קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אירוע מוחי בגלל לחץ נפשי בעבודה: השופטת רונית רוזנפלד 1. תביעת המערער להכיר באירוע מוחי שבו לקה ביום 5.8.02 כתאונה בעבודה, נדחתה על ידי בית הדין האזורי בחיפה (סגנית הנשיא השופטת איטה קציר ונציגי ציבור גב' כרמלה גרודסקי ומר יוסי איטח; בל 148/06). על פי קביעת בית הדין האזורי, לא הוכח קיומו של אירוע בעבודה שבעקבותיו לקה המערער באירוע מוחי. על כך הערעור שלפנינו. 2. הרקע העובדתי, כפי שנקבע בפסק דינו של בית הדין האזורי הינו כדלקמן: "1. התובע יליד 13/11/1952 עבד במועצה המקומית פרדס חנה כרכור משנת 1977.  2. תפקידו של התובע היה מנהל אגף בטחון אשר כלל את מוקד 106, רישוי עסקים, ביטוחים הסעות בטחון שוטף ומטה בטיחות בדרכים.   3. בעקבות תאונת עבודה בשנת 2001 נפגע התובע בברך רגלו, נעדר התובע מעבודתו מיום 7/6/01 ועד 29/7/01. אח"כ נעדר התובע ברציפות מעבודתו לתקופה מ- 18/11/01 עד ליום 1/6/02 בשל מחלה לבבית ממנה סבל ...  4. בהתאם לדוחות הנוכחות של התובע בחודש יוני 2002 חזר התובע לעבודתו במועצה בתאריך 2/6/02 ועבד עד סוף החודש למעט בתאריכים 10/6, 20/6 ו- 26/6. 5. בחודש יולי 2002 עבד התובע יומיים בלבד במועצה בתאריכים 1/7 ו- 2/7 ומיום 3/7/02 שוב יצא התובע לחופשת מחלה. התובע אושפז בתקופה מ- 8/7/02 עד 14/7/07 ביחידה לטיפול נמרץ בביה"ח ביליסון בשל אי ספיקות לב (ראה מסמך נ/4).  6. בחודש 5/02 שבמהלכו נעדר התובע מעבודתו הוגשה בקשה למשרד הפנים, באישור ראש המועצה המקומית ומנכ"ל המועצה מר חגי בירן, ביום 12/5/02, לאשר לתובע הגדלת שירות מקסימאלית מסיבות בריאותיות לצורך פרישתו המוקדמת תוך ציון העובדה, כי המועצה הנמצאת במסגרת צמצום כח אדם, תקפיא את המשרה של התובע (ראה מסמכים נ/5 ו- נ/7).  7. בישיבה מיום 4/7/02 אישרה מליאת המועצה את ביטול משרתו של התובע במועצה על מנת לאפשר לו לפרוש לגמלאות בפרישה מוקדמת כאשר אישור סופי על פרישתו אושר על ידי משרד הפנים רק החל מיום 1/10/02 (ראה מסמך נ/8).  8. התובע אושפז בביה"ח הלל יפה בתקופה מ- 6/8/02 עד 11/8/08 (צ"ל 11/08/02 - ר.ר) עקב אירוע מוחי בו לקה."   ההליך בבית הדין האזורי ופסק הדין 3. המערער הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד) בה טען כי ביום 5.8.02 לקה באירוע המוחי "כתוצאה מלחץ נפשי כבד מאוד ויחסי עבודה מעורערים ביותר לרבות ריבים וצעקות רבים ביותר בניסיון לנשל אותו מתפקידו אותו ביצע ללא דופי במשך 25 שנה, ולאחר ויכוח שאירע מספר שעות לפני כן עם מזכיר המועצה אירע לו שבץ מוחי". 4. המוסד דחה את תביעת המערער בנימוק כי האירוע המוחי שבו לקה לא נגרם עקב אירוע כלשהו בעבודה, והוא תוצאה של מצבו הבריאותי בלבד. על כך הגיש המערער את תביעתו לבית הדין האזורי. 