קרע במיניסקוס עקב תנועה סיבובית

קרע במיניסקוס עקב תנועה סיבובית
תיאור העובדות
1.      התובע, יליד 1941, הוא חקלאי במקצועו ובעל משק לגידול תבלינים בישוב עין הבשור. הנתבעת ביטחה את התובע במועדים הרלבנטיים לתביעה בפוליסת ביטוח תאונות אישיות, בגין אובדן כושר עבודה.

2.      עניינה של התביעה בדרישת התובע לקבלת פיצויים מאת הנתבעת בגין תאונה, שנגרמה, לטענתו, בחודש דצמבר 1997, בעת שפרק אריזות ריקות עם עובדו. לדברי התובע, נתפסה רגלו הימנית בין השלבים של משטח עץ עליו עמד, וכתוצאה מתנועה סיבובית של גופו נגרם לו קרע במיניסקוס. התובע נותח בברכו בתאריך 16.8.99 וכיום הוא מוגבל בכושר עבודתו.
 
3.      התובע פנה לסוכן הביטוח שלו, מר זאב שוחט, והודיע לו טלפונית על התאונה. בשלב מאוחר יותר אף ביקש ממר שוחט להעביר לנתבעת טופס תביעה בשמו, בצירוף מסמכים רפואיים. בחודש מרץ 2000 שלחה הנתבעת למר שוחט שיק ע"ס 15,000 ₪, לפקודת שוחט זאב ו/או מילה ישראל (מוצג ת/4 בתיק מוצגי התובע). מר שוחט העביר את השיק לידי התובע, אשר פנה בתאריך 26.6.00 לנתבעת בדרישה לתשלום מלוא הסכום המגיע לו על פי הפוליסה, בקיזוז המקדמה בסך 15,000 ש"ח. במקביל הגיש התובע, בתאריך 28.6.00, תביעה למל"ל לתשלום פיצויים בגין תאונת עבודה. בעקבות תביעה זו נשלח לביתו חוקר מטעם המל"ל, שגבה ממנו ומעובדו עדות בדבר פרטי התאונה (מוצג נ/6).
 
4.      בתאריך 9.7.00 הודיעה הנתבעת לתובע, כי אין היא מכירה בקיומו של אירוע תאונתי, המהווה "מקרה ביטוח" כהגדרתו בפוליסה, לאור העובדה שפנייתו הראשונה של התובע והתיעוד הרפואי הראשון בדבר הפגיעה נשלחו אליה בחודש מרץ 1998 – כארבעה חודשים לאחר מועד קרות התאונה הנטענת. הנתבעת דרשה מהתובע, כי יציג בפניה תיעוד רפואי מטעם המל"ל, ויפרט במכתב את פשר האיחור במתן ההודעה על התאונה (מוצג ת/5). התובע לא פנה שוב אל הנתבעת, אלא בחר להגיש את תביעתו לבית המשפט.נ
 
5.      בינתיים נדחתה גם תביעתו של התובע ע"י המל"ל, עקב מחלוקת בענין הקשר הסיבתי בין אירוע התאונה הנטען לבין נזקיו של התובע. התובע ערער לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, וכב' השופט טוינה קבע בתאריך 29.5.02, כי ימונה מומחה רפואי מטעם בית הדין, על מנת להכריע בשאלה זו. בסיכומיו לא פירט ב"כ התובע מה היו תוצאות ההליך בבית הדין לעבודה.ב
 
6.      המחלוקת בין הצדדים בתביעה שבפני סובבת סביב השאלה – האם האירוע הנטען אירע בפועל, והאם הוא נכנס להגדרת "מקרה ביטוח", המזכה את התובע בפיצוי על פי הפוליסה. כזכור, הנתבעת טוענת, כי אירוע תאונתי לא התרחש כלל, ואם התרחש הרי שלא גרם לנזק בברכו של התובע.
 
