אכילה לפני ניתוח יכולה לגרום למוות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מוות בגלל שבירת צום לפני ניתוח / אכילה לפני ניתוח יכולה לגרום למוות:

לפני תביעה, אשר עניינה מותה בטרם עת של המנוחה הלנברנד רחל שאירע לאחר ניתוח שעברה בבית חולים כרמל שבחיפה.

רקע


ביום 9.4.02 עברה המנוחה רחל הלנברנד (להלן:"המנוחה") במרכז הרפואי כרמל בחיפה, ניתוח עקב חשד לגידול ממאיר בגדם שופכן לצורך הסרתו (להלן:"הניתוח").




במהלך הניתוח נזקקה המנוחה להנשמה מלאכותית ולתמיכה באינוטרופים (תרופות להגברת קצב הלב). לאחר הניתוח, ביום 11.4.02, הועברה להמשך טיפול וגמילה מההנשמה ליחידה לטיפול נמרץ כללי.




ביום 2.5.02 הועברה המנוחה למחלקה פנימית ב' להמשך טיפול וגמילה מהנשמה.




ביום 4.5.02 נקבע מותה של המנוחה.


טענות הצדדים


התובעים צרפו לכתב התביעה חוות דעת רפואית ערוכה בידי ד"ר גלינה גודוביקה, מומחית בהרדמה וטיפול בכאב כרוני (להלן:"חוות דעת התובעים").




בחוות דעת התובעים, בפרק הסיכום נכתב כדלקמן:

"אספירציה של תוכן קיבה לתוך דרכי הנשימה גורמת בד"כ לפגיעה קשה בריאות (חסימת סמפונות Bronchospasm טמת אלויאולרי, בצקת ריאות). כתוצאה מכך מתפתחת דלקת קשה של הריאות, הגורמת להפרעה קשה בחימצון וכפועל יוצא לתחלואה ותמותה משמעותית.
...
בשל שאיפת תוכן הקיבה המנוחה סבלה מאי ספיקה נשימתית ונזקקה להנשמה מלאכותית ממושכת. מצב זה גרם לשרשרת סיבוכי, שכתוצאה מהם המנוחה נפטרה.

כאמור, הרשומה הרפואית לוקה בחסר ואין לדעת ממנה האם המנוחה הוכנסה לצום לפני הניתוח.
מאידך, נמצאה כמות גדולה של תוכן קיבתי בתחילת ההרדמה, שיש בה יותר מרמז לכך שהמנוחה לא הוכנה כראוי לקראת הניתוח ולא הייתה די זמן תחת צום. במקביל, אילו הועלה חשד שקיים סיכון לקיבה מלאה, צריך היה הרופא המרדים לבצע RAPID SEQUENCE INDUCATION - משמעות הדבר היא חימצון החולה בטרם הרדמה ומתן תרופות הגורמות להרדמה ולהרפיית שרירים מהירה תוך כדי הגנה על דרכי האוויר ע"י הפעלת לחץ חיצוני על הקנה והימנעות מהנשמה דרך מסיכה. במצב זה, קטן הסיכון לשאיפת תוכן הקיבה. יצויין כי בגיליון ההרדמה לא דווח על פרוצדורה זאת. לכן, ניתן להניח שהרופא המרדים יצא מתוך הנחה, שלא הוכחה, שהחולה בצום."



הנתבעת צרפה חוות דעת מטעמה ערוכה בידי ד"ר ליאוניד אידלמן, מומחה להרדמה ומומחה לטיפול נמרץ (להלן:"חוות דעת הנתבעת) ולאחר הצגת מסמכים נוספים למומחה, חוות דעת רפואית משלימה (להלן:"חוות הדעת המשלימה").




בחוות דעת הנתבעת, בפרק הדיון נכתב:

"הסיבה היותר שכיחה לאספירציה הינה נוכחות של מזון בקיבה בעת השראת ההרדמה. עקב כך, קיימת דרישה המחייבת שכל חולה המגיע לניתוח מתוכנן (אלקטיבי) יהיה בצום."



ובחוות הדעת המשלימה נכתב:

" כמות הנוזל שנמצאה בקיבה הינה חריגה. לא ניתן להגיע לאבחנה המסבירה נוכחות של כמות נוזל כה גדולה בקיבה ללא בדיקות נוספות שכמובן לא ניתן לבצען."

דיון
מקור הסיבוך הריאתי וסיבת המוות –
10. עפ"י חוות דעת התובעים שאיפת תוכן הקיבה גרמה לדלקת הריאות הדו צדדית שהתפתחה מיד לאחר הניתוח אצל המנוחה ומהסיבוכים שהופיעו ומההנשמה המלאכותית הארוכה נפטרה המנוחה.



