אי העברת זכויות לפני פטירה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי העברת זכויות לפני פטירה: א. מבוא וטענות הצדדים 1. התובעת הגב' נומה X (להלן: "גב' נומה") הינה אלמנתו של המנוח אברהם נומה ז"ל (להלן: "המנוח נומה"). המנוח נומה שכר את שירותיו של עו"ד אליהו הורנשטיין הוא נתבע 1 (להלן: "עו"ד הורנשטיין") לצורך העברת זכויות הבעלות של רישיון הפעלת מונית מס' 8243 (להלן: "הזכות הציבורית" או "המספר הירוק") מאת המנוח מועלם כדורי ז"ל (להלן: "המנוח כדורי") אשר הנתבע 2 הינו יורשו היחידי. 2. במהלך חודש ינואר 1996, ביקש המנוח נומה לרכוש מהמנוח כדורי מספר ירוק על מנת להשכירו. בעקבות כך, פנו שני המנוחים אל עו"ד הורנשטיין שיערוך עבורם הסכם להעברת הבעלות של הזכות הציבורית. התמורה בגין העברת הזכויות עמדה ע"ס של 140,000 ₪. ההסכם שבין שני הצדדים נחתם במשרד עו"ד הורנשטיין וצורף לכתב התביעה כנספח א'. 3. מייד ובסמוך לכך בתאריך 7.2.96 , נתן המנוח נומה לעו"ד הורנשטיין הוראה בלתי חוזרת ושאיננה ניתנת לשינוי לתיקון או להחלפה להעביר את הרישיון להפעלת מונית שרכש מהמנוח כדורי לשמה של רעייתו היא התובעת. הוראה בלתי חוזרת זו צורפה כנספח ב' לתצהירה של התובעת. במסגרת אותו הסכם חתמו המנוח נומה ורעייתו התובעת על מספר מסמכים נוספים, כגון: בקשה למתן תיעוד ממרשם האוכלוסין לצורך רכישת רישיון להפעלת מונית, תצהיר מטעם מעביר הזכויות אשר נחתם ע"י המנוח כדורי, ייפוי כח נוטריוני בלתי חוזר של המנוח כדורי, תצהיר של הנעברת ממקבלת הזכויות הגב' נומה, וייפוי כח נוסף של הגב' נומה אל המנוח כדורי. 4. לגרסת התובעת (ראה סעיף 6 לתצהירה), היא ובעלה המנוח בטחו בעו"ד הורנשטיין ובמנוח כדורי והאמינו בתום לב כי יפעלו להשלמת העברת הזכויות במשרד התחבורה על שם הגב' נומה X. לאחר עריכת ההסכם נטען כי הוסכם בין המנוחים כי המנוח כדורי ימשיך לעשות שימוש במספר הירוק אותו מכר למנוח נומה, ותמורת שימוש זה ישלם למשפחת נומה דמי שכירות חודשיים בהתאם לשווי השוק. לצורך כך וכמקובל בעסקי המוניות, מצהירה התובעת, כי מסרה לידי המנוח כדורי ייפוי כח נוטריוני אשר יפעל בשמה לקבלת כל המסמכים הדרושים להפעלת המספר הירוק, ולפיכך לא הופתעה כי במשך כל אותם שנים לא הגיעו מסמכים אלה לידיה. 5. לגרסת התביעה, אכן כמוסכם בין שני המנוחים שולמו דמי השכירות החודשיים בגין השימוש ברישיון הפעלת המונית מידי חודש בחודש ישירות לידיה של התובעת, דמי השכירות שולמו הן ע"י המנוח כדורי אישית ולעיתים באמצעות אחיו רחמים כדורי. עד אשר במהלך שנת 2005 ולאחר פטירת המנוח כדורי, הפסיק רחמים אחיו של התובע כדורי להעביר לתובעת את דמי השכירות החודשיים. 6. לאחר שפסקה משפחת כדורי לשלם את דמי השכירות, ערכה התובעת בירור בעזרת כלתה הגב' נומה אילנה ונקבעה פגישה בביתה יחד עם האח רחמים. בפגישה זו, הבהיר האח רחמים כדורי כי לא יועברו יותר כספים לגב' נומה מאחר ואין כלל מספר ירוק בבעלותה. מר רחמים כדורי סתם ולא פירש וביקש מהתובעת ומכלתה לברר את הנושא. בעקבות מידע זה פנתה התובע עם בנה העד דוד נומה לעו"ד הורנשטיין לצורך קביעת פגישה. 