קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי חוקיות חוזה אספקת מים: מבוא בפני בקשתה של הנתבעת מס' 2, עיריית ירושלים, (להלן: "העירייה") לביטול צו מניעה שניתן בהליך זה לפיו מנועה הנתבעת מס' 1 (להלן: "הגיחון") מלנתק את התובעים מהחיבור לרשת המים. נוכח ריבוי ההליכים בין הצדדים אסקור בקצרה בטרם אדון בבקשה את כתב התביעה הנוגע להליך שבפני וכן את ההליכים האחרים המתנהלים בין הצדדים או מי מהם ולאחר מכן תידון הבקשה לביטול צו המניעה שניתן ביום 16.7.06. כתב התביעה וההליכים שהתנהלו בין הצדדים התובעים, עאדל עדואן איוב ו- 11 אנשים נוספים, הם בעלי דירות בבנין המצוי בשכונת אבו טור בירושלים (חלקה 9 בגוש 29983). על פי המתואר בכתב התביעה כל אחד מהתובעים הוא בעליה של דירה נפרדת ובבניין מתגוררות 25 משפחות. לטענת התובעים כל אחד מהם רכש את הדירה ממר אחמד אלשיך, בעליו של המבנה, והמבנה אוכלס בשנת 2000. התובעים מוסיפים כי עם כניסתם לבניין חוברו למים על ידי הנתבעת, חברת הגיחון מפעלי מים וביוב ירושלים בע"מ (להלן: "הגיחון"). בהמשך כתב התביעה נכתב כי ביום 2.3.04 הופתעו התובעים לגלות כי המים הפסיקו לזרום בצינורות הבניין ומבירור שערכו הוברר להם כי עובדי חברת הגיחון ניתקו את זרם המים לבנין על פי הוראתה של עיריית ירושלים (להלן: "העירייה"). התובעים פנו לבית משפט השלום בירושלים בבקשה לצו שיורה לעיריית ירושלים לחבר את המים (בש"א 3805/04). לאחר שהוברר שניתוק המים נעשה לפי החלטת רשות הרישוי המורה על ניתוק המים מהבניין הופנו התובעים להגיש ערר על החלטת רשות הרישוי לועדת הערר ואכן הוגש ערר. ביום 13.7.04 דחתה ועדת הערר לתכנון ולבניה את הערר. לדברי התובעים לאחר דחיית הערר הם פנו אל הגיחון והגיעו עמה להסכם לפיו תימשך זרימת המים במבנה כסדרה וכן כי הגיחון תחבר את כל אחת מהדירות של התובעים למד מים פרטי נפרד ובתמורה כל אחד מהתובעים ישלם לגיחון דמי חיבור והתקנת מד מים בסכום של 11,000 ₪. כל אחד מהתובעים שילם את הסכום לחברת הגיחון וזו אכן חיברה את זרם המים למבנה וסיפקה לתובעים מים. עם זאת הגיחון לא התקינה את מדי המים הנפרדים והתובעים מחלקים ביניהם את נטל התשלום עבור המים. סמוך לפני הגשת כתב התביעה הודיעה חברת הגיחון לתובעים כי היא עומדת לנתק את המים מהמבנה וזאת בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 25.7.04 ובהתאם להוראה חוזרת שניתנה על ידי מחלקת הפיקוח על הבנייה. התובעים טענו בקשר לזה כי אין כל החלטה מיום 25.7.04 ומכל מקום לא ניתנה הוראה לנתק את זרם המים מהבניין ומהדירות של התובעים. עילות התביעה שטענו כלפי הגיחון הן כי הגיחון מפרה את ההסכם בינה לבין התובעים, מפרה הבטחה מינהלית ושוללת מהתובעים את זכות היסוד שלהם למים. במצורף לכתב התביעה הוגשה ביום 13.7.06 בקשה למתן צו מניעה זמני לפיו תימנע הגיחון מעקירת קו המים הראשי המוביל לבניין (בש"א 5636/06). עם הגשת הבקשה ניתן צו ארעי המורה להימנע מניתוק זרם המים עד לדיון בבקשה ונקבע דיון במעמד שני הצדדים ליום 16.7.06. לאחר שנציגי הגיחון לא התייצבו לדיון שנקבע במעמד שני הצדדים הפך הצו הארעי שניתן לצו שיעמוד בתוקפו עד למתן פסק הדין בתובענה. הגיחון הגישה כתב הגנה אך לא ביקשה לבטל את הצו שניתן בהיעדרה ואף לא פעלה לביטולו ככל שהזמן חלף. בכתב ההגנה טענה הגיחון כי פעלה בהתאם להוראותיה של עיריית ירושלים שהיא הרשות המאשרת