תקצוב מוסדות חינוך מוכר שאינו רשמי

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תקצוב מוסדות חינוך מוכר שאינו רשמי: עתירה מנהלית בה מבוקש להורות למשיבה, מדינת ישראל - משרד החינוך, להביא להעברת התקצוב שנטען כי מגיע לעותרת בגין הילדים (30 במספר) שלמדו בשנת הלימודים 2006-2007 בגן הילדים, שהעותרת מפעילה ביפיע. א. רקע: 1. העותרת היא עמותה המנהלת גן ילדים ביפיע (להלן: "העותרת" או "העמותה"), המיועד לגילאי 3-4 שנים, מדובר בגן ילדים מוכר שאינו רשמי, כהגדרתו בחוק לימוד חובה, תש"ט-1949. 2. המשיבה היא מדינת ישראל - משרד החינוך (להלן: "המשיבה" או "המשרד"). 3. הבקשה הראשונה של העותרת לקבלת רישיון להפעלת גן ילדים הוגשה ביום 2.4.06, בקשה זו נותבה לגורמים בהתאם לחוק פיקוח על בתי ספר, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק הפיקוח"). 4. ביום 26.4.06 התקבלה עמדת הועדה המקומית לתכנון ולבניה המתנגדת למתן הרישיון מהטעם שאין לגן היתר בנייה ושימוש לגן ילדים. 5. ביום 18.7.06 הודיעה לעמותה הגב' אילנה כהן, מרכזת רישוי גני ילדים באגף מוכר שאינו רשמי במשיבה, כי המשרד אינו מאשר את הפעלת הגן לשנה"ל תשס"ז, זאת לנוכח חוות הדעת השלילית של הוועדה המקומית לתכנון ולבניה. 6. למרות האמור, העותרת פתחה את הגן. 7. ביום 7.9.06, עם תחילת שנה"ל תשס"ז, התקבלה חוו"ד של המפקח לבריאות הסביבה, ולפיה נמצאו בגן הילדים ליקויים הנוגדים את התקנות, העמותה התבקשה לפעול לתיקון הליקויים לפי סדר עדיפויות ולא יאוחר מיום 6.10.06. 8. חוו"ד פדגוגית ראשונה לגן ניתנה ביום 30.9.06. בחוות הדעת ציינה המפקחת הפדגוגית, כי הגן עונה על דרישות משרד החינוך והמליצה על מתן הרישיון בתנאי שיותקן ארגז חול בחצר הגן. מנהל מחוז הצפון, לעומת זאת, לא המליץ על פתיחת הגן. 9. ביום 26.12.06 ניתן לראשונה אישור לשכת הבריאות לכך שהיא מסירה את התנגדותה ממתן הרישיון. 10. ביום 13.1.07 פנתה העמותה למשרד בבקשה לאשר העסקתה של גננת חדשה בגן במקום הגננת הקודמת, בעקבות כך נותבה הבקשה מחדש לקבלת חוו"ד פדגוגית עדכנית. 11. ביום 26.2.07 פנתה העמותה למשרד החינוך וצירפה לראשונה היתר בנייה לגן. עם זאת, במועד זה טרם ניתן לגן אישור שימוש חורג לגן ילדים כנדרש. 12. לאחר שהדרישה לקבל חוו"ד פדגוגית עדכנית, לא נענתה על-ידי מחוז הצפון, ניתן רישיון מותנה לגן הילדים לשנה"ל תשס"ז ביום 11.7.07. הרישיון ניתן בתחולה מיום 1.9.06 עד סוף שנה"ל תשס"ז. הרישיון הותנה בתיקון הליקויים והפערים שהתגלו בגן בהיבט הבטיחותי, בקבלת היתר שימוש חורג ובכפוף לדרישות הפיקוח הפדגוגי. 