קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טענת אי ידיעה על דוחות חניה: א. כללי תביעה זו עניינה עתירת המבקש לסעד הצהרתי, לפיו המשיבה (להלן: "העירייה", או "המשיבה"), אינה רשאית עוד לפעול כנגדו לגביית 72 דו"חות חניה, באשר הקנסות בגין דוחות אלה - התיישנו. ב. רקע עובדתי העובדות הבאות, בעיקרן, אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים: בין השנים 2002 - 1998, צבר המבקש 75 דוחות חניה בתחום שיפוטה של המשיבה. הדוחות הוצאו במסגרת האכיפה השוטפת, לפי חוק העזר לתל אביב - יפו (העמדת רכב וחנייתו), התשמ"ד-1983 (להלן: "חוק העזר"), בהתייחס לרכב אשר בבעלות המבקש. המבקש לא שילם אף אחד מהקנסות, ולטענתו אי התשלום נבע מאי-ידיעתו אודות הדוחות. עקב כך, תפח סכום החוב ונכון ליום הגשת התובענה, עמד על סך כולל של 17,806 ₪. במסגרת הליכים לגביית החוב, עוקל חשבון הבנק של המבקש ביום 17.10.07, ולטענתו, רק בעקבות הליך עיקול זה, נודע לו לראשונה דבר קיומם של הדוחות. במסגרת בירור מקדים בין הצדדים, בוטלו שלושה מהדוחות, כך שהמחלוקת הנוכחית נסבה על 72 דוחות חניה. ג. טענות הצדדים תמצית טענות הצדדים הינה כדלקמן: ג1. טענות המבקש גרסת הבסיס של המבקש - לא ידעתי על קיום הדוחות עד לחודש אוקטובר 2007 המבקש טוען, כי הינו אדם נורמטיבי, אשר משלם דוחות חניה כאשר הוא אכן מקבל אותם. לדבריו, בין השנים 1995 - 1997, התגורר בדירה ברח' שלמה המלך 92 בת"א ומאז שנת 1997 ועד היום, הוא מתגורר בדירה ברח' אלכסנדר ינאי 3, ת"א (להלן, בהתאמה: "הכתובת ברח' שלמה המלך" ו"הכתובת ברח' אלכסנדר ינאי"). לטענתו, לא קיבל לידיו אף אחד מ- 72 דוחות החניה שהוצמדו, לכאורה, לשמשת רכבו, וכן לא קיבל לידיו, בשום שלב, הודעת תשלום קנס כלשהי מהעירייה למי מהכתובות הנ"ל, בגין איזה מהדוחות הנדונים. הודעות הקנס נשלחו לכתובת לא נכונה ביחס לטענות העירייה, כי שלחה אליו הודעות תשלום קנס במספר הזדמנויות, טוען המבקש, כי העירייה שלחה את ההודעות לכתובת אשר ברח' שלמה המלך, כאשר כתובת זו כבר לא שימשה ככתובת מגוריו, כך שלא קיבל את הודעות הקנס מסיבות שאינן תלויות בו ולא מכיוון שנמנע מלקבלן. בהקשר זה טוען המבקש, כי כבר בשנת 1997 דאג לעדכן את משרד הפנים בדבר שינוי כתובתו, אך העדכון לא בוצע, מסיבות שאינן בשליטתו. הודעות הקנס התיישנו היות וקיים פער זמנים העולה על שלוש שנים במשלוחן טענתו העיקרית של המבקש בגדר התובענה הינה, כי גם אם נכונות טענות העירייה, כי הודעות הקנס נשלחו לכתובתו הנכונה (ברח' אלכסנדר ינאי), הרי שלגבי רובן המכריע של הודעות אלו, חלפו למעלה משלוש שנים עד למועדי המשלוח הבאים, ומשכך, ועל פי הדין והפסיקה, מירוץ ההתיישנות לא נקטע והקנסות התיישנו. מחלוקת מרכזית ניטשת בעניין זה בין הצדדים, ביחס לשאלת קטיעת מירוץ ההתיישנות במשלוח הודעות הקנס בשנת 2001, במסגרת מבצע ארצי לחיסול חובות בגין קנסות, הידוע בשם "מבצע שטרית". פלטי המחשב שהציגה העירייה אינם מהווים ראיה שהדוחות אכן נשלחו ליעדם לעניין טענות העירייה בדבר משלוח הודעות הקנס, טוען המבקש, כי התדפיסים הכמותיים שהציגה העירייה כראייה למשלוח הודעות הקנס, לא די בהם להוכחת טענות אלה. בין היתר, טוען המבקש בעניין זה, בהסתמך על פסיקה, כי כמויות הדואר המתועדות כנשלחות במסגרת התדפיסים שהוצגו, מאומתות בדרך מדגמית בלבד וע"י שקילה כמותית, כך שמדובר בראייה עם פוטנציאל טעות, אשר אין להסתפק בה, בפרט כאשר קיימת, לטענתו, אי בהירות ביחס לשאלת הכתובת אליה בוצע המשלוח, המצדיקה את אבחון המקרה דנן גם מאותן הלכות בהן הוכרו תדפיסים אלה כראיה מוסדית כשרה ומספקת. ג2. טענות המשיבה גרסתו הגורפת של המבקש בדבר אי ידיעה אודות הודעות הקנס - בלתי סבירה ובלתי מהימנה לטענת העירייה, אין זה סביר שכל פעולותיה, לאורך השנים, הנוגעות לכמות כה גדולה של הודעות קנס, לא הגיעו לידיעתו של המבקש. רכבו חנה במקומות שונים, במועדים שונים, הדוחות הוצמדו על שמשת הרכב ע"י פקחים שונים, והודעות התשלום בדואר נשלחו הן לכתובת הקודמת והן לזו החדשה, בדואר רשום ובמספר מועדים. בנסיבות אלה, טענת המבקש הגורפת, לפיה נודע לו על הדוחות רק כאשר עוקל חשבון הבנק שלו ביום 17.10.07, לוקה בחוסר סבירות קיצוני, אינה מעוררת אמון ואין לקבלה. הודעות הקנס נשלחו לכתובות רלוונטיות של המבקש ולפיכך חזקת המסירה עומדת על כנה העירייה טוענת, כי שלחה הודעות קנס לכתובת ברח' אלכסנדר ינאי, היינו לכתובת בה המבקש עצמו מודה כי התגורר בפועל במועדים הרלוונטיים. לטענתה, בנוסף למשלוח הודעות הקנס לכתובת הנ"ל, נשלחו על ידה הודעות קנס אף לכתובת ברח' שלמה המלך. בהקשר לכתובת זו, טוענת העירייה, כי עדכון כתובת במשרד הפנים, מצוי, על פי הדין, באחריותו של המבקש. מכאן, שמשלוח הודעות הקנס לכל אחת משתי הכתובות הנ"ל מהווה, בכל מקרה, משלוח כדין וחזקת המסירה אשר בסעיף 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, נותרת על כנה ואינה נסתרת. הודעות הקנס נשלחו במועדים הקוטעים את מרוץ ההתיישנות העירייה טוענת, כי בניגוד לטענת המבקש, נשלחו גם נשלחו אליו הודעות קנס חוזרות, במועדים שונים אשר קטעו את מרוץ ההתיישנות, וכי תקופת ההתיישנות של שלוש שנים לא הסתיימה בשום שלב נוכח משלוחן של הודעות אלו. בעניין זה טוענת העירייה, בין היתר, כי למבקש נשלחה הודעת קנס מרוכזת אף במסגרת מבצע שטרית, בשנת 2001. פלטי המחשב של העירייה מהווים רשומה מוסדית לצורך הוכחת משלוח הודעות הקנס בהתייחס לאופן הוכחת משלוחן של הודעות הקנס, מסתמכת העירייה על פסיקה לפיה היא רשאית להוכיח את משלוח הודעות הקנס באמצעות פלטי מחשב מטעמה, המהווים רשומה מוסדית על פי דיני הראיות. בנוגע למשלוח הודעות הקנס במסגרת מבצע שטרית, טוענת העירייה, כי הוכיחה מעל ומעבר, הן באמצעות פלט מחשב והן באמצעות עדים מטעמה אשר עדויותיהם לא נסתרו, את שרשרת הפעולות הנוגעות למשלוח הודעות הקנס. יש לסווג את עבירות החניה כעבירות מסוג "עוון" ולהחיל לגביהן תקופת התיישנות של עשר שנים לטענת העירייה, נוכח תיקון 51 לפקודת התעבורה ולאור פסיקה אשר ניתנה ביחס לתיקון זה ברע"א 10200/07 עו"ד טחורש נגד מדינת ישראל ואחרים, תק-על 2008 (2), הרי שיש לסווג עבירות תעבורה ובכללן עבירות חניה כעבירות מסוג "עוון", לגביהן תקופת ההתיישנות היא עשר שנים. מכאן, שאין משמעות לדיון אודות תקופת ההתיישנות, שכן ברור הוא שתקופה זו טרם חלפה. ד. דיון