קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אחריות עורך דין על ייעוץ רשלני: 1. בעיזבון אביו המנוח של פישר מרדכי (להלן : "התובע") נכללו שתי דירות. התובע פנה אל עו"ד משה מנדל (להלן: "הנתבע"), אותו הכיר עוד קודם לכן, על מנת שיטפל עבורו בעסקת מקרקעין למכירת אחת מהן (להלן: "העסקה הראשונה"). 2. הנתבע פנה לשלטונות המס ובקש פטור עפ"י סע' 49 (ב)5 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) התשכג 1963 (להלן "החוק") החל על מכירת דירה שהתקבלה בירושה (להלן: "פטור הירושה"). בשל קיומה של הדירה הנוספת, סירבו שלטונות המס לקבל בקשה זו, והודיעו לנתבע כי יינתן פטור לפי סע' 49 (ב)1 המקנה זכאות למכירת דירת מגורים בפטור מדי ארבע שנים (להלן: "הפטור הרגיל"). 3. כשנתיים לאחר מכן רכשו התובע ואשתו (להלן: "התובעים")דירה חדשה, וביקשו למכור את דירת מגוריהם. לצורך כך,פנו לעו"ד X (להלן: "הצד השלישי") לטפל בעסקת מכירה זו. הצד השלישי הגיש בקשה לפטור הרגיל, אך זו סורבה. רק אז התגלה לצד השלישי כי פטור זה נוצל בעסקה הראשונה. 4. העסקה השנייה מוסתה בסכום של 200,000 ₪. התובע פנה אל עו"ד צוריאל, המתמחה במיסים, וזה הקטין את סכום המס. בתביעה זו עותר התובע לחייב את הנתבע בסכום המס ששילם, שכ"ט עו"ד צוריאל, ריבית והצמדה, ובסה"כ 94,424 ₪. 5. הנתבע שלח הודעת צד ג' בה טען כי האחריות לבירור העובדות חלה עליו, ואם יש התרשלות מקצועית, הריהי של שלוח התובע בעסקה המאוחרת יותר. טענות התובעים 6. התובע טוען כי כאשר בא עם אחיו אל הנתבע, על מנת למכור אחת משתי הדירות שקיבלו בירושה, ביקש הנתבע משלטונות מס השבח את פטור הירושה. לשיטתו, היה הנתבע אמור לדעת כי לא יינתן פטור זה, המוענק לדירה בודדת שהתקבלה בירושה. עוד טען כי ככל שסירבו שלטונות המס להעניק פטור זה והמירו אותו לאחר, לא הובא הדבר לידיעתו ולפיכך סבר כי הפטור שנוצל הוא פטור הירושה. 7. קודם לעריכת ההסכם הנוסף, פנו התובעים אל הצד השלישי, וסיפרו לו על העסקה הראשונה. האחרון ביקש מהתובע לבדוק ולאשר כי הפטור שנוצל בעבר היה פטור הירושה, על מנת לנצל את הפטור הרגיל בעסקה הנוספת. 8. לגרסת התובע פנה אל הנתבע מספר פעמים וביקש את אישורו כי הפטור שנוצל היה פטור הירושה, והנתבע אישר זאת. 9. התובע טוען כי הנתבע התרשל כלפיו פעמיים - בעסקה הראשונה, כאשר סבר כי ניתן לקבל פטור ממס בעת מכירת דירה אחת מתוך שתיים שהתקבלו בירושה, ובאחרת, כאשר הטעה את התובעים במידע שגוי. לטענתם, הסתמכו על המידע ורק לאחר שנתקבל אישור הנתבע כי פטור הירושה הוא שנוצל, התחייבו למכירת הדירה הנוספת. לגרסת התובעים לא חל עליהם כל אילוץ למכירת הדירה האחרת, ולו ידעו כי