7. לגרסת התובעת (ראה סעיף 14,15 לתצהירה), הודיע עו"ד הורנשטיין באותה פגישה כי הוא מופתע לשמוע עובדות אלה לראשונה, וכי הוא זוכר שביצע את העברת הזכויות בשלמות. במהלך הפגישה קיבל עו"ד הורנשטיין שיחת טלפון ממשרד התחבורה, וביקש מהפקידה מעבר לקו לבדוק את המספר הירוק שהיה אמור להירשם על שמה של התובעת. או אז התברר באותה שיחת טלפון, כי המספר הירוק נמכר על ידי המנוח כדורי פעם נוספת לצד שלישי כשלושה חודשים לאחר שנמכר למנוח נומה, והרישיון נרשם בפועל על שמו של הצד השלישי ולא על שמה של התובעת. 8. לאחר שמשפחתה של התובעת ביקשה מעו"ד הורנשטיין את כל המסמכים שבידיו ואשר היו מצויים במשרדו, הגישו תביעה זו. התביעה כנגד עו"ד הורנשטיין מתבססת על עילת הרשלנות, הפרת חובה חקוקה, הפרת חובת תום הלב ביחסי עורך דין לקוח. פרטי הרשלנות להם טוענת התובעת מפורטים בסעיף 23 בכתב תביעה על כל סעיפי המשנה שבו. כמו כן, התביעה כנגד המנוח כדורי נשענת על טענת תרמית והטעיה, חוסר תום לב במו"מ, ועשיית עושר ולא במשפט מעצם המעשה של מכירת המספר הירוק פעם נוספת לצד שלישי לאחר שנמכר למנוח נומה. 9. לנתבע 1 טענות מקדמיות בדבר התיישנות והיעדר מסמך מקורי. לטענת הנתבע, התביעה מבוססת על מעשה ו/או מחדל שנעשו אם בכלל בשנת 96 ולפיכך חלפה תקופת ההתיישנות. בנוסף ולחילופין, טוען הנתבע כי התובעת מבססת תביעתה כאשר אין בידיה מסמך התקשרות מקורי בין המנוח כדורי לבין המנוח נומה, והמסמך שצורף אינו אלא המסמך שנמסר לתובעת ע"י עו"ד הורנשטיין עצמו מתוך תיקו במשרד. גרסת ההגנה כפי שמובאת בכתב ההגנה (סעיף 4 לכתב ההגנה), היא כי אכן תחילה חשבו שני המנוחים כדורי ונומה לבצע עסקת מכר, על פיה יקנה המנוח נומה מהמנוח כדורי את הזכות הציבורי תמורת 140,000 ₪. ואולם, לאחר מכן, בפרק זמן לא ידוע, הודיעו שני המתקשרים לעו"ד הורנשטיין כי חזרו בהם מעסקת המכר והפכו העסקה להסכם הלוואה. עו"ד הורנשטיין לא ראה מקום להשמיד את המסמכים שנערכו ונחתמו לצורך עסקת המכר, לאחר שחדלו להיות בני תוקף והמשיך לשמור אותם בתיקו במשרד. יחד עם זאת, לא מסר עו"ד הורנשטיין לתובעת את ייפוי הכח עליו חתם המנוח כדורי. בסעיף 13 לכתב ההגנה, עוד מוסיף עו"ד הורשנטיין לעניין ביטול עסקת המכר, כי המנוחים כדורי ונומה בהיותם חברים החליטו שלא לקיים ביניהם עסקת מכר החייבת דיווח לרשויות המס, ושניהם בחרו לראות בסכום שנמסר לידי המנוח כדורי כהלוואה מאת המנוח נומה, הלוואה אותה יפרע המנוח כדורי עם ריבית. הצדדים לא שיתפו את עו"ד הורנשטיין בפרטי ההלוואה, והודיעו לו כי הם יסתדרו ביניהם והם אינם זקוקים יותר לשירותיו המשפטיים. במסגרת הודעה משותפת זו, אישר המנוח נומה בע"פ לעו"ד הורנשטויין כי אכן המנוח כדורי זכאי לשוב ולמכור את המספר הירוק לצד ג' נוסף. עד שנת 2005 עד הגעתה של התובעת למשרדו, לא שמע הנתבע דבר מפרשה זו. 10. טענות ההגנה של נתבע 2 הינן טענות הגנה כלליות, לגרסתו המנוח כדורי נפטר בחודש אוג' 2004, אף לטענתו חלה התיישנות במקרה דנן , שכן אם אכן בוצע מעשה או מחדל ע"י המנוח כדורי - שהרי מעשה זה נעשה בשנת 96 וחלפה עברה תקופת ההתיישנות. נתבע 2 מכחיש את טענות התובעת המייחסות למנוח כדורי