ד1. המסגרת הנורמטיבית לעניין התיישנות עונש בעבירות קנס תקופת התיישנותם של עונשים מוסדרת בסעיף 10 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ"). כשמדובר בעבירות מסוג "חטא", עליהן נמנות עבירות הקנס, נקבע בסעיף 10(3) כי תקופת התיישנותו של עונש על עבירת חטא הינה שלוש שנים מיום שפסק הדין נעשה לחלוט: "עונש שהוטל לא יתחילו בביצועו, ואם נפסק ביצועו לא ימשיכו בו, אם מיום שפסק הדין נעשה לחלוט ... עברו - ... (3) בחטא - שלוש שנים". כשמדובר בעבירת קנס, מועד זה, בו הקנס הפך לחלוט, נקבע בסעיף 229 (ח2) לחסד"פ: "לא שילם אדם את הקנס, חלפו המועדים להגשת בקשה לביטול הודעת תשלום קנס או להודעה על בקשה להישפט לפי סעיף קטן (א), ולא הוגשו בקשות כאמור, או הוגשה בזמן בקשה לביטול הודעת תשלום קנס ונדחתה, יראו אותו, בתום המועדים הקבועים בסעיף קטן (א) להגשת בקשות אלה, כאילו הורשע בבית משפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס". בסעיף 229 (א) לחסד"פ נקבע, פרק זמן של תשעים ימים מיום המצאת הודעת תשלום הקנס לצורך הגשת הבקשות דנן. יום המצאת הודעת תשלום הקנס לחייב נקבע באמצעות חזקת המסירה הסטטוטורית, הקבועה בסעיף 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד- (להלן: "תקסד"פ"): "בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לעניין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן". כלומר, לשם הקמת חזקת המסירה הנ"ל ותחילת מרוץ התיישנות העונש, הוא הקנס נשוא דוח החניה, יש להוכיח תחילה את משלוח הודעת הקנס בדואר רשום. כאשר מדובר במוסד, לרבות רשות מקומית, נקבע בפסק דין מנחה בעניין עפא (ת"א) 8329/05 גל אריאלה נ' עיריית תל אביב (2006) (להלן: "פסק דין גל"), כי ניתן להוכיח משלוח בדואר רשום באמצעות 'רשומה מוסדית', כמשמעותה בסעיף 35 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות"). נקבע, כי פלטי מחשב מסוימים שהגישה העירייה, דוח מוביל ודוח הסטוריית מצבים, הכוללים תיעוד בדבר פרטי דוחות החניה (הדוח המוביל) ובדבר משלוח הודעות תשלום קנס ביחס לדוחות אלה (דוח הסטוריית מצבים), מהווים רשומה מוסדית. כן נקבע, כי על רשומות מוסדיות אלו, חלה החזקה הקבועה בסעיף 36(א) לפקודת הראיות, היינו הן כשירות לשמש כראיה לאמיתות התוכן האמור בהן. נקבע, כי צירוף תוכנן של שתי רשומות מוסדיות אלו, מהווה ראיה מספקת לצורך הקמת החזקה הקבועה בסעיף 44א לתקסד"פ. בעניין זה יוער, להשלמת התמונה, כי על פסק הדין הנ"ל בפרשת גל הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"פ 10217/06), , ובמסגרת הליך זה, הגיעו הצדדים להסכמה, כי התיק יוחזר לערכאה הראשונה (בית המשפט לעניינים מקומיים) וכי לצדדים יתאפשר להביא ראיות ולהשמיע עדים באשר למשלוח הודעות תשלום הקנס בדואר רשום, קודם להכרעה חוזרת של בית המשפט בעניינה של הגב' גל. מכאן, שבית המשפט העליון, טרם אמר את דברו וטרם קבע הלכה חד משמעית ביחס לסוגיה זו, בעניין אופן הוכחת משלוח בדואר רשום על ידי רשות מקומית לצורך סעיף 44א לתקסד"פ. כן יצוין, כי קיימת פסיקה מנחה המשקפת עמדה שונה, לפיה אין להכיר בפלטי המחשב של העירייה כרשומה מוסדית לצורך הוכחת משלוח הודעות תשלום הקנס בדואר רשום (לפסק דין מרכזי המשקף עמדה שונה כאמור ראה עמדתו של כב' השופט רוזן בעפא (ת"א) 80059/07 גנאל אברהם נ' עיריית תל אביב (2007) להלן: "פסק דין גנאל"). עם זאת, פסיקה מגוונת של בתי משפט השלום בעניין התמקדה, בדרך כלל, בבחינת הרשומות המוסדיות מטעם העירייה לגופן, מבלי לפסול אותן על הסף כחסרות קבילות ומשקל. ונקודה אחרונה ביחס למסגרת הנורמטיבית לעניין התיישנות עונשים בעבירות קנס נוגעת לקביעה אשר ברישא סעיף 10 לחסד"פ: "עונש שהוטל לא יתחילו בביצועו, ואם נפסק ביצועו לא ימשיכו בו...". בעניין זה נקבע בבג"צ 1618/97 סצ'י נגד עיריית ת"א, פ"ד נב(2) 542 (להלן: "הלכת סצ'י"), כי משלוח הודעות קנס ומכתבי דרישה לתשלום החוב, בטווח של אותן שלוש שנים, קוטע ומחדש את מרוץ ההתיישנות (ראה סעיף 5 לחוות דעתה של כב' השופטת דורנר בפסק הדין). ד2. למבקש גרסה כוללנית וגורפת בדבר אי ידיעה אודות קיומם של דוחות החניה לאורך ההליך כולו, החל מכתב הטענות הראשון, המשך בעדותו בחקירה הנגדית בבית המשפט, וכלה בכתב סיכומיו, הציג המבקש גרסה עובדתית ברורה, חד משמעית וגורפת, כשטען, כי עד לחודש אוקטובר 2007, עת עוקל חשבון הבנק שלו על ידי העירייה, לא ידע כלל על קיומם של דוחות חניה כלשהם וממילא לא ידע על קיומו של חוב כלשהו כלפי העירייה בגינם של דוחות אלה. בסעיף 4 לתצהירו התומך בהמרצת הפתיחה טען המבקש: "מאחר ולא קיבלתי כל דרישה מהעירייה לתשלום בגין דוחות החניה (שכן יתכן שנשלחו, אם נשלחו, לכתובתי הקודמת ברח' שלמה המלך 92 ת"א), בגינם עוקל החשבון..." בסעיף 23 לתצהירו התומך בהמרצת הפתיחה: "עד למועד ביצוע העיקול הראשון בחודש אוקטובר 2007, לא ידעתי על קיומם של הדוחות לעיל ולא קיבל מהמשיבה כל הודעות תשלום קנס בדואר רשום ...". בחקירתו הנגדית של המבקש לפני, בדיון מיום 8.4.08, עלה, כי המבקש מכחיש, באופן גורף, לא רק את קבלתן של הודעות קנס כלשהן בגין הדוחות הנדונים, אלא אף את קבלתם של איזה מ- 75 הדוחות על שמשת החלון (עמ' 1, ש' 17-22): "ש. במהלך השנים 98'-02', נרשמו לך 75 דוחות חניה, במסגרת התיק הזה. לא ראית שהצמידו לך את הדוחות על השמשה מדובר ב-75 דוחות, אף אחד מהם לא ראית על השמשה? ת. לא, לא ראיתי אף אחד. ש. וגם לא קיבלת אף הודעה לגבי מי מהדוחות הללו ? ת. ההודעה היחידה שקיבלתי היא לגבי עיקול החשבון בשנת 07'". ובהמשך עדותו הנ"ל, המבקש אף הבהיר, כי גם אם הוצמדו אי פעם דוחות כלשהם על שמשת רכבו, הרי שמדובר בדוחות אחרים, אשר שולמו על ידו, ולא בדוחות נשוא ההליך (ראה עמ' 5 ש' 18-25 לפרוטוקול). על גרסתו המכחישה והגורפת בדבר אי קבלת הודעות קנס כלשהן, אודות איזה מ- 75 דוחות החניה נשוא ההליך, חזר המבקש אף בסופו של יום, בסיכומיו, אם כי, בשלב זה, הפכה גרסתו למעט עמומה יותר בכל הנוגע לקבלת דוחות החניה על שמשת רכבו. בעניין זה, טען המבקש בסיכומיו, כי אינו יכול "לזכור ולבודד כל מקרה לגופו ולטעון בוודאות כי הדוחות האמורים אכן נוצרו או לא" (עמ' 1 לסיכומים). ד3. גרסתו של המבקש - שומטת את הקרקע תחת טענת ההתיישנות נקודה ראשונה ובולטת ביחס לגרסתו הכוללנית, הגורפת והמכחישה הנ"ל של המבקש, בדבר אי ידיעה כלשהי