אפליה בין נשים לגברים בפנסיה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אפליה בין נשים לגברים בפנסיה / אפליה בין נשים לגברים בקופות גמל: השופטת נילי ארד ענינו של ערעור זה בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה לדון בתובענות שעילתן טענת הפליה בשיעורי פרמיית ה"ריסק" שנגבתה מן המערערות, ובתגמולי ביטוח חיים המשתלמים להן, על פי פוליסות ביטוח מנהלים שהוציאו המשיבות - קופות גמל, למערערות. התובענות המערערות (להלן גם: התובעות) הגישו תביעותיהן המאוחדות לבית הדין האזורי לעבודה נגד המשיבות (להלן גם: קופות הגמל או הקופות). ליבת התביעות סבה על הטענה לפיה פוליסות ביטוח מנהלים שערכו הקופות למערערות, נגועות בהפליה פסולה בין הנשים העמיתות והגברים העמיתים בקופות אלה. בתביעות שנדונו במאוחדת נטען, כי קופות הגמל "נוהגות לְזַכּוֹת מבוטחות נשים, בהגיען לגיל הפרישה, בגמלה חודשית נמוכה מזו שמקבל מבוטח גבר בנתונים זהים" נוכח "תוחלת החיים הגבוהה יותר של נשים". מנגד גובות הקופות ממבוטחותיהן הנשים פרמיית "ריסק" בשיעור זהה לזה שהן גובות מגברים מבוטחים "על אף ששיעורי התמותה של נשים נמוכים בהרבה". התובעות ציינו כי לאחר שהנושא הובא לדיון בוועדה למעמד האשה בכנסת ו"בעקבות לחץ ציבורי" חל שינוי במדיניות הקופות ותעריף ה"ריסק" לנשים נמוך יותר בהתאמה הנדרשת. לטענתן, שנויים אלה לא הוחלו על "המבוטחות בפוליסות שנרכשו" קודם לכן ובכללן התובעות, ולגביהן נמשכת ההפליה הנטענת. בד בבד עם הגשת התביעות, הגישו המערערות בקשות לאישורן כתביעות ייצוגיות נגד קופות הגמל. 3. קופות הגמל ביקשו לדחות את התובענות ואת הבקשות לאישורן כתביעות ייצוגיות בטענה כי אין הן באות בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. פסיקתו של בית הדין האזורי לעבודה 4. בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (סגנית נשיאה השופטת דיתה פרוז'ינין ונציגי ציבור גב' לוי ומר ברלך) קיבל את טענתן המקדמית של הקופות בדבר היעדר סמכות עניינית, ומטעם זה הורה על סילוקן על הסף של התובענות ושל הבקשות לאישורן כתביעות ייצוגיות. בית הדין קבע, כי לאור תכליתו של סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט - 1969 (להלן גם: החוק) יש לפרש את סמכותו לדון בתובענות שבין קופות גמל לבין חבריהן בזיקה למשפט העבודה. לגופו של עניין קבע בית הדין האזורי, כי התובענות אינן באות בגדר סמכותו העניינית, בשל מהות התביעות ואופיין. בנדון זה ציין: "משנקבע כי מהות התביעה אינה מושתתת על אדני משפט העבודה, הרי גם מקורו של הביטוח, והעובדה שדמי הביטוח שולמו על ידי המעביד, אין בהם כדי להפוך את מהות התביעה לכזו הנובעת מיחסי עובד - מעביד, כאשר אין כל נימוק של ממש המופנה כלפי המעביד, באשר למילוי חובותיו או כלפי קופת הגמל בהקשר לעבודת העובד, ואין בעצם העלאת טענת אפליה במישור המגדרי כדי לגרוע ממסקנה זו". הוסיף בית הדין האזורי וקבע, כי התביעות נזיקיות במהותן, וגם מטעם זה לא יבואו בגדר סמכותו העניינית. שכן "סמכותם של בתי הדין לעבודה לדון בתביעות על פי פקודת הנזיקין הוגבלה לסעיפים המפורטים בסעיף 24(1ב) לחוק. על כן לא יעלה על הדעת שסעיפיו הקטנים האחרים של סעיף 24 לחוק יאפשרו פריצת מחסום זה באופן מוחלט". אי לכך, פסק בית הדין האזורי, כי על המערערות "להביא עניינן בפני הערכאה שלה הסמכות העניינית והמקומית לדון בתביעותיהן, לרבות אישור התובענות במתכונת ייצוגית". לאור התוצאה חויבו התובעות בתשלום שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ. נגד פסיקתו זו של בית הדין האזורי מכוון הערעור שלפנינו. הילוכו של הדיון 5. נקדים ונאמר, כי לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו ולטיעוני הצדדים הגענו למסקנה כי דין הערעור להתקבל. טעמינו לכך נבהיר להלן. ראשית דבר נפרוש את המסגרת הנורמטיבית שביסוד המחלוקת בדבר תחולת סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה בתובענות שעילתן הפליה אסורה בהוראות חוזה ביטוח שהוציאה קופת גמל. מן הכלל נפנה לטיעוני הצדדים בערעור וליישום הדין על נסיבות המקרה שלפנינו. המסגרת הנורמטיבית הסמכות העניינית 6. על פי תכליתו של חוק בית-הדין לעבודה, לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון ולהכריע בתובענות שעניינן יחסי עובד-מעביד. סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה הורחבה והוחלה אף על תביעות בין קופת גמל לבין חבריהן או מעבידים או חליפיהם של אלה. מקור סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה לדון בתובענות אלה בסעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט - 1969 המורה כך: "(א)לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון- (3)תובענות של חברים או חליפיהם או של מעבידים או חליפיהם נגד קופות גמל, כמשמעותן בחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958 או תובענות של קופות הגמל נגד חבריהן או חליפיהם או נגד מעבידים או חליפיהם, הכל אם התובענות נובעות מהחברות בקופות או מחבותם של מעבידים לקופות, לפי העניין וכן כל תובענה לקצבה הנובעת מיחסי עובד-מעביד". הגדרת קופת גמל בחוק הגנת השכר התשי"ח - 1958 היא זו: " 'קופת גמל' - קופת חולים, קופת תגמולים, קרן פנסיה או ביטוח או קרן או קופה כיוצא באלה שהעובד חבר בה, או קופת גמל כמשמעותה בסעיף 47 לפקודת מס הכנסה שהמעביד והעובד או המעביד בלבד חייבים לשלם לה מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה, או מכוח חוזה עבודה או הסכם אחר בין העובד והמעביד שניתנה להם הסכמת קופת הגמל וכן קופת גמל כאמור שמטרתה ביטוח העובד ושאיריו שהעובד בלבד חייב לשלם לה מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה, או תאגיד ששר העבודה אישר תשלום לו לענין סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963". העולה מהוראות אלה הוא, כי בהתקיים עילת תביעה בעלת זיקה למשפט העבודה והביטחון הסוציאלי, די בה כדי שתבוא בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. בכך הוחלה סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה גם "על יחסים שאינם קשורים ביחסי עובד-מעביד אולם קשורים ליחסים אלה רעיונית". לאור הוראות החוק ותכליתן, נפנה ליישומן בהלכה הפסוקה, בכל הנוגע לסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה, מושא דיוננו בערעור זה. דרישת חברוּת בקופת גמל יכול שתהא מושתתת על יחסים חוזיים בין הצדדים 7. דרישת ה"חברוּת" בקופת גמל יכול שתהא מושתתת על יחסים "חוזיים" בין העובד לקופת הגמל, ולאו דווקא על יחסי "חברוּת" בקרנות הפנסיה. בפרשת ערן אנוך פסק בית דין זה כי המונח קופת גמל "כולל קופות פנסיה הפועלות על בסיס הדדי, ולצדן ביטוחי גמלה על בסיס אינדיווידואלי ('ביטוח מנהלים')". קרי, סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה פרוּשֹה על תביעת העמית לזכויות מקרן פנסיה, בין אם הקרן נמנית על מערכת הביטוח הסוציאלי ההדדי - שוויוני, ובין אם עילת התביעה מושתתת על הסדרים ביטוחיים אחרים לעובדים, שהם על פי מהותם ביטוח פנסיוני על בסיס אינדיבידואלי. הסדרי ביטוח פנסיוני לעובדים על בסיס אינדיבידואלי מעוגנים במקורות דין שונים. כך, המונח "קופת גמל" בפקודת מס הכנסה, מפנה להגדרה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה - 2005 ולפיה "קופת גמל" כוללת "קרן או תוכנית ביטוח שניתן לגביהן אישור לפי הוראות סעיף 13". במסגרת תקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל) נקבעו התנאים לאישור פעולתה של קופת גמל לרבות שיעורי הפרשות העובד והמעביד לקופת גמל לתגמולים ולקופת גמל לקיצבה. כמו כן, נקבעו בהסכם הקיבוצי הכללי (מסגרת) לביטוח פנסיוני מקיף במשק מיום 19.11.07 הוראות בדבר "חובת הביטוח הפנסיוני המקיף" בפנסיה מקיפה או "קופת גמל לקצבה" כהגדרתה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה - 2005, לרבות תוכנית ביטוח שאושרה כקופת גמל לקצבה על ידי הממונה על שוק ההון . הנה כי כן, תובענה מקופת גמל שיסודה בהסדר ביטוחי מסחרי, נובעת אף היא "מחברוּת בקופה" למרות שיסודה ביחסים "חוזיים" בין הצדדים, ולאו דווקא ביחסי "חברוּת" בדומה לקרנות הפנסיה. מצב דברים זה הולם את המציאות הנוהגת בהסדרי הביטוח הפנסיוני, ועולה בקנה אחד עם הנפסק בפרשת אנוך. זהות הצדדים לתובענה לאור נסיבות ההתקשרות 8. סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה נבחנת אף לאור נסיבות ההתקשרות שבבסיס ההסדר הפנסיוני, ויחסי הגומלין בין עובד, מעביד וקופת הגמל. בגדר "תובענות של חברים" כמשמעותן בסעיף 24(א)(3) לחוק, יבואו מקרים בהם מדובר בקופת גמל של עובדים, או בהסדר פנסיוני החל במהותו על "עובד" כפי פרשנותו התכליתית של מושג זה לצורכי ביטוח פנסיוני . בהידרש לנסיבות המקרה, יבחן בית הדין לעבודה, האם החברוּת בקופת גמל "היא תולדה של יחסי עובד ומעביד". עם זאת, ייתן בית הדין דעתו לסייג לפיו, העובדה שפוליסת הביטוח היא תולדה היסטורית של יחסי עבודה במסגרתם ביטח המעביד את העובד, אינה מקנה, כשלעצמה, סמכות עניינית לבית הדין לעבודה. זאת, לאור ההלכה לפיה "בהכרעה בשאלה, אם תובענה עילתה ביחסי עובד-מעביד, יש לקחת אך את העובדות המהותיות, המולידות את הזכות, ואין להתחשב בעובדות ההסטוריות, המסבירות את סיבת קיומה של הזכות". מבחן מהות העילה במובנה הרחב 9.מרכז הכובד לבחינת הסמכות העניינית הוא "מהות הסכסוך וייחודו במסגרת משפט העבודה", לאמור, מבחן מהות עילת התביעה במובנה הרחב. זאת, בעיקר, נוכח הקושי המובנה בהבחנה בין סוגיה השייכת למשפט העבודה לבין כזו השייכת לדין הכללי כאשר לא אחת נשלטות אותן סוגיות על ידי דיני העבודה ועל ידי הדין הכללי, כאחד. כאשר עילת התביעה עשויה להתפרשֹ על פני הסמכות העניינית של מספר ענפי משפט, תקבע הסמכות העניינית על פי העילה ומסכת העובדות בכתב התביעה. בנסיבות ממין אלה "אין מנוס מהערכת המשקל היחסי בין היסודות האמורים, תוך חיפוש אחר המרכיב הדומיננטי המאפיין את המחלוקת, אשר על פיו תוכרע שאלת הסמכות". כך דרך כלל, כך גם עת המדובר בתחולת סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה על הסדר ביטוחי שהוא הסדר פנסיוני בעיקרו והכולל רכיבים ביטוחיים שאינם פנסיוניים. ודוק. "הקביעה אם סכסוך הוא בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה אינה נקבעת על פי פירוש מילולי ודווקני של הוראות החוק או על פי זהות הצדדים להליך, אלא על פי מבחנים מהותיים: מהות העניין הנדון או מהות העילה, והאם על פי תכלית חוק בית הדין לעבודה מן הראוי שבית הדין לעבודה ידון באותו עניין. ככל שעל פי מהות העניין מקומו של הדיון בסכסוך הוא בית הדין לעבודה, משתרעת סמכותו על כל בעלי הדין הנוגעים לעניין". הנה כי כן, מבחן מהות העניין הוא מבחן העילה במובנה הרחב, על בסיס מדיניות שיפוטית לפיה סדרי הדין אינם כללים פורמאליים בלבד, כי אם כְּלֵי שָרֵת הבאים לסייע למערכת המשפט לדון בדין המהותי. 