13. ביום 23.3.08 הגישה העותרת ערר אל ועדת הערר לפי חוק הפיקוח, ובמסגרתו ביקשה לחייב את המשיבה להעביר תקציב עבור שנה"ל תשס"ז. 14. ביום 28.7.08 התקיים דיון בפני ועדת הערר ובסופו נקבע, כי הוועדה מבקשת מב"כ משרד החינוך לערוך בדיקה בדבר הסיבות שהביאו לחוסר תקצוב בשנת 2006 ולהודיע לוועדה מה היו הסיבות, אך לגופו של עניין, אין הוועדה רשאית לדון בערר ולכן הערר נמחק. 15. ביום 6.8.08 פנתה העותרת, באמצעות ב"כ, אל המשיבה וביקשה לקבל תקציב עבור שנה"ל תשס"ז. בתגובה לפניית העותרת, השיבה המשיבה כי לא תתקצב את העותרת עבור פעילותה בשנה"ל תשס"ז, מהטעם של אי-הגשת נוהל התקצוב. ב. טענות העותרת: 16. בראשית שנת 2006, הגישה העותרת בקשה לקבלת רישיון לקיים גן ילדים ולהפעילו לקראת שנת הלימודים תשס"ז. העותרת הגישה בקשה מסודרת בהקשר זה וצירפה לה את כל האישורים הדרושים לצורך הפעלת הגן. כך גם הגישה העותרת בקשה לקבלת תקציב בגין הפעלת מוסד חינוך בשנת הלימודים תשס"ז. 17. ביום 1.9.06 החלה העותרת בהפעלת הגן, והחל מאותו מועד, שערי הגן נפתחו בפני ילדים רבים שהוריהם בחרו לרשום אותם בגן העותרת. 18. העותרת קיבלה רישיון לקיים גן ילדים בתחולה רטרואקטיבית מתחילת שנת הלימודים תשס"ז, מיום 1.9.06, אך המשיבה סירבה להעביר לעותרת תקציבים בגין פעילות הגן בשנת הלימודים תשס"ז. 19. העותרת פנתה למשיבה מספר רב של פעמים כדי לקבל את המגיע לה, אך פניותיה נדחו בזו אחר זו. 20. החלטת המשיבה שלא לתקצב את העותרת עבור פעילותה בשנת הלימודים תשס"ז בטענה שנוהל התקצוב לא הוגש, היא החלטה שגויה הנוגדת את הדין. 21. החלטת המשיבה היא החלטה מפלה שנבעה ממניעים פסולים. מדובר באפליה לרעה לעומת עמותות אחרות שהפעילו גני ילדים בשנת הלימודים תשס"ז וקיבלו תקציב עבור פעילותן. 22. לאור האמור, יש להורות למשיבה להעביר את התקציב המגיע לעותרת בגין הפעלת גן הילדים בשנת הלימודים 2006-2007 ולחייבה בהוצאות העותרת לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק. ג. טענות המשיבה: 23. יש לדחות את העתירה מחמת השיהוי הניכר שבהגשתה. העותרת יודעת על החלטת המשיבה שלא לתקצב את הגן אותו היא מפעילה, כבר מזה כשנתיים, ולכל המאוחר בדיון שהתקיים ביום 28.7.08 בפני ועדת הערר לפי חוק הפיקוח, הוברר לה כי ועדת הערר אינה מוסמכת לדון בנושא התקצוב וכי היה עליה להגיש עתירה כנגד ההחלטה לבימ"ש לעניינים מנהליים. רק כיום, בחלוף כשנה מהדיון בועדת הערר, ראתה העותרת להגיש עתירה זו. 24. מדובר בשיהוי סטטוטורי, מעין "התיישנות", בגינו יש לדחות את העתירה. מדובר אף בשיהוי סובייקטיבי, השיהוי בו הוגשה העתירה פוגע ביכולתו של משרד החינוך לבדוק כיום את נכונות הפרטים הנוגעים לילדים שלמדו בגן בשנה"ל תשס"ז, והעתירה לתקצוב בשיהוי של שנים פוגעת בתקינות המנהלית גם בהיבט תקציב משרד החינוך ותקציב המדינה בכלל. בהתאם לפסיקה, כאשר מדובר בשיהוי כה כבד, אובייקטיבי וסובייקטיבי, אשר לא נתבקשה ולא ניתנה לו כל ארכה על-ידי ביהמ"ש, יש לדחות העתירה על הסף. 25. הסמכות המקומית לדון בעתירה נתונה לבימ"ש לעניינים מנהליים בירושלים, זאת בהתאם לתקנה 2(א) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, באשר החלטת משרד החינוך, העומדת בבסיס העתירה, התקבלה בחשבות משרד החינוך בירושלים ולא במחוז צפון. גם מטעם זה, יש למחוק את העתירה או להורות על העברתה לירושלים. 