בעניין מקור הסיבוך הריאתי וסיבת המוות העיד המומחה מטעם הנתבעת בעמוד 58 -57לפרוטוקול כדלקמן:

"ת. בתמונה של צילום חזה בהחלט האבחנה היא הכי מתאימה לדלקת ריאות.
ש. מיד לאחר הניתוח?
ת. מיד אחרי הניתוח.
ש. יש לך איזשהי הצעה מנין יכלה לבוא דלקת הריאות הזאת המיידית לאחר הניתוח שלא מן האספירציה?
ת. יש בהחלט אבחנה של אספירציה וזה אבחנת עבודה שלנו כשאנחנו רואים פגיעה דו צדדית בריאות מיד אחרי ניתוח.
ש. כמו אצל המנוחה?
ת. דומה למה שהיה אצל המנוחה, אבל יכול להיות מה שנקרא ARDS, שיש פגיעה דו צדדית בשתי הריאות מיד אחרי ניתוח, מיד אחרי כל אירוע של הלם, ירידה בלחץ דם, פגיעה בריאות, בהחלט זו אבחנה מבדלת.
...
ת. ... אני משוכנע שלפני שהם כתבו הם עשו אבחנה מבדלת, הסתכלו על צילום החזה כולל שלקחו בחשבון שזה יכול להיות ARDS והגיעו למסקנה שזה כנראה אספיריישן פנימוניה.
...
ת. אני אצטרך לחזור ולהגיד מה שאמרתי. הסבירות הגבוהה שזה אספיריישן פנימוניה, זה כתוצאה מהאספירציה. מבחינת הנחת העבודה זה בהחלט סביר להניח שהייתה אספירציה."



מכאן נקבע כי סיבת המוות היא תוצאה של סיבוכי הנשמה מלאכותית, בשל דלקת ריאות דו צדדית שהתפתחה אצל המנוחה מיד בתום הניתוח כתוצאה מהאספירציה.




השאלה הנשאלת היא מה גרם לאספירציה והאם יש בכך כדי רשלנות רפואית.


מקור האספירציה ורשלנות רפואית


כדי להוכיח עילה של רשלנות רפואית על התובעים לעבור מספר שלבים:

א. להוכיח כי קיימת חובה כלפיהם ב. להוכיח כי החובה הופרה ג. להוכיח כי נגרם נזק עקב ההפרה ד. להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין הפרת החובה לנזק שנגרם.

15. חובת הזהירות מתחלקת לשניים, חובת זהירות מושגית לגביה מוסכם כי היא קיימת תמיד ביחסים שבין מוסד רפואי וחולה וחובת הזהירות הקונקרטית.

16. לעניין חובת הזהירות הקונקרטית יש לבחון האם ניתן היה לצפות את הנזק והאם היה צריך לצפות אותו מבחינה נורמטיבית. כן יש לבחון את השאלה של הקשר הסיבתי בין אותה התרשלות לנזק שנגרם.

17. בשורה ארוכה של פסקי דין נראית מגמה בה הגדרת הרופא הסביר ושאלת ההתרשלות הרפואית הינה שאלה משפטית ולא שאלה רפואית גרידא.

18. במקרה שלפני, המנוחה אושפזה למטרת ביצוע ניתוח עקב חשד לגידול ממאיר בגדם שופכן ולצורך הסרתו ביום 3.3.02. המנוחה החלה בהכנות ביניהן החלה בצום בשעה 12:00, אך בשל אילוצים טכניים הניתוח לא בוצע והמנוחה שוחררה לביתה.

19. ביום 8.4.02 אושפזה המנוחה פעם נוספת לצורך ביצוע הניתוח. המנוחה החלה בהכנות לניתוח וביום 9.4.02 נכנסה לניתוח.

20. גיליון ההכנה לניתוח המקורי צורף וסומן נ/2 (להלן:"גיליון הכנה לניתוח").

21. מהמדבקה על גליון הניתוח ניתן לראות כי תאריך הקבלה הוא 25.2.02. בעט שחורה מצויין סוג הניתוח TRUT וכי למנוחה לא היתה רגישות לתרופות ולא מחלה זיהומית. כן נכתב כי המנוחה בצום משעה 12:00 תאריך 3/3/02.
22. שאר הגיליון מולא בעט כחולה ע"י שתי אחיות שונות.

