משלוח הודעה לצד שלישי נגד הנהג בתביעה נגד קרנית

משלוח הודעה לצד שלישי נגד הנהג בתביעה נגד קרנית התובע, נפגע בתאריך 26/4/98 בהיותו נוסע ברכב מדגם טויוטא מ.ר 5811709 (להלן: הרכב) בתאונת דרכים כמשמעות מונח זה בחוק הפלת"ד ונגרמו לו נזקי גוף.   הרכב היה נהוג על ידי אחיו של התובע, אשר אף הוא נפגע בתאונה ועוד שלושה נוסעים שנסעו באותו מועד ברכב.   השמוש ברכב בוטח על ידי נתבעת מס' 1 (להלן: מנורה).   בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובע בגין התאונה, הוגשה התביעה דנן.   מנורה דחתה את דרישתו של התובע, וכן של יתר אחיו שהיו ברכב במועד התאונה, לקבלת פיצויים בטענה כי מדובר היה בהסעה בשכר, שמוש שאיננו מכוסה על פי הפוליסה.   הנתבעת מס' 2 (להלן: קרנית) צורפה כנתבעת נוספת בתיק לאור טענות מנורה בדבר העדר כיסוי ביטוחי.   קרנית שלחה הודעה לצד שלישי נגד נהג הרכב (להלן: ראדי) וכן נגד הבעלים הרשום של הרכב שהינה אחות של התובע (תכונה להלן: סיהאם).   ההודעה לצד שלישי נגד ראדי הוגשה בשל היותו נהג הרכב ואילו נגד סיהאם בשל היותה הבעלים ו/או מתיר השמוש.   מנורה אף היא שלחה הודעה לצד שלישי נגד קרנית להשתתפות בחצי מסכום הפיצוי שתחוייב בו מכח הוראות ההסכם שנחתם בין קרנית לבין אבנר שפרטיו יצויינו בהמשך.   במהלך הדיון הושג הסדר דיוני בין הצדדים, כך שבין היתר תוכרע תחילה השאלה האם התובע היה הבעלים ו/או המחזיק ברכב.   ההסכמה הדיונית בין הצדדים נוסחה כדלקמן:   ”1. הדיון בתיק יפוצל ובשלב ראשון תישמענה ראיות בשאלה - האם התובע היה הבעלים ו/או המחזיק ברכב, במועד ארוע התאונה - ובשאלה זו בלבד. 2. היה וכב' ביהמ"ש יקבע כי התובע היה בעלים ו/או המחזיק ברכבו- א.      תדחה התביעה נגד נתבעת מס' 2 (להלן: קרנית) וכן ההודעה לצד ג' שהוגשה נגדה; ב.      התיק יקבע להמשך דיון בכל יתר המחלוקות, שבין התובע לבין נתבעת מס' 1 (להלן: מנורה). 3. היה וכב' ביהמ"ש יקבע, כי התובע לא היה הבעלים ו/או המחזיק ברכב תישאנה קרנית ומנורה בנזקיו של התובע בחלקים שווים, והתיק יקבע להמשך דיון, בשאלת גובה הנזק בלבד. 4. ביהמ"ש לא יתן צו להוצאות במסגרת החלטתו בשאלה שהועמדה להכרעה בשלב הראשון של ההליך כמפורט בסעיף 1 לעיל, וכל צד ישא בהוצאותיו. 5. ההודעה לצדדים שלישיים תידחה ללא צו להוצאות...".     הסדר דיוני זה אושר על ידי בית המשפט, הראיות בשאלה הנתונה במחלוקת נשמעו, והצדדים הגישו סיכום טענותיהם.   ההסדר הדיוני הנ"ל הושג לאור קיומו של הסכם מיום 17/5/94 שנחתם בין קרנית לבין "אבנר" - איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ, שאין חולק בין הצדדים כי הוא מחייב גם את מנורה ושלפיו, במקרים בהם קיימת מחלוקת בשאלה אם הנסיעה במסגרתה ארעה תאונת דרכים, היתה הובלה בשכר, מנורה תוכל להתכחש לחבותה כלפי הנפגע אך תישא בחצי הסכום שישולם על ידי קרנית.   מכח הסכם זה כאמור, נשלחה ההודעה לצד שלישי על ידי מנורה נגד קרנית.   