בית המשפט ציין כי תמוהה העובדה שלא קיים בין הצדדים הסכם שכר טרחה, שכן על הנתבעת, כעורכת דין, רובץ הנטל לנסח הסכם שכר טרחה (רע"א 7394/07 עו"ד אמיר גאנם נ' רדא פאעור ואח'). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי חתימה על הסכם שכר טרחה: 1. התובע בתביעה זו הינו גורדון אלכסנדר, איש עסקים יליד רוסיה שאינו דובר את השפה העברית ועסקיו ענפים הן ברוסיה והן בישראל (להלן: "התובע" או "גורדון"). התובע הכיר את הנתבעת באמצעות ידיד משותף של השניים הנקרא אליה שקולניק (להלן: "שקולניק"). שקולניק הכיר לגורדון את הנתבעת - מרינה X עו"ד במקצועה ילידת רוסיה ודוברת השפה על בוריה (להלן: "הנתבעת" או "X"). 2. לגרסת התביעה, X ייצגה את גורדון בעניינים משפטים שונים, ענייני מקרקעין, עניינים מסחריים וכד'. נוח היה לתובע לעבוד עם הנתבעת לאור שליטתה בשפה הרוסית ובדין הרוסי והישראלי. לטענת גורדון, תוך כדי היכרות ועבודה משותפת ביקשה X מגורדון לתת לה הלוואה כספית בסך 100,000 דולר. גורדון שהכיר אותה אז כבר תקופת מה וסמך עליה, נתן לה סכום זה במזומן כהלוואה, אלא שעל אף הבטחותיה הרבים לא החזירה הגב' X לגורדון ולו דולר אחד שחוק מהלוואה זו. עניינה של התביעה הנוכחית, גורדון מבקש לחייב את X להשיב לו את סכום ההלוואה. בתמיכה לגרסתו העיד גורדון את שקולניק הידיד המשותף שהיה מודע לאותה ההלוואה, ולבקשותיו של גורדון להחזיר את הכסף, וכן את נספח א' ונספח ב' עליו חתומה X, והמעיד לכאורה כי אכן X קיבלה הלוואה של 100,000 דולר. 3. גרסתה של הגב' X שונה בתכלית. לשיטתה, אין מדובר בהלוואה על אף המילים הכתובות במפורש בנספח א'. מדובר על העברת כספים לפיקדון נאמנות, ואין מדובר בסכומים של 100,000 דולר, אלא בסכום של 43,000 דולר, מתוכם החזירה 34,000 דולר לאחר שהעסקה שלשמה הועברו הכספים לא יצאה אל הפועל, והותירה בידה סך של 9,000 דולר כקיזוז עבור שכ"ט שהגיע לה מגורדון. עוד טוענת X, כי גם אם ביהמ"ש יקבל את גרסת התובע, הרי עומדת לה טענת קיזוז, על פיה עבור עבודה שלאחר שנת 2002 חייב לה גורדון כ- 500,000 ₪ שכ"ט וכ- 60,000 ₪ החזר הוצאות. 4. בטרם אתפנה לבחון את טענת הקיזוז, יש לבחון את גרסת ההגנה, האם אכן נספח א' איננו מעיד על ההלוואה כלשונו? האם אכן הועברו כספים רק כפיקדון? 5. גורדון כאמור מסתמך על נספח א', שהינו מכתב בכתב ידה של עו"ד X המאשרת לכאורה קבלת הלוואה בסכום הנתבע. המסמך תורגם לעברית עם אישור נוטריוני, ומפאת חשיבותו אביא להלן את ניסוחו המתורגם: "אני, הח"מ מרינה X, תעודת זהות מס' X (ישראל), מאשרת קבלת על ידי הלוואה בסך 100,000 (מאה אלף) דולר ארה"ב, שהולווה לי על ידי גורדון אלכסנדר בן סולומון, תעודת זהות הלוואה נתקבלה מתחייבת להחזיר את סכום של ההלוואה לא יותר מאוחר מ-30 למרץ שנת 2004 (התיקון במקור). מרינה X חתימה 30.7.02003" לכאורה, אין