10. זו אף זו. בחינת מהותו של סכסוך בין עובדים, מעבידים או חליפיהם לבין קופת גמל, תיעשה אף לאור תכליתו של סעיף 24(א)(3) לחוק הנובעת משני מקורות יסוד אלה: הגנה על הבטחת הזכויות החברתיות הפנסיוניות של העובדים, במהלך קיומם של יחסי העבודה ולאחר סיומם, כחלק ממשפט העבודה והביטחון הסוציאלי; וההכרה המשפטית, הסוציאלית והחברתית בחשיבות המצרך הפנסיוני, כפי ביטויו בשוק הפנסיוני. לשם הגשמתו של תכליות אלה, קמה סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה לדון בתביעות שעניינן בזכויות פנסיוניות של העובדים, בכפוף לקיום זיקה בין עילת התביעה ובין משפט העבודה והביטחון הסוציאלי. אופיו הביטוחי והסוציאלי של המוצר הפנסיוני באספקלריית הסמכות העניינית 11. עם פתיחתו של "שוק הפנסיה" לתחרות בין ספקי ביטוח פנסיוני התרחב מערך הביטוח הפנסיוני בישראל, וחלק ניכר מן העובדים השכירים נכלל בין העמיתים בקרנות הפנסיה הוותיקות, בקרנות הפנסיה החדשות, ובהסדרים וולונטריים מסחריים אחרים, הכוללים קופות גמל. הסדרים אלה שהם בעלי אופי ביטוחי במהותם, מושתתים על עקרונות הביטחון הסוציאלי ומטרתם "להבטיח שרמת החיים של האדם שפרש מהעבודה לא תהיה נמוכה מרמת חייו בעת שעדיין היה במעגל העבודה. בכך שונים הסדרי הביטוח הפנסיוני, מן ההסדרים הסטטוטוריים לתשלום קצבאות זקנה ושאירים שהן בבחינת רשת מגן ממלכתית ושיורית להבטחת אמצעי קיום מינימאליים בלבד. ביטוי לאופיים הביטוחי של ההסדרים הפנסיוניים, לרבות קרנות הפנסיה וקופות הגמל המסחריות, נמצא, בדמי הגמולים הנגבים מן המבוטחים, שהם תלויי שכר בעיקרם, ובמיהותו של סַפָּק הביטחון הסוציאלי, שאינו הריבון כי אם שוּק הביטוח. כתוצאה מכך, ההגנה על הזכויות הפנסיוניות מותנית בעמידת המבוטח בתנאי ההסדר הפנסיוני, ואין היא אוניברסאלית ואחידה בהיקפה, כפי הנהוג בקצבאות המשתלמות על ידי המוסד לביטוח לאומי. עם זאת, ביסוד ההיבט הביטוחי של ההסדרים הפנסיונים למיניהם, עומדת ההגנה הסוציאלית על העובד ברובד התעסוקתי, ומטרתה להבטיח תשלומי פנסיה לעובד כחלופה לשכר, בזיקה לתנאי העבודה עובר לפרישתו. תכלית סוציאלית זו, משותפת לכלל הסדרי הביטוח הפנסיוני, למרות השוני בין סוגי המוצר הפנסיוני וזכויות המבוטחים במסגרתם. כפי שהטעים בית המשפט העליון בפסיקתו: "החלק השווה שבין ביטוח מנהלים בחברות הביטוח לבין הביטוח בקרנות הפנסיה הוא בכך, שבשני המקרים המדובר בחיסכון, הנעשה על ידי מעביד לטובת עובדו, חיסכון הבא לתת מענה למקרי מוות, נכות ופרישה מעבודה". על תכליתו של המערך הפנסיוני בישראל עמד חברי הנשיא אדלר בעניין אליאב תוך שהטעים כי "תכלית המערך הפנסיוני בישראל היא להבטיח לכל תושב/ת, ובכלל זה לכל עובד/ת ושאריו/ה, מקור הכנסה לעת פרישה - עקב גיל, נכות או פטירה - אשר ישמור על רמת הכנסתם". ובעניין פידלמן הוסיף חברי הנשיא וציין כי "תכלית זו היא יסוד מרכזי במסגרת מערך הזכויות החברתיות של תושבי ישראל". כללם של דברים, אופיים הביטוחי של ההסדרים הפנסיוניים, אינו גורע מסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה לדון בתובענות שעילתן ביחסים הנובעים מאותם הסדרים, לאור תכליתם ומטרתם, אשר ביטוי לה נמצא בסעיף 24(א)(3) לחוק. הגבלת הסמכות העניינית לעילות הנזיקיות שבסעיף 24 (א) (1 ב) בלבד 12. טרם חתימה, נוסיף ונבהיר. מתוקף הוראתו של סעיף 24(א) לחוק, לא תבוא בגדר סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. למעט, תובענות שעילתן מפורטת בסעיף 24(א)(1ב) לחוק, כאמור בו: " 24.