אודות 75 דוחות החניה נשוא ההליך עד לחודש אוקטובר 2007, הינה, כי גרסה זו עומדת בעוכרי עילת תביעתו והסעד המבוקש במסגרתה. ואבהיר כיצד. כפי שפורט לעיל במסגרת סקירת מסגרת הדיון הנורמטיבית החלה בענייננו, הרי שעבירות חניה, המהוות עבירה מסוג 'חטא' מתיישנות בתום שלוש שנים מיום הפיכת פסק הדין בעניינן לחלוט. כפי שעוד פורט לעיל, "יריית הפתיחה" של מרוץ התיישנות זה, היינו הפעולה אשר מתחילה את מניין תשעים הימים לצורך הפיכתן של עבירת חניה לפסק דין חלוט, הינה הקמת חזקת המסירה של הודעת הקנס לידי החייב. על פי סעיף 44א לתקסד"פ חזקה זו קמה בתום חמישה עשר ימים מיום משלוח הודעה לתשלום קנס בדואר רשום על ידי העירייה (אלא אם הוכיח הנמען כי לא קיבל הודעות אלה מסיבות שאינן תלויות בו). כלומר, בכל אותם מצבים בהם חזקת מסירת הודעת תשלום הקנס לחייב לא קמה, לא יכול מירוץ התיישנות העונש בגין דוח החניה להתחיל כלל וממילא אינו יכול להסתיים. והנה, בענייננו, טוען המבקש, כי לא קיבל כל הודעת תשלום קנס בגין איזה מ- 75 דוחות החניה נשוא ההליך, ממשלוחן הראשון ואילך של הודעות אלה, וזאת מסיבות שאינן תלויות בו ולא מכיוון שנמנע, חלילה, מלקבלן. גרסה מכחישה וגורפת זו של המבקש, במובחן מהשאלה האם יש לקבלה לגופה, אשר תידון להלן, משמעותה למעשה, כי לא קמה חזקת המסירה אשר בסעיף 44א לתקסד"פ. וכבר ראינו, שמקום בו לא קמה חזקת המסירה, ממילא לא יכול מירוץ ההתיישנות להתחיל. במילים אחרות, הסעד אשר המבקש עותר לקבלתו בגדר התובענה דנן, הוא הסעד של הצהרה על סיום מירוץ ההתיישנות של העונשים בגין עבירות הקנס נשוא ההליך, עומד בסתירה לגרסתו העובדתית של המבקש עצמו, כי לא קיבל מעולם את הודעות תשלום הקנס בגינם של דוחות אלה, גרסה אשר משמעותה כי מירוץ ההתיישנות לא החל כלל. משמעות הדבר הינה, כי הגרסה העובדתית המרכזית שהציג המבקש בעתירתו, לא רק שאינה מתיישבת עם עתירתו שלו, אלא שהיא אף שומטת את הקרקע תחת עילת התביעה והסעד המבוקש בתובענה דנן. בעניין זה יוער, כי יתכן, שדי היה בכך, כדי לסלק את התביעה על הסף, בהעדר עילה, לו היתה העירייה מגישה בקשה בעניין בשלב המתאים בהליך. ואולם, בקשה כאמור לא הוגשה בגדר תיק זה, ונכון להיום, כאשר לנגד עיניו של בית המשפט תמונת הראיות המלאה בתיק, לרבות הראיות שהוגשו מטעם העירייה, לא ניתן להתעלם מהתמונה הראייתית המלאה ויש לבחון את התביעה לגופה, נוכח מכלול החומר הראייתי הקיים בתיק. יודגש, כי במצב דברים מסוג זה, בו עקב אי הקמתה של חזקת המסירה, לא התחיל מירוץ ההתיישנות של עונשי הקנס הנדונים וממילא אף לא הסתיים, ובכפוף לכך שבית המשפט ישתכנע, במישור העובדתי, כי זה אכן מצב הדברים, יתכן וניתן להעלות טענות אחרות, כגון טענות להתיישנות עבירת הקנס עצמה, להבדיל מהתיישנות העונש, או טענות הנוגעות לביטול דוח החניה, או טענה כי עדיין עומדת לחייב זכות להישפט בגין אותו דוח וכד'. ואולם, טענות אלה, מעבר לכך, שהינן חורגות מגדר הטענות אשר הועלו וטעונות הכרעה בגדר תיק זה, הן אף חורגות מגדר סמכותו העניינית של בית משפט השלום ומקומן בבית המשפט לעניינים מקומיים. ד4. גרסתו של המבקש - אינה סבירה ואינה מהימנה אף לגופה סבורני, כי גרסתו זו של המבקש, כי לא ידע כלל על קיומם של איזה מ- 75 דוחות החניה עד לחודש אוקטובר 07', לא באמצעות דוחות שהוצמדו לרכבו ולא באמצעות הודעת קנס כלשהי, מעוררת קושי כבר על פניה. אין זה סביר בעיני, כי 75 דוחות החניה, אשר הוצמדו לרכבו של המבקש בהזדמנויות שונות, בתאריכים שונים, בשעות שונות, במקומות שונים בעיר, ומן הסתם על ידי פקחים שונים - "את כולם נשא הרוח כולם סחף האור". כך, אף לא סבירה בעיני גרסת המבקש, כי לא קיבל לכתובת מגוריו ולו הודעת קנס אחת, במועד כלשהו לאורך השנים, בגין איזה מ- 75 דוחות החניה שהונפקו לרכבו, כאשר, כפי שיפורט להלן, חלק ניכר מהודעות הקנס נשלח לכתובת שהמבקש עצמו מודה, כי בה אכן התגורר במועדים הרלבנטיים. משמעות גרסה זו שמציג המבקש הינה, כי בעניינו של המבקש, משום מה, ועל אף שברור כי כתובת המשלוח של הודעות הקנס הינה נכונה לגבי חלקן המכריע של הודעות הקנס, אירע כשלון מערכתי, מוחלט מלא ונמשך, בכל הנוגע למנגנון משלוח הודעות הדואר על ידי העירייה. הנה כי כן, לגרסת המבקש, לא רק שדוחות החניה עפו פרחו להם משמשת רכבו ב- 75 הזדמנויות שונות, אלא שאף הודעות קנס חוזרות ונשנות בגינם של כל אחד מדוחות אלה לא הצליחו משום מה למצוא את דרכן לתיבת הדואר שלו, והוא לא שמע, לא ראה ולא ידע אודות קיומם. דומה, כי אין צורך להרחיב את הדיבור בדבר חוסר סבירותה של גרסה כוללנית וגורפת זו, בפרט כשהיא מושמעת לגבי כמות כה גדולה של דוחות חניה. לא מדובר בטענה כנגד דבר דואר בודד שלא התקבל, ואשר ניתן להניח ספק באשר להמצאתו, או בטענה כנגד דברי דואר מסויימים וספורים בלבד. מדובר בטענה המתייחסת, ללא אבחנה, למכלול דוחות החניה והודעות הקנס נשוא ההליך, ואני דוחה אותה כבלתי סבירה ובלתי מהימנה (ראה בעניין זה עפא (ת"א) 80074/07 מור מילמן אפרת נ' עיריית תל אביב, בסעיף 5 לפסק הדין). ד5. העירייה הוכיחה את משלוחן של הודעות תשלום הקנס למבקש מעבר להעדר סבירות ומהימנות בגרסתו הגורפת והכוללנית של המבקש לעניין אי קבלת הודעות קנס כלשהן מהעירייה, עניין אשר נדון לעיל, הרי שסבורני, כי הוצגו לפני, על ידי העירייה, ראיות פוזיטיביות מספיקות, המלמדות על משלוח כדין של הודעות תשלום קנס למבקש ומפריכות את גרסתו הגורפת בדבר אי קבלת הודעות קנס כלשהן בנוגע לדוחות נשוא ההליך. נזכיר, כי לאור הלכת סצ'י, הרי שמשלוח הודעות הקנס נחשב לפעולת גבייה הקוטעת את מירוץ התיישנות עונשי הקנס, ומכאן, שמהווה את הגנתה המרכזית של העירייה בתיק זה. להלן אתייחס, בנפרד, לכל אחד משלושה מחזורי הודעות הקנס אשר נטען על ידי העירייה כי נשלחו למבקש לאורך השנים, הודעות קנס אשר לטענת המבקש מעולם לא הגיעו אליו. (א) הודעות תשלום הקנס הראשונות נבחן תחילה את שאלת משלוחן של הודעות תשלום הקנס הראשונות. יובהר, כי בשלב זה, אין מדובר, כמובן, במשלוח אחד בהתייחס לכלל הדוחות, אלא במשלוח נפרד של הודעת תשלום קנס, בהתייחס לכל דוח ודוח, בפעם הראשונה לאחר הצמדת כל דוח ודוח מדוחות החניה נשוא ההליך לשמשת הרכב. העירייה טוענת, כי פרט להצמדת הדוחות לשמשת הרכב בכל אחת מ- 75 עבירות החניה הנדונות, ומשלא שולמו הקנסות, היא אף שלחה אודותיהם למבקש הודעות תשלום קנס ראשונות