהו" [בג"צ 678/88 כפר ורדים נ' שר האוצר, פ"ד מג(2), 501, 508 (1989)]. במקרה בו נעשית אבחנה על יסוד טעם ענייני, אין מדובר בהפליה פסולה. כאן גם המקום לעמוד על הדרך בה נבנית קבוצת השוויון במקרה נתון, עליה עומד כב' השופט זמיר בבג"ץ 6051/95,6086/95 רקנט נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נא(3) 289, 347 (1997): "יש ללמוד את התשובה, בעניין זה כמו בכל עניין, מתוך תכלית החוק ומהות העניין, ערכי היסוד של שיטת המשפט והנסיבות המיוחדות של המקרה. על יסוד כל אלה ניתן להחליט אם מאפיין זה או אחר הינו, לגבי עניין מסויים, שיקול ענייני או שיקול זר. החלטה זאת מאפשרת להתוות את הגבולות של קבוצת השוויון". כן ראו: בג"צ 3792/95 תאטרון ארצי לנוער נ' שרת המדע והאמנויות, פ"ד נא(4) 259, 281-284 (1995); בג"ץ 441/97 צנוירט נ' ראש עירית ירושלים, פ"ד נג(2) 798, 807 (1999). מן הכלל אל הפרט: בעניננו, נבנתה קבוצת השוויון על יסוד שיקול ענייני כשר - רצף חינוכי המצוי בגדרה של המדיניות החינוכית בה נוקטות המשיבות - המעוגן בחקיקה המסמיכה. בכך לא נשלמה דרכנו. שכן "יכול וגם אם שיקול ענייני עמד בבסיס יצירתה של קבוצת השוויון, עדיין ייתכן והמשקל שניתן לשיקול זה הינו משקל בלתי-ראוי באופן שיוביל למסקנה כי יצירת קבוצת שוויון על בסיס טעם זה חורגת ממתחם הסבירות" בג"צ 11585/05 התנועה ליהדות מתקדמת נ' המשרד לקליטת עליה (לא פורסם, , 19.5.09 - הנשיאה ד' ביניש). כך למשל, במקרה היפותטי בו ניתן היה לקלוט את כל ילדי השכונה בבית הספר "בן צבי", ורק מטעמי שיקול הרצף החינוכי היתה הרשות המקומית מסרבת לעשות כן, יכולה היתה להשמע טענת העותרים כי החלטה מעין זו, נותנת משקל מופרז לשיקול זה, ומשקל מופחת יתר על המידה לפגיעה הנטענת בהם. כאמור, לא זה המצב לפנינו. כפי שראינו בכל חלופה בה תבחר העיריה, 11 תלמידי כתה א' תושבי השכונה (בצד שמונה תלמידים נוספים שאינם תושבי השכונה ושייכים לאותו אזור רישום) ילמדו בבית הספר "שקד". בנסיבות אלה לא ראיתי להתערב בהחלטת העירייה שמציינת כי ראתה לפעול על פי מדיניותה החינוכית, וכי אין מקום לקביעת הליך של הגרלה שתוצאתו שרירותית. כפי שנפסק לא אחת, בית המשפט לא יראה להתערב בנושא מדיניות החינוך, המופעלת לפי הדין [בג"צ 715/89 שריג נ' שר החינוך, (לא פורסם, , 30.11.93); בג"צ דיקמן; בג"צ 754/88 חשין נ' ד"ר הוכברג, פ"ד מב(4) 285, 288 (1988)]. אוסיף, כי אילו לא היתה לפני העירייה אמת מידה עניינית לשיבוץ התלמידים, והברירה היתה בין שיבוץ שאין בבסיסו קריטריון ענייני לבין שיבוץ המבוסס על השתתפות בהגרלה, היה אכן מקום לשקול העדפת הדרך השנייה, שתשמור על שוויון הסיכויים בין המשתתפים בה [בג"צ 5871/92 מיטראל בע"מ נ' שר התעשייה והמסחר, פ"ד מז(1) 521, 530 (1993)]. כאמור, לא זה המצב שלפנינו. העותרים מפנים, כתמיכה לטענתם, למקרה אחר שנדון בבית משפט זה, שם לא נפסלה חוקיות הגרלה ככלי לשיבוץ תלמידים לחטיבת ביניים [עת"מ (ת"א) 1536/04 תבורי נ' עירית תל-אביב, פ"מ מינהליים, תשס"ג-2003, 721 (2004)]. דא עקא, שבאותו מקרה ההגרלה היתה אמצעי שנבחר על ידי הרשות המקומית, משלא נמצאה אמת מידה עניינית אחרת להבחנה בין הנרשמים. ואכן, הובהר בפסק הדין לאמור: "כפי שכבר הודגש, מסקנתי בדבר חוקיות ההגרלה אינה בגדר אמירה נורמטיבית כללית כי אם פועל יוצא של הנסיבות המיוחדות של המקרה הנדון. ראוי כי סוגיית ההתמודדות עם עודף תלמידים בחטיבות הביניים תוסדר במפורש בדרך חקוקה, בין בזיקה לתוכנית הבחירה המבוקרת ובין בנפרד ממנה" (שם, 759). כפי שראינו, להבדיל מאותו מקרה, בעניננו קיימת אמת מידה חקוקה, בגדרה פעלה העירייה. נראה אפוא כי פעולת העירייה לא נגועה בפגם של הפליה פסולה, ומצויה במתחם הסבירות. השוו: בג"צ 1554/95 עמותת "שוחרי גיל"ת" נ' שר החינוך התרבות פ"ד נ(3) 2, 21-22 (1996). 11. מבין אני ללבם של העותרים, וער אני לקושי עליו הם מצביעים. דא עקא, שההכרעה בעניינם אינה יכולה להעשות במנותק מבחינה כוללת של האינטרס הציבורי ומן האינטרסים של כלל התלמידים. בהנתן מגבלת המקום בבית הספר בן צבי, המביאה לכך שבשנת הלימודים הקרובה, בכל חלופה שתבָחר, יצטרכו 11 תלמידי כתה א' תושבי השכונה (כמו גם שמונה תלמידים נוספים מאזור הרישום) ללמוד בבית ספר שקד; בכך שהשיבוץ לבתי ספר נערך על יסוד שיקולים עניניים ושויוניים המעוגנים בתקנות; ובסמיכותו הגיאוגרפית (532 מ') של בית ספר שקד לבית ספר בן צבי, העומדת בקנה אחד עם הוראת תקנה 7ב(1) לתקנות, לא מצאתי כי על פי אמות המידה לביקורת שיפוטית, הונחה עילה להתערבותי בהחלטה נושא העתירה. 12. בשולי הדברים נציין, כי העותרים לא הניחו תשתית מתאימה לטענתם בדבר שיקולים זרים בהחלטת העירייה, ולטענה בדבר פגיעה בזכות הטעון. לעותרים ניתנה הזדמנות להשמיע טענתם הן בכתב והן בעל פה, והם אף עשו כן הלכה למעשה. 13. סיכומם של דברים: לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת העירייה נושא העתירה. אשר על כן העתירה נדחית בזה. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות. דיני חינוךשיבוץ / רישום לבית ספר / גן ילדיםבית ספר