הנוסח הרלוונטי הובא בסיכומיו של ב"כ מנורה ובו נקבע כדלקמן:   ”הצדדים מסכימים לשאת בסלוק תביעות הנפגעים, הזכאים לפיצוי ע"פ החוק בחלקים שווים בתאונות דרכים בהם שולם שכר או תשלום או תמורה (להלן: "השכר") עבור הנסיעה בה ארעה התאונה, וזאת ללא הבחנה אם השכר שולם על ידי הנוסע, המעביד או כל גורם אחר, או אם השכר שולם לנהג לבעל הרכב, למחזיק או לגורם אחר".   ההסכם הנ"ל איננו חל על תביעות נהג ו/או מחזיק ו/או בעלים ברכב ועל כך אין מחלוקת ומכאן שנדרשה תחילה ההכרעה בשאלה אם התובע בתיק דנן הינו בעלים ו/או מחזיק של הרכב שהיה מעורב בתאונה.   הבעייתיות באשר לזהות הבעלים של הרכב שהיה מעורב בתאונה, נוצרה בשל האופי המיוחד של התנהלות התא המשפחתי של התובע.   התובע כאמור היה נוסע ברכב ואחיו ראדי היה הנהג.   הרכב היה רשום במשרד הרישוי על שם אחותו סיהאם וטענת קרנית היא כי רישום הרכב על שם סיהאם במשרד הרישוי, איננו מעלה ואיננו מוריד וכי התובע הוא הבעלים ו/או המחזיק ברכב ולמצער הוא בעלים במשותף.   ענייניהם הכספיים של בני משפחת התובע התנהלו במסגרת קופה אחת שנוהלה על ידי אביהם, התא המשפחתי התנהל כאמור כקופה אחת תוך התגייסות כל המשפחה לרבות גיוס הכספים של כל בני המשפחה לטובת עניינו של כל מי מבניה שנזקק לעזרה כגון בניית בית, רכישת מוצרים ואף רכישת כלי רכב.   למשפחה היו מספר כלי רכב.   הבנים במשפחה עבדו יחד עם אביהם בעבודות בניין ואילו אחותם סיהאם שהיתה הבכורה מביניהם, החלה לעבוד בעבודות פקידות ומזכירות בגיל צעיר ובטרם התחילו אחיה לעבוד.   הרכב נשוא הדיון נרכש על שמה כשלדבריה סכום של כ - 70,000 ₪ מתמורת רכישתו מומן על ידה, מכספים שחסכה משך שנים בעבודתה ואת היתרה היא קיבלה מתוך אותה קופה משותפת.   התאונה נשוא הדיון ארעה עת נסעו אחיה של סיהאם לעבודתם באזור מרכז הארץ כשהם נוסעים כאמור ברכבה.   מהעדויות שנשמעו בפניי רחוקה מאוד הדרך עד לקביעת הממצא שב"כ קרנית מבקש להסיק, ושלפיו התובע היה הבעלים ו/או המחזיק ברכב.   עדותה של התובעת לפניי בדבר היותה הבעלים ורוכשת הרכב לא נסתרה, אמנם דרך התנהלות התא המשפחתי בעניינים הכספיים איננה הדרך הנוהגת בדרך כלל אך אין להסיק מכאן שלגב' סיהאם לא היו זכויות באותו רכב או שהוא לא נרכש עבורה.   אף אם נסתייעה סיהאם בבני משפחתה לצורך רכישת הרכב במסגרת אותה עזרה הדדית שבני משפחתה נתנו אחד לשני, אין בכך כדי לבטל זכויותיה ברכב.   הרכב נרשם במשרד הרישוי על שמה של סיהאם, הביטוח היה על שמה ולא הוצגו לפניי אסמכתאות כלשהן לפיהן היה איזשהוא אינטרס להעלים או לטשטש את בעלותו של מאן דהוא מבני משפחת סיהאם, ובכללם התובע, באותו רכב.   ההגיון בדבר "יחוד" כספיה של סיהאם מעבודתה בעבר שהופקדו בקופה המשותפת אך היה ברור שאלו כספיה שלה, ברור לי למדיי, הכספים שנשמרו במסגרת אותה קופה שניהל אבי המשפחה ולכשנזדקקה סיהאם לאותם כספים הם "הופרשו" לטובתה ובנוסף להם יתרת הכספים להשלמת מחירו של הרכב.   