יותר ברור מהאמור במסמך זה, בו מאשרת X בכתב ידה ובנוסחה, כי נטלה הלוואה בסך של 100,000 דולר ואף מועד פירעונה צוין. אם נזכור כי הנתבעת הינה עו"ד במקצועה, ובאת כוחו של גורדון במספר עסקים, הרי הודאה זו מקבלת משנה תוקף. אלא שגב' X טוענת, כי מסמך זה הינו למראית עין בלבד, ומנוסח כנטילת הלוואה לצורך הרשויות ברוסיה. את גרסתה לנספח א' היא מפרטת בסעיף 9.6 לתצהירה, לרבות כל סעיפי המשנה שבו. לגרסתה, לו אכן היה המסמך מעיד על קבלת כספים היה צורך לדון באופן קבלת הכספים ותאריך קבלתם, כנהוג ברוסיה. היינו, לשיטתה המסמך אמור לשקף מה יתקבל בעתיד, אבל לא מה שהתקבל בעבר. לא צריך להיות משפטן דגול כדי לשאול מדוע אם כן נמסר מסמך זה מעו"ד X ללקוח שלה, הנתבעת שצפתה שאלה זו השיבה עליה בסעיף 12 לתצהירה כדלקמן: "מן הסתם תעלה השאלה, מדוע מסרתי בידי התובע את המסמך נספח א' , מסמך זה התבקש ע"י התובע עבור השלטונות ברוסיה לצרכיו שלו אשר ידועים לו היטב"... 6. סתמה ולא פרשה! משנשאלה על כך הנתבעת בחקירה נגדית, תשובתה היתה מבולבלת, ואיננה קוהרנטית, מחד- לטענתה המסמך נחתם כדי לתת ברוסיה "לגיטימציה" להעברת כספים במזומן, מאידך - מודה הנתבעת כי למסמך אין ערך משפטי ברוסיה, תשובתה זו הינה בבחינת תרתי וסתרי, וכך מעידה הנתבעת בעמ' 37 מול שורות 10-24! "ת. יש מספר רב של מסמכים דומים עם כל מיני סכומים שאני חתומה עליהם, המסמכים האלה משתמשים בהם לשתי מטרות, הואיל וזה כסף מזומן אז ברוסיה תמיד צריכים לתת לגיטימציה לכסף מזומן אם הוא עושה איתם משהו. נגיד אם הוא מפקיד את הכסף לחשבון, אז הוא נותן את המסמך לבנק והוא אומר הנה קיבלתי הלוואה, ועכשיו אני מחזיר את הכסף לבנק, או שנתתי הלוואה ואני מקבל את זה חזרה. זה כסף מהחזר ההלוואה, או שהוא לוקח הלוואה ממישהו, זה מסמך סטנדרטי. ש. והמסמכים שאת חתומה עליהם כביכול לטענתך הם לא להלוואה? ת. נכון. ש. והמסמכים האלה זה לא מדובר שגורדון לקח הלוואה? ת. לא מדובר. ש. מדובר על הלוואה כביכול שאת קיבלת ומתחייבת להחזיר? ת. נכון. ש. מה הוא יכול לעשות עם זה במוסקבה? ת. שום דבר, במוסקבה זה לא קביל וגם אם הייתי חושבת שהמסמך הזה יופיע באיזה שהוא מקום, לא הייתי נותנת, אבל זה נוהג עם הרבה לקוחות. 7. התובע לא הסתפק בתרגום נספח א', אלא הביא חוות דעת מומחה, העד עו"ד אלכסנדר שמרלינג. עד זה למד משפטים ברוסיה, יליד רוסיה, ועובד כעו"ד בישראל. עד זה ביקש ליתן את חוות דעתו בשני נושאים, האחד - האם אכן כגרסתה של הנתבעת X אין זה מקובל להעביר כספים במזומן ויש להסוות עסקה כזו? והאם תרגום המסמך נאמן למקור ומעיד על קבלת כספים בפועל? המומחה קבע פוזיטיבית בסעיף 1.3 לחוות דעתו כי אין כל מניעה לפי הדין הרוסי לתת כספים ע"י שולח לשלוח לצרכי ביצוע מעשה השליחות. בסעיף 1.4, אף הוסיף כי מניסיונו אכן ברוסיה מקובל שלקוח מעביר כספים לבא