מעשה תרמית. על אף שהנתבע 2 אינו מצוי בעסקי המנוח, הרי הוא יכול להעיד עליו כי היה בחייו אדם ישר והגון אשר ערב פטירתו הסתבך בחובות כבדים בשוק האפור. ואולם, לטענתו המנוח לא היה איש רמיה, ולפיכך נתבע 2 מצטרף לגרסת ההגנה שהעלה עו"ד הורנשטיין בדבר ביטול עסקת המכר והפיכתה להסכם הלוואה. לחילופין, טוען נתבע 2 כי הינו יורשו היחידי של עיזבון המנוח ובכל מקרה יש להיפרע רק מנכסי העיזבון בלבד. 11. בפנינו אם כן שתי גרסאות נוגדות של התובעת ושל הנתבעים. בעוד התובעת טוענת כי היה על עו"ד הורנשטיין להשלים את עסקת המכר בין שני המנוחים שנכרתה בשנת 1996, והיה על עו"ד הורנשטיין להעביר את הזכויות על שמה ולטובתה במשרד התחבורה. טוענים הנתבעים, כי עסקת מכר זו בוטלה בהסכמה ע"י המנוחים, ביטול זה היה בידיעתה ובהסכמתה של המנוחה, ודמי השכירות החודשיים לא היו אלא החזר ריבית על כספי ההלוואה שמסר המנוח נומה למנוח כדורי. 12. הגם ששני הצדדים שהתקשרו בהסכם, שני המנוחים, אינם בחיים כדי להעיד, שמע ביהמ"ש את עדויות הצדדים וכן עדותו של מר רחמים כדורי אחיו של המנוח כדורי. זה המקום לציין, כי במהלך העדויות בחר ב"כ הנתבע 1 למשוך את תצהירו של הנתבע 1 מתיק ביהמ"ש, ואולם לא מנע מב"כ התובעת לחקור את הנתבע בחקירה ראשית כפי שאכן נעשה בפועל. ב. התיישנות 1. כאמור, טוענים שני הנתבעים כי המעשה או המחדל אשר בגינם תובעת הגב' נומה, הינו ההסכם שנחתם בין שני המנוחים בחודש ינואר 1996, ולפיכך מועד האחרון להגשת התביעה הינו בשנת 2003. דא עקא, שלגב' נומה לא היתה כל ידיעה באשר לעובדה כי זכויותיה לא הועברו במשרד התחבורה, ידיעה זאת לא הובאה לידיעתה אלא במקביל להפסקת התשלומים ע"י אחיו של המנוח כדורי במהלך שנת 2005. התביעה כזכור הוגשה בנוב' 2006. 2. ב"כ התובעת טוען כי יש לדחות את טענת ההתיישנות מכמה טעמים. הטעם הראשון, כי חל סעיף 7 לחוק ההתיישנות הקובע כי אם היתה עילת התובעת תרמית או הונאה מצד הנתבע - תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שנודע לתובעת התרמית או ההונאה. ברי, כי ההיגיון מאחורי חקיקת סעיף זה הוא כי כל עוד לא יודע התובע על מעשה התרמית או ההונאה, אין באפשרותו להגיש תביעה כנגד המעוול. סעיף זה מבסס את תחילת ההתיישנות על אמת מידה של ידיעה ממשית וסובייקטיבית על אודות התרמית (ראה לעניין זה ע.א. 148/89 שיכון עובדים בע"מ נגד עיזבון בליבאום ז"ל ואח' , פד"י מט (5) 485). אוסיף ואומר, כי ככל שהתרמית תהיה מתוחכמת יותר כך יהיה קשה יותר לגלותה, ואי גילוי זה יש לזקוף לחובת המעוול ולא לחובת הקרבן. 3. בענייננו - נטען ע"י נתבע 1 כי עילת התרמית/הונאה לא נטענה כנגדו בכתב התביעה ואף לא בתצהיר עדות ראשית, ומשכך סעיף זה איננו רלבנטי כלפיו. אכן, מעיון בסעיפים 18-23 לכתב התביעה לא עולה כי התובעת טוענת טענת תרמית כנגד הנתבע 1, אלא כפי שפרטתי לעיל טענת רשלנות, טענת הפרת חובה חקוקה של לשכת עורכי הדין, והפרת חובת תום הלב ונאמנות ביחסי עורך דין לקוח. לא כך באשר לנתבע 2 עזבונו של המנוח, כלפיו נטענת טענת תרמית והונאה והיא העילה העיקרית כנגד נתבע זה. על אף שב"כ התובעת מייחס לנתבע 1 בסיכומיו טענת