(א) לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון - (1ב) תובענה שעילתה בסעיפים 29, 31, 62 או 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בקשר לסכסוך עבודה." הוראות אלה חלות בהתאמה אף על תובענות בין עובדים, מעבידים וקופות גמל לפי סעיף 24(א)(3) לחוק. לגביהן, מצומצמת סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה לדון בעילות נזיקיות, ככל שהן מפורטות בסעיף 24 (א)(1ב) לחוק בית הדין. וכפי שציינתי בעניין שמואל לם "זו דרך המלך, כפי שקְבָעָה החוק" ואין בילתה. השיקולים המנחים בבחינת הסמכות העניינית 13.לאור כלל האמור לעיל, נמנה להלן את השיקולים המנחים להם ייתן בית הדין לעבודה דעתו בבחינת הסמכות העניינית והזיקה בין עילת התביעה לבין משפט העבודה והביטחון הסוציאלי. ואלה אמות המידה: הקשר בין היותו של העובד עמית בקופת גמל לעילת תביעתו. מבחן ה"אלמלא". "האם אלמלא חברותו של אדם בקופת הגמל, לא היה נוצר מצב שעל-פיו נפגעת זכות שלו ועקב זאת קמה לו עילת תביעה". האם התביעה על פי מהותה נוגעת בטבורם של יחסי העבודה והביטחון הסוציאלי. ככל שהתביעה מבוססת על זכות העובד להיות מבוטח, וככל שהזכות להיות מבוטח היא חלק מהסכם העבודה ומתנאי העבודה, מדובר בתובענה הנובעת מיחסי העבודה. בתוך כך, יבואו בחשבון שיקולים אלה, כולם או מקצתם: האם התביעה נגד קופת הגמל היא בעלת זיקה ממשית לתנאי העבודה; האם התביעה סבה בעיקרה על תנאי העבודה; האם התביעה "כוללת טענות המופנות גם כנגד המעביד". תובענות בהן המחלוקת גופה נובעת באופן ישיר מנושא ביטוחי מובהק, שאין לו קשר ליחסי העבודה, למשפט העבודה והביטחון הסוציאלי, לא יבואו בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. מהות ההסדר הביטוחי ומהות הזכות הנפגעת במסגרתו. בתוך כך נבחן: האם החוזה הביטוחי הינו במהותו ביטוח פנסיוני ותכליתו סוציאלית; מהותה של הזכות הנפגעת מושא התביעה. לאמור, האם מקור הפגיעה הנטען הוא בהיבט הביטוחי - סוציאלי, שאז יבוא בגדר הסמכות העניינית של בית הדין לעבודה. ככל שמהות הפגיעה הנטענת הינה בהיבט הביטוחי המסחרי, במסגרת יחסי המבוטח והקופה, לא תבוא התובענה בגדר הסמכות העניינית של בית הדין לעבודה. 14. על בסיס האמור לעיל נפנה לבחינת הערעור שלפנינו וליישום הדין בנסיבותיו. מן הכלל אל הפרט טענות הצדדים בערעור 15. המערערות טענו כי התובענות שהגישו באות בגדר הרישא לסעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה ומכאן סמכותו העניינית לדון בהן. שכן "מדובר בתובענות של חברות בקופות גמל, הפרשות לקופות משולמות על ידי המערערות ומעבידיהן" ועניינן "בזכויות הקצבה הנובעות מחברותן בקופות". בנוסף טענו, לקיום החלופה בסיפא להוראת סעיף 24(א)(3) לחוק. הואיל ו"מדובר בתובענה שעניינה קצבה הנובעת מיחסי עובד ומעביד" שמקור ההפרשות "בהסכמי העבודה של המערערות עם מעסיקיהן". עוד טענו, כי התביעות נובעות מאפליה לצורותיה השונות, ועל כן נמצאות בתחום "הגרעין הקשה" של משפט העבודה ונוגעות בליבת הביטחון הסוציאלי. ככאלה דינן להתברר בפני בית הדין לעבודה, שהוא הערכאה המתמחה בכך. לטענת המערערות, מרבית קרנות הפנסיה החדשות נמצאות בבעלות הקופות ואלה פועלות על בסיס מסחרי, בדומה לביטוחי המנהלים ו"השיווק של הקרנות החדשות ופוליסות ביטוח המנהלים נעשה במשותף על ידי אותם סוכנים ובאמצעות אותם טפסי הצטרפות". על כן, ולאור השינויים בשוק הפנסיוני, אין יסוד לדרישת בית הדין האזורי לפיה הסכסוך צריך שיהיה במשפט העבודה. פרשנות מעין זו מוציאה מסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה "חלק חיוני של בסיס סמכותו הנוגע ללב לבו של נושא הביטחון הסוציאלי". לטענתן, החלטתו של בית הדין האזורי אינה סבירה, גם מן הטעם שתגרור פיצול הדיון בין ערכאות, כל אימת שתביעה כנגד קופת גמל כורכת טענות מתחום משפט העבודה ומהדין הכללי. הוסיפו המערערות וטענו כי אף העילות הנזיקיות הן בתחום סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. לחלופין "היה מקום להורות על מחיקת העילות שאינן בסמכותו לכאורה ולא על מחיקת התביעות כולן"; לחלופי חילופין טענו, כי מן הדין להורות על העברת הדיון לבית המשפט המחוזי בירושלים. 