קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שיקום קבוצתי לאסיר: העותר בעתירה הנוכחית הלין כנגד החלטת ועדת השיקום שלא לשלבו בשיקום קבוצתי, וכן בטיפול גמילה מהימורים. עוד טוען העותר כנגד החלטת המשיב שלא להיעתר לבקשתו לבטל תנאי הערב המלווה במסגרת חופשותיו. המלצת ועדת השיקום בעניינו נתקבלה ב- 03.09. העותר טוען כי ההחלטה אינה סבירה, לטענתו הוא עומד בתנאי הסף הקבועים בפקודה 04.54.02 וזכאי לשיקום. העותר מפרט על שום מה נימוקי הועדה, כפי שהוא רואה להציגם, אינם יכולים לעמוד לחובתו (לרבות הפרת תנאי חופשה, והפקעת שליש ברישיון), בנדון גם מפרט העותר ביחס לאסירים אחרים שעובדות אלו לא עמדו לחובתם ובהתאמה הוא מופלה לרעה לעומתם. בהקשר להתמכרותו להימורים, הוא טוען כי לא הוצעה לו כל מסגרת טיפולית מתאימה. העותר גם מפרט בהרחבה את הליכי השיקום והטיפול שעבר עד כה. העותר מדגיש את משקלה הסגולי של הזכות לשיקום מההיבט הפרטני והחברתי. לטענתו, סירוב המשיב לשלבו בשיקום, מקורו בהתנכלות נמשכת כלפיו. לעניין שינוי תנאי החופשה, טוען העותר כי המשיב לא דן עניינית בבקשתו לשינוי תנאי החופשה. המשיב בכתב התשובה חוזר ומפנה לנימוקיי ועדת השיקום בעניין העותר. בנוגע לשילוב העותר בטיפול גמילה מהימורים, נטען כי במרכז הגמילה בכלא חרמון, נפתחת קבוצה טיפולית למכורים בהימורים בה יוכל העותר להשתלב. לעניין בקשת העותר לשנות תנאי חופשתו, פורט כי בשל תקלה לא הובאה הבקשה לשינוי תנאי חופשותיו בפני ועדת הקטגוריות במועד, וכי בהתאמה תובא היא לדיון. בכתב התשובה המשלים, עדכן המשיב כי לאחר דיון החליטה ועדת הקטגוריות להקל בתנאי מעצר הבית ולצמצם את שעותיו. לעניין הבקשה להקל בצורך בערבים, נקבע כי העותר יוכל להציע לאישור כל ערב, אם קיים קושי רפואי לערב זה או אחר, ברם הוחלט שלא להסיר את תנאי הערב המלווה. בדיון שנתקיים ב- 17.06.09 הרחיב ופרט העותר כי תנאי הערב המלווה מכביד עליו ועל משפחתו ביותר בזיקה למצב הרפואי של בני משפחתו. לעניין הליך הגמילה מאלכוהול, טען העותר כי גם אם הוא זקוק להליך כזה, אין בכך כדי להצדיק עיכוב או מניעה להשתלבותו בשיקום, כאשר עד היום גם לא הוצע לו הליך גמילה מתאים. לטענתו בקשתו לעבור לכלא חרמון לצרכי שיקום, סורבה, בהיותו נשא HIV כאשר שב"ס מסרב לקבל חולים כמוהו לחרמון. במהלך הדיון ובהקשר לסוגיית הגמילה הודיע העותר כי הוא נכון לבטל עתירתו בכל הנוגע למעבר לשיקום ובלבד שיועבר בלוח זמנים סביר לטיפול גמילה מהימורים בכלא חרמון (העותר הטיל ספק רב בעניין כאמור, בהיותו נשא HIV וכן לאור זאת שהקבוצה הקרובה צפויה להיפתח עוד שנה). במסגרת ההחלטה שניתנה בישיבת 17.06.09 הוחלט בתואם להסכמת הצדדים כי ככל שהעותר ישולב