קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי הסכמה לפרישה מוקדמת / אי מילוי טפסים לפרישה מוקדמת: זו הפעם השניה שהתובע פונה לבית דין זה. בתביעתו הראשונה ביקש התובע לבטל את פיטוריו, להחזירו לעבודה אצל הנתבעת 1 (להלן - הנתבעת 1 או בזק), ולפצותו בגין התקופה שבה לא עבד עקב פיטוריו הבלתי חוקיים. בפסק הדין מיום 32.8.01 נפסק כי פיטוריו של התובע נעשו שלא כדין, ואולם תביעתו להחזרה לעבודה נדחתה, ונקבע כי על הנתבעת לשלם לו פיצוי כספי בשיעור של 12 משכורות חודשיות (עב 301125/97, השופטת רונית רוזנפלד, כתוארה אז, ונציגי ציבור מר קונפורטי ומר ברעם, להלן - פסק הדין). ערעור התובע לבית הדין הארצי נדחה (ע"ע 1067/02) . כמו כן נדחתה עתירתו לבג"צ בעניין זה. תביעתו זו הינה תביעה למתן צו עשה המורה לשתי הנתבעות או למי מהן לשלם לתובע מדי חודש בחודשו, מיום הפיטורים בחודש יולי 1997 ועד הגיעו לגיל פרישה, את תשלומי הפנסיה התקציבית בתנאים שהיו מגיעים לו ביום פיטוריו, בשיעור של 70%, ובסך של 840,000 ₪, וכן תוספת של 170,000 ₪, עבור דרגת פרישה מלאה, ותשלום דמי ביטוח עד למועד שבו יהיה פטור מתשלומם, ובצירוף פיצוי הלנה בסך של 100,000 ש"ח. ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו, כפי שהן עולות מחומר הראיות שהוצג לפנינו, וכפי שנקבעו בפסק הדין: התובע, יליד 1940, עבד במשרד התקשורת מ-17.3.57. בשנת 1982 התמנה התובע למנהל מדור ייעול. התובע היה בין עובדי משרד התקשורת שהועברו לעבוד בבזק עם הקמתה בשנת 1984, והוא המשיך למלא את המשרה הנ"ל בבזק. התובע הועבר מתפקידו זה בשל העברת פעילות מדור הייעול לתחום ארגון ושיטות, ובמשך 3 שנים לא שובץ התובע בעבודה אחרת. התובע פוטר מעבודתו בבזק, ופיטוריו נכנסו לתוקף ביום 30.6.97. ביום 23.4.96 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד לפרישה מוקדמת בין בזק לבין ההסתדרות הכללית החדשה (להלן - הסכם 96). בסעיף 1.5 להסכם נקבע כי: "פרישה מוקדמת לפי הסכם זה, בכל מסלול, תהיה בהסכמת וברצון הצדדים להסכם זה" (נספח ה' לכתב ההגנה של הנתבעת 1). הנתבעת 1 הציעה לתובע לרכוש עבורו זכויות לפנסיה מוקדמת אצל הנתבעת 2 (להלן - קרן מקפת), במסגרת הסכם 96, לטענתה לפנים משורת הדין, ואף כי לא פרש במסגרת הסכם זה. בזק אף פנתה בעניין זה לקרן מקפת (מקפת/3), והעבירה לקרן סכומי כסף לרכישת זכויות הפנסיה המוקדמת לתובע. התובע סירב להצעת בזק לפרישה מרצון (ע' 5 ש' 17-28 לפרוטוקול הדיון בתיק 301125/97), ולא הגיב לפניות הנתבעות 1 ו-2 לחתום על הטפסים הנדרשים לצורך קבלת פנסיה מוקדמת. בחודש יוני 2004 פנה התובע לקרן מקפת בבקשה לתשלום פנסיה מוקדמת מיום 1.7.1997. הקרן לא נענתה לבקשתו, משום שלא ניתן לבצע רכישת פרישה מוקדמת 7 שנים למפרע, ובתנאים שהיו קיימים