23. העידה גב' וסרמן , האחות החתומה על גיליון הניתוח בעמ' 28-29 לפרוטוקול כדלקמן:
"ש. זה אני יודע. אבל אני שואל אם את זוכרת שיחה ספציפית עם המנוחה.
ת. ספציפית לא.
ש. אז אם כך, מה שיש לנו למעשה ועל זה למעשה את מבססת את העדות שלך, זה רק על התיק הרפואי? אין משהו אחר מלבד התיק הרפואי, כי אין לך זכרונות מהעניין הזה?
ת. זיכרון ישיר לא.
ש. אז כל מה שכתוב בתצהיר שלך, מבוסס על התיק הרפואי?
ת. כן."

24. גם הגב' קוגן, האחות השניה החתומה על גיליון ההכנה לניתוח העידה בעמ' 43 לפרוטוקול כדלקמן:
"ש. גב' קוגן את זוכרת את המנוחה אלברנד?
ת. לא.
...
ש. כל מה שכתוב בעדות שלך מבוסס על מה שכתוב בתיק הרפואי כי אין לך זיכרונות מהאישה הזאת?
ת. זה מבוסס על עבודה יומיומית שלי, על מה שאנחנו עושים כל יום.
ש. אבל את לוקחת את הנתונים מתוך התיק הרפואי?
ת. לגבי הגברת, כן."

25. מהעדויות עולה כי אין עדות פוזיטיבית של האחיות לגבי המקרה וכי הן מבססות את עדותן על הנוהל ועל הרשום בגיליון ההכנה לניתוח.
26. הגב' סוניה וסרמן היתה האחות במשמרת הערב ביום 8.4.02 והסבירה את השתלשלות העניינים בנוגע להכנה לניתוח בעמ' 31-33 לפרוטוקול כדלקמן:
"ש. תראי, אני קראתי את זה ושאלתי את עצמי, איך אפשר היום לדעת שאמרת למנוחה את חייבת להיות בצום?
ת. זה נאמר מספר פעמים ולא רק פעם אחת במשפט.
ש. לא, תראי, אני רוצה לדעת איך אני יכול לדעת בוודאות? היום בבית המשפט, שב-8 באפריל 2002, את ראית את המנוחה בשעות הערב?
ת. כן.
ש. במשמרת שלך?
ת. כן.
ש. ואת אמרת לה גב' הלברנד היקרה, אסור לך לאכול כי מחר בשמונה בבוקר מנתחים אותך ולפני זה מרדימים אותך.
ת. מותר לענות?
ש. כן, ודאי.
ת. במשמרת בוקר אוספים את המטופלים שהולכים למחרת לניתוח, ואומרים להם פעם ראשונה שהם בצום. אני מתחילה את המשמרת ערב בשלוש, אני עוברת בחדרים ואני אומרת למטופל זה או אחר, אתה בצום משתיים עשרה בליליה, אתה עובר מחר ניתוח, אתה גם עובר ניתוח מחר, בשעות הערב אנחנו נפגשות עם המטופל מכיוון שיש חוקן ויש גילוח אם זה מצריך גילוח ויש הוראות מרדים של כדור שינה שניתן בסביבות 9.00-10.00 בערב והפגישות שהיו עם המטופל, זה מוזכר עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם כשהוא בצום, חד משמעית.
ש. אבל גברת סוניה, אני לא מצליח להבין למה דבר כל כך פשוט, כמו למשל, אמרתי לחולה לא לאכול, שהיא בצום, לר כתוב פה? לא כתוב אל תאכלי, את בצום. לא כתוב אמרתי לה שהיא בצום.
ת. כי אולי לא כתוב בפירוש אבל הודרכה לא לאכול.
ש. איך אנחנו יודעים היום ?איך כב' השופט שמסתכל היום ברישומים שלך מלפני שש שנים, אולי קצת יותר או פחות, יכול היום לדעת מה את אמרת לה, כי את לא זוכרת מה אמרת לה?
ת. לא זוכרת.
...
ש. תראי, אנחנו חיפשנו בתוך התיק הרפואי את טופס ההסכמה להרדמה ואת השיחה של הגברת הלנברד המנוחה עם המרדים לפני ההרדמה הזאת, לפני הניתוח שהיה ב-9 באפריל 2002. בתוך התיק אין כזה מסמך.
...
כב' השופט: אני מבין שאין מחלוקת שאין מסמך כזה. חוץ ממסמך של 25 לפברואר אין מסמך נוסף?."