כוחו לצורך ביצוע עסקאות שונות. המומחה עוד הוסיף בסעיף 2 לחוות דעתו, כי התרגום נאמן למקור, וכי בביטוי: "הלוואה נתקבלה" מעיד על מעשה מוגמר שנעשה ולא מעשה הצופה פני עתיד. המומחה שלל מכל וכל בחוות דעתו, כי במסמך הלוואה ברוסיה חייבים להופיע פרטי הריבית, מועד קבלת ההלוואה, בייחוד לא כשמדובר במסמך שנערך בדיעבד לאחר קבלת הכספים בפועל. בנוסף, טענותיה של הנתבעת בדבר העדרם של תאריך קבלת ההלוואה, ריבית על ההלוואה, אופן קבלת ההלוואה ושינוי תאריך השבת ההלוואה הינן חסרות כל רלוונטיות לשאלת סכום ההלוואה. מעבר לכך, על פי עדותו של עו"ד שמרלינג, כאשר הסכמים נעשים במסגרת חברית קיימת אפשרות שלא יצוינו פרטים אלה. 8. ב"כ הנתבעים ניסה לקעקע את אמינותו של העד המומחה, אך הלה הותיר רושם מהימן ואמין, על אף חוסר בהתעדכנות בדין הרוסי, וכך השיב המומחה לשאלת ב"כ הנתבעת: "ש. מכיון שאתה עו"ד בישראל ובקיא ברוסיה, תסכים איתי שכאשר ניתנת הלוואה יש קרן, הקרן צריכה להיות מוחזרת בריבית מסוימת, ויש מועדים מתי מחזירים את הסכומים, תשלומים שלמים או חלקיים, זה מקובל גם ברוסיה? ת. זה תלוי בהסכם, לעיתים יש הסכמים כאשר נעשים במסגרת חברית, אז בהחלט אפשרי שאדם נותן כסף לחברו, לדוגמה מבלי לסכם איתו במדויק את המועד המדויק להחזר ההלוואה, או שייתן אותה בלי ריבית. זה דומה לישראל". (פרוטוקול הדיון מיום 28.10.07, עמ' 5 שורות 20-25) כמו כן, העיד עו"ד שמרלינג כי על פי החוק הרוסי, לא חייבת להיקבע הוראה על ריבית בהסכם עצמו: "בהעדר הוראה בהסכם על הריביות, גובה הריבית נקבע בהתאם לריבית בנקאית המקובלת במקום מגוריו של הנושה. קרי, ההסכם לא חייב תהיה כלולה הוראה בדבר הריבית אם אין הוראה שכזו, אז הריבית נקבעת לפי הריבית הבנקאית במקום המקובלת, במקום מגוריו של הנושה". (פרוטוקול דיון מיום 28.10.07, עמ' 6 שורות 12-15). ואכן, התובע העיד כי הוא היה לא רק בקשרים עסקיים עם הנתבעת, אלא גם בקשרים חבריים עם הנתבעת (פרוטוקול דיון מיום 28.10.07, עמ' 14 שורות 17-18). 9. גרסה זו של התובע, כי מדובר בהלוואה ולא פיקדון, נתמכת גם ע"י העד שקולניק, עד זה העיד כי בסמוך לשנת 2003 התובע ביקש ממנו לדרוש מהנתבעת את החזר ההלוואה. שקולניק העיד, כי ביקש זאת מX מספר רב של פעמים בשמו של גורדון. לטענתו, X מעולם לא התכחשה לקבלת הכספים אלא דחתה אותו אין ספור פעמים, כל פעם בתירוץ אחר. העד הצהיר בתצהיר עדות ראשית, כי מעולם לא שמע את הנתבעת מתכחשת לחוב זה. אמנם עד זה איננו עד בלתי תלוי לחלוטין, הוא ידידו הטוב של התובע גורדון ומצוי איתו בקשרי חברות ועבודה עד עצם היום הזה. ואולם, העד הותיר רושם מהימן ואף לא נחקר שתי וערב בדבר ידיעתו על ההלוואה. זאת ועוד, הנתבעת חתמה במוסקבה על ייפוי כח לטובת שקולניק לצורך מכירת דירתה על מנת להחזיר את ההלוואה נשוא התביעה, אלא שנתברר משקולניק כי הדירה