קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שיהוי בהגשת עתירות מכרזים: העותרת, יתרב חברה לשירות סיעוד ורווחה בע"מ (להלן - העותרת), מבקשת מבית המשפט להורות לועדת המכרזים של המשיב, המוסד לביטוח לאומי (להלן - המשיב), לאפשר לה לתקן טעות שלטענתה נפלה בהצעתה למכרז שפרסם המשיב להקמת מאגר של נותני שירותי סיעוד לטיפול בזקן בביתו לזכאים לגמלת סיעוד (להלן - המכרז). כמו כן מבקשת העותרת להורות לועדת המכרזים של המשיב לבחון מחדש את הצעתה לאחר שתתוקן ולתקן בהתאם את תוצאות המכרז. המכרז נועד להסדיר התקשרויות בהיקף כספי של כ- 2.8 מיליארד ₪ בשנה, שאותם משלם המשיב לנותני השירותים לצורך הענקת שירותי סיעוד לקשישים שנמצאו זכאים לגמלת סיעוד. השלמת הליכי המכרז התאפשרה בעקבות פסק דינו של בית משפט זה (כב' סגנית הנשיא השופטת יהודית צור) בעת"מ 1003/09 איגוד נותני שירותי סיעוד בישראל נ' המוסד לביטוח לאומי, . זאת, לאחר שמזה כעשרים שנה מתנהלות ההתקשרויות שבין המשיב לנותני השירותים ללא מכרז ומספר ניסיונות שנעשו לפרסם מכרז לאספקת השירותים הנ"ל כשלו, דבר שגרם לפגיעה הן בקשישים מקבלי השירותים והן בעובדים המועסקים אצל נותני השירותים. המכרז נבנה כך שבשלב הראשון מצוות המשיב את המציעות שעמדו בתנאי המכרז ל- 314 ועדות מקצועיות הפועלות ברחבי הארץ (לפי תנאי המכרז רשאי כל מציע, במגבלות מסוימות, להגיש הצעה למספר ועדות), ואילו בהמשך צפויים נותני השירותים שיצוותו לועדות להתחרות ביניהם על אספקת השירותים לאותה ועדה או ועדות שאליהן צוותו. למכרז הוגשו 150 הצעות. לאחר בדיקת ההצעות פסלה ועדת המכרזים 49 הצעות בגין פגמים שונים שנפלו בהצעות. בנוסף נפסלו שתי הצעות הואיל ולא עמדו בציון הסף שנקבע במכרז. תוצאות המכרז פורסמו ביום 16.6.09 וועדת המכרזים החליטה לאפשר למציעים להגיש השגות על החלטותיה עד יום 28.6.09. ביום 29.6.09 דנה והחליטה הועדה בהשגות שהוגשו. בעקבות זאת הוגשו לבית משפט זה עתירות רבות, שנדונו והוכרעו באופן דחוף. אשר לעתירה דנן, על פי תנאי המכרז, ההצעות שהוגשו למכרז דורגו בשני מישורים. המישור האחד הוא המישור הארצי. לצורך עמידה בתנאי המכרז נדרש המציע לזכות בניקוד מינימלי, מתוף 1,000 הנקודות האפשריות, במישור זה. המישור השני הוא המישור המקומי, שבמסגרתו ניתן ניקוד נפרד לכל אחד מסניפי המציע. בסעיף 38 למכרז נאמר כי: "לצורך גיבוש רשימת הסניפים במישור המקומי תיתן ועדת המכרזים לכל 'סניף' של המציע ציון (בין 0 ל- 500), אשר יתווסף לציון שקיבל המציע במישור הארצי. הציון המשוקלל (המקומי + הארצי) יהווה את הציון הסופי של הסניף" (סעיף 38 למכרז). בסעיף 39 למכרז נקבע כי הציון במישור המקומי ייגזר ממשך הזמן שבו פועל הסניף הרלוונטי וממספר המטופלים המטופלים בו, ולענייננו, "סניף בסיווג 2 - סניף שבו מטופלים למעלה מ- 50 מטופלים, ופועל למעלה מ- 6 חודשים - תוספת 50 נקודות". עוד נקבע בסעיף האמור כי "נוסף על האמור לעיל סניף של מציע יהיה זכאי לתוספת של עוד 200 נק' אם מתקיימים בו שני התנאים הבאים: הסניף בסיווג 2 לפחות; כתובת הסניף היא בתחום השיפוט של הרשות המקומית שבה נמצאת הועדה, שהמציע מבקש להעניק באמצעותה שירותי סיעוד". יצוין כי משמעותה של ההוראה האחרונה הנ"ל היא שהניקוד שיקבל סניף של מציע יכול שיהיה שונה ביחס לועדות שונות, שכן סניף הממוקם ברשות