קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא של''צ (שירות לתועלת הציבור) לעברייני תנועה: הבעיה בקליפת אגוז - שרות המבחן איננו יכול לעמוד במשימה של של"ץ לעברייני תנועה 1. הבעיה בפנינו פשוטה היא. בית המשפט איננו יכול להטיל עונש חוקי ולגיטימי המופיע בחוק כאמצעי ענישה. זאת משום ששירות המבחן הממונה על ביצוע העונש איננו יכול לעמוד בלוח זמנים סביר. התוצאה היא שבית המשפט איננו מטיל עונש זה. האם המצב תקין ומה לכן על בית המשפט לעשות? 2. זוהי דוגמא לתופעה שאין לקבל בה בית המשפט איננו מבצע את מלאכתו משיקולים מנהלתיים שאינם קשורים אליו כלל. כיצד היה הציבור מגיב לו בתי המשפט לא היו שולחים אנשים מסוכנים לבתי הסוהר משום שאין אמצעי טכני (למשל רכבים) להעבירם לבתי הסוהר? חוששני שהמצב הקיים הוא כזה. 3. וכדי להסביר את החלטתנו, נסביר בתחילה את מהות עונש השל"ץ, מדוע לא ניתן להשתמש בו בתעבורה, ומה קרה בענייננו. שירות לתועלת הציבור כעונש עדיף 4. בעולם כולו ובישראל בפרט מתחזקת לאחרונה הדעה הסוברת כי הענישה הכואבת שמטרתה הרתעתית איננה תמיד התשובה המתאימה לכל התנהגות שהוגדרה כעבירה על החוק. זאת משום שהענישה הפלילית יקרה היא מאוד לציבור (כלכלית) ויתרונותיה מוטלים בספק רב על ידי רבים. 5. אשר לכן גוברת הדעה מן הראוי להטיל על הנאשמים חובה לשלם את חובם באמצעות שירות לתועלת הציבור (להלן: "של"צ"). יש היגיון רב בכך. נאשמים מוענשים על נזק שגרמו לחברה. במקרים רבים (כגון במאסר) מוטלת עלות הענישה על החברה כך שנמצא הציבור לוקה פעמיים. לא די שהעבריין גרם את הנזק, אלא שצריכה המדינה לשאת בהוצאות הענישה? למה צריך הציבור לשאת בהוצאות המאסר שבהם עליו להאכיל, להשקות, ולטפל בעבריין על חשבון האנשים ההגונים? 6. מבחינה זו, שירות לתועלת הציבור מהווה עונש הולם. אין ספק שמדובר בענישה משום שעל הנידון להקדיש על חשבונו ועל חשבון זמנו החופשי מספר שעות לא מבוטל. מאידך גיסא, יוצא הציבור נשכר מענישה זו. הנידון תורם ממרצו ומכוחו לטובת החברה ללא שום תמורה ועל ידי כך מפצה את הציבור לפחות על חלק ממה שגרם לו. 7. מעבר לכך, עונש זה מהווה עונש חינוכי לנאשם ומפגיש אותו עם אוכלוסייה נזקקת שפעמים רבות לא ידע על קיומה. הניסיון גם מראה כי סוג זה של עונש נתפס על ידי הנידון בצורה אוהדת יותר וגורם לעוינות מופחתת בינו לממסד. 8. מבחינות מסוימות הרי עונש של שירות לתועלת הציבור (של"צ) הוא העונש המתאים לעברייני התעבורה. אלו הם המתאימים ביותר לדרך זו של ענישה. רובם של עברייני התעבורה הם אנשים מן היישוב, בעלי פרנסה ומשפחות, שמצאו עצמם על ספסל הנאשמים בשל עבירות תנועה שייתכן והן חמורות, אך אינן מעידות על האופי העברייני של מבצעיהן. יתירה מזו, רובם הם בעלי הידע, היכולת, והריסון העצמי הדרוש לשם ביצוע שירות לתועלת הציבור. 9. המחוקק נתן דעתו לכך וההסדר המקובל של שירות לתועלת הציבור על פי סימן ד1 חל כמובן גם על עבירות תנועה. יתירה מכך, לגבי עבירות תנועה ישנו סעיף מיוחד (62ב' לפקודת התעבורה) המבקש כי צו השירות יהיה ככל האפשר בבית חולים שבו מאושפזים פצועי תאונות דרכים. 