קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אחריות מתווך בעסקת יבוא: הצדדים לתביעה 1. התובע עוסק, בין היתר, באיתור סחורות וספקים מרחבי העולם, בין השאר לצורך יבואם לישראל. את פעילות היבוא עושה התובע בעצמו או באמצעות חברה פרטית בשם תומר יבוא ושיווק מוצרי מזון (1983) בע"מ (להלן : "תומר"). בעלי המניות בתומר הם מר דורון קמילוב (להלן : "קמילוב") ובן דודו של קמילוב, כשהניהול נעשה על ידי קמילוב. 2. הנתבע 1 (להלן : "הנתבע") הינו בעל השליטה והמנהל של הנתבעת 2 (להלן : "אקון"). אקון עוסקת, בין היתר, ביבוא ושיווק של מוצרים שונים. התובע והנתבע הינם שכנים, ושנהים מתגוררים בבית דירות משותף ברחוב לויטן 6 בתל-אביב. העסקה נשוא התביעה 3. בחודש אוקטובר 2004 נוצר קשר עסקי בין התובע לבין הנתבע ו/או אקון (על סוגיה זו - בהמשך) לצורך יבוא חיתולים לתינוקות ומבוגרים מספק ארגנטינאי בשם Algodonera Aconcagua S.A (להלן : "הספק" ו/או "החברה היצרנית"). לבקשת התובע, העביר הנתבע לעיון התובע מחירון של הספק (נספח "ב" לתצהיר התובע, ת/2, להלן : "המחירון"), כשבתחילה דובר על כך שהיבוא יעשה על ידי תומר. 4. בעקבות משא ומתן שנוהל, הגיעו הצדדים להבנות לצורך ביצוע עסקת יבוא החיתולים לישראל. כאמור, על פי ההסכמה הראשונית תומר אמורה הייתה להיות היבואנית ולממן את משלוח החיתולים לישראל; סוכמה כמות החיתולים המוזמנת, חלוקתה למידות, אופן אריזת החיתולים וסימון האריזות; חשבון הפרפורמה ישלח מהספק על שם תומר. עוד סיכמו הצדדים כי תגבה עמלה של 15% מעבר לסכום הנקוב במחירון, ועמלה זו תתחלק בין התובע, הנתבע וגורם נוסף בארגנטינה (כל אחד 5%). 5. בהתאם להסכמה זו, שלח הנתבע חשבון פרפורמה הנושא לוגו של אקון, בגין הזמנת החיתולים האמורה. בחשבון פרפורמה זה נכללו 1200 יחידות של 12 מארזי חיתולים בגודל מדיום, כשבכל אריזה 12 חיתולים; ו - 520 יחידות של 12 מארזי חיתולים בגודל מקסי, כשבכל מארז 10 חיתולים. הסכום הכולל בחשבון הפרפורמה הנ"ל (יכונה להלן : "חשבון הפרפורמה הראשון", צורף כנספח ג' לת/2) הסתכם בסך של 20,020.80$. 6. לאחר שנשלח חשבון הפרפורמה הראשון, בקש התובע לשנות את תנאי העסקה כך שהיבוא יעשה על ידו באופן ישיר ולא באמצעות תומר. כל יתר תנאי העסקה נותרו על כנם. בהתאם להסכמה זו, שלח הנתבע לתובע חשבון פרפורמה המיועד אליו. הפעם נשלח חשבון הפרפורמה על נייר הנושא את שמה של החברה היצרנית (יכונה להלן "חשבון הפרפורמה השני", צורף כנספח ד' לת/2). לאחר קבלת חשבון הפרפורמה השני, טיפל התובע בהוצאת והמצאת מכתב אשראי מבנק לאומי לישראל (להלן : "מכתב האשראי" ו/או "הבנק", בהתאמה). מכתב האשראי נפתח על הסכום הנקוב בחשבון הפרפורמה השני, קרי, 20,020.80$ (מכתב האשראי צורף כנספח ה' לת/2). 7. ביום 19/6/2005 או בסמוך לכך יצא משלוח החיתולים מארגנטינה לישראל, באמצעות חברת הספנות "צים"; ביום 12/7/2005 או בסמוך לכך הודיעה צים לתובע שהסחורה הגיעה לנמל חיפה; ביום 19/7/2005 נפרע מכתב האשראי והתובע שילם תמורת הסחורה את מלוא הסכום הנקוב במכתב האשראי; לאחר פתיחת המכולה הסתבר לתובע, לטענתו, כי החיתולים פגומים; לא נארזו בהתאם למוסכם וחלקם כלל אינו ראוי למכירה. לפיכך, התובע נאלץ, לטענתו, למכור את הסחורה במחירי הפסד ואת נזק זה, ביחד עם הוצאות נוספות אשר נגרמו לו, לטענתו, בשל מעשי ומחדלי הנתבעים או מי מהם, תובע הוא במסגרת התביעה שבפניי אשר הועמדה על הסך של 61,179 ₪. טענות התובע, בתמצית 8. התובע טוען כי הנתבע הוא זה שפנה אליו ועניין אותו ביבוא בחיתולים לישראל; הנתבע יצר בפניו מצג שהוא הנציג הבלעדי של הספק בישראל, באמצעות איש קשר בארגנטינה. הנתבע הוסיף וטען בפניי התובע כי הוא מייצא את מוצרי הספק גם בקרואטיה. לאורך כל הדרך, הנתבע היה איש הקשר לספק ולתובע לא היה כל קשר ישיר לספק ו/או לכל גורם אחר מטעמו. יתרה מזו, התובע טוען שהנתבע דאג ל"מדר" אותו מכל פרט מזהה, וראה המחירונים שנשלחו לתובע החסרים פרטים מזהים. 