מקומית מסוימת ומבקש להיות מצוות למספר ועדות, שאחת מהן ממוקמת באותה רשות מקומית, יכול שייזכה לניקוד גבוה יותר לעניין אותה ועדה. לציון המשוקלל (ובכלל זה לציון במישור המקומי) קיימת חשיבות היות ומספר המציעים שניתן, בהתאם לתנאי המכרז, לצוות לכל ועדה, הוא מוגבל, כך שבמקרה שלוועדה מסוימת יוגשו הצעות שמספרן עולה על מספר המקומות הפנויים, יצוותו לאותה ועדה אותם מציעים שזכו לציון המשוקלל הגבוה ביותר. כמו כן, בהתאם להוראות סעיף 37 למכרז "לועדה מקצועית שמספר הזכאים הנמצאים בטיפולה אינו עולה על 100, יצוותו לפחות 10 סניפים של נותני שירותים, ועוד עד 10 סניפים של נותני שירותים, ובלבד שהניקוד הכללי שניתן לסניפים הנוספים הנו 750 נקודות לפחות". העותרת הגישה הצעה למכרז וצוותה למתן שירותים לכ- 90 ועדות מקצועיות של המשיב באמצעות ארבעה סניפים שאותם היא מפעילה. עם זאת, העותרת לא צוותה למתן שירותים למספר ועדות שנכללו בהצעתה למכרז, שלהן ביקשה להעניק שירותים באמצעות סניף הממוקם בגוש חלב, המספק שירותים ל- 52 מטופלים. לאחר שפורסמו תוצאות המכרז (ביום 16.6.09) בדקה העותרת את הצעתה והתברר לה, לדבריה, כי הסיבה שבגינה לא צוותה לועדות הנ"ל היא טעות בהצעתה. לטענת העותרת, למרות שהיא מפעילה את הסניף בגוש חלב מזה למעלה מ- 6 חודשים, היא ציינה בטעות בהצעתה כי היא מפעילה את הסניף פחות מ- 6 חודשים. טעות נטענת זו "עלתה" לעותרת בהפחתה של 50 נקודות לעניין הועדות שלהן ביקשה להעניק שירותים באמצעות הסניף האמור הממוקמות בישובים הסמוכים לגוש חלב, ובהפחתה של 200 נקודות נוספות לעניין הועדה הממוקמת בגוש חלב עצמו (ועדה מס' 23). לטענת העותרת, אלמלא הטעות האמורה, היא הייתה מצוותת לעבודה מול הועדה הממוקמת בגוש חלב ומול ועדות נוספות שאליהן ביקשה להיות מצוותת באמצעות סניפה בגוש חלב. ביום 22.6.09 פנתה העותרת לועדת המכרזים של המשיב וביקשה הבהרה מדוע לא צוותה לועדות הנ"ל וכן לעניין הניקוד שהוענק לה במישור הארצי. מכתב זה לא נענה, בגין טעות משרדית אצל המשיב, וביום 9.7.09 פנתה העותרת פעם נוספת לוועדה, במכתב המפרט את טענותיה. ביום 31.8.09, לאחר שהעותרת שלחה תזכורות נוספת לוועדה, הודיעה מנהלת תחום הסיעוד אצל המשיב לעותרת כי הוחלט לדחות את טענותיה מבלי להביאן לעיון הועדה, וזאת, בין השאר, הואיל והטעות בהצעת העותרת אינה בגדר טעות סופר, ויש לראות בה, כפי שהוגשה, הצעה מחייבת וסופית. העותרת לא השלימה עם ההחלטה האמורה וביום 12.10.09 הגישה את העתירה הנוכחית, שבה היא מבקשת להורות לועדת המכרזים לאפשר לה לתקן את הטעות שנפלה בהצעתה, לבחון מחדש את הצעתה לאחר התיקון ולקבוע את תוצאות המכרז בהתאם להצעה המתוקנת. לטענת העותרת, בנסיבות העניין, אין זה סביר שלא לאפשר לה לעשות כן, שכן כל החלטה אחרת תגרום נזק כבד לה, לעובדיה ולמטופליה. העותרת הוסיפה כי ציוותה לוועדה הממוקמת בגוש חלב לא יפגע במציעים האחרים, שכן לועדה האמורה צוותו רק אחד עשר מציעים, בעוד שתנאי המכרז מאפשרים לצוות לועדה זו עוד תשעה מציעים נוספים (ובלבד שזכו לניקוד של לפחות 750 נקודות לעניין אותה ועדה, דרישה שהעותרת תעמוד בה אם תתוקן הטעות האמורה). עוד טענה העותרת כי ההחלטה לדחות את טענותיה נגועה בחוסר סמכות, שכן מי שקיבלה את ההחלטה היא פקידה מטעם המשיב ולא ועדת המכרזים. המשיב הגיש כתב תשובה לעתירה, שבו טען