10. אשר לכן העונש הוא לא רק מתאים וצודק אלא גם בעל אפקט חינוכי. מי שעבר עבירה, יתכבד ויעזור לנזקקים וישנן פנים רבות לעזרה זו. הוא יכול לעזור בבתי חולים, בתי אבות, בתי ספר, מרכזים קהילתיים, בתי תמחוי, ובמקומות רבים אחרים. 11. היתרון בעונש השל"ץ הוא בכך שהעונש עוזר לחברה כולה ומאפשר לנהג להמשיך לנהוג ולפרנס את משפחתו. עיקר השימוש בעונש זה הוא בעבירות ללא קורבן (כגון מהירות מופרזת) ותאונות דרכים קלות יחסית, אך ניתן גם לעשות בו שימוש למגוון רב של עבירות. 12. בידי מותב זה נמצאים מאות תסקירים מסכמים של עונשי של"ץ שניתנו במהלך השנים. מאלו עולה בבירור כי הנענשים ביצעו ועזרו רבות למוסדות בהם הועסקו. במקרים רבים הם המשיכו להתנדב זמן רב אחרי סיום המחויבות הרשמית. מדוע אם כן לא נעשה שימוש בעונש זה? והטענות המקובלות על 'תקציב' שלא ניתן לקבלן 13. לו היה הדבר בידי שופטי התעבורה, היה נעשה בו שימוש רב הרבה יותר, אך מבחינה טכנית הדבר איננו אפשרי. זוהי לא רק דעתי האישית, אלא גם דעתם של עמיתי שופטי התעבורה. הבעיה היא שכל בקשה לתוכנית של"ץ ואפילו ללא תסקיר מפורט לוקחת כששה חודשים ויותר כשלעיתים רבות מתבקשת דחייה. המשפטים מתארכים פלאים, האפקטיביות של הענישה מתעמעמת, ועוד. 14. בקצרה, הסרבול הרב והדחיות הלא מעטות אינם מאפשרים לעשות שימוש בכלי ענישה זה. בפועל לכן, השימוש בשל"ץ לצערנו הוא שולי שבשולי. 15. לטענתם של קציני המבחן, הבעיה היא עודף המקרים המונחים על כתפי קציני/ות המבחן שמספרם מועט יחסית. צריך לזכור שקציני המבחן מטפלים במגוון רב של נושאים כולל תסקירי מעצר (תסקירים לאנשים במעצר), תסקירים על עבירות חמורות, ביצוע צווי מבחן ועוד ועוד. ממילא 'עברייני התעבורה' שהם ברובם הגדול אנשים נורמטיביים ושומרי חוק נמצאים בתחתית רשימת העדיפויות והתוצאה ברורה. 16. כפי שציינתי כבר למעלה, מדובר בטענה שלא ניתן לקבלה. איך היינו מגיבים אם בתי המשפט לא היו שולחים אנשים למאסר בנימוק שאין תקציב להסעתם לבתי הכלא? איך היינו מגיבים אם קנסות לא היו ניתנים משום שאין אפשרות לרישומם? וכן הלאה. הטענות התקציביות ואפשרויות הפיתרון 17. אין חולק על כך שמצבם של קציני/ות המבחן בישראל הוא בכי רע. מספרם נמוך, תקציבם עלוב, ואין להם כל תומך. תסקירי מעצר לוקחים לעיתים חודשים ואנשים יושבים במעצר עד כלות; השימוש במבחן ככלי טיפול כמעט ואיננו קיים; השיקום נפגע קשות; ועוד כיוצא בזה. ברור כמובן שהנפגעים העיקריים הם בראש ובראשונה הנאשמים, העצורים, והאסירים. אולם לעניינו חשובה הפגיעה החמורה באפשרות של הטלת עונש של שירות לתועלת הציבור (של"ץ). 