27. ובעמ' 40 לפרוטוקול:
"ש. ...תאמרי לי, מה זה הדבר הזה שאתם לוקחים טופס מה-3 במרץ וכתוב שהיא בצום ב-3 במרץ 2002, ב-12.00 בצהריים, מה זה הדבר הזה?
ת. זהו שבטופס הזה, מכיוון שיש פה פרטים חשובים כמו רגישות, ואם יש מחלות זיהומיות וכאלה נתונים חשובים, אז לכן אני ממשיכה את הוראות המרדים שזה תרופות למיניהם, ואיטיביוטיקה, וכדור ואבן, וכל זה, אז אני ממשיכה על מנת לא לבטל את הנתונים החשובים האלה שחשובים בפני עצמם.
...
ש.גב' סוניה כל מה שכתוב פה זה היה נכון לחודש וחצי קודם לכן. אולי משהו השתנה?
ת. לגבי הרגישות?
ש. אולי יש פה איזה תרופה שאסור לה לקבל אחרי חודש וחצי?
ת. לא, אבל התרופות הוצאו באותו ערב, זה לא ככה.
ש. מי כתב את זה?
ת. אני כותבת את זה בערב, והמשמרת בוקר נותנת חותמת."
28. הגב' נטלי קוגן, אחות במשמרת הלילה העידה בעמוד 47 לפרוטוקול:
"ש. יש איזשהו מקום שאת יכולה להראות לנו רישום מפורש, שאלתי את הגברת האם היא בצום או לא, וענתה לי, בצום.
ת. סומן שהחולה היתה בצום.
ש. איזה שפה דיברת איתה, את זוכרת?
ת. אני לא זוכרת את הגברת, אני חוזרת על זה. אני לא יכולה לזכור אותה."

29. מעדויות האחיות עולה כי הצוות הרפואי התבסס על גיליון ההכנה לניתוח אשר מולא במרץ , כחודש לפני הניתוח, ואין כל עדות פוזיטיבית שניתן להיסמך עליה אשר מאשרת כי האחות במשמרת הערב הסבירה לחולה כי היא בצום החל משעה 24.00. גם בהתבסס על התיעוד הרפואי בגליון ההכנה לניתוח אין כל אישור וטענה כי המנוחה החלה את הצום ביום 9.4.02 בשעה 24.00 ומה שרשום בגיליון הוא שתחילת הצום ביום 3.3.02 בשעה 12.00 ותו לא. לו היתה האחות של משמרת הערב נוהגת על פי פרוטוקול ההכנה כפי שהיא עצמה מעידה עליו, הרי שהיתה מעדכנת בכתב ידה את התאריך העדכני ושעת תחילת הצום המדוייקים ומשלא עשתה כן יש לראות במחדלה משום התרשלות.

30. בנוסף, העידה גב' וסרמן כי המרדים נפגש את החולה ערב לפני הניתוח והסביר לה את הפרוצדורה וכן כי עליה להיות בצום אך בניגוד לעדות על הפרקטיקה הנהוגה , גם במקרה זה אין כל תיעוד רפואי התומך באמירתה זאת, ואני דוחה טענה זו.

31. עוד הסבירה האחות וסרמן כי השארת גיליון ההכנה לניתוח מחודש פברואר -מרץ נבעה מתוך שיקול של אי איבוד אינפורמציה חשובה כגון רגישויות או מחלות מדבקות, אולם ניתן לראות בגיליון כי לא היתה כל הצדקה במקרה זה להסתמך על גיליון שלא מולא בזמן הקובע וזאת לאור העובדה כי בגיליון לא היתה כל אינפורמציה לעניין רגישויות ומחלות מדבקות ואף סוג הניתוח שרשום TRUT הוא שגוי, שכן המנוחה עברה ניתוח מסוג אחר לחלוטין.

32. הסברה העולה מן האמור לעיל היא כי בשל הסתמכות האחיות על גיליון ההכנה לניתוח ממועד מוקדם לניתוח , היה בלבול והסתמכות על נתונים שאינם עדכניים.

33. לא שוכנעתי מעדות האחיות כי ניתן לקבוע בוודאות כי המנוחה החלה צום בשעה 24.00 ערב הניתוח. העדויות , הניירת והעובדה כי נמצא תוכן קיבה בנפח של 500cc, שזה נפח גדול, שאינו מתאים לאדם בצום, על פי חוות הדעת של התובעים, מתיישבים עם העובדה כי המנוחה היתה בצום.

34. עובדה תמוהה היא כיצד שתי אחיות ורופא מרדים שמסתמכים על גיליון הכנה לניתוח בעבודתם, לא מייחסים כל חשיבות לעובדה כי הרישום בנוגע לתאריך ושעת הצום אינם מתיישבים עם הנתונים בפועל ואין כל רישום והתייחסות במסמך נפרד למועד הניתוח.

