קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה ייצוגית בנושא גביית יתר על גרירה: זוהי בקשה לאישור תביעה ייצוגית, אשר עניינה העברת 33% מהתשלום (83 ₪) המשולם לגורר בגין גרירת הרכב החונה שלא כדין, לידי המשיבה. עובדות 1. ביום 1.8.00 חנה רכבו של המבקש על המדרכה בשדרות ישראל רוקח בתל אביב-יפו. מאחר והחניה היתה אסורה לפי חוק עזר לתל אביב (שמירת הסדר והנקיון), התש"ם-1980, נגרר הרכב ממקום חנייתו, וכן נרשמה לו הודעת קנס שמספרה 80239569, בסך 360 ש"ח. הגרירה בוצעה באמצעות משיבה 1, חברת אתרים ירוקים בע"מ (להלן: "הגורר"). 2. בערבו של אותו יום, הוחזר רכבו של המבקש לידיו, לאחר ששילם לידי הגורר סכום של 250 ₪ (להלן: "התשלום לגורר"). 3. מבירור שערך המבקש עלה, כי מתוך הסכום שגבה הגורר (סך של 250 ₪), מעביר הגורר למשיבה 2 (להלן: "העירייה" או "המשיבה"), סך של 83 ₪, המהווים 33% מהתשלום לגורר. זאת, בנוסף לקנס שמטילה העירייה על בעל הרכב שנגרר בגין חניה בניגוד לחוק. 4. ביום 13.2.01 הגיש המבקש תביעה ובקשה לאשרה כייצוגית (ת.א 1259/01, בש"א 4846/01), , אשר עניינן חוקיות גביית הסכום של 83 ₪, המועבר לעירייה מתוך התשלום לגורר. הבקשה לאישור התביעה כייצוגית הוגשה מכוח תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. 5. ביום 27.8.01 ניתנה החלטה בבש"א הנ"ל (כב' השופטת ד. פלפל), המאשרת את הבקשה לאישור התביעה כייצוגית. 6. המשיבה ביקשה רשות לערער על ההחלטה לאשר את התובענה כתובענה ייצוגית. ביום 21.3.2002, קבעה ערכאת הערעור כי הבקשה תידון כערעור על פי רשות, וכי המשיב שם רשאי להגיש ערעור שכנגד. 7. בהתאם להחלטה האמורה הוגשו ערעור וערעור שכנגד, ושני הערעורים נקבעו לדיון, אך הדיון בהם נדחה עד לאחר מתן פסק הדין ברע"א 3126/00 מדינת ישראל נ' א.ש.ת ניהול פרוייקטים וכח אדם בע"מ ואח', פ"ד נז(3) 220. 8. בין לבין, ובעקבות פסקי הדין ברע"א 3126/00 הנ"ל ובדנ"א 5161/03 א.ש.ת ניהול פרוייקטים וכח אדם בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד ס(2) 196, הגיעו המבקש והמשיבה להסדר לפיו החלטת האישור תבוטל, אולם אם יפנה המבקש, לאחר קבלת החוק בעניין תובענות ייצוגיות, אל בית המשפט המוסמך לאשר את התובענה כתובענה ייצוגית, לא תטען כלפיו טענת התיישנות. ביום 25.12.2005 קיבל ההסדר האמור תוקף של החלטה (רע"א 9916/01 וערעור שכנגד). 9. ביום 5.2.07, לאחר שנכנס לתוקפו חוק תובענות ייצוגית, תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"), הגיש המבקש תובענה מנהלית חדשה לבית משפט זה, באותו העניין, וכן בקשה לאשר את התובענה כייצוגית (להלן: "הבקשה"). התובענה (ת.