כנדרש בסעיף 41(ב) לתקסד"פ, היינו משלוח ההודעה לכתובתו של בעל הרכב הרשום ברשות הרישוי. בהתאם לרישומי משרד הרישוי מדובר בכתובת אשר ברח' אלכסנדר ינאי 3, ת"א. אין חולק, והמבקש מאשר זאת במפורש בסיכומיו, כי החל משנת 1997 הוא אכן התגורר בפועל בכתובת זו (עמ' 2 לסיכומיו). נזכיר, כי הדוחות נשוא ההליך ניתנו בין השנים 1998 ל- 2002 ולפיכך, הכתובת ברח' אלכנסדר ינאי היא הכתובת הרלבנטית למשלוח הודעות הקנס. כראיה לכך שאכן שלחה את הודעות הקנס הראשונות למבקש בדואר רשום, הציגה העירייה את נספחים א' ו- ב2 לכתב תשובתה לעתירה. נספח א' הוא פלט מחשב של העירייה עצמה, המופק במערכת האכיפה של העירייה, מכונה לעתים בשם "דוח הסטוריית המצבים" ומתייחס לחייב כזה או אחר, במקרה דנן, למבקש. בפלט זה שהגישה העירייה, מפורטים כל דוחות החניה שצבר המבקש אצל המשיבה, אשר הפכו לחלוטים וטרם שולמו על ידו. הנתונים מפורטים לגבי כל דוח חניה של המבקש בנפרד, וכוללים מספר מזהה של הדוח, תאריך ביצוע עבירת החניה נשוא הדוח, המקום בעיר בו בוצעה אותה עבירה על ידי רכבו של המבקש, המועד בו הפך כל דוח לחלוט (מועד זה מכונה בדוח "התאריך הקובע"), וכן תיעוד בדבר אי דרישתן של הודעות הקנס על ידי המבקש ("לא נדרש"). כמפורט לעיל במסגרת סקירת המסגרת הנורמטיבית לדיון, דוחות מרוכזים מסוג זה, הוכרו עקרונית, בפסיקה מנחה, כ"רשומה מוסדית" הקבילה להוכחת אמיתות תוכנה (ראה פסק דין גל שנזכר לעיל). במקרה זה, נספח א' הנ"ל מהווה, אם כן, ראיה לכך, שנשלחו למבקש הודעות תשלום קנס ראשונות בגין כל אחד מ- 75 דוחות החניה וכן לכך, שהמבקש לא טרח לדרוש הודעות אלה מבית הדואר, תהא הסיבה להימנעותו זו אשר תהא. יודגש, כי המבקש, מצידו, לא הציג ראיה או טיעון ממשי כלשהו כנגד קבלת דוח הסטוריית המצבים כראיה מוסדית ומשכך, לא נסתרו תוקפה, משקלה או תוכנה של ראיה זו. זאת ועוד: המבקש אף לא הציג כל טעם ממשי להימנעותו הסדרתית מלקבל את דברי הדואר הרשומים אשר נשלחו אליו, הימנעות עליה אנו למדים מנספח א' הנ"ל. טענותיו, אשר אף הן הובאו בשפה רפה, בדבר מספר הזדמנויות בהן יצא לחו"ל, או בדבר תקופות בהן נעשה שימוש ברכבו על ידי בני משפחתו, אינן מועילות למבקש, ומוטב שלא היו מועלות על ידו. כעולה מדוח הכניסות והיציאות מן הארץ אשר הציג המבקש, מדובר ביציאות לחו"ל לתקופות קצרות, ובודאי שגם אם בן משפחה כזה או אחר עשה, בתקופות מסויימות, שימוש ברכבו של המבקש, הרי שהודעות הקנס נשלחו לכתובתו של המבקש (המופיעה במשרד הרישוי) ולא לכתובתו של בן המשפחה. משכך, אין בטענות אלה של המבקש כדי להיכנס לגדר סיפא סעיף 44א לתקסד"פ בבחינת הוכחת הנמען, כי לא קיבל את הודעת הקנס "מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן". מסמך נוסף שהגישה העירייה להוכחת משלוח הודעות הקנס הראשונות בדואר רשום למבקש, הינו נספח ב'2 לתשובתה לעתירה. המדובר באישורים שהציגה העירייה בדבר משלוחן של הודעות תשלום הקנס הראשונות למבקש בגין הדוחות נשוא ההליך, וזאת כחלק ממשלוח "דואר כמותי" רשום, שנשלח על ידי העירייה לנמענים שונים, ביניהם למבקש. במסגרת נספח זה, הוצגו, למעשה, שני סוגי מסמכים לגבי כל אחד מהדוחות נשוא ההליך. האחד, מתייחס ספציפית למבקש וכולל את שמו של המבקש וכתובתו וכן את מספרו המזהה של הדוח הנדון נשוא אותה הודעת קנס. המסמך השני, כולל את חותמת בית הדואר בדבר קבלת קבוצת דברי דואר למשלוח. האלמנט המקשר בין שני מסמכים אלה, אשר תומך בטענת העירייה, כי הודעת הקנס למבקש אכן נכללה בין דברי הדואר אשר נמסרו למשלוח במועד הנדון, הינו התאריך הזהה הנקוב על גבי כל אחד משני סוגי המסמכים הנ"ל. ביחס לכל דוח/הודעת קנס של המבקש, הוצג 'זוג' מסמכים כאמור. יצוין, כי הסתמכות על ראיה למשלוח "דואר כמותי" לצורך הוכחת משלוחן בדואר רשום של הודעות קנס על ידי העירייה, התקבלה בפסיקה מנחה [ראה: עפא (ת"א) 80019/07, עו"ד וייס נגד עיריית תל-אביב (2008), וכן עפא (ת"א) 80201/07 חגי נירה נ' עיריית תל-אביב (2008) ]. מעבר למשקלו ותרומתו של כל אחד מהנספחים הנ"ל (נספח א' ונספח ב2) להוכחת משלוח הודעות הקנס הראשונות למבקש, יצוין עוד, כי לא רק שלא קיימת סתירה בין שני הנספחים הללו, אלא שבחינתם של נספחים אלה זה מול זה, אף מלמדת על מתאם בכל הנוגע לנתוני כל אחד מהדוחות, לרבות מניין הימים לצורך הפיכתו של כל דוח לחלוט, אשר מופיע בנספח א' ונגזר מנתוני יום משלוחן של הודעות הקנס אשר נכללים בנספח ב2. מתאם זה מחזק את הרושם, כי מדובר בתיעוד אותנטי ומהימן מבחינת תוכן הראיות הנכללות בשני הנספחים הנדונים. כן יצוין, כי בנוסף למסמכים הנ"ל, הציגה העירייה ביחס להודעות הקנס הראשונות אף 'דוח מוביל' (נספח ב1 לכתב תשובתה). כמפורט לעיל, בהתאם להלכה המנחה אשר נקבעה בפסק דין גל, השילוב של דוח זה עם דוח הסטוריית המצבים, מהווה רשומה מוסדית המקימה את חזקת המסירה. עם זאת, במקרה דנן, וכמפורט לעיל, העירייה הציגה אף את אישורי הדואר הכמותי בהתייחס להודעות הקנס הראשונות, אישורים המהווים ראיה חיצונית (חותמת בית הדואר), אשר מתעדת את משלוח הודעות הקנס הראשונות בזמן אמת. מכאן, שבכל הנוגע להודעות הקנס הראשונות, חזקת המסירה קמה אף באמצעות ראיות נוספות, מעבר לרשומות המוסדיות הנזכרות בפסק דין גל. בהתייחס לכתובת אליה נשלחו אותן הודעות קנס ראשונות, הרי שכאמור, מנספח ב2 עולה, כי כולן נשלחו לכתובת אשר ברח' אלכסנדר ינאי, בה כאמור, התגורר המבקש על פי גרסתו שלו החל משנת 1997. יודגש, כי הודעת הקנס הותיקה ביותר, נשלחה לכתובת הנ"ל ביום 8.6.1999 (ראה חותמת המשלוח הראשונה בנספח ב2). אין חולק, אם כן, כי כל הודעות הקנס הראשונות אודות דוחות החניה נשוא ההליך נשלחו לכתובת הנכונה. ניסיונו של המבקש להזים את החזקה ולטעון, כי לא קיבל הודעות על קיומו של דואר רשום לעניין הודעות הקנס הנדונות, הינו כוללני ובלתי מספק. המבקש טוען, כי דווקא קיבל דברי דואר אחרים מגורמים שונים לכתובת ברח' אלכסנדר ינאי, ומעלה תמיהה, כביכול, כיצד זה דווקא הודעות הקנס נשוא ההליך לא התקבלו אצלו. ואולם, אין בידיו של המבקש הסבר כלשהו לטענה גורפת זו בדבר אי קבלת 75 הודעות דואר רשום בכתובת אשר אין חולק כי שימשה ככתובת מגוריו בפועל במועדים הרלבנטיים למשלוח הודעות הקנס. הספק הכללי שהעלה המבקש - "אולי לא שלחתם לכתובת הנכונה?" (עדותו בחקירה נגדית, עמ' 4 ש' 20 לפרוטוקול), לא די בו כדי לסתור את חזקת המסירה