26. חוק הפיקוח מטיל על משרד החינוך את החובה לוודא כי תובטח למוסד החינוכי, אותו רוצה העותרת להקים, רמה נאותה של תוכניות לימודים וכו', וכן דורש ממשרד החינוך לפקח גם על הבסיס הכספי של ביה"ס או גן הילדים. מכאן, על משרד החינוך לוודא, לפני מתן רישיון לגן הילדים, כי הבעלות המפעילה היא איתנה כלכלית ומסוגלת לקיים את עצמה. 27. נוהל התקצוב מאפשר לחשבות משרד החינוך להעריך את יכולתו של המוסד החינוכי לעמוד בדרישות השונות שנועדו להבטיח את רמתו הפדגוגית ורמת השירותים הניתנים לתלמידיו. 28. משרד החינוך דורש גם ממוסדות חינוך אשר טרם קיבלו את רישיון ההפעלה, להגיש את נוהל התקצוב לגבי שנת הלימודים הבאה יחד עם ניהול ההליכים לקבלת הרישיון. 29. בקשת תקצוב המוגשת על-ידי הבעלות, על מוסד החינוך ביחס לגן ילדים אשר עדיין אינו קיים, מותנית בכך שגן הילדים אכן יקבל רישיון הפעלה. 30. הליך הגשת בקשת התקציב אינו הליך פרוצדוראלי או טכני. החובה להגיש את בקשת התקציב, היא זו המאפשרת למשרד החינוך לקיים את המוטל עליו לפי חוק. 31. המסמכים המוגשים בבקשת התקצוב מועברים למשרדי רואי חשבון פרטיים אשר בודקים את הנתונים עבור משרד החינוך. בבדיקות אלה עולים לעיתים ממצאים שיש בהם כדי להביא להקטנת התקציב, אי-העברתו כלל, ובמקרים מסוימים אף למנוע מתן רישיון לביה"ס ואף לשלול אותו אם הוא קיים. 32. בהתאם לחוק הפיקוח, על המבקש לפתוח מוסד חינוכי בו מתחנכים למעלה מעשרה תלמידים, לפנות בבקשה מתאימה לרישוי המוסד החינוכי במועד ולקבל את רישיון משרד החינוך לפתיחתו טרם הפעלתו. פתיחת גן ילדים ללא רישיון מהווה עבירה פלילית בהתאם לחוק זה. 33. הרשות המקומית אינה רשאית לרשום ילד, במועדי הרישום לגני ילדים, לגן שאינו מחזיק ברישיון כדין. 34. הרישיון ניתן לעמותה לפנים משורת הדין שכן בהליך הבקשה לרישיון נפלו פגמים בגינם ניתן היה לסרב לבקשה. הגן נפתח ללא רישיון כדין בתחילת שנה"ל תשס"ז, למרות הודעת אגף מוכר שאינו רשמי במשרד החינוך על התנגדותו לפתיחת המוסד. בהמשך, חוו"ד לשכת הבריאות שהינה הכרחית לקבלת רישיון, התקבלה רק באמצע שנת הלימודים וכך גם היתר הבניה ואישור הוועדה המקומית. בנוסף, באמצע שנת הלימודים ביקשה העמותה להחליף גננת, דבר שחייב ניתוב הבקשה בשנית לצורך קבלת חוו"ד פדגוגית. 