אז. התובע מקבל מקרן מקפת קצבת זקנה מ-5/06. כמו כן קיבל התובע מענק "שנים עודפות" בסך של 28,096 ₪. שתי טענות עיקריות בפי התובע: האחת - כי עומדת לו זכות קניינית לקבלת פנסיה מרגע פיטוריו ואף לפני הגיעו לגיל פרישה, שמקורה בהוראות חוק הגמלאות התקנות מכוחו והתקשי"ר, הוראות אשר אומצו לתוך ההסכם המשולש שנכרת בין בזק, ההסתדרות וקרן מקפת. לטענתו לא ניתן לשלול זכות מעין זו שלא לפי הוראת חוק או הסכם מפורשת, וחלוף הזמן כשלעצמו אינו מהווה מחסום בפני מימוש הזכות, כל עוד אין הוראה בהסכם או בחוק המתנה מימוש הזכות בהגשתה עד למועד זה. טענתו השניה הינה כי אין כל בסיס חוקי או חוזי לטענת הנתבעות כי כדי לממש את זכותו לפנסיה, היה על התובע למלא טפסים, כי הנתבעות לא הפצירו בתובע לחתום על הטפסים הנדרשים, וכי הטענות כי סירב לחתום על הטפסים הינן חסרות בסיס. לחלופין טוען התובע כי בהחזרת הכספים שהעבירה קרן מקפת לבזק פעלו הנתבעות בחוסר תום לב וניגוד למחויבותו החוזית כלפי התובע, ופגעו בזכותו לפנסיה מוקדמת. מנגד טוענת בזק כי תביעת התובע התיישנה, וכי היא נגועה גם בשיהוי ובחוסר תום לב. בזק מוסיפה עוד כי התובע התנגד נחרצות לכל הצעות בזק להצטרף להסדרי פרישה מרצון, בחר שלא לקבל את הצעתה של בזק לקבלת תשלומי פנסיה מוקדמת, והעדיף לנהל נגדה הליכים משפטיים ממושכים להשבתו לעבודה. התובע לא קיים במועד הרלבנטי את התנאים לקבלת פנסיה מוקדמת, ומשבחר התובע בדרך זו, לא ניתן היום להיעתר לתביעתו, ולשנות את בחירתו, רק משום שהתברר לו כי הדרך שבחר אינה מספקת אותו מבחינה כספית. קרן מקפת טוענת כי הזכות לפנסיה נקבעת על פי הוראות החוק ותקנון הפנסיה במועד שבו מתגבשת הזכות, וכי תנאי הפרישה, ובכלל זה פרישה לפנסיה מוקדמת, נקבעים על פי הוראות התקנון התקף בעת הפרישה. התובע לא פרש לפרישה מוקדמת בשנת 1997 בשל סירובו לעשות כן. משכך, לא השתכלל ולא נכרת עמו הסכם לפרישה מוקדמת, ואין לתובע להלין אלא על עצמו. הסעד שמבקש התובע, רכישת פנסיה מוקדמת 10 שנים למפרע, מנוגד להוראות הדין ולתקנון המחייב. נבהיר כבר בראשית דברינו: לתובע לא עמדה זכות קניינית כלשהי בעת פיטוריו מבזק, שכן זכות זו היתה מתגבשת רק אילו ניתנה הסכמתו לפרישה מוקדמת, ומחומר הראיות שהוצג לפנינו עולה כי התובע סירב לכך בכל תוקף. כפי שהובהר בסעיף 2 לעיל, אכן נחתם ביום 23.4.96 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד לפרישה מוקדמת בין בזק לבין ההסתדרות הכללית החדשה, ולתובע הוצע לפרוש בהתאם לתנאיו של הסכם זה, ואולם הוא סירב (ראו דברי העד מטעם התובע מר ויגיסר, פרוטוקול מיום 25.6.08, ע' 7 ש' 20-25, ובע' 9 ש' 7-8, וכן סעיף 3.