קיומו של אירוע תאונתי
בין הצדדים נטושה, כזכור, מחלוקת האם התובע נפגע באירוע תאונתי, המוגדר כ"מקרה ביטוח" על פי הפוליסה.ו
 
גרסת התובע
7.      מטעם התובע העיד סוכן הביטוח, מר זאב שוחט, אשר טען כי מספר ימים לאחר קרות התאונה, בחודש דצמבר 1997, התקשר אליו התובע והודיע כי "נפגע ממשטח" (עמ' 8 ש' 4). לדבריו, בשנת 1998 החליט התובע לתבוע את הפיצוי המגיע לו עפ"י הפוליסה, וביקשו לפנות בשמו לחברת הביטוח. מר שוחט העיד, כי פקידה ממשרדו מילאה את טופס התביעה, על פי הפרטים שנמסרו לה על ידו (עמ' 9 ש' 4) ושלחה אותו לחברת הביטוח, ללא חתימתו של התובע, מאחר שההודעה הראשונית נמסרה מטעמו בטלפון (עמ' 8 ש' 25). מר שוחט הוסיף והעיד, כי הנתבעת שלחה שיק לפקודתו ו/או לפקודת התובע – דבר שאינו מקובל בדרך כלל – וכאשר דחתה את תביעתו של התובע, גבתה את הסך של 15,000 ₪ בחזרה ממנו, במסגרת התחשבנות על עמלות הסוכן שהגיעו לו (עמ' 8).נ
 
8.      ד"ר שייניס, אשר טיפל בתובע במשך 20 שנים העיד, כי עד לביקור מיום 31.3.97 לא התלונן התובע בפניו על בעיות בברך (עמ' 5 ש' 16). ד"ר שייניס אישר, כי רשם על גבי התעודה הרפואית, שהוצאה על ידו בחודש מרץ 1998 "כאבים נפיחות בברך ימין נפגע בברך לפני 20 שנה" (מוצג ת/7). לדבריו, כעבור שנה וחצי פנה התובע וביקשו לשנות רישום זה. כאשר נשאל ד"ר שייניס מדוע הסכים לתקן את הרישום השיב "יכול להיות שלא שמעתי אותו טוב והוא אמר שלא נפגע בברך... שיניתי כי הרישום מלכתחילה נעשה על סמך הדברים וכך גם השינוי. לא שאלתי את התובע למה חשוב לו לשנות את הרישום" (עמ' 7 ש' 4 ואילך).ב
 
9.      התובע עצמו העיד, כי סבל מכאבים לאחר התאונה וטיפל בעצמו במשחות. כאשר נוכח כי הכאב בלתי נסבל, פנה לד"ר ניסקה בשדה ניצן, אשר בדק אותו באופן לא רשמי וקבע, כי יש לו קרע במניסיקוס. בעקבות זאת פנה בחודש מרץ 1998 לטיפול אצל ד"ר שייניס, ואף הופנה לטיפול פיזיוטרפי בקופ"ח מכבי (עמ' 13 ש' 3 ואילך). התובע הסביר, כי באותה עת סבל מגידול בקרקפת, אשר נחשד כגידול ממאיר, ורוב מעייניו היו נתונים לבדיקות בנוגע לאותו גידול. משהחריפו הכאבים בברך, החליט לקבל טיפול גם בתחום זה מד"ר שייניס, שאצלו טופל במשך שנים רבות.ו
 