16. קופות הגמל תמכו בהחלטת בית הדין האזורי וטעמיה, תוך שחזרו והטעימו כי מהות התביעות אינה בתחום משפט העבודה כי אם בתחום החוזי - הביטוחי; וכי יסודן "בהתקשרות שבין המערערות לבין חברות ביטוח מסחריות" ובמרכזן היחסים החוזיים שבין הצדדים ולא נושאי ביטחון סוציאלי. לטענתן "ההלכה הפסוקה מורה, כי תביעות הנסמכות על פוליסות ביטוח יידונו במערכת בתי המשפט האזרחיים 'הרגילים' - גם אם פוליסת הביטוח הנוגעת בדבר הינה תולדה של הסכם מקורי שקשור בדרך זו או אחרת ביחסי עבודה". לגופן של התובענות טענו כי "מעסיקיהן של המערערות אינם בעלי דין בתובענות" וכי "עסקינן בתביעות נזיקיות" המתבססות על חוקים נזיקיים במהותם. עוד טענו, להעדר זיקה של ממש "בין משפט העבודה לבין שאלות של אקטואריה ותמחור פנימי של פוליסות" שמעלות המערערות בתביעתן, וכי ככל שקיימת מחלוקת המתייחסת הן ליחסי עבודה והן לדין הכללי במישור היחסים שבין המבטח למבוטח, יש הצדקה לפצל הדיון בתובענה בין שתי ערכאות שונות. הכרעה 16. נקדים ונאמר, כי לאחר שבחנו טענות הצדדים ונתנו דעתנו לנסיבות העניין, כעולה מכלל החומר שהובא לפנינו, ועל בסיס הוראות הדין וההלכה הפסוקה, הגענו למסקנה כי דין הערעור להתקבל. טעמינו לכך נבהיר להלן. זהות הצדדים 17.אין חולק כי המשיבות הן "קופות גמל" כמשמעותן בחוק הגנת השכר וכי חברוּתן של המערערות בקופות הגמל היא תולדה של יחסי עובד ומעביד. בדיון לפנינו חזר בא-כוחן והטעים, כי המערערות "כולן עובדות" שכירוֹת והודיע על צמצום תביעותיהן "לתביעה ייצוגית של עובדות שכירוֹת בלבד". עוד הבהיר בטיעונו, כי "כל הפוליסות נובעות מיחסי עובד מעביד הן בנויות מהפרשות משותפות" של המערערות ומעבידיהן, וכי עניינן של התובענות בזכויות הקצבה הנובעות מחברותן של המערערות בקופות הגמל. הנה כי כן, זהות הצדדים ובחינת נסיבות ההתקשרות בין המערערות לבין קופות הגמל, מקימות לבית הדין האזורי סמכות עניינית לדון בתובענות מושא הערעור. מהות התובענות ועילתן 18.בענייננו, מתפרשות עילות התביעה על פני ענפי משפט שונים. זאת, משמדובר בעילות תביעה המבוססות על הסדר פנסיוני הכולל רכיבים פנסיוניים ורכיבים ביטוחיים שאינם פנסיוניים. לפיכך, נדרשנו לבחינת מסכת העובדות בכתב התביעה ועילתה. אשר הוברר הוא, כי מרכז הכובד של התביעות הינו בהסדר פנסיוני ובזכויות הקשורות ליסודות משפט העבודה והביטחון הסוציאלי. על כן, באות התביעות בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. ונפרט. 19. אין חולק כי כל התובענות והבקשות לאישור תביעה ייצוגית נוסחן זהה, עילתן והסעדים המבוקשים - חד המה. אי לכך, נסמוך להלן על הנטען בכתב התביעה שהגישה מערערת 1 - גב' מירב תותי אשבל (להלן: כתב התביעה). 20. בחינת הנטען בכתב התביעה מעלה, כי "דמי הביטוח שמשלמים התובעת ומעסיקה כוללים בתוכם מרכיב הקרוי בפוליסה 'ביטוח בסיסי'... ובנוסף מרכיבים נוספים שאינם קשורים לנושא תביעה זו" . בהתייחס למהות הביטוח נטען, כי הפרמיה עבור הביטוח הבסיסי כוללת רכיב חיסכון פנסיוני ורכיב "ריסק" לפי המתווה הבא: "מרבית הפרמיה לביטוח בסיסי (בפוליסה דנא - 72%) נצברים כחסכון (להלן גם - 'החסכון' או 'סכום הצבירה') ומיועדים לתשלום גמלה חודשית (להלן גם 'הגמלה החודשית') למבוטחת בעת זיקנתה לאחר פרישתה ממעגל העבודה (בתנאים מסוימים ניתן חלק מהסכום למשיכה כסכום חד-פעמי לאחר גיל הפרישה). יתרת הפרמיה עבור הביטוח