את ניתוק או חיבור המים ובהתאם לכך מסרה לתובעים התראה על כוונתה לנתק את המים ביום 30.6.06. הגיחון הכחישה כי הסכימה או התחייבה לספק מים בניגוד לחוקי התכנון והבנייה ועמדה על כך שפעלה בהתאם להוראות בית המשפט בהליך הקודם לפיהן הספקת המים תחודש עד למתן החלטת ועדת הערר ומשזו לא ביטלה את ההחלטה על ניתוק המים היה עליה לנתקם. עוד טוענת הגיחון כי הפעולות שעשתה נועדו לאפשר לה לגבות את תמורת המים שסיפקה. בישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 22.1.07 ביקשה הגיחון כי העירייה תצורף כנתבעת נוספת שכן הגיחון עומדת במצב בלתי נסבל: מצד אחד דורשת העירייה את ניתוק המים ומהצד האחר ניתן צו מניעה. בהתאם לכך הוגשה בקשה להורות על צירוף העירייה צד להליך לפי תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות") (בש"א 1993/07) . בהחלטה שניתנה ביום 25.3.07 הוריתי על צירוף העירייה כנתבעת נוספת ובהתאם לכך הוגש כתב תביעה מתוקן. כתב התביעה המתוקן שהוגש דומה מאוד לכתב התביעה המקורי והתווסף לו סעיף 28 בו נכתב כי 'כמו כן הנתבעת 2 מבקשת ולוחצת לשם הפרת ההסכם וניתוק אספקת המים מהמבנה'. העירייה הגישה כתב הגנה ומתוך הכתוב בו מתברר כי הרקע העובדתי שהונח בפני בית המשפט עובר למתן הצו הזמני חסר, אם לנקוט לשון המעטה. מתוך כתב ההגנה ובעיקר מתוך המסמכים שצורפו לו התבררו העובדות הבאות: היתר הבנייה שניתן למבנה (היתר מס' 47477) הוא היתר לבניין מבנה בן קומה אחת המורכב משתי יחידות דיור. בהתאם להיתר חובר המבנה לזרם המים לצורך ביצוע עבודות הבנייה בנכס והוצא לו 'טופס 2' בהתאם לתקנה 4 לתקנות התכנון והבניה (אישורים למתן שירותי חשמל, מים וטלפון) התשמ"א - 1981) (להלן: טופס 2"). לאחר שהתברר לעירייה כי המבנה נבנה תוך סטייה מהיתר הבניין ניתנה הוראה על ניתוק זרם המים לבניין (ר' הוראה להפסקת שירות מיום 12.5.02). הסטייה בה מדובר היא כהגדרת העירייה 'סטיה אדירה ועצומת מימדים בהיקפים חסרי תקדים'. העירייה טוענת כי במקום מבנה אחד בן קומה אחת הכולל שתי יחידות דיור נבנו שני מבנים: באחד שש קומות ובאחר 7 קומות כך ששטח החריגה מההיתר עומד על 4,213 מ"ר. המבנה אוכלס כפי שהתובעים עצמם טוענים ב- 25 משפחות ועולה כי אין לו טופס 4 או תעודת גמר. ביום 31.5.01 הוצא למבנה צו הריסה מינהלי. ערעורים שהגיש הבעלים לבית המשפט המחוזי בירושלים ולבית המשפט העליון נדחו (ע"פ 6601/02 בבית המשפט המחוזי בירושלים; רע"פ 1749/03 בבית המשפט העליון). בנוסף הוגש בהמשך הליך פלילי כנגד הבעלים של הבניין ומי שמכר את הדירות לתובעים. הבעלים הורשע בעבירות בניה ונדון בין היתר למאסר בפועל ולמאסר על תנאי. עוד הורה בית המשפט לעניינים מנהליים על הריסת הבנייה. בקשה שהוגשה על ידי מי שהציגה את עצמה כאחת מרוכשות הדירות להארכת מועד לביצוע הצו התקבלה על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים וביצוע הריסת הבניין עוכבה עד ליום 5.7.08. העירייה מציינת כי הגישה ערעור על החלטה זו. העירייה מוסיפה כי ביום 3.5.04 פנו 17 מדיירי הנכס בבקשה לצו מניעה זמני שימנע את ניתוק המים ואכן בית משפט השלום נתן צו מניעה זמני. בדיון שהתקיים הוסכם כי הדיירים יוכלו להגיש ערר על החלטת הרשות המאשרת לנתק את המים והדיירים אכן הגישו ערר ביום 18.5.04. ועדת הערר דחתה את הערר על החלטת הרשות המאשרת לנתק את זרם המים בהחלטה מנומקת ומפורטת שדנה