תרמית והונאה, אינני סבורה שהנסיבות והעובדות שהובאו בפניי יכולות להרים את טענת התרמית. מה גם שאכן מדובר בהרחבת חזית אסורה, נסיבות המקרה הן נסיבות מיוחדות בהם התובעת ובעלה המנוח אינם יודעים קרוא וכתוב בעברית, התובעת הצטיירה בפניי כאישה פשוטה וקשת יום, היא ובעלה המנוח סמכו את ידיהם על עו"ד הורנשטיין שהיה ידוע בקרב נהגי המוניות כמי שעוסק בעסקאות של העברת הזכות הציבורית ובעניינים נוספים במגזר זה, ולא היה להם כל ספק ביושרו ובמקצועיותו, ולפיכך אף לא היתה להם כל סיבה נראית לעין לבדוק במשרד התחבורה אם אכן עברו הזכויות על שמה של התובעת אם לאו, כל עוד קיבלו מהמנוח כדורי את דמי השכירות כסדרם מידי חודש בחודש ברציפות. טוען ב"כ הנתבעת, כי יש לשייך תרמית למעשי הנתבע 1, זאת לאחר שבמהלך העדויות התברר באופן מפתיע כי עו"ד הורנשטיין ערך את הסכם המכר בין צד ג' הוא ירמיהו אמיר לבין המנוח כדורי במאי 1996. עובדה מהותית זו אכן באופן מפתיע ולא ברור לא צוינה בכתב ההגנה של עו"ד הורנשטיין ואף לא בתצהיר עדות ראשית, שכאמור נמשך מהתיק מאוחר יותר. במהלך הדיון ולשאלת ביהמ"ש, השיב עו"ד הורנשטיין כי הוא זה שערך את ההסכם עם צד ג'. מידע זה הפתיע את כל הצדדים ובייחוד את בנה של התובעת שלא העלה בדעתו כי עו"ד הורנשטיין עשה עסקת מכר נוגדת לעסקת המכר שחתם אביו המנוח מספר חודשים קודם לכן. על פי גרסת נתבע 1, אין מדובר בעסקה נוגדת אלא כאמור עסקה חדשה מאחר והעסקה בין שני המנוחים בוטלה. כך או כך, סבורני שהסתרת פרט עובדתי זה בכתב ההגנה ובתצהירי העדות הראשית הוא מעשה שלא ייעשה. עצם העברת הזכויות לצד ג' היא לב ליבה של תביעה זו שבפנינו, שהרי כל תביעתה של התובעת מסתמכת על אותה עסקה שנעשתה עם צד ג', והכיצד נעלמה העובדה כי עו"ד הורנשטיין הוא זה שערך עסקה זו מעיני ביהמ"ש? עם כל זאת, אינני יכולה לשייך תרמית לעו"ד הורנשטיין, שכן יש לבסס את עילת התרמית לא רק על תמיהה באשר להסתרת מידע מסוים, אלא הנטל להוכיח תרמית הוא נטל כבד, יש להוכיח את כל יסודות העוולה וקשה לי לומר כי נטל זה הורם במקרה דנן, גם אם לא היינו מצויים בהרחבת חזית אסורה. 4. גם אם לא חל סעיף 7 לחוק ההתיישנות בעניינו של הנתבע 1, טוען ב"כ התובעת כי חל סעיף 8 לחוק ההתיישנות הקובע כי אם נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה מסיבות שלא היו תלויות בו, ושאף בזהירות סבירה לא יכל למנוע אותן תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה. בענייננו, העובדות המהוות את עילת התובענה נודעו כאמור לתובעת אך ורק בשנת 2005. לא הוכח בפניי בצורה כלשהי כי עובדות אלה היו בידיעת התובעת קודם לפטירתו של המנוח כדורי. השאלה שנשאלת בענייננו, האם התובעת יכלה למנוע בזהירות סבירה עובדות אלה?. כאמור לעיל, כל המסמכים לצורך השלמת העסקה לרבות חתימות על ייפוי כח בלתי חוזר ולרבות הוראה בלתי חוזרת של המנוח נומה להעביר את הזכויות על שם אשתו התובעת, נחתמו ונמסרו לעו"ד הורנשטיין. כמו כן, מאחר ונמסר ייפוי כח נוטריוני למנוח כדורי סברה התובעת כי כל המסמכים המגיעים ממשרד התחבורה ביחס לרישיון הזכות הציבורית מטופלים ע"י המנוח כדורי כפי שמקובל