בטיפול גמילה מהימורים המתנהל במרכז גמילה חרמון, תתייתר העתירה בסוגיית השיקום. במידה ולא ישולב העותר בגמילה כאמור תינתן החלטה בסוגיית השיקום על בסיס טיעוני הצדדים. לעניין ביטול תנאי הערב המלווה, הוסכם כי ככל שישלים העותר תיעוד רפואי ואחר באשר למצב בני משפחתו הרלוונטיים, ואשר ילמד כי הם אינם יכולים לשמש לו כערבים, תשקול ועדת הקטגוריות בשנית את בקשתו. בהקשר זה וכפוף להמצאת התיעוד מצד העותר, הורתי כי ועדת הקטגוריות תתכנס בעניינו עד לא יאוחר מ- 10.07.09. בהמשך לדיון הגיש העותר הודעות בנדון מטעמו, לפיהן הוא הועבר אכן לכלא חרמון, ברם המשיבים מבקשים לשלבו במחלקת גמילה מסמים, ולא מהימורים, בה גם ידרש לחשוף בפניי חברי המחלקה את דבר מחלתו, סיטואציה בה לא יוכל לעמוד. על כך, עתר העותר להחזירו לכלא צלמון ולדון בבקשתו לעניין השיקום. בהודעה משלימה טען העותר, כי הוזהר על ידי קצין המודיעין של כלא חרמון ומדריך המחלקה האישפוזית בחרמון, דווקא להימנע מלחשוף את דבר מחלתו, והאמור לגישת העותר מבסס את טענתו כי התנהלות המשיב מגמתית. כן טען העותר כי ועדת הקטגוריות לא התכנסה בעניין תנאי חופשותיו כאמור, זאת למרות שהשלים תיעוד רפואית (אותו צירף לפנייתו הנ"ל). המשיב לאחר עיכובים השלים הבהרות בכל הנוגע להעברת העותר למרכז הגמילה בחרמון. בהודעה מוקדמת שמסר המשיב, נמסר כי העותר לא מסר תיעוד לעניין מצב הערבים לצורך כינוס ועדת הקטגוריות (בהמשך צרף העותר הודעה מיום 14.07.09, ופרט בה כי הוא המציא התיעוד באמצעות מפקד האגף). לאחר שבחנתי את מכלול הנתונים הנוגעים להחלטות המשיב בסוגיית הליך השיקום, נחה דעתי כי דין העתירה להידחות; להקדים כי היה אולי ראוי אף לדחות העתירה ביחס לסוגיה זו על הסף, זאת משהועבר העותר להליך גמילה בכלא חרמון בתואם להסכמות ולהחלטה שפורטו לעיל, אולם העותר בחר שלא להשתלב בהליך זה. מכל מקום, לא מצאתי בסיס לטענות העותר, כי המשיב פועל כנגדו, גם בסוגיית המעבר להליך הגמילה, באופן מגמתי ובכוונה לפגוע בו. בכל הנוגע לסוגיית המעבר לכלא חרמון לצרכי גמילה, בתואם להחלטה מ- 01.07.09, מצאתי לאמץ את הנתונים, ההשתלשלות וההבהרות כפי שהוצגו על ידי ראש התחום הרלוונטי בשב"ס (גב' שדה), כאשר אין כל בסיס שלא ליתן אמון מלא בנתונים הנ"ל, לרבות בזיקה לחזקת התקינות העומדת למשיב; כפי שפורט, העותר התקבל בבית סוהר חרמון לצורך גמילה מהימורים. אמנם הובהר כי אין בבית הסוהר מחלקה טיפולית ייחודית לגמילה מהימורים, כאשר המענה ניתן לאוכלוסיות המכורים, כמכלול, כשהניסיון המקצועי מלמד כי ההתמכרות כמחלה הינה בעלת מכנה משותף למטופלים במחלקה, וכי ניתן לשלב הטיפול בין התמכרויות שונות בהצלחה. העותר העלה ספקות באשר ליכולתו לעלות את