35. לנוכח העובדה שלא היה רישיון לגן במועד רישום הילדים באותה שנה ברשויות המקומיות (חודשים ינואר ופברואר 2006), לא יכלה הרשות המקומית לרשום את הילדים במועד ההרשמה. העותרת לא פנתה לרשום את הילדים גם לאחר שהגישה בקשתה למתן רישיון ולכן הילדים לא נקלטו במערכת האוטומציה. 36. בהתאם לתקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), תשי"ד-1953 ולפי נוהל תקצוב של חשבות המשרד, היה על הבעלות להגיש את נוהל התקצוב, שהוא חלק בלתי נפרד מנוהל הרישוי, לא יאוחר מחודש יוני 2006 לגבי שנת הלימודים תשס"ז, שנפתחה בחודש ספטמבר 2006. הבעלות לא ביצעה את הנדרש ממנה. 37. בהתאם לסעיף 11 לחוק חינוך ממלכתי, תשי"ג-1953, השר רשאי, אך אינו חייב לתקצב מוסד חינוך מוכר שאינו רשמי, מדובר בסמכות שבשיקול דעת, והעותרת מצדה לא עמדה בנהלים שקבע השר. 38. לאור האמור, יש לדחות העתירה על הסף מחמת שיהוי וחוסר סמכות מקומית, ולחילופין להעבירה לביהמ"ש בעל הסמכות המקומית. כן יש לדחות גם את העתירה לגופה משום שההחלטה בעניין אי-תקצוב הגן בשל אי-עמידת העותרת במועדים הקבועים בנוהל התקצוב, היא סבירה ועניינית וניתנה על-פי דין, ומשכך אין כל עילה להתערב בה. ד. דיון: 1. לאחר שחזרתי ובחנתי את הטענות במשנה זהירות כאן, אין מנוס כדי קביעה כי דין העתירה לדחייה וכמפורט להלן. בחינת השתלשלות העניינים עד למועד הגשת עתירת העותרת מעלה, כי עניין לנו בשיהוי ניכר, מבלי שניתן נימוק ענייני לקיומו של שיהוי זה. העותרת, עמותת אלעלאא, טוענת כנגד החלטת המשיבה שלא להעביר לה תקציב עבור שנה"ל תשס"ז, לטענתה, פעלה למען קבלת התקציב אך העלתה חרס בידה. כפי העובדות המוצגות בגוף העתירה, ביום 28.07.08 התקיים דיון בפני יו"ר ועדת הערר לפי חוק הפיקוח על בתי ספר, התשכ"ח- 1969, השופט בדימוס דן ארבל, אשר החליט כי אין בסמכות הועדה לדון בערר. מציינת העותרת כי לאחר מכן, ביום 06.08.08 פנתה באמצעות ב"כ אל המשיבה וביקשה לקבל תקציב עבור שנה"ל תשס"ז, פנייה אשר נענתה בשלילה (כאשר לא צורפו לגוף העתירה המסמכים המעידים על פנייה זו ועל התגובה לה). העתירה עצמה הוגשה ביום 18.06.09. מכאן, אף בהתאם לאמור בעתירה גופה, הרי שכבר ביום 28.07.08, נודע לעותרת החלטת המשיבה שלא לתקצב את הגן אותו היא מפעילה, למרות זאת, העתירה הוגשה רק ביום 18.06.09, כלומר, בחלוף כמעט שנה. תקנה 3 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א- 2000 (להלן: "תקנות סדרי הדין"), מתייחסת למועד הגשת עתירה, בקובעה: "3. (א) עתירה תוגש במועד שנקבע לכך בדין. (ב) לא נקבע מועד כאמור, תוגש העתירה בלא שיהוי, לפי נסיבות הענין, ולא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין, או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע לעותר עליה, לפי המוקדם. (ג) בית המשפט רשאי להאריך מועד שנקבע להגשת עתירה כאמור בתקנות משנה (א) ו-(ב), לאחר שנתן למשיב הזדמנות להגיב לבקשת ההארכה, אם ראה הצדקה לכך". תקנה 4 לתקנות סדרי הדין מוסיפה וקובעת אשר לשיהוי בהגשת עתירה, כי: "4. בית המשפט רשאי לדחות עתירה אם ראה כי בנסיבות הענין היה שיהוי בהגשתה, אף אם הוגשה בתוך המועד של ארבעים וחמישה ימים כאמור בתקנה 3(ב) או הוארך המועד להגשתה לפי תקנה 3(ג)". כאן, עסקינן בשיהוי רב ומשמעותי ביותר ללא כל יסוד. אם לא די בכך, העותר אף לא טרח לנמק השיהוי, בדבר וחצי דבר. לשיהוי, יסודות המושתתים כעיקר על שיהוי סובייקטיבי, שיהוי אובייקטיבי ומעבר לכך, בחינת מדד הפגיעה באינטרס הציבורי. כאן, בניגוד למשל לאמור בבג"ץ 1262/06 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' סיעת ש"ס , בו התקבלה עתירה למרות שיהוי, מחמת הסיכון לפגיעה בטוהר הבחירות ובתקינות הליך הבחירות, מימד לו השלכת רוחב כלל ארצית ברורה ובת משמעות, לא השכיל העותר להתייחס כלל למחדלו הזועק. למועדים אכן חשיבות ככאלה ולא בכדי. כאן יפים דברי כב' השופט חשין: "לנושא המועדים נודעת חשיבות ממעלה ראשונה לענין הגשתן של עתירות מנהליות. ימינו אלה אינם עוד כבימים שבעבר. בעבר היו נושאי משפט מנהלי באים לדיון ולהכרעה לפני הבג"ץ, ובכפיפות להוראות חוק ספציפיות לא שלטה במועד עתירות לבג"ץ אלא מַלְכַת השיהוי בלבד. הגשת עתירה לאחר עבור חודשים מיום היווצר העילה - לעיתים חודשים לא מעטים - לא עצרה בעד עותרים אלא אם שינו משיבים את מצבם לרעה; וגם כך לא תמיד צלחה טענת שיהוי. עידן זה חלף עבר ככל שהמדובר הוא בנושאי משפט מנהלי המצוי גם בסמכותו של בית המשפט המחוזי בשיבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. משהותקנו תקנות סדרי הדין, ומשנקבע מועד ספציפי ומיוחד להגשתה של עתירה לבית משפט, זו הדרך בה שומה עלינו ללכת ואלה מועדים הוטל עלינו לכבדם. אכן, רשאי הוא בית - משפט להאריך את התקופה להגשתה של עתירה, ואולם - כלשונה של תקנה 3(ג) לתקנות סידרי הדין - כך יעשה בית - משפט "אם ראה הצדקה לכך" " (עע"מ 1981/02 קיסר - הנדסה בע"מ נ' מדינת ישראל ואח', ). אף אם ככלל, אין הדעת נוחה מדחייה על הסף עקב שיהוי ובוודאי כאשר מעורבים גופים ציבורים, כאן, במאזן המידתי, הראוי והנכון כאשר מחד בפנינו שיהוי רב ביותר וקיצוני אשר כלל לא נומק ומאידך, "נעילת דלתות" בפני העותר, הכף נוטה לטובת דחיית העתירה. 2. לשיהוי הרב ביותר בנסיבות כאן שדי היה בו לכשלעצמו לדחות העתירה, מצטרף הטעם של העדר סמכות מקומית. בעניין זה צודקת המשיבה, הסמכות המקומית אינה נתונה לבימ"ש זה. הסמכות המקומית לבירור העתירה שעניינה החלטת משרד החינוך בנוגע לתקצוב עמותות חינוכיות הינה לביהמ"ש לעניינים מנהליים בירושלים, שכן כל פניותיה של העותרת נדונו במשרדי המשיבה בירושלים, שם גם ניתנה ההחלטה נשוא עתירה זו (לעניין זה ראה עת"מ (חי') 3395/06 עמותת אל סונדוס נ' מדינת ישראל- משרד החינוך והתרבות, (, 27.12.06). 