5. בתצהיר שהגיש לבית הדין האזורי טען המערער כי בתקופה שקדמה להופעת האירוע המוחי, הגיעו אליו שמועות אודות כוונה של ראש המועצה לסגור את האגף עליו הוא ממונה. לטענתו, בתקופה זו היו לו וויכוחים רבים עם ראש המועצה, וכן ויכוח עם מזכיר המועצה מר חגי בירן (להלן: מר בירן). לדבריו, לאחר ששהה בחופשת מחלה עקב אירוע לב שבו לקה ביום 8.7.02, שב לעבוד ביום 1.8.02 "כדי לשמור על מקום עבודתי". לפי טענתו, עבד מספר ימים עד שביום 5.8.02 התפתח ויכוח קשה בינו לבין מר בירן, על רקע החלטה לצרף את מבקר המועצה כשותף לחדרו במשרדי המועצה. לגרסת המערער הויכוח הגיע ל"מימדים קשים מאוד של צעקות רמות", ואחריו היה המערער נרגש ועצבני, ויצא לביתו. מאוחר יותר היו לו קשיי נשימה, והוא פונה לבית החולים הלל יפה שם התברר כי לקה באירוע מוחי. מטעם המערער העיד מר מרדכי דוד, שהיה ממלא מקום וסגן ראש המועצה עד לחודש יוני 2002; גב' מלי לוי, מי שהייתה מזכירה באגף הביטחון בתקופה הרלוונטית לתביעה, ומר יעקוב סלוים, ששימש כמנהל אגף ביטחון במועצה. 6. מטעם המוסד העיד מר בירן. לפי הנטען על ידי מר בירן, התקיימה שיחה בינו לבין המערער ביום 16.6.02 או 17.6.02, ולא בחודש אוגוסט כפי שטען המערער. לדבריו, לקיומה של שיחה במועד זה יש תיעוד ביומנו. כמו כן העיד בירן כי השיחה התנהלה באופן רגוע. עוד טען, כי מתחילת חודש יולי ועד למועד פרישתו שהה המערער בחופשת מחלה, ולא הגיע לעבודה. בתמיכה לטענה זו הגיש יומני נוכחות של המערער. 7. בית הדין האזורי דחה את תביעתו של המערער, בקובעו כי המערער לא שהה בעבודה ביום קרות האירוע המוחי ובחודש שקדם לו, וכי לא הוכח שהאירוע המוחי הופיע בעקבות אירוע בעבודה. בית הדין קבע כי לאחר שנעדר המערער מעבודתו חודשים רבות בעקבות מחלה לבבית ממנה סבל, חזר לעבודה לתקופה קצרה בלבד במהלך חודש יוני 2002. בתחילת חודש יולי 2002 עבד יומיים בלבד שלאחריהם שוב לקה בליבו, ולאחר מכן לא חזר לעבודה עוד. בית הדין דחה את גרסת המערער לפיה שהה בעבודה בתחילת חודש אוגוסט 2002, בהעדר כל רישום המוכיח זאת, ובשים לב לדוחות הנוכחות המעידים על כך ששהה בחופשת מחלה במהלך כל חודש אוגוסט. בית הדין דחה את טענת המערער לפיה ניתן למחוק רישומי נוכחות בכרטיס המגנטי הממוחשב. בית הדין קבע כי אינו מאמין לדברי המערער כי שהה בעבודה ביום 5.8.02, וציין הוא מעדיף את עדותו של מר בירן אשר הותירה רושם אמין וכנה. בית הדין ציין כי עדי התביעה התבססו על "תעשיית שמועות". לפי קביעת בית הדין, התקיימה שיחה בין המערער לבין מר בירן ביום 16 או 17 ליוני 2002. באשר לטענת המערער לפיה בירן העיד כי הפגישה התקיימה בחודש יולי 2002, ציין בית הדין כי הדברים נרשמו כך בפרוטוקול, ככל הנראה עקב טעות הקלדה. בית הדין קבע כי למרות שהשיחה בין