קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא איחור מוצדק בהגשת כתב טענות: רקע: עניינו של פסק דין זה הינו בשני ערעורים אשר הוגשו על החלטתה של ראש ההוצאה לפועל וכב' הרשמת אבו אסעד אוסיילה (להלן: כב' הרשמת) מיום 08/07/09 בתיק הוצל"פ 11-0107208-2. המערערת בתיק 19736-08-09, דגי ישראל אגש"ח בע"מ (להלן: המערערת) הינה הזוכה על פי השטר. המערער בתיק 12474-09-09 (להלן: המערער) הינו אחד מהחייבים על פי השטר. שטר החוב נשוא התביעה הינו על סך מיליון ₪. המערער לא הגיש את התנגדותו בפרק הזמן הקבוע בדין, וביום 08/03/09 (למעלה משלושה חודשים לאחר המועד האחרון להגשת ההתנגדות), הוא הגיש בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות (ת"ט 10778-03-09).כב' הרשמת קיבלה את בקשתו של המערער להארכת המועד להגשת ההתנגדות וכן להתנגדות, עצמה. בהחלטה נדחתה טענתו של המערער לפיה מצבו הרפואי הצדיק את אי הגשת ההתנגדות במועד, אולם התרשמה כי המבקש טעה ביחס למצב העובדתי. על אף הכלליות הרבה וחוסר התימוכין שהוצגו מצד המערער באשר לטענת הגנתו לזיוף חתימתו על גבי השטר, ובעיקר נוכח הסכום הנקוב בשטר, לא מצאה כב' הרשמת לנכון 'לסתום את הגולל' על טענת הזיוף ולמנוע מהמערער את האפשרות להביאה בפני בית המשפט. יחד עם זאת, בנסיבות שפורטו התנתה הרשמת את החלטתה בהפקדת עירבון על סך של 50,000₪ בקופת בית המשפט. על החלטתה זו הוגשו הערעורים שבפני. בישיבה מיום 29/11/09 הסכימו הצדדים על איחוד הדיון בערעורים וכן כי פסק הדין יינתן על בסיס כתבי הטענות ועיקרי הטיעון שהוגשו. טענות המערערת (ע"ר 19736-08-09) : לטענת המערערת, שגתה כב' הרשמת עת נעתרה לבקשתו של המערער למתן הארכת מועד להגשת ההתנגדות לביצוע שטר בתיק שנפתח כנגדו על ידי המערערת, ועת שנעתרה להתנגדות. טענתו המערער כנגד השטר הינה כי אינו חתום על השטר. טענתו זו לעניין זיוף חתימתו נטענה בכלליות מבלי פירוט ותמיכה. המערער לא צירף כל חוות דעת גרפולוגית או תיעוד אודות תלונה במשטרה לגבי הזיוף, ויש באמור כדי ללמוד על העדר הרצינות בטענותיו של המבקש, וזאת לעומת תצהירי עדות מטעם המערערת, באשר לחתימתו של המערער על שטר החוב, לעיני עדים. כב' הרשמת אישרה כי טענת הזיוף נטענה בכלליות וללא פירוט, אך נימקה את החלטתה, בין היתר, בסכום השטר ובנטייה של ערכאות משפטיות שלא לסתום את הגולל מטעמי פרוצדורה ועל מנת לאפשר למערער את יומו בבית המשפט. לטענת המערערת, טענת זיוף איננה מילת קסם, אשר די בהעלותה בכדי להיעתר לבקשת הארכת המועד ומתן זכות התנגדות. אותם הסיכויים הקלושים להצליח בטענת הזיוף, שרירים וקיימים, יהא הסכום הנקוב על גבי השטר, אשר יהא. בהחלטתה, התעלמה הרשמת מהפגיעה באינטרס ההסתמכות העסקית של המערערת על דיני השטרות שאף הוא שיקול רלבנטי בנושא שלפנינו. המערערת כלכלה את צעדיה, בין היתר, בהסתמך על אי הגשת ההתנגדות ונקטה בהליך מורכב ויקר של מינוי כונס נכסים אשר במסגרתו הוגשו בקשות רבות וניתנו צווים זמניים, גם כנגד צדדים אחרים. עוד לטענת המערערת, היה על כב' הרשמת לחייב את המערער בהוצאות בגין ההליכים שננקטו על ידה לאחר חלוף מועד האזהרה ועד לעיכוב ההליכים, בסך שלא יפחת מ-25,000 ₪. כמו