3. אף לגופו של עניין, יכול למעלה מן הדרוש, דין העתירה לדחייה. נושא תקצוב בתי הספר והגנים שאינם רשמיים, נתון לסמכותו, לפיקוחו ולשיקולו של משרד החינוך. יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בבג"צ 8437/99 רשת גני חב"ד בארץ הקודש נ' שר החינוך, פ"ד נד(3) 69, עמ' 85: "שלא כמוסדות-החינוך הרשמיים הם מוסדות-החינוך המוכרים הלא רשמיים, שאלה האחרונים אינם זכאים מכוח החוק למימון החזקתם בידי המדינה או בידי רשויות ציבור אחרות. בה-בעת, כפי שראינו, נותן החוק סמכות בידי שר החינוך - בסעיף 11 סיפה לחוק חינוך ממלכתי - לקבוע בתקנות הוראות לתמיכת המדינה בתקציביהם של מוסדות-חינוך מוכרים לא רשמיים "אם השר יחליט על התמיכה ובמידה שיחליט". .. השאלה אם מוסד-חינוך מוכר יזכה בתמיכה - ואם יזכה: באיזה שיעור יזכה - נתונה לשיקול דעתו של השר, והשר יחליט בשאלת התמיכה לאחר שיבחן את בקשת התמיכה לגופה... למותר לומר כי שיקול דעתו של השר כפוף לכללי המשפט המינהלי הרגילים, בהם כללי הסבירות והשייכות לעניין, היעדר שרירות, היעדר שיקולים זרים וכו'. ואולם בכפוף לכללים אלה, שר החינוך הוא המחליט בנושא מימונם של בתי-ספר מוכרים לא רשמיים". (ההדגשות מכאן ולהלן שלי, י.כ.). למוסד חינוכי שאינו רשמי אין זכות קנויה לקבלת תקציב ממדינת ישראל, אלא עסקינן בזכות שברשות, הנתונה לשיקולים ולקריטריונים הקבועים מראש. לתמיכה תקציבית יכול ותזכה העותרת, לפיכך, מהותי כאן שיקול דעתו של השר, וזה מוסמך גם להימנע מהעברת תקציבים לבתי ספר שאינם ממלאים אחר תנאי הרישיון או מפרים אותו בדרך אחרת. סעיף 9 לחוק פיקוח על בתי ספר, התשכ"ט- 1969, מורה: "לא יתן המנהל הכללי רשיון אלא אם הוא סבור כי תובטח רמה נאותה בהתאם לתקן ולנהוג בסוג בית הספר שהבקשה מתייחסת אליו בענינים המפורטים להלן: תכנית הלימודים, מערכת השיעורים ומשך הלימודים; הכשרתם וכשרם המקצועי של סגל עובדי החינוך; מבני בית הספר והגישה אליהם, החצר, מספר הכיתות וחדרי הלימוד, הספח והשירות; תנאי הבטיחות בבית הספר; הריהוט והציוד של בית הספר; הבסיס הכספי לקיום בית הספר". בדברי ההסבר לחוק, (ה"ח 776,ע' 221) נאמר כי: "החוק המוצע בא לאסור פתיחת בית ספק וקיומו שלא ברשיון מאת המנהל הכללי למשרד החינוך והתרבות (סעיפים 3ו-4). הרשיון יינתן לאחר שהמנהל נתן דעתו על תכנית הלימודים, כשרם המקצועי של סגל עובדי ההוראה, מבני בית הספר והבסיס הכספי לקיומו. כן יתן המנהל דעתו על הערותיהן של רשות החינוך המקומית והועדה המקומית לתכנון ולבניה". הנה כי כן, החוק שם לו כמטרה הבטחת חינוך נאות לילדי ישראל, חינוך נאות מחייב הקפדה על רמה פדגוגית, על טיבם של התכנים והערכים