נושא מחלתו בפני הקבוצה. המלצות גורמי הטיפול כי יש לחשוף את המחלה, אמנם הוצגה, אולם לא נקבע כי זהו תנאי לטיפול, בניגוד לנטען (מכל מקום השיקולים בעניין מקצועיים ואין מקום להתערב בהם). על פי הנטען, הנתונים המפורטים, כמכלול, הוצגו מבעוד מועד בפניי העותר (למעט טעות באשר למשך תקופת הטיפול שתוקנה בהבהרה שנמסרה לעותר) והעותר התרצה, ונאות להתחיל טיפול על בסיסם, בכלא חרמון. ברם וכאמור, עם העברתו לכלא חרמון, ביקש העותר שלא להשתלב בטיפול, הואיל וסבר כי לא יוכל לעמוד בדרישות המסגרת, וביקש לחזור לבית סוהר צלמון, ובקשתו האמורה נענתה. המפורט לעיל מלמד כי המשיב עמד בהצהרותיו לעניין שילוב העותר בטיפול גמילה מהימורים, בניגוד לטענות והצהרות העותר בישיבת 01.07.09, כי עסקינן בהצהרות מהשפה ולחוץ, כחלק ממגמתיות המשיב. האמור גם די בו להצדיק את דחיית העתירה בסוגיית השיקום, על הסף. על כל פנים וגם ולגופה של החלטת ועדת השיקום שלא לשלב העותר בהליך שיקום קבוצתי, לא מצאתי בסיס להתערבות שיפוטית; החלטת המשיב בעניין נסמכת על המלצות גורם שיקומי מקצועי, כאשר גבולות הביקורת השיפוטית בעניין מצומצמות ביותר. ההנחה לפיה עומד העותר בתנאי הסף לשילוב בשיקום, אין בה להעלות או להוריד לענייננו. הועדה לא התעלמה ממכלול הליכי הטיפול והשיקום שעבר העותר. בדיון דווחו גורמי הטיפול בכלא כי האסיר מצוי בתהליך ראשוני של מודעות לבעיותיו, אך ברובד עמוק יותר קשה להבחין בתובנה והפנמה מצידו להשלכות של התנהגותו, וכי לא ניתן להצביע על שינוי ממשי שחל בעותר ובדפוסי חשיבתו, עד כה. העותר טרם מיצה את התהליך הטיפולי, וטרם השיג חלק ממטרותיו. התרשמות הועדה הייתה אז וכיום כי לעותר בעיה משמעותית בהתמכרות להימורים, מתקשה לעמוד בגבולות שאינם נוקשים, כאשר בעבר גם לא עמד בתנאי שחרור מוקדם. בהתאמה העותר זקוק לטיפול מעמיק בתחום ההתמכרות. בהתאם החלטת הועדה להעדיף תחילה המשך תהליך טיפולי שיהיה בו לסייע לעותר ברכישת כלים יעילים וחיוביים להתמודדות עם נסיבות חייו ובחירותיו עד כה, טרם פניה להליך השיקומי הינה החלטה סבירה. יצוין כי לעותר יתרת מאסר מספקת על מנת לשוב ולדון מחדש בעניין שילובו בשיקום, זאת במידה ויעמיק בתהליך הטיפולי, יגלה התקדמות משמעותית במטרות הטיפול וישיג את השינויים הדרושים. כאמור הליך הטיפול שהוצע לעותר הוא במרכז הגמילה בב"ס חרמון, אולם העותר בחר טרם להחל בטיפול זה. מכלול המפורט מלמד כי הועדה בחנה את עניין העותר ע"פ מכלול הזויות והנתונים הרלוונטיים, ואין כל חוסר סבירות בהחלטתה. בהתאמה החלטת המשיב לאמץ את המלצות ועדת השיקום, הינה החלטה סבירה ואין מקום להתערב בה. על כן, מורה על דחיית העתירה לעניין החלטת ועדת השיקום.בית סוהר / כלאאסירים