35. סעיף 17 לחוק זכויות החולה, מחייב עריכת רשומה רפואית:
"17. חובת ניהול רשומה רפואית
מטפל יתעד את מהלך הטיפול הרפואי ברשומה רפואית; הרשומה הרפואית תכלול, בין היתר, פרטים מזהים של המטופל והמטפל וכן תכלול מידע רפואי בדבר הטיפול הרפואי שקיבל המטופל, עברו הרפואי כפי שמסר, איבחון מצבו הרפואי הנוכחי והוראות טיפול; ואולם תרשומת אישית של המטפל אינה חלק מהרשומה הרפואית.
המטפל, ובמוסד רפואי - מנהל המוסד, אחראים לניהול השוטף והעדכני של הרשומה הרפואית ולשמירתה בהתאם לכל דין.
נמסרה רשומה רפואית לשמירה בידי המטופל, יתועד הדבר על ידי המטפל או המוסד הרפואי."
36. לרישום הרפואי חשיבות רבה. יש לראות בהעדר רישום רפואי מספיק כמעיד על התנהגות רשלנית ועל רשלנות במתן הטיפול הרפואי כאשר נקבע כי רשלנות רפואית מתגבשת כבר מעצם חוסר ניהול תקין של רישומים רפואיים שחייבים בהם הרופאים המטפלים במוסדות הרפואיים השונים. העדר רישום רפואי יכול להעיד על התרשלות הרופא במתן הטיפול ולהעביר את נטל הראיה.


בתי המשפט, ראו בהעברת הנטל במצב זה, כעניין של מדיניות שתביא את בתי החולים להקפדה על רישום רפואי מלא.
בע"א 789/89 עמר נ. קופת חולים פ"ד מו (1) 712 נקבע:

"(1) מחדל ברישום מונע מהתובע ומבית המשפט ראיה אותנטית בעלת משקל. במצב זה עוברת החובה על הרופא או על המוסד שבו ניתנו השירותים להוכיח את העובדות, שיכלו להתבהר מתוך הרישומים הרפואיים ובכך להעלות הסבר המנקה אותם מאחריות (721 ב-ג, ה).
(2) ייתכנו אף מקרים בהם יחויבו הרופא או המוסד לפצות חולה שניזוק, אם עקב אי-ניהול רישומים נאותים נגרם לו גם "נזק ראייתי" בכך שנמנע ממנו להוכיח את תביעתו (721 ה)."



זאת ועוד, עלפי העדויות, רופא מרדים במעמד ההכנה לניתוח מנהל שיחה עם החולה במידה וניתן לעשות כן ובמידה והמטופל אינו כשיר לנהל שיחה שהמרדים יכול להתבסס עליה הוא מסתמך על התיעוד הרפואי. במקרה שלפני אין כל ראיה כי המרדים ניהל שיחה עם המנוחה והתרשם ממצבה ומכאן שהתיעוד עליו הסתמך המרדים היה שגוי ולא מצאתי כל ראיה לכך שהמרדים התייחס לזמנים השגויים המופיעים ברשומות הרפואיות.




זאת ועוד, בטופס הכנת חולה לניתוח סומן ת/5, בתהליך קבלת המטופל לחדר ניתוח נכתב כי קיימת הכירות אישית של אחות מטופל ומשפחה (מסומן כן) וכי מבחינת רווחה נפשית המטופלת היתה ערה, מכאן שניתן היה לברר מה מצב המטופלת באמצעות תחקור פשוט ולו היה נעשה הדבר הרי שהיה מוצא ביטוי בהערות על גבי הטופס לעניין המועדים השונים של תחילת הצום, דבר אשר לא נעשה.




בע"א 2694/90 הדסה נ. מימון ואח' פ"ד מ"ו (5) 628, קבע בית המשפט קבע כי על הרופא מוטלת חובה להעמיק ולחקור:

"במסגרת חובת האבחון של המחלה, אין רופא יוצא ידי חובתו רק על ידי כך שהוא מסיק את המסקנה הנכונה מן העובדות המובאות לפניו. מוטלת עליו גם החובה לגלות יוזמה ולברר את העובדות לאמתן. חלק מכישוריו של רופא סביר הוא לדעת לשאול, לחקור ולברר בדבר קיומן או אי קיומן של תופעות מסוימות. לא אחת, כדי לאבחן כראוי את מצב החולה, נדרש הרופא שלא להסתפק במה שרואות עיניו, אלא מוטלת עליו חובה נוספת לחקור, לברר ולעקוב אחרי החולה הנזקק לטיפולו ולקביעותיו, על מנת לאמת או לשלול ממצאים מסוימים, ממצאים שיש בהם כדי לסייע לאבחון נכון (635 ב-ג)."