מכירתה איננה פטורה ממס, היו ממתינים שנתיים נוספות ומממנים את דירתם החדשה ממקורות כספיים אחרים. טענות הנתבע 10. באשר לעסקה הראשונה, הנתבע מודה כי ידע שלמנוח היו שתי דירות, אלא שסבר שאחת משתיהן איננה רשומה על שמו. לטענתו, הסביר לתובע כי ינסה לקבל את פטור הירושה, ואם נסיון זה לא יצלח, ינוצל הפטור הרגיל. לדבריו, הבין התובע ואישר כי לא יידרש למכירת דירה שניה במהלך 4 השנים שלאחר מכן. 11. הנתבע מודה גם כי התובע פנה אליו לוודא כי התבקש פטור הירושה, וכי אישר לאחרון כי למיטב זכרונו- כך היה. לגרסתו, בשיחה נוספת, למחרת, אישר לתובע את שאמר יום קודם לכן. 12. הנתבע טוען כי לא הייתה כל התרשלות מצידו, וכי האחריות על הבדיקה, בכל הנוגע לעסקה השנייה, חלה על הצד השלישי, כמיופה הכוח של התובע בעסקה זו. 13. הנתבע איננו רואה כל חשיבות בעובדה שאישר כי נתבקש פטור הירושה. לשיטתו, בהעדר יחסי עו"ד-לקוח, בינו לבין התובע בעסקה השנייה, לא חלה עליו כל חובת זהירות בקשר לעסקה זו. עוד מוסיף הנתבע כי לא הובהר לו שהתובע פונה אליו בשליחות הצד השלישי, וכי האחרון מסתמך על המידע שיקבל ממנו. 14. הנתבע טוען להעדר קשר סיבתי בין המידע שמסר לבין הפטור, שכן פניית התובע אליו באה לאחר מכירת הדירה הנוספת. משכך, כל מידע שהיה נמסר על ידו, לרבות המידע הנכון - לא היה מעלה ולא מוריד. 15. הנתבע טוען כי האחריות חלה על התובע, אשר ידע כי הגשת הבקשה לפטור הירושה בעסקה הראשונה היא בגדר הימור אשר לא הייתה ודאות כי יצליח. לשיטתו, היה על התובע לבדוק כדין את הפרטים המהותיים של העסקה הראשונה ולהיבטי המיסוי שלה, קודם שנערכה העסקה הנוספת. לחילופין טען, כי אם ייקבע שחלה עליו אחריות, יש להפנותה אל הצד השלישי ולקבל הודעת צד ג' שנשלחה כנגדו. באשר לגובה הנזק טען הנתבע כי עקב מכירת הדירות, זכה התובע בהקלה במס הרכישה ששילם, בשווי העולה על סכום מס השבח. טענות הצד השלישי 16. הצד השלישי טוען כי התריע בפני התובעים מספר פעמים כי עליהם לוודא את נכונות המידע שבידיהם, וכי לא קבל שכר עבור אימות פרטים אלו. עוד טען כי הסתמך על האינפורמציה שנמסרה לו, לאחר שהוברר לו כי הנתבע הוא שמסרה. דיון 17. לצורך שלמות התמונה, על אף שאין הדבר נדרש לצורך הדיון, יובאו סעיפי החוק הרלבנטיים: "פטור לדירת מגורים מזכה [תיקונים: התש"ם, התשנ"ג (מס' 3), התשנ"ז, התש"ס, התשס"ה (מס' 2)] 49ב. המוכר דירת מגורים מזכה יהא זכאי לפטור ממס במכירתה אם נתקיים אחד מאלה: (1) המוכר לא מכר בארבע השנים שקדמו למכירה האמורה דירת מגורים אחרת בפטור ממס; לענין זה, מכירה בפטור ממס - לרבות מכירה בפטור חלקי, אך למעט - (א) מתנה פטורה על פי סעיף 62 לילדו או לבן זוגו