10.  ב"כ התובע מפנה לחוות הדעת של המומחים הרפואיים, ומבקש למצוא בהן תמיכה לגרסתו של התובע. המומחה מטעם התובע, ד"ר רובינסון, קבע כי נותרה לתובע נכות של 15%, הנובעת באופן ישיר מן התאונה. בחקירתו בבית המשפט הסביר ד"ר רובינסון, כי אמנם נמצאו שינויים ניווניים אצל התובע, אך ניתן לומר שהם נגרמו תוך חודשים מיום התאונה, שכן מדובר בפגיעה בסחוסים (עמ' 1 ש' 6 ואילך). ב"כ התובע מציין, כי פרופ' נרובאי, המומחה מטעם הנתבעת, לא מצא ראיה לפגיעה קודמת בברכו של התובע, למרות שטען כי הנכות אינה קשורה לתאונה. לדברי ב"כ התובע, פרופ' נרובאי מנסה להסוות את העובדה, שכל נכותו של התובע נובעת מהתאונה וטוען, כי מקורה בעברו רפואי של התובע, למרות שעבר רפואי זה לא הוכח ע"י הנתבעת.
 
גרסת הנתבעת
11.  ב"כ הנתבעת טוען, כי בעדותו של התובע נתגלו סתירות ופרכות כה רבות, עד כי המסקנה המתבקשת היא, שאין לתת אמון בגרסתו. לדבריו, במהלך חקירתו הנגדית לא זכר התובע פרטים רבים מפרטי התאונה, כגון, אם עמד בתוך השלבים או החליק לתוכם, אם הקרטונים נפלו מידיו וכיוב' פרטים (עמ' 12 ש' 4 ואילך).נ
 
12.  ב"כ הנתבעת מציין, כי התובע נמנע מהזמנת הפועל הערבי, שהיה עמו בעת האירוע, ויש בכך כדי להחליש את גרסתו. ב"כ הנתבעת מציין, כי בנסיבות אלה הוא מתנגד להגשת ההודעה, שנגבתה מאותו פועל ע"י חוקר של המל"ל, כראיה לתיק בית המשפט.ב

13.  ב"כ התובע היה ער לקושי שנוצר עקב אי-הזמנתו של הפועל, ובדיון שהתקיים בבית המשפט הודיע, כי הזמנתו לא התאפשרה עקב הסגר שחל באותה עת (עמ' 16 ש' 12). בעקבות הודעה זו נקבע מועד נוסף לדיון, והפועל הוזמן להעיד במועד זה באמצעות בית המשפט, אך גם אז לא התייצב וב"כ התובע ולא הציע כל הסבר לכך.
 
14.  ב"כ הנתבעת מוסיף וטוען, כי נתגלו סתירות בין עדותו של התובע בבית המשפט לבין עדותו בפני חוקר המל"ל, הן בנוגע למקום בו עמד הפועל (ליד התובע או במחסן), והן בנוגע למה שאירע לאחר התאונה (האם קם בעצמו או בעזרת הפועל). בנוסף נטען, בטופס תביעה לתאונות אישיות, שהוגש לנתבעת בשם התובע (נ/5) נאמר: "בעל הפוליסה נפל ליד ביתו על אבן קיבל מכה ונפגע". – לדברי ב"כ הנתבעת, תיאור זה שונה לחלוטין מתיאור נסיבות הנפילה, שנמסר על ידי התובע במסגרת התביעה כאן, ולכן אין לקבלו. ב"כ הנתבעת מדגיש, כי ב"כ התובע לא מצא מקום להבהיר בסיכומיו את פשר הסתירה בין גרסתו של התובע בבית המשפט לבין הגרסה, שנמסרה על ידו לסוכן הביטוח ודווחה בזמנו לנתבעת.
15.  ב"כ הנתבעת מוסיף וטוען, כי על פי תנאי הפוליסה היה על התובע להודיע "מיד" לנתבעת על התאונה (סעיף 4(א) פרק ד' של הפוליסה). בפועל, נמסרה לה הודעה רק בתאריך 23.12.99 - שנתיים לאחר קרות האירוע. כזכור, התובע ביקש לתרץ עובדה זו בכך שהיה טרוד בטיפול בגידול בקרקפת, ולא שם ליבו לכאבים בברך, עד שלא היה מסוגל לשאתם עוד. לדברי ב"כ הנתבעת, יתכן בהחלט כי אדם הטרוד בבעיה רפואית חמורה, כדוגמת גידול ממאיר בקרקפת, לא ישים לבו לכאבים בברך, אך העובדה בעינה עומדת, כי ההודעה הראשונה נמסרה לנתבעת רק כעבור שנתיים ממועד קרות התאונה.ו