ממושכנת וייפוי הכח חסר ערך. על סמך עדותו בלבד של שקולניק, ייתכן ולא ניתן היה לבסס את התביעה מפאת יחסי החברות והתלות הכלכלית בתובע. אך משמצטרפת עדות זו לנספח א' ולחוו"ד המומחה ולעדותה הבלתי מהימנה בעליל של הנתבעת, יש בכך השפעה מצטברת לטובת גרסת התובע כי מדובר בהלוואה ולא פיקדון. זה המקום אף להוסיף ולציין, כי הנתבעת לא המציאה חוו"ד נגדית לתמוך בגרסתה ואף לא סיפקה טיעון משכנע להמצאת ייפוי הכח כמפורט לעיל. 10. גרסתה הנגדית של הנתבעת, כי מדובר לכאורה בפיקדון נאמנות בסך 43,000 דולר, לא נתמכת ולו בבדל ראיה. הנתבעת לא הציגה כל מסמך המצביע על קבלת כספים מהתובע בסך של 43,000 ₪ או על הפקדת כספים בנאמנות בסך של 34,000 ₪ מתוך 43,000 ₪, ובתוך כך לא הובאה בפני ביהמ"ש כל קבלה המעידה על כך. "ש. אצלך עשית איזשהו רישום בעניין? ת. כמובן. ש. איזה רישום עשית? ת. זה רישום בתיק העסקאות של מר גורדון. ש. מה כתבת ברישום שעשית לגבי 43,000 ₪? ת. אינני זוכרת בדיוק מה כתבתי..." (פרוטוקול הדיון מיום 4.12.08, עמ' 29 שורות 14-24, 27-28) הסברה של הנתבעת להעדר התיעוד, הוא כי לפי דיני רוסיה אין צורך בהוצאת קבלה לעסקה פרטית. הנתבעת לא הוכיחה טענה זו ולא הראתה כי כך אכן קובע הדין הרוסי. מעבר לכך, כאמור, לא הביאה הנתבעת כל עדות או ראיה אחרת להפקדת הסכום האמור בנאמנות, כך שקשה לקבל גרסתה בנושא הפיקדון. 11. גם בנושא שכה"ט בסך 9,000 דולר שהותירה בידיה, נמצאה גרסתה בלתי מבוססת, מבולבלת ולא נתמכת בכל ראיה. וכך מעידה הנתבעת בנושא שכה"ט שקוזז על ידיה: "את 9,000 דולר הללו הכנסתי לחשבון בנק במוסקבה, אני לא זוכרת את מספר החשבון. אפשר להוציא במידת הצורך תדפיסים. לא חשבתי שאני צריכה להביא את זה להיום לדיון. אני אמציא את כל המסמכים כדי להראות שהסכום שקיזזתי הוא מדויק". (פרוטוקול דיון מיום 5.9.05, עמ' 1 שורות 15-17) בחלק אחר של עדותה, טוענת הנתבעת כי הכסף היה אצלה בכספת: "...עד 2004 הכסף היה אצלי בכספת". (פרוטוקול הדיון מיום 5.9.05, עמ' 2 ש' 1) כלומר, מעדותה של הנתבעת עולות סתירות, הן לגבי מקום הפקדת הכסף וכן אין כל אסמכתא המעידה על הפקדתו. הנתבעת אמנם הציגה חשבונית על סך 9,000 דולר מיום 23.9.03, לפיה שולם לה סכום של 9,000 דולר ע"י התובע (נספח א' 1 לתצהיר עדותה הראשית של הנתבעת), אך יש לציין כי חשבונית זו הוצגה רק כשביהמ"ש הורה להציגה במסגרת צו, בעקבות בקשה מטעם התובע. מאידך, קשה לדעת לאיזו עבודה מיוחסת קבלה זו, דהיינו, מעבר לעובדה כי מדובר בשכר טרחה, לא מצוין על הקבלה בנוגע לאיזה עבודה ספציפית שביצעה הנתבעת בעבור התובע שולם סכום זה. מאחר שהנתבעת ביצעה בעבור התובע עבודות שונות, אני סבורה כי הצגתה של קבלה זו אינה מספיקה כדי לבסס את גרסתה של הנתבעת, לפיה 9,000 דולר מתוך הסכום שהועבר לידיה מהתובע בענייננו הוקצו לשכר טרחה. 12. הגם