של נותן המתנה; (ב) מתנה פטורה על פי סעיפים 60 או 61; (ג) מכירה פטורה לפי סעיפים 49ז1, 64, 65, 67, 69 או 70; (ד) מכירה פטורה לפי פסקה (5); (2) הדירה הנמכרת היא דירתו היחידה של המוכר בישראל ובאזור כהגדרתו בסעיף 16א, והמוכר לא מכר, במשך שמונה עשר החודשים שקדמו למכירה האמורה, דירת מגורים אחרת כאמור, בפטור ממס לפי פסקה זו, ובארבע השנים שקדמו למכירה לא היתה לו בעת ובעונה אחת יותר מדירת מגורים אחת כאמור; הוראה זו לא תחול על מכירת חלק בדירה שהוא פחות מ-25% ממנה ועל מכירת דירה שהושכרה למגורים בשכירות מוגנת לפני יום כ"ב בטבת התשנ"ז (1 בינואר 1997); (3)-(4) (נמחקו). (5) המכירה היא של דירת מגורים מזכה שקיבל המוכר בירושה, ובלבד שהתקיימו כל אלה: (א) המוכר הוא בן זוגו של המוריש, או צאצא של המוריש, או בן זוגו של צאצא של המוריש; (ב) לפני פטירתו היה המוריש בעלה של דירת מגורים אחת בלבד; (ג) אילו היה המוריש עדיין בחיים ומוכר את דירת המגורים, היה פטור ממס בשל המכירה." 18. הנתבע הגיש בקשה לקבלת פטור הירושה, אולם זו לא נתקבלה. התובע טען כי הנתבע אמור היה לדעת כי הבקשה נדונה מראש לכישלון. אינני דנה כלל בשאלה זו, שכן הצלחתה של העסקה הראשונה והפטור שנתקבל בגינה, איננו עומד כלל על הפרק. 19. התובע, שקיבל את הדירות בירושה ביחד עם אחיו, הגיע למשרדו של הנתבע. טופסי מס השבח מעידים כי הבקשה הוגשה לפטור הירושה, אך עקב הסירוב הומרה הבקשה לפטור רגיל. 20. מחלוקת עובדתית מכרעת לטעמי, היא זו המתייחסת למועד פנייתו של התובע לנתבע לבירור מהות הפטור שניתן. בתצהירו, כתב התובע: "בשנת 2006 ביקשנו למכור את דירת מגורינו... ובאנו להתיעץ בקשר לעסקה לעו"ד X. עו"ד X הסביר לנו את הוראות החוק וביקש מאיתנו לודא שאומנם העסקה הראשונה דווחה ומוסתה לפי ס' 49(ב)5, כפי שאמרנו. לצורך כך ביקש מאיתנו עו"ד X לפנות לנתבע, ולקבל את אישורו שהעסקה הראשונה בוצעה כאמור. פניתי אל הנתבע טלפונית בנדון והנתבע הודיע לי שמכרנו את הדירה הראשונה בפטור לפי ס' 49(ב)5. השיחה היתה נינוחה מאד... לאחר קבלת תשובת הנתבע, חזרנו לעו"ד X והוא ביקש מאיתנו לשוב ולאמת את המידע. שבתי ופניתי לעו"ד מנדל שהודיע לי חד משמעית שהפטור שניצלנו היה לפי ס' 49(ב)5. לאור המידע האמור, ביצענו את העסקה השניה... עו"ד X שקיבל מאיתנו את הדיווח שהעסקה הראשונה מוסתה לפי הפטור של ירושה, דיווח על העסקה השניה... לתדהמתנו, הודיע לנו עו"ד X כי מנהל מיסוי מקרקעין חייב את העסקה השניה במס, בנימוק שהעסקה הראשונה קיבלה פטור לפי ס' 49(ב)1. פניתי לנתבע בנדון, והנתבע שב אלי בשעות הערב המאוחרות והודיע לי ששב ובדק את התיק, וכי העסקה הראשונה בוצעה לפי ס' 49(ב)5. הנתבע אמר לתובע כי טעות בידי מנהל מיסוי מקרקעין, וכי הפטור של הדירה הראשונה היה מכוח הירושה, ואנו זכאים לפטור לעסקה השניה". 