השניים הייתה קשה, היא התנהלה בצורה שקטה. צוין כי מר בירן היה מודע לקשרי המשפחה הענפים של המערער בקרב עובדי המועצה הבכירים, ולא חיפש להגיע לעימות גלוי עם המערער. בית הדין הצביע על כך שהשיחה התקיימה כשבעה שבועות קודם למועד בו לקה המערער באירוע המוחי, ופער הזמנים אינו מאפשר קיום קשר סיבתי משפטי או רפואי בניהם. לאור האמור, קבע בית הדין האזורי כי לא הוכח קיומו של אירוע חריג בעבודה כנטען על ידי המערער, ונדחתה תביעתו להכרה באירוע המוחי כתאונה בעבודה. טענות הצדדים בערעור 8. לטענת המערער, טעה בית הדין האזורי בהעדיפו את עדותו של מר בירן על פני יתר העדויות. בשים לב למערכת היחסים העכורה בין המערער לבין מר בירן, כשמר בירן עצמו תיאר את המערער כאחד משונאיו, היה על בית הדין להטיל ספק באמינותו של מר בירן בנוגע למועד קיום השיחה ביניהם, כמו גם באשר לאופייה. כמו כן, בית הדין התעלם מסתירות מהותיות בעדותו של מר בירן - בעוד שבהודעתו לחוקר המוסד נרשם מפיו כי השיחה בינו לבין המערער התקיימה ביום 10 או 11 לחודש יולי 2002, בעדותו בבית הדין מסר כי השיחה התקיימה ביום 16 או 17 לחודש הנ"ל. עדות בירן אינה יכולה להתקבל מאחר שבתאריכים 16 ו-17 לחודש יולי שהה המערער בחופשת מחלה בגין אירוע לב. בנוסף, בית הדין התעלם מעדותו של מר בירן לפיה לא כל הפגישות אותן הוא מקיים מתועדות ביומנו. כמו כן, טעה בית הדין בכך שלא אימץ את עדויותיהם של עדי התביעה אשר תמכו בגרסת המערער, בייחוד בשים לב לכך ששניים מן העדים- גב' מלי ומר סלווים - הינם עובדי המועצה ונתונים למרותו של מר בירן. בכך יש כדי לבסס את אמינותם. המערער מצביע על עדותו של מר בירן לפיה השיחה ביניהם נערכה "לאחר שהתובע חזר מהיעדרות ממושכת שקשורה ללב שלו". לטענת המערער דברים אלה של מר בירן מבססים את גרסתו הוא בדבר קיום השיחה בחודש אוגוסט 200, לאחר חזרתו מחופשת מחלה בעקבות אירוע לב. עוד טוען המערער כי שלא בדין נדחתה טענתו בדבר תיקונים שנערכו בכרטיסי הנוכחות, וכי אין הם משקפים נאמנה את נוכחותו בעבודה בחודש אוגוסט 2002. המערער מצביע על כך שהמוסד לא הביא לעדות מטעמו את פקידת כוח האדם על מנת שתעיד בעניין זה. המערער מבקש לקבוע כי ביום 5.8.02 התרחש ויכוח סוער בינו לבין מר בירן שבעקבותיו הוא היה שרוי בסערת רגשות ולחץ נפשי קשה ביותר, והם אלו שגרמו לקרות האירוע המוחי. 9. המוסד לביטוח לאומי טוען כי בדין דחה בית הדין האזורי את תביעת המערער. לטענתו, המערער לא עמד בנטל להוכיח כי אירע לו אירוע חריג בעבודה. לטענתו, בית הדין האזורי שמע את עדויות העדים והתרשם ממהימנותן, ועל פיהן קבע כי לא הוכח קיומו של אירוע חריג בעבודה. הערעור מופנה כנגד קביעות עובדתיות של בית הדין האזורי, קביעות אשר בהן ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב אלא במקרים חריגים, ואין הצדקה לכך במקרה הנדון. המערער לא המציא ראיות ממשיות להוכחת טענותיו, והדבר צריך להיזקף לחובתו. דיון והכרעה 10. נקדים ונאמר כי לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור ולטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס היטב בממצאיו העובדתיים ובמסקנותיו המשפטיות, ולא נמצא טעם משפטי המצדיק את התערבותנו בו. אי לכך הרינו מאשרים את פסק דינו של בית הדין האזורי בהתאם לתקנה 108 ב' לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. על האמור נוסיף הערות אחדות כמפורט להלן. 11. לאחר ששמע את העדויות והתרשם מן הראיות שנפרשו לפניו, קבע בית הדין האזורי כי הוא מעדיף את עדותו של מר בירן בדבר מועד השיחה שהתקיימה בינו לבין המערער על פני גרסת המערער והעדים מטעמו. בית הדין קבע כי השיחה בין השניים התקיימה ביום 16 או 17 לחודש יוני 2002, שבעה שבועות קודם לקרות האירוע המוחי, וכי המערער לא שהה בעבודה מאז ראשית חודש יולי 2002 ועד לפרישתו. בית הדין היה ער ליריבות הקשה שבין המערער לבין מר בירן, כפי שבירן עצמו ציין לפניו, ובכל זאת, לאחר ששמע את מר בירן והתרשם מעדותו, ובשים לב לכלל הראיות האחרות, קבע כי הוא מעדיף את עדותו של מר בירן על פני עדויות המערער ועדיו, בהיותה אמינה וכנה בעיניו. בית הדין קבע במפורש כי אינו מאמין לעדות המערער לפיה שהה בעבודה ביום 5.8.02, וכי אין לקבל את עדויותיהם של העדים מטעם המערער בהיותן מתבססות על "תעשיית שמועות" במועצה. ביסוס אובייקטיבי להתרשמות בית הדין נמצא בכרטיסי הנוכחות של המערער המשקפים את "נוכחותו בעבודה" בחודש אוגוסט 2002, מהם עלה כי המערער לא נכח בעבודה בכל ימי חודש אוגוסט, לרבות בימים הראשונים של החודש ועד 5.8.02, הוא יום האירוע הנטען. כל הימים הללו, מתחילת חודש יולי 2002, מדווחים ברציפות כימי מחלה. טענת המערער כי הכרטיסים המגנטיים אינם משקפים נאמנה את נוכחותו בעבודה בימים הראשונים של חודש אוגוסט לא הוכחה, ומכל מקום על המערער מוטל היה הנטל להוכיח טענותיו בקשר למהימנותם. את הנטל הזה לא עלה בידי המערער להרים. 12. המערער מצביע על כך שבהודעתו לחוקר ובעדותו בבית הדין מסר מר בירן כי השיחה ביניהם התקיימה בחודש יולי. לשיטתו, יש בדברים כפי שנרשמו כדי לערער את מהימנותו של מר בירן. לעניין זה נציין כי מעיון בהודעת בירן לחוקר המוסד עולה כי בירן התייחס לפגישה שקיים עם המערער בחודש יוני 2002, ולא בחודש יולי כפי שטוען המערער. בירן מציין במקום אחד בהודעתו כי השיחה התקיימה ב-10.6.02, ובהמשך , לאחר שהופנה לכך שהמערער היה בחופשה באותו מועד, מציין בירן כי הפגישה הייתה "בסביבות תאריך זה". בעדותו בבית הדין נסמך מר בירן על יומנו, שם נמצא תיעוד למפגש בינו לבין המערער, והוא טוען לקיומה