9. התובע טוען כי בטרם נקשרה העסקה, בקש מהנתבע לברר האם ישנן מגבלות תקינה כלשהי ביבוא החיתולים לישראל, ונענה על ידי הנתבע כי הנושא נבדק ונמצא כי אין כל מגבלות תקינה; עוד טוען התובע כי הורה לנתבע באופן מפורש לבצע את ההובלה הימית בתנאי Haifa City Limits, דהיינו שמחיר ההובלה הימית יכלול גם את היבשה היבשתית מנמל חיפה ועד לרדיוס מרחק קבוע מן הנמל. 10. התובע טוען כי תנאי המשלוח הוכתבו על ידו במפורש, אגב מתן הוראות ברורות לגבי אופן האריזה וסימונה; התובע טוען כי הנתבע הבטיח שאיש הקשר מטעמו יפקח על המשלוח ויבדוק, עוד בטרם העמסתה, כי התנאים המבוקשים מתקיימים. 11. התובע טוען כי המשלוח הגיע לארץ באיחור; רק כיומיים לאחר הגעת הסחורה לנמל, נשלח אליו עותק אחד ממסמכי היבוא מהספק, בעוד הניירת אמורה הייתה להגיע ישירות לבנק. בסופו של יום, המסמכים הגיעו לבנק רק בשלהי חודש אוגוסט. עקב האיחור בהגעת המסמכים והצורך בשחרור הסחורה, נאלץ התובע לחתום על מכתב ויתור לבנק ומכתב האשראי נפרע עוד בטרם הספיק התובע לבדוק את הסחורה. 12. מיד בסמוך לפירעון מכתב האשראי, התברר לתובע, לטענתו, כי בניגוד להצהרת הנתבע, יש צורך בביצוע בדיקת תקינה. התובע ערך בדיקה זו ונשא בעלותה, בסך 1,216 ₪; עוד הסתבר כי בגין העיכובים במשלוח הסחורה והצורך בביצוע תקינה, נאלץ התובע לשלם דמי אכסנה והשהייה בסך 1,360 ₪. בנוסף הסתבר כי המשלוח לא נעשה בתנאי Haifa City Limits ולכן נשא התובע בעלות ההובלה היבשתית בסך 1,498 ₪ (תשלומים נוספים אלו יכונו דמי התקינה; דמי האכסון ודמי ההובלה היבשתית, בהתאמה). 13. מעבר להוצאות הנוספות אשר פורטו לעיל, התברר לתובע, לטענתו, כי המשלוח לא נשלח בהתאם למוסכם; הסחורה הגיעה בערבוביה, ללא אריזות, ללא הפרדה לגדלים שונים, חלק מהתוויות היו מחוקות ו/או נפלו בהן שגיאות. כל אלה גרמו לכך שלא ניתן היה לקבל עבור הסחורה את המחיר הצפוי, שהיווה את הבסיס לתחשיבים, והיה צורך במכירתה במחירי הפסד. התובע טוען שחלק מהסחורה נתרם ואף הושמד. סך כל הפסדי התובע בגין אי מכירת חלק מהסחורה ו/או מכירתה במחירי הפסד, מסתכם לטענתו בסך של 63,165 ₪, ראה סעיף 44 לת/2. 14. טענה נוספת בפי התובע: לטענתו, התברר לו בדיעבד כי חשבון הפרפורמה כולל בחובו "העמסה" של 15% עמלה על מחיר המוצרים עצמם. כיוון שהמחיר המופיע בחשבון הפרפורמה מתאים למחיר המופיע במחירון, מסקנתו של התובע כי הנתבע הוא שערך את המחירון וגילם בו את העמלה, זאת מבלי להודיע דבר לתובע. התובע טוען כי גילה עובדה זו בדיעבד, עת הסתבר שהספק התפלא לקבל לידיו סכומים רבים יותר מהנדרש, והחזיר, לטענת הנתבע, סכום של 3,400$. "תוספת" זו גרמה לכך שהתובע שילם מכס עודף בסך של 315$. לאחר שהתגלה עניין זה, החזיר הנתבע לתובע סך של 3,676 ₪, המהווה שליש מסכום ההחזר, כחלקו היחסי בעמלה. בעניין זה טוען התובע כי לא הוצגו בפניו המסמכים המתעדים את העברת הכספים לספק ואת החזרת הסכומים מהספק לנתבע, ואין לו כל יכולת לבדוק את אמיתות הנתונים שנמסרו על ידי הנתבע. 