הבסיסי (בפוליסה דנא - 28%) מיועדת לתשלום דמי ביטוח חיים (להלן גם - 'ריסק' או 'פרמיית ריסק'), כך שבמקרה פטירה חלילה של התובעת בדמי ימיה, יזכו יורשיה (המוטבים) בתשלום סכום ביטוח חיים חד - פעמי (שבתנאים מסויימים ניתן להמירו לגימלה חודשית)". עוד נטען, כי הגמלה החודשית המשולמת לתובעות מתוך כספי החיסכון, תלויה בסכום שנצבר במהלך השנים. פונקציה זו מכוּנה "מקדם הגימלה". ככל ששיעור התמותה גבוה יותר, שיעורי פרמיית ה"ריסק" ומקדם הגמלה יהיו גבוהים יותר. בנסיבות אלה, טענה התובעת כי הקופה מפלה לרעה את ציבור מבוטחותיה הנשים בכך ש"גבתה וגובה מהן שיעורי פרמיית ריסק זהים לאלה שהיא גובה מגברים" וזאת, למרות ששיעורי התמותה של נשים נמוכים מאלה של הגברים. כתוצאה מכך "סכומי הצבירה לנשים המבוטחות בפוליסות אלו קטנים יותר מאלו שהיו עומדים לזכותן" אילו נגבו מהן שיעורי הריסק הראויים. 21. על בסיס התשתית העובדתית והמשפטית, עתרו המערערות בתביעותיהן לביטול ההפליה האסורה ותוצאותיה, וביקשו כי בית הדין האזורי יורה על הסעדים הבאים: ההפליה בה נוהגת המשיבה כלפי התובעת מנוגדת לדין ו"כל הוראה בפוליסה ו/או כל פעולה מכוחה של הפליה זו - בטלות ומבוטלות"; "בידי הקבוצה ויתר חברות הקבוצה עומדת הזכות לבחור בין החלופות הבאות: (1) להשוות את מקדמי הגימלה למבוטחת אשה לאלה הנוהגים למבוטח גבר באותו גיל, ולהורות כי במקרה של תשלום חד פעמי במקום גימלה יוגדל הסכום החד-פעמי למבוטחת אשה ביחס שבין מקדם הגימלה למבוטח גבר למקדם הגימלה למבוטחת אשה בגיל הרלבנטי; (2) הפחתה, רטרואקטיבית ופרוספקטיבית, של סכומי הריסק שנגבו מהתובעת בפוליסה דנא ומיתר המבוטחות בפוליסה מסוג זה, והעמדתם על סכומי הריסק הראויים למבוטחת אשה, והסכומים שיופחתו יצורפו לסכומי הצבירה לחיסכון של התובעת". ג. בנוסף, התבקש סעד לפיו יוכרו תביעותיהן כתביעות ייצוגיות. מהות הזכות הנפגעת במסגרת ההסדר הביטוחי 22. מן הנטען בתביעות ומן הסעדים המבוקשים בהן, עולה בבירור כי הליבה הגרעינית של עילת התביעה בהיבט הפנסיוני של הסדר הביטוח. שכן, על פי טיבן ומהותן, קשורות התובענות קשר אמיץ לחיסכון הפנסיוני ולהשלכות ההסדר הפנסיוני שיחול על המבוטחות. אף שטענותיהן של התובעות מכוונות כלפי טיבו של חוזה הביטוח ותנאיו במסגרת ביטוח מסחרי, עיקר הזכות הנפגעת, הנטענת, הינה בתחום הביטוחי סוציאלי. ומשכך הוא, יש לייחס לגורמים הקשורים ליחסי העבודה והביטחון הסוציאלי, השפעה מכרעת להיווצרותה של עילת התביעה. במאמר מוסגר נבהיר, כי בכך בלבד שלא הועלו טענות המכוונות נגד המעביד, אין כדי לגרוע ממהותן של התובענות, הנטועות בתחום משפט העבודה והבטחון הסוציאלי. 23. ועוד זאת. עילתן של התובענות בהפליה אסורה בתחום הביטוח הפנסיוני. במיוחד כן כאשר, לטענת התובעות הסירו הקופות הוראות מפלות אלה בפוליסות החדשות שהוציאו לאחר שנת 2000. כתוצאה מהפלייתן, טענו התובעות לפגיעה בזכויותיהן "בעיקר בעת פרישתן מן העבודה או אז יעמוד לזכותן סכום קטן בהרבה כמקור לקיומן בעת זיקנתן" וככל שיתוקן העוול ו"יוספו לסכום החיסכון אותם סכומים שנגרעו שלא כדין לטובת מרכיב הריסק" יעמוד לרשותן, בגיל הפרישה, סכום חיסכון גבוה יותר והגמלה החודשית הפנסיונית תהא אף היא גבוהה יותר. עיון בכתב התביעה מעלה , כי בכל הנוגע להסדר הפנסיוני הוסיפו התובעות וביססו את טענת ההפליה המגדרית גם על עקרון השוויון הכללי ומשפט העבודה. יסודן של טענות אלה בדינים החלים במשפט העבודה לרבות עקרון השוויון במקום העבודה ה"מעוגן בעקרון השוויון הכללי, בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובתקנת הציבור". טענות אלה שונות במהותן מטענות המבוססות על עוולות