16.  ב"כ הנתבעת מציין, כי התיעוד הרפואי שהוגש מטעם התובע אינו תומך בגרסתו כלל ועיקר. לדבריו, התיעוד מלמד, כי הפנייה הראשונה נעשתה לד"ר שייניס נעשתה רק ב- 3/98, וגם שם לא נזכר אירוע תאונתי כלשהו, אלא נכתב שהתובע "סובל מכאבים בברך". לדברי ב"כ הנתבעת, הטיפולים הפיזיוטרפיים החלו אף הם ב- 2/98, למרות טענתו של התובע, כי סבל כל העת מכאבים בברך.
 
17.  ב"כ הנתבעת ער לעובדה, שישנם אנשים שאינם ממהרים לפנות לרופא אך טוען, כי כרטיסו הרפואי של התובע, הגדוש בפניות ובטיפולים קודמים מלמד, כי אין זה המקרה שבפנינו. לדבריו, ד"ר שייניס עצמו העיד, כי התובע נהג לבקר במרפאתו פעם פעמיים בחודש (עמ' 6 ש' 6), ותיקו הרפואי של התובע בקופ"ח מכבי מעלה, כי התובע מרבה לבקר בקופ"ח בגין כל בעיה רפואית, קטנה כגדולה. כך, לדוגמא, פנה התובע לד"ר שייניס בגין כאבי גב בחודש ינואר 1998, ושישה ימים לאחר מכן פנה שוב והתלונן על כאבים בצואר. בחודש פברואר 1998 פנה התובע על מנת לקבל מרשם של תרופות, שאותן הוא נוטל בקביעות, ובחודש מרץ שוב פנה בגין כאבי גב. לדברי ב"כ הנתבעת, העובדה שבכל הביקורים הללו לא הוזכר נושא בברך, ולראשונה דיווח התובע לד"ר שייניס על כאבים בברך בתאריך 24.3.98 - אומרת דרשני.נ
18.  התובע ציין בתצהירו, כי לאחר התאונה צלע במשך מספר ימים ורגלו התנפחה. כאשר ראה כי הנפיחות והכאב אינם פוחתים התלווה לרעייתו לביקור אצל ד"ר ניסקה, שניתח את רעייתו באותה עת, ונבדק על ידו "כבדרך אגב" (סעיפים 12-13 לתצהיר). ב"כ הנתבעת מציין, כי לתובע אין מסמך רפואי כלשהו מאותו ביקור אצל ד"ר ניסקה, או אישור בכתב כי נבדק על ידו, למרות שיכול היה להשיג אישור מעין זה בנקל.ב
 
19.  ולבסוף - ב"כ הנתבעת מפנה לחוות דעתו ולעדותו של פרופ' נרובאי, שציין כי אין זה מתקבל על הדעת שהתובע סבל מפגיעה במיניסקוס המלווה בכאבים, נפיחות וצליעה, כמתואר על ידו, ולא פנה לרופא במשך מספר חודשים. לדבריו, בגילו של התובע יכול להתרחש קרע במניסיקוס גם ללא אירוע של חבלה, במיוחד לאור העובדה שנמצאו אצל התובע שינויים ניווניים ורגליים בצורת איקס (עמ' 4 ש' 14 ואילך). לפיכך, מציע ב"כ הנתבעת לאמץ את מסקנתו של פרופ' נרובאי ולקבוע, כי לתובע 10% נכות, שאינם קשורים לתאונה.  
מסקנות
20.  לא היה ביכולתו של התובע לבאר, כיצד הסכין עם פגיעה כה חמורה במיניסקוס, שאילצה אותו לעבור ניתוח בברך בחודש אוגוסט 1999, אך נמנע מלפנות לרופא במשך חודשים רבים. התובע ניסה, אמנם, להסביר זאת בכך שהיה טרוד באותה עת בבדיקות הקשורות לגידול, שהתגלה אצלו בקרקפת, אך מאחר שהתמיד באותה תקופה בפניות לרופא המטפל, בנוגע לבעיות רפואיות אחרות, קשה לקבל הסבר זה.
 