בענף וכפי שסיכמו, ולפיכך כל עוד קיבלה את דמי השכירות כסדרם לא ראתה כל צורך לבדוק במשרד התחבורה פרט זה או אחר. ייתכן ובפעולותיה של הגב' נומה יש לשייך לה אשם תורם, אך אינני סבורה כי העובדה שלא נקטה כל אותם שנים בפעולה כדי לבדוק את זכויותיה, צריכה למנוע מהתובעת את הגשת התביעה. יש לזכור, כי עילת התביעה איננה מבוססת אך ורק על עוולת הרשלנות, אלא אף על הפרת חובת נאמנות של עורך דין כלפי לקוח. הפרת חובה זו לא יכלה התובעת לדעת לפני שפסקו דמי השכירות החודשיים להגיע לידיה. משסמכה על עו"ד הורנשטיין, לא היתה לה כל סיבה לבדוק אם עו"ד הורנשטיין הפר את הנאמנות כלפיה. כאמור, התובעת נחקרה בחקירה נגדית והיא נשאלה לגבי הניירת שהיתה אמורה להגיע לידיה לצורך חידוש הרישיון. על כך השיבה העדה כי המנוח כדורי אמר שיסדר את כל הניירת, מאחר ולמשפחת נומה היו יחסים קרובים עם משפחת כדורי ואף על פי עדותה היו קרובי משפחה רחוקים סמכה על המנוח כדורי כי הוא אכן "יסדר את הניירת" עבורה (ראה עדותה של התובעת בעמ' 19 לפרו' מול השורות 21-23, וכן בעמ' 21 לפרו' שורה 12). כמו כן, מעדותה של התובעת עולה כי אין לה כל ידיעה באשר להנפקת רישיון על שמה ו/או קבלת תעודות ממשרד התחבורה על שמה וכד'. לשאלת ב"כ הנתבע 1 בחקירה נגדית, השיבה כדלקמן: "ש. אף פעם לא באת לכדורי בטענה על המספר שאת לא רואה שהועבר על שמך?. ת. הועבר על שמי, כי בעלי לקח אותי למשרד ואמר לי שהוא יעביר על שמי. ש. אף פעם לא ראית ברישיון את שמך? ת. ראיתי את הרישיון אצל העו"ד. (עמ' 21 לפרו' שורות 25-28). מעדות זו המעידה על כלל עדותה של התובעת, עולה כי התובעת כאמור לעיל היא אישה פשוטה שאיננה יודעת קרוא וכתוב בעברית, אין לה כל יכולת לבדוק בעצמה אם אכן זכויותיה נרשמו, או אם עוה"ד עליו סמכה ללא עוררין הפר את חובת הנאמנות כלפיה, אם לאו. אי יכולת ותמימות זו לא צריכה לשמש לרועץ כנגד התובעת, וסבורני כי לא לכך התכוון המחוקק במילים "בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן" כמפורט בסעיף 8 לחוק ההתיישנות. "זהירות סבירה" יש לבדוק כל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. במקרה זה, שבו התובעת היתה במשך שנים בקשר רציף וישיר עם מוכר הזכויות המנוח כדורי, ומערכת היחסים ביניהם היתה טובה, במהלכה שילם המנוח כדורי לתובעת ולבעלה המנוח מידי חודש את דמי השכירות כסדרם, ועל פי גרסתה השקיט את דאגתה, ואמר לה כי הוא מטפל בכל הניירת מול משרד התחבורה, בנסיבות אלה לא ניתן לומר כי התובעת לא נקטה בזהירות סבירה. אמנם טענות משפטיות אלה לא נטענו בכתב התביעה ולא הוגש כתב תשובה, אך יחד עם זאת כתב התביעה מפרט את יחסי האמון שנתנה התובעת הן במנוח כדורי והן בעו"ד הורנשטיין. 5. עוד טוען ב"כ התובעת כי לא חלפו 10 שנים מאז היום בו התגלה הנזק, וזאת עפ"י סעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין. דא עקא בעניין זה, על אף שאני סבורה כי בנסיבות העניין עו"ד הורנשטיין התרשל במלאכתו שעה שלא טרח לקבל את חתימות שני המנוחים בדבר ביטול עסקת המכר עפ"י גרסתו לפני שמכר את זכויותיו של המנוח כדורי לצד שלישי, הרי בעניין זה יש לקבל את טענת ההתיישנות שכן חלפו גם חלפו 10 שנים מיום אירוע הנזק. אם נעיין בסעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין, הרי עילת התביעה תחל ביום שבו נתגלה הנזק אם לא יתגלה ביום אירוע הנזק. לכך מכוון ב"כ התובעת בטיעוניו, שכן לטענתו הנזק התגלה אך ורק עם הפסקת תשלום דמי השכירות. יחד עם זאת, קובע סייפא של סעיף 89 (2), כי במקרה האחרון, היינו במקרה בו עילת התביעה היא ביום בו נתגלה הנזק, תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך 10 שנים מיום אירוע הנזק. בעניינו, כאמור יום אירוע הנזק הוא יום מכירת זכויות לצד ג' במכירה נוגדת, היינו מאי 1996. דא עקא, התביעה הנוכחית הוגשה בחודש נוב' 2006 בחלוף 10 שנים מיום אירוע הנזק. 6. לסיכום טענת ההתיישנות - אוכל לומר כי כנגד הנתבע 2 עיזבון המנוח עומדת טענת סעיף 7 ביחס לתרמית והונאה, עילה זו לא נטענה כלפי נתבע 1 בכתב התביעה, גם במהלך הראיות לא נתבקש תיקון כתב תביעה לאחר שנתגלה במפתיע כי עו"ד הורנשטיין הוא זה שערך את הסכם הרכישה הנוגדת עם צד ג', ועל כן אין לשייך לו עוולת תרמית ופועל יוצא מכך שאין להסתמך על סעיף 7 לחוק ההתיישנות. כך גם אין להסתמך על סעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין, שכן כאמור חלפו 10 שנים מיום אירוע הנזק. העילה היחידה אפוא שניתן להסתמך עליה היא עילת הפרת חובת הנאמנות וחובת תום הלב ביחסי עורך דין לקוח, נאמנות שהופרה ובגין נסיבות אלה חל סעיף 8 לחוק ההתיישנות שכן כאמור התובעת לא ידעה על הפרת חובת נאמנות זו אלא בעקבות פטירתו של המנוח כדורי והפסקת תשלומי דמי השכירות. לאור הנסיבות ומערכת היחסים בין המנוח נומה והמנוח כדורי, לא ניתן לומר כי התובעת לא נקטה בזהירות סבירה למנוע את אותה הפרת חובת נאמנות. ג. העדר מסמך מקורי ב"כ הנתבע 1 טען כי יש לדחות את התביעה על הסף בהעדר מסמך מקורי עליו נשענת התביעה. במהלך קדם המשפט התברר כי בידי התובעת נמצא הסכם הרכישה המקורי, ואולם ב"כ התובעת לא ציין בפני ביהמ"ש שמסמך זה הועבר לידי התובעת ע"י הנתבע עצמו. אינני סבורה כי יש מקום לדחות את התביעה על הסף או בכלל שעה שמצוי מסמך מקורי כלשהו, הגם שניתן ע"י הנתבע לידי התובעת. העדר מסמך מקורי אין בו כדי להצביע בהכרח על ביטול העסקה. ב"כ הנתבע מבקש כי ביהמ"ש יסיק מהעובדה שאין בידי התובעת מסמך מקורי אלמלא הנתבע עצמו היה מספק לה את אותו מסמך, כי שני המנוחים ביטלו את עסקת המכר ולפיכך אין בידי אף אחד מהם מסמך מקור. אינני סבורה כך. כאמור, חלפו מעל 10 שנים מאז נחתמה עסקת הרכישה. אין לדעת מה עלה בגורל המסמך המקורי, האם הוא אכן הושמד כגרסת ההגנה מאחר ובוטל בהסכמה או שמא הלך לאיבוד או נעלם עם השנים. מן הראוי היה, שב"כ התובעת יבהיר לביהמ"ש כמו גם לצד שכנגד, כי המסמך המקורי אותו מחזיקה התובעת בידיה הוא המסמך אשר קיבלה מתיקו של הנתבע ממשרדו ולא מסמך אחר. כך או כך, משנמצא מסמך מקור אינני סבורה שיש לדחות את התביעה על הסף. ד. הפרת חובת נאמנות 1. כאמור לעיל, התובעת ובעלה ראו בעו"ד הורנשטיין כבר סמכא בכל הקשור למכירת מספר ירוק. על פי עדותה של התובעת, הצדדים הכירו את עו"ד הורנשטיין כמי שעוסק בתחום ופנו אליו מתוך היכרותם. עיון במסמכים המצורפים לתצהיר עדותה של התובעת, מעלה כי בנוסף להסכם עליו חתמו שני המנוחים חתם המנוח נומה על הוראה בלתי חוזרת בכתב יד אל עו"ד הורנשטיין ביום 7.2.96, מפאת חשיבות הדברים יובא להלן ציטוט של הוראה זו: "אני הח"מ נומה אברהם נותן לך הוראה בלתי חוזרת ושאיננה ניתנת לשינוי לתקון, להחלפה להעביר הרישיון להפעלת מונית מספר רישיון 8243 שרכשתי ממר מועלם כדורי - לשמה של רעייתי הגב' נומה X ת.ז. X . האמור במכתבי/הוראתי זו הינו בלתי חוזר". צודק ב"כ התובעת בטענתו, כי הוראה בלתי חוזרת זו המחתה את זכותו של נומה אברהם אל התובעת, ומאותו רגע הפכה התובעת לבעלת עניין ולבעלת הזכויות העתידית בעסקה זו. יש לראות אם כן בהוראה בלתי חוזרת מאין המחאת זכות לטובתה של התובעת. 2. לא שמעתי כל הסבר המניח את דעתי בכתב ההגנה או בחקירה הראשית של הנתבע (שכן כאמור לעיל תצהיר עדותו נמשך מתיק ביהמ"ש על פי בקשת ב"כ הנתבע), מדוע לא שיתף הנתבע את התובעת בבקשה לביטול העסקה. לשאלת ביהמ"ש, מדוע לא החתים את המנוחים על ביטול העסקה, השיב הנתבע כדלקמן: "שום קושי, זו היתה טיפשות. לא יודע. את הנסיבות האלה אני ממש לא יודע מה להגיד". (עמ' 47 לפרוטוקול שורה 16). הנתבע הוסיף ונשאל, האם עדכן את התובעת בדבר ביטול ההסכם? והשיב: "לא, אבל מי שביטל את זה וביטל את זה אז זה היה בעלה וכדורי". (עמ' 47 לפרו' שורה 21). תשובתו זו של הנתבע איננה מניחה את דעתי, אני סבורה כי הלקוחות של עו"ד הורנשטיין היו הן המנוח כדורי והמנוח נומה והן הגב' נומה. עו"ד הורנשטיין ידע בוודאות כי הזכות להפעלת הרישיון צריכה להירשם על שם התובעת, שכן הוא זה שהכין את ההוראה הבלתי חוזרת בכתב ידו. משבוטלה העסקה, לא רק שהיה על הנתבע להחתים את הצדדים על הסכם לביטול העסקה ועל הוראה מפורשת המתירה למנוח כדורי למכור את הזכות הציבורית פעם נוספת לצד ג', אלא אף היה עליו ליידע את התובעת מבלי לסמוך שידיעה זו תועבר אליה על ידי בעלה. בכך הפר הנתבע את חובת הנאמנות הן כלפי התובעת והן כלפי בעלה. 3. הנתבע טען, כי מי ששכר את שירותיו היה המנוח כדורי ולא המנוח נומה. לא הובאה כל ראיה לטענה זו, לא הומצא כל ייפוי כח של המנוח כדורי אל עו"ד הורנשטיין. עו"ד הורנשטיין הודה כי הוא הכין את מסמכי ההתקשרות עבור שני המנוחים, לו היתה מובאת ראיה כלשהי כי אכן עו"ד הורנשטיין ייצג אך ורק את המנוח כדורי בעסקה זו הייתי מקבלת את הטענה כי אין כל חובת נאמנות כלפי התובעת ו/או בעלה המנוח. ואולם, כאמור ראיה כזו לא הובאה, ממסמכי ההתקשרות עולה כי עו"ד הורנשטיין הכין אותם עבור שני הצדדים. 4. כמו כן, צודק ב"כ התובעת בטענתו כי גרסת ההגנה על פיה המנוחים ביטלו את העסקה בסמוך מאוד לאחר כריתת הסכם היא טענה בע"פ נגד מסמך בכתב, ואין לה כל ראיה נתמכת. נהפוך הוא, העד רחמים כדורי אחיו של המנוח כדורי העיד כעד תביעה מס' 1, ולמרבה ההפתעה על אף כי הוא אחיו של המנוח כדורי ולכאורה היה צריך לתמוך בגרסת ההגנה על פיה עסקת הרכישה בוטלה והוחלפה בעסקת הלוואה, העיד בעדותו כי המנוח כדורי ביקש ממנו להעביר כסף לתובעת כסף השייך לזכות הציבורית (ראה עדותו בעמ' 