של השיחה ב-16 או 17 לחודש. אכן, במקום אחד בפרוטוקול נרשם כי הפגישה הייתה בחודש יולי. בית הדין האזורי קבע כי ככל הנראה בטעות הוקלד בפרוטוקול "יולי" במקום "יוני". קביעה זו של בית הדין בדבר הרישום שמקורו בטעות, סבירה בעינינו, בהיותה עולה בקנה אחד עם מכלול הדברים של מר בירן כפי שנרשמו. לעניין זה נפנה לעדותו של מר בירן לפיה: "פעם אחרונה שנפגשתי עם התובע היה ב-17 או ב-16 ליולי. בכל מקרה מתחילת יולי התובע לא הגיע לעבודה יותר... כי היה בחופשת מחלה" (עמ' 18 ש' 8-10). הנה כי כן הדברים מדברים בעד עצמם. מקריאת המשפט במלואו עולה בבירור כי אכן כוונת הדברים הייתה כי הפגישה נערכה בחודש יוני, שאחרת כלל לא ברור חלקו השני של המשפט, שלפיו, החל מחודש יולי לא הגיע המערער לעבודה. ואומנם, לפי המוסכם גם על המערער, במשך כל חודש יולי הוא לא הגיע לעבודה, נוכח היותו בחופשת מחלה. בהמשך הדברים בפרוטוקול מתייחס מר בירן לפגישה שהתקיימה ב- 16 או 17 ליוני והוא מצביע לעניין זה על יומנו האישי. כאמור, גם בהודעה לחוקר מסר מר בירן כי השיחה התקיימה בחודש יוני. 13. המערער מפנה להודעת מר בירן לחוקר המוסד, שם מסר כי השיחה התקיימה לאחר שהמערער שב מ"היעדרות ממושכת במשהו שקשור ללב שלו". המערער סבור כי בדברים אלה יש תימוכין לגרסתו לפיה השיחה נערכה בראשית חודש אוגוסט 2002, לאחר חזרתו בתחילת חודש אוגוסט מחופשת מחלה בה שהה במהלך חודש יולי 2002. אלא שמיומני הנוכחות של המערער עולה כי מאז מחצית חודש נובמבר 2001 ועד לסוף חודש מאי 2002 שהה בחופשת מחלה. בחודש יוני חזר לעבודה וביולי שוב היה בחופשת מחלה. מתיקו הרפואי עולה כי היעדרותו הייתה קשורה במחלה לבבית (cardiomyopathy). נמצא אפוא כי באמירה של מר בירן לפיה השיחה בינו לבין המערער התקיימה לאחר שובו של המערער מחופשת מחלה ארוכה, בגלל "משהו שקשור בלב שלו", אין כדי לתמוך בגרסת המערער בדבר מועד קיומה של השיחה באוגוסט דווקא. שכן אין חולק כי המערער נעדר במשך תקופה ארוכה מן העבודה, עקב בעיות בליבו, גם לפני חודש יוני 2002, הוא החודש שבו נערכה השיחה על פי גרסתו של מר בירן. 14. הנה כי כן, מכלל האמור עולה כי המערער מבקש התערבותנו כערכאת ערעור בממצאים עובדתיים של בית הדין האזורי, ובהתרשמותו ממהימנות העדים שהעידו לפניו. בקביעות מעין אלה של הערכאה הדיונית, ערכאת הערעור לא תתערב אלא במקרים חריגים, ומקרה זה איננו נמנה עליהם. צדק בית הדין האזורי בקובעו כי לא עלה בידי המערער להוכיח קרות אירוע חריג בעבודתו, שהתרחש בסמוך להופעת האירוע המוחי. בהעדר טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי, אנו מאשרים את פסק הדין מטעמיו. לפיכך, דינו של הערעור להידחות. 15 סוף דבר הערעור נדחה. אין צו להוצאות. אירוע מוחיהתחום הנפשילחץ נפשי / מתח נפשי