21.  העובדה שד"ר שייניס התבקש על ידי התובע לשנות את הרישום הרפואי הראשוני שנערך על ידו - כעבור שנה וחצי ממועד הרישום - ולציין כי התובע לא סבל בעבר מפגיעה בברך, רק מוסיפה נופך בלתי אמין לגרסתו של התובע. מדובר בשינוי שהתבקש על ידי התובע לקראת הגשת תביעתו לבית המשפט, אך ב"כ התובע בחר לפטור ענין זה באמירה סתמית, כי מדובר ב"תיקון טעות סופר". על כך אין לי אלא לומר "שאני הכא דלא אפשר" (מגילה ד').
גם העובדה שהתובע מסר לסוכן הביטוח, כי נפגע כאשר נפל ליד ביתו על אבן, וכך דווח על ידי סוכן הביטוח בפניה הראשונה לנתבעת (נ/5), מעלה חשש כי התובע בחר לשנות מגרסה זו בשלב מאוחר יותר.ו
 
22.  כלל נקוט הוא, שעל התובע להוכיח את כל יסודותיה של עילת תביעתו, ובמיוחד כי התקיים "אירוע ביטוחי" המזכה אותו בפיצוי על פי הפוליסה:
 
"פוליסת הביטוח מעניקה ביטוח בגין אירוע מוגדר – שוד, פריצה שריפה ודומיהם. אירוע מוגדר זה הוא הנדבך העובדתי הראשוני להטלת חבות על המבטח. נדבך שני הוא – העדר חריגים לפוליסה... שני הנדבכים במצטבר מקימים חבות למבטח, או במילים אחרות מרכיבים את "אירוע הביטוח"... די למבוטח אם יוכיח את קיומו של הנדבך הראשון, הווה אומר – את התרחשות האירוע המוגדר. יוכיח זאת – קמה לכאורה חבותו של המבטח בפיצוי. נקטתי לשון "לכאורה" שכן המבטח יכול להוכיח קיומו של החריג המוגדר או אחד החריגים, שאז – תשלל חבותו. ונדגיש, כשם שנטל השכנוע על המבוטח להראות קיומו של האירוע המוגדר, כך מוטל עול השכנוע על המבטח, להראות קיומו של החריג... כדי לצאת ידי חבותו, אין די, כמובן, שהמבוטח יאמר כי אירע מקרה ביטוח, אלא עליו להציג ראיות על כך" (ע"א 1845/90 רוני סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(5) 661, 676:
 
הדברים נאמרו בהתייחס לפוליסה, שעניינה נזקי רכוש, אך הם ישימים גם לענייננו.
 
21. אני קובעת, כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו ולא הוכיח, כי נפגע במהלך עבודתו, כנטען על ידו. הסתירות ואי ההתאמות, שנתגלו בגרסתו של התובע, וכן התנהגותו הבלתי מוסברת לאחר התאונה הנטענת, הביאוני למסקנה, כי מקרה הביטוח המתואר על ידי התובע לא אירע.
התובע אמנם טען, כי נגרם לו אירוע תאונתי המהווה "מקרה ביטוח", אך לא הצליח להציג ראיות ועדויות משכנעות לכך.
 
אני דוחה את תביעתו של התובע.
 
התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪, בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.
 
ניתן היום 5.5.03 בלשכתי בהעדר הצדדים.
 
המזכירות תשלח עותק מפסק הדין בדואר רשום לב"כ הצדדים.  

ד"ר דפנה אבניאלי, שופטת      
 

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון