טיפול דרך תדלוק - האם תאונת דרכים ? 1. ערעור על פסק-דין מיום 2/6/03 של בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת ברכה בר-זיו) בת"א 19433/01, שם נקבע כי האירוע שבו נפגע המשיב מס' 1 (להלן: המשיב) הוא "תאונת דרכים", כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד). 2. בכתב התביעה המקורי והמתוקן שהוגש על ידי המשיב, שהיה התובע בבימ"ש קמא, תוארו הנסיבות באופן הבא: "בתאריך 12/2/97 בשעה 20:45 נכנס התובע לתחנת הדלק שבאחזקתה, משמורתה ואחריותה של הנתבעת מס' 1 (המשיבה בערעור) בכדי למלא דלק למכוניתו הפרטית מסוג פיאט מספר רישוי 92-942-83 (להלן: המכונית). התובע הינו בעל המכונית. בעת שהמכונית עמדה בסמוך למשאבה שבשורה השלישית מהמשרדים לכיוון מזרח יצא התובע מן המכונית והחל לצעוד לעבר הרדיאטור של הרכב בכדי למלא מים ברדיאטור של המנוע. בעת שהתובע עשה את הדרך ממקום המכונית לכיוון מכסה המנוע, החליק לפתע על הרצפה של תחנת הדלק ונפל על ירך רגל שמאל (להלן: התאונה)". במסגרת עדותו ביום 16/12/02 בבימ"ש קמא הוסיף התובע ואמר: "נכנסתי לתחנת הדלק מכיוון נתניה. התכוונתי לבדוק שמן ומים במנוע. שהגעתי לתחנת הדלק עצרתי את הרכב ופתחתי את מכסה המנוע. על ידי משיכת הידית בתוך הרכב. את מנוע הרכב סגרתי. יצאתי מהרכב סגרתי את הדלת. התחלתי לנוע לכיוון מכסה המנוע. בצד השני החלקתי במהירות. לפתע החלקתי. נפלתי על צד שמאל. זה היה בשעות הערב בערך בסביבות 20:45. זה היה ב- 12/2/97. הרגשתי שהחלקתי על משהו שמנוני. אחרי זה שהייתי על הרצפה ראיתי שזה היה כתם שמן". השאלה היא אם נסיבות אלה הם בגדר "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפלת"ד. 2. הגדרת "תאונת דרכים" בחוק היא: "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרת תחבורה". בין ההוראות המכלילות "שימוש ברכב מנועי מופיע גם שימוש שהוא "טיפול דרך או תיקון דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אחר שלא במסגרת עבודתו". משבא ביהמ"ש לבחון אם פעולה מסויימת נכנסת להגדרה של פעולת "טיפול דרך" נבחנת מטרת הפעולה, כאשר השאלה היא, אם השימוש שנעשה ברכב נכלל בהגדרה של "סיכון תעבורתי". מכאן שההגדרה של "טיפול דרך" לאחר תיקון מספר 8, אשר העמיד את המבחן התחבורתי לעומת מבחן הייעוד, כמבחן הקובע לצורך תכליתו של החוק, צמצם את המונח "טיפול דרך" או "תיקוני רכב" באופן שהוציא מן ההגדרה אותם שימושים שאינם קשורים לסיכון התחבורתי. השאלה הממוקדת בענייננו היא, אם טיפולי רכב הנעשים על דרך השגרה, ולצורך פעולות החזקה שוטפות, כגון: תדלוק, בדיקת שמנים ומים וכיו"ב, הם בגדר "טיפול דרך" הקשור לסיכון תעבורתי, כאשר הסיכון צריך שיהיה אגב נסיעה או לצורך המשכה המיידי. המסקנה המתבקשת היא, שאלה אינם נכללים בגדר הגדרת "השימוש ברכב המנועי". 3. שימוש ברכב מנועי, כולל כאמור גם תיקון דרך או טיפול דרך, ודרכי שימוש אלה הם אינצדנטלים לשימוש העיקרי, ונועדו להבטיח ולסייע בהגשמת ייעודו של הרכב. וגם אלה יש לפרשם על פי המבחן התעבורתי (ראה, רע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד נ(3) 532, 565). כדי לקבוע את תחימת הגבול בין "טיפול דרך" לבין "טיפול בית", שאינו נכלל בהגדרה של "שימוש ברכב מנועי", יש לבחון אם מתקיים מרכיב של הסיכון התחבורתי. רק אותו טיפול אשר נועד למנוע או להקטין את הסיכון התעבורתי, ונעשה אגב הנסיעה או לצורך המשכה המיידי, יחשב כ"טיפול דרך" (ראה א' ריבלין -"תאונת דרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה שלישית, עמ' 177-178). גם אם מרחיבים את גבולות פרשנות המונח "טיפול דרך" (ראה בספרו הנ"ל של א' ריבלין עמ' 176-178), הרחבה כזו צריכה להיעשות בזיקה לקיומו של סיכון תחבורתי, כלומר הטיפול או התיקון צריכים לקדם פני סיכון תעבורתי (ראה ע"א (י-ם) 2563/01 ביטון חיים נ' המגן חברה לביטוח בע"מ דינים כרך לג(8) 585, סעיף 10 של פסה"ד). מכאן, שכניסה שגרתית לתחנת דלק לצורך בדיקת שמנים ומים ו/או לצורך תדלוק כמו גם בדומה לבדיקתם בחצר הבית, אינם בגדר "טיפול דרך" שבהם מתקיים הסיכון שלמניעתו בוצע הטיפול בפועל (ת"א (י-ם) 2562/00 עזבון שלום אברהם ז"ל נ' ציון חברה לביטוח דינים מחוזי, כרך לב (10) 560). לעומת זאת, אירוע תאונתי עקב בדיקה של מים, אגב חימום מנוע או החלפת גלגל עקב תקר, גם אם במהלך הטיפול האמור, יכול שבוצעה "פעילות נלווית" אחרת, שאינה כרוכה בהכרח בבדיקה האמורה, יכול שייחשב ל"שימוש ברכב מנועי" כהגדרתו בחוק הפלת"ד. התוצאה מן האמור היא שכניסתו של המשיב אל תחנת הדלק בענייננו, אינה בגדר "טיפול דרך", מאחר שאינו עומד במבחן של מטרת הסיכון התחבורתי, ואינו ממלא אחר המטרה התחבורתית, שהועמדה כמטרת החוק, על פי תיקון 8. משהגענו למסקנה, כי לא ב"טיפול דרך" מדובר, ממילא דין הערעור להתקבל. לאותה מסקנה ניתן להגיע על דרך של בדיקת הקשר הסיבתי. 4. לקיומו של קשר סיבתי משפטי, יש להבחין בין ירידה מן הרכב לצורך ביצוע "טיפול דרך" הנדרש למנוע או להקטין סיכון תעבורתי, והוא נעשה אגב נסיעה לצורך המשכה המיידי, כמו במקרה של פרשת אלראהב (ע"א 554/89 פ"ד מה(2) 338) שם עצר הנוהג את הרכב על מנת לבדוק את סיבת התחממותו. הימצאותו של הנפגע על הכביש הייתה במטרה להימלט מן המים הרותחים. כך גם בפרשת סולימן מוחמד (ע"א 3956/97 תק-על 2002(3) 1329, פ"ד נו(6) 821). שונה המקרה בו מלכתחילה הייתה הירידה מן הרכב לצורך "טיפול בית" שהוא בגדר בדיקה שגרתית של הרכב, או פעולה אחרת שאינה קשורה לסיכון התעבורתי שהוא פועל יוצא של המטרה התעבורתית, כמטרה בלעדית. לעניין זה, ניתן להפנות לת"א (שלום-נהריה) 4188/96 (בסאמה נ' מונטפורד, כבוד השופט כמאל סעב (לא פורסם), שם הגיעה התובעת לתחנת דלק לתדלוק, ומשבקשה התובעת לסייע בידי המתדלק לפתוח את מכסה מיכל הדלק, והייתה במהלך הליכה לקראת סיוע כזה, החליקה על הרצפה כתוצאה מן המים, סולר וחומרים מחליקים אחרים. נזק גוף שנגרם עקב אופן החזקת תחנת הדלק, ככל שיוכח, אינו יכול להצביע על קשר סיבתי, כאשר גורם הנזק לכשעצמו אף הוא אינו מהווה שימוש תעבורתי או מרכיב אחר הנכלל בהגדרת תאונת דרכים על פי חוק הפלת"ד. לכן, אדם העוצר רכבו לצורך קניית סיגריות ובמהלך אותה קנייה נפגע, לא תכלל פגיעתו בהגדרת "תאונת דרכים", מאחר שלא נעשה במקרה כזה כל "טיפול דרך", וירידתו מן הרכב לא נעשתה עקב תקלה ברכב. יחד עם זאת, אם במהלך אותו זמן נפגע על ידי רכב אחר (ראה שינוי הנסיבות לעומת פרשת סולימן), אכן יחשב האירוע כתאונת דרכים, ואולם זאת מן הטעם שגורם הנזק הוא הרכב הפוגע. במקרה כזה חברת הביטוח של הרכב הפוגע תיישא באחריות. ואילו חב' הביטוח של רכב הנוהג תהא פטורה מן הטעם שלא היה באותו מקרה "טיפול דרך". 5. בתיק זה התלבט בימ"ש קמא הן בשאלת "השימוש ברכב מנועי" והן בשאלת הקשר הסיבתי (ראה סעיף 8 של פסה"ד דלמטה). למעשה קרוב היה ביהמ"ש להכרעה, כי מדובר בתאונה שאינה תאונת דרכים (ראה סעיף 10 של פסה"ד). בסופו של הפסק, משחזר בית משפט השלום ובחן את המונח "טיפול דרך", לא עמד, עם כל הכבוד, על ההבחנה הנדרשת לצורך הכללתה או החרגתה של פעולה זו מהגדרת המונח "תאונת דרכים", על פי חוק הפלת"ד לאחר תיקון 8. כאמור, שימושים כגון אלה, צריכים להתאפיין במבחן התעבורתי ורק על פיו, והם כוללים את הסיכון הנובע משימוש ברכב (רע"א 5738/97) תעבורה, מיכלי מלט בע"מ נ' הסנה, חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד נג(4), 159, 164(ה). מבחן הסיכון התעבורתי כמו גם קיומו של קשר סיבתי בין האירוע התאונתי לבין השימוש ברכב, לא התקיימו, ולפיכך, דין הערעור להתקבל, והתאונה מושא הערעור, אינה בגדר תאונת דרכים. התוצאה: 6. אשר על כן, אנו מורים על קבלת הערעור וביטולו של פסה"ד של בימ"ש קמא וקובעים כי האירוע הנטען על ידי המשיב מיום 12/2/97 אינו מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפלת"ד, ולפיכך, התביעה שהוגשה כנגד המערערים, נדחית. המשיבה מס' 2 תשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד למערערים ביחד, בשתי הערכאות בסך של 15,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק נכון למועד מתן פסק-הדין בערעור. אין צו להוצאות בין המערערים למשיב מס' 1. תחנת דלקתאונת דרכיםשאלות משפטיות