שהקימה העירייה בהוכיחה את משלוחן של הודעות הקנס ומכל מקום, כמפורט לעיל, העירייה הוכיחה כי שלחה גם שלחה למבקש את הודעות הקנס בדואר רשום, כדין. לעניין חוסר הסבירות והמהימנות בגרסתו הכוללנית והגורפת של המבקש אשר הוצגה ביחס לכל הודעות הקנס התייחסתי בפירוט לעיל. עוד אני מוצאת לנכון להבהיר בעניין זה, כי לטעמי, ניתן היה לצפות, כי לו אכן היו ממש או אמת בגרסת המבקש, לפיה לא קיבל אף אחת מהודעות בית הדואר בדבר דואר רשום הממתין עבורו, הרי שהיה נמסר בעניין זה על ידו הסבר ממשי כלשהו. כוונתי להסברים כגון שינוי כתובתו של המבקש במהלך אותה תקופה, או שהות ממושכת ורצופה שלו בחו"ל (להבדיל מיציאות קצרות לחו"ל, שאף לגביהן הציג המבקש אסמכתא רק בשלב הסיכומים), או אשפוז ממושך חס וחלילה, אשר קטע את רצף מגוריו בכתובת הנדונה ואת יכולתו להוציא דברי דואר רשום, או שמא בעיה קבועה של גניבת דברי הדואר מתיבת הדואר שלו, ועוד כיוצא באלה הסברים, אשר יכולים היו, במידה והיו מוכחים באופן מספק, להניח את הדעת וליתן הסבר ממשי כיצד זה לא התקבלו אצל המבקש הודעות בית הדואר לעניין קיומם של דברי דואר רשום הממתינים עבורו במשך תקופה כה ממושכת, בה אין חולק כי התגורר בכתובת הנדונה אליה נשלחו הודעות הקנס. בהעדר הסבר ממשי לתופעה הנמשכת של אי קבלת דברי דואר, ובמצורף לטעמים אשר פורטו לעיל, אין לי אלא לקבוע, כי אין לי אמון בגרסת המבקש בעניין זה וכי אני מוצאת אותה כבלתי מהימנה. לסיכום נקודה זו, העירייה הוכיחה, בשתי דרכי הוכחה נפרדות, על משקלן המצטבר, כי שלחה את הודעות הקנס הראשונות בגין כל אחד מהדוחות נשוא ההליך אל המבקש, וזאת במשלוח כדין בדואר רשום, לכתובת בה התגורר המבקש בפועל. המבקש, מצידו, לא הצליח להוכיח בראיות או בגרסה מהימנה של ממש, כי הודעות הקנס הראשונות לא נדרשו על ידו מטעמים אשר לא היו תלויים בו, והמסקנה הברורה בעניינו הינה, כי הוא נמנע ביודעין מלדרוש את הודעות הקנס אשר נשלחו אליו. לפיכך, קביעתי היא, כי ביחס להודעות הקנס הראשונות, קמה חזקת המסירה אשר בסעיף 44א לתקסד"פ. לקביעה זו משמעות כפולה ביחס להליך שלפני: ראשית, גרסתו הגורפת והכוללנית של המבקש כי לא ידע אודות קיומם של איזה מדוחות החניה נשוא ההליך - הופרכה. שנית, משקמה חזקת המסירה של הודעות הקנס הראשונות, החל מרוץ התיישנותם של הקנסות (העונשים) נשוא דוחות אלה. (ב) ההודעה השניה - הודעת קנס מרוכזת ביחס לדוחות החלוטים (מבצע שטרית) משהוכח משלוחן של הודעות הקנס הראשונות למבקש, ולאחר שחלפו המועדים הקבועים בדין מבלי שהמבקש שילם את הקנסות הנדונים או ביקש להישפט על עבירות החניה, הפכו הקנסות לחלוטים והחל מירוץ שלוש השנים להתיישנותם של עונשי הקנס (ראה לעיל את סקירת הוראות החוק הרלבנטיות בעניין זה. מניין שלוש השנים נעשה, כמובן, לגבי כל דוח חניה בנפרד, כאשר נקודת המוצא הינה מועד משלוח הודעת הקנס הראשונה לגביו. ראה לעיל אזכור מסגרת הזמנים הרלוונטית לענייננו, המוגדרת על ידי הודעת הקנס המוקדמת והודעת הקנס המאוחרת ביותר. משכך, ועל מנת לקטוע מירוץ התיישנות זה בטרם יסתיימו שלוש השנים הקבועות בדין לעניין תקופת התיישנותם של עונשי הקנס, היה על המשיבה לבצע פעולות גבייה כלשהן, כאשר כמפורט לעיל, על פי הלכת סצ'י, בגדר פעולות אלה, הקוטעות את מירוץ ההתיישנות, נכלל אף משלוחן של הודעות ומכתבי דרישת חוב למבקש. המשיבה טענה, כי הודעת הדרישה הבאה, השניה במספר, נשלחה למבקש במסגרת מבצע שטרית, וזאת ביום 30.10.01 או במועד סמוך לאחר מכן. לטענתה, הפעם נשלחה הודעת דרישה אחת מרוכזת בגין כלל הדוחות החלוטים בעניינו של המבקש. נבחן טענה זו של העירייה. העירייה הציגה בעניין זה את פלט המחשב נספח ג' לתשובתה לעתירה. פלט זה הינו "דוח מוביל" בעניינו של המבקש, וכולל פירוט של 50 דוחות חניה בעניינו מתוך כלל הדוחות נשוא ההליך (מדובר בדוחות מס' 14-63 בנספח א' לתשובת העירייה, אך מכיוון שדוחות מס' 61-63 בוטלו ממילא על ידי העירייה עוד בטרם הוגשה העתירה, הרי שרק 47 דוחות רלוונטיים לדיון כעת). כן הוגשו מטעם העירייה, בהתייחס למשלוח הודעות מבצע שטרית, שלושה תצהירים, מטעם גורמים שונים אשר היו מעורבים, כל אחד בזוית אחרת, במשלוח הודעות אלה. כזכור, המבקש, מצידו, הציג גרסה גורפת וכוללנית, לפיה לא קיבל מהעירייה, לאורך כל הדרך עד לשנת 2007, עת עוקל חשבון הבנק שלו, הודעת קנס כלשהי וכי לא ידע כלל על קיומם של הדוחות. גרסה גורפת זו כוללת אף הכחשה של קבלת הודעת מבצע שטרית או ידיעה כלשהי של המבקש לגבי הודעה זו. ביחס להודעת מבצע שטרית אף טוען המבקש, כי ככל שנשלחה אליו הודעת קנס במסגרת מבצע זה, הרי שזו נשלחה לכתובתו הקודמת ברח' שלמה המלך וממילא לא יכול היה לדרוש את דבר הדואר ולקבל את הודעת הקנס בפועל. בעניין מבצע שטרית קיימת מסגרת משפטית ספציפית. על פי סעיף 5 לתקנות סדר הדין הפלילי (גביית חוב של קנסות שלא שולמו במועדם), תשס"ב - 2001 (להלן: "תקנות מבצע שטרית"), על משלוח שוברים במסגרת מבצע שטרית תחול חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א' לתקסד"פ. לתקנה זו ולפסיקה ביחס אליה התייחסתי לעיל. לפיכך, והואיל ומשלוח הודעת מבצע שטרית נדרש לצורך בחינת השאלה האם מרוץ ההתיישנות נקטע, אזי למרות שאין מדובר בהודעת קנס ראשונה הנשלחת אל המבקש, הרי שיש לבחון האם הובאו בגדר תיק זה ראיות מספיקות, אשר די בהן, במקרה דנן, כדי להקים את חזקת המסירה ביחס למשלוחה בדואר רשום של הודעת מבצע שטרית למבקש. הדוח המוביל אשר הציגה העירייה בעניין זה (נספח ג' הנ"ל), אינו כולל, מבחינת תוכנו, התייחסות ישירה לעניין משלוח הודעת מבצע שטרית למבקש או לתוצאותיו של משלוח זה. עם זאת, דוח זה כולל, כאמור, פירוט של 50 דוחות חניה ואכן מאזכר את יום 30.10.01 (הוא המועד בו לטענת העירייה נשלחה הודעת מבצע שטרית למבקש) ומועד זה, אשר נכלל בגדר תקופת מבצע שטרית, מופיע בדוח כתאריך יצירתו של אותו דוח. כן כולל הדוח המוביל אזכור של כתובתו הרלבנטית של המבקש במועד זה, היא הכתובת אשר ברח' אלכסנדר ינאי. כמפורט לעיל, בהלכת גל נזכרו שני פלטי מחשב אשר נדרשים לצורך הוכחת משלוח דואר רשום על ידי העירייה ולשם הקמת חזקת המסירה אשר בסעיף 44א לתקסד"פ באמצעות ראיה מסוג 'רשומה מוסדית'. שם, דובר על שילוב בין נתונים הנכללים בדוח המוביל עם נתונים הנכללים בדוח הסטוריית המצבים של העירייה. בענייננו, וביחס להודעת מבצע שטרית, הוגש כאמור