15. לאור כל האמור לעיל, טוען התובע שהנתבע הפר את התחייבויותיו כלפיו, לרבות חובת הנאמנות, חובת הזהירות וחובת תום הלב, אם מתוקף היותו סוכן או נציג של הספק, אם מתוקף היותו שלוח של הספק; התובע טוען שהנתבע הציג בפניו מצגים רשלניים וכוזבים באשר לטיב הסחורה, לאיכותה; לצורך בתקינה; וכן התרשל בהגדרת תנאי המשלוח. התובע טוען כי הנתבע התעשר על חשבון התובע כשהעמיס את העמלות בחשבון הפרפורמה ולא ניתן לדעת מהם הסכומים ששלשל לכיסו הנתבע בסופו של יום. 16. התובע טוען כי יש לייחס את המעשים והמחדלים הללו לשני הנתבעים גם יחד - גם אם העסקה נכרתה עם אקון, אזי הנתבע הוא הרוח החיה מאחורי חברה זו והוא זה אשר הציג את המצגים הרשלניים, פעל ברשלנות ו/או בחוסר תום לב ו/או עשה עושר ולא במשפט ולכן יש להשית עליו חיוב אישי במקרה הנדון. טענות הנתבעים, בתמצית 17. הנתבעים טוענים כי דין התביעה האישית כנגד הנתבע להדחות; עסקה זו נכרתה בין התובע לבין אקון ואין כל יסוד להשית על הנתבע חיוב אישי. עוד טוענים הנתבעים כי הם פעלו בעסקה זו כמתווך בלבד, בין התובע לבין החברה היצואנית בחו"ל; הנתבעים מכחישים כי הבטיחו לבדוק את הסחורה בטרם משלוחה בישראל; הנתבעים טוענים כי היה על התובע לבצע את כל הבירורים המקדימים בטרם החליט לייבא לארץ חיתולים, במיוחד לעניין נושא התקינה והעלויות הכרוכות בכך. 18. לגבי "העמסת" העמלה בשיעור של 15% בחשבון הפרפורמה, הנתבע טוען כי הדבר נעשה בהסכמת ובידיעת התובע, אשר בקש להציג מחיר "מנופח" כלפי תומר, הגורם שהתחייב לרכוש מהתובע את הסחורה. הנתבע טוען בסעיף 16 ג' לכתב ההגנה כי חישוב פשוט יצביע על כך שהסכום המופיע בחשבון הפרפורמה גבוה ב - 15% מהמחיר המופיע במחירון, דבר הבא ללמדך שהתובע ידע, או היה עליו לדעת, כי בוצעה "העמסה" כמוסכם. עוד הפנה הנתבע אל מייל ששלח התובע בעניין זה, צורף כנספח ב' לתצהיר הנתבע, נ/1. 19. לגבי העלויות הנוספות הנדרשות על ידי התובע בתביעתו - באשר לעלות האחסנה טוען הנתבע כי איחור של יומיים בהגעת המסמכים אינו גורר תשלום, וכי הגדרת המשלוח בתנאי Haifa City Limits לא בא זכרו במכתב האשראי. 20. לגבי טיב הסחורה שהגיעה לארץ - הנתבע טוען כי בטרם נכרתה העסקה, העביר הוא לתובע, לבקשתו, דו"ח ספציפיקציות טכנית עם אישור של משרד הבריאות הארגנטינאי וכן קיבל חבילת חיתולים לדוגמה. לפיכך, לא יכולות להיות לו טענות בקשר לטיב הסחורה. באשר לטענות לגבי אופן האריזה, משלוחה לארץ ואיכותה, טוען הנתבע כי לא הובאה כל ראיה אובייקטיבית ממנה עולה שהסחורה פגומה; לא הוכח שגם אם נפגמה הסחורה, אזי הדבר רובץ לפתחי הנתבעים או מי מהם; בעניין זה טוען הנתבע שאם מדובר ביבוא ראשון ליבואן, אזי אנשי המכס פורקים מכולות (סעיף 31 לנ/1), ויתכן שנגרם נזק בבדיקה זו. בנוסף, טוען הנתבע שהתובע חתם על כתב ויתור לבנק בנוגע לתנאי המשלוח לכן הוא מנוע מלהעלות כל טענה בעניין זה. לבסוף טוען הנתבע כי יש קשר עסקי בין התובע לבין תומר, שרכשה חלק גדול מהסחורה, ולכן יש לבחון היטב האם ההצהרות בדבר מחירי ההפסד נכונות המה. שלב ההוכחות והשאלות שבמחלוקת 21. ביום 8/9/2008 התייצבו בפניי התובע, הנתבע וקמילוב להיחקר על התצהירים אשר הוגשו על ידם. בסיום ההוכחות ניתן צו לסיכומים ומשאלה הוגשו, יש ליתן את הכרעתי בסוגיות שבמחלוקת, ואלה הן, בתמצית: מהו מעמדו של הנתבע בעסקה זו, האם מתווך - כגרסתו; או שמא נציג ו/או שלוח של הספק, כגרסת התובע?; האם הוכחה איזו מהעילות הנטענות בכתב התביעה, וביניהן רשלנות, מצג שווא, הפרת התחייבות, עשיית עושר ולא במשפט?; במידה והוכחה עילה כלשהי, מהם הנזקים שנגרמו בעטיה?; האם יש לזקוף לחובת התובע רשלנות תורמת ו/או אשם חוזי תורם כלשהו; מהו היקף הנזק, אם בכלל, שהוכח?; ואם קיים נזק, האם יש מקום לחיוב אישי של הנתבע? אתייחס לשאלות אלה כסדרן. מעמדו של הנתבע ו/או אקון בעסקה - האם נציג? האם שלוח? האם מתווך? 22. בסוגיה שבכותרת, כמו בסוגיות רבות שיפורטו להלן, מבכרת אני את גרסת התובע ושוללת אני את גרסת הנתבע לפיה שימש בעסקה זו כמתווך בלבד. מספר טעמים לכך. ראשית, לא ברור כלל בין מי למי "תיווך" הנתבע, גם לגרסתו. בעניין זה נפלו אי דיוקים בכתב ההגנה של הנתבע ובתצהירו (ואין אלו הטעויות היחידות)- כך, למשל, בסעיף 43 לכתב ההגנה נכתב כי התיווך נעשה בין התובע לבין החברה היצרנית בחו"ל; בסעיף 10 לתצהירו הצהיר הנתבע כי שימש כמתווך בין התובע לבין החברות מחו"ל (החברה היצרנית והחברה היצואנית, Golsem S.A Comex, להלן, "החברה היצואנית"); וחשבון הפרפורמה השני נושא כאמור את שם החברה היצרנית. 23. והנה, בעדותו של הנתבע התברר כי אינו מכיר כלל את החברה היצרנית והקשר שלו היה, לטענתו, עם החברה היצואנית בלבד: "אני לא מכיר את היצרנית אלא את המשווקת... אף פעם לא הייתי בקשר עם החברה היצרנית. אני לא יודע מי ישנו שם בכלל" ( פרו' עמ' 29 שו' 20, 25). כשנשאל הנתבע מדוע נאמרו הדברים בסעיף 43 לכתב ההגנה, השיב: "יש טעות בסעיף. כתוב "יצרנית" וצריך להיות "יצואנית" (עמ' 31 שו' 17). אם כך, גרסתו המאוחרת של הנתבע היא כי תיווך בין התובע לבין החברה היצואנית. 24. כאן מתעוררת השאלה, הכיצד שלח לתובע חשבון פרפורמה הנושא את שמה של החברה היצרנית? וכיצד טען בעת הדיון שקיבל את כספי ההחזר בהעברה ישירה מהחברה היצרנית (עמ' 34 שו' 2), אם קודם לכן הצהיר שאין לו כל קשר לחברה היצרנית? כשעומת הנתבע עם שאלה קשה זו, השיב תשובה פתלתלה ומתחמקת: "היצואן ביקש ממני את הפרטים של הנתבע 2. נתתי לו והוא העביר את זה לחברה שקיבלה את הכסף, והיא הייתה צריכה להעביר" (עמ' 34 שו' 4). בנוסף, מתעוררת השאלה הכיצד נעשה התיווך בין התובע לחברה היצואנית, כשאין בנמצא ולו מסמך אחד הנושא או מפרט את שמה של החברה היצואנית. בעניין זה הפנה הנתבע למיילים הכתובים בשפה הספרדית (נ/2 ונ/3), מהם ניתן ללמוד שהנתבע הפנה את פניותיו לחברה היצואנית. יצוין כי אלה תכתובות בין הנתבע לחברה היצואנית, כשהתובע אינו מכותב אליהן, ואינו שולט כלל בשפה הספרדית. 25. דבר זה מוביל אותי לנימוק השני המוביל לדחיית טענת התיווך- על פי תפיסת הנתבע, תפקידו הסתכם ב"שדכנות": "תיווכתי בין שני צדדים - הבאתי לקוח אל היצואן. הייתי משהו כמו שדכן. לא היה מפגש, אלא קשר בין שני הצדדים, דרכי" (עמ' 38 שו' 1-2). אם אכן תפקיד הנתבע התמצא בשידוך, האין התובע אמור לדעת מהו הגורם ששודך לו? ומה פשוט יותר מלהמציא לתובע את כל פרטי החברה היצואנית, על מנת שהתובע יהיה עימה בקשר ישיר ויבצע את ההזמנה ישירות ממנה? 26. התנהגות הנתבע מלמדת כי לא כך נהג, וכי עשה זאת במודע. כשנשאל הנתבע מדוע במסמכים ששלח לא מופיעים שמות החברות, השיב: "במתכוון. רציתי להבטיח את עצמי, שלא יעקפו אותי" (עמ' 38 שו' 19) ובהמשך: "זה טיב העסקים בתיווך. אני מחקתי את השם של החברה" (עמ' 38 שו' 21). איני יכולה לקבל טענה זו: בתיווך, תפקיד המתווך להפגיש בין שני צדדים, ואם נוצר מפגש רצונות ביניהם, זכאי המתווך לשכרו. לא יתכן לתווך בין צד אחד לבין גורם עלום כלשהו, כך לא יכול להיווצר מפגש רצונות, זוהי אינה עסקת תיווך. 27. למעשה הודה בכך הנתבע, בחצי פה: "ביהמ"ש: אחרי שיצרת את השידוך, הסתיים תפקידך, לשיטתך? ת.