21. תצהיר הצד השלישי תומך בגרסת התובע, וחוזר על הטענה כי פניית התובע לנתבע קדמה לעריכת העסקה השנייה, וכי הובהר לתובע במפורש כי קבלת הפטור הרגיל מותנית באי ניצולו במשך ארבע השנים האחרונות. עוד הצהיר הצד השלישי: "אציין ואדגיש שהסברתי לזוג פישר שניתן לברר את הדברים גם אצל שלטונות מס השבח וגם אצל עו"ד מנדל שטיפל במכירה הקודמת ושאצלו אמור להיות הטופס של השומה הסופית שהתקבלה משלטונות מס השבח בו מצוין באופן מפורש סעיף הפטור שהם קבלו. מאחר וסברתי שמבחינת הזוג פישר יהיה קל ונוח יותר לברר את הדברים למול עו"ד מנדל, שאותו הם מכירים, הנחיתי אותם לפנות בתחילה לעו"ד מנדל ולא למשרדי מיסוי מקרקעין. במידה והיה מתברר שבידי עו"ד מנדל אין את המידע או שאין לו מידע ודאי, הייתי מנחה אז את התובעים לפנות למשרדי מיסוי מקרקעין לבירור הענין (בבחינת "או" אצל עו"ד מנדל "או" במשרדי מיסוי מקרקעין)". 22. גרסתו של הנתבע בתצהירו, שונה: "ביום 21.2.06 צלצל התובע לביתי, ציין כי מכר את דירתו השניה ושאל לפי איזה פטור התבקש על ידי בעת מכירת הדירה הראשונה. התובע ציין בשיחה כי מכר את הדירה השניה באמצעות עו"ד X שהינו ידיד קרוב של הורי אשתו. הסברתי לתובע כי התיק נמצא במשרדי אך לפי זכרוני הפטור שהתבקש הינו לפי ס' 49(ב)5. ברצוני להדגיש כי התובע בשיחתו עמי ציין כי דירתו השניה נמכרה ואכן החוזה למכירת הדירה השניה נחתם ביום 13.1.06 ואילו התובע פנה אלי בסוף חודש פברואר, כמצוין בספר ההודעות הטלפוניות שבמשרדי ממנו ניתן לראות כי התובע צלצל למשרדי ביום 22.2.06, יום לאחר שצלצל לביתי". 23. נשאל התובע: "ש. כמה פעמים דיברת עם עו"ד מנדל לאחר שדיברת עם עו"ד X? ת. לפחות 3 פעמים, כ 4-3 פעמים במשך כשבוע ושבוע וחצי. ש. אני טוען שבפעם הראשונה שדיברת עם עו"ד מנדל היה זה לאחר החוזה של בן זכאי. ת. לא נכון, זה בניגוד להגיון". לגבי מועד השיחות, העיד התובע: "אני זוכר שפניתי לעו"ד X לפני שרציתי לבצע מכירה כלשהי בבן זכאי. הוא ביקש ממני לברר לפני שעושים עסקה בבן זכאי לפי איזה פטור נמכרה כך שכל השאלות שלי לעו"ד מנדל היו לפני מכירת הדירה בבן זכאי. ש. האם באותו זמן היו לך קונים לדירה הזו? ת. היו מועמדים. 