8 מול השורות 8-12). העד נשאל בחקירה נגדית על נושא זה שנית כדלקמן: "ש. הוא לא אמר לך שזה כסף עבור המונית, הוא אמר לך שהוא חייב להם? "ת. לא. הוא אמר שזו זכות ציבורית שהם רכשו אצלו". (עמ' 9 לפרו' שורות 20-21) אינני מקבלת את טענת ב"כ הנתבע, כי עד זה משתף פעולה עם התובעת לשם הוצאת כספים מחב' הביטוח של נתבע 1 לאור המצב הכספי הקשה של עיזבון המנוח. העד איננו יורש בעיזבון, שכן כאמור בעיזבון יורש אחד והוא אחיו זוהר כדורי, לעד אין כל אינטרס לשתף פעולה עם התובעת, ועולה מעדותו כי אין הוא בא אלא להעיד את אשר לליבו. 5. לסיכום פרק זה, אינני מקבלת את גרסת ההגנה כי עסקת המכר בוטלה בהסכמה על ידי המנוחים. בסיכומי ב"כ הנתבע עולה רבות התמיהה, כיצד נשענת התביעה על הסכם שנעשה בין שני מנוחים כאשר אלה אינם יכולים להעיד בפנינו. יחד עם זאת, תמיהה זו יש להפנות דווקא כלפי הנתבע, שכן קיים יותר ממסמך אחד המאשר את העסקה שבין שני הצדדים. מי שטוען כי עסקה זו בוטלה עליו הנטל להוכיח את בטלותה. דווקא טענת ההגנה היא הטענה שלא נשענת על אף ראיה בכתב או על אף ראיה אחרת למעט הבל פיו של הנתבע, שהינו בעל דין בתיק זה. התובעת מסתמכת על ההסכם, על ההוראה הבלתי חוזרת, ועל ייפוי הכוח שנחתמו במסגרת העסקה ואשר מעולם לא הושמדו, ומעולם לא נחתם הסכם אחר כלשהו המורה על בטלותם. תוצאה זו מביאה להפרת חובת נאמנות באי רישום זכויותיה של התובעת במשרד התחבורה, וחמור מכך עריכת הסכם מכירה נוגד מספר חודשים לאחר הסכם המכירה עם המנוחים. גם אם אקבל את גרסת ההגנה כי העסקה בוטלה בסופו של יום, גרסה שכאמור לעיל אינני מקבלת, גם אז נמצא הנתבע מפר את חובת הנאמנות כלפי התובעת שעה שלא טרח ליידע אותה באופן אישי על בטלות ההסכם נוכח ההוראה הבלתי חוזרת להעביר על שמה את הזכויות. משכך, מצאתי כי יש לחייב את שני הנתבעים ביחד ולחוד בנזקיה של התובעת. ד. שאלת הנזק 1. התובעת היתה מקבלת על פי עדותו של עד תביעה 1 סך של 250 דולר לחודש בגין דמי השכירות (ראה עמ' 12 לפרו' שורה 8). בכתב התביעה טוענת התובעת לתשלום זה בחסר מיום הפסקת התשלום אפריל 2005 ועד למועד הגשת התביעה (ראה סעיף 28.2 לכתב התביעה). על פי חישוב זה ועל פי עדות עד תביעה 1 , סכום הנזק בגין אי קבלת דמי שכירות עד הגשת התביעה הינו 250 דולר X 17 חודשים, ובסה"כ 4,250 דולר ששווים בשקלים ביום הגשת התביעה הינו כ- 17,000 ₪. 2. אין מחלוקת כי הזכות הציבורית נרכשה בסך של 140,000 ₪ בשנת 1996. לא ברור מדוע יש להשיב הפרשי הצמדה וריבית על סכום הקרן שעה שכאמור קרן זו הניבה פרי בדמות שכירות חודשית מידי חודש. עוד אינני סבורה שיש לשלם ריבית והפרשי הצמדה נוכח האמור בשל אשם תורם של התובעת, כפי שתיארתי בפרק הדן בסעיף 8 לחוק ההתיישנות. ס ו ף ד ב ר: יש לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד בנזקיה של התובעת בסכום של 157,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, וכן בצירוף החזרי האגרה הראשונה והשנייה, ובשכ"ט עו"ד בסך של 16,000 ₪ + מע"מ. למען הסר ספק, חיוב עזבונו של המנוח כדורי הוא אך ורק ביחס לנכסי העזבון ולא נכסיהם האישיים של היורשים. העברת זכויות