הוא היה צריך להסתיים, אבל אני המשכתי. כשקיבלתי פניות - העברתי אותן הלאה. הייתי כמו דוור או שליח. לא היה לי שום קשר נוסף עם החברה. אני לא סוכן ולא נציג שלה, רק מתווך. על זה הייתי צריך לקבל 5%. העברתי לו גם את המחירים והפרופורמה. הייתי צריך להביא לו את מה שהתבקש. ש. ביהמ"ש: אם כך, נתת לו חשבון, מחירונים, דו"ח, עשית את השידוך והיית צריך לצאת מהתפקיד. ת. הטעות שלי היא שלא יצאתי. לא מעניין אותי מה שלחו לו ומה לא. זה לא הקשר שלי עם החברה בחוץ לארץ, אני לא אחראי לזה. עשיתי את מה שעשיתי אחרי זה כי התובע שכן" (עמ' 38 שו' 4-13). מדברים אלו ניתן להבין שגם הנתבע עצמו אינו מגדיר את פעולותיו בתיק הנדון כפעולות תיווך גרידא, והנימוק שניתן לכך הינו כי בשכן עסקינן. 28. טעם נוסף השולל את טענת התיווך הוא עניין המחירונים וחשבון הפרפורמה: במקרה הנדון הוכח בפניי כי הנתבע התערב באופן פעיל בניירת, דבר שאינו אפשרי אם במתווך עסקינן. כך, למשל, חשבון הפרפורמה הראשון יצא על נייר מכתבים של אקון; כך למשל, המחירונים אשר נשלחו על ידי הנתבע כללו כבר העמסה של 15%, דבר המחייב את המסקנה כי המחירון נערך על ידי הנתבע. 29. בעניין זה חשוב להזכיר את האמור בסעיף 16ג' לכתב ההגנה של הנתבע, שם נאמר כי חישוב פשוט של הסכומים המפורטים במחירון, בהשוואה לאלה המופיעים בחשבון הפרפורמה, יוכיח שהתובע ידע על העמסה, העמסה ש"צמחה" בחשבון הפרפורמה. טענה זו נזנחה בהמשך הדרך, עת הוכיח התובע בדיוק את ההיפך: בסיכומיו (סעיפים 5-9) מפרט התובע את דרך חישוב הסכומים, והמסקנה המתבקשת היא כי הסכומים המופיעים בחשבון הפרפורמה השני מהווים את מכפלות הסכומים מתוך המחירון. מכאן - שהעמסה נעשתה כבר במחירון עצמו! האם יתכן שהחברה היצואנית היא שהעמיסה את העמלה? או שמא הגיוני יותר להניח שהנתבע או מי מטעמו "התערב" בניירת, כפי שהודה שעשה עת מחק פרטים מזהים מהמחירונים (עמ' 38 שו' 23;25)? אציין כי בסיכומים מטעם הנתבע אין כל התייחסות לדרך חישוב הסכומים בחשבון הפרפורמה, וכפי שציינתי לעיל, הטענה המופיעה בסעיף 16ג' לכתב ההגנה התבררה כבלתי נכונה. 30. ואם עוד יש צורך בדבר מה נוסף כדי לשלול את טענת התיווך, באה תשובתו הבאה של הנתבע וסותמת את הגולל כליל על טענה זו: "ש.לא אמרת לו: מה אתה רוצה ממני? תיווכתי בעסקה וזהו. איך אתה מסביר לו את זה? ת. בטח שאני לא אגיד לו את זה. זה לא הטבע שלי. ש.פעלת בעניין הזה בצורה אגואיסטית? ת.כל הפניות שלו הועברו. לא אמרתי לו ואני לא אגיד את זה לאף אחד" (עמ' 37 שו' 21-25).הכיצד אמור התובע לדעת שהנתבע פועל כמתווך בלבד? הלא הנתבע לא אמר לו כך; לא הועבר לתובע ולו מסמך אחד הנושא את שמה של החברה היצואנית; כל התקשורת נעשתה באמצעות הנתבע, והנתבע בלבד. איזה בסיס יש למסקנה שהנתבע פעל כמתווך, מעבר לעדותו היחידה, הכבושה, אותה בחר שלא לגלות לתובע?. מכל הנימוקים הללו, שוללת אני את טענת התיווך. 31. ואם לא פעל הנתבע כמתווך בעסקה, כיצד ניתן להגדיר את מעמדו? - בעניין זה אציין כי אין משמעות רבה לתואר - אם נציג; אם שלוח; אם "זרועו הארוכה" של המוכר עצמו. בכל מקרה התרשמתי שהנתבע התרשל במילוי תפקידו בעסקה זו, אפרט מסקנתי זו. 32. ראשית, אם ב"שלוח" בלבד עסקינן, שפעל בגבולות הרשאותיו, ופעולותיו מזכות או מחייבות את השולח בהתאמה, הוכח בפניי כאמור כי לא ברור כלל בשם מי פעל הנתבע, האם בשם החברה היצרנית, האם בשם החברה היצואנית. חשבון הפרפורמה השני שנשלח נושא כאמור את שמה של החברה היצרנית. הנתבע הצהיר במהלך הדיון כי אינו מכיר את החברה היצרנית. המצג שנוצר בפניי התובע הוא שהנתבע מייצג את החברה היצרנית. מדובר אם כן בסיטואציה בה דן סעיף 6(ב) לחוק השליחות, התשכ"ה -1965 (להלן : "חוק השליחות"), המאפשר לתובע לתבוע את נזקיו מהשלוח, הנתבע. ואם פעל הנתבע בשם החברה היצואנית, והתובע כאמור לא ידע על כך, אזי מדובר בשליחות נסתרת, כקבוע בסעיף 7 לחוק השליחות, וגם אז רשאי התובע לתבוע את נזקיו ישירות מהשלוח - הנתבע. 