כי דין העתירה להידחות על הסף בגין שיהוי בהגשתה. לטענתו, העתירה נגועה בשיהוי סטטוטורי. כמו כן, חומרת השיהוי במקרה הנוכחי היא רבה במיוחד נוכח העובדה שמדובר בעתירה בענייני מכרזים, שלמימד הזמן משמעות מיוחדת לגביה. עוד טען המשיב כי מדובר בשיהוי סובייקטיבי, שכן העותרת השתהתה בהגשת העתירה אף שידעה על עתירות אחרות שהוגשו בקשר עם המכרז ונידונו בדחיפות ולא הציגה טעם שיש בו כדי להצדיק את השיהוי האמור. כמו כן, מדובר בשיהוי אובייקטיבי, שכן הגשת עתירה נוספת נגד המכרז, לאחר שחלף זמן כה רב, עלולה להביא לעיכובים נוספים בהליך המכרז. המשיב הוסיף וטען כי דין העתירה להידחות גם לגופה. לטענתו, הטעות הנטענת בהצעת העותרת אינה בגדר טעות סופר, שכן אין מדובר בטעות שעובדת קיומה והאופן שבו יש לתקנה עולים בבירור מעיון בהצעה, אלא בטעות שניתן היה ללמוד עליה רק בעקבות פניית העותרת. נוכח זאת, גם אין מדובר בטעות שניתן לתקנה בדיעבד. זאת, הואיל ועל פי הפסיקה על מציע במכרז להקפיד להגיש את הצעתו ללא טעויות והואיל ואין לאפשר שינוי של ההצעה לאחר המועד האחרון להגשת הצעות למכרז. לטענת המשיב, מתן אישור לכך יפגע בשוויון, שכן לא ניתן לשלול את קיומם של מציעים אחרים שהגישו הצעות מוטעות וכלל לא חשבו לפנות לועדת המכרזים בבקשה לתקנן. כמו כן, הדבר יביא למצב שבו ועדת המכרזים אינה יכולה לדעת האם בדונה בהצעה שהוגשה למכרז, היא דנה בהצעתו הסופית של המציע, ולמצב שבו, אין, למעשה, סוף להליכי המכרז. לבסוף ביקש המשיב לדחות את הטענה בדבר חוסר סמכות שהעלתה העותרת, וזאת, בין השאר, הואיל וההחלטה המקורית לעניין תוצאות המכרז היא החלטה שנתנה ועדת המכרזים בהתאם לסמכותה והואיל והועדה ממילא לא הייתה מוסמכת לשנות החלטה זו בנסיבות האמורות. העותרת הגיבה לתגובת המשיב והתייחסה, בין השאר, לטענת השיהוי. לשיטת העותרת, אין מקום לדחיית העתירה בגין שיהוי בהגשתה, שכן ההחלטה שאותה תוקפת העתירה היא החלטת המשיב שלא לאפשר לה לתקן את הצעתה, ולא החלטתה המקורית של הועדה בדבר תוצאות המכרז. ההחלטה הנתקפת התקבלה ביום 31.8.09 והעתירה הוגשה ביום 12.10.09 - כשבין לבין חלה פגרת סוכות - ולכן העתירה אינה לוקה בשיהוי סטטוטורי. עוד טוענת העותרת כי אם הייתה מגישה עתירה נגד תוצאות המכרז עוד בטרם בחן המשיב את בקשתה לתיקון הטעות ניתן היה לטעון כלפיה כי מדובר בעתירה מוקדמת. לעניין זה מוסיפה העותרת כי משהודה המשיב כי לא השיב לפנייתה בגין טעות משרדית אצלו, הרי שהוא מושתק מלהעלות כלפיה טענה של שיהוי. יתרה מכך, לטענת העותרת, לאחר שפנייתה הראשונה לא נענתה היא שבה ופנתה למשיב בשני מכתבים נוספים, ולכן אין לומר כי התנהלה באופן שאינו סביר או כי השתהתה בהגשת העתירה. לאחר שעיינתי בחומר הרלוונטי ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף בגין שיהוי בהגשתה. על פי תקנה 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן - התקנות) עתירה תוגש "בלא שיהוי, לפי נסיבות העניין, ולא יאוחר מארבעים וחמישה יום מיום שההחלטה פורסמה כדין, או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע לעותר עליה, לפי המוקדם". במקרה הנוכחי החלטת המשיב בדבר תוצאות המכרז התקבלה ופורסמה ביום 16.6.09 ואילו העתירה הוגשה רק ביום 12.10.09, קרי, רק לאחר שחלפו שמונים ושמונה ימים מיום מתן ההחלטה. די בכך כדי להביא