מ 112/07) והבקשה (בש"א 30247/07) הן נשוא החלטה זו. 10. ביום 20.5.08 נמחקה משיבה 1 מהתובענה, בהסכמת המבקש (ר' עמ' 9 לפרוטוקול מיום זה). דיון 11. לטענת המבקש, "עמלת" הגרירה אותה גובה הגורר עבור העירייה ומעביר לעירייה, נגבית שלא כחוק, מאחר ואין כל בסיס חוקי לגבייתה ולהעברתה לעירייה. לפיכך, עותר המבקש לסעד הצהרתי לפיו "עמלת" הגרירה ו/או שכר התיווך ו/או כל הגדרה אחרת לסכום זה, נגבתה ו/או נגבית שלא כדין ויש להשיבה. 12. על פי עקרון חוקיות המינהל לעירייה סמכויות המוקנות לה בדין, ובדין בלבד, וגביית תשלום ע"י העירייה יכולה להיעשות אך ורק מכוח סמכות מפורשת. ר' סעיף 1(א) לחוק יסוד: משק המדינה לפיו "מסים, מילוות חובה ותשלומי חובה אחרים לא יוטלו, ושיעוריהם לא ישונו, אלא בחוק או על פיו; הוא הדין לגבי אגרות". 13. את סמכויותיה להטלת אגרות, היטלים ותשלומי חובה אחרים, שואבת העירייה מפקודת העיריות [נוסח חדש]. בפקודת העיריות [נוסח חדש] נקבע, בסעיפים 250-251, כדלקמן: "250. מועצה רשאית להתקין חוקי עזר כדי לאפשר לעיריה ביצוע הדברים שהיא נדרשת או מוסמכת לעשותם על פי הפקודה או כל דין אחר או לעזור לה בביצועם, או כדי לדרוש מבעל נכס או מחזיקו לבצע באותו נכס עבודה הנחוצה למטרה האמורה. 251. בחוקי עזר רשאית המועצה לקבוע הוראות בדבר - (1) תשלום אגרות, היטלים או דמי השתתפות על ידי כל אדם, זולת העיריה גופה, בקשר לדברים האמורים בסעיף 250...". סעיף 77(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] קובע כי "מועצה של עיריה או של מועצה מקומית רשאית, בהסכמת שר הפנים ושר התחבורה, להתקין חוקי עזר בדבר - ... (4) חיוב בעל הרכב הרשום ברישיון הרכב לשלם אגרות או תשלומים בעד הרחקת הרכב, גרירתו, החסנתו או שחרורו מנעילתו" (ההדגשה אינה במקור - ש.ג). 14. מכוח הסעיפים הנ"ל הותקן סעיף 6ב(ג) לחוק עזר לתל-אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו), התשמ"ד-1983, הקובע כי "בעד הרחקת רכב והחסנתו או שחרורו מנעילתו, ישולמו אגרה, או תשלום לגורר מורשה, כמפורט בתוספת השנייה" (ההדגשה אינה במקור - ש.ג). בתוספת השנייה לחוק העזר נקבע כי "בנוסף לאגרות כאמור" ישלם בעל הרכב הנגרר לגורר המורשה הוצאות הגרירה והאחסנה. עוד מצוין בתוספת השנייה כי אגרת שחרור נעילה או גרירה בהתאם לסעיף 6ב(ג) לחוק העזר תהא, משעה 6:00-16:00, 54 ₪, ומשעה 16:00 עד 6:00 למחרת, 82 ₪. 15. לטענת המבקש, התשלום לגורר הוא חילופי לאגרה בעד גרירת הרכב, וזאת לפי לשונו הברורה והמפורשת של חוק העזר לפיה "בעד הרחקת רכב והחסנתו או שחרורו מנעילתו, ישולמו אגרה, או תשלום לגורר מורשה, כמפורט בתוספת השנייה" (ההדגשה אינה במקור - ש.ג). לטענת המשיבה, היא מוסמכת לגבות אגרה בנוסף לתשלום הוצאות הגרירה המשולמות לגורר, וזאת על פי התוספת השנייה הקובעת כי לפיה הוצאות אלה ישולמו "בנוסף לאגרות כאמור". אף שהיא מוסמכת לעשות כן, טוענת המשיבה, היא אינה גובה אגרה בנוסף לתשלום לגורר, ועברייני החנייה נדרשים לשלם אך ורק את התשלום לגורר. לטענתה, נוהגה זה מתיישב עם הוראת סעיף 77(א)(4) לפקודת התעבורה וחוק העזר לפיהם האגרה והתשלום לגורר הינם חלופיים זה לזה. כך או כך, ממילא העירייה טוענת כי היא אינה גובה אגרה, וכי עבריין החניה נדרש לשלם אך ורק את התשלום לגורר. 