בטענות שחלקן מועלות גם בפני שנתנה ביום 20.7.04 (נספח ב' לכתב ההגנה). יש לציין כי התובעים בהליך שבפני הם חלק מהעוררים באותו ערר. העירייה מוסיפה כי לאחר החלטתה של ועדת הערר לא הוגש הליך נוסף ולפי ההחלטה היה על הגיחון לפעול לניתוק זרם המים מהבניין. ביום 14.6.06 פנתה העירייה לגיחון כדי לברר האם בוצע ניתוק התשתיות לנכס ובעקבותיו פעלה הגיחון כפי שפעלה והתובעים פנו לבית המשפט בהליך הנוכחי. בדיון שהתקיים ביום 2.1.08 ביקשה העירייה שהות להגיש בקשה לסילוק על הסף ובהתאם לכך הוגשה בש"א 5157/08. לאחר מכן התקיימה ביום 13.7.08 ישיבה נוספת ובמהלכה ביקשה העירייה שהות להגיש בקשה לביטול צו המניעה. רק ביום 13.10.08 הוגשה הבקשה שבפני לביטול צו הביניים הכוללת גם בקשה להארכת מועד להגשתה. למרות זאת, החלטה זו ניתנת רק עתה נוכח הזמן שחלף עד שהוגשו התגובות וכן מאחר ורק לאחרונה הושלמה הגשת תצהירי העדות הראשית. הבקשה והתשובה העירייה טוענת כי יש לבטל את צו המניעה שניתן ממספר טעמים: חוסר סמכות - לטענת העירייה אין בית המשפט האזרחי מוסמך להורות על חיבורו או על ניתוקו של נכס למים אלא רק הרשות המאשרת בהתאם לסעיף 157 א' (ד') לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה -1965 וערכאות הערעור המינהליות הדנות בהחלטות הרשות המאשרת - ועדת הערר המחוזית. מעשה בית דין - לטענת העירייה כל טענות התובעים נדונו בפני ועדת הערר במסגרת הערר שהוגש על החלטת הרשות המאשרת הדוחה את טענות התובעים. משנדחה הערר הרי שניתנה קביעה שיפוטית מחייבת במערכת היחסים שבין הצדדים לעניין ניתוק המים. היעדר עילת תביעה, יריבות ובטלות ההסכם מחמת אי חוקיות - לטענת העירייה ככל שיש הסכם בין התובעים לבין הגיחון מדובר בהסכם בטל העומד בניגוד להוראות החוק ובניגוד להחלטת ועדת הערר. חוזה כזה הוא חוזה פסול. חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט - הטענה האחרונה שמעלה העירייה נוגעת לתום הלב של התובעים שהגישו את התביעה ואת הבקשה לצו מניעה כאשר ידוע להם שניתנה החלטה בעניינם במסגרת ועדת הערר ותוך נסיון לעקוף אותה. התובעים משיבים בטענות פרוצדורליות ומהותיות. בפן הפרוצדורלי הם טוענים כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר. עוד הם טוענים כי לצורך הדיון בביטול צו המניעה יש צורך בשמיעת ראיות ולכן אין מקום לדון בכך בשלב הנוכחי בטרם תתברר התובענה כולה. באשר לטענת היעדר הסמכות טוענים התובעים כי תביעתם נשענת על הסכם ועניינה אכיפת ההתחייבות של הגיחון לספק מים ולהתקין מוני מים נפרדים והם זכאים לאכוף התחייבות זו. מאחר והסמכות העניינית נגזרת מהסעד המבוקש - בית המשפט השלום מוסמך לדון בתביעתם. התובעים חולקים על הטענה כי קיים מעשה בית דין ומצביעים על כך כי הגיחון אינה צד להליך שהתנהל מול העירייה ולכן לא חל השתק עילה או השתק פלוגתא. עוד חולקים התובעים על כך שההסכם הוא בטל בשל אי חוקיותו. עמדתם היא כי 'המציאות במזרח ירושלים היא מציאות אחרת מאשר קבוע בספרים היבשים, כאשר רוב רובם של הבתים במזרח העיר הם ללא ההיתרים הדרושים לפי חוק החוקים הרלוונטיים... למרות זאת מרביתם של הבתים מחוברים לתשתיות'. התובעים מאשרים כי הבניין נבנה ללא היתר אך לא הם בנו את הבית אלא מדובר ברוכשי דירות תמימים. לדעתם של התובעים התנהגותם גם אינה נגועה בחוסר תום לב או בשימוש לרעה בהליכים. הם מפנים לכך שלא הסתירו דבר וכי הגיחון גבתה מהם סכומי כסף נכבדים. הגשת התביעה, כך הטענה, היא חלק ממימוש זכותם לפנות לערכאות. לסיכום עמדתם עומדים התובעים על כך כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם וזאת נוכח המציאות במזרח ירושלים ומשמעות הצו. הגיחון לא הביעה עמדה ביחס לבקשה. התנאים למתן צו מניעה תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 קובעת כי:   "(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.   (ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין שאר, שיקולים אלה:   (1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;   (2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש."     כפי שנקבע "הסמכות ליתן צווי מניעה, ובכלל זה צו מניעה זמני או צו עשה זמני, מעוגנת בסעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. מהותו של הצו הזמני היא כידוע לשמור על המצב הקיים עד להכרעה הסופית במחלוקת, זאת בין אם לשם קיומו התקין של ההליך ובין אם, ובעיקר, לשם הבטחת ביצועו היעיל של פסק הדין (ראו בהגדרת "סעד זמני", בתקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי; לתכלית השמירה על המצב הקיים ראו גם: א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית, תשס"ה) 483). ההצדקה להתערבות בית המשפט בשלב כה מקדמי של ההליכים קיימת, בעיקר, בנסיבות שבהן עלולה זכות המבקש להתקפח בעקבות שינוי של מצב קיים. ואכן, הסעד הזמני מיועד לגשר בין האינטרסים של הצדדים בפרק זמן הביניים, עד למתן פסק הדין (ד"ר ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט) 159). נדיר אפוא שבית המשפט יוציא מלפניו צו זמני, אשר למעשה יהיה בו כדי לשנות מהמצב הקיים (בר"ם 5346/03 מלבסקיה נ' שר הפנים). אין אפוא תמה, כי קשה יותר לבעל דין לקבל צו עשה זמני (גורן, שם, 491; רע"א 2430/91 טיב טירת צבי נ' דליקטיב הקניון, פ"ד מה(4) 225; רע"א 338/88 חמיס נ' שטרן, פ"ד מג(4) 552, 555 מול ב')" (ר' החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' גל) בבש"א (י"ם) 302/06 ריבוע כחול (ישראל) בע"מ נ' רמי לוי שיווק השקמה בע"מ (אתר נבו, ניתן ביום 20.2.06)). לפיכך, יש לבחון תחילה האם יש לתובעים עילת תביעה והאם קיימות ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התובענה. בהמשך יש לבחון את מאזן הנוחות ולדון בתום לבם של המבקשים את הסעד הזמני.     עילת התובענה של התובעים - אכיפת הההסכם עם הגיחון עילת התביעה של התובעים כלפי הגיחון היא לאכיפת ההסכם בין הצדדים. התובעים טוענים בכתב התביעה כי על פי הסכם עם הגיחון התחייבה הגיחון להמשך זרימת המים במבנה כסדרה ולחיבור כל אחת מהדירות למד המים פרטי נפרד ובתמורה שילם כל אחד מהתובעים דמי חיבור והתקנת מד מים בסכום של 11,000 ₪ לערך (סעיף 16 לכתב התביעה). בתצהירי העדות הראשית שהגישו התובעים הם שבים וחוזרים על טענה זו כי כך הוסכם. הגיחון מצדה מכחישה כי היה הסכם כנטען על ידי התובעים (סעיף 15 לתצהיר גב' קורה סטרה). אף אם אצא מנקודת הנחה כי הגיחון אכן הסכימה לספק לתובעים מים איני סבור כי התחייבות זו תקפה ואכיפה וכפועל יוצא מכך המסקנה היא כי לא עומדת לתובעים עילת תביעה המצדיקה את הסעד המבוקש על ידם - אכיפה - אלא לכל היותר סעד של פיצוי כספי. לצורך בחינת עילת התביעה החוזית של התובעים יש לדון בשתי שאלות: האם החוזה בין התובעים לבין