לדחיית העתירה (ר' עע"מ 1981/02 קיסר-הנדסה ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל, ). העותרת טענה כי ההחלטה שאותה היא תוקפת בעתירתה היא ההחלטה מיום 31.8.09, שבה נדחתה בקשתה לתקן את הצעתה, ולא ההחלטה מיום 16.6.09, שבה נקבעו תוצאות המכרז. אין לקבל טענה זו. העותרת מבקשת בעתירתה להשיג על תוצאות המכרז, ולכן ההחלטה שאותה היא תוקפת - או שאותה עליה לתקוף - בעתירתה, היא ההחלטה מיום 16.6.09 שבה נקבעו תוצאות המכרז. העובדה כי העותרת פנתה למשיב בבקשה לשנות את תוצאות המכרז והמשיב סירב לכך אין בה כדי לשנות מהאמור לעיל. הטעם לכך הוא שמסקנה אחרת, שלפיה מירוץ המועדים לעניין תקנה 3(ב) יחל רק לאחר שתתקבל החלטה בבקשתו של עותר לשנות החלטה קודמת שנתקבלה בעניינו, יש בה כדי לסכל את מטרת התקנה האמורה בכלל, ובפרט בכל הנוגע לעתירות ענייני מכרזים, שבהן קיימת חשיבות מיוחדת למימד הזמן. אין לקבל גם את טענת העותרת כי נוכח העדר תשובה מטעם המשיב לפניותיה עד יום 31.8.09, אין לייחס לה שיהוי בהגשת העתירה. אכן, מצב שבו הרשות אינה משיבה תוך זמן סביר לאזרח שפנה אליה אינו תקין ואף יש בו כדי להצדיק עיכוב מסוים בהגשת עתירה. ואולם, משהבחינה העותרת כי המשיב אינו מגיב לפנייתה תוך זמן סביר, ובהינתן העובדה כי מדובר בענייני מכרזים שבהם קיימת, כאמור, חשיבות מיוחדת למימד הזמן, היה עליה לפנות לבית משפט זה במהירות הראויה ובטרם חלפו ארבעים וחמישה ימים מיום מתן ההחלטה בדבר תוצאות המכרז. העותרת מצדה, לא רק שלא פעלה באופן האמור לעיל, אלא שגם לאחר שנתקבלה אצלה תשובת המשיב, ביום 31.8.09, היא המתינה עד יום 12.10.09, ורק אז הגישה את עתירתה. זאת, בלא שהציגה הסבר כלשהו, לא כל שכן הסבר סביר, לעיכוב בהגשת העתירה. מעבר לדרוש יצוין כי על פי הפסיקה, נוכח הדחיפות הקיימת בכל הנוגע להליכים בענייני מכרזים, על מתמודד במכרז המבקש לתקוף את החלטת ועדת המכרזים, לפעול במהירות יתרה ולעתור כנגד ההחלטה בסמוך לקבלתה. בהעדר טעמים שיש בהם כדי להצדיק עיכוב בהגשת העתירה, תידחה עתירה שהגשתה עוכבה וזאת אף אם הוגשה בטרם חלפו ארבעים וחמישה ימים מיום מתן החלטת הועדה (ר' עת"מ (י-ם) 388/07 תמם יוסף עבודות צנרת בע"מ נ' מועצה אזורית מטה יהודה והאסמכתות שם). במקרה הנוכחי, כפי שצוין לעיל, העותרת לא הצביעה על טעם כלשהו שיש בו כדי להצדיק עיכוב בהגשת העתירה, וככל שביקשה להשיג על תוצאות המכרז, היה עליה למהר ולפנות לבית משפט זה, למצער, לאחר שנתקבלה תשובת המשיב לפנייתה. כמו כן, עתירה נוספת המוגשת, בשלב זה, בקשר עם המכרז דנן עלולה להביא לעיכוב נוסף בהליך המכרז. ודוק, אמנם מדובר בעתירה המתייחסת לועדה אחת בלבד, שמכסת נותני השירותים שניתן לצוות אליה, לדברי העותרת, לא מולאה. ואולם, לטענה שמעלה העותרת בעתירתה - בדבר טעות בהצעתה - עלולות להיות השלכות רוחב שיעכבו משמעותית את יישום המכרז. בנסיבות האמורות, הרי שגם אם הייתה מתקבלת טענת העותרת שלפיה ההחלטה הנתקפת היא ההחלטה מיום 31.8.09, או טענתה שלפיה לא היה מקום להגשת עתירה בטרם נתקבלה תשובת המשיב לפנייתה, די בתקופה שחלפה מהמועד שבו השיב המשיב לפניית העותרת ועד להגשת העתירה כדי להביא לדחיית העתירה בגין שיהוי בהגשתה. נוכח האמור לעיל, העתירה נדחית על הסף בגין שיהוי בהגשתה. העותרת תישא בהוצאות המשיב בסכום של 10,000 ₪. מכרזשיהוי