33. בנוסף, ולנוכח ריבוי הגרסאות והסתירות מצד הנתבע, לא ברור כלל מה היה חלקו בעסקה, מידת מעורבותו, רווחיו; לא ניתן לשלול את האפשרות כי הוא עצמו או מי מטעמו רכש את הסחורה מהחברה היצרנית וניסה ומכור אותה הלאה, על ידי "גזירת" עמלה נוספת. תרחיש זה עולה מעצם העובדה שהנתבע התערב כאמור במחירים המופיעים במחירונים, וחשבון הפרפורמה הראשון נושא את שמה של אקון ונערך על ידה (עמ' 40 שו' 19-21). בחשבון הפרפורמה השני אמנם מופיע שמה של החברה היצרנית, אולם ה"לוגו" של המסמך שונה מה"לוגו" המופיע על רשימת האריזה שהוצגה כת/3, שוני זה, עליו נשאל הנתבע (עמ' 41 שו' 11-18), מעורר אף הוא תחושות קשות. 34. לא זו אף זו, הנתבע לא צירף כל מסמך מהחברה היצרנית ממנו עולה מהם הסכומים שנדרשו על ידה עבור הסחורה, כיצד התברר כי נעשה "תשלום עודף" ומה היה גובה ההחזר בפועל. כשנשאל הנתבע על ידי בית המשפט היכן התכתובת בדבר החזר העמלה, השיב הנתבע: "יש מאות מיילים. אני לא יכול להציג את כולם, חלק מהם אבד. אני מצטער. אני זוכר שיש מייל שלפיו התובע בקש להוסיף עוד 5%" (עמ' 34 שו' 17-18). 35. כיוון שאין מחלוקת שלתובע לא היה קשר ישיר עם כל גורם אחר בעסקה זו זולת הנתבע, יש לראות בו, לצורך העניין, כזרוע הארוכה של אותו מוכר עלום: הנתבע הוא שאמור היה לדאוג למשלוח הסחורה לישראל, בתנאים אותם הכתיב התובע; הנתבע הוא שאמור היה לדווח על כל עיכוב במשלוח הסחורה ; הנתבע הוא שאמור לטפל בכל תלונה בנוגע לאיכות המוצר וטיבו. כל חובות אלו חלים עליו גם אם תפקידו מצטמצם להגדרת "שלוח" או "נציג" בלבד. לפיכך, אבחן כעת אם מילא הנתבע חובות אלו בנאמנות ומסירות. מעשיו ומחדליו של הנתבע 36. ראשית, וכפי שכבר ניתן להבין מדבריי עד כה, מחדלו העיקרי של הנתבע הוא במצג שיצר; בטשטוש העובדות כהווייתם; בנטיעת ההרגשה בלב התובע כי הנתבע מכיר את יצרן הסחורה ויכול לדאוג ולהבטיח את המשלוח בהתאם למוסכם. שוכנעתי כי אכן התובע סבר שהנתבע מכיר את היצרן; כי סבר שהנתבע מייצא את המוצרים גם לקרואטיה (סעיף 6 לת/2). סבורני כי אם היה יודע התובע שהנתבע אינו מכיר את היצרן אלא את היצואן בלבד; שאין לנתבע כל קשר עם היצרן; שבעבר הנתבע רק "תיווך" בין היצואן ללקוח קרואטי ואמריקאי (עמ' 30 שו' 11), יתכן והעסקה כולה לא הייתה יוצאת אל הפועל ולמצער, הייתה מחייבת משנה זהירות מטעם התובע או מעורבת יתר עם גורם כלשהו בארגנטינה, שישמור על האינטרסים שלו טוב יותר, ולא באמצעות העברת מיילים בלבד (עמ' 37 שו' 25). דברים אלה מקבלים משנה תוקף היות ובשכנים מדובר, ומן הסתם הדבר מגביר את יחסי האמון, ראה דברי הנתבע בעמ' 38 שו' 11-13. 37. מעבר לכך, התרשל הנתבע בכך שלא הודיע לתובע שיש איחור בהספקת הסחורה - לא שוכנעתי כלל ועיקר כי תוכן מסמך נ/2 הובר לידיעת התובע (עמ' 32 שו' 25); לא הוכח בפניי כי דרישתו המפורשת של התובע למשלוח בתנאי Haifa City Limits אכן הועברו לידיעת החברה היצואנית ו/או החברה היצרנית, ראה תשובותיו המתחמקות של הנתבע בעניין זה ומחדליו להראות מסמך כלשהו בנושא (עמ' 36 שו' 6-11); לא שוכנעתי כלל ועיקר שהנתבע הודיע לתובע שבחשבון הפרפורמה "מועמסת" העמלה; שוכנעתי כי בעת שהתגלו הבעיות בסחורה התעלם הנתבע מפניות התובע ולא סייע בידו כלל וכלל בבירור טענות אלו ו/או בהפנייתן לגורמים הרלוונטים, אם החברה היצרנית אם החברה היצואנית (ראה עדות התובע בעמ' 28 שו' 7-8, אשר אומתה למעשה בתשובות הנתבע, עמ' 43 שו' 1-3). 