המוענקים לילדים, על תנאי הלימודים לרבות תנאים סניטאריים, בטיחות המבנים, על רמתם והכשרתם של המורים והמחנכים לצד שיקולים תכנוניים ותקציביים. הצורך באיתנות כלכלית של המוסד החינוכי, הביא לדרישת משרד החינוך להצגת נוהל תקצוב לשנת הלימודים הבאה, נוהל אשר מהווה אינדיקציה ליכולתו של המוסד להבטיח לתלמידיו רמת שירותים כנדרש. לגבי גן ילדים שטרם הוקם, הנחיות משרד החינוך קובעות כי אין מניעה להגשת נוהל התקצוב במקביל להליך הרישוי, כאשר ברי, כי בקשת התקצוב תלויה ומותנית בקבלת רישיון הפעלה. בענייננו, נוהל התקצוב הרלוונטי במועדים המצוינים בעתירה, קבע כי בקשת התקציב תוגש עד ליום 30.06.06. בפועל, העותרת הגישה את נוהל התקצוב לראשונה בחודש דצמבר 2006, קרי, בחלוף המועד הקבוע לכך כפי התקנות, לאור האיחור הניכר, הבקשה כלל לא נרשמה במשרד החינוך, בפועל, נוהל התקצוב הוגש כנדרש לראשונה בחודש אפריל 2007 (בעבור שנת תשס"ח- 2008). ביהמ"ש המחוזי בירושלים (עת"מ 8283/08 מעונות ג'אודת נאשישבי נ' משרד החינוך (, 24.09.08), דחה זה מכבר עתירת בית ספר מוכר שאינו רשמי לחינוך מיוחד, מאחר ושהגיש בקשה לתקציב במועד מאוחר מזה הקבוע בנהלי משרד החינוך, לעניין זה נקבע: "סעיף 9 לחוק פיקוח על בתי הספר, התשכ"ט-1969 קובע באֵלו תנאים ייתן מנכ"ל המשיב רשיון לפתיחת בית ספר. התנאים הללו נועדו להבטיח קיומם של תנאים, בחומר וברוח, שיאפשרו פעילות נאותה של בית הספר. בכלל זה נדרש המשיב גם לוודא כי בית הספר הוא בעל איתנות כלכלית שתאפשר העסקה של מורים ומחנכים ראויים, ועמידה בסטנדרטים הניהוליים המתבקשים. לפיכך, בית ספר שאינו פועל מטעם המשיב אך מבקש להיות מתוקצב על-ידו, נדרש להציג מבעוד מועד, עוד במהלך שנת הלימודים הקודמת, אסופת מסמכים הנוגעים למצבו הפיננסי, ובכללם תכנית תקציבית לשנה הבאה, מאזן ודו"ח פעילות כספית על השנה הקודמת, ומסמכים נוספים המעידים על עמידה בדרישות החוק ועל התנהלות כלכלית ראויה. הדרישה כי היכולת והמוכנות הכלכלית ייבדקו בד בבד עם בחינת יתר התנאים לקבלת הרשיון נראית אפוא הגיונית וראויה... בהתאם לכך, גם את בקשת התיקצוב, על-פי תקנה 8 לתקנות החינוך הנ"ל, יש להגיש מבעוד מועד, עד ליום 30 ביוני בשנה הקודמת לשנת הלימודים שלגביה מוגשת הבקשה. גם בטרם קיבל בית הספר את הרשיון וההכרה, עליו להגיש את בקשת התיקצוב, והיא תידון, כמובן, בתנאי שבית הספר יקבל את הרשיון וההכרה". 4. סיכומו של עניין, מכלול המפורט לעיל, השיהוי הרב ביותר בנסיבות כאן שדי היה בו לכשלעצמו לדחות העתירה כראש וראשון ובנוסף, חוסר הסמכות המקומית ובנוסף, המצב העובדתי הקיים- הגשת הבקשה לתקצוב לאחר המועד הקבוע בתקנות, דין העתירה לדחייה; וכך אני מורה. העותרת תישא בהוצאות המשיבה ושכ"ט ב"כ כדי סך כולל של 8,000 ₪. דיני חינוך