24. בעדותו של הנתבע חזר על גרסתו: "התובע פנה אלי והשיחה נפתחה במילים "מוישה מכרנו את הדירה שלנו ברח' בן זכאי, ונכון שהגשנו בקשה לפטור לפי סעיף ירושה? אמרתי לו 'כן' אבל כרגע אני לא במשרד וכשאגיע למשרד אבדוק את הבקשה. בדקתי את הבקשה, מצאתי שהיא הוגשה לפי ס' 49(ב)5 ולכן אמרתי לו את זה. ולכן לא ראיתי בכך חשיבות, מכיוון שהדבר היה לאחר שהוא ערך את העסקה. אני זוכר את זה בודאות, מכיון שכעו"ד נחמץ ליבי על כך שהוא לא פנה אלי לעריכת העיסקה הנוספת. ... ש. מתי נתת לו תשובות לגבי שאלותיו של עו"ד X? ת. הייתה רק שאלה אחת. הוא שאל לפי איזה סעיף ביקשנו את הפטור. לא היו עוד שאלות. ש. כמה פעמים דיברתם על הנושא? ת. הפעם הראשונה שאני הבנתי שפניתו נעשתה כשליח של עו"ד X היתה לאחר כל סיפור המעשה. לאחר שהוא חויב במס... לפני שהוא חויב במס לא ידעתי שהוא פונה בשליחותו של עו"ד X. חשבתי שהוא פונה אלי כחבר. ש. לדברי התובע הוא פנה אליך שלש פעמים לפני החוזה, האם בכל הפעמים הללו חשבת שהוא מברר את זה על דעת עצמה, ועל מנת להיות בטוחי שענין הפטורים בסדר? ת. הוא פנה אלי פעמיים (הראשונה הוא פנה אלי, אני חזרתי אליו מיוזמתי) לאחר שפנה אלי תשובתי היתה שבדקתי והבקשה הוגשה לפי ס' 49(ב)5. יתכן שאח"כ היו עוד פניות, אבל זה היה בדיעבד". 25. ביום 30.4.06 נפגשו התובעים והנתבע במשרדו של האחרון. השיחה הוקלטה ע"י התובע. באותה שיחה, נשמע הנתבע אומר: "חני: אנחנו שאלנו שאלה וקיבלנו תשובה מוטעית, נכון? מנדל: לפי מה שאתם אומרים כן. יש בינינו ויכוח על העיתוי". 26. יומני משרדו של הנתבע מעידים על שיחה שהתקבלה ביום 22.2.06, בעוד שהעסקה הראשונה נחתמה ב- 15.1.06. שיחה זו התקיימה לאחר שכבר קיבל הצד השלישי את תשובת שלטונות המס. לראיה, קבלה מיום 13/2/06 ע"ס 9,400 ₪ שהמציא התובע המעידה כי ביום 13/2/06 כבר שילם לעו"ד צוריאל אברגיל ששירותיו נשכרו לצורך הקטנת המס. גם הצד השלישי העיד כך: "ככל שהיו שיחות בחודש פברואר בין התובע לבין עו"ד מנדל, בודאי שהן התייחסו לתקלה שאירעה במס השבח." 27. האמת, כידוע, מצויה בפרטים. מתוכם הגעתי למסקנה כי התקיימו שלש מערכות שיחות בין הצדדים. הראשונה, המכונה ע"י הנתבע "החברית", בהן העלה התובע את נושא הפטור באופן אגבי, השנייה, שכללה שתי שיחות, לביתו של הנתבע ולמשרדו, ושלגביה נמצא רישום המשרד, והשלישית, בדיעבד, בה סופר לנתבע כי המכירה חויבה במס. הנני מאמינה לתובע כי השיחות הראשונות התקיימו לפני שבוצעה העסקה השנייה, ושהן בוצעו לבקשתו של הצד השלישי. אין מחלוקת כי בכל השיחות אישר הנתבע כי העסקה הראשונה זכתה בפטור הירושה. 28. תימוכין לכך מצאתי בעדות הנתבע עצמו: "כאשר התובע פנה אלי הוא לא אמר לי שהוא חויב במס, אם כן או לא. הוא אמר לי בשיחת חולין שהוא מכר את הדירה ושאל האם נכון שבקשנו פטור לפי ירושה, הוא רצה לקבל את אישורי. מאוחר יותר, חודשים לאחר מכן, נודע לי שהוא חויב במס והוא מנסה להחלץ מזה ואז גם נודע לי שהוא פנה אלי בזמנו, בשליחותו של עו"ד X. לא ידעתי את הדברים בזמן אמת. הוא הציג את הענין כגמור. שואל אותי לאחר מעשה ולא לפני". ועוד: "אני רואה את הכשל העיקרי של עו"ד X, בכך שהוא שלח את הלקוחות שלו לבדוק. לא חשוב איפה. העובדה היא שהוא שלח אותם כהדיוטות, לבדוק נושא משפטי... הסתמכותו של עו"ד על בדיקת לקוחותיו היא בהחלט רשלנית". 