16. מהחיקוקים עולה כי גביית התשלום לגורר נעשית מכוח הדין, ועל כך אין חולק. אלא שהצדדים חלוקים באשר לסמכותה של העירייה לגבות מתוך התשלום לגורר את הסכום המועבר אליה. לטענת המשיבה, הגורר גובה תשלום על פי החוק, והתשלום מהווה את העלויות הכרוכות בגרירה, הן עלויות המשיבה והן עלויות הגורר, כמפורט בתחשיב אשר צורף כנספח ב' לכתב התשובה. לטענתה, המבקש מנסה ליצור הבחנה מלאכותית בין המרכיבים של עלויות הגרירה, בין עלויות הגורר לבין עלויות המשיבה, כדי ליהנות מפטור בלתי מוצדק מתשלום חלק מעלויות הגרירה. דין טענות המשיבה להידחות. באמצעות התשלום לגורר, אשר חלק ממנו מועבר אל המשיבה, גובה המשיבה תשלום אשר אינו מעוגן בחוק ואשר אין לה סמכות לגבותו. טענת המשיבה, לפיה היא אינה גובה כל תשלום או אגרה וכי והתשלום הנגבה הוא התשלום לגורר בלבד אשר מעוגן בדין, אינה יכולה להתקבל, כאשר מתוך התשלום לגורר מועבר למשיבה סכום כסף. התשלום לגורר מיועד לגורר, והשימוש אשר נעשה בו ע"י המשיבה, כאשר חלק מסכום זה מועבר לידיה, אינו על פי הדין. 17. המשיבה טוענת כי הסכום המועבר לידיה הוא החזר של הוצאותיה בלבד, בגין פעולת הגרירה. גם טענה זו אינה יכולה להועיל למשיבה שכן מדובר בפעולת הגבייה הנעשית על ידה, בהעדר סמכות שבדין. אין בפקודה ו/או בתקנות הוראות לגבי תשלום הוצאות העירייה, והמשיבה לא הצביעה על חיקוק או סמכות אחרת, המאפשרים לה לגבות, בין בעצמה ובין באמצעות אחר, את החזר ההוצאות הנטענות על ידה. 18. אף שדי באמור לעיל כדי לקבל את טענות המבקש, מצאתי להתייחס בתמצית גם לטענת המשיבה לפיה הסכום המועבר אליה מבטא את הוצאותיה לעניין הגרירה. בעניין זה לא הוכיחה המשיבה כנדרש כי הסכום המועבר אליה כ"עמלת" גרירה, אכן מבטא את הוצאותיה בגין פעולת הגרירה. יתירה מכך. עיון במוצג ת/1 (מכרז מס' 50/99) מלמד כי המשיבה קבעה מראש את הסכום הכולל שעל הגורר לגבות, והמציע נדרש להעביר הצעה בדבר הסכום אשר יועבר מתוך סכום זה למשיבה, אשר לא יפחת מהסך של 83 ₪ (סעיפים 1.10 ו-10.1 למכרז). על פי סעיף 17 למכרז, 50% ממשקל ההחלטה בבחירת הקבלן הזוכה, יינתן למציע אשר יציע את הסכום הגבוה ביותר שיועבר למשיבה. מעצם הגדרת הסכום אשר יועבר למשיבה מתוך התשלום לגורר כסכום "בר הצעה" ו-"תחרות" בין המציעים, ניתן לקבוע כי אין בסכום זה רק כדי להחזיר את הוצאות המשיבה. 