נזיקיות שעניינן הפליה מגדרית בהסדר הפנסיוני. אלה האחרונות, יבואו בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה, בכפוף לכך בלבד שיימצא כי הן עונות על הוראתו של סעיף 24(א)(1ב) לחוק. 24. זאת ועוד זאת. עילת תביעותיהן של המערערות מושתתת על טענת הפליה מגדרית בהסדר הפנסיוני בנוגע לצבירת הגמלה הפנסיונית ותשלומה. אף עילות תביעה אלה באות בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה, אשר זה מכבר נדרש לדיון ולהכרעה בשכמותן, במסגרת סמכותו העניינית. וכבר פסק בית דין זה, כי הביקורת השיפוטית על טענות הפליה במסגרת הסדרים מתחום הביטוח הפנסיוני, נוגעת ישירות למשפט העבודה ה"מגלה מאז ומעולם רגישות יתר לעקרון השוויון וחותר בהתמדה למיגור אפליה בכלל ואפליה מגדרית בפרט". וכפי שהטעים חברי הנשיא בעניין פידלמן : "בתחום משפט העבודה נודעת חשיבות רבה לביצור ערך השוויון בכלל והשוויון המגדרי בפרט, ולמלחמה באפליה במקום העבודה ובזכויות הסוציאליות של תושבות ותושבי ישראל". 25.מסקנת הדברים היא איפוא, כי מהות התביעות על פי העילה במובנה הרחב, יסודה במשפט העבודה והביטחון הסוציאלי ולא בנושא ביטוחי מובהק. משכך הוא, באות התביעות בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. משכך הוא, אף אין לקבל את קביעתו של בית הדין האזורי לפיה עילת התביעה נזיקית במהותה ואין היא באה בתחום משפט העבודה. הגם שצדק בכך שסייג את ההיבט הנזיקי של התובענות לגדר הסמכות העניינית שבסעיף 24(א)(ב1) לחוק. 26.סוף דבר - לאור כלל האמור לעיל אציע לחבריי לקבל את הערעור ולהורות על החזרת התיקים לבית הדין האזורי, על מנת שידון לגופו של עניין בתובענות ובבקשותיהן של המערערות להכיר בתביעות כתביעות ייצוגיות. הנשיא סטיב אדלר אני מצטרף לפסק דינה של חברתי השופטת נילי ארד. אכן, מקומן של התובענות מושא הערעור הוא בבית הדין לעבודה. הסדרי ביטוח ממין אלה העומדים ביסוד תביעתן של המערערות, מיועדים להבטחת זכויותיהם הפנסיוניות של העובדים; ולהבטחת תשלום פיצויי הפיטורים בקרות אירוע מזכה; להבטחת הכנסה במקרה של אובדן כושר עבודה והכנסה לשאיריו של העובד לאחר פטירתו. ככאלה, הסדרי הביטוח של המערערות הם מתחום הבטוח הסוציאלי ומצויים בגדר סמכותו של בית הדין לעבודה. על כך אוסיף, כי 'ביטוח מנהלים' אינו פוליסת ביטוח 'רגילה' המנותקת מעבודתו של העובד. מדובר בפוליסת ביטוח הניתנת לעובד במסגרת עבודתו ונועדה להבטיח את תשלום זכויותיו על פי משפט העבודה בסיום עבודתו. השופטת ורדה וירט ליבנה אני מסכימה לתוצאת פסק הדין כאמור בחוות דעתה המלומדת של חברתי השופטת נילי ארד ולהערותיו של חברי הנשיא אדלר. נציג ציבור מר אלי פז אני מסכים לתוצאת פסק הדין כאמור בחוות דעתה של השופטת ארד ולהערותיו של הנשיא אדלר. נציג ציבור מר דוד רג'ואן אני מסכים לתוצאת פסק הדין כאמור בחוות דעתה של השופטת ארד ולהערותיו של הנשיא אדלר. סוף דבר הערעור מתקבל. פסק דינו של בית הדין האזורי מבוטל בזאת. אנו מצהירים, כי לבית הדין האזורי לעבודה סמכות עניינית לדון בתביעות שהגישו המערערות ובבקשות לתביעות יצוגיות שהגישו, למעט בעילות הנזיקיות שאינן בגדר הוראתו של סעיף 24(א)(ב1). התיקים מוחזרים לבית הדין האזורי להמשך דיון בתובענות לגופן. במסגרת זו ובמועדים שיקבע בית הדין האזורי, רשאים הצדדים לתקן את כתבי הטענות בנוגע לטיעונים המשפטיים שבבסיס עילות התביעה, בהתאמה לסמכותו העניינית של בית הדין לפי חוק בית הדין לעבודה. המשיבות ישלמו למערערות שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ. לא ישולם הסכום בתוך 30 יום מהיום, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.פנסיההפליה / אפליה