הגיחון להספקת מים, כפי שטוענים לו התובעים, הוא חוזה תקף או שמדובר בחוזה פסול, שכריתתו, תוכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים. האם בהנחה שהחוזה אינו בטל - מדובר בחוזה שניתן להורות על אכיפתו. האם מדובר בחוזה פסול מתוך הסקירה הארוכה של ההתרחשויות כפי שפורטה לעיל קשה שלא להתרשם כי מדובר בהליך מלאכותי שאין בינו לבין הסכסוך שבין הצדדים ולא כלום. הגשת התביעה והבקשה הם באופן מובהק ניסיון לעקוף את ההחלטות שניתנו על ידי הרשויות המוסמכות להרוס את הבניין, שנבנה תוך סטייה ניכרת מהיתר, ולנתקו מזרם המים. משנחסמה הדרך המינהלית בפני התובעים בחרו בדרך אזרחית הנשענת על הסכם כביכול בינם לבין חברת הגיחון להספקת מים ומדי מים אישיים, שתמורתם שילמו לחברת הגיחון. בין שקמה לתובעים עילה כלפי הגיחון ובין שעילה כזו לא קמה - אין לאפשר מצב שהסכם בין התובעים לבין חברת הגיחון יטיל חיוב להספקת מים שעה שהספקתם מנוגדת להחלטת הרשות המאשרת וועדת הערר. הסכמה שכזו מנוגדת לדין ומדובר, כפי שטענה העירייה בחוזה פסול שכל מטרתו, גם אם נכרת, לעקוף את ההחלטה שניתנה. מטרת החוזה, הספקת מים בניגוד להחלטות השונות, היא אפוא מטרה בלתי חוקית ההופכת את החוזה, ככל שנכרת, לחוזה פסול (ר' סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973). חוזה בלתי חוקי כאמור "אינו רק לא אכיף או פגום. חוזה כזה הוא בטל" (בג"ץ 6231/92 זגורי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מט (4) 749, 750-751 (1995); ג' שלו, דיני חוזים - החלק הכללי עמ' 501-508 (2005)). כך נקבע במקרה דומה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט י' זפט) כי אין לכפות על העירייה לספק מים במצב זה ונדחתה בקשה לצו מניעה (ת.א. (ת"א) 1798/02 ויספיש ברוך נ' עיריית בני ברק ואח' (, 30.10.02)). יובהר, אין באמור לעיל כדי להביע עמדה בדבר תוצאות אי החוקיות בכל הנוגע לסעדים האחרים ובהם סעד ההשבה משזה אינו עומד לדיון בהליך זה. מאחר והסעד היחיד שהתבקש הוא סעד של אכיפה - נוכח בטלות אותו חיוב בחוזה להספקת מים שהוא בניגוד לדין ולקביעת הערכאות השונות - יש להורות על ביטול צו המניעה. נוכח מסקנה זו מתייתר הצורך לבחון האם ניתן להורות על אכיפת חוזה כזה (ר' סעיף 3 (1) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א - 1970; ע"א 2836/90 אריה בצר נ' נחמה צילביץ פ"ד מו (5) 184 (1992); ה"פ (ת"א) 531/06 Sun world international נ' המועצה לייצור צמחים ולשיווקם (, 2007)). מעמד העירייה כצד חיצוני להסכם אף שהצדדים לא טענו במפורש בעניין זה מצאתי להידרש לו בקצרה. נוכח היות ההסכם בין התובעים לבין הגיחון יכולה לעלות שאלת מעמדה של העירייה. לעניין נדרשתי בהחלטתי בבש"א 1993/07 (החלטה מיום 25.3.07) כך שיש לראות את הנימוקים המפורטים לצירוף העירייה כצד להליך לפי תקנה 24 לתקנות כמתייחסים גם למעמדה של העירייה לבקש את ביטולו של הצו. סיכום נוכח הנימוקים שפורטו לעיל לא היה מקום למתן הצו הזמני ולכן אני מקבל את בקשת העירייה ומבטל אותו. התובעים ישלמו לעירייה שכר טרחת עורך דין בסכום של 10,000 ₪ בתוספת מס ערך מוסף. אין צו להוצאות במערכת היחסים שבין התובעים לבין הגיחון. התובעים יודיעו עד ליום 1.9.09 אם עומדים על ההמשך בירור התובענה נוכח הדברים שנכתבו לעיל. התיק לעיוני ביום 2.9.09. חוזהחוזה לא חוקיאספקהחוק המים / רשות המיםמים