כן, סכום העירבון אשר נקבע להפקדה כתנאי למתן הרשות להגשת ההתנגדות, היה צריך להביא בחשבון את סכום החוב המקורי על פי השטר, ולהעמידו על סכום שאינו נמוך מ-200,000 ₪. קביעת עירבון בסך של 50,000 ₪, יש בה משום עידוד למערער, ויאפשר לו לפעול לעיכוב ודחייה ארוכה של ההליכים. טענות המערער (ע"ר 12474/09/09: עיקר טענתו של המערער, מופנית כנד החלטת כב' ראש ההוצל"פ להתנות את הארכת ההתנגדות בהפקדת סך של 50,000 ₪. מצבו הכלכלי של המערער בכי רע מזה שנים, וזאת בנוסף למצב בריאותו ההולך ומדרדר. אי יכולתו של המערער להפקיד את סכום העירבון הגבוה, תביא לידי כך שיימנע ממנו להציג בפני בית המשפט את טענתו כבדת המשקל אודות זיוף חתימתו, ובכך למעשה תימנע ממנו זכות הגישה לערכאות משפטיות. המערערת כבר מחזיקה ברשותה כספים ונכסים שעוקלו זה מכבר. התניית הארכת המועד בהפקדת ערובה כה גבוהה תיצור הכבדה שאינה מתחייבת ואינה נדרשת. טענת הזיוף הינה טענה כבדת משקל שטרם התבררה והנטל להוכחת חתימת המערער על גבי השטר מוטל על כתפיה של המערערת. בדיון שהתקיים בהארכת ההתנגדות, לא היה כדי למצות את מלוא בירור המחלוקת. כן, נטען כי אי הגשת ההתנגדות המועד לא נבעה מזלזול בהליכים, כי אם בשל הטעייה מצידו של החייב השני ובאי כוחה של המערערת, זאת בנוסף להתדרדרות במצבו הרפואי, עובר לפתיחת ההלכים נגדו בלשכת ההוצאה לפועל. דיון והכרעה: על פי תקנה 106(א) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם - 1979, התנגדות לביצוע שטר תוגש תוך 20 יום מיום המצאת האזהרה. תקנה 528 (סיפא) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, מאפשרת לבית המשפט להאריך מועד אשר נקבע בחיקוק, ואולם, על המבקש את הארכת המועד להצביע על טעם מיוחד לאיחור. בע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט, פד"י נ"ה (2) 904 (2001) עמד בית המשפט על הגדרתו של "טעם מיוחד", וקבע בין היתר כי: "בחינת המקרים השונים מלמדת כי טעם מיוחד יוכר במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור עקב אירועים שהינם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל-הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה שבו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל-הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על-ידי בדיקה שיגרתית, שהגשת כל כתב-טענות מחויבת בה." בהחלטתה עמדה הרשמת על מצבו הרפואי של המערער וקבעה כי אין לראות בו כגורם האמיתי לאי הגשת ההתנגדות במועדה. על כן, אין לראות בו טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד (רא' סעיף 18 להחלטה). יחד עם זאת, כב' הרשמת לא שללה על הסף את טענתו של המערער, לפיה 'הוסתר ממנו כי חתימתו על השטר זויפה' ועל אף אי הבהירות העולה מטענה זו, התרשמותה מחקירתו הייתה כי הטעות במצב העובדתי הייתה טעות בתום לב ולא לוותה ברצונו של המערער להתחמק או לפגוע באינטרס של המערערת ולזלזול בהליך השיפוטי. הלכה פסוקה היא שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים העובדתיים של הערכאה הדיונית ובהערכת מהימנותם של העדים, אלא במקרים חריגים (רא' ע"א 1064/03 - אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' עזבון