29. הנני מקבלת את גרסת הנתבע כי כאשר פנה אליו התובע לראשונה, לא סיפר לו כי פנה לעו"ד אחר וכי טרם מכר את הדירה. סבורתני כי לו עשה כן, היה נאלץ לספק תירוצים והתנצלויות לנתבע, על כי לא שכר את שירותיו. בהצגת השאלה בדרך אגבית וחברית כפי שהוצגה, לא הובהרו לתובע כובד אחריותו במסירת המידע שמסר וההסתמכות עליו. 30. מתוך הנחה זו, יש לבחון האם קמה לנתבע אחריות כלפי התובע, במסרו לו מידע שגוי. 31. "עילת תביעה בנזיקין בגין מסירת מידע רשלני מוכרת במשפט האנגלי זה שנים רבות, מקום שקיימים בין מוסר המידע לבין מקבל המידע יחסי קירבה מיוחדים: יחסים חוזיים או יחסי אמון במובן הקלאסי (כגון עורך-דין ולקוח, בנקאי ולקוח וכדומה). יחסי קירבה אלה מטילים על מוסר המידע חובה לנהוג זהירות יתירה במידע שהוא מוסר לצד השני, שכן עליו לצפות, כי מטבע הדברים הצד השני יסתמך על המידע ויכלכל צעדיו לפיו. תנאי נוסף הוא, כי מוסר המידע יוכל לצפות את הנזק הפיסי או הכלכלי שעלול להיגרם למקבל המידע (עא 85 / 209 עיריית קרית-אתא נ' אילנקו בע"מ , פד' מב (1) 190, עמוד 198). 32. בהמ' 106/54 וינשטין נ' קדימה (פד' ח' 1317) הוכרה חובת הזהירות שלא ליתן מידע רשלני לאדם הסומך על מידע זה. פסק דין זה פיתח את דיני ה"עצה הרשלנית" זמן ניכר לפני ההתפתחות המקובלת באנגליה. "עורך דין חב כלפי לקוחו חובת זהירות ומיומנות ביעוץ. התנאי לקיום עוולת הרשלנות ביעוץ היא שהתובע פעל על פי עצתו של עורך הדין, כשהפרטים הרלבנטים לעצה נמסרו לעורך הדין במלואן , וכי העצה הושגה בתום לב." (ר "רשלנות מקצועית של עורכי דין, רופאים מהנדסים ואדריכלים, עו"ד אברהם זר, כרמל ספרות משפטית בע"מ, תשס"א-1001, עמ' 71, והמובאות שם ). 33. הלכת וינשטיין נ' קדימה הורחבה ובע"א 86/76 עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים נ' אברהם אהרון (פד' ל"ב(2), 337) נקבע כי גם מסירת אינפורמציה גרידא יכולה להוות עילת תביעה בנזיקין. "בגיבוש מרכיביה של החבות הקונקרטית יש מקום להביא בחשבון שיקולים המכחישים זה את זה, הקשורים לגישות של מדיניות שיפוטית; שיקולים אלה עשויים להיות שונים ממדינה למדינה, ולפיכך יש לנקוט אמת-מידה של זהירות בהתייחסות לפסיקה של מדינות זרות. כך, למשל, סירב בית-המשפט העליון להיזקק לאמת-המידה המצמצמת של הילכת HEDLEY [13] שננקטה בפסיקה האנגלית (ראה למשל