מאחר ולא שוכנעתי כי הצוות הרפואי עמד בחובתו לדאוג שהחולה אכן בצום, הרי שאני רואה בכך התרשלות. בהסתמך על העובדה כי מומחי שני הצדדים מסכימים כי בניתוח ידוע מראש, כאשר ההרדמה היא כפי שנעשתה במקרה, זה חייב המטופל להיות בצום, שאם לא כן הסיבוך של אספירציה הינו סיבוך שכיח ומסוכן המביא לתמותה.




כך כתב ד"ר אידלמן, בחוות דעת הנתבעת:

"הסיבה היותר שכיחה לאספירציה הינה נוכחות של מזון בקיבה בעת השראת ההרדמה. עקב כך, קיימת דרישה המחייבת שכל חולה המגיע לניתוח מתוכנן (אלקטיבי) יהיה בצום."



העיד המומחה של הנתבעת כי כאשר מסבירים לחולה כי עליו להיות בצום לפני ניתוח לא מסבירים לו את חשיבות העניין וכי אי קיום הצום יכול להביא למוות. בעמ' 76 לפרוטוקול העיד ד"ר אידלמן כדלקמן:

"ש. ד"ר אידלמן, מישהו כשאתה שואל, כשאתה מסביר למישהו, מכין אותו לקראת ניתוח, אתה אומר לו אתה צריך להיות בצום, אתה מסביר לו את חשיבות העניין נכון?
ת. שחשוב להיות בצום.
ש. כן?
ת. לא תמיד, לא תמיד אני מסביר. אני אומר שאתה צריך להיות בצום משעה כזו וכזו.
ש. אבל לא חשוב לך שהפציינט יבין שאם הוא לא בצום הוא מסכן את עצמו?
ת. לא אני לא מסביר את זה.
...
ש. כי החולה יכול לחשוב שאולי זה מומלץ להיות בצום.
ת. אין כלל כזה.
...
ש. אתה צריך להגיד לו תשמע, זה חשוב מאוד, אל תזייף בעניין הזה.
ת. זה הצעה מעניינת מאוד, אני בתור רופא לא אעשה את זה מחר כי אני לא הולך ללכת אימים על החולים על כל דבר. מספיק שאני מסביר סיכונים שיככולים להיות בניתוח ומה עלול לקרות."



הגם שאין כלל, לטענת ד"ר אידלמן, המחייב להסביר לחולה את הסכנה הטמונה באי צום בהליך של ניתוח מוזמן מראש (אלקטיבי) אני סבור כי קיימת חשיבות רבה בהסברה לחולה כי צום לפני ניתוח אינו בגדר המלצה או דיאטה לניתוח כי אם עניין של חיים או מוות היות והסכנה שבאספירציה היא גדולה ובאמצעות הסבר פשוט ניתן למנוע את הסכנה. לפיכך הייתה חובה לוודא עם המנוחה אם היא בצום, בפרט כאשר לא קיים על כך רישום כלשהו.




לענין זה ראה ע"א 3108/91 רייבי נ. ד"ר ווייגל פד"י מ"ז (2) 497 קבע כי לפרקטיקה הרפואית הנוהגת אין משקל מכריע.

ובע"א 935/95 רביד נ. קליפורד ואח' נ"ב (4) 736 נקבע :
"עובדה שרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת בתחומו באותו זמן, היא, כשלעצמה, אינה מעניקה לו הגנה מוחלטת. לעולם מצוי הכוח בידי בית-המשפט לקבוע, כי פרקטיקה נהוגה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת הזהירות של רופא כלפי מטופל. עם זאת, רק במקרים חריגים תסווג פרקטיקה כללית ונוהגת, כרשלנית (765ה).
אין לסווג התנהגותם של רופאים לכאלה המעניקים למטופל טיפול אופטימלי מחד גיסא, ולכאלה הנוהגים כלפי המטופל ברשלנות מאידך גיסא. יש מקום לקטגוריה שלישית של מקרים, כמו זו שלפנינו, שבה הרופא אמנם לא נקט את הטיפול הטוב ביותר, אך הטיפול לא עלה כדי התרשלות. בתחום זה שבו אנו עוסקים, יש למצוא את שביל הזהב. מחד גיסא, יש להציב רף גבוה של רמת זהירות הנדרשת ממטפלים רפואיים; מאידך גיסא, אסור לרף להיות גבוה מדי, שמא ישתק למעשה כל מערכת רפואית. אם בכל טיפול שבו עלול להיגרם נזק זמני חולף יידרש שימוש באמצעים הטובים ביותר הקיימים, אף אם אינם רווחים בפרקטיקה, יוצב בכך סטנדרד גבוה מהמקובל, סטנדרט כזה שיחייב רופאים לנהוג בזהירות החורגת מן המקובל (766ו - ז, 767ב)."