פיאמנטה ואח'. תק-על 2006(1), 1806 (2006). עיון בכתבי הטענות שהוגשו ואף עיון בפרוטוקול הדיון מעלה כי מסקנותיה של הרשמת נבעו מהתרשמות ראשונית שלה באשר לטענת ההגנה לכאורה ובאשר לסיבות שהובילו להגשת ההתנגדות, באיחור. אם יש בנמצא הסבר סביר להצדקת האיחור, רשאי הגורם השיפוטי להביא בחשבון, נוסף על טעם זה, גם את חשיבות העניין שהמבקש עומד להביא בפני בית המשפט". (ראה זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית בעמוד 890). כב' ראש ההוצל"פ, העריכה, מחד, כי סיכויי הצלחתו של המערער באשר לטענתו לזיוף הינם נמוכים והוסיפה וציינה (בין השאר), כי טענת הזיוף הועלתה בכלליות, ללא התמיכה והפירוט הדרושים. מאידך, משהגיעה למסקנה כי ההתנגדות הוגשה באיחור בגין טעות בתום לב ולאור גובה סכום השטר, יש מקום ליתן למערער את יומו על מנת לברר את טענתו הלכאורית אודות זיוף חתימתו על גבי השטר, בכפוף לתנאים שנקבעו על ידה. לא נעדרה מעיני כב' הרשמת ומעיני, טענתה של המערערת לעניין הפגיעה באינטרס הסתמכותה, אשר בא לידי ביטוי בנקיטת הליכי הוצל"פ, כולל הליך של מינוי כונס נכסים כלפי צד ג'. יחד עם זאת, לא שוכנעתי כי יש בהליכים האמורים כדי להצדיק קבלת הערעור תוך כדי מניעת פתיחת שערי בית המשפט בפני המערער, על מנת לברר את טענת הגנתו עד תום. טענה זו אינה מסוג טענת הודאה והדחה אלא טענה החותרת אחר עצם העילה השטרית והוכחת החתימה על השטר מוטלת על המערערת, אף אם לכאורה הכף נוטה לטובתה ולרעת המערער.   לעניין תנאי הפקדת העירבון שהוטל, הרי שתקנה 210 לתקנות מכירה בהתניית מתן הרשות להתגונן בין השאר בהפקדת ערובה, במקרה שהגיע כב' הרשמת למסקנה כי יש לנהוג כך. ההלכה בעניין זה הינה כי השימוש בתנאי שכזה ייעשה "באותם המקרים בהם היה "כמעט" בטוח, שהנתבע לא גילה הגנה הראויה להתברר בבית המשפט, היינו, כאשר "כמעט" רשאי היה לסרב לנתבע, ותחת הסירוב נתן לו רשות מותנית בתנאי" (רא' י' זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית - 1995 בעמ' 689). מתצהיר ההתנגדות וחקירת המערער, הננו למדים כי המערער הינו אכן שותף בעסק לשיווק דגים, עם החייב הנוסף החתום על גבי השטר (שהינו גם בן דודו). הוא גם אינו מכחיש כי המערערת הינה מגדלת וספקית דגים, שעבדה עם העסק שלו ושל שותפו. כב' הרשמת נתנה ביטוי מפורש בהחלטתה למשקל הנמוך הלכאורי של טענת ההגנה בדבר הזיוף. על אף שהגנה זו נראית רעועה, בקשה היא לאזן את המצב המשפטי, בהטלת העירבון וגובהו כפי שבאו לידי ביטוי בהחלטתה. כך היה הדבר באשר להוצאות שבהן חויב המערער, ללא קשר לתוצאות הדיון. לא מצאתי טעות משפטית או העדר סבירות בהחלטות אלה, המצדיקים התערבות מטעם ערכאת הערעור בהחלטתה. בנסיבות אלה, דין שני הערעורים להידחות ובנסיבות העניין, אין צו להוצאות. משהסכימה כב' ראש ההוצל"פ לעכב את מועד ביצוע הפקדת העירבון שהוטל, עד להחלטה בערעור, הנני מורה כי העירבון יופקד עד ולא יאוחר מיום 07/01/10. בכפוף לביצוע האמור, הצדדים יפעלו להשלמת כל ההליכים המקדמיים שטרם ננקטו לאלתר, והתיק העיקרי (10778-03-09) ,ייקבע לקדם משפט בפני ביום 31/01/10 שעה 09:00. מסמכיםכתבי טענות / כתבי בי דין