שקיבלתי את גרסת התובע, כי מדובר במסמך הלוואה בזמן אמת, לא נעלמו מעיניי אי דיוקים בעדותו של התובע הן לעניין מועד קבלת הכספים, אופן קבלת הכספים, פעם אחת או פעמיים, מזומן, או גם העברה בנקאית וכו'. אי דיוקים אלה בעיניי לא תרמו לקריסת הגרסה לחלוטין. יש לזכור, שתצהיר התובע הוכן בעברית ונחתם בעברית כשהוא מתורגם ע"י שקולניק לרוסית, וע"י באת כוחו לאנגלית. התובע לא דובר עברית כלל, והאנגלית השגורה בפיו איננה שפת אם. גם בזמן עדותו בבימ"ש, קרה שהעד לא הבין לאשורן שאלות מסוימות והיה צריך לחזור עליהן מספר פעמים. בין הצדדים היתה מערכת יחסים עסקית של לקוח-עו"ד ממושכת, יש להניח שכספים לא מעטים הועברו בין התובע לנתבעת ובין הנתבעת לתובע מסיבות כאלה ואחרות. אין לי ספק, כי שני הצדדים יחד מגלים טפח ומכסים טפחיים באשר למערכת היחסים העסקית שנוהלה ביניהם, יחד עם זאת באשר למסמך ההלוואה החתום והמנוסח בידי הנתבעת, לא ניתן לקבל את גרסתה שסותרת מניה וביה את האמור בנספח א' ללא שום היגיון משפטי/כלכלי/מסחרי. עדותה באשר לדין הרוסי לא נתמכת במאומה וסותרת את חוות דעתו של עו"ד שמרלינג מטעם התובע. אין לי אלא לקבל את גרסת התביעה בדבר קבלת הלוואה בסך 100,000 דולר. 13. באשר להחזרת כספים לתובע - טוענת הנתבעת, כי החזירה סך של 12,000 דולר במזומן בספטמבר 2003, וכן סך של 22,000 דולר בחודש יוני 2004. לגרסתה, להחזרת הכספים היו עדים אנשי עסקים ה"ה קריגליקוב מיכאל וכן ה"ה אנטולי קזנוב ואיגור גימלפרב. עפ"י האמור בסעיף 11 לתצהיר עדות ראשית, גימלפרב נכח במועד החזרת 12,000 דולר, וקריגליקוב וקזקוב נכחו במועד החזרת 22,000 דולר. זה המקום לציין, כי למעט העד גימלפרב, לא העידה הנתבעת כל עד נוסף שהיה נוכח בהחזרת הכספים. העד גימלפרב הצהיר בתצהיר עדות ראשית כדלקמן: "3.1 בחודש ספטמבר 2003 שהיתי במוסקבה לצרכי עסקיי. אני והנתבעת ששימשה כב"כ נסענו לפגישה עסקית בענייני. הנתבעת מסרה לי, כי עליה לעצור במשרדו של אדם בשם גורדון אלכסנדר על מנת למסור בידו כספים. 3.2 אני התלוויתי אליה למשרד... 3.3 הנתבעת מסרה לי כי המשרד שייך לאדם בשם גורדון אלכסנדר. 3.4 בנוכחותי ספרה הנתבעת 12,000 דולר בשטרות של 100 דולר, ומסרה אותם לפקידה במשרד ששמה לא זכור לי. 3.5 התובע לא שהה במשרד, ולכן באותו מעמד התקשרה הנתבעת לתובע ושמעתי אותה מוסרת לו, כי הפקידה בידי מזכירתו 12,000 דולר במזומן. 3.6 בנוסף, ספרה הפקידה את הכסף בפני הנתבעת ובפניי על מנת לוודא כי מדובר אכן ב- 12,000 דולר. העד נחקר בקצרה, העיד כי אין לו קשרים חבריים עם הנתבעת למעט יחסי לקוח-עו"ד, והוא איננו מכיר את התובע כלל. התרשמתי, כי עדותו של העד גימלפרב מהימנה. אינני מקבלת טענת התובע, לפיה עדות גימלפרב מתערערת כיון שלא ידע מהי מטרת הביקור במשרד. גימלפרב אינו חלק ממערך היחסים בין התובע לנתבעת, הוא לקוח אחר של