מסכימה אני עם ב"כ קרנית כי אין הגיון כלכלי ברכישת רכב יוקרתי לצרכי עבודתה של סיהאם אך אין בכך כדי להביא למסקנה כי הרכב איננו שלה או למסקנה כי התובע הוא בעלים ו/או בעלים במשותף באותו רכב.   לפי ההגיון והמנטליות של התא המשפחתי של סיהאם והתובע, של חברה פטריארכלית המנווטת ומנוהלת על ידי אבי המשפחה ניתן להבין את ההפרדה בין כספי "הבנים" לבין כספי "הבנות" כאשר הנטל המוטל על הבת לתת יד באותה עזרה הדדית הוא פחות מהמוטל על הבנים שבמשפחה וכשהיא נזקקת לעזרה כספית היא תקבלה מיידית, אך עדיין היא תישאר כפופה לאותה "שליטה" של אבי המשפחה האחראי על כספי הקופה במשפחה ומכאן שניתן להבין את תשובתה של סיהאם באשר לסמכותו של אביה למכור את הרכב ללא קבלת רשותה, להבדיל מהעדר אפשרות לעשות כן על ידי מי מאחיה ובכללם התובע.   אין במימון חלקי של רכישת הרכב על ידי הקופה המשותפת כדי להקנות לתובע אי אילו זכויות ברכב אם חזקה ואם בעלות.   סיהאם ואחיה העידו לפניי בענין זה, ועדות זו לא נסתרה כאשר צויין כי סיהאם היתה המשתמשת הכמעט יחידה ברכב, אחיה נעדרו מהבית משך השבוע עקב עבודתם במרכז הארץ, היו להם כלי רכב ששימשו אותם לעבודה והם יכלו להעזר בה ולהשתמש ברכבה אם הזדקקו לכך ואף לצורך נסיעה לעבודה, דבר שנעשה פעמים מעטות משך השנתיים שהרכב היה בבעלותה.   אין בשאילת הרכב מסיהאם לצורך נסיעה לעבודה, בנסיבות בהן לא ניתן היה להשתמש בכלי הרכב האחרים, כדי להפוך את התובע ו/או יתר אחיו כבעלים או בעלים במשותף ברכב.   מתן הכספים מהקופה המשותפת למימון חלק מרכישת הרכב, ואף אם סיהאם לא נדרשה להחזיר כספים אלו, מתיישב עם "המשטר" שנהוג בתא המשפחתי של משפחת התובע ועם האופי הפטריארכלי כאמור של התא המשפחתי.   למצער ניתן לראות באבי המשפחה, אם כי גם עניין זה איננו ניתן לקביעה בצורה ודאית, כבעלים יחד עם סיהאם באותו רכב, אך לא ניתן לגזור גזירה שווה לגבי התובע, אחיה של סיהאם.   מכאן, שהטענה בדבר היות התובע בעלים ו/או בעלים במשותף ו/או מחזיק ברכב נשוא הדיון, לא הוכחה כלל וטענת סיהאם בדבר בעלותה על אותו רכב לא הופרכה. לא הונחה תשתית ראייתית שיש בה כדי להצביע על היות התובע הבעלים של הרכב ו/או בעל זכות החזקה ו/או בעל השליטה באותו רכב.   לסיכום, לאור הראיות שהובאו לפניי, אין לקבוע כי התובע הוא הבעלים ו/או המחזיק ברכב במועד התאונה.   משמעותה של מסקנה זו, ולאור ההסדר הדיוני שהושג בין הצדדים היא שעל מנורה וקרנית לפצות את התובע על נזקיו בגין התאונה בחלקים שווים.   באשר לשאלת גובה הנזק, הואיל ומדובר בתאונת עבודה, ובהעדר מידע בעניין זה בתיק, יודיע ב"כ התובע אם נקבעו לתובע אחוזי נכות על ידי המל"ל בעקבות התאונה אם זמנית ואם צמיתה והצדדים אף יודיעו תוך 30 יום אם ניתנת הסכמתם לכך שפסק הדין ינתן על דרך הפשרה כפי הוראות סעיף 4ג' לחוק הפלת"ד.   באם תינתן הסכמה כאמור, יתכוננו הצדדים לסכם טענותיהם בעניין זה בישיבת קדם המשפט אשר תתקיים בתאריך 10/7/03 שעה 8.30. לאור ההסכם הדיוני שהושג בין הצדדים, אינני עושה צו להוצאות. משלוחהודעה לצד שלישיקרנית