18. הטיעון התקציבי איננו מספק. עובדה היא שדרך הסנגוריה הציבורית ניתן כיום לכל נאשם הצפוי למאסר ייצוג משפטי. מה שלא היה קיים קודם לכן. במה נגרע חלקם של קציני מבחן מעורכי הדין? מדוע בכך יכול הציבור לעמוד? ברור כי הקופה הציבורית היא מוגבלת והשמיכה קצרה מלהתכסות. אולם כפי שהוחלט על ייצוגם של נאשמים על ידי הסניגוריה הציבורית, כך גם מן הראוי לדאוג לקציני המבחן. 19. גם אם קיים הטיעון הכלכלי, הוא לא רלוונטי לעונש של"ץ. בניגוד לאמצעי ענישה אחרים, הרי תוכניות של"ץ גורמות להגדלת הרווחה החברתית ולא להפחתתה. העונשים המקובלים (ובעיקר פסילת רישיון) גורמים להוצאתם של נאשמים ממעגל העבודה ובסופו של דבר נופלת הדאגה להם ולמשפחותיהם על הציבור בכללותו. לעומת זאת שירות לתועלת הציבור מספק צרכים שהיה על הציבור לשאת בהם. כל הוצאה תקציבית אם יש כזו על הפעלת השירות לתועלת הציבור, מוחזרת לציבור פי כמה וכמה על ידי שעות ההתנדבות לתועלת הציבור. 20. מעבר לכל אלו, הרי 'עברייני התנועה' אינם אנשים מסוכנים בדרך כלל. לא ברור כלל כי דווקא קציני מבחן הם אלו הצריכים לדאוג לשירות לתועלת הציבור. בעבירות פליליות רגילות יש צורך בקצין המבחן משום שלא ברור אם הנאשם מתאים כלל לשל”צ (לעיתים למשל ישנה בעיה של סמים). בעבירות תעבורה כאשר מדובר בנאשם בעל מקצוע ורישיון נהיגה, אין בכך בהכרח צורך. אם ישנה בעיה תקציבית, ייתכן ומן הראוי לשקול להוציא את התפקיד מידי שירות המבחן ולהעבירו לגוף אחר או לגוף התנדבותי שיוכל לעמוד במשימה. ייתכן מאוד שלא שירות המבחן על עובדיו המומחים הוא זה שצריך לטפל בהם אלא גוף מנהלי, ובהליך פשוט יותר. 21. אולם המצב הנוכחי ראוי לו שלא יימשך ואי אפשר לו להימשך, והמקרה שלפנינו כדוגמא אחת מיני רבות. הנסיבות במקרה שלפנינו - בתאריך 16/3/2009 נשלח הנאשם לשירות המבחן, ושרות המבחן באשקלון התבקש ליתן תוכנית של"ץ בת 150 שעות. בבקשה נאמר במפורש כי אין צורך בתסקיר ודי לבית המשפט בתוכנית. היות ומצוקת שירות המבחן ידועה לבית המשפט, הרי במקרה שלפנינו ניתנו לשירות המבחן כתשעה חודשים לטיפול בכך, והתאריך שנקבע הוא 14.12.2009 - כיום בתאריך 10.8.0, לאחר חמישה חודשים, ביקש שירות המבחן בקשת דחייה בנימוק שעקב העומס לא יעלה בידו להגיש תסקיר, אלא אולי בסוף ינואר. 22. אציין כי התיק שלפני איננו יוצא דופן וזוהי לצערי הנורמה ולא היוצא דופן. בכל מקרה, אין בידי לקבל את בקשת הדחייה. לשרות המבחן נאמר במפורש כי אין צורך בתסקיר אלא בתכנית של"ץ בלבד. בזאת ניתן לעמוד תוך תשעה חדשים. 23. במידה ושירות המבחן באשקלון לא יוכל לעמוד בכך, הרי על נציג שרות המבחן להתייצב ביום הדיון והופעתו חובה. עלי לציין כי במידה ואין שירות המבחן יכול לעמוד בשל"ץ לעברייני תעבורה, אזי אולי ומן הראוי כי שירות המבחן יודיע על כך וינסה להעביר את האחריות לגופים אחרים. סוף דבר 24. אשר לכן, המועד הקבוע נשאר 14.12.2000 שעה 12:30 ועל שירות המבחן להמציא תכנית של"ץ עד אז, אציין שוב כי אין צורך בתסקיר. אציין שוב כי בסופו של חשבון אין מדובר בהוצאה מהקופה הציבורית אלא דווקא בהוספת רווחה לציבור משפט פלילימשפט תעבורהעבירת תנועהשירות לתועלת הציבור (של"צ)