38. בנוסף למחדליו כפי שצוינו לעיל, נוכחתי לדעת כי גם בניהול הגנתו בתביעה שבפניי התרשל הנתבע, וכך נאלץ להודות בטעויות רבות, אם בסעיף 5 לתצהירו (עמ' 29 שו' 18); אם בסעיף 43 לכתב ההגנה (עמ' 31 שו' 17); אם לעניין זהות החברה מטעמו אשר הייתה מעורבת בפרויקט זה (עמ' 35 שו 9); אם לעניין האמור בסעיף 19 לכתב ההגנה (עמ' 35 שו' 26). בנוסף, נוכחנו לדעת כי הטענה לפיה המחירים המופיעים במחירונים נמוכים ב - 15% מחשבון הפרפורמה אף היא אינה נכונה. מקבץ טעויות אלו מערער את אמינותו של הנתבע ונותן חיזוק לגרסת התובע. 39. מכל הנימוקים המפורטים לעיל, קובעת אני כי מעשיהם ומחדליהם של הנתבעים או מי מהם מקימים את יסודות עוולת הרשלנות וכן מהווים הם הפרת ההתחייבות החוזית אותן נטלו על עצמם הנתבעים במסגרת עסקה זו: הנתבעים היו אמורים לייצג את המוכר בעסקה, על כל המשתמע מכך, ולא כך הם פעלו. האם יש מקום לחיוב אישי של הנתבע? 40. על השאלה שבכותרת יש להשיב בחיוב: גם אם פעל הנתבע בשם אקון, אזי מצאתי במעשיו רשלנות ויצירת מצג כוזב. די באלה כדי להקים יריבות אישית בין התובע לנתבע, כמנהל אקון. מעבר לכך, ספק בעייני אם ניתן לקבוע במקרה הנדון שהנתבע פעל בשם אקון דווקא, וראה מספר החברות באמצעותן פועל הנתבע והטעויות שנפלו במשלוח המיילים מטעמו (עמ' 35 שו' 8-12). לפיכך, יש מקום לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בנזקי התובע, וכעת יש לדון בהיקפם. היקף הנזק ומידת אחריותו של התובע 41. שוכנעתי כי על הנתבעים לשאת דמי ההובלה היבשתית בסך 1,498 ש"ח, בשל המחדל של הנתבעים להגדיר את המשלוח בתנאי Haifa City Limits ; שוכנעתי כי יש לחייב את הנתבעים בסך של 1,360 ש"ח, בשל העיכוב באספקת הניירת לבנק; לא שוכנעתי שיש לחייב בדמי התקינה, היות ובכל מקרה חיוב זה אמור היה לחול על התובע. שוכנעתי שיש מקום לחייב את הנתבעים בסך של 315$, דמי המכס העודף, בשל מחדל הנתבעים להבהיר לתובע שחשבון הפרפורמה כולל העמסה של 15%. סך הכל יש לחייב את הנתבעים עבור ההוצאות העודפות בסך 4,118 ש"ח. 42. באשר לחלק הארי של הנזק - היא התביעה ל"ירידת ערך" החיתולים והפגמים שהתגלו בהם: בעניין זה יש ממש בטענות הנתבעים. התובע לא צירף לכתב תביעתו ולתצהיריו חוות דעת כלשהי ממנה ניתן ללמוד על מצב החיתולים בעת הגעתם לישראל; התובע לא צירף תמונות כלשהן ממועד פתיחת המכולה; התובע לא הביא לעדות את עמיל המכס מטעמו שבנוכחותו נפתחה המכולה, כל זאת כשהתובע לא היה נוכח במועד זה, ולכן עדותו היא עדות שמועה (עמ' 27 שו' 11). 43. ראיותיו של התובע לעניין מצב החיתולים מסתכמים בעדותו (עמ' 23 שו' 24-26) ובעדות קמילוב מטעמו (עמ' 11 שו' 13-14). כמו-כן, ניתן ללמוד מהמסמכים אשר צורפו לתצהירי קמילוב והתובע כי חלק מהסחורה נמכר במחירים נמוכים , לדוגמה כ-6 ש"ח לחיתול. לעניין זה יש לזכור כי קמילוב היה שותפו של התובע בפרוייקט ואמור היה לרכוש ממנו את החיתולים נשוא עסקת היבוא, לכן יש לייחס לעדותו משקל בהתאם. 44. בנוסף, וגם אם אקבע שהחיתולים אכן היו במצב ירוד, היה על התובע להוכיח את הקשר הסיבתי בין מעשיהם ומחדליהם של הנתבעים או מי מהם לבין אותו מצב ירוד אשר חייב מכירה במחירי הפסד. בעניין זה, הוכח בפניי כי לתובע הייתה זו עסקת יבוא ראשונה (עמ' 27 שו' 1-6), והוא הודה שהמכס ביצע פריקה של הסחורה (עמ' 27 שו' 9). כאמור, לא הובא לעדות עמיל המכס שהיה נוכח בעת פריקת הסחורה, ולא ניתן לשלול תרחיש שהנזק, אם ארע, התרחש בעת פריקת הסחורה. 45. לא זו אף זו. הוכח כי במכתב הדרישה הראשון שהופנה לנתבע (נספח י"ג לת/2), נכללה דרישה לפיצוי כספי רק בשל ההוצאות העודפות, ולא בשל ההפסד במכירה, הגם שנזקים אלו הוזכרו בסעיף 16 לאותו מכתב, ואף נזכרו במיילים קודמים שהופנו לנתבע (נספחים י"ב לת/2). בנוסף ההפסד הנטען "גדל" מהסכום שננקב בכתב התביעה לסכום שננקב בתצהיר התובע. 