אך אחד משני דוחות אלה, הוא הדוח המוביל. עם זאת, פסק הדין המנחה בעניין גל לא קבע דרך הוכחה יחידה או סוגי ראיות בלעדיים לעניין הקמת החזקה אשר בסעיף 44א' לתקסד"פ. הקביעה אשר בפסק דין גל מתייחסת לדרך הוכחה מסוימת, היא הדרך של הקמת חזקת המסירה באמצעות הגשת 'רשומה מוסדית' מטעם העירייה, כאשר בפסק דין זה נסקרו הרשומות המוסדיות שהובאו לפני כב' בית המשפט שם. לפיכך, ולמרות העדרו של דוח הסטוריית המצבים ביחס להודעת מבצע שטרית, יש לבחון את תמונת הראיות המלאה אשר הובאה לפני, במקרה הנדון. וכאמור, במקרה דנן, לאותו דוח מוביל אשר נזכר לעיל, מצטרפות עדויותיהם של שלושה גורמים אשר היו מעורבים, כל אחד בתחומו, במשלוח הודעות הקנס במסגרת מבצע שטרית. תצהירים אלה הוגשו מטעם מנהל היחידה לניהול חייבים במחלקת חניה ואכיפה בעיריית ת"א (מר יוחאי), מנהלת הלקוח בבית הדפוס העובד מול עיריית ת"א בו הודפסו הודעות מבצע שטרית וממנו הועברו אל בית הדואר (הגב' בר), ומנהל תחום ההיסעים והדפוס בקופת בית המיון של רשות הדואר, בסניף הדואר ממנו נשלחו הודעות המבצע לנמענים השונים (מר ערקובי). יאמר מיד, עדויות אלה אינן מתייחסות באופן ישיר או ספציפי להודעת מבצע שטרית אשר נטען כי נשלחה אל המבקש. ואולם, העירייה ביקשה להוכיח באמצעות עדויות אלה, כי כל הודעות מבצע שטרית נשלחו לחייבים, ובכללם אף למבקש, בפרוצדורת הפקה ומשלוח אחידה, ובדואר רשום, כנדרש על פי תקנות מבצע שטרית. מתצהירו של מר יוחאי, כמי שהיה ממונה על הנושא בעירייה, אנו למדים, כי כל הודעות הקנס במבצע שטרית נשלחו בדואר רשום, וכי הודעות אלה נשלחו לכלל החייבים אשר להם קנסות חניה חלוטים ובלתי משולמים, בכלל זה למבקש (סעיף 2-4 לתצהיר וכן נספח ב(1-11) לתצהיר זה). מעדותו של מר יוחאי לפני בית המשפט עולה, כי הכתובת למשלוח הודעת מבצע שטרית למבקש הייתה רח' אלכסנדר ינאי (ראה עדותו בעמ' 6-7 לפרוטוקול מיום 8.7.08). כתובת זו הינה, כזכור, כתובת מגוריו בפועל של המבקש בעת משלוח הודעות המבצע. יצוין, כי עדות זו אף עולה בקנה אחד עם הנתון בדבר כתובתו של המבקש בדוח המוביל (נספח ג'). כן העיד מר יוחאי בתצהירו, כי נשמרו במחלקת החניה מספר רב של הודעות מבצע שהוחזרו על ידי רשות הדואר עקב אי מסירה לנמען (סעיף 6 לתצהיר). בהקשר זה יצוין, כי, ככלל, רישומי העירייה לעניין תוצאות משלוח הודעות קנס, כוללים אך ורק תיעוד של אותם מקרים בהם הודע לעירייה מבית הדואר, כי הנמען לא נטל את את הודעת הדואר מכל סיבה שהיא (לא נדרש, מען שגוי וכו') [ראה עניין גנאל לעיל]. מכאן, שההנחה היא, כי דבר דואר אשר לא הוחזר לעירייה בציון "לא נדרש" אכן הגיע ליעדו ונמסר לנמען. עוד הצהיר מר יוחאי, כי קיימת התאמה מלאה בין תוכן הקבצים הממוחשבים של העירייה (המופקים ממערכות האוטומציה והאכיפה) לגבי חייבים שלא שילמו קנסות חניה וחלף המועד לתשלומם במועד מבצע שטרית), לבין כמות הודעות המבצע שהודפסה בפועל ע"י בית הדפוס אניה, לשם משלוחן של אותן הודעות על ידי בית הדואר לחייבים (ראה סעיף 9ט' לתצהירו). לעניין עדותו זו של מר יוחאי אציין, כי התרשמתי, כי מדובר בעדות כנה ומהימנה. עד זה לא ניסה להתיימר למסור עדות קונקרטית בעניינו של המבקש והתמקד במסירת עדות לגבי עניינים המצויים בידיעתו האישית, מכוח מילוי תפקידו בעירייה, והתרשמותי היתה, כי לגבי אותם עניינים עליהם מסר גרסה ועדות, אכן מדובר בעד המכיר היטב, מכלי ראשון, את אופן עריכתו והתנהלותו של מבצע שטרית אצל המשיבה. בחינת עדות נוספת מטעם העירייה, היא עדותה של גב' בר מבית הדפוס אניה, מלמדת, כי בבית הדפוס אניה בוצעה בדיקה לעניין כל פרטי החייבים אשר הועברו לבית הדפוס ממחלקת החניה של העירייה על גבי קובץ מחשב. בדיקת פרטים זו כללה השוואה בין קבצי המחשב של העירייה לבין פרטי החייבים על גבי הודעות הקנס שהופקו ע"י בית הדפוס (סעיפים 3-5 לתצהיר). בעניין זה אף העידה גב' בר מידיעה אישית, כמי שהייתה מעורבת בכך במסגרת תפקידה (ראה סעיף 2 לתצהירה), כי אכן כל הודעות המבצע נשוא הקבצים המיחשוביים שהועברו ממחלקת החנייה, הודפסו על ידי בית הדפוס אניה והועברו בפועל לבית הדואר לשם משלוח לחייבים (סעיף 8 לתצהיר). אציין, כי מעדותה של הגב' בר התרשמתי, כי מדובר בעדות כנה ובעדה המעידה על עניינים בהם יש לה ידיעה אישית ממשית. מעדותו של העד השלישי מטעם העירייה, מר ערקובי, עולה (סעיף 8 לתצהירו), כי קיימת התאמה בין מספרן של ההודעות שהודפסו לבין מספרן של ההודעות שהתקבלו למשלוח בדואר רשום במסגרת מבצע שטרית, אל חייבי הקנסות. אציין, כי עד זה נחקר קצרות על תצהירו ולא נשאל בחקירתו בנוגע לחלק זה של עדותו. עדויות נוספות אלה, של גב' בר ומר ערקובי, אף הן אינן מתייחסות ישירות ובאופן ספציפי אל המבקש. ואולם, בכלל עדויות העירייה, על תוכנן ומשקלן המצטבר, יש כדי ללמדנו, כי במבצע שטרית קיימת היתה שיטת עבודה, קבועה ואחידה, בכל הנוגע לאופן הטיפול והמשלוח של הודעות הקנס לכלל החייבים. סבורני, כי עדויות אלה מטעם העירייה, הינן בעלות משקל ותרומה ראייתית לצורך בחינתה של השאלה שעל הפרק, היא השאלה האם לגבי הודעת הקנס אשר נשלחה למבקש, קמה חזקת המסירה אשר בסעיף 44א' לתקסד"פ. סבורני, כי מעדויותיהם של עדי העירייה, על אף שאינן כוללות, בעיקרן, התייחסות ספציפית, מידיעה אישית, למבקש עצמו, ניתן להגיע למספר מסקנות הגיוניות ומתבקשות בעניינו של המבקש. על סמך עדויות אלה, אשר כאמור, תוכנן עולה בקנה אחד, בנקודות מסוימות, עם ראיות אחרות מטעם העירייה, ניתן לקבוע, כי המבקש, אשר נתוני דוחותיו הבלתי משולמים מצויים היו זה מכבר בקבצי המחשב של העירייה (כעולה מנספח ג'), אכן נמנה על אותם נמענים אליהם נשלחה הודעת מבצע שטרית. הודעה זו נשלחה אליו, כמו גם לשאר חייבי הקנסות, בדואר רשום, וזאת לכתובתו הנכונה ברח' אלכסנדר ינאי, ואין כל סיבה להניח כי דווקא בעניינו של המבקש נקטה העירייה בצורת משלוח אחרת או נמנעה מלשלוח הודעת מבצע. הואיל ולא נטען, כי הודעת הקנס שנשלחה למבקש הוחזרה אל העירייה עקב אי מסירה, הרי שניתן אף להניח, על פי שורת ההיגיון, כי הודעת מבצע שטרית אשר נשלחה אל המבקש, אכן הגיעה ליעדה. בעניין אחרון זה אזכיר, כי תקנה 44א' דורשת אך את הוכחת המשלוח עצמו בדואר רשום, ואינה דורשת הצגת אסמכתא לגבי תוצאותיו של אותו משלוח, כך שנקודה זו מועלית למעלה מן הצורך. מהטעמים הנ"ל סבורני, כי כאשר מצרפים את תוכנן ומשקלן של עדויות עדי