לאור חוסר ההתאמה בין העדויות ובין המסמכים הרפואיים והאמור בהם, כי מדובר בהעדר רישום ראוי, ומכאן המסקנה כי הנתבעת התרשלה, וכי קיים קשר סיבתי בין התרשלותה של הנתבעת ובין הנזק שנגרם.
נוסף לאמור לעיל לא למותר לציין כי עובדתית נמצא תוכן קיבה של 500cc המהווה ממצא חריג בניתוח מתוכנן.
ד"ר אידלמן העיד בעמודים 59-60 לפרוטוקול כי מדובר בממצא חריג ביותר וכי תיאורטית יש שני הסברים לממצא:

"ת. 500 סמ"ק בתוך הקיבה זה כמות חריגה בניתוח מתוכנן. בניתוח מתוכנן.
...
ש... אני מבין זאת גם הסיבה שבגללה המרדים שטיפל בהרדמה של החולה הזאת, ראה לנכון לציין את העובדה שהוא מצא 500 סמ"ק בגלל החריגות של הממצא.
ת. נכון.
ש. בוא נראה מהן האופציות שפתוחות בפנינו לגבי כמות חריגה הזאת.
אופציה הראשונה שהגברת לא היתה בצום?
ת. אתה מדבר על אופציות באופן תיאורטי?
ש. כן?
ת. כן, באופן תיאורטי, כן בהחלט.
ש. האופציה השנייה?
ת. אופציה שנייה שלגברת הייתה בעיה עם התרוקנות הקיבה.
ש. בגלל מה?
ת. זה מחלה, בדרך כלל מחלת קיבה..."
50. ובעמ' 65 לפרוטוקול חזר המומחה על דבריו ואמר:
"ת. מקרים כאלה הם נדירים מאוד, שיש 500 סמ"ק אמרתי לך מאוד נדירים, מאוד נדירים.
51. ובעמ' 66 לפרוטוקול העיד ד"ר אידלמן:
"ש. ד"ר אידלמן כדי לסכם את הנקודה זאת, זה יהיה נכון לומר שלך אין שום אינדיקציה או שום בסיס בתיק הרפואי לכך שהגברת אכן סבלה ממחלת קיבה?
ת. בתיק אני לא מצאתי שום אזכור על כך."


בהתבסס על האמור בחוות הדעת עדותה של ד"ר גודובק, ועדותו של ד"ר אידלמן, הימצאות של תוכן קיבה בכמות כה רבה אצל המנוחה יכול לנבוע משתי סיבות האחת שהמנוחה לא היתה בצום והשניה מחלת קיבה. לא הוכח כי המנוחה סבלה ממחלת קיבה כלשהי.

53. מהראיות עלה כי ההסבר הסביר ביותר לתוכן הקיבה שנמצא הוא אי הימצאותה של המנוחה בצום לפני הניתוח דבר אשר גרם לאספירציה אשר מסיבוכיה מצאה המנוחה את מותה.
54. לאור כל האמור הוכח הקשר הסיבתי הנדרש בין התרשלות הנתבעת למות המנוחה.

הנזק
55. כאב וסבל –
המנוחה היתה בת 81 אושפזה על מנת לעבור ניתוח אשר בשל רשלנותה של הנתבעת הסתבך והביא למותה בטרם עת. במשך כחודשיים מיום הניתוח ועד לפטירתה המנוחה הונשמה באופן מלאכותי דבר אשר גרם לסיבוכים, הצריך בין היתר , חיתוך קנה והכנסת קאנולה להנשמה מלאכותית עקב דלקת ריאות חריפה, וגרם להאטת קצב הלב ודמם מדרכי העיקול אין כל ספק כי המנוחה סבלה מאוד בימיה האחרונים ועל כן יש להעמיד את הפיצוי בגובה 150,000 ₪.

56. קיצור תוחלת החיים –
על פי הנתונים הסטטיסטיים חיה של המנוחה קוצרו בכ-9 שנים.
הנתבעת טוענת כי לאור מצבה הבריאותי של התובעת תוחלת חייה קוצדו בשנתיים לכל היותר. דבר זה לא הוכח על ידי הנתבעת בדרך כלשהי. לפיכך בעבור קיצור תוחלת חיים אני פוסק סכום של 200,000 ש"ח.