ח לעיל). משכך, לא השתכללה זכותו של התובע לפרוש כאמור, ובוודאי שהצעתה זו של בזק אינה עומדת עוד כ-12 שנים לאחר שהוצעה וסורבה. לא זו בלבד שהתובע סירב לקבל את הצעת בזק לפרוש בהתאם לתנאי הסכם 96, אלא שהתובע אף נתן לסירובו זה ביטוי ברור וחד משמעי בכך שסירב לחתום על הטפסים שנשלחו אליו לצורך קבלת הפנסיה, למרות שהתבקש לעשות כן לא אחת (נ/2, נ/3, מקפת/12). התובע גם היה מודע היטב למכתביו של ב"כ דאז (נספח י"א לתצהיר הנתבעת ו-נ/4, ע' ע' 14 ש' 11-15). טענת התובע כי לא קיימת חובה בדין לחתום על טפסים, מוטב היה לולא נטענה (ראו למשל את הוראות סעיף 7(ב)(2) בנספח ג' להסכם 1990, מקפת/2, וכן מקפת/17, תקנות 18 ו-91ב). מילוי טפסים הינו למעשה הגשת תביעה לקרן הפנסיה לקבלת גמלה. בדומה נפסק לא אחת כי מימוש זכות של מבוטח לקבלת גמלה מן המוסד לביטוח לאומי מותנית בהגשת תביעה למוסד, ובהעדר תביעה לא קמה הזכות (עב"ל 201/06 קיבוץ עין השופט - המל"ל, לא פורסם ). כך גם זכותו של עמית לקבלת גמלה מקרן הפנסיה אינה משתכללת ואינה מתגבשת אלא משמולאו על ידו הטפסים הנדרשים, שאם לא כן כיצד תדע הקרן כי המבוטח מתעתד לפרוש לגמלאות. הטענה כי הפסקת העבודה מקנה באופן אוטומטי זכות לגמלה, אין לה על מה שתסמוך, שהרי עובדים רבים מפסיקים את עבודתם ואינם פורשים לגמלאות, אם משום שעברו לעבוד במקום עבודה אחר, אם משום שאינם זכאים לגמלה באותו מועד משום שלא הגיעו לגיל המזכה, או מכל סיבה אחרת. אמנם בענייננו פנתה בזק לקרן מקפת והודיעה לה על פרישתו הצפויה של התובע, ואולם פנייתה זו אינה מייתרת את פנייתו של התובע עצמו לקרן, ומאחר שהתובע עצמו לא נתן הסכמתו לפרישה המוקדמת, ולא עשה את הפעולות הנדרשות לצורך פרישתו כאמור, לא התגבשה זכותו לפרוש לגמלאות בכלל, ולפנסיה מוקדמת בפרט, שהרי כאמור זכות זו מותנית בהסכמתו לפרוש, ובוודאי שזכות זו אינה עומדת לו עוד שנים רבות לאחר מכן. אין כל ממש בטענת התובע כי היה על קרן מקפת לפנות אליו בכתב, ולהבהיר לו כי אם לא ימלא את הטפסים הנדרשים ייפגעו זכויותיו. התובע היה מיוצג כל העת, וקיבל ייעוץ משפטי. בנסיבות אלה אין זה מתפקידה של הקרן לשמור על זכויותיו. זאת ועוד. למרות טענת התובע כי סיים את ההתקשרות עם ב"כ דאז בשל מכתבו מיום 9.9.97 (נ/4), לא פעל התובע לתיקון המצב, ומן המסמכים שהוצגו לפנינו עולה כי התובע היה נחוש מאד בדעתו באותה עת, וסירובו למלא טפסים ולעשות צעדים כלשהם לקראת פרישה לגמלאות היה נחרץ ועקבי. יעיד על כך מכתבו לקרן מקפת מיום 8.9.97 (מקפת/6), שבו ביקש כי הקרן תבהיר כי אינו מקבל ממנה תשלומי פנסיה כלשהם. דבריו כאילו ניתן היה לשכנעו באותה עת, אילו רק הובהר לו כי זכויותיו ייפגעו, אינם אלא גרסה מאוחרת ומשופצת, אשר אינה מתיישבת כלל עם חומר הראיות שהוצג לפנינו. מטעמים אלה לא ניתן לחייב את הנתבעות או מי מהן להעניק לתובע זכויות שהיו קיימות בשנת 1997. לא ניתן להשיב את הגלגל לאחור, ובשל סירובו של התובע לקבל את הצעותיה של בזק, ולמלא טפסים כנדרש, חלפו הצעות אלה מן העולם ללא שוב. יתר על כן, כפי שטענה קרן מקפת בהרחבה רבה, לא ניתן לאשר לתובע זכויות פנסיה על פי המצב שהיה קיים בשנת 1997, היינו כ-7 שנים לפני שפרש לגמלאות. התובע מוסיף וטוען לחלופין כי השבת כספי רכישת תנאי הפרישה המוקדמת לבזק פגעה אנושות בזכותו לקבלת פנסיה מוקדמת, וכי הנתבעות פעלו בעניין זה בחוסר תום לב ובניגוד למחוייבותן החוזית של הנתבעות כלפיו. כפי שהובהר לעיל, ומשזכותו של התובע לפרוש בתנאים של פנסיה מוקדמת לא התגבשו כלל, בשל התנהלותו שלו, לא ניתן היה לפגוע בזכויות אלה. התובע הוא שסירב לפרוש לפרישה מוקדמת, והוא שסירב לחתום על הטפסים המהווים "תנאי בלעדיו אין" לקבלת פנסיה. משלא התגבשה זכותו של התובע, לא ניתן היה לפגוע בה. העברת הכספים כשלעצמה אינה יוצרת זכות כלשהי לתובע, כל עוד לא נתן את הסכמתו לפרוש פרישה מוקדמת, ולא מילא את הטפסים הנדרשים לצורך גיבושה של זכות זו. יתר על כן, מקובלת עלינו טענת הנתבעת 2 כי גם לולא הוחזרו הכספים לבזק, לא היה בכך כדי להועיל לתובע. כבר נפסק לא אחת כי זכויות הפנסיה של העובד מתגבשות במועד פרישתו לגמלאות בפועל, ולא במועד כלשהו לפני כן. משכך, חלות על התובע הוראות התקנון האחיד מאוקטובר 2003. על כן מבחינת הקרן אין נפקא מינה אם הוחזרו הכספים אם לאו, ולו היה נקבע כי התובע אכן זכאי לפרוש פרישה מוקדמת, היה על בזק לשאת בתשלומים אלה, בין אם הוחזרו הכספים ובין אם לאו. משכך, השבת הכספים לבזק הינה עובדה חסרת חשיבות לענייננו. דרגת נוספת התובע טוען כי היה זכאי לדרגה נוספת בעת פרישתו. לטענתו בזק הסכימה בעת פרישתו לשלם לו דרגת פרישה על פי תנאי הסכם 96. מנגד טוענת הנתבעת 1 כי התובע לא פרש על פי תנאיו של הסכם זה, ומשכך אינו זכאי לדרגה נוספת. יתר על כן, התובע פוטר על פי נוהל "עובדים בלתי משתבצים", ועל פי סעיף 12 להוראות נוהל זה עובדים בלתי משתבצים אינם זכאים לקידום בדרגה. כפי שכבר הובהר לעיל פרישה על פי הסכם 96 אפשרית רק בהסכמת הצדדים, ומשלא הסכים התובע לפרוש על פי הסכם זה, הוא אינו זכאי אף לדרגה מכוחו. טענותיה של בזק בעניין נוהל בלתי משתבצים לא נסתרו. הוא הדין לגבי התביעה לדמי ביטוח לאומי. טענת התובע כי קיים לתשלום הפרש בפנסיית הזקנה לא הוכחה. סוף דבר - התביעה נדחית. נבהיר עוד לפני סיום כי גם בהליך זה הוצעו לתובע הצעות פשרה אף הוא סירב. הנתבעת 1 ביקשה לחייב את התובע בהוצאות לדוגמא בשל ההליכים הרבים והממושכים שהתנהלו בעניינו, ואנו סבורים כי בקשתה זו מוצדקת, ואולם בשל כך שהתובע הינו גמלאי, ישלם התובע הוצאות הנתבעת בסך של 4,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש, תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.פרישה מוקדמתפרישה