העירייה הנ"ל אל תוכנו ומשקלו של הדוח המוביל בעניינו של המבקש בו פורטו 50 דוחות חניה (נספח ג'), מתקבל מכלול ראייתי, אשר די בו כדי להקים את חזקת המסירה שבסעיף 44א' לתקסד"פ. זאת, שכן, מדובר במכלול ראייתי אשר, ככלל, וגם אם לא באופן מושלם, מרכיביו עולים בקנה אחד אלה עם אלה ומציירים תמונה שלמה וקוהרנטית בדבר 'שרשרת הטיפול' במשלוח הודעות מבצע שטרית. בעניין זה, עדויות עדי העירייה קשורות ומשלימות את הנתונים הקונקרטיים בעניינו של המבקש העולים מהדוח המוביל נספח ג'. השלמה זו נובעת מכך, שאותה 'שרשרת טיפול' במשלוח הודעות מבצע שטרית, ראשיתה בהפקת הודעת קנס המבוססת על הנתונים הממוחשבים בעירייה, הם הנתונים אשר מגולמים בדוח המוביל נספח ג' בעניינו של המבקש. אציין, כי ערה אני לכך, שקיימים פסקי דין בהם נדחתה טענת העירייה לעניין הוכחת משלוח הודעות במסגרת מבצע שטרית, כאשר הטענה נתמכה בראיות מן הסוג הנ"ל, אשר אין בהן כדי להעיד באופן קונקרטי וישיר על ידיעה אישית בדבר משלוח הודעת קנס לחייב כזה או אחר [ראה, למשל: ה"פ (ת"א) 201183/04 קליר אלחנן נ' עיריית רמת גן ; ה"פ 200102/08 הדרי נ' עיריית ת"א-יפו ; וכן תיקי תביעות קטנות: ת"ק 3391/04, מירוני נ' עיריית ת"א ; ת"ק 08-01-1483 בר נ' עיריית ת"א ]. עם זאת, הפסיקה הנ"ל אינה פסיקה מחייבת או מנחה אלא פסיקה של בתי משפט שלום ואף קיימת בעניין פסיקה שונה, אף היא של בתי משפט השלום, לגבי מקרים בהם בתי המשפט קיבלו, בדרכים שונות, את עמדת העירייה בנסיבות דומות [ראה, למשל: ת"ק 10152/05 פיכמן נ' עיריית ת"א (2006), ת.א. (ת"א) 15185/06 עיריית תל אביב נ' מייקסנר (2006) , ב"ש 2082/07 דן רכב ותחבורה ד.ר.ת. בע"מ נ' עיריית אילת (2008) , וכן ת.א. (ת"א) 70530/06 סוקניק נ' עיריית תל אביב (2009) ]. אכן, בעניין מבצע שטרית, להבדיל מעניינן של הודעות הקנס הראשונות, מדובר בהודעת קנס אחת, מרוכזת, אשר נשלחה אל המבקש פעם אחת, ואין מדובר ב- 75 הודעות שונות, אשר נשלחו לגבי כל דוח ודוח בנפרד. ערה אני אף לטיעון האפשרי בהקשר זה, כי היות ומדובר בהודעת קנס אחת, מתוך עשרות אלפי הודעות המבצע שנשלחו לחייבים השונים במסגרת מבצע שטרית, הרי שיתכן כי במקרה דנן נפלה תקלה, אצל העירייה או באחת מתחנות ההמשך (חברת אניה או רשות הדואר), וכי בגין תקלה זו, הודעת הקנס בעניינו של המבקש נפלה בין הכיסאות, לא טופלה במתכונת האחידה עליה מצביעים הדוח המוביל ועדי העירייה, ולא נשלחה אל המבקש בדואר רשום, כנדרש בתקנות מבצע שטרית ובתקנה 44א לתקסד"פ. ואולם, טיעון זה, גם אם הינו שובה לב במבט ראשון, אין בידי לקבלו כטיעון השומט את הקרקע מתחת לחזקת המסירה. זאת שכן, בעניין זה לא רק שלא הוצגו לפני כל טיעון עובדתי או ראיות ממשיות המלמדות כי אכן נפלה תקלה כלשהי במשלוח הודעת הקנס למבקש, אלא שחשוב מכך, לא הובאו לפני כל טיעון או ראיות של ממש המלמדים על תקלה כללית או אי סדרים חוזרים כלשהם במסגרת משלוח הודעות מבצע שטרית, כגון ראיות בדבר קיומה של בעיה של השמטת חייבים כאלה או אחרים ממצבת החייבים אליהם נשלחו הודעות הקנס, ראיות על תופעה חוזרת של אובדן דברי דואר ששלחה העירייה וכיו"ב. בעניין זה של תפקוד רשות הדואר במשלוח הודעות המבצע, לא למותר להזכיר כי מדובר בגוף אשר אמון על טיפול בשיגור דברי דואר בהיקף ארצי וכן את ההלכות בדבר חזקת תקינותו של המעשה המנהלי, אשר לא נסתרה במקרה דנן. [וראה לעניין זה גם עפא (ת"א) 80201/07 חגי נירה נגד עיריית ת"א (2008) , ס' 5 לפסק דינה של כב' השופטת שיצר: "... ההנחה שבבסיס החזקה, היא, כי אם רשות הדואר אישרה שקבלה דבר דואר לשליחה בדואר רשום, כי אז חזקה עליה שביצעה את מה שהתחייבה לעשות ושלחה בפועל, בדואר רשום, את דברי הדואר לנמענים"]. בשלב זה, לא למותר להזכיר, כי על העירייה מוטל אמנם הנטל הראשוני להקים את חזקת המסירה הקבועה בסעיף 44א' בהקשר להודעת המבצע, אשר נטען כי נשלחה וקטעה את מירוץ ההתיישנות, ואולם, על התובע מוטל הנטל הקבוע בסעיף 44א' לסתור חזקה זו וכמובן, הנטל הכללי להוכחת גרסתו ותביעתו. ובהתייחס לגרסת המבקש, הרי שמהטעמים אשר הוצגו לעיל בפירוט, עמדתי והתרשמותי ביחס לגרסת המבקש, שהכחיש ללא אבחנה כל ידיעה שהיא אודות כלל הדוחות וכלל הודעות הקנס לאורך כל השנים, הינה כי מדובר בגרסה בלתי סבירה אשר אינה מעוררת אמון, וזאת בלשון המעטה. אציין, כי מעבר לתוכנה הבעייתי של גרסה כוללנית כאמור והקושי אשר היא מעוררת, אף לא התרשמתי מכנותה של גרסה זו כאשר נשמעה לפני מפי המבקש עצמו באולם בית המשפט, במסגרת חקירתו הנגדית. גרסת המבקש כוללת אף הכחשה של דבר קבלתה של הודעת מבצע שטרית, וקביעותי אלה ביחס לחוסר מהימנותה וסבירותה של גרסה זו, תורמות אף הן להעדפתי את גרסת העירייה ומשקל ראיותיה ביחס להודעת מבצע שטרית. בהקשר לטיעונו של המבקש ביחס לכתובת משלוח הודעת מבצע שטרית, וטענתו כי הודעה זו נשלחה, אם בכלל, לכתובתו הקודמת ברח' שלמה המלך ולא לרח' אלכסנדר ינאי ולכן לא יכולה הייתה להגיע אליו, הרי שנוכח הראיות שפורטו לעיל, יש לדחות טענה זו לחלוטין. הן הדוח המוביל, הן עדויות עדי העירייה (בתצהירים ובחקירות הנגדיות), מצביעים על כך, כי הכתובת בה נעשה שימוש לצורך משלוח הודעת מבצע שטרית אל המבקש הינה אך ורק הכתובת ברח' אלכסנדר ינאי, היא הכתובת אשר הופיעה ברישומי העירייה אותה עת ואשר מקורה בנתון הכתובת אשר במשרד הרישוי. עם זאת, קביעותי לעיל אינן מועילות לעירייה בכל הנוגע לדו"חות מס' 13 - 1. זאת, שכן דוחות אלה, אינם נכללים בדוח המוביל (נספח ג'). אמנם, עדויות עדי העירייה אשר לובנו לעיל, כוללות עדות בדבר משלוח הודעות מבצע שטרית לכלל החייבים ביחס לכלל הדוחות החלוטים. ואולם, כמפורט לעיל, העירייה הציגה, בנוסף לעדויות הללו, וביחס ל- 50 דוחות חניה, אף דוח מוביל, הוא נספח ג' לתשובתה. עיון בדוח זה מלמד, כי כאמור, דוח זה אינו כולל התייחסות כלשהי לדוחות 1-13 ואף נזכרת בדוח כמות כוללת של 50 דוחות בלבד. מכאן, שלגבי דוחות 1-13, אין לפני את המכלול הראייתי הקיים לגבי 50 הדוחות האחרים (עדויות עדי העירייה וכן הדוח המוביל). כפי שהובהר לעיל, המסקנה בדבר הקמת חזקת המסירה אליה הגעתי ביחס ל- 50 הדוחות אשר כן נזכרים בדוח המוביל, מבוססת על צירוף משקלם הראייתי של ראיות העדים בדבר פרוצדורת ההפקה והמשלוח של הודעות מבצע שטרית, עם הנתונים אשר בדוח המוביל בעניינו של המבקש (נספח ג'). לפיכך, ובהתחשב בכך