19. לאור האמור לעיל, לא הוכיחה המשיבה כי הסכום אשר הועבר אליה מתוך התשלום לגורר, מבטא את הוצאותיה בלבד. 20. לטענת המשיבה, גם אם היא פעלה שלא כדין, יש להחיל על פעולתה את הלכת הבטלות היחסית, לפיה גם אם נפל פגם בהחלטה המנהלית, הסעד הראוי אינו בהכרח בטלות והשבה, אלא ייקבע לפי שיקול דעתו של בית המשפט. לטענתה בענייננו, גם אם נפל פגם בהליכי הגבייה נשוא התובענה, הרי שהסעד הראוי בגינו אינו ביטול הגבייה והשבתה. עוד טוענת המשיבה, כי היא הסתמכה על גביית הוצאותיה בגין מערך הגרירה וכללה את הכספים בתקציביה. לטענתה, השבת הכספים תיפגע בתקציבה ותגרום לפגיעה בציבור בכללותו, וזאת בגין עלויות פעולותיהם של עברייני חניה. מוסיפה המשיבה וטוענת, כי "חוש הצדק הבסיסי מוביל למסקנה כי על ציבור העבריינים, אשר זלזל בחוקים ובתקנות ומבקש עתה להתעשר על חשבון הציבור בכללותו, לשאת בכלל ההוצאות הנובעות מעצם התנהגותו העבריינית, ובכללן - ההוצאות הנובעות מהצורך בתיקון המיידי של הנזק, המטרד וההפרעה הנגרמים מעצם מעשה העבירה". הטענה לפיה השבת הכספים תפגע בתקציבה של המשיבה, ותשית את עלויות המשיבה בביצוע הגרירה על כלל הציבור, היא טענה כללית. אין חולק כלל כי כל השבת כספים ע"י רשות תיפגע בתקציבה של הרשות. יחד עם זאת, כדי לנסות ולהצליח בטענה זו, היה על המשיבה להוכיח טענה זו באופן מפורט, ולבססה בנתונים באשר למידת הפגיעה והנזק אשר ייגרמו לתקציבה, וכיצד אלו יבואו לידי ביטוי. כמו כן, את הגרעון אשר נטען כי ייגרם לתקציב המשיבה יש לבחון ביחס לכלל התקציב וכלל הכנסות המשיבה. המשיבה לא הציגה נתונים אלה, לא הראתה את מידת הפגיעה בתקציב ביחס לנתונים אלה, ולפיכך אין לקבל את טענתה הכללית כנימוק לבקשתה שלא להשיב את הכספים. 21. יתירה מכך. כאמור, כל השבת כספים המוטלת על רשות מקומית תפגע בתקציבה ובתושביה. אילו הטענה לפגיעה בתקציב ובתושבים היתה מתקבלת באופן אוטומטי כ"הגנה" נגד השבה, כי אז תסוכל הרתעת הרשויות מגביית כספים שלא כדין, ביודען כי טענה כללית לפגיעה בתקציבן תהווה "מחסום" כנגד תביעות השבה שכאלה. משום כך, אין מקום לפטור את הרשות מחובת ההשבה, אלא מקום בו הוכחו גובה הנזק ועוצמת הפגיעה ברשות ובתושביה, אשר מצדיקים השבה חלקית או אי השבה מוחלטת. 22. גביית התשלום נשוא התובענה ע"י המשיבה נעשה בהעדר סמכות שבדין ולפיכך הינו בטל. בהעדר נימוק ממשי, מפורט ומוכח אשר בגינו אין להשיב את הכספים, הרי שהסעד הראוי וההולם הוא השבת הכספים אשר נגבו שלא כדין. 23. מהאמור לעיל עולה כי עומדת למבקש עילת תביעה אישית, להשבת כספי הגרירה בסך 83 ש"ח, אשר נגבו ע"י הגורר והועברו למשיבה. 24. סעיף 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות קובע כי ניתן להגיש כתובענה ייצוגית "תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין כמס, אגרה או תשלום חובה אחר". לטענת המשיבה, הסכום המועבר לידה אינו בגדר "מס, אגרה או תשלום חובה אחר", אלא מדובר בתשלום הוצאות שהוציאה המשיבה בגין הגרירה, המהוות חלק מהתשלום עבור הגרירה המשולם לידי הגורר. לא מצאתי לקבל טענה זו. גם אם הסכום המועבר למשיבה הוא "תשלום הוצאות", כטענתה, אין בכך כדי לשלול את היותו של התשלום "תשלום חובה", אשר נכפה על המשלם ומהווה תנאי לשחרור רכבו. כמו כן, גם העובדה לפיה המבקש הגדיר את התשלום כ" 'עמלת גרירה' ו/או שכר תיווך ו/או כל הגדרה אחרת", אינה שוללת את היותו של התשלום "תשלום חובה", כנדרש בחוק התובענות הייצוגיות, לצורך הקמת עילת תביעה ייצוגית. אשר על כן, העילה נשוא התביעה דנן כלולה ברשימת העילות אשר בגינן ניתן להגיש תובענה ייצוגית. 25. לטענת המשיבה, המבקש אינו עונה על תנאי היסוד הדרוש לאישורה של תובענה ייצוגית, לפיו התובענה הוגשה בתום לב. לטענתה, חוסר תום ליבו של המבקש בא לידי ביטוי ב"רצונו להימנע מתשלום הסכום שנדרש... בהתעלמותו של המבקש מהנסיבות בהן נגרר רכבו ובהעלמתו אותן, באופן שיש בו כדי יצירת מראית עין של פגיעה נטולת בסיס בזכויות יסוד של המבקש, ובניסיונו להתחמק מנשיאה במלוא תוצאות עבריינותו, לרבות - נשיא במלוא העלויות של פעולת הגרירה, ולהטיל חלק נכבד מהן על הציבור" (סעיף 59 לסיכומים). גם טענה זו לא מצאתי לקבל. נסיבות גרירת רכבו של המבקש הן ברורות מנוסח התביעה ומהבקשה לאשרה כייצוגית. כך, מצוין בבקשה כי חלק ממערך הגבייה נשוא התביעה הוא הטלת קנס ע"ס 360 ₪ בגין חניה במקום אסור, בנוסף לתשלום עבור הגרירה המושלם לגורר, בסך של 250 ₪ (ר' סעיף 1.8 לבקשה). גם דרישתו של המבקש כי יושבו לידיו ולידי הקבוצה סכומים אשר נגבו שלא כדין, אינה שוללת את תום ליבו. העובדה לפיה חנה המבקש שלא כדין אינה מהווה נימוק של חוסר תום לב בגינו יש לדחות את התובענה, בבואו לדרוש השבת כספים שנגבו שלא כדין. אשר על כן, לא מצאתי כי המבקש חסר תום לב באופן אשר בגינו יש לדחות את הבקשה לאישור התביעה כייצוגית. 26. התביעה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט, כנדרש לצורך אישורה כתביעה ייצוגית, ויש גם סיכוי סביר כי אלו תוכרענה לטובת הקבוצה. השאלה המשותפת היא האם "עמלת" הגרירה הנגבית ע"י הגורר ומועברת למשיבה נגבית כחוק. ההבחנות אותן מציינת המשיבה, לפיהן מדובר במועדי עבירות שונים ומספר פעולות גרירה בעטיין בוצעו התשלומים, וכן האפשרות כי הנהג אשר שילם את התשלום לגורר אינו בעל הרכב, אינן שוללות את העובדה כי השאלה המהותית בדבר חוקיות הגבייה משותפת לכלל הקבוצה. 27. לטענת המבקש, התביעה הייצוגית היא היעילה להכרעה במחלוקת נשוא התביעה, שכן הנפגע הבודד לא יפנה לבית המשפט להשבת הסכום אשר נגבה שלא כדין, נוכח סכום התביעה הקטן בסך 83 ₪ וההוצאות הכרוכות בהגשתה. מנגד טוענת המשיבה, כי אף שאין להקל ראש בתועלת שתיגרם לחברי הקבוצה להם יושב סכום של 83 ₪, יש לשקול את הנזק האדיר שייגרם למשיבה ותושביה, בשל הגרעון התקציבי הענק שייגרם בתקציבה. המשיבה מפנה בהקשר זה לסעיף 8(ב) לחוק תובענות ייצוגיות לפיו אם שוכנע בית המשפט כי עצם ניהול ההליך כתובענה ייצוגית, אשר הוגשה כנגד רשות מקומית ודומיה, "צפוי לגרום נזק חמור לציבור הנזקק לשירותיו של הנתבע או לציבור בכללותו לעומת התועלת הצפויה מניהולו בדרך זו לחברי הקבוצה ולציבור, ולא ניתן למנוע את