MUTUAL LIFE[LTD. V. EVATT (1971) ]14) וקבע שההלכה האמורה חלה גם על חוות-דעת שניתנה שלא על-ידי איש מקצוע: ע"א 86/76 הנ"ל [10]. אכן, הגישה האנגלית לגיבוש החבות הקונקרטית היא בשנים האחרונות מצמצמת. כך, נקבע לאחרונה באנגליה כי מותר להיזקק כקני-מידה מנחים, שאינם ממצים את הנושא, לחמשת השיקולים הבאים: א) המטרה שלשמה ניתנה חוות-הדעת; ב( המטרה שלשמה נמסרה חוות-הדעת; ג) בחינתה של מערכת היחסים בין נותן חוות-הדעת, למקבלה ולצד השלישי; ד) היקף הקבוצה שאליה משתייך מקבל חוות-הדעת; ה( מצב הידיעה של נותן חוות-הדעת. הכוונה איננה רק לידיעה הממשית של נותן חוות-הדעת אלא לידיעה שיש לייחס לו כאדם סביר בנסיבות המיוחדות של המקרה: MCNAUGHTON[LTD. V. HICKS ANDERSON & CO. (1991) ]15 אני נמנע מלחוות דעה אם יש לאמץ את אמות-המידה הנזכרות בשיטת המשפט בישראל וייתכן שהן צרות מדי. ייתכן שרצוי יותר לאמץ את סיכום ההלכות בישראל בסוגיה זו, כפי שהוא מופיע במאמרו של ד"ר א' פורת "דיני נזיקין" [16]. בסעיף 46.10 (בעמ' 326) לחיבור האמור מסוכמות ההלכות האמורות כדלקמן: "...אחריותו של מחווה הדעה על-פי עוולת הרשלנות קמה אם חיווה את דעתו בתחום מומחיותו (או בתחום שבו התיימר להיות מומחה); אם היה עליו לדעת שמקבל חוות-הדעת יסתמך עליה; אם מקבל חוות-הדעת אכן הסתמך עליה כאמור באופן סביר ועקב כך נגרם לו נזק; אם לא היתה צפוייה בדיקת-ביניים של חוות-הדעת לפני ההסתמכות עליה; וכמובן - אם חיווי הדעה היה בלתי-סביר בהתחשב במומחיותו של מחווה הדעה. כאשר למחווה הדעה יש נגישות למידע שאין למקבל חוות-הדעת, תגבר הנטייה להטיל על הראשון אחריות נזיקית". (עא 93 / 5302 בנק מסד בע"מ נ' מרדכי לויט נא (4) 591, עמוד 599). 34. הגישות כולן דורשות את "ההסתמכות" כתנאי ליצירת החבות. "בלשון עממית נאמר כי לצורך הסתמכות סבירה, יש לפנות לאדם "הנכון" ולהפנות אליו את השאלה "הנכונה" (ע"א 209/85 הנ"ל). כתבתי כי הנני מאמינה לנתבע כי לא הובהר לו ע"י התובע כי הדירה טרם נמכרה ושהוא (התובע) נשלח ע"י הצד השלישי, וכי עפ"י תשובתו יקום או ייפול ביצוע העסקה. משכך, לא יכול היה לדעת כי התובע מסתמך עליו, וכי עו"ד אחר, אשר היה אמון על העסקה הנוספת, מייתר את בדיקת הביניים מטעמו. מכאן, שנשללת אחריות הנתבע בנזיקין. 35. יתר על כן, גם לו סברתי כי לנתבע אחריות כלפי התובע, בשל הנאמנות המוגברת שהוא חב ללקוחו, כמו גם ללקוחו לשעבר, תרומתו של התובע בכך שלא הציג לפתחו של הנתבע את העובדות כהווייתן, מאיינת אחריות זו לחלוטין. 36. בנסיבות אלה, נדחית התביעה ואחריה נדחית גם הודעת הצד השלישי. 37. הנני סבורה כי אין מקום להטיל הוצאות על מי מהצדדים. עורך דין