הנתבעת ולא היתה לו כל סיבה לדעת מהי מטרת הביקור. אני מוצאת, כי עדותו היא בלתי תלויה, עניינית ואמינה, ולא מצאתי כל סיבה לפקפק בה. התובע לא יכל להכחיש החזרת הכספים, או לאשרן. מזכירתו לא הובאה לעדות. לו רצה התובע להוכיח כי הכספים התקבלו בגין עסקה אחרת, עליו היה הנטל להראות זאת. 14. טענת הקיזוז טענה אחרונה אותה העלתה הנתבעת לחלופין, היא טוענת קיזוז. עפ"י סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973 , על הנתבעת להראות כי מדובר בשני חיובים קצובים מתוך עסקה אחת. מאחר ואין בפנינו עסקה אחת, אלא מספר עסקאות שאינן קשורות בהכרח זו בזו, הלוואה מחד, וטפול משפטי מאידך. יש להראות כי החיוב המקוזז הינו חיוב קצוב. לא מצאתי כיצד הנתבעת מוכיחה את הסכום הקצוב. אין בין הצדדים הסכמי שכ"ט כתובים, ואף לא דרישה בכתב. הצדדים מסכימים, כי הנוהל היה לסכם בע"פ על השכר, לבצע את העבודה ולקבל את השכר בסוף העבודה. במקרה דנן, אין מדובר בסכומים קצובים אם כן אלא הערכות וסיכומים אותם מכחיש התובע מכל וכל. 15. לגרסת התביעה, סכום שכה"ט "נסגר סופית" עם הנתבעת בפגישה שנערכה ביוני 2006 כמפורט בנספח ג' לתצהיר הנתבעת, בפגישה זו סוכם על שכה"ט בסך 22,000 דולר. על כך העיד מיופה הכוח שקולניק: "ת. כשישבנו בבית מלון, מרינה הגישה חשבון עם דרישות על תשלום, ישבנו אני והתובע דנו על פירוט החשבון והם סגרו על סכום סופי, וזה מה ששילמתי לה, ונסגר החשבון. ככה הבנתי מהם. ש... האם ידוע לך על תשלום שכ"ט על עבודות שבוצעו אחרי יוני 2002? ת. לא". (פרוטוקול הדיון מיום 28.10.07, עמ' 9 שורות 20-25) דא עקא, התובע כלל לא בטוח כי שילם רק 22,000 דולר, ולגרסתו המבולבלת מעט שילם הרבה יותר, גם לפני אותה ישיבה וגם אחרי, גם בישראל וגם ברוסיה (ראה עדותו בעמ' 18 לפרוטוקול). יחד עם זאת, גם אם אקבל את גרסת ההגנה כי אין מדובר בסכום סופי, הרי הנתבעת לא הצליחה להוכיח במאומה את גרסתה לחוב שכה"ט, כל עדותה בנושא זה היתה מבולבלת לחלוטין, איננה נתמכת בראיה כלשהי כי פנתה לתובע קודם לתביעתו לתשלום שכר טרחתה. קשה לי להניח, שהנתבעת היתה מוותרת על שכ"ט בגובה של חצי מיליון ₪ (?!), ודרשה זאת רק עם הגשת התביעה הנוכחית. 16. בעניין שכר הטרחה, הנתבעת לא הציגה אסמכתאות מתאימות לביסוס טענתה זו. הנתבעת לא המציאה רישומים מדויקים על קבלת כספים מהתובע, לא הציגה הסכם שכר טרחה בכתב בין הצדדים המהווה מקור לקיזוז, וכך לא הקימה תשתית ראייתית מוצקה לטענתה בדבר חובות של התובע כלפיה בגין שכר טרחה. יש לציין, כי תמוהה במיוחד העובדה שלא קיים בין הצדדים הסכם שכר טרחה, שכן על הנתבעת, כעורכת דין, רובץ הנטל לנסח הסכם שכר טרחה (רע"א 7394/07 עו"ד אמיר גאנם נ' רדא פאעור ואח'). מעדותה של הנתבעת עולה, כי התנהלותה ברישומי חובות התובע כלפיה הינה לא ברורה, לא מאורגנת ולא מדויקת. לא הוכח כל קשר בין כרטיסיות של חובות התובע שהציגה בביהמ"ש, לבין החוב שטוענת לו. כשנשאלה אודות רישומיה בכרטיסיות המפרטות את חובות התובע כלפיה, היססה רבות, גמגמה ולא ידעה להשיב: "ש. אני מפנה אותך לכרטסת 2002, קיבלת 22 אלף דולר, אני לא מוצאת אותם כאן בכרטסת, מדוע זה לא בכרטסת? ת. זה כן בכרטסת, אבל מופיע בכמה חישובים....אני צריכה לשאול את מנהלת החשבונות ממה זה מורכב...כרגע אין לי תיעוד של שכה"ט, התכוננתי לדיון אני לא מבינה בכרטסת"... (פרוטוקול הדיון מיום 28.10.07, עמ' 21 שורות 21-26) בעדותה, חזרה הנתבעת שוב ושוב על כך שאינה מבינה בכרטסת והפנתה אל מנהח"ש שלה. אי הבנתה בכרטסת תמוהה בעיניי, שכן מדובר בחובות שכר טרחה ששולמו לה מלקוחותיה. מעבר לכך, אני סבורה כי לאור תשובותיה של הנתבעת, אי הבאת מנהלת החשבונות לעדות משמשת לרועץ ומערערת את מהימנות גרסתה. 17. כך גם לגבי הוצאות - כשנשאלה הנתבעת, היכן מופיע סכום ההוצאות שמבקשת לקזז בכרטסת, לא נתקבלה ממנה תשובה עניינית והגיונית שיכולה להתיישב עם טענתה לקיזוז הוצאות: "ש. איפה הסכום של ה- 57,987 ₪ שמופיע בכרטסת? ת.... נכון לסוף שנת 2003, החשבון של גורדון נמצא בחובה 84,074 ₪, שזה יותר מהסכומים שאני מפרטת בתצהיר...אני לא מבקשת גם את הסכום הזה, אני לא הגשתי תביעה נגדו ואני לא מגישה, אני לא מגישה תביעה כנגד מי שהלקוח שלי... ש. אם כך, יש לטענתך זכות בכרטסת שהוצאת עבור גורדון ואת לא מבקשת אותם? ת. כן..." (פרוטוקול דיון מיום 4.12.08 עמ' 32 ש' 20, ש' 23-30) כך גם לגבי שיוך החשבוניות שהציגה לגבי הוצאות של התובע: "ש. איך לקוח או איך ביהמ"ש יודע שזה שולם עבור זה, אולי התבלבלת עם לקוחות אחרים? ת. היו לקוחות אחרים, אבל בכל חשבונית וחשבונית אני מבקשת תמיד מהאנשים, קודם כל לא עושים שמאויות באותו יום להרבה אנשים כי זה פרויקט גדול וזה דבר יקר, וחוץ מזה אני תמיד מבקשת לדייק בחשבונית שאני משלמת להם עבור זה". (פרוטוקול דיון מיום 4.12.08, עמ' 34 שורות 28-31) ס ו ף ד ב ר: הנתבעת חתומה על נספח א' המהווה הודאת בעל דין מפורשת בדבר נטילת הלוואה מהתובע בסך של 100,000 דולר. כל הסבר אחר של הנתבעת נשמע דחוק, בלתי הגיוני, וחסר ביסוס בעובדות ובראיות. אני מקבלת את גרסת הנתבעת בדבר העברת סך של 12,000 דולר למשרדו של התובע. טענת הקיזוז אותה יש להוכיח בדרך שמוכיחים תביעה כשלה לחלוטין, עדותה של הנתבעת בנושא הקיזוז מבולבלת, איננה מתואמת עם הראיות שצורפו ולא נתמכת בכל דרישה קודמת לתביעה. אני דוחה איפוא את הגנת הקיזוז, ומחייבת את הנתבעת להשיב לתובע סך השווה בשקלים ביום הגשת התביעה ל-88,000 דולר. סכום זה השווה בשקלים, ישא ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כמו כן, תשא הנתבעת בהחזר האגרות, בהוצאות חווה"ד כפוף להצגת חשבונית, ובשכ"ט עו"ד בסך 35,000 ₪ + מע"מ.חוזהמסמכיםשכר טרחההסכם שכר טרחה