שהודעת הקנס הבאה (אליה אתייחס להלן) נשלחה, לגרסת העירייה עצמה, רק בשנת 2004, הרי שניתן לקבוע כבר עתה, כי הקנסות בגין דוחות 1-13 אכן התיישנו. לסיכום סוגיית הודעת מבצע שטרית, קביעותי בעניין זה הינן כדלקמן: קמה חזקת המסירה ביחס למשלוח הודעת מבצע שטרית למבקש בנוגע ל- 50 הדוחות הנזכרים בהודעה זו; חזקת המסירה לא נסתרה על ידי המבקש; לפיכך, הודעת הקנס שנשלחה למבקש בסוף חודש אוקטובר 2001 במסגרת מבצע שטרית, קטעה עם משלוחה את מרוץ שלוש שנות ההתיישנות וחידשה אותו; עם זאת, דוחות 1-13 אכן התיישנו. (ג) ההודעה השלישית - דוחות מס' 14-75 ההודעה הבאה של העירייה לחייב אודות הדוחות נשוא ההליך נשלחה, לטענתה, ביום 4.10.04. בעניין זה, העירייה הציגה (בסוף נספח ב2 לכתב תשובתה), ראיות למשלוח הודעות קנס ממספר תיקי אכיפה מאוחדים של המבקש (הכוללים את כל הדוחות שהפכו חלוטים באותו מועד). עיון בהודעות קנס אלה מלמד, כי הן נשלחו לכאורה בימים 4.10.04, 7.12.04, 27.1.05 31.3.05. כן הציגה העירייה (בנספח ד' לתשובתה), מסמך הסטוריית מצבים, לגבי הודעות שנשלחו לכאורה בימים 4.11.04, 2.12.04, ו- 30.1.05. על הודעות אלה לא חלה על העירייה חובת המשלוח בדואר רשום אשר בתקנה 44א' לתקסד"פ וחובת הקמת חזקת המסירה הכלולה בה. התקנות המתייחסות להמצאת מסמכים בעבירות קנס (סימן ד' לתקסד"פ), מתייחסות אך ורק להמצאת הודעת תשלום הקנס, היינו להמצאתה של הדרישה הראשונה לחייב. מכאן, שניתן לשלוח את הודעות הקנס ואת מכתבי הדרישה החוזרים בדואר רגיל, ואף אם נשלחו בדואר רשום, לא חלה לגבי משלוח זה חזקת המסירה אשר בתקנה 44א [ראה בעניין זה גם: הפ (ת"א) הדרי נ' עיריית ת"א (2009) סעיף 15 לפסק הדין]. גם העובדה כי בשלב זה, חלק מההודעות, נשלחו לכתובתו הקודמת של המבקש, ברח' שלמה המלך 92, אינה מועילה, לטעמי, למבקש. העירייה הסבירה את הרציונל מאחורי בחירת הכתובת למשלוח הודעת קנס. לטענתה, ההודעה הראשונה נשלחת על פי פרטי בעל הרכב כפי שרשומים במשרד הרישוי (בהתאם לתקנה 41 (ב) לתקסד"פ והואיל ואותה עת אין בידי העירייה אלא את פרטי מספר הרישוי של הרכב אשר ביצע את עבירת החניה ואין בידיה את שמו של בעל הרכב). בהמשך הדרך, וכאשר שמו של בעל הרכב כבר מצוי בידי העירייה, נשלחות ההודעות למען הרשום במשרד הפנים/מרשם האוכלוסין (למעט החריג של מבצע שטרית אשר נדון לעיל). אין חולק כי כתובתו הרשומה של המבקש במשרד הפנים, הייתה באותה תקופה ברח' שלמה המלך 92 בת"א. בעניין זה, וביחס לשאלה מדוע לא עודכנה הכתובת במשרד הפנים על ידי המבקש לאורך שנים ארוכות, סיפק המבקש הסבר שלא הניח את דעתי, כאשר טען, כי "מסיבה שאינה ברורה ושאינה תלויה בי, לא עודכנה כתובתי במשרד הפנים בעת מעברי לרח' אלכסנדר ינאי בשנת 1997". מעבר לגרסה סתמית זו, המבקש לא הציג ראיה ממשית כלשהי כי אכן עדכן את מרשם האוכלוסין בדבר שינוי כתובתו ומכל מקום, גם אם עשה כן, הרי שהיתה לו שהות מספקת כדי ללמוד, כי כתובתו אינה מעודכנת במשרד הפנים, ולדאוג לתיקון מצב דברים זה. משלא עשה דבר בעניין, בין במתכוון כדי לסכל קבלת דברי דואר מסוימים ובין מתוך רשלנות, אין לו להלין אלא על עצמו ביחס לדברי דואר הנשלחים לכתובתו הרשומה. בעניין זה, לא למותר להפנות לחובה, המוטלת על כל תושב, והקבועה בסעיף 17 לחוק מרשם האוכלוסין, תשכ"ה-1965, בעניין עדכון פקיד הרישום לגבי כל שינוי פרטים הנכללים במרשם האוכלוסין בתוך 30 יום, ולכך, כי מענו של תושב הינו אחד מהפרטים הכלולים במרשם האוכלוסין והמחייבים עדכון כאמור, בהתאם לסעיף 2(א)(11) לחוק זה. כאמור, ההודעות נשלחו במועדים שונים בחודש אוקטובר 2004, בעיתוי שחידש את מירוץ ההתיישנות עד למועד הודעת העיקול בחודש אוקטובר 2007, מועד בו אף המבקש עצמו מודה, כי הפך מודע לכל שלל האירועים אשר נידונו עד כה (אירועים אשר, לגרסתו, נעלמו, כולם, מעיניו עד אותה עת). לפיכך, לגבי דוחות חניה אלו לא התיישן העונש. ד6. טענת העירייה כי תקופת התיישנותם של קנסות עומדת כיום על עשר שנים בנוסף לטענותיה לגופו של המקרה דנן, אשר נדונו לעיל, העלתה העירייה טענה נוספת, כי בעקבות תיקון 51 לפקודת התעבורה (כפי שבא לביטוי בסעיף 62 לפקודה זו), הפכו כל עבירות התעבורה לעבירות מסוג 'עוון', וכי, בהתאמה, תקופת התיישנות העונשים בגינן, עומדת כיום על 10 שנים. הדיון והקביעות עד כה, מייתרים את הצורך להידרש להכרעה בטענה זו בענייננו. למעלה מן הצורך אציין, מבלי להרחיב, כי אני מסכימה, בכל הכבוד, עם ההתייחסות והניתוח של טענה זו ועם הטעמים לדחייתה, בה"פ (ת"א) 200102, הדרי נ' עיריית ת"א (2009) , מפי כב' השופט אטדגי וכי דעתי בעניין זה כדעתו, היינו כי תקופת ההתיישנות לגבי עונשי עבירות קנס נותרה שלוש שנים. ד7. סעד הצהרתי - סעד מן היושר - השלכות סיווג זה לענייננו הסעד לו עותר המבקש בגדר עתירה זו הינו סעד הצהרתי (הצהרה על התיישנותם של עונשי הקנס). סעד מבוקש זה הינו סעד אשר יש לדון בו על פי כללי דיני היושר. מתן הסעד ההצהרתי נתון לשיקול דעתו של בית המשפט, הרשאי לתת דעתו, בגדר שיקוליו, לכללים שנקלטו עם השנים מעקרנות של יושר וצדק. בית המשפט יירתע מלהעניק סעד הצהרתי לתובע שהתנהגותו בנושא המשפט לוקה בפגמים, לרבות פגמים מסוג חוסר תום לב והיעדר נקיון כפיים [ראה: א' גורן סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה תשיעית, עמ' 490 וההלכות הנזכרות שם]. סבורני, כי הדברים הנ"ל מקבלים משנה תוקף מקום בו מדובר במחלוקת סביב סוגיית התיישנות, וכי על בעל דין המבקש ליהנות מן המחסום אשר מקימים דיני ההתיישנות להקפיד עם עצמו הקפדה יתרה בטרם ינקוט בהליך משפטי ויבקש מבית המשפט סעד הצהרתי, אשר בבסיסו טענת התיישנות. בענייננו, חיוויתי לעיל את התרשמותי לשלילה מגרסתו הבלתי סבירה ובלתי מהימנה של המבקש בהליך זה. קביעות אלה, אשר לצערי עלי לקבוע לגבי המבקש, אינן קביעות של מה בכך לגבי בעל דין, ויש להן משמעות אף ביחס להפעלת שיקול דעתו של בית המשפט בהקשר זה, של היות הסעד המבוקש סעד מן היושר. ה. סיכום מהטעמים אשר פורטו לעיל, על משקלם המצטבר, התוצאה היא, כי התובענה נדחית, למעט ביחס לקנסות בגין דוחות מס' 1-13, אשר לגביהם קבעתי כי הם אכן התיישנו ולפיכך, יש להפחית את סכומם, על המרכיבים הקשורים לסכומם של דוחות אלה (הפרשי הצמדה, ריבית וכו'), מיתרת חובו של המבקש אצל העירייה. נוכח תוצאה זו, אין צו להוצאות למי מהצדדים. משפט תעבורהחניהדוח חניה