46. עם זאת, שוכנעתי כי עסקת החיתולים אכן הסבה לתובע נזקים: נתתי את אמוני בעדות התובע וקמילוב מטעמו; שוכנעתי כי התובע ניסה להפנות את תלונותיו בנוגע לטיב הסחורה, שנטענו כאמור בזמן אמת, לנתבע, אולם זה בחר שלא להגיב; התובע נאלץ לפעול לפי הבנתו, וכך עשה, כאשר מכר את הסחורה בערכים מופחתים (ראה נספח י"ד עד ט"ז לת/2, שלא נסתרו למרות חקירת ב"כ הנתבע). 47. בשוקלי את גובה הנזק, בוחנת אני האם יש מקום לזקוף לחובת התובע רשלנות תורמת בעסקת היבוא בכללותה: שוכנעתי כי התובע מצידו ניסה לצאת ל"הרפתקאה" בא הוא כלל אינו בקיא: " פה במקרה מדובר במוצר שהיה צריך ללכת טוב מאוד, כי אלה חיתולים. עשיתי את הבדיקה מול חיתולי הפרימיום. ראיתי שיש הפרש כזה שאפשר לבקש עמלה של 15%, שזה גבוה יחסית. ההתמחות שלי היא במוצרי מזון, ששם עובדים על עמלה של 5% מקסימום. זאת הייתה ההתנסות הראשונה והאחרונה שלי ושל דורון במוצרים שאינם מזון". (הדגשות שלי, עמ' 20 שו' 15-19). לעומת זאת, כשנשאל: "האם נכון שהתברר לך שמחירי העלות שלך בארץ גבוהים מעלות המכירה של האגיס ופמפרס לסיטונאים?" השיב: " ממש לא. זאת גם לא סחורה שזהה להאגיס ופמפרס. זה לא פרימיום כמותם". (עמ' 26 שו' 2-5). מתשובותיו אלו של התובע עולה כי מדובר בהתנסות ראשונה בתחום שאינו מכיר; ולא ברור כלל אילו בדיקות מקדימות ערך בטרם החליט לייבא את המוצר לארץ. 48. בעניין זה נשאל התובע:" האם נכון שטרם ההתקשרות קיבלת דו"ח ספסיפיקציה טכני של החיתול וחבילת חיתולים לדוגמא?" והשיב: "לא. קיבלתי אריזה קרועה וחיתול אחד שלא שייך לאותה אריזה, פלוס חיתול של מבוגרים. שאלתי אותו איך זה יכול להיות והוא אמר שהוא חילק את הכול בחוץ לארץ וזה מה שנשאר. מאחר שאני בונה על יחסי אמון ומאחר שיש לי את היחסים עם תומר. לא חשבתי ואמרתי לו לראות על מה מדובר ולרוץ עם זה הלאה". (עמ' 26 שו' 10-14). דהיינו, הכתובת הייתה לכאורה על הקיר אולם התובע בחר ל"תת את אמונו" בנתבע ולצאת לדרך, חדשה מבחינתו. 49. אציין כי בעניין כתב הויתור לבנק פעל התובע על דעת עצמו. כנשאל מדוע חתם על כתב הויתור השיב: "עשיתי בקרת נזקים, ואני מנסה למזער את הנזקים", ובהמשך: "כשפתחתי ראיתי למה זה הגיע באיחור - בגלל האריזות, הסימון והכול. אם זה היה מגיע ישירות לבנק - זה היה שוכב ואני הייתי משלם דמי אחסנה. לא הנחתי בחלומות הכי שחורים שלי שזה המצב במכולה. אני יודע שבצד השני יש מי שמפקח". (עמ' 19 שו' 19-24). לכאורה, אם היה בוחר התובע לשלם דמי אחסנה ולבדוק את הסחורה בטרם חתימה על כתב הויתור, הנזק לא היה נגרם ולמצער, הנזק היה מצטמצם. 50. לאחר ששקלתי את כל הנושאים שפורטו לעיל; לאחר ששוכנעתי כי לתובע נגרם נזק כתוצאה ממחדליהם של הנתבעים, אם כי גם התנהגותו זו תרמה לתוצאה לפיה עסקת היבוא הסבה הפסדים; לאחר ששוכנעתי שהנזק המכומת עומד על סך של 4,118 ש"ח ההוצאות העודפות וההפסד מעסקת החיתולים עומד על כ - 60,000 ש"ח (עלות החיתולים, כולל משלוח ומכס כ - 130,000 ש"ח, בניכוי התקבול מהמכירה בסך כ - 70,000 ש"ח); בחרתי לייחס לנתבעים 33% מנזק זה, כפי חלקם היחסי בשיעור העמלה לה הם היו זכאים. לפיכך, ישלמו הנתבעים לתובע, ביחד ולחוד, סך של 21,372 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף, ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, הוצאות משפט הכוללות את האגרה באופן יחסי לסכום שנפסק ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין. הסכומים שנפסקו ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. תיווךיבוא