הנזק בדרך של אישור בשינויים כאמור בסעיף 13, רשאי בית המשפט להתחשב בכך בבואו להחליט אם לאשר תובענה ייצוגית". לטענת המשיבה, "לפגיעה שתגרם בתקציבה של המשיבה אם תחויב להשיב את הכספים שגבתה בגין הוצאות שהיא נושאת בהן בפועל יש להוסיף את הפגיעה שתיגרם במקרה זה לציבור בכללותו, ולתושבי תל אביב-יפו בפרט, שהרי אם תוכר התובענה כייצוגית עלול הדבר להכביד באופן ניכר על קופת המשיבה, וזאת בסכומים החורגים משמעותית ממסגרת התקציב הרגילה. ברי, כי לצורך גיוס כספים אלה יהיה על המשיבה לאתר מקורות מימון, אשר יוכלו ויבואו מכיסיהם של התושבים וכל הנזקקים לשירותיה של המשיבה" (סעיף 64 לסיכומים). בנסיבות אלה, טוענת המשיבה, אין הצדקה לחייב את המשיבה לפגוע בתושביה כדי להיטיב כלכלית עם קבוצת אנשים שעברה על החוק ופגעה באיכות החיים בעיר. כפי שפורט לעיל, המשיבה לא פרטה את מידת הפגיעה בתקציבה ובכלל תושבי העיר. כך, לא הוכיחה המשיבה גם כי "צפוי לגרום נזק חמור לציבור הנזקק לשירותיו של הנתבע או לציבור בכללותו", כאמור בסעיף 8(ב) לעיל. לפיכך, מצאתי לדחות את טיעוני המשיבה בעניין זה, ואני מקבלת את טענת המבקש לפיה בירור התובענה כייצוגית תהא הדרך היעילה להכרעה במחלוקות נשוא התובענה. 28. לטענת המשיבה, הקבוצה נשוא בקשת האישור הינה מוגדרת, ידועה וניתנת לאיתור, באמצעות רישומי המשיבה. לפיכך, אין לאשר את התובענה כייצוגית, כך לטענת המשיבה. גם דין טענה זו להידחות. מנתוני המשיבה עולה כי בכל שנה נגררים כ- 95,000 רכבים (ר' נספח ב' לתגובה לבקשה). מדובר בקבוצה גדולה של מעוניינים, אשר קיים קושי ניכר לאתרם ולצרפם כתובעים. העובדה כי קיימת אפשרות תאורטית לאתר את המעוניינים, אינה שוללת את התאמת התביעה והקבוצה להידון כתביעה ייצוגית, מה גם כי קיים ספק רב אם ניתן לאתר בנקל את כל המעוניינים. אשר על כן, לאור מאפייני הקבוצה, אשר הינה קבוצה גדולה ללא זיקה בין חבריה, ולאור העובדה שאיתור הקבוצה אינו פשוט, יש מקום לאשר את התביעה הייצוגית לגבי הקבוצה נשוא בקשת האישור. 29. אשר על כן ולסיכום - דין הבקשה לאישור התביעה כייצוגית להתקבל ואני מאשרת את התובענה המנהלית כתובענה ייצוגית. 30. א. הקבוצה אשר בשמה תנוהל התובענה תכלול את כל בעלי הרכב אשר רכבם נגרר, מאז שנת 2001 ועד היום, מהם גבתה המשיבה, באמצעות התשלום לגורר, סכום כסף. אין בהגדרת הקבוצה כדי להשליך על שאלת ההתיישנות וכן על תחולת הוראת סעיף 21 לחוק תובענות ייצוגיות, אשר אליהם לא התייחסו הצדדים. התובע המייצג ובא כוחו הם כאמור בכותרת ההחלטה. עילת התביעה היא בחיובם של חברי הקבוצה, שלא כדין, בסכום אשר הועבר למשיבה מתוך התשלום לגורר. הסעד הנתבע הוא השבת הסכום אשר הועבר למשיבה מתוך התשלום לגורר. 31. ב"כ המבקש יגיש נוסח הודעה מוצע לפרסום ההחלטה, תוך 15 יום, עם העתק לב"כ המשיבה, אשר רשאי להגיב להצעה תוך 15 ימים נוספים. גביית יתרגרירת רכבתביעה ייצוגית