57. אובדן הכנסה בשנים האבודות –
המנוחה התקיימה מקצבת זיקנה ולא היו לה מקורות הכנסה נוספים.
עפ"י התובעים 2,660 ₪ עפ"י הנתבעת 1,200 ₪.
התובעים טוענים כי רכיב החיסכון הוא 30% ואילו הנתבעת טוענת כי אין חיסכון בסכום זה. עמדת הנתבעת מקובלת עלי ואין מקום לפסוק סכום כלשהו בראש נזק זה.

58. הוצאות קבורה –
בנה של המנוחה העיד כי הוצאותיו הסתכמו בכ- 7,000 ₪, הסכום נראה סביר מאוד ואני מקבלו.

סוף דבר

59. לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 357,000 ₪ בצרוף שכ"ט עו"ד בסך של 72,000 ₪, בצרוף מע"מ והוצאות המשפט. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ניתוחים פלאסטיים

  2. ניתוח קיבוע צוואר

  3. פיטורים בגלל ניתוח

  4. חובת הקטנת הנזק - ניתוח

  5. עיוורון אחרי ניתוח

  6. רשלנות בניתוח קטין

  7. סיכונים בניתוח קטרקט

  8. החמרת מצב אחרי ניתוח

  9. הסכמה לניתוח אלקטיבי

  10. נכות נפשית בגלל ניתוח

  11. ניתוח בכתף לאחר תאונה

  12. תביעה בגין זיהום בניתוח

  13. החזר כספי עבור ניתוח לב

  14. פגיעה בעצב במהלך ניתוח

  15. ניתוח מתיחת בטן סיכונים

  16. טופס הסכמה מדעת לניתוח

  17. עיוורון לאחר ניתוח לייזר

  18. עיכוב בביצוע ניתוח דחוף

  19. ניתוח בקע מפשעתי סיכונים

  20. רשלנות רפואית לאחר ניתוח

  21. רשלנות רפואית בניתוח אף

  22. סיכונים בניתוח כריתת רחם

  23. רשלנות רפואית ניתוח בעין

  24. הסתרת מידע מחולה על ניתוח

  25. השארת צינורית לאחר ניתוח

  26. צלקת בראש לאחר ניתוח קיסרי

  27. חובת רישום רפואי לפני ניתוח

  28. חובת הקטנת הנזק ע''י ניתוח

  29. רשלנות רפואית בניתוח אלקטיבי

  30. פיצויים על ניתוח פלסטי בפנים

  31. ניתוח שחזור שבר בהרדמה כללית

  32. סירוב לעבור ניתוח אחרי תאונה

  33. צלקת ניתוחית - קצין התגמולים

  34. ניתוח כריתת רחם - ביטוח לאומי

  35. רשלנות בניתוח להחלפת מפרק ירך

  36. נזק מוחי לאחר ניתוח עקב רשלנות

  37. ניתוח ללא הסכמה בהסכמת 3 רופאים

  38. מימון ניתוח - קופת חולים מאוחדת

  39. הידבקות בחיידק טורף בעקבות ניתוח

  40. החמרה לאחר ניתוח ארטרוסקופיה בברך

  41. רשלנות רפואית בניתוח להסרת גידול

  42. צלקת ניתוח קיסרי - תביעת פיצויים

  43. גזר דין פלילי רשלנות רפואית בניתוח

  44. אכילה לפני ניתוח יכולה לגרום למוות

  45. עיוורון לאחר ניתוח עיניים השתלת עדשה

  46. ניתוח לקיבוע שבר בקרסול כתוצאה מתאונה

  47. דחיית תביעה ניתוח לייזר להסרת משקפיים

  48. תביעה בגין ניתוח לתיקון ראייה שנדחתה

  49. ניתוח כריתת אונה בריאה - תאונת דרכים

  50. החזר הוצאות ניתוח בגרמניה מקופת חולים

  51. ניתוח להחלפת פרק ירך לאחר תאונת דרכים

  52. סירוב חברת הביטוח לשלם על ניתוח בחו''ל

  53. תביעה בגין רשלנות בניתוח להוצאת שקדים

  54. החמרת מצב נכות משרד הביטחון לאחר ניתוח

  55. החזר הוצאות ניתוחים בחו''ל מקופת חולים

  56. התנגדות סטודנט לניתוח בעלי חיים מטעמי מצפון

  57. החזר על ניתוחים לפי טופס 17 - תביעה ייצוגית

  58. ניתוח לאסיק (Lasik) להסרת משקפיים - סיכונים

  59. הסכמה מדעת לניתוח לייזר להסרת משקפיים בשיטת Lasik

  60. התעוורות מניתוח לייזר להסרת משקפיים בשיטת Lasik ?

  61. בקשה לבית המשפט לחייב חולה לעשות ניתוח מציל חיים

  62. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון